פסקי דין על אריק בן חמו | פסקי דין על דניאל תורג'מן

47109-01/11 תאק     25/09/2011




תאק 47109-01/11 אריק בן חמו נ' דניאל תורג'מן








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 47109-01-11 בן חמו נ' תורג'מן






בפני

כב' הרשם
בן שלו


התובע

אריק בן חמו


נגד


הנתבעת

דניאל תורג'מן



החלטה

בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן על פי צד אחד ביום 1.3.11, בתביעה כספית בסדר דין מקוצר בסך נומינלי 39,516 ₪ שהוגשה כנגד המבקשת, שוכרת דירה בגין הפרה נטענת של הסכם השכירות (להלן: "פסק הדין"). במסגרת התביעה נתבעו דמי שכירות בגין חצי שנה, שלא שולמו, וכן פיצויים מוסכמים על יסוד הסכם השכירות. פסק הדין ניתן משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן ולאחר שהתקיים ביום 27.1.11 דיון במעמד הצדדים לעניין סעדים זמניים שנתבקשו, ובמסגרתו אף ניתנה החלטה על יסוד התחייבויות הצדדים עצמם, ולפיה תשלם הנתבעת לתובע שכר דירה בסך של 800 דולר ארה"ב עבור חודשים אוגוסט 2010 עד ינואר 2011, כערכם בהתאם למועדי התשלום
שהיו צריכים להשתלם (להלן:"ההחלטה").

ביום 17.3.11 הגישה הנתבעת בקשה שהוכתרה כ"ערעור וביטול" של פסק הדין, וביום 6.4.11 הוגשה מטעמה בקשה לביטולו של פסק הדין, באמצעות בא-כוחה.
עיקר טענותיה של המבקשת, בנוסף לטענות למחדלי בא-כוחה בהגשת , נעוצות בהפרה נטענת של התובע את הסכם השכירות (בין היתר באי מתן הודעה מוקדמת כמוסכם), בניצול הבנתה המוגבלת את השפה העברית ובזכאותה לקיזוז סך של 15,000 ₪ כנגד סכום התביעה עבור תיקון תריסים שהתובע התחייב לבצע ובפועל נאלצה היא לבצע בעצמה. הנתבעת אף טוענת שקבלות בגין התיקון נלקחו ממנה על ידי התובע.
הואיל ולשיטתה, נותרה הנתבעת חייבת לתובע בגין ארבעה חודשי שכירות בלבד סך של כ- 12,000 ₪, לא נותרה היא חייבת לתובע דבר. בנסיבות אלה, במיוחד שעה שאין הלימה בין הסכום שלשיטתה חייבת הנתבעת לתובע (לפני הקיזוז הנטען) ובין הסכום הניכר שנתבע, מבוקש לבטל את פסק הדין.


קיימתי דיון במעמד הצדדים. לא נתבקשה חקירת הנתבעת. במהלך הדיון נטען, כי התובע חוייב על פי החלטה (עליה ערער) להשיב לנתבעת סך של 8,000 ₪, במסגרת תביעת הפינוי שניהל נגדה, ולאחר שפינתה הנתבעת את הדירה. מכל מקום, התובע מתנגד בעיקרו לביטול פסק הדין, הן מטעמים דיוניים שונים והן לגוף הבקשה. למעשה, טוען התובע כי ניתנה הודעה מוקדמת לנתבעת. עוד תוהה התובע באשר לסכום הקיזוז בגין תיקון נטען של תריסים, ואף מבהיר כי הנתבעת לא שילמה לו דבר על חשבון התחייבויותיה במעמד הדיון בו ניתנה ההחלטה.


דין הבקשה לביטול

פסק דין
להתקבל, אולם זאת בתנאים שיפורטו להלן.
הלכה למעשה, עסקינן בביטול משיקול דעתו של בית המשפט, בהן יש לבחון את הטעם למחדל בהיעדר התגוננות כמו גם את סיכויי ההגנה עצמם.
על פי ההלכה הפסוקה יש מקום ליתן משנה תוקף לשאלת סיכויי ההגנה, כשלעצמם, כשבשאלת ביטולו של פסק הדין משיקול דעת בית המשפט עסקינן [לעניין זה השוו: לעניין זה השוו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי פ"ד ח, 395 ; ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ פ"ד מז(4) 133, 139 ; ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני פ"ד מח (1), 830].

הלכה למעשה, כפי שניתן לראות מבקשתה הראשונה של הנתבעת מיום 17.3.11, הטעם הנטען למחדליה של הנתבעת באי הצגת הגנתה האפשרית, נובע ממחדלים נטענים של בא-כוחה (ובבקשה הנוספת שהוגשה נטען, משום מה, כי הנתבעת לא קיבלה את מסמכי תביעת הפינוי שהוגשה נגדה, אולם לא הובהר מה היה הטעם למחדל בתובענה הכספית קא עסקינן). טעויות ומחדלים דיוניים יש בהם כדי להצביע על רשלנות, אולם דומני שאין בהם כדי להצביע על זלזול מופגן בהליכים המשפטיים. בנסיבות אלה יש לבחון את סיכויי ההגנה הנטענים. ככל שהגרסה העובדתית שהציגה הנתבעת באשר לנסיבות הפרת ההסכם הנטענת כמו גם הזכאות לקיזוז בגין תיקון התריסים האמור תתקבל, לא ניתן לשלול את האפשרות שפסק הדין, ככל שיינתן לאחר דיון, יהא שונה מזה שניתן על פי צד אחד. הוא הדבר גם בשים לב
כך שבפסק הדין שניתן על פי צד אחד חוייבה המבקשת בתשלום שכר טרחת בא-כח התובע, שעה שלו היה מובא העניין לשמיעת ראיות, בהתחשב בהוראות סעיף 81א2 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, ספק אם היתה התובע זכאי לחיוב בגין שכר טרחת בא-כוחו.


מנגד, יש טעם בטיעוני בא-כח התובע במהלך הדיון בפני
, בכל הנוגע להשלכת התנהלותה של הנתבעת מאז ניתנה ההחלטה ועד עתה על התנאים שיש להתנות בהם את ביטול פסק הדין.
אין כל מחלוקת שבמסגרת ההחלטה חוייבה הנתבעת לשלם לתובע סך מצטבר של 4,800 דולר ארה"ב, כערכם הריאלי בעת כל תשלום שהיתה צריכה לשלם, בגין שכירות הדירה נשוא התובענה שבמחלוקת במשך שישה חודשים. עד עתה טרם פעלה כן הנתבעת, חרף התחייבותה המפורשת במעמד הדיון עת ניתנה ההחלטה. בדיון שהתקיים בפני
טענה הנתבעת כי למעשה, היא חייבת לתובע רק סכום נמוך יותר בגין ארבעה חודשים בלבד, בין היתר הואיל והתובע חוייב להשיב לה סך של 8,000 ₪ בהליך אחר שהתקיים ביניהם. אולם בין כך ובין כך, כפי הנראה נוכח טענות הקיזוז שהעלתה, מצאה לנכון הנתבעת שלא לפעול בהתאם להחלטה שניתנה ובהתאם להתחייבותה האישית במעמד הדיון. אין בידי לקבל התנהלות זו. בטרם ניתנה ההחלטה יכולה היתה הנתבעת לטעון כל טענה שהיתה מוצאת לנכון, לרבות לעניין קיזוזים כאלה או אחרים (טענות שממילא אותה העת חזקה שהיו ידועות לה). אולם לא כך פעלה הנתבעת, ואך הודתה בחוב בגין שישה חודשי שכירות שלא שולם. הן האינטרס הפרטי של התובע והן אינטרס הציבור בקיום חיובים פסוקים מובילים למסקנה, שעל הנתבעת לכל הפחות להפקיד את סכום החיוב, ולו הנומינלי, בקופת בית המשפט, בטרם יבוטל פסק הדין בעניינה.


בנסיבות אלה אני מורה, כי ככל שהנתבעת תפקיד תוך 30 יום בקופת בית המשפט סך כולל של 18,000 ש"ח, מתוכם יועבר לתובע סך של 750 ₪ בגין הוצאותיו עד כה, יבוטל פסק הדין מיום 1.3.11 ותינתנה הוראות דיוניות מתאימות.
ככל שאמנם ניתנה החלטה חלוטה (שטרם הוצגה), בדבר השבת כספים מן התובע לידי הנתבעת במסגרת הליך מקביל, לא אראה מניעה שהצדדים יסכימו לקזז מסכום ההפקדה שנקבע לעיל את סכום ההשבה, ובהתאם יובא הסכום בחשבון במהלך הדיון העתידי.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"א, 25 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 47109-01/11 אריק בן חמו נ' דניאל תורג'מן (פורסם ב-ֽ 25/09/2011)