פסקי דין על חברה ערבית למחצבות בע"מ | פסקי דין על שלמה דגן | פסקי דין על מפעלי דגן בלוקים וחומרי חציבה | פסקי דין על מרדכי טויטו |

6711/09 בשא     28/03/2011




בשא 6711/09 חברה ערבית למחצבות בע"מ נ' שלמה דגן, מפעלי דגן בלוקים וחומרי חציבה, מרדכי טויטו








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



בש"א 6711-09 חברה ערבית למחצבות בע"מ
נ' דגן ואח'
ת"א 10895-08 חברה ערבית למחצבות בע"מ
נ' דגן ואח'






בפני

כב' השופטת
עירית כהן


המבקשת
התובעת

חברה ערבית למחצבות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה בראון



נגד


המשיבים
הנתבעים

1. שלמה דגן
2. מפעלי דגן בלוקים וחומרי חציבה
ע"י ב"כ עו"ד יוסף לוי

3. מרדכי טויטו
ע"י ב"כ עו"ד י. קרמר ואח'



החלטה

1.
בהמשך להחלטה מיום 8.4.10, ולאחר שהוגשו השלמות טיעון מטעם הצדדים, להלן החלטתי המשלימה בבקשת התובעת לצירוף המשיב 3 (להלן – טויטו) כנתבע בתביעה שהגישה נגד המשיבים 1 ו- 2 (להלן – הנתבעים).
2.
בהחלטה מיום 8.4.10 קבעתי כי טויטו הינו צד נחוץ בתובענה וכי רוב הטענות שהועלו כנגד צירופו לתובענה כנתבע הן טענות שיש לבררן לגופן ולא במסגרת הבקשה לצירוף נתבע. זאת, למעט טענת התיישנות התביעה כנגדו, אשר בעניינה הוריתי לצדדים להשלים את טיעוניהם, תוך התייחסות לשאלה האם הודה טויטו בזכותה של התובעת כנטען על ידה.
3.
בהשלמת הטיעון מטעמה טוענת התובעת כי תקופת ההתיישנות כלל לא חלפה. לטענתה, ביום 16.1.02 הגישה את תביעתה נגד טויטו ונגד חברת מפעלי דגן אלעד תעשיות בטון בע"מ (להלן – החברה) בת"א 1483/02, כאשר במועד זה חלפו לכל היותר 6 חודשים ממועד אספקת הסחורה עבורה תבעה תשלום, שהיה ביולי 2001. עוד לטענתה, ביום 4.1.04 נמחקה התביעה נגד טויטו. התובעת טוענת כי בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), אין התקופה שבין מועד הגשת התביעה ובין מחיקתה נמנית במניין תקופת ההתיישנות, ולכן עם מחיקת התובענה ביום 4.1.04 נותרו לה כ-6.5 שנים להגיש בשנית תביעה נגד טויטו בטרם תחלוף תקופת התיישנות. הבקשה לצירוף טויטו כנתבע הוגשה ביום 21.8.09, דהיינו בחלוף כ- 5.5 שנים מאז נמחקה התביעה, ולפיכך הוגשה הבקשה להוספת טויטו כנתבע בטרם חלוף תקופת ההתיישנות.
עוד לטענת התובעת, במהלך הדיון שהתקיים ביום 2.4.09 הודה טויטו כי נתן לה התחייבות וערבות אישית לפירעון חובות החברה, ועדותו זו מהווה הודאת בעל דין, אשר בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות מתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות.
4.
בתגובת הנתבעים נטען כי סעיף 15 לחוק ההתיישנות איננו רלבנטי בענייננו, משום שהוא עוסק בתביעה שנדחתה ואילו התביעה נגד טויטו לא נדחתה אלא נמחקה, לבקשת התובעת.
עוד נטען כי גם סעיף 9 לחוק ההתיישנות איננו יכול להועיל לתובעת. בעניין זה העלו הן הנתבעים והן טויטו טענות שונות שאינן ממישור ההתיישנות, כגון שהתובעת טוענת טענות עובדתיות סותרות ושהיא מנועה מלתבוע את טויטו מכוח השתק שיפוטי. אעיר כי לטענות אלה כבר התייחסתי בהחלטתי הקודמת, בה נקבע כי הטענה היחידה שנותר מקום לדון בה בשלב זה היא טענת ההתיישנות.
5.
בהשלמת הטיעון מצידו טען טויטו כי בהשלמת הטיעון ניצלה התובעת לרעה את הזכות שניתנה לה להשלים את טיעוניה והוסיפה טענות חדשות, המתבססות על סעיף 15 לחוק ההתיישנות, ואשר לא היו חלק מטיעוניה המקוריים, שהתבססו על טענת הודאה בקיום הזכות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות. לטענת טויטו די בכך כדי להצדיק את מחיקת סעיפים 1-6 להשלמת הטיעון של התובעת, בהם מוזכרות הטענות החדשות.
לגופו של עניין טוען טויטו כי סעיף 15 אינו חל בנסיבות דנן, הן לאור תכליתו, הן לאור פרשנותו והן לאור לשונו. לטענתו, במספר פסקי דין נקבע כי מטרת סעיף 15 היא לסייע לתובע שתביעתו נדחתה מטעמים שאינם בשליטתו ובשל טעות פורמלית בהגשתה, והוא איננו חל על תובענה שלא צלחה מסיבות התלויות בתובע. עוד לטענתו, מאחר ובענייננו נמחקה התביעה לבקשת התובעת עצמה, ולא מטעמים טכניים אלא מטעם מהותי של היעדר ערבות אישית של טויטו לחוב נשוא התביעה, לא חל סעיף 15.
עוד טוען טויטו כי לשון סעיף 15 מלמדת כי הוא עוסק רק בתובענה שנדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, ואילו בענייננו, אף שהתובענה נמחקה, מדובר למעשה במחיקת התביעה באופן שלא ניתן לחזור ולהגישה במתכונתה הנוכחית, שכן מדובר באותה עילה עליה התבססה התביעה הראשונה.
6.
אני דוחה את הטענה לפיה התובעת לא הייתה רשאית להעלות בשלב זה טענות המתבססות על סעיף 15 לחוק ההתיישנות ואשר לא נטענו קודם לכן. על התובעת לא הייתה כל חובה להעלות את טענותיה בעניין ההתיישנות במסגרת בקשתה לצירוף נתבע, ולשם מיצוי טענות הצדדים בנושא זה הוריתי על השלמת הטיעון.
7.
סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע כי:
"הוגשה תובענה לפני בית-משפט, לרבות בית-דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה."
ברע"א 68/89 "צור" חברה לבטוח בע"מ נ' סרסור, פ"ד מג(2) 624 (1989) נפסק "שאין לפרש את הדיבור "נדחתה" בסעיף 15 הנ"ל כפי שהוא מתפרש בתקנות סדר הדין האזרחי, אלא משמעותו רחבה יותר, והוא כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט, כגון, כמו במקרה שלפנינו, שהתובענה הופסקה".
8.
במספר מקרים נפסק, אמנם, כי סעיף 15 לא יחול על תובענה שנדחתה בשל רשלנות של התובע, אך במקרה שלפנינו לא רשלנותה של התובעת הובילה למחיקת התביעה נגד טויטו אלא מסקנתה כי חבותו של טויטו הועברה אל הנתבע 1, מסקנה אותה הסיקה התובעת מההסכם שנחתם בין טויטו לבין הנתבע 1 אשר הגיע לרשותה (ראו לעניין זה את פרוטוקול הדיון מיום 4.1.04 בת"א 1483/02 בבימ"ש השלום בירושלים אשר צורף כנספח א' להשלמת הטיעון מטעם התובעת). בהתנהלותה של התובעת לא נפל, אפוא, מחדל כזה המצדיק את הבאת תקופת ניהול התובענה הראשונה במניין תקופת ההתיישנות.
9.

אין בסיס לטענה כי מחיקת התובענה כנגד טויטו הייתה במהותה דחייה ולכן יצרה מעשה בית דין.
10.
איש מהצדדים אינו חולק על כך שעילת התביעה נגד טויטו נולדה ביולי 2001, שהתובענה הוגשה לראשונה ביום 16.1.02 ושנמחקה ביום 4.1.04. מכאן שהתביעה נגד טויטו לא התיישנה עד ליום בו הוגשה הבקשה לצרפו כנתבע.
11.
לאור התוצאה אליה הגעתי איני נדרשת לדון בטענות הצדדים בעניין הודאת טויטו בקיום זכותה של הנתבעת.
12.
אני מקבלת, אפוא, את בקשת התובעת לצירוף מרדכי טויטו
כנתבע נוסף בתביעתה.
13.
התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן לא יאוחר מיום 14.4.11 ותבצע מסירה אישית של כתב התביעה לנתבעים.
14.
המשך ההליכים ייקבעו לאחר שכל כתבי ההגנה יהיו בתיק.
15.
למעקב אחר הגשת כתב ההגנה של הנתבע הנוסף ליום 1.6.11.

ניתנה היום, כ"ב
אדר ב תשע"א, 28 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.








בשא בית משפט שלום 6711/09 חברה ערבית למחצבות בע"מ נ' שלמה דגן, מפעלי דגן בלוקים וחומרי חציבה, מרדכי טויטו (פורסם ב-ֽ 28/03/2011)