פסקי דין על מגדל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על איתי קינן

174356/09 א     02/10/2011




א 174356/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' איתי קינן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



2 אוקטובר, 2011

ת"א 174356-09 מגדל חברה לביטוח בע"מ
נ' קינן




בפני

כב' השופט
רחמים כהן

תובעת
מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צביקה זליכוב


נגד

נתבע
איתי קינן

ע"י ב"כ עו"ד עידו אקרמן





פסק דין


עניינה של תובענה זו היא מעילה לכאורה, שהתגלתה בחודש ספטמבר 2007 בחברת סמייל תקשורת בע"מ, מקבוצת יורוקום תקשורת בע"מ (להלן- קווי זהב או החברה). אז עלה החשד, שנעלמו ממחסני החברה מכשירי טלפון בהיקף כספי השווה ל- 72,124$, והוצעו למכירה בשטחים. בבדיקה אשר בוצעה בקווי זהב עלה, כי המכשירים החסרים, הנושאים מספרים סידורים (סיריאלים) ידועים לחברה, לא נמכרו, ולמעשה הם "מצויים" במלאי החברה ואמורים היו להיות במחסניה.

קב"ט קווי זהב, מר רמי פייגלביץ (שלא הובא לעדות), ערך בדיקה דקדקנית על מנת לאתר את הטלפונים האמורים, אך אלו לא נמצאו, כך נטען, במחסניה של החברה. אשר על כן, נערכה ספירת מלאי במחסני החברה, במסגרתה נבחנו רשימות הוצאת מכשירי הטלפון במערכת הממוחשבת של החברה והצלבתה עם טפסים ידניים אשר נחתמים עם הוצאת מכשירים, כאמור.

מר איתי קינן
(להלן- הנתבע), שימש באותה עת מנהל המחסן בחברה. ציוד אשר נמכר על ידי החברה יוצא מהמחסן לשני גורמים- ללקוחות או לקבלנים אשר מוכרים את הציוד ללקוחותיהם, ועד למכירתו מוחזק הציוד במחסני הקבלנים.

הציוד הוצא מהמחסן באמצעות תעודות משלוח חתומה עם מלוא הפרטים בהתאם לנוהל (ראה סעיף 12.3 לסיכומי התובעת). בחקירה שנעשתה על ידי החברה עלה, כי קיימות תעודות הוצאה של מכשירי טלפון ל"לקוח כללי" בכמויות של עשרות יחידות לתעודת משלוח. העניין העלה חשד, שכן החברה אינה מוציאה כמות גדולה כל כך של טלפונים במסגרת תעודת משלוח אחת, ומשיכת מכשירים בהיקף רב כאמור אינה משקפת את פעילותה הסדירה של החברה.



לאור ממצאי הבדיקה, נדרש הנתבע להציג לחברה, במקביל לטפסים הממוחשבים האמורים, את הטפסים הידניים של הוצאת טלפונים מהמחסן, כדי לאמת את חתימת הגורם שמשך את מכשירי הטלפון הרבים ממחסני החברה.

ביום 17.9.07 נערך לנתבע שימוע ובעקבותיו, ביום 7.10.07, נמסר לו מכתב פיטורין.

בשימוע נמסר לנתבע, כי הופקו ממחשבו תעודות משלוח רבות שאינן תקינות, בהן מצויין "לקוח כללי", ועל כן לא ניתן לזהות את המען אליו נשלח הציוד. הציוד שמופיע בתעודות המשלוח הללו, הוצא מהמחסן אשר היה תחת ניהולו ובאחריותו, לא נמכר ולא התקבלה בגינו כל תמורה.

מגדל חברה לביטוח בע"מ
(להלן- התובעת) היא חברת הביטוח אשר ביטחה במועדים הרלוונטים את חברה קווי זהב בפוליסה מס' 3500000159/07/מ לביטוח מעילה באמון.
טענות התובעת בתמצית


התובעת טוענת, כי הנתבע הפר נהלים חמורים ומעל בתפקידו ובאחריות הרבה אשר ניתנה לו כמנהל מחסן. הנתבע לא הצליח לספק הסבר באשר לחוסרים בציוד בשווי של כ- 300,000 ₪. ממחשבו של הנתבע הופקו תעודות משלוח בלתי תקינות, ללא כל יעד. מעבר לכך, הנתבע הודה, כי הורה לגרוס תעודות משלוח שלא בהתאם לנהלי החברה, לשנים 2006-2007.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי עמדתו של הנתבע לפיה נכשל בתפקידו כמנהל המחסן השתנתה במהלך ההליכים דנן, ובמסגרת חקירתו הנגדית אף הכחיש הנתבע את היותו מנהל המחסן.
טענות הנתבע בתמצית


הנתבע טוען, כי לא ביצע את המעשים המיוחסים לו. טענת התובעת בדבר ציוד חסר בשווי כה רב לא הוכחה, ככל שהדבר קרה בפועל, הוא נעשה בעקבות כשלים ניהוליים של החברה בלבד.

למחשבו האישי של הנתבע במחסן החברה הייתה גישה לגורמים רבים, הן פנימיים והן חיצוניים. עצם הפקת תעודות משלוח מהמחשב שעל שולחנו גרמה לציון שמו עליהן באופן אוטומטי, ללא קשר לזהות הגורם אשר הפיק אותן. הנתבע טוען, כי הוא אדם נורמטי אשר עובד קשה על מנת לפרנס את משפחתו ונסיון חב' קווי זהב והתובעת להפוך אותו לשעיר לעזאזל מופרך וחסר תום לב.




דיון


התובעת טוענת, כי הנתבע הורה לשני עובדי מחסן הכפופים לו לגרוס קלסרים בהם תוייקו תעודות משלוח. לדידה, למעשה יש משמעות רבה להוכחת מעשה מעילה על ידי הנתבע, והוא אף הודה בו מפורשות:
"אני אמרתי למחסנאים שעבדו שמה יש פה חומר מאוד ישן שאין בו שימוש אני מבקש לגרוס. בלי קשר לקלסרים האלו או לא לקלסרים האלו. זה חומר שישב במחסן תקופה מאוד גדולה, לא היה מקום מעבר, הפריע במעבר, אני אמרתי להם תשמעו, תגרסו, יש פה חומר מאוד ישן תגרסו את זה."
(עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 24- 27)

התובעת דוחה את טענות הנתבע לפיהן הורה על גריסת הקלסרים בשל חוסר מקום. התנהלות זו אינה סבירה ואינה עומדת בקנה אחד עם נהלי החברה בדבר העברת מסמכים לארכיב החברה, אותם הכיר הנתבע ואף פעל לפיהם בעבר.

הנתבע טוען, כי גרסתו בדבר גריסת מסמכים שלא אמורים היו להיגרס, ונגרסו בשוגג על ידי עובדי המחסן, לא נסתרה. התובעת בחרה שלא להעיד את עובדי המחסן שעבדו יחד עם הנתבע, על מנת לאמת את גרסתה, ומשכך טענתה כאילו הנתבע ניסה להשמיד ראיות תלויה על בלימה. מעבר לכך, במחסני החברה היו דוחות ממוחשבים אותם נמנעה התובעת מלחשוף (סעיף 32 לתצהיר הנתבע).

בנסיבות העניין סבורני, כי דין טענת התובעת להידחות.

התובעת בחרה שלא לזמן לעדות את עובדי המחסן אשר השמידו הלכה למעשה, כך נראה, את התעודות החסרות. הנתבע טען לשגגה בהשמדת התעודות כבר מהשימוע שנערך לו ביום 17.9.07. טענה זו שזורה בכל כתבי טענותיו וכך גם בעדותו. מנגד, התובעת לא הצליחה לשכנע, כי התעודות הושמדו על ידי הנתבע במתכוון לשם הסתרת מידע, וכן נמנעה מלחשוף מסמכים רלוונטים לבקשת הנתבע, על אף שהודתה בקיומם: ספירות מלאי, דוחות הפרשים נטענים, חשבוניות, כרטסת הנהלת חשבונות, דוחו"ת נוכחות של עובדי המחסן וכדומה (כמפורט בסעיפים 13 – 20 לסיכומי הנתבע). חסרונם של מסמכים אלו אינו מאפשר לקבוע, כי הנתבע ביצע את המיוחס לו בכתב התביעה.

התובעת טוענת, שהנתבע ניסה לאורך כל הפרשה לטפול את האשמה על גורמים אחרים, כגון מר עופר מרימי, מנהל הרכש והלוגיסטיקה של החברה ועובדי החברה אשר עבדו "תחת שם המשתמש" של הנתבע במחשבו במשרד.


אין חולק, כי למחסן נכנסו עובדים רבים והנתבע עדכן את מר מרימי על כך. מרימי אף הציע בניית דלפק במחסן כדי למנוע כניסת עובדים לתוך המחסן, אך בנייתו התעכבה. הנתבע טוען בנוסף לכך, כי במשך תקופה ארוכה היו במחסן שתי עמדות מחשב בלבד, מצב שחייב שימוש במחשבו על ידי עובדים נוספים מלבדו. משכך, לטענת הנתבע, חלק ניכר מתעודות המשלוח עליהן צויין שמו כלל לא הוצאו על ידו. טענות אלה לא נסתרו על ידי התובעת.

התובעת טוענת, כי מעדותו של מרימי עולה, כי לכל עובד בחברה היה "יוזר ניים שלו, שאיתו הוא נכנס למחשב" (עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 23) ומשכך, אין לקבל את טענות הנתבע.

איני מקבל את טענות התובעת גם לעניין זה.

מעדותו של מר מרימי עולה, כי בזמנים בהם נעדר הנתבע, השתמש במחשבו של הנתבע, בין היתר, עובד מחסן בשם יניב גולן, אך באמצעות שם המשתמש ("יוזר ניים") האישי שלו. טענה זו אינה יכולה להתקבל מאחר שיניב גולן לא הוזמן למתן עדות. לא ניתן לקבל את עדותו היחידה של מר מרימי בדבר השימוש במחשב לגבי כל עובדי החברה אשר "הסתובבו" במחסן החברה באותה העת. עולה, כי התובעת לא השכילה להוכיח כדבעי את טענותיה לעניין זה.

התובעת הגישה חוות דעת שנערכה על ידי רו"ח ירון רומנו, מחברת שמביט- שמאות, סיקור וניהול סיכונים בע"מ, לפיה, לאחר בדיקה מקיפה שנערכה בחברה התגלה, כי קיימת תרשומת בגין מכשירים רבים אשר יצאו ממלאי החברה ולא נמצא למכשירים הללו לקוח סופי במערכת החברה. התובעת טוענת, כי על פי דו"ח השמאי, סך היחידות החסרות מסתכם ב- 1,602 טלפונים.

הנתבע טוען, כי חוות הדעת של רו"ח רומנו מבוססת על נתונים חסרי יסוד, טעויות אריתמטיות ועל מסמכים מהותיים אשר הוסתרו. חלק ניכר מהמכשירים החסרים הוצאו על ידי גורמים אחרים במחסן ולפיכך האחריות לכך אינה מוטלת על הנתבע. כך למשל, בטבלה המצורפת כנספח 5 לתצהיר הנתבע נראה, כי למעלה מ-500 מכשירים כלל לא דווחו תחת שם המשתמש של הנתבע במחשב אלא תחת שמו של מר יניב גולן.

זאת ועוד, בחקירתו הנגדית, רו"ח רומנו לא ידע להסביר מדוע קיים פער של קרוב ל-200 מכשירים בין הנטען על ידי התובעת לבין הרישומים שנערכו על ידו. תחילה הסביר רו"ח רומנו, כי חסרה כביכול עמודה (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 26-30), ולאחר מכן אישר, כי יכול להיות שיש טעות בחישוב (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 16-20). יתר על כן, רו"ח רומנו לא ידע להסביר מדוע מסמכים מהותיים לא צורפו, על אף שהיו זמינים, וכן הוא אישר כי בספירת המלאי של שנת 2006, שלא צורפה, היו סטיות (עמ' 9 לפרוטוקול). לאור כל זאת, יש להתייחס לחוות הדעת בהסתייגות.

התובעת לא התייחסה להחלטת משטרת ישראל לסגור את תיק החקירה בעניינו של הנתבע מכיוון שלא נמצאו ראיות להעמדתו לדין, וזאת לאחר שהחברה מסרה למשטרה את כל החומר שהיה ברשותה (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 6-9). הנתבע טוען, כי מידע זה הוסתר במכוון מבית המשפט, על מנת לקבל צו עיקול במרמה. לטענתו, התנהלות זו אינה מתיישבת עם החובה לפרט בפני
בית המשפט את התמונה כולה ועל כן מדובר בחוסר נקיון כפיים.

הנתבע מפנה לפערים בגרסת התביעה בין מכתב הפיטורין מיום 7.10.7 (נספח ו' לתצהיר מר מרימי), אשר ייחס לנתבע עבירות משמעת, לבין הנטען בכתב התביעה אשר ייחס לנתבע מעילה וגניבה. ב"כ הנתבע סבור, כי ייחוס עבירות פליליות לנתבע מעיד על ניסיון התובעת לייצר עילת תביעה יש מאין. מר מרימי אף ציין בסעיף 2 לתצהירו, כי הנתבע "נחשד" במעילה ברכוש החברה ולא השתמש במילה "גנב".

התובעת העידה עד אחד בלבד מטעם החברה, מר עופר מרימי, וזאת על אף שהיה ביכולתה להעיד את קצין הביטחון שהיה בחברה באותה העת, מר רמי פייגלביץ, ואת מר יניב גולן- עובד המחסן השני שהיה מועסק באותה העת, וכן עובדים נוספים בחברה ובמחסן.

גם בעדותו של מר מרימי נתגלו סתירות, כך למשל:
"ש: אוקי, עכשיו את מכתב הפיטורים מה- 7/10/2007 זה אתה ניסחת נכון?
ת: אני וסמנכ"ל הכספים ומשה וינוש,
ש: ואתה חתום עליו, כן?
ת: נכון, כן
ש: למה במכתב הפיטורין לא ציינת שהנתבע פוטר בגלל מעילה וגניבה.
ת: כי לא יכולנו להוכיח את זה במאה אחוז שלא ראיתי אותו לוקח את הציוד, אבל אתה יודע יש שמה, רשלנות רצינית, לפחות במקרה הכי פעוט זה היה רשלנות.
ש: אז זה רשלנות?
ת: במקרה הכי פעוט"
(הדגשה הוספה, עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 20-28)9

התובעת לא חשפה בפני
בית המשפט את כל המסמכים הנוגעים לעניין, לרבות מסמכים מהותיים לתביעה, המצויים ברשותה, ואף לא סיפקה הסבר מספק לכך (עמ' 29 לפרוטוקול, ש' 8-10).





בניגוד לגרסת התובעת, הנתבע חזר למן היום הראשון על גרסתו העקבית לעניין הציוד החסר, כך בשימוע שנערך לו, כך בכתבי הטענות וכך בחקירתו הנגדית בבית המשפט.

הנתבע הזהיר את החברה מבעוד מועד שהמחסן הפך ל"טיילת", וביקש ממר מרימי פתרונות למנוע כניסה של עובדים לשטח המחסן ללא כל פיקוח (עמ' 51-50 לפרוטוקול).

הנתבע הוא שהציע לתובעת להגיש תלונה במשטרה בעניין (עמ' 10 ל"שיחת בירור", נספח ז' לתצהיר התובעת, ש' 4 – 8) וכאמור, המשטרה סגרה את התיק בשל חוסר בראיות להעמדתו לדין.

נראה, כי התובעת לא עמדה בנטל, לא הוכיחה ולא שכנעה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, נטיה של מאזן ההסתברויות לטובתה, כי התקיימו היסודות המקימים את זכותה על פי כתב התביעה, שהנתבע אכן ביצע "מעשה מעילה מתמשך במסגרתו, גנב הנתבע, מר איתי קינן
, מכשירי טלפון... בהיקף של – 72,124$" (סעיף 1 לכתב התביעה).

לאור כל זאת, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.


ניתן היום,
ד' תשרי תשע"ב, 02 באוקטובר, 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 174356/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' איתי קינן (פורסם ב-ֽ 02/10/2011)