פסקי דין על נסיב עאבד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

426/09 עבל     05/10/2011




עבל 426/09 נסיב עאבד נ' המוסד לביטוח לאומי




נסיב עאבד



נסיב עאבד
המערער

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני
: הנשיאה נילי ארד
, השופט יגאל פליטמן
, השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים מר יצחק שילון, נציגת מעבידים גב' רות הורן

בשם המערער - עו"ד כמיל מוויס
בשם המשיב - עו"ד רמי בן שמעון




פסק דין

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן; בל 1526-06), אשר דחה את תביעת המערער להכרה בליקוי השמיעה והטנטון כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ב-1995 (להלן - החוק).

עובדות המקרה
2.
להלן עיקרי העובדות המוסכמות כמפורט בהחלטות בית הדין האזורי:

א. המערער, יליד 1962, עובד משנת 1993 כמכונאי.

ב. המערער עובד במקום סגור, כשעתיים ביום על דיסק, 4 שעות ביום על רתכת, שעתיים ביום עם פטיש אוויר וכל שעות עבודתו חשוף לרעש מזיק.

ג. המערער נפגע בתאונת עבודה בחודש 1/03 באוזן שמאל. וועדה רפואית (להלן - הוועדה) קבעה למערער נכות מעבודה בשיעור 10%. עוד נקבע כי הטנטון הנטען באוזן ימין אינו קשור לפגיעה בעבודה.

3.
שלוש שנים לאחר קביעת הנכות בשל תאונה בעבודה הגיש המערער תביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי
דחה את תביעת המערער. במכתב הדחייה נרשם בין היתר כי מהתייעצות רפואית עלה כי הליקוי בשמיעה אינו תוצאה של חשיפה מרעש.

ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו
4.
בהסכמת הצדדים מונה ד"ר ברקו לשמש כמומחה - יועץ רפואי (להלן - המומחה) על מנת שיחווה את דעתו בשאלות הבאות:
"א. האם ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע, לטענתו, הינו עקב חשיפה לרעש?
ב. האם התקיימו בתובע התנאים הרפואיים כמפורט בסעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995...?
ג. ... האם הטנטון ממנו סובל התובע, לטענתו, הינו בעקבות חשיפתו לרעש מזיק בעבודתו?
... ה. במידה והליקויים להם טוען התובע אינם עקב חשיפה לרעש, האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל?"

5.
ביום 22.6.08 השיב המומחה כי למערער ליקוי שמיעה קשה, חרשות, באוזן שמאל ובאוזן ימין ליקוי שמיעה מעורב הולכתי ועצבי. המומחה מצא כי ישנן ראיות אובייקטיביות לכך שהמערער סבל מדלקות באוזן ימין. לאור המפורט בחוות הדעת נקבע כי ליקוי השמיעה אינו עקב חשיפה מרעש וכי הטנטון נובע ממחלה בסיסית. עוד נקבע כי "יש לראות במצב הקיים באוזן שמאל תוצאה של פיצוץ, מימין תוצאה של תחלואה".

6.
ביום 2.10.08 הורה בית הדין האזורי למומחה להשיב, בין היתר, לשאלות ההבהרה הבאות:

"...
ב. רצ"ב בדיקת שמיעה נוספת מיום 25.1.08, אשר לא עמדה בפני
ך.

האם מבדיקה זו עולה כי העקומה מתאימה לליקוי שמיעה מושרה רעש או שמימין מופיע ליקוי מעורב הולכתי שהינו גורם תחלואי שלא נגרם מרעש?

... האם נכון כי עפ"י בדיקת מאפייני הטנטון מיום 28.1.08 לתובע טנטון תמידי המתאים לליקוי מושרה רעש ..."

7.
במענה המומחה מיום 31.10.08, השיב המומחה על שאלות ההבהרה כזאת:

"...2. עיינתי בבדיקת השמיעה מתאריך 25.1.08 ... בבדיקת שמיעה זו קיים ליקוי שמיעה הולכתי באוזן ימין וחרשות באוזן שמאל. תוצאות בדיקת שמיעה זו נותנות תמיכה נוספת למסקנות חוות דעתי. החרשות משמאל נובעת מתחלואה. עקומת השמיעה מימין, עם הקומפוננט ההולכתי הברור, מוכיחה שגם ליקוי השמיעה באוזן ימין נובע מתחלואה. בבדיקה זו ישנו ליקוי עיצבי מינימלי מימין שיכול להתאים לליקוי הנגרם על ידי מחלת האוזניים הבסיסית ולא על ידי חשיפה לרעש.

לבדיקת מאפייני הטנטון ... ערך מוגבל מאוד...יתר על כן, כל ליקוי שמיעה, תהא סיבתו אשר תהיה, יכול לגרום לטנטון. לכן מרגע שנקבע שסיבת ליקוי השמיעה באוזן ימין היא ממקור תחלואי, הרי שממילא גם הטנטון, כנגזר מליקוי שמיעה זה, מקורו תחלואי.

... 4. בדיקת השמיעה מתאריך 25.1.08 לא רק שאין בה כדי לשנות את מסקנות חוות דעתי הרפואית - היא אף מחזקת מסקנות אלה בדבר הגורם התחלואי באוזן ימין"

8.
ביום 12.1.09 דחה בית הדין האזורי את בקשת המערער למינוי מומחה רפואי אחר/ נוסף. בית הדין קבע כי המומחה היה מודע לתאונת העבודה באוזן שמאל וכי הוא אינו "מתעלם" מקיומו של מרכיב עצבי בליקוי השמיעה מימין אלא מסביר כיצד חרף קיומו של ליקוי עצבי זה עדיין מדובר בליקוי עצבי הנלווה לליקוי תחושתי שנגרם מגורם תחלואי. יחד עם זאת, לאור
אי הבהירות באשר לליקוי באוזן שמאל - משבחוות הדעת מיום 22.6.08 ציין המומחה כי הליקוי הינו
תוצאה של פיצוץ ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 31.10.08 כתב המומחה כי החרשות משמאל נובעת מתחלואה - הורה בית הדין האזורי למומחה להסביר קביעתו באשר לליקוי באוזן שמאל.

9.
בתשובת המומחה לשאלת בית הדין, מיום 20.2.09, התנצל המומחה על טעות הקולמוס אשר נפלה בחוות דעתו ממנה עלה כי הליקוי באוזן שמאל הינו תוצאה של פיצוץ. המומחה קבע כי אין בממצאי הבדיקות שום הוכחה קלינית לכך שהפגיעה בשמיעה באוזן שמאל קשורה לתאונת העבודה, הואיל ולא נמצאו סימני טראומה באוזן שיכלו להסביר את הופעת ליקוי השמיעה הקשה. לפיכך, בהתאם, קיבל המערער טיפול בסטרואידים, כמו שנותנים למשל להופעת ליקוי שמיעה פתאומי אידופטי שלא מחשיפה לרעש. נוכח האמור קבע המומחה כי הוא אינו שותף למסקנות הוועדה.

10.
בקשה נוספת של המערער למינוי מומחה אחר נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 27.4.09. בית הדין קבע כי הערת המומחה, לפיה הוא אינו שותף למסקנות הוועדה, אין בה כדי לגרוע מקביעתו, שנעשתה בגדר סמכותו, לפיה מצבו של המערער נובע מתחלואה ולא מחשיפה לרעש. נפסק כי רק משנדרש המומחה להסביר הסתירה שנפלה בחוות דעתו הביע עמדתו המקצועית באשר לקביעת הוועדה וממילא קביעת הוועדה אינה מתיישבת עם טענת המערער כי ליקוי השמיעה נגרם כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש, ולא כתוצאה מאירוע טראומתי.

11. בפסק דינו, מיום 14.6.09, קיבל בית הדין האזורי את חוות דעת המומחה, בה נקבע חד משמעית כי אין קשר סיבתי בין החשיפה לרעש למצבו של המערער. נפסק כי אין בהתייחסות המומחה למצבו הקודם של המערער באוזן שמאל, כנגרם מאירוע טראומתי או ממצב תחלואי, כדי להביא לפסילת חוות הדעת אשר ניתנה לעניין הקשר הסיבתי. ההתייחסות ניתנה במסגרת הבהרה ולא כחלק מקביעתו העיקרית של המומחה. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא העלה כל טענה לגופו של עניין כנגד קביעתו של המומחה בשאלה עליה התבקש להשיב והיא שאלת הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש למצבו של המערער.

מכאן הערעור שבפני
נו.

ההליך בבית דין זה
12.
הדיון בערעור נערך בדרך של סיכומים בכתב, על פי בקשתו של בא כוח המערער ובהסכמת המוסד לביטוח לאומי
(להלן - המוסד). ביום 25.8.10, בשל השיהוי בהגשת סיכומי המוסד בתיק, הורה רשם בית הדין כי נושא חיוב המוסד בהוצאות יישקל על ידי המותב בתום ההליך.

13. המערער טען בפני
נו כי בית הדין האזורי טעה בסירובו למנות למערער מומחה רפואי אחר או נוסף. לטענת המערער החלטת הוועדה בעניין קיום קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה באוזן שמאל וטראומת הפגיעה בעבודה הינה עובדה חלוטה המונעת מהמומחה הרפואי אפשרות לסטות ממנה. עובדה חלוטה זו מעוגנת גם בקביעת פקיד התביעות אשר הכיר באירוע תאונת העבודה ובעובדות המוסכמות של בית הדין. קביעתה של וועדה רפואית בענין דרגת נכות מחייבת את בית הדין ואין בית הדין רשאי לשמוע ראיות הבאות לסתור אותה. הדבר מהווה פגיעה בעיקרון הסופיות. לטענת המערער קביעת המומחה לעניין הליקוי באוזן שמאל השפיעה על חוות דעתו בהמשך ולכן חוות הדעת כולה בעייתית. לפיכך מבוקש למנות מומחה אחר או נוסף.

14. המשיב טען מנגד כי אין למנות מומחה רפואי נוסף או אחר. חוות הדעת של המומחה ברורה ומסבירה את הסתירה שהיתה בין חוות הדעת השונות. המומחה ענה במפורט לכל שאלת הבהרה שנשאל. אין פגם מהותי בחוות הדעת ולא מתקיים, בהתאם לנקבע בהנחיות בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים ובפסיקה, אף טעם למינוי מומחה נוסף או אחר. המומחה קיבל כעובדה את קביעת הוועדה, אך לעניין השאלה האם מצב השמיעה של המערער קשור לחשיפה מרעש - השיב בשלילה. עובדה זו אינה פוסלת את חוות דעתו לעניין הקשר הסיבתי. המומחה רשאי לחלוק על מסקנות ועדה קודמת ואין בכך חריגה מסמכות. טענות הערעור אינן חדשות והן נשמעו בבית הדין קמא אשר דחה אותן במנומק.

אשר לדעתנו
15. לאחר שעיינו בפסק הדין שבערעור, בטענות הצדדים ובכלל בחומר שבתיק הגענו לכלל החלטה כי דין הערעור להידחות וכי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.
על האמור נוסיף הערות אחדות משלנו כמפורט להלן:


א.ככלל על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת, כמעוגן בהנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (הנחיה 1/2010 מיום 13.4.10, להלן - הנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים). מינוי מומחה נוסף או אחר פותחת פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר.


ב. על פי הנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים, בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף או אחר בין היתר מן הטעמים הבאים: ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע; או ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות או מטעם אחר שיירשם.


ג. מקרה זה אינו קולע לאחד מן הטעמים בגינם ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר. אחר ששימת לב המומחה הופנתה לסתירה העולה בכתובים, תיקן המומחה את טעות הסופר. לא מצאנו כי המומחה חרג מהמסכת העובדתית בתשובתו לשאלת ההבהרה. המומחה קיבל כעובדה את קביעת הוועדה אולם קבע כי הוא אינו יכול להיות שותף למסקנתה, משלא נמצאה כל הוכחה קלינית לכך שהליקוי באוזן שמאל נובע מטראומה. בניגוד לטענת המערער, אין במסקנה זו כדי לאיין את קביעת הוועדה או לפגוע בעיקרון הסופיות. תוקף החלטת הוועדה בעינו עומד.
קביעת הוועדה, באשר לתאונת העבודה, אינה מעלה או מורידה לעניין תביעת המערער להכיר בליקוי בשל חשיפה לרעש. בנוסף, אין בהתייחסות המומחה לקביעת הוועדה כדי להוות חריגה מסמכותו המתוחמת לבחינת קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי לחשיפה לרעש, במובחן מתאונת עבודה ישנה.
משאלו הם פני הדברים, יש לקבוע כי אין בהתייחסות המומחה לקביעת הוועדה כדי להוות טעם ממשי לפסילת חוות הדעת. משלא נמצא פגם מהותי בחוות דעת המומחה אין מקום למנות מומחה נוסף או אחר תחתיו.


ד. בדין הסתמך בית הדין האזורי על חוות דעת המומחה עת דחה התביעה לפניו. מסקנות המומחה בהירות, מנומקות וחד משמעיות. המומחה קבע כי למערער ליקוי שמיעה קשה - חירשות - באוזן שמאל הנובע מתחלואה ומימין ליקוי שמיעה מעורב. המומחה התייחס לראיות אובייקטיביות - בדיקת
c.t
; בדיקות שמיעה; טימפנומטריה ו
oae
- מהם עולה כי המערער סבל מדלקות באוזן ימין. בבדיקה העדכנית, מיום 25.1.08, נמצא באוזן ימין ליקוי עצבי מינימאלי שיכול להתאים לליקוי הנגרם על ידי מחלת אוזניים בסיסית ולא על ידי חשיפה לרעש. נוכח כלל הממצאים, וכמפורט בחוות דעתו, הגיע המומחה למסקנה המנומקת כי ליקוי השמיעה לא נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש.

16.הנה כי כן, עיננו הרואות איפוא כי אין הצדקה להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי. משלא נמצא טעם בגינו יש למנות מומחה נוסף או אחר, נכון פעל בית הדין קמא עת הותיר חוות דעת המומחה על כנה. מחוות דעת המומחה הוברר
כי אין קשר סיבתי בין מצבו של המערער והחשיפה לרעש בעבודתו. לפיכך הוכרע כי

אין להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה.

נוכח כלל האמור, אנו דוחים את הערעור ומאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.

17. סוף דבר -
הערעור נדחה. בשולי הדברים נוסיף כי לא מצאנו לחייב מי מהצדדים
בהוצאות.

ניתן היום,
ז' תשרי תשע"ב (05 אוקטובר 2011), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.




נילי ארד
,
נשיאה, אב"ד

יגאל פליטמן
,
שופט

ורדה וירט-ליבנה,
שופטת

נציג העובדים, מר רן חרמש


נציג המעבידים, מר משה אורן









עבל בית הדין הארצי לעבודה 426/09 נסיב עאבד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/10/2011)