פסקי דין על יוסף דוד | פסקי דין על סיגלית נגה דוד | פסקי דין על אליצור אהרון | פסקי דין על טובה אהרון |

45121-06/11 הפ     09/10/2011




הפ 45121-06/11 יוסף דוד, סיגלית נגה דוד נ' אליצור אהרון, טובה אהרון





המבקשים:
1. יוסף דוד
2. סיגלית נגה דוד
נ ג ד
המשיבים:
1. אליצור אהרון
2. טובה אהרון

פסק דין

זוהי תובענה למתן

פסק דין
הצהרתי שלפיו המשיבים אינם זכאים לממש את הסנקציה הקבועה בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 30.3.11 ושעיכוב של עד 30 ימים בביצוע התשלום אינו מהווה הפרה יסודית של הסכם הפשרה ואינו מזכה את המשיבים בביטולו. כן מבוקש לקבוע שהמבקשים מילאו את חיוביהם על פי הסכם הפשרה לנוכח השתלשלות האירועים עד ליום הגשת התובענה ולנוכח סירוב המשיבים לקבל את התשלום.
1. רקע:
(א) ביום 1.6.09 נחתם בין הצדדים הסכם מכר (להלן:- "הסכם המכר" או "ההסכם") למכירת בית צמוד קרקע ברחוב ששת הימים 7 בראש העין (להלן:-
"הבית") מהמשיבים (להלן:- "המוכרים") למבקשים (להלן:- "הקונים").

(ב) לאחר שנתגלע סכסוך בין הצדדים, הגישו המוכרים לבית משפט זה תובענה בדרך של המרצת פתיחה שמספרה 13885-01-10 (להלן:- "התובענה המוקדמת") בה עתרו למתן

פסק דין
הצהרתי שיקבע שהקונים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית ולכן זכאים הם לסעד של ביטול ההסכם ולהשבה (עותק התובענה המוקדמת צורף כנספח א' לתובענה).
בהתאם לנטען בתובענה המוקדמת, כבר ביום 22.6.09 נמסרו מפתחות הבית לידי הקונים שתפסו בו חזקה והחלו לשפצו.

(ג) בדיון שהתקיים בתובענה המוקדמת לפני כב' השופט שינמן ביום 30.3.11 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
(עותק מפרוטוקול הדיון + הסכם הפשרה - נספח ג' לתובענה).
בין היתר נקבע בהסכם הפשרה כדלקמן:-

"1. המשיבים (המבקשים כאן - ה"ג) ישלמו למבקשים (המשיבים כאן - ה"ג) את יתרת התמורה בסך של 400,000 ₪ כמפורט להלן:
1.א. בתוך 30 יום ובכפוף למילוי המבקשים אחר התנאים הנדרשים על ידי הבנק למשכנתאות מטעם המשיבים, לרבות החתימה על כל מסמך כנהוג וכמקובל, תוך 48 שעות מעת המצאת המסמכים לידי ב"כ המבקשים, ישולם סך של 300,000 ₪.
היתרה בסך של 100,000 ₪ תופקד בנאמנות בידיו של ב"כ המבקשים, וזאת עד למועד העברת הזכויות בנכס על שם המשיבים אצל מינהל מקרקעי ישראל, וכן לאחר שניתן היתר כדין לבנייה במקרקעין.
1.ב. היה ומכל סיבה שאינה תלויה במבקשים, לא יתאפשר למשיבים לקבל את המימון מבנק המשכנתאות, אזי יעמדו לרשותם 15 יום נוספים לביצוע התשלום לידי המבקשים כמפורט לעיל מכל מקור מימון אחר...
...
5. היה ולא יבוצע התשלום כאמור בסעיף 1 לעיל, בין מהבנק למשכנתאות או בין מכל מקור אחר, וזאת תוך 45 יום בתוספת ארכה של 14 יום, אזי יהיה החוזה בטל ומבוטל, והצדדים ישיבו אחד לאחר את אשר קיבלו על פי ובהתאם לדין, וכן יינתן צו לפינוי של הנכס כנגד המשיבים."


(ד) ביום 12.5.11, משהבינו המבקשים שלא יעמדו במועד הקבוע בהסכם הפשרה, פנו למשיבים בכתב בבקשה לקבל ארכה נוספת בת 12 ימים לתשלום. משהביעו המשיבים הסכמתם, העלה ב"כ המבקשים דאז את ההסכמה על הכתב באופן הבא:- "בהמשך לשיחתנו, הריני להעלות על הכתב את הסכמת הצדדים לאורכה בת 12 ימים שתחל ביום א', 15.05.2011, לביצוע התשלום..." (נספח ד' לתובענה).

(ה) ביום 29.5.11 פנו בשנית המבקשים למשיבים בבקשה לקבלת ארכה בת 15 יום לתשלום.
בתגובה לפנייה זו כתב ב"כ המשיבים:
"(א) לא אוכל להסכים.
(ב) כידוע לך מרשיי בקושי הסכימו לפסה"ד לאחר התנהגות ואי אמירת אמת ע"י ה"ה יוסף (מרשיך).
(ג) לאור אי עמידתו באמור בפסה"ד החוזה בטל ומבוטל."

(ו) משכך, עוד באותו יום, הגישו המוכרים לבית המשפט, במסגרת התובענה המוקדמת, הודעה בדבר כניסתו לתוקף של סעיף 6 להסכם הפשרה, בדבר היות החוזה בטל ומבוטל ובקשה למתן הנחיות לגבי יישום חובת ההשבה ההדדית וצו הפינוי הקבועים בסעיף זה (נספח ו' לתובענה).
הקונים הגישו תגובה להודעה זו ובקשה להארכת המועד לקיום חיוב כספי שנקבע בפסק הדין ב – 60 יום נוספים. כב' השופט שינמן קבע:-

"לתשובת העותרים.
מבלי לגרוע מהאמור ומבלי שיהיה בכך הבעת דעה, מוצע לב"כ הצדדים לשקול להגיע להסכמה כי אם המשיבים לא יצליחו להעביר בפועל את הסכום לעותרים בתוך 10 ימים (לאור האמור בס' 8 לתגובה) תתקבל בקשת ב"כ העותרים במלואה ללא כל דחיה נוספת." (נספח ז' לתובענה).

(ז) בהתאם, הגישו המבקשים תשובה לתשובה. ביום 20.6.11 נתן כב' השופט שינמן החלטה בה קבע, בין היתר, שככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה אחרת לא ניתן לחרוג מהמועדים שנקבעו ומהתוצאות המוסכמות לחריגות אלו ולכן אם לא תהיה הסכמה כאמור בתוך 7 ימים, יוכלו המשיבים להגיש פסיקתה לעניין הפינוי. כב' השופט שינמן הוסיף וקבע שההשבה היא תולדה של ההסכמה בין הצדדים וכי על הצדדים לנהוג בעניין זה בהתאם למוסכם (נספח ח' לתובענה).

(ח) לטענת הקונים בתובענה, הם השיגו את המימון לו הזדקקו ביום 17.6.11 אולם לא ניתן היה להעבירו בשל אי היענותם של המוכרים לקבלו וליתן להם ארכה נוספת בת מספר ימים. משכך הגישו הקונים את התובענה דנן בד בבד עם בקשה דחופה למתן צו עיכוב הליכי ביצוע הסכם הפשרה עד להכרעה בתובענה דנן.

(ט) במקביל שלח ב"כ הקונים הודעה לב"כ המוכרים שיתרת התשלום בהתאם להסכם הפשרה מוכנה בשיקים בנקאיים שזמן פירעונם הוא 17.6.11 וביקש לתאם עימו מועד למסירתם בכפוף לקיום הסכם הפשרה. כן הבהיר ב"כ המבקשים שאין בכך כדי לפגוע בזכות המשיבים לקבל פיצוי מתאים בגין העיכוב בתשלום (עותק ההודעה - נספח ט' לתובענה).

(י) בדיון שהתקיים לפניי ביום 18.7.11 הסכימו ב"כ הצדדים לוותר על חקירות המצהירים ושפסק הדין יינתן על סמך סיכומים בכתב.

2. טענות הצדדים, דיון והכרעה:
(א) כדי שניתן יהיה להכריע בין טענות הצדדים, אסקור אותן בקצרה:-
לטענת המבקשים, ברור שהצדדים לא התכוונו שאיחור בן מספר ימים יהווה הפרה יסודית המזכה את המשיבים בביטול ההסכם ובפינוי הבית לאחר שהמבקשים השקיעו בו מאות אלפי שקלים וכבר עברו להתגורר בו. כמו כן, טוענים המבקשים שזכות ביטול ההסכם כפופה לקיום הודעת ביטול כדין ולחובת השבה ואולם עד למועד זה לא קוימו אלה ואף לא הוצגה כל ערבות מתאימה לביצוע ההשבה.
עוד טוענים המבקשים, שמאחר שהסכם הפשרה נוסח במעמד הדיון הוא נעדר תוספות הקיימות בדרך כלל בהסכמים שכאלה ולכן יש להוסיף לו סעיף שלפיו איחור סביר לא יהווה הפרה. בכל מקרה טוענים המבקשים, הסכם הפשרה כפוף לסמכות בית המשפט ליתן ארכה לתשלום.
כך גם טוענים המבקשים, כי בהתאם לסעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן:- "חוק התרופות") אכיפת ההסכם היא בלתי צודקת בנסיבות העניין ומביאה לתוצאה הרסנית מבחינתם, בעוד שהמשיבים כלל לא טענו לנזק שנגרם להם מהעיכוב בתשלום.
כן טוענים המבקשים, כי בעוד שלא ניתן לדעת האם המשיבים יוכלו לקיים את חובת ההשבה, הרי שאכיפת ההסכם היא ודאית כי השיקים הבנקאיים מוכנים למסירה.
(ב) מנגד טוענים המשיבים, שהתובענה אינה אלא ערעור על החלטה שיפוטית במסווה של תובענה חדשה לפרשנות הסכם. המבקשים מעלים בפני
מותב אחר את הטענות שנדחו על ידי כב' השופט שינמן.
לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי אין מדובר באיחור של 4 ימים בלבד כטענת המבקשים, אלא באיחור של 17 יום לפחות, גם אם מקבלים את פרשנות המבקשים שהארכה שניתנה להם היא לאחר 59 הימים עליהם הוסכם בהסכם המכר. אין ספק כי איחור של 17 יום בביצוע תשלום 50% מהתמורה מהווה הפרה יסודית של ההסכם המזכה את המוכר בביטולו. כך גם אין ספק, לטענת המשיבים, שהצדדים נתנו דעתם במפורש לאיחור הנטען והמועדים שנקבעו היו מעיקרי ההסכם.
(ג) השאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא: האם הפרו המבקשים את הסכם הפשרה הפרה יסודית המזכה את המשיבים בביטולו?
כדי להכריע בשאלה זו אבחן את השתלשלות האירועים החל ממועד חתימת הסכם המכר ועד מתן הודעת הביטול.
בהתאם לנטען בתובענה המוקדמת, התמורה המוסכמת שעל הקונים היה לשלם למוכרים עבור הבית הייתה 800,000 ₪ באופן הבא: 200,000 ₪ ישולמו בנפרד לא כחלק מהתמורה וזאת בין היתר בגין התחייבות המוכרים למלא אחר התנאים הנדרשים אצל הרשות התכנונית לצורך מתן היתר לבנוי בפועל + 600,000 ₪ נוספים ישולמו במסגרת הסכם המכר.
ואכן, בהתאם לאמור בתובענה המוקדמת, שילמו הקונים במעמד עריכת החוזה 200,000 ₪ באמצעות שיק בנקאי. הסך של 600,000 ₪ היה אמור להשתלם באופן הבא: 200,000 ₪ בתוך 14 ימים ממועד חתימת הסכם המכר ועד ליום 15.6.09 (להלן:- "התמורה הראשונית") וסך של 400,000 ₪ (להלן:- "יתרת התמורה") עד חודש ימים לאחר העברת הזכויות בנכס על שם המוכרים (סעיפים 10-11 בהסכם המכר שצורף כנספח ה' לתובענה המוקדמת).
(ד) הקונים שילמו את התמורה הראשונית, אך לא שילמו את יתרת התמורה במשך כחודשיים וחצי לאחר שנרשמו הזכויות בנכס על שם המשיבים. המבקשים העלו גם טענה שיתרת חובם כלפי המשיבים היא 200,000 ₪ ולא 400,000 ₪, וכתוצאה מכך הגישו המוכרים את התובענה המוקדמת בה עתרו להצהיר כי הקונים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית ולכן המוכרים זכאים לסעד של ביטול ההסכם והשבה.
השתלשלות עניינים זו נועדה להבהיר שעוד בטרם הגיעו הצדדים להסכם הפשרה, איחרו הקונים בתשלום התמורה על-פי הסכם המכר, כך שלמעשה יתרת התמורה שאמורים היו הקונים לשלמה לא שולמה מעולם, והמוכרים הגישו את התובענה המוקדמת כשלושה חודשים לאחר שזו הייתה אמורה להיות משולמת.
(ה) בנקודה זו אשוב להסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים לפני כב' השופט שינמן ביום 30.3.11. בשל חשיבות הוראות הסכם זה אביא את ההוראות הרלוונטיות לענייננו במלואן:-
"1. המשיבים (המבקשים כאן - ה"ג) ישלמו למבקשים (המשיבים כאן - ה"ג) את יתרת התמורה בסך של 400,000 ₪ כמפורט להלן:
1.א. בתוך 30 יום ובכפוף למילוי המבקשים אחר התנאים הנדרשים על ידי הבנק למשכנתאות מטעם המשיבים, לרבות החתימה על כל מסמך כנהוג וכמקובל, תוך 48 שעות מעת המצאת המסמכים לידי ב"כ המבקשים, ישולם סך של 300,000 ₪.
היתרה בסך של 100,000 ₪ תופקד בנאמנות בידיו של ב"כ המבקשים, וזאת עד למועד העברת הזכויות בנכס על שם המשיבים אצל מינהל מקרקעי ישראל, וכן לאחר שניתן היתר כדין לבנייה במקרקעין.
1.ב. היה ומכל סיבה שאינה תלויה במבקשים, לא יתאפשר למשיבים לקבל את המימון מבנק המשכנתאות, אזי יעמדו לרשותם 15 יום נוספים לביצוע התשלום לידי המבקשים כמפורט לעיל מכל מקור מימון אחר...
...
6. היה ולא יבוצע התשלום כאמור בסעיף 1 לעיל, בין מהבנק למשכנתאות או בין מכל מקור אחר, וזאת תוך 45 יום בתוספת ארכה של 14 יום, אזי יהיה החוזה בטל ומבוטל, והצדדים ישיבו אחד לאחר את אשר קיבלו על פי ובהתאם לדין, וכן יינתן צו לפינוי של הנכס כנגד המשיבים."

מהוראות אלו עולה, כי המועד שעד אליו היה על הקונים לשלם 300,000 ₪ היה 29.4.11, ובמקרה שלא יצליחו הקונים לקבל מימון מבנק למשכנתאות, נדחה מועד זה ליום 14.5.11. המועד האחרון לאחר כל ארכה אפשרית, שעד אליו היה על הקונים לשלם בהתאם לסעיף 6 להסכם הפשרה היה 28.5.11, שאם לא כן יבוטל הסכם המכר.
(ו) ביום 12.5.11, יומיים לפני המועד בו היה על הקונים לשלם למוכרים (משלא קיבלו מימון באמצעות משכנתה), הסכימו הצדדים לארכה בת 12 ימים החל מיום 15.5.11 לביצוע התשלום. מכאן, המועד החדש בו היה על הקונים לשלם היה 27.5.11. עצם העובדה שהוסכם במפורש שהארכה דלעיל תחל מיום 15.5.11, היום הראשון לאחר המועד בו היה על הקונים לשלם את היתרה, מעידה כי ארכה זו לא אמורה להימנות מיום 28.5.11 (המועד הסופי לתשלום לפי הסכם הפשרה שאם לא יבוצע התשלום עד אליו יהיה החוזה בטל), ולא נועדה להוסיף ל - 59 ימים שניתנו לקונים בהסכם הפשרה לביצוע התשלום. נהפוך הוא, עובדה זו מעידה שהארכה שניתנה היא בתוך אותם 14 ימים שניתנו לקונים בסעיף 6 להסכם הפשרה לאחר תשלום היתרה מכל סיבה שהיא. בין אם נעלמה מעיני הקונים הארכה הנוספת שניתנה להם בסעיף 6 להסכם הפשרה (בת 14 יום) ובין אם הסכימו המוכרים לארכה המבוקשת מאחר שאף הם לא זכרו ארכה מוסכמת זו, הסכמת הצדדים המפורשת שהארכה תחל מיום 15.5.11, משמעותה שהיא בתוך אותם 14 ימים עליהם הוסכם בסעיף 6 להסכם הפשרה ולא לאחריהם. פרשנות אחרת לא טומנת בחובה כל הסבר הגיוני לכך שהצדדים סיכמו במפורש שארכה זו תחול מיום 15.5.11 ולא מיום 28.5.11.
ביום 29.5.11 ביקשו הקונים ארכה נוספת לתשלום התמורה של 15 ימים. לפניה זו כאמור, סירבו המוכרים להיענות והודיעו בכתב לקונים כי החוזה בטל ומבוטל.
אף אם הייתה מתקבלת טענת הקונים שהארכה בת 12 הימים שניתנה להם לתשלום צריכה להימנות לאחר הארכה הנוספת שניתנה לקונים בסעיף 6 להסכם הפשרה, קרי מיום 28.5.11, המועד הסופי שהיה עליהם לשלם את התמורה היה 9.6.11 (ולא 13.6.11 כטענתם).
(ז) לטענת הקונים מדובר באיחור של מספר ימים בודדים שכן התשלום היה מוכן בשני שיקים בנקאיים שמועד פירעונם היה כבר ביום 17.6.11. אלא מאי? מעיון במסמכים שצורפו לתובענה עולה, כי ביום 19.6.11, יומיים לאחר שלכאורה היו מוכנים השיקים הבנקאיים לפירעון על ידי המשיבים, הגישו הקונים במסגרת התובענה המוקדמת תגובה לבית המשפט להודעת המוכרים שהסכם המכר בטל. בתגובה זו ביקשו הקונים מבית המשפט להאריך את המועד שנקבע בהסכם הפשרה ב - 60 ימים נוספים, זאת לאחר שמצאו חלופה למימון התשלום אצל חבר מהמשפחה.
לא זו אף זו. ביום 22.6.11 פנה ב"כ הקונים דאז לב"כ המוכרים במכתב בו ביקש ארכה בת 24 שעות להעברת יתרת התשלום. פנייה זו אף היה נענתה בסירוב (נספח ט לתובענה).
רק ביום 26.6.11 שלח ב"כ הקונים לב"כ המוכרים מכתב בו הודיע לראשונה כי הקונים מבקשים להעביר למוכרים שני שיקים בנקאיים על מלוא התמורה אליו צירף צילום של השיקים וביקש לתאם מועד בדחיפות למסירתם.
מכאן, אף אם הייתי מקבלת את טענת המבקשים שהארכה בת 12 הימים שניתנה להם לתשלום נמנית מתום 59 הימים שהיה עליהם לשלם לכל המאוחר בהתאם להסכם הפשרה, עדיין מדובר באיחור בתשלום של 17 ימים עד ליום בו הציעו לראשונה למוכרים להעביר להם את יתרת התמורה. מכאן שאין לקבל גם את ניסיונם של הקונים להיתמם ולטעון שעת עמד התשלום בשיקים בנקאיים לרשות המוכרים ביום 17.6.11 לא הייתה קיימת להם זכות לבטל את ההסכם.
(ח) טוענים המבקשים, שהצדדים מעולם לא התכוונו שאיחור בן מספר ימים יהווה הפרה יסודית המזכה את המשיבים בביטול ההסכם ובפינוי הבית לאחר שהמבקשים השקיעו בו מאות אלפי שקלים וכבר עברו להתגורר בו.
איני מקבלת טענה זו. יש לזכור שהסכם הפשרה התגבש בין הצדדים בדיון לאחר שהקונים כבר נתבעו על הפרת הסכם משחלפו כשלושה חודשים מהמועד בו היה עליהם לשלם את יתרת התמורה ולא שילמוה. מסיבה זו מנוסח סעיף 6 להסכם הפשרה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כך שאם לא יבוצע התשלום לפי הוראות הסכם הפשרה יהיה החוזה בטל ומבוטל.
אם משווים בין סעיף 6 להסכם הפשרה לבין הסכם המכר ניתן לראות כי בהסכם המכר הוסכם כי הסעיפים הנוגעים לתמורה ייחשבו כסעיפים יסודיים ועיקריים של ההסכם והפרתם תיחשב כהפרה יסודית. כן הסכימו הצדדים בהסכם המכר שאיחור של 14 ימים בקיום הוראות ההסכם לא ייחשב כהפרת ההסכם (סעיף 36 להסכם המכר) ואילו במקום אחר באותו הסכם הוסכם כי איחור בקיום התחייבות כלשהי של מי מהצדדים על פי חוזה זה מעל 7 ימים יחשב כהפרה יסודית (סעיף 18 להסכם המכר). סעיף 7 לחוק התרופות קובע כי במקרה של הפרה יסודית זכאי הנפגע לבטל את החוזה.
בהסכם הפשרה לא הסתפקו הצדדים בקביעה שהפרת סעיפים מסוימים מהווה הפרה יסודית (כזו שמזכה את הנפגע כאמור בסעד של ביטול החוזה) אלא קבעו באופן מפורש שבמקרה שהתשלום לא יבוצע בתוך המועד שנקבע, החוזה יהיה בטל ומבוטל. ברי, כי לא בכדי נקבע כך באופן ברור וחד משמעי ושקביעה זו היא תולדה של איחור הקונים בתשלום יתרת התמורה, איחור שהוביל כזכור להגשת התובענה המוקדמת. כאן המקום לציין, שאף אם התכוונו הצדדים בהסכם המכר לכך שרק איחור בן 14 ימים ייחשב כהפרת ההסכם (ולא איחור של מעל 7 ימים כפי שרשום במקום אחר) הרי שכאן כאמור, האיחור המינימאלי, אף אם הייתה מתקבלת פרשנות הקונים באשר לארכה שניתנה, הוא בן 17 ימים. ללא ספק, איחור שכזה בנסיבות אלו מהווה הפרה יסודית של ההסכם שמובילה לביטולו. מטעמים אלה ומששוכנעתי כי המועדים לתשלום עליהם הסכימו הצדדים ובעיקר המוכרים בהסכם הפשרה הם לב ליבו של ההסכם והאפשרות האחרונה מבחינת המוכרים לקיימו, איני מקבלת אף את טענת הקונים שיש ליצוק לתוך הסכם הפשרה סעיף שלפיו איחור סביר בתשלום לא יהווה הפרה. הקונים אף עותרים, כזכור, לסעד הצהרתי שאיחור בן 30 יום (!!) אינו מהווה הפרה יסודית, דבר המעיד על כך שהם מודעים לכך שאין מדובר באיחור זניח של יומיים, שלושה או אף ארבעה ימים, ויש משום עזות מצח בעתירה זו בנסיבות המיוחדות של התיק.
כמו כן, בשל הנסיבות שהובהרו דלעיל, טענת הקונים שלפיה איחור בתשלום בן מספר ימים אינו מהווה הפרה יסודית אינה רלוונטית. אף אם נכונה הטענה במקרה הרגיל, היא אינה חלה בנסיבות המקרה דנן, לאחר שהקונים לא קיימו את חובת התשלום המוטלת עליהם במשך כשלושה חודשים ולנוכח הדברים המפורשים שנקבעו כאמור בהסכם הפשרה באשר למועדי התשלום והסנקציה באי התקיימותם.
(ט) מטעמים אלה איני מקבלת אף את הטענה שלפיה זכות הביטול כפופה לקיום הודעת ביטול כדין. סעיף 6 להסכם הפשרה קבע כאמור כי במקרה שלא יבוצע התשלום במועד "יהיה החוזה בטל ומבוטל, והצדדים ישיבו אחד לאחר את אשר קיבלו על פי ובהתאם לדין, וכן יינתן צו לפינוי של הנכס כנגד המשיבים." משלא שילמו הקונים את יתרת התמורה במועד שנקבע, בהתאם לסעיף דלעיל, החוזה בטל ומבוטל וזאת אף ללא צורך בהודעת ביטול. בוודאי שמשניתנה הודעת ביטול ביום 30.5.11, יומיים לאחר המועד האחרון בו היה על הקונים לשלם את יתרת התמורה, אין ממש בטענה זו.
ערה אני לתוצאות הנטענות על ידי המבקשים של ביטול ההסכם מבחינתם, אולם תוצאות אלו אינן מהוות רכיב בעל משקל בבחינת הסוגיה בה עסקינן.

(י) באשר להשבה - קובע סעיף 9(א) לחוק התרופות כדלקמן:-
"(א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך."

אין ספק שביטול החוזה כפוף לחובת השבה ושזו לא בוצעה עד היום, ואף לא הוצע על ידי המוכרים לבצעה. סעיף 6 להסכם הפשרה אף הוא מבהיר שעם ביטול ההסכם ישיבו הצדדים האחד לאחר את אשר קיבלו. במקרה דנן בנוסף לסוגיית השבת התמורה בגין הבית קיימת סוגיית השיפוצים שערכו הקונים וההשקעות שהשקיעו בבית משנמסרה להם החזקה בו.
משכך, עם ביטולו של ההסכם, על המוכרים להשיב לקונים את כל הכספים ששילמו להם עד כה בגין הממכר. ניתן בזאת צו פינוי שייכנס לתוקפו מיד עם השבת הכספים ששילמו הקונים על חשבון התמורה. למען הסר ספק אציין, כי בפני
הקונים פתוחה הדלת לתבוע מהמוכרים את השקעותיהם בבית במסגרת הליך נפרד, מבלי שיש בכך הבעת דעה על זכאותם.

4. סוף דבר:
מכל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה.
המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך הדין בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ב, 09 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי מרכז

45121-06-11
לפני כב' השופטת הילה גרסטל
- נשיאה
1 מתוך 9








הפ בית משפט מחוזי 45121-06/11 יוסף דוד, סיגלית נגה דוד נ' אליצור אהרון, טובה אהרון (פורסם ב-ֽ 09/10/2011)