פסקי דין על אמרי כהן | פסקי דין על מלכה יעקב

58245-11/10 תק     16/10/2011




תק 58245-11/10 אמרי כהן נ' מלכה יעקב








בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע



ת"ק 58245-11-10 כהן נ' מלכה יעקב







בפני

כב' השופט
אבישי זבולון


תובע

אמרי כהן

ת.ז.
057514705


נגד


נתבע

מלכה יעקב

ת.ז. 056185275




פסק דין



מבוא

1 . בפני
תביעת התובע שעיקרה השבת דמי תיווך ששולמו לידי הנתבע בגין הארכת חוזה שכירות לשתי תקופות בהתאם לתנאי מימוש אופציה לחידוש תקופת השכירות.
לתובע טענה נוספת להשבת תשלום אשר שולם לעיריית אילת בגין צריכת מים מיותרת לאור פיצוץ שארע בדוד המים בדירה נוספת בה התגורר , אותה שכר עם שותפה נוספת באמצעות הנתבע
וכן תביעת פיצויים בגין הטלת דופי בתובע והשתלחות בו על ידי הנתבע.

רקע עובדתי בתמצית

2 . כפי העולה מכתבי הטענות ובהם כתב תביעה מתוקן מיום 13.04.11 , שכר התובע ביחד עם שותפה נוספת (
עדן יוסף ) , דירה בעיר אילת המצויה בכתובת 296/1
( להלן בהתאמה,
" הדירה" , " השוכרים").
חוזה השכירות הראשון נחתם ביום 14.01.17 ( סומן נ/12 ) למשך תקופת שכירות בת 12 חודשים ובהתאם לסעיף 3א' לחוזה זה ניתנה לשוכרים אופציה לחידושה למשך 12 חודשים נוספים , בכפוף לתנאים אשר פורטו בו.
ביום 01.01.08 נחתם חוזה שכירות שני בגין אותה דירה למשך תקופת שכירות נוספת ( מיום 01.02.18 , עד ליום 31.01.09 ) אשר צורף כנספח 3 לכתב התביעה המתוקן. גם בחוזה זה נכללה אופציה לחידוש תקופת השכירות למשך 12 חודשים נוספים ( להלן:"חוזה השכירות השני").

ביום 29.12.18
נחתם חוזה שכירות שלישי למשך תקופת שכירות שלישית באותה דירה , מיום 01.02.09 עד ליום 31.01.10 . יצוין כי את תקופת השכירות השלישית לא השלימו השוכרים בדירה האמורה שכן על פי דרישת המשכירים , נאלצו לפנותה
4 חודשים טרם סיום תקופת השכירות, במהלך חודש ספטמבר 2009
( להלן:"חוזה השכירות השלישי" ).

עם פינויה כאמור שכרו באמצעות הנתבע דירה אחרת באילת אותה פינו בחלוף 4 חודשים בלבד
ושכרו דירה חלופית לתקופת שכירות בת 18 חודשים , מיום 11.12.09 ועד ליום 09.07.11
( להלן :" דירת הפטיו" ) .
לאור מחלת התובע ומשנאלץ לעבור טיפולים רפואיים במרכז הרפואי "סורוקה", ביקשו השוכרים לעבור להתגורר בבאר שבע ולפיכך פונתה דירת הפטיו על ידם כבר ביום 10.11. 10.

פיצוץ דוד המים בגינו נדרש התובע בתשלומי יתר , כטענתו, לעיריית אילת בגין צריכת המים, ארע בדירת הפטיו האמורה.

טיעון משפטי

3 . לעניין החובה בתשלום דמי תיווך-
כאמור טענת התובע היא כי לא היה מקום לחייבו על פי דין בתשלום דמי תיווך עבור תקופות השכירות השניה והשלישית שכן עסקינן במימוש אופציה בלבד אשר ניתנה לראשונה לאחר חתימת חוזה השכירות הראשון וניתנה בשנית בעת חתימת חוזה השכירות השני.
מנגד טוען הנתבע כי חוק המתווכים במקרקעין , תשנ"ו – 1996 ( להלן:"חוק המתווכים") אינו קובע איסור כאמור וכי על פי חוק זה רשאי מתווך לגבות כל סכום על פי סיכום מראש עם הלקוח ( ר' עמ' 2 , שורה 29-30 ).

4 . אכן לא נמצאה בפני
בית המשפט כל אסמכתה בדבר איסור עקרוני בגביית דמי תיווך בגין הארכת חוזה שכירות ככל שכך אכן סוכם מראש ולפיכך הנני דוחה טענתו זו של התובע.
עם זאת מתוך הדברים עולה כי נפל פגם ביחס לאופן יצירת הקשר החוזי בין הצדדים העומד בניגוד לדין אשר אמנם לא נטען במפורש על ידי התובע , אך בהינתן כי עסקינן בהליך בפני
בית משפט לתביעות קטנות בו הצדדים אינם מיוצגים, מצאתי לנכון להידרש ולדון בו ובגינו מצאתי לקבל את התובענה אם כי באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

5 .
הנתבע מציג את ההסכם להזמנת שירותי תיווך הנהוג במשרדו אשר הוגש וסומן נ/1
( להלן: " הסכם התיווך" ). בו צוין כי בהארכת חוזה או מימוש אופציה ישולם 5% מדמי השכירות השנתיים מכל צד להסכם.
הנתבע מציג את נ/1 ולטענתו מתייחס לתקופת השכירות השניה שמיום 01.01.18 ועד ליום 29.12.08 ( עמ' , שורות 19-22 ).
כך בדבריו : " פרט לנ/1 אין מסמך שנחתם ביחס לדמי התיווך. המסמך שהגשתי מתייחס לדירה הראשונה (נ/1) . פרט לאמור אין לי מסמך חתום נוסף באשר להתחייבות תשלום דמי תיווך" ( ר' עמ' 3, שורות 24-25 ) .
התובע מצידו מאשר חתימתו על גבי מסמך נ/1 וכך גם שותפתו לדירה ( עמ' 4 , שורות 5, 10 ).

דא עקא כי מעיון בתאריך שנושא המסמך נ/1 , 05.08.09 , עולה בבירור כי מסמך זה נחתם שנה ו-8 חודשים לאחר מועד חתימת חוזה השכירות השני ולפיכך אין בידי לקבל את הטענה כי הינו מתייחס לתקופת שכירות זו.
יתר על כן, בעיון בנ/1 ניתן לראות כי הנכס נשוא הסכם התיווך אינו הדירה האמורה (בכתובת
296/1 ), אלא דירה אחרת שהינה בכתובת 407/3
.
מהאמור לעיל עולה כי מסמך נ/1 אינו רלבנטי לחוזי השכירות השני והשלישי ובפועל לא הוצג כלל בפני
בית המשפט הסכם בכתב לתשלום דמי תיווך עבור שני חוזי שכירות אלה נשוא התובענה ומכאן כי טענת הנתבע כי סוכם מראש על תשלום דמי תיווך בגין הארכת תקופת השכירות, אינה יכולה לעמוד.

בהתאם לסעיף 9(א) לחוק המתווכים לא יהא זכאי מתווך לתשלום דמי תיווך אלא אם חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולות תיווך.
משהוברר כי לא נעשה כן ע"י הנתבע ביחס לתקופות השכירות השניה והשלישית , לא היה מקום לגבות דמי תיווך בגינן וככל שנגבו דמי תיווך כאמור , הנני קובע כי על הנתבע להשיבם לידי התובע.


6 . הצדדים חלוקים באשר לסכומי דמי התיווך אשר שולמו .
לטענת התובע שילם עבור חוזה השכירות השני והשלישי , סך 3,800 ₪ כל אחד , סה"כ 7,600 ₪.
התובע אינו מציג כל אסמכתא לתשלום כאמור לידי הנתבע
( " על החוזה השני אין לי קבלה " , עמ'
1 , שורה 19 ) ומציין כי שותפתו קיבלה מידי הנתבע פתקונים אותם לא שמרה .

הנתבע מנגד מציג קבלות ואסמכתה בגין תשלום דמי תיווך אשר שולמו בתשלומים לשיעורין,
עבור חתימת חוזה השכירות השני בסכום כולל בסך- 1,500 ₪ ( מוצגים נ/4 , נ/5 , נ/6 ) ועבור חוזה השכירות השלישי בסכום כולל בסך- 1,300 ₪ ( מוצגים נ/7, נ/8, נ/9, נ/10, נ/11 ). ר' עמ' 2, שורות 25-30 .

מטעם התובע העידה שותפתו לדירה – עדן. מדבריה עולה כי היא שילמה לנתבע את דמי התיווך כפי שדרש
וציינה כי אינה זוכרת כמה שילמה . כך לדבריה: " אני לא זוכרת כמה שילמתי, מה שהוא דרש
זה מה ששילמתי. אני שילמתי את דמי התיווך עבור התובע ועבורי וביחס לשנה השלישית מה שהוא ביקש הוא קיבל "
( ר' עמ' 4, שורות 1-4 ).

7 . לאור האמור לעיל משהוברר כי שותפתו של התובע היא זו אשר שילמה את דמי התיווך לידי הנתבע ואף עולה כי שילמה תשלומים מסוימים ללא ידיעתו וללא הסכמתו ( ר' עמ' 4, שורה 6) של התובע , הרי כי יש להעדיף את גרסתו של הנתבע ביחס לסכום דמי התיווך ששולמו עבור החוזה השני והשלישי.
בנוסף משהעידה כי שילמה כל סכום שנדרשה ע"י הנתבע וכי היא עצמה אינה זוכרת כמה שילמה , יש בכך כדי לחזק את גרסת הנתבע באשר לסכומי דמי התיווך ששולמו.

8 . תשלומי יתר בגין צריכת מים מוגברת – לטענת התובע זכאי להחזר סך-1,402 ₪ ששילם בעת מגוריו בדירת הפטיו וארע פיצוץ בדוד המים
עת נעדר מביתו בגין טיפולים רפואיים.
בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבע כי משהפנה את תלונת התובע לבעלי הדירה- המשכירים , בכך קיים את תפקידו ואין לראותו כבעל דינו של התובע ביחס לתחזוקת הדירה ולקיום הוראות חוזה השכירות ע"י המשכירים.
לעניין זה נדחית טענת התובע להשבת חיובי צריכת המים.

9 . גם על טענת התובע לפיצוי בסך- 50,000 ₪ בגין הטלת דופי בנכותו ע"י הנתבע, כנטען על ידו, או בגין השתלחות בו להידחות. לא הובאה כל ראיה ע"י התובע אשר יהא בה כדי להרים את נטל הראיה להוכחת הטענה , מה גם כי על הנתבע היה להוכיח נזק כספי הראוי לפיצוי בהליך זה שבפני
בית משפט לתביעות קטנות. משלא הורם נטל זה על ידי התובע הנני דוחה את תביעתו לפיצוי כספי בגין טענה
זו.

10 . סיכומו של דבר התוצאה הינה כי התביעה מתקבלת בחלקה בלבד , כאשר על הנתבע להשיב לידי התובע את דמי התיווך אשר שולמו כאמור בפסקה שניה לסעיף 6 לעיל, דהיינו סך- 2,800 ₪ .
סכום זה ישולם על ידי הנתבע לידי התובע בתוך 15 ימים ממועד קבלת העתק

פסק דין
זה שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק ממועד הגשת התובענה ועד למועד התשלום בפועל.

בנסיבות בהן התקבלה התובענה בחלקה בלבד , איני עושה צו להוצאות לפיכך כל צד ישא בהוצאותיו.

העתק פסק הדין ישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום.

ניתן היום,
י"א תשרי תשע"ב, 16
אוקטובר 2011,
בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 58245-11/10 אמרי כהן נ' מלכה יעקב (פורסם ב-ֽ 16/10/2011)