פסקי דין על ליאוניד טורוק | פסקי דין על רכבת ישראל | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח | פסקי דין על שגית הרוש

2688/11 עא     23/10/2011




עא 2688/11 ליאוניד טורוק, רכבת ישראל, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' שגית הרוש




פסק-דין בתיק ע"א 2688/11
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 2688/11



בפני
:

כבוד השופטת מ' חיות


כבוד השופט ע' פוגלמן


כבוד השופט י' עמית


המערערים:

1. ליאוניד טורוק



2. רכבת ישראל



3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ


נ ג ד

המשיבה:
שגית הרוש

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 1009/06 שניתן ביום 15.3.2011

בשם המערערים:
עו"ד עמיחי טרוזמן

בשם המשיבה:
עו"ד אילן קנר

פסק-דין
השופט י' עמית

:

1.
המשיבה, ילידת 30.1.1977, נפגעה ביום 21.6.2005 בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה עת נסעה ברכבת שהתנגשה במשאית שנתקעה על המסילה. כתוצאה מהתאונה אושפזה המשיבה למשך 35 ימים, כשלושה וחצי חודשים לאחר מכן הייתה מרותקת לכסא גלגלים וכחצי שנה נוספת הסתייעה בקביים.

2.
בית משפט קמא מינה חמישה מומחים רפואיים שקבעו נכותה הצמיתה של המשיבה כלהלן: ד"ר קורן בתחום האורטופדי – 28%; ד"ר כהנוביץ' בתחום הכירורגיה הפלסטית – 22.4% בגין צלקות; ד"ר פישר בתחום הנפשי – 20% (לאחר שחזר בו מקביעה קודמת כי יש לזקוף 5% בגין מצב קודם); פרופ' ירניצקי בתחום הנוירולוגי לא מצא ממצאים המעידים על פגיעה בתחום זה, והביע דעתו כי הירידה בתפקודים הקוגניטיביים של המשיבה מקורה בתחום הנפשי; ד"ר הראל בתחום האא"ג קבע כי לא נותרה למשיבה נכות לצמיתות (נקבעה נכות זמנית של 20% למשך 5 חודשים).


בהסתמך על חוות דעת המומחים, שחלקם נחקרו על חוות דעתם, ולאחר שנדחו השגותיהם של הצדדים על קביעות אלה ואחרות של המומחים, העמיד בית משפט קמא את נכותה הרפואית המשוקללת של המשיבה על 55.3% ואת נכותה התפקודית על 45%.

3.
המשיבה סיימה בשנת 2002 ארבע שנות לימודי תואר ראשון בכלכלה ובמינהל עסקים אך לא השלימה את התואר מאחר שהעדיפה להשתלב בעבודה. עובר לתאונה עבדה המשיבה בחברת ביטוח ונסעה לעבודתה מדי יום מביתה בבאר שבע לרמת גן. בסיס שכרה של המשיבה הועמד על 7,451 ₪ נטו החל מחודש ינואר 2007, ובית משפט קמא הכיר באבדן כושר עבודה מלא למשך 7 חודשים. את הפסדי ההשתכרות לעבר חישב בית משפט קמא תוך השוואת שכרה הקודם של המשיבה לשכרה בחמישה מקומות עבודה שונים בהם עבדה החל מחודש מאי 2006. את הפסדי השכר בעתיד חישב בית המשפט על פי בסיס שכר של 10,000 ₪ נטו לחודש, מתוך הנחה שבמהלך הדברים הרגיל, המשיבה הייתה יכולה לשמש בתפקיד ניהולי ולהשביח את שכרה, כפי שעולה מעדויות וראיות שהובאו לפניו בנושא זה. מהסכום של 10,000 ₪ נטו ניכה בית משפט קמא את שכרה הנוכחי נטו של המשיבה, כך שההפסד החודשי הועמד על 3,977 ₪ לחודש בהיוון עד גיל 67.

4.
לזכות המשיבה נפסקו אפוא הסכומים הבאים: בגין הפסדי שכר בעבר – 199,488 ₪; בגין הפסדי שכר בעתיד – 997,471 ₪; בגין הפסדי פנסיה – 148,142 ₪; בגין נזק לא ממוני – 122,581 ₪; בגין עזרת הזולת לפי 1,500 ₪ לחודש (ו-3,000 ₪ לתקופת אי הכושר המלאה) נפסק לעבר 111,000 ₪ ולעתיד סכום גלובלי של 450,000 ₪ (עד תוחלת חיים); בגין ניידות – 100,000 ₪; ובגין הוצאות רפואיות עודפות (בהתחשב שמדובר בתאונת עבודה שהמל"ל נושא בהוצאות הרפואיות בגינה) – 30,000 ₪. סה"כ נפסק לזכות המשיבה פיצוי בסך 2,158,682 ₪ ומסכום זה נוכו תגמולי מל"ל בסך 747,689 ₪.

5.
על פסק דינו של בית משפט קמא הגישו שני הצדדים ערעורים, אך בהמלצת בית המשפט מחקה המשיבה את הערעור שהגישה (ע"א 3055/11), כך שמונח לפנינו אך הערעור הנוכחי.


המערערים תקפו כל אחד ואחד מראשי הנזק שנפסקו על ידי בית משפט קמא. טענתם העיקרית של המערערים היא כי המשיבה אמנם נפגעה בתאונה פגיעה של ממש, אך למרות הנכויות שנקבעו לה חזרה לתפקוד מלא ואינה סובלת כיום מכל בעיה תפקודית. המערערים הלינו על כך שהמשיבה לא הביאה ראיות ועדים לסיבה בגינה החליפה מספר מקומות עבודה לאחר התאונה ולטענתם, לא רק שלא פעלה להקטנת הנזק, אלא שאף מנעה במכוון את קידומה בעבודה. עוד נטען כי המשיבה "הצליחה להתל במומחי ביהמ"ש" וכי אין מקום להכיר כלל בנכות בתחום הנפשי, ולמיצער, יש לראות את הנכות הנפשית כחופפת במלואה את הנכות האורתופדית/פלסטית; כי טעה בית המשפט בכך שהעמיד את נכותה התפקודית של המשיבה על 45%; כי לא היה מקום לחשב הפסדי ההשתכרות בעתיד על בסיס של 10,000 ₪ נטו; כי לא היה מקום לפסיקת הוצאות ניידות והוצאות רפואיות; וכי נפסקו סכומים מוגזמים בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד.

6.
אקדים ואומר כי דין הערעור להידחות.


כך נאמר בפסק דינו של בית משפט קמא לעניין הפגיעה בכושר השתכרותה של המשיבה:

"שמעתי את עדותה של התובעת בקשב רב ויכולתי להתרשם כי אינה מפריזה בפרטים, ראיתי אשה שהתאונה פגעה בה קשות גופנית, נפשית ואישית, אך היא עשתה מאמץ ניכר לחזור לחיי שיגרה גם אם לא לחיים רגילים ומלאים כפי שהיו לה ערב התאונה ועל כך יש דווקא לשבחה. לפיכך לא סברתי כי התובעת אינה מממשת את פוטנציאל השתכרותה נכון להיום".



קב
יעת הנכות התפקודית של הנפגע, וליתר דיוק, הפגיעה בכושר השתכרותו ופוטנציאל ההשבחה של שכרו, היא מהנושאים העובדתיים המובהקים המסורים לערכאה הדיונית
שיכולה להתרשם ישירות מהנפגע ומהראיות שהובאו בפני
ה (ראו, לדוגמה, ע"א 7871/10
חורי נ' כלל חברה לביטוח
(לא פורסם, 22.5.2011)). לכן, איני רואה להתערב בקביעות בית משפט קמא בכל הקשור להפסד השתכרותה של המשיבה בעבר ובעתיד, או בבסיס השכר לעתיד.
אף איני רואה עילה להתערב בסכומים שנפסקו בראשי הנזק האחרים כמו עזרת צד ג', באשר הסכום של 1,500 ₪ לחודש שעל בסיסו חושב הפיצוי בראש נזק זה, בוודאי שאינו חורג ממתחם הסבירות.

7.
אכן, בהתחשב בכך שהמשיבה חזרה להשתכר, דומה כי הסכום הכולל של הפיצויים שנפסק לזכותה הוא על הצד הגבוה, אך לא באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור. למותר לחזור ולהזכיר כי בתיקי נזיקין מעין אלה,
לא בנקל ימיר בית המשפט שלערעור את הערכת הערכאה הדיונית בהערכתו שלו,
ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב אלא במקרים של טעויות בולטות או חריגה משמעותית כלפי מעלה או כלפי מטה בסכום הכולל שנפסק (
לקווים המנחים לגבי התערבות ערכאת ערעור בסכומי הפיצוי בתיקי נזיקין ראו, לדוגמה, ע"א 148/10

כהן נ' צים חברת השיט הישראלית
(לא פורסם, 12.10.2010)).
המקרה שבפני
נו, אינו נופל לחריגים אלה ואינו מצדיק התערבות.

8.
אשר על כן, דין הערעור להידחות. המערערים ישאו בשכ"ט המשיבה בסך 23,000 ₪.



ניתן היום, כ"ה בתשרי התשע"ב (23.10.2011).



ש ו פ
ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11026880_e07.doc
עכ

ב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 2688/11 ליאוניד טורוק, רכבת ישראל, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' שגית הרוש (פורסם ב-ֽ 23/10/2011)