פסקי דין על יוסף קאפח

25181-12/09 פ     10/10/2011




פ 25181-12/09 מדינת ישראל נ' יוסף קאפח








בית משפט השלום בפתח תקווה

ת"פ 25181-12-09 מדינת ישראל
נ' קאפח


10 אוקטובר 2011






בפני

כב' השופטת
עינת רון



בעניין:

מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד מיטל אילן ועו"ד רעות אבירי
המאשימה



נגד


יוסף קאפח


ע"י ב"כ עו"ד רחל תורן ועו"ד חיים אוחנה
הנאשם

גזר דין

לאחר ניהול הליך של הוכחות הורשע הנאשם בעבירה של מעשה מגונה בקטינה.
במועד כלשהו בחופשת הקיץ בחודש אוגוסט 2008 שהתה המתלוננת שהיא קטינה ילידת 31/1/95 בבית דודתה, אחות אמה
ואף נשארה ללון שם. המתלוננת לנה עם בנות דודתה בחדרן ובסמוך לחצות נכנס אל החדר הנאשם שהיה אותה עת בעלה של הדודה, כיסה את המתלוננת בשמיכה, הכניס ידו אל מתחת לשמיכה, החל ללטף את כל גופה של המתלוננת, כאשר נגע ברגליה, בירכיה בחזה ובישבנה. כן ליטף הנאשם את איבר מינה של המתלוננת מעל בגדיה והעביר את ידיו בין רגליה.

בבוקר למחרת נכנס הנאשם לחדר בו ישנה המתלוננת ובעת ששכבה על בטנה ליטף אותה מעל בגדיה מאחורי רגליה ובישבנה. כמו כן צבט הנאשם בלחייה של המתלוננת ונשק על שפתיה.

בעתירתה לעונש הדגישה התביעה את הכיעור והפסול שיש במעשיו של הנאשם אשר ניצל את האמון שנתנה בו המתלוננת ואת יחסי המשפחה הקרובים ששררו ביניהם וכפי שהיא הגדירה אותו כאב בעבורה.

התביעה הדגישה את חומרת המעשים עצמם ואת השפעתם לאחר מכן על המתלוננת עצמה, כפי שתארה
בעדותה בבית המשפט.

התביעה ביקשה להדגיש כי יש
להחמיר בענישתם של אלה המבצעים עבירות מין וכלפי קטינים בפרט, שכן שומה על בית המשפט להגן על קטינים
שהם חסרי ישע.

התביעה ערה לכך כי המעשים בוצעו כולם בלילה אחד, אולם ביקשה להדגיש כי הם בוצעו, למעשה, בשלושה תתי אירועים, כאשר הנאשם שב וחזר לחדר בו נמצאה המתלוננת על מנת לבצע בה את מעשיו.

עוד הוסיפה התביעה כי מדובר בנאשם אשר לא נטל אחריות על מעשיו ולא חסך מן המתלוננת בנוסף למעשים שנעשו בה אף את החוויה הקשה של עדות בבית המשפט.

כתימוכין לעתירתה להחמרה בעניינו של הנאשם, הציגה התביעה אסופת פסקי דין.

מטעמו של הנאשם העיד אחיו, מר חיים קפאח. האח סיפר כי מעבר להליך הגירושין המכאיב שעבר הנאשם, הרי שגם הליך פלילי זה בו היה מעורב הנאשם גרם לו נזק משמעותי ואף ילדיו עברו בשל כך טראומה רצינית. בשל הליך זה נפגעה באופן משמעותי תדמיתו של הנאשם כהורה בעיני ילדיו וכן נפגע התא המשפחתי עצמו.
כיום, כך ציין האח, הקשר של הנאשם עם ילדיו תקין.

עוד הבהיר האח כי אף מצבו הכלכלי של הנאשם נפגע, הוא מצוי בחובות ובני המשפחה הם שנחלצו לעזרתו.

הנאשם מוכר לעד כאדם נורמטיבי ומסור למשפחתו.

באי כח הנאשם הדגישו כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי שאף לא הסתבך עם החוק לאחר פרשה זו.
עוד ביקשו להדגיש כי מדובר באירוע חד פעמי שהתרחש במהלכו של סוף שבוע אחד, לפני כשלוש שנים ולטעמם מצוי האירוע ברף התחתון של מעשים מעין אלו , כאשר מדובר במגעים שהם מעל בגדיה של המתלוננת וכאשר הנאשם לבוש בבגדיו ואף לא עשה שימוש באלימות, באיומים וכיו"ב.

ב"כ הנאשם ציינו כי מדובר באדם שניהל מערכת חיים נורמטיבית כל חייו ואף עתה עושה מעל ומעבר על מנת לתמוך בשלושת ילדיו אשר עברו משבר עקב פירוק התא המשפחתי.
לענין זה, אף הפנו אל רקעו האישי של הנאשם כפי שנסקר בהערכת המסוכנות שבעניינו.

מבלי להקל ראש בסבלה של המתלוננת, ציינו ב"כ הנאשם כי לא הוגש תסקיר כלשהו בעניינה ואף היא עצמה העידה על עצמה כמי שחזרה ללון בבית הנאשם לאחר האירוע ועל כן יש לראות את הנזק שנגרם לה כמצוצמם.

ב"כ הנאשם ביקשו להפנות אל כל האמור בהערכת המסוכנות ולא רק אל השורה התחתונה של הערכה זו, דהיינו כי מדובר באדם נורמטיבי, שאינו לוקה בסטיות כלשהן ואינו מעורב בפלילים וכי למעשה, מידת המסוכנות שנקבעה לגביו נובעת בשל כפירתו במעשים שיוחסו לו.

אף ב"כ הנאשם הציגו אסופת פסיקה מטעמם ולטעמם המקרה שבפני
נו קל בהרבה מאלה אשר הוצגו על ידי התביעה.

(יצויין באשר לפסקי הדין אשר הובאו על ידי ב"כ הנאשם כי מרביתם עוסקים בהסדרי טיעון ויתרתם, למעט אחד, עוסקים בנאשמים אשר הודו באשמה ונטלו אחריות על מעשיהם.)

לאור כל אלה, עתרו ב"כ הנאשם להקל עימו ולכל היותר להטיל עליו עונש שניתן יהיה לרצותו בדרך של עבודות שירות.

בדברו האחרון הביע הנאשם חרטה על המקרה וציין כי לא היתה לו כל כוונה לפגוע במתלוננת ועוד ציין כי הכל נפגעו בשל פרשה זו.

מחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות שהוגשה בעניינו של הנאשם עולה כי לאחר שיקול ושילוב גורמי הסיכון הסטאטיים, הדינמיים והקליניים בעניינו של הנאשם, ההערכה היא כי הסיכון הנשקף ממנו
להישנות עבירות מין הוא ברמה נמוכה עד בינונית.


הלכות רבות באשר לעבירות מין נקבעו בכלל בבית המשפט העליון ובאשר לקטינים בפרט.

בתי המשפט על ערכאותיהם השונות הכירו בכך כי בענישת עברייני מין אשר פגעו בקטינים יש לבטא את הסלידה העמוקה ואת ההוקעה שיש לחברה מפני אלה ובצד זאת יהיה בכך אף לשרת את מגמת ההרתעה.



כך נקבע:
"קטינים ראויים להגנת בית המשפט – על גופם, על כבודם ועל חירותם – מפני ניצול גילם וחולשתם בידי עבריינים הרואים בהם טרף קל לתאוותיהם המיניות.
קטינים זכאים להתהלך חופשיים בתוכנו בלי החשש הנורא שימצאו עצמם לפתע קורבנות למעשים מיניים"
אין לשער מראש את עוצמת הנזק הנגרם לקטין שנפל קורבן למעשה סדום לנפשו ולהתפחותו בעתיד. בית המשפט הוא אביהם של הקטינים, ומחובתו להבהיר שמעשה נואל מסוג זה הנעשה בקטין רך, עונשו הכבד בצידו. חברה תקינה אינה יכולה לעמוד אם לא תהיה בה תודעה שמעשים כאלה לא ייסבלו בה, ואין תודעה בלא ענישה המדברת בעד עצמה"
(ראה תפ"ח (ת"א)1047/02 מ"י נ. עבד).


עוד נקבע כי במקרים בהם מדובר היה בהפרת אמונו של הקטין הרי שיש לייחס לכך משנה חומרה:
"המערער ניצל לחומרה את האמון שנתנה בו הילדה, כמי שעובד במוסד המספק שירותים לציבור – מרכז ספורט שכונתי – ובכך הוסיף נופך מחמיר להתנהגותו. במקרים כגון דא, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את טובת הקטינים ולגזור עונשים שיהיה בהם כדי להגן עליהם מפני מעשיהם של אלה שאינם יודעים לרסן את יצרם".

וככלל קבע בית המשפט העליון:

"בשנים האחרונות נזקק המחוקק בישראל לשינויים חקיקתיים בעבירות המין יותר מאשר בכל העבירות הפליליות האחרות. מגמתם העיקרית של שינויים אלה מבטאת את הנטייה להחמרה משמעותית במידת העונש המירבי שנקבע לעבירות הללו. יתרה מזאת, המחוקק קבע עונשי מינימום בגין עבירות מין, עונשים המבטאים את הגישה כי יש להתייחס לעבירות מין כאל קטגוריה מיוחדת של עבירות חמורות.
...בכך נתן המחוקק ביטוי למגמה ההולכת ומתפתחת בשיטתנו, שלפיה ההליך הפלילי מביא בחשבון לא רק את הפגיעה בנאשם – זו העומדת ברקע התנהגותו ומתעצמת בניהול ההליכים נגדו, אלא גם את הפגיעה בקורבן. אכן, על בית-המשפט להביא במניין שיקוליו לא רק את כבוד האדם של העבריין, אלא אף את כבוד האדם של קורבן העבירה...".

( ראה ע"פ 4890/01
פלוני נ' מדינת ישראל

, פ"ד נו(1) 594)


ועוד קבע:
"ואמנם, קשה לבטא במילים את עוצמת הפגיעה והיקף הנזק הנגרמים לקורבנות של עבירות מין, במיוחד במקרים בהם בוצעו העבירות בנסיבות מחמירות. בפסיקתו של בית-משפט זה נאמר לא אחת כי עבירות מין חמורות שקולות כדי רצח נפשו של הקורבן, בהותירן בו צלקות שלא יימחו."
ראה ע.פ. 1899/04 פלוני נ. מ"י).

גם כאשר מדובר היה בעברייני מין אשר עברם הפלילי היה נקי, קבע בית המשפט העליון, הרי שאין להעניק לכך משקל נכבד בעת גזירת העונש:

"עבירות מן הסוג הזה מצויות לפעמים גם בקרב מי שאינם עבריינים על פי הליכותיהם הידועות. לעברו הנקי של אדם הנמצא אשם בביצוען לא יכול משום כך להיות משקל רב".
(ראה: ע.פ. 1339/94 מ"י נ. פלוני)

ואף כאשר עמדה על הפרק שאלת שיקומו של הנאשם, שהיא שאלת כבדת משקל דרך כלל וניתן לה משקל נכבד ביותר בשיקולי הענישה ולעיתים אף באשר לאי הרשעתו של מבצע העבירה, קבע בית המשפט העליון:

"מקום שבו עבריין מסוכן לציבור תגבר החובה המוטלת על בית המשפט להגן על הציבור מפניו על השיקולים של תיקון העבריין ושיקומו. מטרת הענישה איננה נקמה, אך אחת ממטרות הענישה, גם אם לא העיקרית שבהן, היא לתת ביטוי להרגשה הקולקטיבית של סלידה כלפי מעשים מסויימים, אף במקרים שבהם אין נשקפת עוד סכנה מהנאשם לציבור".
(ראה: ע.פ. 212/97 פלוני נ. מ"י, פ"ד ל"ד(2), 421).

לא למותר לציין כי לא בכדי קבע המחוקק בצידן של עבירות אלה – עונש מזערי.

ובענייננו, מדובר באדם בוגר, מבוגר בשנים רבות מן המתלוננת, קרוב משפחתה, אשר המתלוננת היתה מבאי ביתו וגדלה למעשה, יחד עם ילדיו. המתלוננת נתנה בנאשם אמון והוא הפר אמון זה ברגל גסה,
ובאופן בוטה.

המתלוננת ישנה בחדר אחד עם בנותיו של הנאשם, כאשר חשה במקום זה בטוחה כבביתה שלה ומצאה עצמה נפגעת הן בגופה, הן בכבודה והן בשלומה הנפשי.

המעשים אשר ביצע הנאשם במתלוננת אינם מן הרף התחתון של מעשים מסוג זה. יש לזכור כי הנאשם נגע בחלקי גוף שונים של המתלוננת ובכלל זה בחזה, איבר מינה והעביר ידו בין רגליה. הנה כי כן, אמנם המתלוננת היתה לבושה אותה עת, אולם יש לזכור כי היו אלה ימי קיץ והיא היתה לבושה בגדים קצרים וחלק מן המגע היה בחלקי גוף חשופים ועוד יש לזכור ולהדגיש כי הגם שחלק מן המגעים היו מעל בגדיה, הרי היו אלה מגעים בחלקי גוף אינטימיים.

עוד יש לזכור כי אמנם המדובר באירוע מתמשך שהתרחש על פני לילה ובוקר, אלא, שהוא התחלק לשלושה תתי אירוע והנאשם שב לחדר בו שהתה המתלוננת ושב על מעשיו.

על מעשיו אלה – לא נטל הנאשם כל אחריות.

הפגיעה במתלוננת ניכרה על פי דבריה בשני מישורים. הפגיעה שחוותה באופן ישיר כבר באותו לילה וכפי שתיארה בעדותה בבית המשפט, כיצד הרגישה כבר אז את בגידתו העמוקה של הנאשם באמון ששרר ביניהם קודם לכן ואף ציינה: "כל נגיעה בגוף שלי רציתי רק למות ורציתי לישון ולא להתעורר".

המישור השני הוא תחושות הפגיעה שחשה לאחר מכן ובכלל זה את חששה לספר על שאירע לה לאחרים לרבות לבני משפחתה ואפילו לאמה. חששה נבע מכך משמדובר במעשה שאירע בתוך המשפחה ומתוך חשש כי לא יאמינו לה.
את תחושותיה היא הביעה גם במכתב שנכתב סוף דבר לאמה והנזכר אף בהכרעת הדין: "... אני פוחדת לישון אני לא רוצה שייגעו בי אני מרגישה כל כך מושפלת ומבוזה לא חשבתי שיעשו לי את זה ועוד יוסי".

לכל אלה היו אף השפעות שלאחר מכן על תחושותיה של המתלוננת, כמו גם על התנהגותה. האירועים פגעו, באופן טבעי במרקם המשפחתי ובעיקר ביחסיה של המתלוננת עם בת דודתה, שהיתה חברתה הטובה ביותר, ועתה התלוננה המתלוננת כנגד אביה.

חלו שינויים בהתנהגותה של המתלוננת, כפי שהיא העידה על עצמה וכפי שהעידה אמה על כך.

נכון, כפי שטענו ב"כ הנאשם כי לא התקבלה על כך כל חוות דעת מקצועית של גורם טיפולי כלשהו, אולם באשר לדברים שנשמעו בבית המשפט מפי המתלוננת ומפי אמה, הרי שאלה נתקבלו כאמינים ולאלה יש ליתן משקל.

כל נזק אחר, אכן לא הוכח כאמור.

מנגד שקלתי שיקולים לקולא בעניינו של הנאשם.

הנאשם נעדר עבר פלילי וזוהי לו הסתבכותו היחידה עם החוק. הנאשם נהג לנהל אורח חיים נורמטיבי וכן ניהל חיי משפחה תקינים ופרנס את משפחתו. אף כיום הוא עושה כל מאמץ לעשות כן ולשמור על קשר עם ילדיו, שכן התגרש מאשתו.
הובהר כי הנאשם נתון בקשיים כלכליים לא קלים.

על אף תיאור המעשים בהם הורשע הנאשם, כפי שפורט לעיל, יצויין כי הוא לא הפעיל כנגד המתלוננת אלימות או איומים כלשהם. כמו כן, בעת שהמתלוננת הראתה סימני התנגדות, כפי שמסרה בעדותה, הוא הפסיק ממעשיו, בכפוף לאמור לעיל, כי הוא חזר לחדר ושב על מעשיו.

עוד שקלתי כי ההערכה לגבי הנאשם היא כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו אינה גבוהה וכי מאז ביצוע המעשים, חלף זמן רב.

יצויין ויודגש כי לולא שיקולים אלה לקולא היה העונש שנגזר על הנאשם חמור יותר בהתחשב בגילה הצעיר של המתלוננת ובטיב המעשים שביצע בה הנאשם .

לאחר שיקול כלל השיקולים לקולא ולחומרא, כפי שנמנו לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים –


19
חודשי מאסר לריצוי בפועל.

10
חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

אני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצויים למתלוננת בסכום של
10,000 ₪.

סכום זה יופקד לטובתה של המתלוננת בקופת בית המשפט בשני תשלומים שווים, שהראשון בהם יופקד עד יום 1/12/11 והשני עד יום 1/1/12.

המאשימה תעביר למזכירות בית המשפט את פרטיה המלאים של המתלוננת על מנת שהפיצויים יועברו אליה כאמור.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום,
י"ב תשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, במעמד הצדדים.











פ בית משפט שלום 25181-12/09 מדינת ישראל נ' יוסף קאפח (פורסם ב-ֽ 10/10/2011)