פסקי דין על שמואל יוזרי | פסקי דין על עמית מנדל | פסקי דין על טל מנדל |

8836-02/11 פ     09/10/2011




פ 8836-02/11 מדינת ישראל נ' שמואל יוזרי, עמית מנדל, טל מנדל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



09 אוקטובר 2011

ת"פ 8836-02-11 מדינת ישראל
נ' יוזרי ואח'




בפני

כב' השופטת
יהודית אמסטרדם

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אסף שביט


נגד

הנאשמים
1.שמואל יוזרי
2.עמית מנדל
3.טל מנדל
ע"י ב"כ עו"ד זוהר ברזילי




פסק דין
(נאשם 3)
החלטה (נאשמים 1 ו-2)

א.
פתח דבר

1.
נאשמים 1 ו-2 (להלן: "הנאשמים") הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של שוד בחבורה וקשירת קשר לביצוע פשע (שוד בחבורה) – עבירות לפי סעיפים 402(ב) בצירוף סעיף 29(ב), וכן סעיף 499(א)(1) בצירוף סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
נאשם 3 הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של סיוע לאחר מעשה, קבלת נכסים שהושגו בפשע, והדחה בחקירה (2 עבירות) – עבירות לפי סעיפים 260(א) בצירוף סעיף 261(1), סעיף 411 וסעיף 245(א) לחוק העונשין.

2.
נאשמים 2 ו-3 הינם אחים, והתגוררו בתקופה הרלבנטית לכתב האישום בדירה בעיר חולון (להלן: "הדירה").


הנאשמים הודו, כי כיממה עובר לביצוע שוד בסניף בנק הפועלים בחולון (להלן: "סניף הבנק"), הם קשרו ביניהם קשר לבצע השוד הנ"ל, ולצורך קידום הקשר ומימושו הם רכשו אקדח דמה מפלסטיק (להלן: "האקדח"), הכינו פתק ובו כתבו:
"תוציאי את הכסף, ושימי אותו על הדלפק יש עלי אקדח, מהר!!!" (להלן: "הפתק"), הכינו בגדים ופריטי לבוש אותם ייעדו לביצוע השוד. כמו כן, הם הצטיידו בניירות הדבקה לשם הדבקתם על האצבעות למניעת השארת טביעות אצבע, וכן לשם הדבקתם על האקדח לשיפור חזותו.

3.
בתאריך 30.1.11, סמוך לשעה 09:47, ניגש נאשם 2 לסניף הבנק, הקיש את מספר תעודת הזהות שלו במכונת הנפקת התורים בבנק, ובמהלך ההמתנה לתורו סרק את סביבת הבנק על מנת לבחון אם ניצב במקום איש אבטחה או שוטר. משנוכח נאשם 2 כי בשטח הבנק לא מצויה אבטחה, הוא עידכן את נאשם 1 בשיחה טלפונית, והלה הגיע לבנק.

4.
במועד הנ"ל, סמוך לשעה 10:19, בהגיע נאשם 1 לבנק, הוא הקיש את מספר תעודת הזהות של נאשם 2 במכונה והמתין לתורו. בסמוך לשעה 10:43, הוא ניגש לדלפק הבנק, מסר לקופאית את הפתק, שלף לעברה את האקדח בצורה מאיימת, תוך שהוא אומר לה: "תביאי לי את הכסף אני אהרוג אותך".
לאור איומיו, הניחה הפקידה על הדלפק סך 7,450 ₪, אותם נאשם 1 אסף ונמלט מהמקום. הנאשמים נסעו לדירה, ושם חילקו ביניהם את השלל.
נאשם 1 החליף בדירה את הבגדים אותם לבש במהלך השוד לבגד אחר שהביא עמו.

5.
נאשם 3 אשר ישן בדירה, התעורר למשמע כניסתם של הנאשמים לדירה, והופתע לראותם עם השלל. הנאשמים סיפרו לנאשם 3 כי זה עתה שדדו בנק, ונאשם 1 התעקש לתת לנאשם 3 חלק מהשלל - סך 500 ₪.
נאשם 3 היסס אם להיעתר להצעת נאשם 1, אך בסופו של דבר קיבל את הכסף, והנאשמים עזבו את הדירה.

6.
בהמשך הגיעו שוטרים וביצעו חיפוש בדירה בנוכחות נאשם 3. משלא מצאו דבר, ביקשו מנאשם 3 שיובילם לאחיו - נאשם 2, ונאשם 3 פעל עפ"י דרישתם.
השוטרים עצרו את נאשם 2, ואילו נאשם 1, שהבחין במעצרו של חברו, התחבא בין הבניינים הסמוכים, ובשיחה טלפונית עם נאשם 3 קבע להיפגש עמו.

7.
בפגישה בין נאשם 1 לנאשם 3, החזיר האחרון לנאשם 1 את הסכום שקיבל מהשלל – 500 ₪, דרש ממנו לבוא עמו לדירה על מנת לאסוף את יתרת השלל ואת בגדי השוד, וכן את האקדח שנותר בדירה.
נאשם 3 הסיע את נאשם 1 לדירה, מסר לו הפריטים שאוזכרו לעיל, וכן הסיע אותו לביתו. נאשם 1 הגיע לבניין מגוריו והחביא שם את הפריטים המפלילים.

8.
בתאריך 2.2.11 סמוך לשעה 16:09, במסגרת החקירה המשטרתית, ביצעו החוקרים עימות בין נאשמים 2 ו-3, ומאוחר יותר בין נאשמים 1 ו-3. במהלך העימותים, כשנותרו הנאשמים בחדר החקירות לבדם, ביקש נאשם 3 מנאשמים 1 ו-2 שלא יסבכוהו, וכי יחזרו בהם מהודעותיהם בהן מסרו שהוא קיבל חלק מהשלל.
בעקבות מעשיו של נאשם 3, חזרו בהם נאשמים 1 ו-2 מגרסאותיהם, ומסרו עדות שקר לפיה נאשם 3 לא קיבל חלק מהשלל.

ב.
הסדר הטיעון

9.
במסגרת הסדר טיעון בין המאשימה לנאשמים ובא-כוחם, תוקן כתב האישום המקורי באופן שנמחקו עבירות נוספות שיוחסו לנאשמים 1 ו-3 - שיבוש מהלכי משפט (בצוותא חדא) וקשירת קשר לביצוע עוון, וכן הוסכם כי יתקבל תסקיר שירות המבחן בעניין שלושת הנאשמים.
המאשימה אף הסכימה כי שירות המבחן יתייחס בתסקיר שיוכן לגבי נאשם 3 לאפשרות אי הרשעתו בדין, אם כי הדגישה שבכוונתה לעתור לביהמ"ש להרשעתו.

ג.
תסקירי שירות המבחן

10.
מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1 עולה, כי מדובר בצעיר רווק כבן 23, בוגר 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות חלקית אשר שירת שירות מלא ביחידת כפיר באיזור איו"ש. משפחתו של נאשם 1 הינה משפחה נורמטיבית, וזו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק.

נאשם 1 תיאר בפני
שירות המבחן את מצבה הכלכלי הרעוע של משפחתו בעקבות קריסתה של החברה בה עבד אביו במשך כעשרים שנה. לטענתו, הוא נחשף לתחום ההימורים עת ניסה להמר על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. כאשר נקלע לחובות הוא לווה כסף אצל לווים ב"שוק האפור" ועל מנת להחזיר את הכספים שהפסיד הוא הסתבך בביצוע השוד נשוא כתב האישום.
נאשם 1 מביע חרטה עמוקה, צער ובושה, וקצינת המבחן התרשמה שיש לו אמפטיה והבנה כלפי פקידת הבנק – המתלוננת, והוא הביע הסכמה להשתלב בתכנית גישור של שירות המבחן בתחום "צדק מאחה".

נאשם 1 שולב בקבוצה טיפולית של משוחררים הנמצאים במעצר בית. הוא הגיע בקביעות לשיחות, השתתף בקבוצה באופן פעיל, שיתף את הגורמים הטיפוליים בקשייו, וניכר כי הוא עושה מאמץ לבחון את דפוסי התנהגותו שהכשילו אותו.
נאשם 1 אף החל להשתלב בשיחות פרטניות ביחידה להתמכרויות בחולון בנושא ההימורים, ועשה מאמצים ניכרים להשתלב בטיפול ולעמוד בתנאי המסגרת.

שירות המבחן התרשם כי קיים פער בין תפקודו התקין של נאשם 1 במהלך שנות חייו לבין חומרת העבירות המיוחסות לו וכן התרשם כי להליכים המשטרתיים והמשפטיים הייתה השפעה מרתיעה עליו. קצינת המבחן איפוא, גרסה, כי אותה השפעה מרתיעה ביחד עם המשך הטיפול בתחום ההימורים תפחית הסיכון להישנות המעשים ע"י נאשם 1 ולהתנהגות התמכרותית ועבריינית.

לאור כל זאת המליץ שירות המבחן על ענישתו של נאשם 1 ללא מאסר מאחורי סורג ובריח והעמדתו בפיקוח שירות המבחן למשך תקופה של שנה ומחצה במהלכה ישולב ביחידה העירונית לטיפול בהתמכרות להימורים בחולון.

11.
מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2 עולה כי מדובר בצעיר כבן 24, רווק, ללא עבר פלילי, שהינו בוגר 12 שנות לימוד ושירת שירות צבאי מלא. משפחתו מתפקדת לאורך השנים באופן תקין, וללא מעורבות בפלילים. הוריו עובדים כשכירים במשרות קבועות.

בפני
שירות המבחן תיאר נאשם 2 כי בעקבות הימורים באינטרנט הוא הפסיד עד אובדן שליטה וצבירת חובות ללא ידיעת הוריו, ובסופו של דבר הסתבך בפלילים.
בנוסף, שירות המבחן התרשם כי הוריו של נאשם 2 מהווים מקור לתמיכה נפשית, וקיים סיכוי למניעת הישנות העבירות.
עוד התרשם שירות המבחן כי נאשם 2 מודע לחומרה ולהשלכות הקשות של התנהגותו, והשתלבותו בטיפול פסיכולוגי בחודשים האחרונים נותנת מענה לקשייו ובעיותיו.

שירות המבחן המליץ בעניינו של נאשם 2 על הטלת צו מבחן למשך שנה, המשך קבלת טיפול פסיכולוגי, וכן הטלת צו של"צ בהיקף של 300 שעות.

12.
מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 3 עולה כי מדובר בצעיר כבן 21, רווק, ללא הרשעות קודמות, בוגר 12 שנות לימוד ובעל תעודת בגרות חלקית.
נאשם 3 משרת כיום שירות סדיר בצה"ל. בתחילה שירת כשנה וחצי בתפקיד לוחם בחיל השריון, אך לאחר מכן הוא ביקש להחליף את תפקידו. וכשלא נענה -
ערק מהשירות הצבאי. לאחר ריצוי עונש מאסר בכלא הצבאי הוא עבר קורס טבחות בהצטיינות.
לנאשם 3 הוצע להמשיך בשירות קבע, אך אפשרות זו עלולה להידחות – אם יורשע בביצוע העבירות נשוא התיק דנן.

13.
עוד עולה מתסקיר שירות המבחן כי נאשם 3 שולב בקבוצת פיקוח מעצרים, הגיע אליה באופן קבוע, שיתף פעולה באופן מלא, לקח אחריות על מעשיו והבין את השלכותיהם. כמו כן, הוא הביע חרטה וצער, וכן הביע רצון לקחת אחריות על חייו ולתפקד בצורה תקינה ונורמטיבית.

שירות המבחן התרשם מבחור צעיר ונבון אשר ברובו של הזמן חי בהתאם לנורמות חיוביות תקינות, והאירוע דנן הינו חריג בחייו.
עוד התרשם שירות המבחן כי בשל גילו הצעיר, מצוי נאשם 3 בצומת דרכים משמעותית, וישנה חשיבות לתמוך בו ולכוונו לאפיקים חיוביים. המשך שילובו בטיפול עשוי לסייע לו להעמיק ולבסס את תהליכי השינוי בהם החל.

לאור גילו הצעיר, עברו הנקי, תפקודו התקין במסגרת הצבא, ואפשרות הפגיעה בהשתלבותו בשירות קבע ובאפשרות רכישת השכלה ותעסוקה בעתיד, המליץ שירות המבחן בפני
בית המשפט לשקול את אי הרשעתו בדין, ולהסתפק בהטלת צו מבחן למשך שנה וצו של"צ בהיקף של 300 שעות.

ד.
ראיות לעונש מטעם ההגנה

14.
במסגרת הראיות לעונש מטעם ההגנה הוגשו מסמכים רבים ביניהם מכתב ממעסיקו של נאשם 1 מתאריך 31.1.2011 (נ/11) ממנו עולה כי נאשם 1 החל אצלו בשנת 2009 בתפקיד שכלל סידור סחורה בלבד, אך עם הזמן הוא גילה נאמנות, חריצות, מסירות, מוטיבציה רבה, כמו גם יחסי אנוש מעולים ויכולת התאמה למצבים משתנים עד שנעשה שותף מלא בכל תחומי העבודה במינימרקט לרבות עבודה כקופאי.

הוגש דו"ח פעולה תפיסה וסימון מתאריך 30.1.2011 (נ/16) שנערך ע"י רס"ר אלכס זגלסקי ממנו עולה כי עם הגיעו של נאשם 1 לתחנת המשטרה הוא פנה לרס"ר אלכס זגלסקי ביוזמתו ואמר: "אלכס אני חייב כסף בהימורים, לא יודע מה נכנס בי, אני יכול לקחת אותך ולהראות איפה האקדח והבגדים והכסף", בהמשך הדו"ח מתוארת היציאה לכיוון ביתו של נאשם 1 בליווי השוטרים שם הצביע נאשם 1 לשוטרים על הכסף אותו שדד, ועל הבגדים והאקדח ששימשו אותו בעת ביצוע השוד.

15.
הוריו של נאשם 1 העידו על התקופה הקשה שעוברת המשפחה בעקבות הבושה על מעורבות בנם בפלילים.
אביו של נאשם 1 העיד כי הוא עבד בחברה של קרוב משפחה במשך 20 שנה, וכאשר החברה פשטה את הרגל הוא פוטר ללא פיצויים. בשל כך שקעה המשפחה לקשיים כלכליים, וכנראה שנאשם 1 ניסה להרוויח באמצעות הימורים. הוריו של נאשם 1 העידו כי לא ידעו על בעיית ההימורים של בנם, ואילו היו יודעים זאת היו עושים כל מאמץ על מנת לעזור לו. לדבריהם, בני המשפחה רוצים בכל מאודם לעזור ולשקם את נאשם 1.

16.
אמם של נאשמים 2 ו-3 - גב' עמליה מנדל, העידה כי המשפחה עשתה מאמצים על מנת שנאשם 2 יסיים 12 שנות לימוד בבגרות חלקית. עוד העידה כי בצבא היו מרוצים משירותו, ולאחר השחרור עבד בעבודה מועדפת. לאחר שהפסיק לעבוד החלה התדרדרותו.
עוד העידה כי כיום המשפחה מסייעת לו באמצעות טיפול פסיכולוגי וכי המשפחה תעשה כל מאמץ על מנת לשקמו. עוד העידה, כי בעלה פוטר מעבודתו מאחר ונעדר רבות בעקבות האירוע והמשפחה נכנסה לקשיים כלכליים עצומים ולוותה כספים למימון עורך הדין ותהליך שיקומו של נאשם 2.
ביחס לנאשם 3 ציינה אמו כי הוא מועמד לשירות קבע והיא חוששת שענישתו תקטע את מהלך חייו.

בעניינו של נאשם 3 – העיד מר שמעון פנחסוב, מפקדו הישיר בשנתיים האחרונות.
מעדותו עלה שנאשם 3 הינו חייל למופת המבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר ללא עבירות משמעת.

בעניינו של נאשם 2 הוגשה תעודה רפואית ע"י ד"ר פנחס מוקטה, ממנה עולה האבחנה בינו לבין נאשם 1, ולא ארחיב מחמת צנעת הפרט.

ה.
טיעוני ב"כ המאשימה

17.
ב"כ המאשימה עתר לבית המשפט להטיל על הנאשמים עונש מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח ועל נאשם 3 חודשי מאסר ספורים. ובנוסף לכך להטיל על שלושת הנאשמים מאסרים על-תנאי, פיצוי לנפגעת העבירה – פקידת הבנק, וקנס כספי מרתיע.
ב"כ המאשימה ציין כי שלושת הנאשמים שהו 23 ימים במעצר, מתאריך 30.1.2011 ועד לתאריך 21.2.2011.

ב"כ המאשימה הוסיף וציין, כי המלצת שירות המבחן להטיל על נאשם 2 של"צ מהווה סטייה ניכרת וחריגה מהענישה המקובלת במקרה של שוד, וכי ישנה חשיבות מיוחדת למסר הרתעתי ביחס לעבירות שוד בהן קיים פוטנציאל אלימות.


עוד ציין ב"כ המאשימה כי פקידת הבנק התקשתה להתאושש מהאירוע הטראומטי שחוותה.

18.
ב"כ המאשימה
אף הדגיש, כי הנאשמים בחרו לשדוד בנק מתוך כוונה להשיג סכום משמעותי, ואין להתחשב בכך שבסופו של יום הסתכם שללם באלפי שקלים בלבד.
מדובר בשוד בנק שתוכנן לפרטי פרטים כולל רכישת אקדח דמה, וחלוקת תפקידים בין נאשמים 1 ו-2, וחלקו של נאשם 1 היה גדול מחלקו של נאשם 2, הן בשלב ביצוע השוד, והן לאחר מכן, כאשר נאשם 2 נעצר על ידי המשטרה, ואילו נאשם 1 התחמק מהשוטרים וחזר לדירה על מנת להעלים ראיות.

19.
ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 4177/06 מדינת ישראל
נ' מיישריף אבו הוידי (פורסם בנבו) שם נדון עניינו של צעיר נעדר עבר פלילי, שהורשע בעבירת שוד בנסיבות מחמירות ונדון בבית המשפט המחוזי לשנה וחצי מאסר בפועל, שנה וחצי מאסר על תנאי, ופיצויים בסך 5,000 ₪ למתלונן. המשיב ושניים אחרים פתחו את דלת הנהג של הרכב בו נהג המתלונן, משכו אותו בכוח מהרכב תוך שהם מאיימים עליו כי אם לא יצא מן הרכב, יהרגוהו, ומשירד המתלונן מהרכב נכנסו לרכב ונסעו מהמקום. ברכב היה מטען של סיגריות בשווי כ-70,000 ₪. בית המשפט העליון נתן משקל להתרשמות שירות המבחן בדבר לקיחת אחריות חלקית בלבד, הימנעותו מלחשוף את זהות שותפיו ואי השבת שווי שלל השוד לבעליו, והעמיד את עונשו על 30 חודשי מאסר בפועל.

עוד הפנה ב"כ המאשימה לע"פ 10296/06 חאלד חסן נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו) שם נדון עניינו של מערער שנגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל בגין חטיפת תיק מידיה של אישה. בית המשפט העליון דחה את הערעור בציינו: "עבירות אלו נפוצות הן, וכדי להרתיע מפניהן אין מנוס מגזירתם של עונשי מאסר".

20.
בעניינו של נאשם 3 טען ב"כ המאשימה כי הלה היה שותף להעלמת ראיות והדיח בחקירה, ועל פי פסיקת בית המשפט העליון יש להגיב בחומרה לעבירות ההדחה והסיוע לאחר מעשה, שתכליתן לתקוע טריז בעבודתה של המשטרה.

בעניין זה הפנה ב"כ המאשימה לע"פ 3765/06 מוהנד אבו לטיפה נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו) שם נדון עניינו של מערער, בעל עבר פלילי, שדרש מעדה שמסרה גרסה המפלילה את אחיו, לחזור בה מגרסתה, ואיים עליה שאם לא תעשה כן, יבולע לה. המערער הודה והורשע בעבירות של הדחה בעדות, הטרדת עד, איומים ושיבוש מהלכי משפט, ובית המשפט גזר עליו, במסגרת הסדר טיעון, 8 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשים מאסר על תנאי. בית המשפט העליון דחה את הערעור בציינו כי שיבוש מהלכי משפט הינה "תופעה חמורה ביותר עליה היה מצווה בית המשפט להגיב בדרך של גזירת מאסר ממש".

ו.
טיעוני ב"כ הנאשמים

21.
ב"כ הנאשמים עתר לבית המשפט לקבל את המלצות שירות המבחן ולהטיל על נאשם 1 עונש של עבודות שירות, פיצוי לנפגעת העבירה, קנס, וצו פיקוח של שירות המבחן למשך 3 שנים, בציינו, כי ענישה זו תהווה "חרב על צווארו" ותחייב אותו לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים ולהמשיך את הליך הגמילה מהימורים אותו החל.

בעניינו של נאשם 2 עתר ב"כ הנאשמים לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנתיים.
ב"כ הנאשמים טען כי נאשם 2 למד את ליקחו מימי מעצרו מאחורי סורג ובריח, ואם ייגזר עליו עונש מאסר בפועל הוא ינוצל וייפגע.

22.
אף בעניינו של נאשם 3 עתר ב"כ הנאשמים לאמץ את המלצות שירות המבחן ולבטל את הרשעתו בשל גילו הצעיר, מועמדותו לשירות קבע וחלקו הקטן בכתב האישום.

ב"כ הנאשמים הדגיש את האמור בכתב האישום בדבר היסוסיו של נאשם 3 בטרם נעתר להצעת נאשם 1 וקיבל ממנו 500 ₪ משלל השוד, סכום זה הוחזר עוד באותו היום. כמו כן הדגיש את שיתוף הפעולה של נאשם 3 עם המשטרה, כמפורט בכתב האישום, עת הוביל למעצרו של אחיו – נאשם 2.

עוד הדגיש ב"כ הנאשמים כי מעורבותו של נאשם 3 החלה רק לאחר אירוע השוד ולא היה לו כל חלק בקשירת הקשר ובביצוע עבירת השוד. בעקבות מעצרו של אחיו הוא רצה להוציא מדירתם המשותפת את החפצים הקשורים לשוד, ופעילותו בעניין זה גרמה להאשמתו בביצוע עבירה של סיוע לאחר מעשה.
עוד טען ב"כ הנאשמים כי כאשר שמע נאשם 3 שהנאשמים סיפרו במשטרה שהוא לקח חלק מהשלל, הוא כעס ונסחף לביצוע עבירת הדחה בעימות עם שני האחרים בתחנת המשטרה.

23.
ביחס לשלושת הנאשמים הדגיש בא-כוחם את עברם הנקי, גילם הצעיר, הודייתם, וכן את נטילת האחריות על-ידם ושיתוף הפעולה עם המשטרה.
ב"כ הנאשמים טען כי רכישת אקדח הפלסטיק מלמדת על כך שנאשמים 1 ו-2 לא רצו לפגוע באף אחד, השוד היה נעדר תחכום ובוצע בסניף הבנק הסמוך לביתו של נאשם 2 שם מתנהל חשבונו, והנאשמים, בעומדם בתור, רשמו את מספר תעודת הזהות האמיתי של נאשם 2. בנוסף ציין, כי שלל השוד הוחזר לבנק.

ב"כ הנאשמים הגיש לבית המשפט אסופת פסיקה הכוללת פסקי דין רבים בעבירות שוד בהם לא הוטל עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח אלא מאסר לריצוי בעבודות שירות. במיוחד הפנה ב"כ הנאשמים לת"פ (ת"א) 4100-09 מדינת ישראל
נ' הרשקו (לא פורסם) שם נדון עניינו של נאשם בעל עבר פלילי הכולל מאסרים על-תנאי שהורשע בביצוע שוד של סניף דואר, ובהסכמת הפרקליטות הוארכו המאסרים המותנים והוטל צו מבחן טהור לתקופה של שנתיים.

ז.
דברי הנאשמים

24.
נאשם 1 הביע אכזבה עצמית מדרך פעולתו וצער על הכאב שגרם למשפחתו.
הוא הבטיח כי מעתה והלאה יהא לאזרח שומר חוק. לטענתו, פרק ההימורים היה קצר בחייו ונמשך כחודשיים ימים בלבד, והוא איננו מכור להימורים, אך הסכים להשתתף באופן פעיל בהליך של גמילה מהימורים על מנת למנוע הישנות השתתפות מצידו בהימורים בעתיד.
עוד סיפר, על התדרדרותה הכלכלית של משפחתו שגרמה לו לקחת הלוואה בשוק האפור, ובשילוב עם חובותיו להימורים הובילה אותו למערבולת של חובות.

אף נאשם 2 הביע צער וחרטה על מעשיו ועל הסבל שגרם למשפחתו. הוא סיפר כי לאחר שפוטר מעבודתו האחרונה בבית המלון הוא החל להמר, וכאשר נקלע לחובות הוא התבייש לבקש כסף ממשפחתו.

נאשם 3 טען ארוכות בסערת נפש לטובת אחיו – נאשם 2 . הוא הסביר, כי הלה פוטר מסדרת עבודות בהן עבד, והתדרדר לייאוש ולהימורים.
באשר למעורבותו שלו בביצוע העבירות בתיק דנן, טען, כי הוא נקלע לסיטואציה שלא ידע איך לפעול בה, והוא מיצר על כך שלא התייעץ עם אביו.

לטענתו, הוצעה לו משרת קבע בבסיס צבאי במודיעין, אך הוא לא ידע אם להיענות לה בטרם יסתיים ההליך הפלילי.


ח.
דיון



באשר לנאשמים 1 ו-2

25.
עסקינן בעבירה חמורה ביותר של ביצוע שוד לאחר תכנון, אף כי פרק זמן התכנון היה קצר יחסית – יממה אחת.

הנאשמים קשרו קשר לביצוע שוד בנק במסגרתו רכשו אקדח מפלסטיק, הכינו פתק מאיים ופריטי לבוש אותם ייעדו לביצוע השוד, ואף הצטיידו בניירות הדבקה אותם יש להצמיד לאצבעות הידיים כדי להימנע מהשארת טביעות אצבעות.

נאשם 2 נכנס לבנק על מנת לבדוק אם השטח "נקי" מאנשי אבטחה, והזעיק את נאשם 1 שהגיע לסניף הבנק, שלף את האקדח בצורה מאיימת כלפי הקופאית, ואיים עליה להורגה. לאחר שקיבל מידיה סך של 7,450 ₪ הוא נמלט מהמקום.

26.
לקולת העונש יש לציין, כי הנאשמים שיתפו פעולה באופן מלא עם המשטרה, הודו ולקחו אחריות מלאה, וכן הודו בבית המשפט. נאשם 2 החל בטיפול פסיכולוגי ונאשם 1 עובר הליך של גמילה מהימורים.

עקב הודיית הנאשמים לא העידה הקופאית – נפגעת העבירה, אולם ניתן לשער את רגעי האימה שעברו עליה, ואף ב"כ המאשימה ציין בטיעוניו כי הפקידה התקשתה להתאושש מהאירוע הטראומטי שחוותה.

27.
לדיאבון הלב, העבירה החמורה של שוד בנק באמצעות פתק ואקדח פלסטיק היתה לנפוצה במחוזותינו, וזאת בשל קלות הביצוע והרווח הקל הטמון בצידה.
אנשים כדוגמת הנאשמים המסובכים בהימורים או אחרים השקועים בחובות מתפתים לבצעה גם אם הם נעדרים עבר פלילי, ועל כן בתי המשפט נדרשים להעביר מסר הרתעתי לעבריינים פוטנציאליים.

28.
אין מחלוקת כי הנאשמים לא גילו "מקצועיות" יתירה בעת ביצוע העבירה, שהרי הקישו את מספר תעודת הזהות של נאשם 2 במכונת הנפקת התורים בבנק בו התנהל חשבונו של נאשם 2, אך הוא עצמו לא נכח בעת ביצוע השוד.

בא-כוחם הגדירם כ"חבורת שלומיאלים". אך "שלומיאלים" אלו טרחו עפ"י התכנון בכל זאת להצטייד מבעוד מועד בניירות הדבקה לאצבעותיהם למניעת השארת טביעות אצבע.

29.
אף אם נצא מההנחה שהנאשמים למדו את ליקחם, המלצת שירות המבחן להטלת צו של"צ על נאשם 2 הינה מופרזת לקולא, וזאת לאור חומרת העבירה בה היה מעורב.

הענישה הראויה לנאשם 2 היא עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות – אם ימצא מתאים לביצוען, וכן מאסר על-תנאי, פיצוי וקנס.

על כן בעניינו יתבקש הממונה על עבודות השירות ליתן את חוות-דעתו.

30.
יש מקום להבחין בין ענישתו של נאשם 1 לבין ענישת נאשם 2, על אף התכנון המשותף, וזאת נוכח הדומיננטיות שבאופיו של נאשם 1 לעומת חולשתו של נאשם 2, והיות נאשם 1 המבצע העיקרי שבפועל שלף האקדח לעבר הפקידה באיימו עליה כי יהרגנה, בעוד שנאשם 2 המתין לו מחוץ לסניף הבנק.

זאת ועוד, בעת שנאשם 2 נעצר על ידי המשטרה, חמק נאשם 1 מהשוטרים וחזר לדירה עם נאשם 3 על מנת להעלים ראיות.

בנוסף לאמור לעיל, יש צורך בהעברת מסר ברור וחד-משמעי לעבריינים פוטנציאליים, כי כיום, מי שפונה לביצוע שוד – דינו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

שירות המבחן המליץ להטיל על נאשם 1 ענישה מחוץ לכלא, אך זווית ראייתו של שירות המבחן היא התחשבות בנאשם בלבד ובהליך שיקומו בעוד שביהמ"ש מופקד על הראייה הכוללת, ובין השאר הגנה על האינטס הציבורי.

31.
יפים בענייננו דבריו של ביהמ"ש העליון בע"פ 6752/10 יהודה טטרואשוילי נ' מ.י. (פורסם בנבו), כאשר דן בעניינו של צעיר שהורשע עפ"י הודאתו בכך ששדד באמצעות פתק סך 15,680 ₪ בסניף בנק, ועשה כן מאחר ונזקק לכסף כי אביו עבר ניתוח מסוכן ואמו חדלה מעבודה ועול הפרנסה רבץ עליו.
הצעיר הנ"ל ביצע שוד שהוגדר כשוד "חובבני" ללא נשק. לא היה לו עבר פלילי, כספי השוד הוחזרו, וכפי שצויין נסיבותיו המשפחתיות היו קשות.
שירות המבחן המליץ בעניינו על ענישה מחוץ לכותלי בית הכלא בציינו, כי הלה הבין את חומרת העבירה, רוצה בקשר עם שירות המבחן ושליחתו למאסר בפועל עלולה לחשוף אותו לנורמות שוליות שבכלא.

ביהמ"ש המחוזי הטיל על הנאשם שם 10 חודשי מאסר בפועל בציינו, כי העונש המירבי הקבוע בחוק הוא 14 שנות מאסר, ויש צורך בהרתעת עבריינים בפועל ועבריינים בכוח.
ביהמ"ש העליון (כב' השופט א. רובינשטיין) דחה את ערעורו, בציינו:
"עבירות השוד על סוגיהן מגיעות לפיתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים והן לובשות צורות שונות, מהן קשות ואכזריות ומהן ברמה נמוכה יותר, הצד השווה שבהן הוא הרצון להשיג כסף קל. בענייננו, מדובר באדם בעל רקע נורמטיבי אשר ניגש לסניף בנק ובידיו פתק המורה לפקיד להעביר לו כסף, והנה זממו עלה בידו מבלי שיצטרך 'ללכלך את ידיו' בנשיאת נשק או באיומים קולניים, ואולם כמובן תיאור זה איננו מלא, שכן קל לתאר את האימה האופפת את הקורבן, במקרה זה פקידת הבנק אל מול השודד – שהרי אין היא יודעת אם יש בידיו נשק ומה כוונותיו האלימות, על כן מתחייב רף ענישה מרתיע, ובכלל מאסר בפועל..."

32.
בתיק אחר, ציין ביהמ"ש העליון, כי יש להטיל מאסר בפועל בעבירות של שוד ונסיון שוד (ראו: ע"פ 9416/02 מדינת ישראל
נ' יפרח (לא פורסם)) שם קיבל ביהמ"ש את ערעורה של המדינה וקבע, כי גם נסיון לשוד "מחייב, דרך כלל, הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל" (פסקה 3, כב' השופט גרוניס). זאת, אף שגם באותו מקרה היה מדובר בנאשם ללא עבר פלילי ובנסיבות של מצוקה כלכלית. עוד נקבע שם, כי עונש של מחצית שנה בעבודות שירות אותו קיבל ביהמ"ש המחוזי ""נוטה
באופן מופרז לקולא", ועל כן נקבע במקומו עונש של שנה מאסר בפועל.

33.
כמו כן, נקבע ע"י ביהמ"ש העליון:
"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמין בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנהגים חברתיים מקובלים המגנים על גופו, על רכושו ועל כבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג באותו אופן שבו השתת עונש ממשי היא בבחינת ביטוי חברתי חריף וגינוי שלו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ ענישה סלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות"
(ע"פ 4872/95 מ.י. נ' אילן פ"ד נ"ג(3) 1,7 – השופטת שטרסברג-כהן).

34.
אני מאמינה כי נאשם 1 למד את ליקחו. בני משפחתו עתרו לרחמי בית המשפט, והבטיחו כי יסייעו לו. הוא עצמו הבהיר כי גמלה החלטה בלבו שלא ישוב לעולם לביצוע מעשי עבירה.
אני מוכנה להניח לטובתו של נאשם 1 כי לא ישוב למעשיו העברייניים, אך נותרת השאלה, אם לא יהא בכך מסר שלילי לציבור העבריינים הפוטנציאלי.

35.
בשל הנימוקים לקולא שפורטו לעיל ובמיוחד שיתוף הפעולה של נאשם 1 עם שירות המבחן בהליך הגמילה מהימורים והסכמתו להליך של "צדק מאחה", החלטתי לאחר התלבטות לא קלה לאפשר לנאשם 1 לרצות עונש מאסר בעבודות שירות – אם ימצא מתאים ע"י הממונה על עבודות שירות, וזאת בצד מאסר על-תנאי, תשלום פיצוי למתלוננת וקנס גבוה שיזכיר לו מידי חודש עם קבלת משכורתו את חטאיו והצורך לשאת בעול כספי בשל מעשיו.

36.
נדחה איפוא, לקבלת חוות-דעת הממונה על עבודות שירות גם בעניינו של נאשם 1 לתאריך 16.11.2011 שעה 13:00.




באשר לנאשם 3

37.
הכלל הוא שלאחר שביהמ"ש קובע, כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו - הוא מרשיעו בדין.
יחד עם זאת, בנסיבות יוצאות דופן כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, משתמש בית המשפט בסמכותו ומטיל מבחן או של"צ ללא הרשעה בדין. (ראו: ר"ע 432/85 רומנו נ' מ.י. תק-על 85(3(757 ע"פ 2083/90 תמר כתב נ' מ.י. פ"ד נ"ב (3)337).

38.
שימוש בסמכות זו שלא במקרים חריגים – פוגעת בשוויון בפני
החוק.
כפי שנקבע בע"פ 2513/96, 3467/96 מ.י. נ' ויקטור שמש ואריק גז פ"ד נ(3)602:
"שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה, מפרה את הכלל, בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני
החוק
".

כך גם נקבע בע"פ 2669/00 מ.י. נ' פלוני פ"ד נד(3)685:
"משמתבקש ביהמ"ש לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם.
בראייה כוללת נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה

השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה – גוברים.
כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם...
... באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין
" (הדגשה שלי – י.א.).

בע"פ (ת"א) 70603/05 (ניתן ע"י הרכב כב' השופטים ברלינר-המר-שיצר בתאריך 07.09.2005) נקבע לעניין משמעות ביטול ההרשעה:
"הרשעה היא הביטוי המשפטי החיצוני המביא לידיעת כולי עלמא, את הפסול שבמעשה ואת היותו עבירה על החוק.
בית משפט קמא אמר בנושא זה, כי מדובר ב"הטבעת חותם הפליליות", וניסוח זה מקובל עלי, זהו הכתם המוסרי שדבר במבצע העבירה, וכשם שכתם נראה על פני הבגד, כך ההרשעה מצוייה אף היא על פני השטח..."
.

וכן:
"ההרשעה אינה זהה לאחריות פלילית, ואחריות פלילית קיימת גם מקום שאין הרשעה, והיא עומדת על רגליה העצמאיות.
ביטול הרשעה אינו מוחק את מעשי הנאשם, ביטול ההרשעה אינו מחילה, אלא תהליך איזון משפטי שמעמיד לנגד עיניו את אינטרס הציבור מול אינטרס הפרט
".

39.
ומן הכלל אל הפרט:
נאשם 3 הינו צעיר נורמטיבי ללא כל עבר פלילי, המשרת כיום בשירות סדיר בצה"ל לשביעות רצון מפקדיו,והוא מועמד לשירות קבע.



הסתבכותו בעבירות בתיק דנן, שבמהותן הינן עבירות "לאחר מעשה": קבלת נכסים שהושגו בפשע, סיוע לאחר מעשה והדחה בחקירה - הינה פועל יוצא מהיותו אחיו של נאשם 2 המתגורר עמו בדירה אחת, וחברותו עם נאשם 1.

אין מחלוקת, כי נאשם 3 כלל לא היה מעורב בקשירת הקשר לביצוע השוד ובביצועו, והדבר נודע לו רק כאשר הגיעו נאשמים 1 ו-2 לדירתם המשותפת של נאשמים 2-3 עם שלל השוד. הוא התעורר משנתו, ושמע מפיהם על השוד, ובאותו מעמד התעקש נאשם 1 לתת לו סך 500 ₪ מהשלל. נאשם 3 נעתר לקבלת הכסף לאחר היסוס, ובגין קבלתו הואשם בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע.

כאשר הגיעו מאוחר יותר שוטרים לדירה בה הוא התגורר עם אחיו – נאשם 2, הוביל נאשם 3 את השוטרים, עפ"י דרישתם, לאחיו. כשנאשם 1 התקשר אליו, הוא דרש מנאשם 1 לאסוף את יתרת השלל, האקדח ובגדי השוד מדירתו, והחזיר לו את הסכום בסך 500 ₪, וזאת על מנת שלא להסתבך בפרשה.
נאשם 3 הסיע את נאשם 1 לדירה אותה חלק נאשם 3 עם אחיו, על מנת שנאשם 1 יטול את הראיות המפלילות. בשל כך הוא הואשם בסיוע לאחר מעשה.

במהלך חקירת המשטרה, כאשר נודע לנאשם 3 כי נאשמים 1 ו-2 מסרו בהודעותיהם כי הוא קיבל חלק מהשלל, הוא כעס עליהם מאוד, ובחדר החקירות, בעודו מוקלט, ביקש מהם שיחזרו בהם מגרסה זו.
מאחר והייתה הקלטה בחדר החקירות, דבריו הוקלטו, ובגין כך הוא הואשם בביצוע שתי עבירות של הדחה בחקירה – כלפי נאשמים 1 ו-2.

40.
בעניין הענישה הראויה לנאשם 3 הפנה ב"כ המאשימה לע"פ 3765/06 מוהנד אבו לטיפה נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו) שם נדון עניינו של מערער, שהיה בעל עבר פלילי, אשר דרש מעדה שמסרה גרסה המפלילה את אחיו, לחזור בה מגרסתה, ואיים עליה כי אם לא תעשה כן - יבולע לה.

נסיבות המקרה שבפני
נו – שונות, ולא ניתן להקיש לענייננו מפסק הדין הנ"ל.
שם עסקינן באדם בעל עבר פלילי המאיים על עדה כי יפגע בה אם לא תחזור בה מגרסתה, ופה מדובר בבחור צעיר שהסתבך בביצוע עבירות עקב מגוריו המשותפים עם אחיו וקרבתו וידידותו עם נאשם 1. בהיותו בחדר החקירות התחנן בפני
אחיו וחברו של האח שלא יפלילו אותו בקבלת 500 ₪ מתוך שלל השוד - סכום שאותו לא ביקש, והוא הסס מלקבלו כאשר הוצע לו, ובסופו של דבר אף החזיר סכום זה.

41.
שירות המבחן גרס, כי הסיכון להישנות עבירות נמוך ביותר, והאירוע נשוא כתב האישום הינו חריג בחייו, ואינו מאפיין דפוסי התנהגותו הרגילים.

לאור נסיבות ביצוע העבירות, עברו הנקי, גילו הצעיר, ושירותו הצבאי לשביעות רצון מפקדיו כעולה מעדות מפקדו הישיר בצבא, כמו גם האפשרות שהרשעתו בדין תפגע בהשתלבותו בשירות קבע בצה"ל ובאפשרות רכישת השכלה ותעסוקה בעתיד, החלטתי לאמץ את המלצות שירות המבחן בעניינו.

42.
אני מבטלת את הרשעתו של נאשם 3 ומטילה עליו העונשים כדלקמן:

א.
אני מעמידה את נאשם 3 בפיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים החל מהיום, וזאת על מנת שישולב בקבוצה טיפולית בפיקוח שירות המבחן.

ב.
הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 300 שעות אותן יבצע בחוגי בישול במועדוני גימלאים, וכן יתן סיוע לימודי במרכז למידה ג'סי כהן בחולון כמפורט בתסקיר שירות המבחן.

הודע לנאשם 3 על זכותו לערער תוך 45 ימים לבית המשפט העליון.

ניתן היום, 09 אוקטובר 2011, בנוכחות הצדדים.


יהודית אמסטרדם
, שופטת









פ בית משפט מחוזי 8836-02/11 מדינת ישראל נ' שמואל יוזרי, עמית מנדל, טל מנדל (פורסם ב-ֽ 09/10/2011)