פסקי דין על חברת נעים net | פסקי דין על מוריס נעים | פסקי דין על יצחק וולפסון | פסקי דין על חיים רכטשפר |

3062/09 עא     09/10/2011




עא 3062/09 חברת נעים net, מוריס נעים נ' יצחק וולפסון, חיים רכטשפר








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 3062-09 חברת נעים net
נ' יצחק וולפסון





בפני

כב' השופט
צבי
סגל
, סגן הנשיאה

המערערים
1. חברת נעים net
2. מוריס נעים
ע"י ב"כ עו"ד אבי קלינגהופר


נגד

המשיבים
1.יצחק וולפסון
2.חיים רכטשפר
בעצמם





פסק דין




1.
לפני ערעור על החלטת הרשם (כתוארו דאז), כב' השופט ר' כרמל, בבש"א 4723/08, מיום 4.1.09, בגדרה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט המנוח מוריס בן עטר, ז"ל), מיום 14.9.08, הדוחה את בקשת המערערים לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הגנה (להלן: "החלטת הרשם", "החלטת הדחייה", ו-"פסק הדין", בהתאמה).

יצוין, כי זהו

פסק דין
שני בתיק, לאחר שביום 4.3.10 נדחה הערעור מחמת חוסר מעש. בקשתם של המערערים לביטול פסק הדין, מיום 23.3.10, נדחתה אף היא בהחלטה מיום 1.12.10. רק לאחר שהוברר כי המערערים אמנם פעלו בהתאם להחלטות בית המשפט, נענתה בחיוב בקשתם החוזרת לביטול פסק הדין, בהחלטה מיום 6.1.11.



העובדות הצריכות לעניין:
2.
בשנת 2007 הגישו המשיבים תובענה כנגד המערערים לפיצוי כספי עבור נזקים שנגרמו להם, כנטען על-ידם, לאחר שלצד כתבה שפורסמה על-ידי המערערים ועסקה בתופעת ההומוסקסואליות בקרב הציבור החרדי הופיעה גם תמונתם. עוד נטען, כי פרסום התמונה באופן שצוין היווה עוולה של לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

3.
חרף שתי בקשות שהוגשו מטעם המערערים להארכת מועד להגשת כתב הגנה, ואף שהבקשות נענו בחיוב והמועד הוארך להם עד ליום 1.3.08, לא הוגשו מטעמם כתב הגנה או בקשה נוספת להארכת מועד. בנסיבות אלו, ניתן ביום 17.3.08 פסק-דין בהעדר הגנה, על יסוד האמור בכתב התובענה.

4.
בקשה שהגישו המערערים לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב על-ידי כב' השופט המנוח בן עטר ז"ל. אף שהסברם של המערערים
- לפיו האיחור בהגשת כתב ההגנה נבע כתוצאה מטעות כנה ומתוך סברה כי הלשכה לסיוע משפטי אליה פנו תטפל בבקשות שנדרש להגישן לבית המשפט, בין להארכת המועד ובין בכל עניין אחר בפרק הזמן שבין הגשת הבקשה לסיוע ועד להחלטה הסופית בבקשה - נמצא על-ידי בית המשפט "די קלוש", נכון היה בית המשפט להסתפק בו לצורך הבקשה. דא עקא, משנקבע כי סיכויי הגנתם של המערערים קלושים ביותר, ונוכח ההלכה הפסוקה לפיה שיקול זה הינו מרכזי והכרחי בבקשה לביטול פסק-דין, נדחתה הבקשה כאמור.

5.
החלטת הדחייה ניתנה ביום 14.9.08 והומצאה למערערים ביום 17.9.08, אולם המערערים המשיכו לגרור רגליים ולא פנו בבקשת רשות לערער על ההחלטה עד ליום 12.11.08, או-אז הוגשה בקשה להארכת המועד לצורך הגשת בקשה כאמור. את השיהוי בנקיטת הליכי הערעור תלו המערערים הפעם בקולרו של הליך הערעור שהוגש על ההחלטה שלא להעניק להם סיוע משפטי (ע"ש 520/08). לטענתם, הם סברו כי פסק-דין יינתן בהליך הנ"ל מבעוד מועד, כך שיתאפשר להם לנקוט בהליכי הערעור על החלטת הדחייה, באמצעות בא-כוחם מלשכת הסיוע המשפטי. אולם, משההליך התארך (בין היתר בשל מחיקתו מחמת אי התייצבותם לישיבת תזכורת, טעות שאליבא דמערערים ארעה בתום לב ומחוסר הבנה כנה של הפרוצדורה הנוהגת), אצו המערערים והגישו הבקשה להארכת מועד באמצעות עו"ד פרטי.

6.
בהחלטת כב' הרשם מיום 4.1.09 נקבע, כי טענתם העיקרית של המערערים הינה למעשה טענת טעות בתום לב, אולם זו "אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד". מה גם, שהטעות אינה סבירה בקנה מידה אובייקטיבי ובמידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד כי ההליכים בעניינו הסתיימו, וזאת נוכח לשונו הברורה של החוק לעניין המועד הנדרש להגשת בקשת רשות לערער.

כב' הרשם הוסיף וציין, כי מאחר שהמערערים לא טענו בעניין סיכוייה של בקשת הרשות להתקבל ואף לא צירפו את ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור או פירטו את תוכנה, ממילא לא היה באפשרותו להשתכנע כי הסיכויים כאמור הנם טובים.

החלטה זו הינה מושא הערעור שבפני
י.

7.
גם בפני
י טענתם העיקרית של המערערים הינה, כי האיחור בהגשת בקשת הרשות לערער נבע כתוצאה מעיכוב בהסדרת ייצוגם המשפטי, וכי בנסיבות העניין נימוק זה עולה כדי "טעם מיוחד", כמובנו בדין. עוד טענו, כי במאזן הנוחות בינם לבין המשיבים מצויה ידם על העליונה, שכן משקלו של אינטרס המשיבים לסופיות ההליך פחוּת באופן משמעותי מזה של זכות המערערים לקבלת יומם בבית המשפט, לא-כל-שכן עת עסקינן בבקשת רשות לערער על החלטה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד. עוד נטען על-ידם, כי מאחר שלא קיימת כל חובה ליתן הודעה על כוונה לערער, ממילא שגה בית המשפט עת קבע (בסעיף 5 להחלטת הדחייה) כי היה על המערערים להגיש הודעה כאמור.

מוסיפים המערערים וטוענים, כי בידיהם ראיות טובות להגנה מפני התביעה שהוגשה על-ידי המשיבים, ובראשן – העדר דמיון חזותי בין התמונה שפורסמה ובין התמונה שהוצגה על-ידי התובעים, טענה שאליבא דידם הייתה מוכחת באמצעות חוות-דעת מומחה לעניין השוני בין התמונות. אולם, פסק הדין שניתן בתובענה חסם את בירור טענותיהם ומנע מהם את האפשרות להגיש חוות-דעת כאמור.

8.
בסיכומי המשיבים (שאינם מיוצגים) הובעה התנגדות לקבלת הערעור, ובלשונם - "לפתיחת התיק מחדש", תוך שהם טוענים כי סיכויי ההגנה של המערערים לגופו של עניין הינם קלושים. עוד מציינים המשיבים את עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהתמשכות ההליכים בתיק. לחלופין עתרו, כי המשך ההליכים בתיק, ככל שהערעור יתקבל, יותנה בהפקדת ערובה כספית בגובה הפיצוי שנפסק לטובתם בהליך המקורי ושלא שולם עד עצם היום הזה.

9.
דין הערעור להידחות.

החלטתו של כב' הרשם, לפיה אין בהסברם של המשיבים כדי להוות "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת הדחייה, מעוגנת היטב בדין ובנסיבות שפורטו בפני
ו ולא ראיתי מקום לשנותה. כאמור, המערערים תולים את משך האיחור בהגשת הבקשה להארכת המועד בהתמשכות הפרוצדורה לקבלת סיוע משפטי. עם זאת,
המועד הקבוע בחיקוק להגשת ערעור הנו נהיר ואינו נזקק לפרשנות, וככל שהמערערים סברו כי אינם יכולים להגיש את הערעור במועדו בשל העדר ייצוג, היה עליהם לפנות מבעוד מועד לבית המשפט ולעתור להארכת מועד לעשות כן. לא למותר לציין, כי הפנייה ללשכת הסיוע המשפטי נעשתה אך על-ידי מערער 2 ולא על-ידי מערערת 1, החברה, וממילא הטעם לשיהוי בהגשת הערעור כלל אינו רלוונטי לגביה.

10.
על-פי ההלכה הפסוקה, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד עת הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 890 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). מנגד, שעה שהשיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, או-אז הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת.
בית המשפט העליון (מפי כב' השופט ס' ג'ובראן), התייחס לדרכי יישומה של דרישת "הטעמים המיוחדים" עת קבע כלהלן -

"סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם והערב, עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפני
ו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק'...".


(בש"א 2399/11 זנגריה

נ' זנגריה
(לא פורסמה, 30.3.2011))

11.

אף שבית המשפט העליון הכיר בנסיבות מסוימות בהסדרת ייצוג מטעם לשכת הסיוע המשפטי כטעם להארכת מועד, הרי כתנאי לכך נקבע כי הן הפנייה ללשכת הסיוע והן הגשת הבקשה להארכת המועד צריכות להיעשות בפרק הזמן הסטטוטורי הקבוע לנקיטת הליכי הערעור (ראו, לדוגמה: רע"א 9382/10 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 19.7.11); בש"א 5016/11 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.7.11)).

עוד נקבע, כי
ככלל ראוי שבעל דין הנזקק לסיוע כאמור יודיע על כך לבעל הדין האחר, מאחר שעם חלוף הזמן עשוי האחרון לפתח ציפייה לגיטימית כי לא יוטרד עוד בהליך ערעורי (השוו: בג"צ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 27.5.08)).

12.
בענייננו, אף שהמערערים פנו ללשכת הסיוע המשפטי במועד, שונים הם פני הדברים באשר לבקשה להארכת מועד שהוגשה כחודש לאחר תום הזמן הסטטוטורי להגשת הערעור, ומבלי שהמערערים הודיעו מבעוד מועד למשיבים על כוונתם להגיש את הבקשה האמורה, על-מנת שלא ליצור אצל האחרונים ציפייה כי ההליכים בעניינם הסתיימו.

13.
גם במבחן המרכזי
לצורך הארכת המועד, שעניינו סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי, לא עמדו המערערים. כך גם לא העלו כל טענה לגופה של התובענה בהליך שהתנהל בפני
כב' הרשם (ראו: סעיף 6 להחלטתו), וממילא אין באפשרותם לעשות זאת לראשונה בהליך הערעור דנן.

אף למעלה מן הדרוש אציין, כי לכאורה הסיכוי האמור הינו נמוך ביותר שעה שמדובר בבקשה למתן רשות לערער על החלטה שדחתה בקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, ושעה שהמערערים לא העלו כל טענת הגנה לגופם של דברים, לבד מכפירה כללית בכתב התביעה וטענה כי התמונה שפורסמה על-ידם אינה תמונת המשיבים. דא עקא, שטענה זו כבר נדחתה על-ידי בית משפט השלום עת נקבע, כי "תמונות של המשיבים צורפו לכתב התביעה, והשוואת תמונותיהם עם התמונה שפורסמה בכתבה מעלה כי אין ממש בטענת המבקשים, שגם היא, בסופו של דבר נטענה באופן סתמי וללא פירוט, וכפי הנראה שלא בכדי. כמו כן, למרות שנטען כי בידי המבקשים ראיות בענין, לא צורף בדל ראיה לבקשה או לתצהיר המשיבים" (ראו: סעיף 8 להחלטת הדחייה). עסקינן, אפוא, בקביעה עובדתית שלא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור. קל וחומר במקרה דנן, בו כל שטוענים המערערים הינו כי על מנת למצוא את ההבדלים בין התמונות נדרשת חוות-דעת של מומחה.

14.
לאור האמור, דין הערעור להידחות והוא נדחה בזאת. המערערים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך 3,000 ₪,
בצירוף מע"מ כדין.


ניתן היום,
י"א תשרי תשע"ב, 09 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.














עא בית משפט מחוזי 3062/09 חברת נעים net, מוריס נעים נ' יצחק וולפסון, חיים רכטשפר (פורסם ב-ֽ 09/10/2011)