פסקי דין על שלום חלה

1767/08 פ     09/10/2011




פ 1767/08 מדינת ישראל - פרקליטות מחוז המרכז נ' שלום חלה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בכפר סבא



ת"פ 1767-08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' חלה

תיק חיצוני
:
4248/08/מ




בפני

כב' השופטת
ניצה מימון שעשוע


המאשימה

מדינת ישראל - פרקליטות מחוז המרכז
ע"י ב"כ עו"ד שביט


נגד


הנאשם

שלום חלה

ע"י ב"כ עו"ד קן ציפור



גזר דין


הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכח ואיומים, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

בהתאם לכתב האישום המתוקן, מ.ש. ילידת 1974 (להלן: המתלוננת), סובלת מלקות נפשית ומתגוררת בביתה אשר בראש העין.

בשני מועדים, בתאריכים 16.6.08 ו-17.6.08 בשעות הבוקר, נכנס הנאשם אל הבית, אחז במתלוננת בחוזקה וביצע בה את המעשים הבאים:
א. הנאשם נגע באמצעות ידיו, בחזה ובבטנה של המתלוננת מעל בגדיה.
ב. הנאשם מישש, באמצעות ידיו, את איבר מינה של המתלוננת, מעל בגדיה.
ג. הנאשם נשק למתלוננת על שפתיה ועל בטנה וחזה מעל בגדיה.

המעשים בוצעו למרות התנגדותה של המתלוננת.

הנאשם איים על המתלוננת שלא תספר על המעשים לאף אדם או למשטרה, וזאת עובר למעשים, במהלכם ולאחריהם.

ביום 29.3.11 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכח, עבירה לפי סעיף 348(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, שבא לאחר שמיעת ההוכחות, לפיו התקופה שהנאשם ישב במעצר מיום 20.6.08 עד 13.8.08 תחשב כתקופת מאסר בפועל, ומעבר לכך יושתו על הנאשם מאסר על תנאי פיצוי למתלוננת וקנס.

נקבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר נפגע עבירה לגבי המתלוננת בטרם הטיעונים לעונש.

תסקיר שירות המבחן

ביום 18.7.11 ניתן תסקיר נפגע עבירה לגבי המתלוננת.

בהתאם לתסקיר, המתלוננת בת 37, נשואה מזה 14 שנים ללא ילדים, מתגוררת יחד עם בעלה.
המתלוננת סובלת מפיגור קל והפרעת אישיות ומקבלת קצבת נכות מלאה מהביטוח הלאומי. בעלה, שאף הוא סובל מקשיי תפקוד, עובד כעובד תברואה.

הוריה של המתלוננת התגרשו בילדותה והיא נמצאת בקשר רציף וקרוב עם אימה, אשר מעורבת בחייה ומלווה אותה בכל התחומים. הקשר עם האב הינו רופף.

המתלוננת הינה בעלת יכולות קוגניטיביות ורבאליות וחברתיות נמוכות, מתפקדת באופן תלותי, בעלת שיפוט לקוי חלקית ותובנה לקויה.

מהמידע שנתקבל בשירות המבחן עולה כי, המתלוננת תפקדה באופן יציב יחסית ליכולותיה, עובר לאירוע נשוא כתב האישום. המתלוננת סיימה 10 שנות לימוד ולא השתלבה במסגרת תעסוקתית כלשהי. מתפקדת במסגרת משק הבית באופן תקין.

להערכת שירות המבחן, מצבה הנפשי והשכלי של המתלוננת החריף את השלכות הפגיעה לאור הקשיים בעיבוד והתמודדות עם משמעות הפגיעה. לאור זאת נגרמה נסיגה במצבה, הפגיעה והנזקים התקבעו למצב מתמשך וכרוני, המקשה על התחלת תהליך שיקומי.

במהלך עריכת התסקיר המתלוננת מסרה כי נפגעה מינית בנערותה, ולהערכת שירות המבחן, הפגיעה הנוכחיות עוררה מחדש סימפטומים וחוויות עימם למדה לחיות. בעקבות הפגיעה התערערו תחושות הביטחון והאמון של המתלוננת.

הערכת שירות המבחן היתה כי המתלוננת סובלת ממערך סימפטומים האופייניים לטראומה בכל מישורי חייה.

המתלוננת תארה את חווית הפלישה למרחבה הפרטי, את תחושת החשש לחייה וכן תחושות של השפלה ונחיתות הגורמות לרגשות אשמה וסלידה עצמית. בנוסף, הערכת שירות המבחן היתה כי המתלוננת חוותה פגיעה המהווה פלישה למרחבה הפרטי, האישי והגופני, בו חוותה עד אז תחושת יכולת והצלחה, מה שהעמיק את השבר הישיר הקשור לפגיעה. בנוסף היא מתקשה לבטא כאב, ועל כן הינה מתוסכלת מכך שהסביבה אינה מבינה את עומק פגיעתה.

נמסר כי המתלוננת סובלת ממצבי חרדה ודיכאון, מפלישה של תכנים טראומטיים בשינה, מחלומות וסיוטים ומחשבות טורדניות. כדרך התמודדות המתלוננת חוות מעברים קיצוניים בין דריכות, עוררות יתר ורגזנות, לבין צמצום והימנעות מפעילות מעוררת מתח וחרדה.

המתלוננת מסרה כי חשה פחד מפני הנאשם, המלווה אותה באופן תמידי, בפרט לאור העובדה כי הוא מתגורר בסמוך. לאור תחושת הפחד חל צמצום ניכר בתפקודה, היא ממעטת בקשרים עם הסביבה וביציאה מהבית. אימה הוסיפה כי התלות של המתלוננת בה החריפה מאוד.

נמסר כי המתלוננת מוטרדת מפלישת תכנים הקשורים לפגיעה, מה שגורם לנתק בתקשורת בינה לבין משפחתה ובעיקר אימה ובעלה. המתלוננת תארה שנמצאת ברגזנות תמידית, תיסכול כתוצאה מתחושת חוסר הבנה ובדידות. בעדר יכולת לשתף היא מגיבה בהתפרצויות זעם אשר אימה ובעלה מתקשים להתמודד עימן. המתלוננת מסרה כי בעלה מתקשה לקבל את הפגיעה וכי קיימת חוסר יציבות ביחסיהם ותוקפנות. אימה של המתלוננת מסרה כי היא מתקשה להתמודד עם התפרצויותיה של המתלוננת, וחשה עייפות מהתלות הגוברת בה ומהצורך לפייס בינה לבין בעלה באופן תמידי.

עוד נמסר, כי לאחר הפגיעה נמנעה המתלוננת מלאכול, וזאת כתגובת הגוף לטראומה וביטוי המצוקה באמצעותו. המתלוננת מסרה שעד היום היא סובלת מקשיי אכילה. בעקבות הירידה הקיצונית במשקל, הסתגרותה של המתלוננת וסימפטומים דיכאוניים וחרדתיים היא החלה בטיפול במרפאה לבריאות הנפש. במהלך הטיפול התעורר חשש בדבר אפשרות לפגיעה עצמית. המתלוננת שללה זאת. בהמשך, הטיפול הופסק ביוזמת האם.

התרשמות שירות המבחן היתה כי בעקבות הפגיעה, המתלוננת סובלת מפגיעה בדימויה העצמי, שהיה קיים גם קודם לכן, אך בעקבוות הפגיעה היא מנסה להיאחז בתחושה של יכולת וכח מה שגורם לקושי בקבלת עזרה, ולמעשה מקבע את הפגיעה.

מהמידע שהתקבל מהאם, משירותי הרווחה ומהמרכז לבריאות הנפש נמצא שנעשו נסיונות טיפוליים. המתלוננת אף בקשה לקבל עזרה של מלווה כפי שקיבלה בעבר אך לאור סירובה לקבל טיפול תרופתי מאזן היא אינה זכאית לשירותי שיקום.

לאור זאת, התרשמות שירות המבחן היא כי הגורמים המטפלים והתומכים והן המתלוננת עצמה חשים שהמצב אינו ניתן לשינוי.

מאידך גיסא, הגשת התלונה ע"י המתלוננת וניסיונותיה להצביע על מקורות שעשויים לסייע מבטאים את רצונה בהכרה בפגיעה, בשחרור מרגשות אשמה ובצרך שלה בתחושת בטחון ומוגנות. המתלוננת ביטאה את רצונה להתרחק מהפוגע ומבני משפחתו, אך נעדרת אמצעים לעשות זאת.

בסיכום, התרשמות שירות המבחן היתה כי מאפייני המתלוננת ומוגבלותה, העובדה שהפגיעה נעשתה בביתה תוך הכרת מצבה הנפשי, וכן העובדה שהפוגע ממשיך להתגורר בקרבתה מחריפים את השלכות הפגיעה, וגורמים לנסיגה במצבה למצב התפתחותי מוקדם יותר ולחוויה מרכזית המלווה את חייה, שהפגיעה מתרחשת עד היום. קשייה להתמודד עם השלכות הפגיעה באים לידי ביטוי בתוקפנות כלפי הסביבה וכלפי עצמה במישור היומיומי.

לאור מצבה המורכב וקשייה להיעזר בגורמים טיפוליים, הערכת שירות המבחן היתה כי סיכוייה לשקם את חייה הינם נמוכים. להערכתם, המתלוננת תולה תקווה שההליך המשפטי יסייע לה לקבל הכרה בפגיעה ולשקם במעט את פגיעה, ועל כן הומלץ שבמסגרת רכיבי הענישה ייכלל פיצוי כספי משמעותי.

הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טענה
כי התסקיר הינו מקיף וענייני והוא נסמך על פגישות עם הגורמים המקצועיים ואיסוף חומר, בנוסף לפגישות עם המתלוננת ואימה, ועל כן לא ניתן לטעון כעת למצבה של הקודם המתלוננת.

נטען כי הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מעשה מגונה בכח ואיומים, לאחר תום שמיעת הראיות, וזאת לאור קשיים ראייתיים כפי שבית המשפט נחשף להם.
הנאשם הינו ללא עבר פלילי.

לענין המתלוננת, נטען כי היא ילידת 1974 הסובלת מלקות נפשית, מעדותה הארוכה ניתן היה להתרשם מקשייה להתמודד. העבירות היו לפני שלוש שנים בשני מועדים .

ב"כ המאשימה טענה כי התסקיר מגלה תמונה קשה ביחס למתלוננת וניתן להתרשם בעזרתו מהקשיים הרבים שהמתלוננת חווה מאז המקרה בכל מישורי החיים, התמודדותה מול הפגיעה שחללה הן את המרחב הפרטי שלה, והן את כבוד גופה. נטען כי התסקיר מדבר בעד עצמו ומציין כי המעשים גרמו לנסיגה משמעותית במצבה של המתלוננת וכי נזקיה התקבעו וכי היא מתקשה להתחיל בתהליך שיקומי. נטען כי היא סובלת מסיפטומים האופיינים לטראומה וצויינה פגיעה בכל המישורים בחייה .

ב"כ המאשימה טענה כי לקותה השכלית של המתלוננת גרמה להעצמת הפגיעה באופן יחסי לכל מתלוננת אחרת, כפי שאמור בסוף עמוד 1, פסקה אחרונה בתסקיר של שירות המבחן. צוין כי יש החמרה בתלות שלה בסובבים אותה ומקורות התמיכה מתדלדלים, כמו כן צוינו התפרצויות זעם ותסכול וקשיים מול בעלה, כאשר אף הדימוי שלו כגבר נפגע. בנוסף צוין קושי של אימה בטיפול ומצוקה גופנית בעקבות המקרה המתבטאת בירידה קיצונית במשקל. כמו כן, נטען כי בשל סירובה לקבל טיפול תרופתי היא לא זכאית לסיוע הרווחה, וכן צוינה הקרבה הפיזית של הנאשם שגם היום הוא שכנה.

לאור האמור הפנתה ב"כ המאשימה לתסקיר המקיף ועתרה לפיצוי משמעותי ביותר למתלוננת כדי שיסייע לה במעט גם מבחינה טיפולית וגם במציאת מקום מגורים חלופי הולם.

ב"כ המאשימה ביקשה כי בית המשפט יכבד את ההסדר ויטיל פיצוי בסכום הולם.

בנוסף ביקשה ב"כ המאשימה לשלוח את הנאשם להערכת מסוכנות מינית.

עוד נטען כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון אין צורך להוכיח נזק נפשי של קורבן עבירה בעבירות מין.

ב"כ הנאשם טענה, כי כתב האישום תוקן לקולא באופן משמעותי נוכח קשיים ראייתיים שרובם ככולם נבעו מעדות המתלוננת עצמה.

ב"כ הנאשם התייחסה לתסקיר וציינה כי ישנה מחלוקת לגבי היקף הנזק שנגרם למתלוננת ממעשי הנאשם, שכן המתלוננת הגישה בעבר תלונה לענין תקיפה מינית ועל כן קשה לטעון כי דווקא המעשה הזה הוא הגורם לטראומה המתוארת בתסקיר.

נטען כי המתלוננת בעדותה תארה מעשים שלא בא זכרם בכתב האישום ומקומם לא בבית משפט זה.

בנוסף, טענה ב"כ הנאשם כי המתלוננת סובלת מאנורקסיה מילדותה וכשהיא נחקרה היא סיפרה על סיוטים.

ב"כ הנאשם טוענת כי אין לקרוא את התסקיר ולקבלו מבלי להתייחס לעדותה של המתלוננת, ממנה עלו קשיים ראייתיים כאמור.

ב"כ הנאשם התייחסה לפסקה האחרונה בתסקיר ממנה עולה כי המתלוננת תולה תקווה שההליך יסייע לה בתמיכה.

ב"כ הנאשם טענה לעניין זה כי המדובר בנאשם המתקרב לגיל 70 וזוהי לו עבירה ראשונה, הוא לא עובד וכל חייו עסק בהתנדבות, הוא שהה כשנה וחצי באריאל בדירה שכורה ולא התקרב לביתו.

ב"כ הנאשם הגישה לבית המשפט מסמכים מהם עולה כי המתלוננת הותקפה מינית בילדותה, זאת כפי שעולה ממכתבה של עו"ס רכזת שיקום מיום 10.12.01. כמו כן הוגש דו"ח פסיכולוגי שניתן בהיותה של המתלוננת בת 24 (משמע לפני כ- 13 שנה) לפיו היא גילתה כבר אז תוקפנות, אי שקט ונהגה באלימות פיזית.

בנוסף הוגש דו"ח סיכום והסתכלות מיום 7.3.93 ממנו עולה הרקע המשפחתי, בהיות המשפחה משפחה רב בעייתית בה קיבלה המתלוננת יחס עוין ומשפיל. המתלוננת תוארה כמי שצמאה לקשר חם, משתדלת לרצות את סביבתה ומאידך צוינה קיומה של תחושת קיפוח וניצול.

כמו כן הוגש סיכום דיון צוות מרפאת חוץ מיום 28.10.08 בו נרשם כי המתלוננת מתארת ששומעת קולות מגיל 12 כאשר שיתפה שבתקופה זו עברה טראומה של תקיפה מינית.

ההתרשמות בסיכום זה היתה כי המתלוננת סובלת מפיגור קל,
ptsd
, אפיזודה דיכאונית, אנורקסיה נברוזה, הפרעת אישיות, ורושם לפסיכוזה שאינה ספציפית.

הוגשו גם סיכומי שיחות עם המתלוננת במרפאה לבריאות הנפש מהחודשים 7-11/2008. בסיכומי שיחות אלה מופיע כי המתלוננת סבלה גם בעבר מאפיזודות של אנורקסיה.

לאור כל זאת נטען ע"י ב"כ הנאשם כי יש קושי בהפרדת הנזק המסוים שנגרם למתלוננת בעקבות מעשיו של הנאשם, ממצבה הכללי של המתלוננת.

ב"כ הנאשם ביקשה להתחשב בנסיבות אלה בבוא בית המשפט לדון בשאלת הפיצוי למתלוננת.


דיון
אכן, אין ספק כי המתלוננת סבלה מלקויות קוגניטיביות, ובעיות התנהגותיות ונפשיות לפני האירועים נשוא כתב האישום, כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו. ברם טענה זו היא בבחינת חרב פיפיות, שכן מצבה הנפשי הפגיע ולקותה הקוגניטיבית הם-הם שאיפשרו לנאשם לנצלם לרעה,
להכנס באמתלה לדלת אמות ביתה ולבצע בה את זממו הנפשע. יתר על כן, כל בר דעת יכול להבין כי הפגיעה הנפשית הנגרמת כתוצאה ממעשים מגונים כפויים מעין אלה, למי שבריאותה הנפשית מעורערת ושבירה מלכתחילה, עלולה להיות קשה ובלתי הפיכה יותר מזו הנגרמת לאדם בריא בשכלו ונפשו ובעל כוחות נפש להשתקם ולהתגבר על הטראומה. לפיכך אין בלקויותיה ובעיותיה הקודמות של המתלוננת משום שיקול לקולא, אלא דווקא לחומרא.

בית המשפט מצווה להגן על החלשים וחסרי הישע בחברה מפגיעתם של עברייני מין, והמתלוננת דנן היא דוגמא מובהקת לכך.

למקרא תסקיר נפגעת העבירה של שירות המבחן, אין ספק כי נגרם למתלוננת נזק רב וממשי בתפקודה היומיומי, ביחסיה עם האנשים הבודדים הקרובים אליה ובמצבה הנפשי. הפיצוי הנפסק צריך לשקף את היקף הנזק ולסייע לנפגעת לשקם את חייה.

לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל לתקופה של 53 ימים, שהם ימי מעצרו.

ב. 8 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע.

ג. פיצוי למתלוננת בסך 50,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט תוך 90 יום ויועבר למתלוננת באמצעות הפרקליטות.

ד. אני מורה על מתן חוו"ד המרכז להערכת מסוכנות מינית בעניינו של הנאשם, לצורך מתן צו פיקוח ומעקב ע"פ חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006.

ניתן היום, י"א תשרי, 9.10.11 במעמד הצדדים.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.








פ בית משפט שלום 1767/08 מדינת ישראל - פרקליטות מחוז המרכז נ' שלום חלה (פורסם ב-ֽ 09/10/2011)