פסקי דין על עבד כיאל ואח' | פסקי דין על ק. רמנט פלסטיק בע"מ

1606/08 עב     23/10/2011




עב 1606/08 עבד כיאל ואח' נ' ק. רמנט פלסטיק בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בחיפה



23 באוקטובר 2011

עב 1606/08, 1607/08



בפני
כב' השופטת דלית גילה

נציג ציבור - משה גרבלר

נציג ציבור - יוסף הלפרין


התובעים
1.
עבד כיאל
,
ת.ז. 043102334
2.
מוחמד נימר
,
ת.ז. 057559122
שניהם ע"י ב"כ עו"ד סאבא שחאדה


-

הנתבעת
ק. רמנט פלסטיק בע"מ

,
ח.פ. 512461948
באמצעות מר אליעזר שיינמן - בעלים ומנהל



פסק - דין
פתיח
1.
בהליך שלפנינו אוחדו שתי תביעות, של מר עבד כיאל (להלן: כיאל) ומר מוחמד נימר (להלן: נימר), נגד מעבידתם לשעבר -

ק. רמנט פלסטיק בע"מ
(להלן: הנתבעת).

2.
עבודת כיאל ונימר בנתבעת הסתיימה ביום 30.9.05, ובתביעותיהם עתרו לתשלום דמי הודעה מוקדמת לפיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין, דמי חופשה, דמי הבראה, חגים ועוד זכויות מכוח צו ההרחבה בענף הבניין ועבודות ציבוריות (הן: צו ההרחבה בענף הבנייה)[1]
- תמריץ אי-היעדרות, תמורה בעד זמן נסיעה לעבודה, תמורה בעד שעות הקיץ, בגדי עבודה, דמי כלכלה
וביטוח פנסיוני.

3.
הנתבעת, מפי הבעלים שלה ומנהלה, מר אליעזר שיינמן (להלן: שיינמן), טענה, כי עיסוקה בעבודות צנרת פלסטית במגוון נושאים, על כן - לא חל עליה צו ההרחבה בענף הבניה, אלא, בענף המתכת. בנוסף, לטענתה - בכל התקופה הרלבנטית היה מנהל העבודה מר פהים כיאל, אביו של כיאל, ושני התובעים עזבו את העבודה באתר בגדרה, על מנת להסיעו לביתו, ומאז לא חזרו לעבוד; עם השניים נחתמו הסכמי "גמר חשבון", בחודש 11/05, כל אחד מהם חתם שאין לו תביעות נוספות, ולכן - לפי הנטען - יש לדחות את כל התביעות שלפנינו.

4.
בהחלטה מיום 30.6.09, לבקשת התובעים - מחק מותב קודם, בראשות כב' השופטת קוטן, את התביעות לדמי ביגוד, דמי כלכלה ופיצויים בעד עוגמת נפש בשל פיטורים שלא כדין. נדון, אפוא, בתביעות שנותרו, כסדרן, לאחר קביעת העובדות הרלבנטיות.

עובדות
5.
הנתבעת עסקה בהקמת מערכות פלסטיות, במגוון נושאים, ובין השאר פיתחה מערכות העוסקות בגילוי שריפות וכיבוי אש. לימים הורחבה פעילותה לעבודות צנרת מתכת, בעיקר לכיבוי אש, ובהן עסק צוות קבוע, שמנה ארבעה עובדים, ובהם כיאל ונימר, כאשר בראש הצוות עמד, במרבית הזמן, מר פהים כיאל, אשר מילא את כרטיסי הנוכחות של העובדים בכתב ידו. סה"כ עבדו בנתבעת כ-20 עובדים.

6.
כיאל עבד בנתבעת מחודש 7/01 ועד 30.9.05, ונימר בשתי תקופות, האחת - שהסתיימה בשנת 2003, בגינה קיבל פיצויי פיטורים עקב מות אשתו והיא אינה במחלוקת, והשניה - מיום 1.7.04 ועד 30.9.05; שניהם היו עובדים בשכר שעה, אשר עמד, עובר להפסקת עבודתם, על תעריף של 24.17 ₪ לשעה.

7.
אביו של כיאל, אשר היה מנהל עבודה בנתבעת, הפסיק את עבודתובה עקב חילוקי דעות עם שיינמן, ביום 29.9.05, בעת שהיה עם התובעים באתר העבודות של הנתבעת בגדרה. מכיוון שרכב ההסעה בו נהג, מדי יום, היה שם, הודיע לכיאל בנו ולנימר, שיצאו מוקדם, ושניהם עזבו את העבודה בו ברגע.

8.
למחרת, ביום 30.9.05, מסר שיינמן לכיאל ולנימר מכתבי הפסקת עבודה, בזו הלשון:
"אמש בשעה 16:00 לערך, במסגרת עבודתנו באתר גדרה, החלטת על דעת עצמך לסיים העבודה, מכיוון שמיהרת הביתה.
הדבר לא נעשה בתיאום עמי והסב למפעל נזק. אילו הודעת לי שהנך ממהר הייתי מציב עובד אחר במקומך. אני מאחל לך כל טוב בדרכך בעתיד, אך הנזק הינו בלתי הפיך."

[בין הנספחים שצורפו לתצהירו של שיינמן - נ/4].

9.
כיאל ונימר הכחישו קבלת מכתבים בנוסח המצוטט לעיל, ולטענתם, פוטרו בתאריך 30.9.05, ללא שום התרעה והודעה מראש. שניהם הצהירו, כי באותו תאריך זומנו אל שיינמן ונמסר להם

"מכתב פיטורים עקב צמצום בהיקף העבודה"
[ת/1, ס' 7; ת/2, ס' 7].

10.
הוצגו לפנינו שני מכתבים נוספים מיום 30.9.05, החתומים ע"י שיינמן, מופנים לכל אחד מהתובעים ובהם נאמר:
"במסגרת צימצומי כ"א במפעלנו הננו להודיעך על סיום עבודתך. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך ומודים לך על עבודתך."

11.
לטענת שיינמן, מכתבים אלו הוצאו בהסכמה, לבקשת התובעים, בעת עריכת חשבון סופי עימם, במועד מאוחר יותר, משום שרצו לסיים מיידית את עבודתם והצדדים נפרדו "ברוח טובה" [נ/4, ס' 19-18].

12.
ביום 24.11.05, נחתמו מסמכים הנושאים את הכותרת

"הסכם לחשבון סופי"
, בין הנתבעת לבין כיאל ונימר [צורפו לכתבי ההגנה - נ/1, נ/2, בהתאמה]. התובעים מכחישים את חתימתם על מסמכים אלה, אולם, אין חולק, כי קיבלו פיצויי פיטורים לפי האמור בהם.

13.
תלושי השכר של התובעים, שצורפו הן לתצהיריהם והן לתצהירו של שיינמן, משקפים ניצול

"חופשה"
ויתרתה וכן תשלום עבור
"הבראה"
,
"חג"
וכן
"ש.נ."
. לא נתבעו הפרשים בגין שעות עבודה בעבר.

14.
אין חולק, כי התובעים לא בוטחו בביטוח פנסיוני, כלשהו.

דיון והכרעה
15.
נקדים ונאמר, כי העדפנו, ללא היסוס, את גרסת הנתבעת, מפי שיינמן, על פני גרסאות התובעים כיאל ונימר, אשר הותירו בנו רושם לא אמין. נדגיש, כי אביו של כיאל לא העיד
מטעמם, למרות שעבד בנתבעת. לפיכך - בכל הקשור לגרסה העובדתית, פסקנו כגרסת הנתבעת. עם זאת - התביעות, בחלקן, נמצאו מוצדקות, אף לפי גרסה זו. לפיכך - התקבלו ברכיב הודעה מוקדמת וביטוח פנסיוני; יתר התביעות - נדחו. להלן יובאו נימוקינו, בתמצית.

תחולת צו הרחבה
16.
המבחן המכריע לצורך בחינת חלות צו הרחבה על עובד ומעביד, נקבע בפסיקה לפי עיקר עיסוקו של המעביד [ע"ע 18/99 אפרימי - לילה עבד ליל (9.7.00, במאגר ממוחשב)]. בענייננו - לא הוכח שעיקר עבודת הנתבעת היה בענף הבניה, נהפוך הוא. הדבר עולה לא רק משמה, המצביע על העיסוק בפלסטיק, כי אם, גם מתיאור העבודות שביצעו התובעים על פני רוב שנות עבודתם בשירותה. לכן, לא חל על העסקתם צו-ההרחבה בענף הבניה.

17.
עם זאת, בהתחשב בעובדה, שהתובעים עסקו, במסגרת הנתבעת, בעבודה עם צנרת מתכת, בעיקר, חל על העסקתם צו-ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה - במלאכה ובתעשייה הזעירה;[2]
כפי שהודה גם שיינמן [ס' 4 לכתבי ההגנה]. לפיכך - יש לבחון, האם עמדה הנתבעת בהוראות המחייבות מכוח צו-הרחבה זה (להלן: צו-ההרחבה).

דמי הודעה מוקדמת
18.
כאמור, אין חולק, כי התובעים קיבלו מהנתבעת פיצויי פיטורים. התובעים טענו, כי פוטרו ללא כל התרעה ולא תיארו בתצהיריהם מאומה לעניין המעמד שהביא אותם לקבל את התשלום של פיצויי הפיטורים; סכום, שאכן, לא תבעו בתביעותיהם.

19.
אנו סבורים, כי לולא חתימתם של התובעים על המסמכים נ/1 ו-נ/2, לא היתה הנתבעת משחררת לזכותם את כספי קופות הפיצויים, ואף מוסיפה לכל אחד מהם תשלום בשיקים נפרדים משלה, על מנת לשלם להם את מלוא פיצויי הפיטורים, כשהם מחושבים לפי תקופת עבודתם המלאה בנתבעת. לדעתנו, התובעים כן חתמו על המסמכים האמורים, ואנו דוחים את הכחשתם.

20.
במסמכים אלה, העוסקים אך ורק בתשלום

"פיצויי הפיטורין"
, כלול גם המשפט הבא:

"עם פרעון התשלומים הנ"ל לא יהיו לי כל תביעות מכל סוג שהוא בגין כספים מחב' ק. רמנט בע"מ."
על יסוד אמירה זו, סבור שיינמן, כי לא מגיע לתובעים שום תשלום מעבר למה שקיבלו, כאשר המציא ריכוז של תשלומים ששולמו להם ברכיבים השונים [נ/5].

21.
הלכה היא, כי לא בנקל ייתן בית הדין תוקף לכתבי ויתור, בפרט כאשר בזכויות קוגנטיות עסקינן [דב"ע 2-10/98 קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, פסה"ד של הנשיא אדלר (1.6.99, במאגר ממוחשב); דב"ע נד/3-229 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - נעים, פד"ע לג 260, 280-279 (1998);
דב"ע נו/3-29

תנובה בע"מ - לוסקי
(29.3.98, במאגר ממוחשב); דב"ע מז/3-140 כיתן בע"מ - חיות, פד"ע יט 489, 493-492 (1988)]. בענייננו - לא הוכח, כי הוסברה למי מהתובעים משמעות החתימה על מסמך מעין זה, מה גם שהמסמכים שהוצגו אינם עונים על דרישות הפסיקה, במובן זה, שאינם מפורטים דיים ולא ניתן להבין מהם, מה גורלן של זכויות אחרות של כל תובע. על כן, אין חתימת התובעים על כתבי הויתור הנ"ל מאיינת את זכותם לתבוע זכויות שונות, ואף לקבלן - במידה שלא שולמו למי מהם במלואן.

22.
גם אם נקבל, כי הפסקת העבודה באה בהסכמה, בעקבות העובדה שהתובעים עזבו את אתר העבודה בגדרה, על מנת להחזיר את מר פהים כיאל לביתו, עקב מחלוקת שפרצה בינו לבין שיינמן, אין פירושו של דבר, שהם התפטרו מעבודתם. לכל היותר, ביצעו

"עבירת משמעת"
, כטענת שיינמן בתצהירו [נ/4, ס' 9], אשר הצדיקה את הפסקת עבודתם ע"י הנתבעת, אולם, גם בנסיבות אלה היו זכאים לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. זאת, הואיל ומעשה חד-פעמי כזה, אינו עולה כדי נסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים, או בפיצויים חלקיים, כאמור בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

23.
לא הוכח, שהתובעים התכוונו להפסיק לעבוד, אף אם יצאו מעבודתם בנתבעת, ביום מסויים, לפני שהסתיים יום העבודה באתר. משבחר שיינמן לסיים את עבודתם, עקב כך, אף אם בהסכמתם, וגם אם רצו

"להתחיל לחתום אבטלה"
, כטענתו [נ/4, ס' 18], היתה זו חובתו לשלם להם פיצוי בסכום השווה לשכרם הרגיל, בעד התקופה שלגביה לא ניתנה להם הודעה מוקדמת לפיטורים. זאת, כאמור בסעיף 7(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, הואיל ואין לראות במעשה שעשו, אף אם הצדיק את הפסקת עבודתם, כמצדיק שלילת דמי הודעה מוקדמת.

24.
משלא חלקה הנתבעת על הסכומים שנתבעו על-ידי התובעים, הננו קובעים, כי כיאל זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסך 5,700 ₪ [ת/1, ס' 16א'3]; ונימר זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסך 3,900 ₪ [ת/2, ס' 13א'3].

פדיון חופשה ודמי הבראה
25.
כיאל הצהיר על "זכאות" לפדיון חופשה, עבור מספר ימי חופשה שנתית מקסימלית, מכוח חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 [ת/1, ס' 16ח']; ואילו נימר הצהיר, כי תלוש השכר לחודש 10/05 משקף את המגיע לו כפדיון חופשה, אולם, מעולם לא קיבל את הסכום הרשום בו
[ת/2, ס' 13ח'].

26.
עוד הצהירו התובעים, כי הם "זכאים" לדמי הבראה: כיאל - עבור כל תקופת עבודתו בנתבעת לפי התעריף הרלבנטי למועד סיום יחסי העבודה [ת/1, ס' 16ז']; נימר - לפי הסכומים המופיעים בתלוש השכר לחודש 10/05, אותם טען שלא קיבל [ת/2, ס' 13ז'].

27.
תלושי השכר של התובעים לחודשים 10/05, כוללים הן את הסכום לתשלום

"פדיון חופשה"
, הן תשלומי
"הבראה"
והן את הסכום של
"פיצויים"
. משאישרו התובעים, כי קיבלו מהנתבעת את סכום הפיצויים, איננו מאמינים להם שלא התקבלו גם התשלומים האחרים, המופיעים באותם תלושי שכר, ואנו דוחים את תביעתם לתשלום הפרשי פדיון חופשה ודמי הבראה.

חגים
28.
תביעתם של התובעים ברכיב זה [ת/1, ס' 16ו'; ת/2, ס' 13ו'], נסמכת על צו-ההרחבה בענף הבניה, אשר קבענו, כי אינו חל עליהם. לפי צו-ההרחבה שכן חל עליהם - היו התובעים זכאים ל-9 ימי חג בשנה, כאשר יום חג נוסף הוא

"יום בחירה"
. מוסיף צו-ההרחבה וקובע, כי
"היציאה ליום בחירה היא בתיאום עם המעסיק."
[פרק ו', ס' ג'1 לצו-ההרחבה].

29.
הואיל והצהרתם של שני התובעים לא כללה פירוט של ימי חג ספציפיים, עבורם לא קיבלו תמורה - לטענתם - בעוד שלפי תלושי השכר, ככלל, הם כן קיבלו תשלומים עבור

"חג"
- נדחית תביעתם ברכיב זה.

אי היעדרות, זמן נסיעה ושעות קיץ
30.
תביעתם של התובעים לרכיבים

"תמריץ אי היעדרות"
,
"תמורה בעד זמן נסיעה לעבודה"
, וכן
"תמורה בעד שעות קיץ"
, נסמכת כל-כולה על האמור בצו-ההרחבה בענף הבנייה [ת/1, ס' 16ג'-ה'; ת/2, ס' 13ג'-ה']. משקבענו, שצו ההרחבה בענף הבנייה אינו חל על יחסי הצדדים, ורכיבים כאלה אינם מצויים בצו ההרחבה האחר, מובן, כי - יש לדחות את התביעות בשלושת הרכיבים האמורים.

ביטוח פנסיוני
31.
גם תביעתם של התובעים לתשלום ביטוח פנסיוני, נסמכת על צו-ההרחבה בענף הבנייה [ת/1, ס' 16ב'; ת/2, ס' 13ב'], אם כי, הם מוסיפים -

"ו/או כל הסכם קיבוצי אחר"
[שם, שם]. לא הוכחה תחולת הסכם קיבוצי, כלשהו, על יחסי הצדדים, בתחולה ישירה. עם זאת, למרות שצו-ההרחבה בענף הבנייה והוראות הביטוח הפנסיוני שבו לא חלו עליהם, אזי, כפי שכבר אמרנו, כן חלו עליהם, בתקופה הרלבנטית, הוראות צו-ההרחבה, כפי שטען גם שיינמן, בשם הנתבעת.

32.
פרק ו' של צו-ההרחבה הנ"ל עוסק בנושא

"תנאים סוציאליים"
, וקובע, בסעיף ב', את חובת הביטוח
"בקרן פנסיה מקיפה"
.[3]
מאחר שהוסכם, כי הנתבעת לא ביטחה איש מהתובעים בקרן פנסיה, כלשהי, והיא לא המציאה חישוב חלופי לסכומים שנתבעו בתצהירי התובעים - עליה לשלם להם תשלום חלף אי ביצוע ההפרשה הפנסיונית, בהתאם להוראות שהיא עצמה הסכימה שחלות עליהם.

33.
בהתאם לאמור לעיל, אנו קובעים, כי ברכיב זה - על הנתבעת לשלם לכיאל סך 11,301 ₪; ולנימר - סך 3,830 ₪.

סיכום
34.
התובעים עבדו בשירות הנתבעת בתחום הרכבת צנרת מתכת, על כן - לא חלו עליהם הוראות צו-ההרחבה בענף הבנייה, אלא, הוראות צו הרחבה אחר, בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה - במלאכה ובתעשייה הזעירה.

35.
למרות שהנתבעת היתה רשאית לסיים את יחסי העבודה עם התובעים, בשל יציאתם ביום מסויים מהעבודה לפני שהסתיימה עבודתה באתר - היא לא היתה פטורה מתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, עקב כך. "כתבי ויתור" עליהם חתמו התובעים, עובר לקבלת פיצויי הפיטורים, אינם תופסים כויתור על זכויות מגן אחרות במשפט העבודה.

36.
תביעות לתשלום הרכיבים - תמריץ אי-היעדרות, תמורה בעד זמן נסיעה לעבודה ותמורה בעד שעות קיץ - שנסמכו כל כולן על האמור בצו-ההרחבה בענף הבנייה, ואין להן הוראה מקבילה בצו-ההרחבה, שכן חל על יחסי הצדדים - נדחו.

37.
על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א.
לכיאל
-
(1)
חלף הודעה מוקדמת
-
5,700
₪;
(2)
חלף הפרשות לפנסיה
-
11,301
₪.
ב.
לנימר
-
(1)
חלף הודעה מוקדמת
-
3,900
₪;
(2)
חלף הפרשות לפנסיה
-
3,830
₪.

38.
הסכומים המצטברים הנ"ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעות - 19.5.08 - ועד יום התשלום המלא בפועל.

39.
משהתקבלו התביעות רק בחלקן ונדחו בחלקן האחר - כל צד ישא בהוצאותיו.

40.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.


ניתן היום, 23 באוקטובר 2011 (כ"ה בתשרי תשע"ב), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.








משה גרבלר
נציג עובדים

יוסף הלפרין
נציג מעבידים



דלית גילה
- שופטת

[1]
לא הובא מראה מקום או נוסח עדכני, על אף שינויים שחלו עם השנים בצו ההרחבה בענף הבנייה [ראו: בספרו של פסטרנק

"הסכמים קיבוציים"
, כרך שלישיי, פרק 18.1.9].
[2]
י"פ התשס"ה, 27.9.04, עמ' 86 [וראו: הנוסח בספרו של פסטרנק "הסכמים קיבוציים", כרך רביעי, פרק 19.4.9].
[3]
צו-הרחבה קודם, בענף זה, מיום 26.7.84 [י"פ התשמ"ד, עמ' 2979], כלל גם הוראות לעניין ביטוח פנסיוני [ס' 15].







עב בית דין אזורי לעבודה 1606/08 עבד כיאל ואח' נ' ק. רמנט פלסטיק בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/10/2011)