פסקי דין על שמואל גימפל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

17478-08/09 בל     26/10/2011




בל 17478-08/09 שמואל גימפל נ' המוסד לביטוח לאומי






בפני

כב' הסגנית נשיא איטה קציר

נציג מעסיקים – מר פואד חמדאן
התובע

שמואל גימפל
נגד
הנתבע

המוסד לביטוח לאומי

פסק דין
זוהי תביעה להכיר בצרידות וקשיי דיבור כמחלת מקצוע, ו/או תאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה.

להלן עובדות המקרה:

1. התובע, יליד 19/5/1954, עבד בבנק הפועלים, בסניף נהריה, משנת 1980 בתפקידים פקידותיים וניהוליים שונים (להלן: "בנה"פ").

2. בתאריך 29/7/2007 עבר התובע קורס במרכז ההכשרה של בנק הפועלים (להלן: "בנה"פ") בשפיים במשך כחודש וחצי, כאשר הקורס כלל סדנאות ומספר ימי חניכה במוקד הטלפוני של בנה"פ.

3. בתאריך 2/9/07 החל התובע לעבוד כנציג שירות טלפוני של בנה"פ.

4. העבודה כנציג שירות טלפוני כוללת – מתן מענה ושירות בטלפון לשיחות נכנסות של לקוחות, השיחות הן בתדירות גבוהה, זו אחר זו. העבודה מתבצעת בדיבור במשך שמונה שעות כל יום וכרוכה בדיבור ממושך, עם הפסקות לסירוגין שמשכן הכולל הוא שעה אחת ביום.

5. העבודה הזאת הינה יום יומית והתובע ביצע אותה במשך חמישה ימים בשבוע ברציפות.

6. התובע עבד בעבודה הנ"ל במשך כחודשיים ימים, עד שהחל להתלונן על צרידות וקשיים בדיבור.

7. התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי לד"ר לטיצ'בסקי ודים, רופא א.א.ג, בתאריך 22/10/07.

8. לאחר מכן פנה התובע לרופא תעסוקתי וגם לקלינאית תקשורת וטופל בהתאם.

9. בתאריך 2/3/08 המליצה ד"ר סימיון נודלמן, רופאה תעסוקתית, לקצר את יום העבודה של התובע ל-3/4 משרה, ללא דיבור ממושך. אח"כ המליצה הרופאה כי היקף העבודה של התובע ביום קוצץ לשש שעות, ובתאריך 23/6/08 עבר לעבוד בהיקף של ארבע שעות ליום.

10. בפועל, עבד התובע במשך כשנה כנציג שירות טלפוני.

11. התובע מייחס את הצרידות וקשיי הדיבור לעבודתו כנציג שירות טלפוני בבנק, בעוד שהנתבע טוען כי מדובר בתהליך תחלואתי רגיל.

מינוי מומחה רפואי
12. מטעם בית הדין מונה, כיועץ מומחה רפואי, ד"ר דן ניר, אשר מסר לבית הדין חוות דעת מומחה ביום 22/4/11 והשיב על שאלות הבהרה ביום 17/7/11.
בחוות דעתו מיום 22/4/11 קבע המומחה כדלקמן:

"א. מהי המחלה או המחלות מהן סבל התובע בשנת 2008?
התובע התלונן על כאבי גרון וצרידות, ובחלק מביקוריו תואר אודם של המיתרים ואי סגירה בפונאציה.
ב. האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו לעיל לבין מחלתו ו/או מחלותיו?
אין קשר סיבתי כזה. תיאור של "אודם של המיתרים ואי סגירה בפונאציה" מתאים לכל מצב של הצטננות וגירוי של דרכי הנשימה העליונות. אירועים תכופים של גירוי דרכי נשימה עליונות מתועדים בתיק רפואת המשפחה של התובע עוד הרבה לפני תחילת עבודתו במוקד הטלפוני, אלא שאז תוארו התלונות ככאב גרון, כאב צוואר, שיעול או כולם ביחד (13/11/00, 29/3/03, 24/10/03, 2/11/03, 11/1/04, 15/10/04, 21/1/05 ועוד).
לפי הרישומים בגיליון הרפואי (מרפאה תעסוקתית, 7/11/07) הופיעו תלונות של צרידות, יובש וקושי בדיבור ממושך מספר ימים אחרי תחילת עבודתו במוקד השירות הטלפוני. מדובר בעבודה הכרוכה בדיבור רגיל ללא מאמץ קולי כצעקות, שירה, או דיבור בפני
קהל. מהנתונים שנמסרו על ידי התובע לרופא התעסוקתי, אני למד שבמהלך כל יום עבודה של 8 שעות קיימות שלוש הפסקות בזמן כולל של 60 דקות – שמינית מזמן העבודה. זאת מבלי לקחת בחשבון את ההפסקות בין השיחות והזמן שבו נציג השירות מקשיב לדברי הפונים. לכן אינני מתרשם שבתנאים אלו של מאמץ קולי סביר לחלוטין התפתח בתוך ימים בודדים נזק קולי הנובע מעבודה.
בבדיקה עדכנית על ידי ד"ר א. ברודסקי בבי"ח "בני ציון" (7/3/11), מתואר אצל התובע "עיבוי קל בשליש אמצעי של שני מיתרי הקול, יותר משמאל. תנועת המיתרים תקינה. בפונציה אי סגירת קלה לאורך כל הגלוטיס". תיאור זה אינו מתאר נזק מבני או תפקודי בלתי הפיך במיתרים, ואם ניתן בכלל לקשר את המצב המתואר לתנאי העבודה של הנבדק, הרי שמדובר ב"התעייפות קולית" – מצב הפיך שאינו מהווה נכות וניתן לשיפור על ידי תרגול מתאים אצל קלינאית תקשורת. בדיווח מפי התובע עצמו (ראה סעיף "אנמנזה" בסיכום הבדיקה מ-7/3/11), בכל פעם שטופל על ידי קלינאית תקשורת חל שיפור במצבו הקולי.
ג. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם כל מאמץ קולי שעשה התובע במסגרת עבודתו כנצג שירות טלפנ בבנק גרם לפגיעה כלשהי?
התשובה שלילית, ולפי ממצאי בדיקת המיתרים העדכנית, לא קיימת פגיעה מבנית או תפקודית בבית הדיבור של התובע.
ד. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית – ההיתה אותה פגיעה זעירה ובלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזורת נוצר המצב הקיים בתובע, או שמא המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואי ממושך?
לא היתה פגיעה בלתי הפיכה במיתרי הקול של התובע, לא זעירה ולא גדולה, וממילא לא קיים נזק מצטבר. התעייפות קולית חולפת, כמוה כעייפות כללית בתום יום עבודה – אין בה כדי להוות נכות. תיאור המיתרים, כמו עיון בתמונות המצורפות המצורפות המתעדות את ממצאי הבדיקה מ-7/3/11, מעיד על היעדר נזק מבני או תפקודי למיתרים. התעייפות קולית עם השארת מרווח גלוטי בפוֹנַצְיָה נובעת מהרגלי שימוש לקויים במיתרים, והיא מתרחשת לאחר שיחה חברתית רגילה באותה מידה שהיא מופיעה לאחר דיבור בעבודה במרכז השירות. כדבריו של התובע עצמו, טיפול הולם אצל קלינאית תקשורת הביא לשיפור באיכות קולו.
ה. אם התשובה לרישא של השאלה הקודמת (פגיעות זעירות נפרדות ובלתי הפיכות הן שגרמו למצב הקיים בתובע) היא חיובית – האם יש בתובע גורמי סיכון והאם תנאי עבודתו הנ"ל השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (לרבות גורמי סיכון)?
כאמור לעיל, מצבם של מיתרי הקול של התובע אינו מעיד על נזק מבני או תפקודי בלתי הפיך, וממילא אין המצב הקיים נובע מפגיעה מצטברת כלשהי.
ו. אם התשובה לשאהל הקודמת חיובית – ההיתה אותה פגיעה, פגיעה זעירה ובלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פעילות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים בתובע או שמא המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואי ממושך?
ראה תשובה קודמת. המצב הקיים במיתרי הקול של התובע אינו מעדי על פגיעה מבנית או תפקודית, ובבוודאי שלא פגיעה בלתי הפיכה.
ז. אם התשובה לרישא של השאלה הקודמת (פגיעות זעירות נפרדות ובלתי הפיכות הן שגרמו למצב הקיים בתובע) היא חיובית – האם יש בתובע גורמי סיכון והאם תנאי עבודתו הנ"ל השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (לרבות גורמי סיכון)?
מצבם של מיתרי הקול של התובע אינו מעיד על מחלה.
ח. האם מדובר במחלת מקצוע או לא?
לא מדובר במחלת, ומכאן שגם לא מחלת מקצוע. למען הסר כל ספק, צרידותו של התובע אינה קבועה, ולאחר תרגול אצל קלינאית תקשורת חל שיפור במצבו הקולי. צרידות שאינה קבועה ממילא אינה מהווה נכות".

13. בתשובותיו לשאלות ההבהרה השיב המומחה כדלקמן:

"לפי הנתונים המוסכמים על בית השמפט, כפי שסוכמו בהחלטה על מינויי כמומחה מ-24/5/10, מר גימפל עבד בבנק הפועלים מ-1980 ועד 7/2007 "בתפקידים פקידותיים וניהוליים שונים" – תפקידים שלא דרשו במהותם דיבור חרגי. רק בתאריך 29/7/07 עבר התובע קורס במרכז ההכשרה של בנק הפועלים לקראת עבודה כנציג שירות טלפוני, וב-2/9/07 החל לעסוק בפועל בעבודה זו.
תלונת הצרידות עם מימצא של "אודם קל על המיתרים ואי סגירה קלה בפונאציה" מתועדת לראשונה ב-22/10/07, שבעה שבועות בלבד אחרי תחילת עבודתו כטלפן. יש לזכור שמדובר במענה טלפוני לפניית לקוחות הבנק, עבודה שאינה כרוכה במאמץ קולי חריג כמו זמר רוק, למשל. לכן אין לייחס את הממצאים המתוארים בבדיקתו לנזק הנובע מתקופת העבודה הקצרצרה כטלפן. יתרה מזאת – בדיקת המיתרים האחרונה הינה זו של ד"ר א. ברודסקי בבי"ח "בני ציון" מ-7/3/11, ובה מתואר "עיבוד קל בשליש אמצאי של שני מיתרי הקול, יותר משמאל. תנועת המיתרים תקינה. בפונאציה אי סגירה קלה לכל אורך הגלוטיס". ממצאי בדיקתו של ד"ר לטיצ'בסקי ב-22/10/07 סוכמו כ"אודם קל של מיתרים ואי סגירה קלה בפוֹנַצְיָה". תיאור זהה לזה של ד"ר ברודסקי שלוש וחצי שנים מאוחר יותר. אין שום סבירות לכך שמיתרי הקול של התובע היו כל כך רגישים שבמאמץ קולי שאינו חריג ניזוקו בתוך 7 שבועות, אולם על אף המשכה של אותה פעילות קולית לא חל שום שינוי במצבם במהלך שלוש וחצי שנים נוספים.
אין לי ספק, איפוא, שמדובר במצב תחלואי קל שהיה קיים אצל התובע עוד לפני עבודתו כטלפן וללא קשר לעבודתו זו, ונותר ללא שינוי במהלך שנות עבודתו.
לעניין רשימת הרופאים המטפלים המפורטת במסמך ת/2, יודגש שבמפגשים עם רופאים תעסוקתיים ורופאת המשפחה לא בוצעה בדיקה של בית הדיבור! בממצאים בבדיקות רופאי א.א.ג. חוזר התיאור של "אודם קל של המיתרים" ו"אי סגירה בפוֹנַצְיָה" – תיאור שיכול להתאים למחלות ויראליות קלות ולעייפות קולית, ואינו מעיד על נזק בלתי הפיך למיתרים. גם מחלות ויראליות וגם "התעייפות קולית" הינם מצב תחלואיים שאינם קשורים לעבודתו של התובע כטלפן.
ד"ר ברודסקי שבדק את התובע ב-7/3/11 סיכום את ממצאיו כמפורט בתשובתי לשאלה הקודמת וציין ש"הממצאים בבדיקה יכולים להתאים לשימוש יתר במיתרי הקול". הוא לא כתב שהממצאים נובעים משימוש יתר או קשורים לשימוש יתר, וזאת מכיוון שברור לו שהממצאים המינימאליים שתוארו אינם הוכחה לנזק הנובע ממאמץ קולי ממושך. אין לי ספק שבעת כתיבת המשפט הנ"ל ד"ר ברודסקי לא ידע, כפי שידוע לנו, שהממצא המתואר היה קיים אצל הנבדק בצורה זהה כבר שלוש וחצי שנים לפי הבדיקה אצלו, ושבעה שבועות בלבד לאחר תחילת עבודתו של הנבדק כטלפן.
בנוסף לכל הנאמר לעיל, תיאור מצב המיתרים כפי שסוכם ע"י ד"ר ברודקי וע"י כל הרופאים האחרים שבדקו את התובע, אינו מעיד על נזק מבני או תפקודי בלתי הפיך, ואם ניתן בכלל לקשר את המצב המתואר לתנאי העבודה של הנבדק, הרי שמדובר ב"התעייפות קולית" – מצב הפיך שאינו מהווה נכות וניתן לשיפור על ידי תרגול מתאים אצל קלינאית תקשורת. בדיווח מפי התוע עצמו בכל פעם שטופל על ידי קלינאית תקשורת חל שיפור במצבו הקולי. אין כאן רצף של פגיעות זעירות ובלתי הפיכות המצטרפות זו לזו, אלא מצב תחלואי הפיך הנובע מדלקות בדרכי נשימה או מהרגלי דיבור לקויים (אשר תוקנו זמנית תחת הדרכת קלינאיות תקשורת) או מסיבה תחלואית אחרת".

14. התובע ביקש לא לקבל את חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית הדין בנימוק, כי חוות הדעת של המומחה שונה מחוות הדעת של הרופאים שבדקו וטיפלו בו וזאת ללא כל בסיס או תימוכין.
ב"כ הנתבע ביקשה לדחות את התביעה בהסתמך על חוות הדעת של המומחה.

15. ברגע שמונה מומחה רפואי מטעם בית הדין חוות דעתו של המומחה הינה בבחינת "אורים ותומים" ובית הדין לא יסטה ממנה בקלות, אלא אם כן יש הצדקה משפטית לכך.

16. המומחה קבע בחוות דעתו כי התובע סבל מאודם של המיתרים ואי סגירה בפוֹנַצְיָה, כלומר בהפקת הקול. בבדיקה של ד"ר א. ברודסקי בבית החולים בני ציון ביום 7/3/11 הממצא היה "עיבוי קל בשליש אמצע של שני מיתרי הקול, יותר משמאל. תנועת המיתרים תקינה. בפוֹנַצְיָה אי סגירה קלה לאורך כל הגלוטיס" כלומר בהפקת הקול ישנה אי סגירה קלה לאורך כל המרווח שבין שני המיתרים.
המומחה קובע כי מדובר כאן ב"התעייפות קולית", שהינה מצב הפיך ואינה מהווה נכות וניתן לשפרו בתרגיל מתאים אצל קלינאית תקשורת.
המומחה הדגיש בחוות דעתו כי לפי הממצאים בבדיקת המיתרים העדכנית – לא קיימת פגיעה מבנית או תפקודית בבית הדיבור של התובע ולא מדובר כאן בפגיעה בלתי הפיכה, אלא להיפך. בתרגול אצל קלינאית תקשורת חל שיפור במצבו הקולי של התובע. המומחה מציין כי צרידותו של התובע אינה קבועה ואינה מהווה נכות.

17. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מסביר המומחה כי מצבו של התובע לא השתנה במהלך שלוש וחצי השנים שחלפו בין הבדיקה מיום 22/10/07 לזו של 7/3/11 וכי מדובר במצב תחלואתי קל שהיה קיים אצל התובע עוד לפני עבודתו כטלפן וללא קשר לעבודתו הנ"ל. המומחה קבע כי אין שום סבירות לכך שמיתרי הקול של התובע היו כל כך רגישים עד כדי כך שבמאמץ קולי לא חריג הם ניזוקו תוך שבעה שבועות בלבד.
לא מדובר כאן בפגיעות זעירות מצטברות ובלתי הפיכות, אלא במצב תחלואתי הפיך הנובע מדלקות בדרכי נשימה עליונות או בהרגלי דיבור לקויים.

18. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי התובע סובל מהתעייפות קולית שהינה מצב רפואי הפיך ואינה מהווה נכות רפואית. ניתן לשפר את המצב עם תרגול הולם אצל קלינאית תקשורת. אין אצל התובע נזק מבני או תפקודי אלא תהליך תחלואתי הפיך ללא כל קשר סיבתי רפואי ו/או משפטי לתנאי עובדתו של התובע.

19. בנסיבות אלה בהעדר נזק רפואי ובהעדר פגיעות זעירות מצטברות ובלתי הפיכות – לא מדובר כאן בפגיעה על פי עקרון המיקרוטראומה וגם לא במחלת מקצוע. הצרידות שממנה סובל התובע הינה על רקע תחלואתי והינה הפיכה בטיפול הולם של קלינאית תקשורת.

20. על כן, התביעות למחלת מקצוע ו/או תאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה – נדחית בזאת.

21. אין צו להוצאות.

הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ב, 26 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.
סגנית נשיא
מר פואד חמדאן
נציג מעסיקים
בית דין אזורי לעבודה בחיפה
ב"ל 17478-08-09 גימפל נ' המוסד לביטוח לאומי

1 מתוך 7








בל בית דין אזורי לעבודה 17478-08/09 שמואל גימפל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/10/2011)