פסקי דין על בנימין ביטון | פסקי דין על יעקב אפריאט | פסקי דין על שרל גואטה | פסקי דין על ערן גואטה |

26671-10/11 רעא     25/10/2011




רעא 26671-10/11 בנימין ביטון, יעקב אפריאט נ' שרל גואטה, ערן גואטה








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 26671-10-11 ביטון ואח' נ' גואטה ואח'




בפני

כב' השופטת ס' נשיאה ש' וסרקרוג

המבקשים
1
.
בנימין ביטון
, ת"ז 28824654

2
.
יעקב אפריאט
, ת"ז 065389769


נגד

המשיבים
1. שרל גואטה
, ת"ז 62239496
2. ערן גואטה
, ת"ז 42825588



החלטה

1.
בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.
בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת איילת הוך-טל) מיום 15/9/11 בת"א 49160-12-10
, לפיה קבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה כספית בסך של 200,000 ₪ על אף היותה מושתת על עילות שיסודן בפקודת הנזיקין ובחוק עוולות מסחריות, נתונה לבית משפט השלום.


בית משפט השלום ביסס היטב החלטתו, ואין אלא לחזור ולאשר קביעותיו על נימוקיו.

3.
לטענת המבקשת מאחר שמדובר בתביעה הנוגעת בענייני קניין רוחני, שהסמכות לדון בה נתונה ככלל לבית המשפט המחוזי, הרי גם תביעה זו – הגם שהסעד הנתבע הוא כספי צריכה לידון בבית המשפט המחוזי, שלו הסמכות הייחודית לדון בתחום זה.


דין הבקשה כאמור, להידחות, ולאור ההסדר בחוק, אין צורך בקבלת תשובה לבקשה.

4.
השאלה המתעוררת בתיק דנן נוגעת לסמכותו העניינית של בית משפט לדון בתביעה כספית בעניין קניין רוחני, כסעד יחיד, ולאור סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

5.
בעקבות החלטה שניתנה על ידי בבית המשפט המחוזי בתביעה שהוגשה על ידי הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' שוורץ (ת"א 1374/98, החלטה מיום 24/11/1998), שם נתבקש סעד לצו מניעה וכן סעד כספי אשר עמד על 50,000 ₪, סברתי שהסעד הקובע העיקרי צריך שיהא הסעד הכספי הגם שמדובר בתביעות שעניינן קניין רוחני, וכי הסמכות ליתן צו מניעה לצד התביעה הכספית צריך שתהא לבית משפט השלום.

בבקשת רשות ערעור על החלטה זו שנדונה כערעור (רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' שוורץ, פ"ד נג(1) 671, כבוד השופט אור, להלן: פס"ד שוורץ), הורה בית משפט העליון על פיצול הסמכות העניינית ולפיה, סעד כגון צו מניעה שלא ניתן להעריכו כסעד כספי, יידון בבית המשפט המחוזי, מכוח הסמכות השיורית הנתונה לו, ואילו התביעה הכספית, ככל שהתובעת עומדת על קיומו של ההליך, תוגש לבית משפט השלום, בגדר סמכותו על פי גובה הסעד הכספי הנתבע.

6.
בעקבות פס"ד שוורץ תוקן חוק בתי המשפט (תיקון מס' 34) ונקבע כי כל עניין אזרחי שאיננו בסמכותו של בית משפט השלום ותוגש יחד עם אותו עניין תביעה בנושא של קניין רוחני הכרוכה בתביעה בעניין הקניין הרוחני שהיא בסמכותו של בית המשפט המחוזי, על פי פסקה (1) – קרי; מכוח הסמכות השיורית של בית המשפט המחוזי – כי אז גם התביעה הכרוכה תידון בבית המשפט המחוזי, ללא קשר לגובה סכום התביעה.

7.
במקרה דנן מדובר בתביעה בה הסעד הכספי הוא סעד יחיד, וההיקף הכספי של אותה תביעה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום. במקרה כזה, לא חל סעיף 40(4) מפני שלא מדובר בתביעה כספית הכרוכה בתביעה לקניין רוחני.

סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט לא בא לשנות את הסמכות העניינית לדון בתביעות בענייני קניין רוחני שמבוקש בהם סעד כספי בלבד (ראה הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני), התשס"ג-2003, הצ"ח 30, 3/6/2003, עמ' 478).

8.
המבקשת הפנתה עוד לבש"א (ת"א) 14553/05 (חרמון מאן שירותי יופי בריאות והרזיה בע"מ נ' ד"ר רנטה שגב [21/7/05 - השופט זפט, ס' נשיא]), שם לטענת המבקשת קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב, כי למרות שמדובר בסעד כספי שהוא בגדר סמכותו של בית משפט השלום (1,500,000 ₪), הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי.

ואולם המבקשת לא הביאה את מלוא הפירוט הנדרש מבחינת הסעדים שנדרשו באותו הליך.
עיון בהחלטה מעלה שבתיק העיקרי עתרה שם המבקשת ל

פסק דין
הצהרתי שהסכמי הזיכיון בו בוטלו כדין, למתן צו מניעה, צו למתן חשבונות ופיצוי כספי. קרי; לא מדובר בתביעה שהסעד היחיד הוא סעד כספי אלא בסעדים אחרים: סעד הצהרתי וצו מניעה, אשר יכול שיחרגו מהערך הכספי הנקוב בסעד הכספי שהוא בגדר סמכותו של בית משפט השלום. במקרה כזה על פי התיקון בחוק בתי המשפט בסעיף 40(4) ובהמשך לפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט אור ברע"א 7589/98 (פס"ד שוורץ) הסמכות לדון באותם צווים נתונה לבית המשפט המחוזי, ותיקון החוק מורה כי במקרה כזה, גם הסעד הכספי שיש לראותו כסעד נלווה, יקנה לבית המשפט המחוזי את הסמכות לדון באותה תביעה. לא כן בענייננו.

9.

בקשת רשות הערעור מתייחסת עוד לטענות נוספות שהועלו על ידה במסגרת הבקשה למחיקה על הסף, כגון: העדר עילה וכן כתב תביעה לקוי וחסר.
בנושאים אלה אין מקום לדון בשלב זה.

כפי שפורט בהחלטה, גובשו הבנות דיוניות מסוימות בין הצדדים בהמשך ניהול ההליך. גם המבקשים מודים כי מדובר בטענות שטרם נדונו על ידי בית משפט השלום. בנסיבות אלה, אין מקום להגיש בקשת רשות ערעור בנושאים שטרם הוכרעו על ידי הערכאה הדיונית, במיוחד כאשר העיכוב במתן ההחלטה נבע מהסכמות דיוניות בין הצדדים לאופן המשך ניהול ההליך, לרבות בירור הליך של גישור.


לפיכך, בנוגע לטענות הנוספות, וככל שאלה יהיו רלוונטיות אם ההבנות הדיוניות שגובשו בין הצדדים לאופן המשך ניהולו של ההליך לא יביאו להסדר דיוני אחר, עומדת למבקשת הזכות לבקש כי תינתן החלטה על ידי הערכאה הדיונית, ולאחר שתינתן, יהיו רשאים הצדדים לשקול אם יש צורך בהגשת בקשת רשות ערעור.

10.
אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.


העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקידו.

המזכירות
תמציא עותק ההחלטה לתיק בית משפט קמא ולבאי-כוח הצדדים.









ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ב, 25 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.








רעא בית משפט מחוזי 26671-10/11 בנימין ביטון, יעקב אפריאט נ' שרל גואטה, ערן גואטה (פורסם ב-ֽ 25/10/2011)