פסקי דין על בן ציון מורג | פסקי דין על הממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר

1722/02 עב     23/06/2004




עב 1722/02 בן ציון מורג נ' הממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר




1
בית הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

עב' 1722/02






בפני
:
השופט, חיים ארמון

נציג ציבור (עובדים): מר חיים יאנוס
נציג ציבור (מעבידים): מר דן מיבר


בענין:
בן ציון מורג



ע"י עו"ד פיראס ג'ראר

המערער


נ ג ד



הממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר



ע"י פרקליטות מחוז הצפון

המשיבה









פ ס ק ד י ן



1. המשיבה הכירה במערער כמי שזכאי לקבל קצבה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (שייקרא להלן: "חוק הגמלאות"), וזאת החל מחודש מרץ 1996. הערעור שבפני
נו הוא על החלטת המשיבה שלא להכיר במערער כמי שזכאי לקצבה כבר משנת 1992.

2. הערעור נדון בדרך של הגשת טיעונים בכתב ומסמכים.
אלה העובדות העולות מהמסמכים שבפני
נו

3. המערער הוא יליד חודש מרץ 1935.

4. המערער - מורה - עבד כעובד מדינה במעמד קבוע, מיום 1/9/60 ועד ליום 31/8/75. לאחר מכן, הוכר המערער כמי שהיה בחופשה ללא תשלום מעבודתו במדינה, בתקופה שמיום 1/9/75 ועד ליום 31/8/76, כך שיחסי העבודה בין המערער לבין המדינה נמשכו עד ליום 31/8/76.

5. במקביל לעבודתו כעובד מדינה, עבד המערער גם במקום עבודה אחר, ושם היה מבוטח בקרן הפנסיה המקיפה של מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: "מבטחים"), החל מחודש ספטמבר 1964 ועד לחודש אוגוסט 1975.

6. ביום 17/1/76 נחתם בין המדינה לבין מבטחים מסמך המאשר את שמירת רציפות זכויותיו של המערער אצל המדינה ואצל מבטחים, בהתאם להסכם רציפות הזכויות שביניהן. במסמך נאמר שהמדינה ומבטחים מסכימות לרציפות זכויות הפנסיה של המערער על פי המסמך האמור בכפוף להוראות ההסכם בדבר רציפות הזכויות. גם המערער עצמו חתם על המסמך.

7. בחודש פברואר 1979, משך המערער ממבטחים את הכספים שנצברו לזכותו (לטענתו, הוא עשה זאת על פי עצתה של מבטחים, שניתנה לו בשל כך שהמערער היה אז עצמאי ולא שכיר).

8. בשנת 1992 או סמוך לפני כן, פנה המערער אל המוסד לביטוח לאומי (שייקרא להלן: "המל"ל"), בתביעה לקצבת נכות כללית. המל"ל הכיר בזכאותו של המערער לקבלת קצבת נכות. למערער דרגת אי-כושר זמנית בשיעור 65% (לתקופה שמיום 10/11/91 ועד ליום 31/12/93) ובהמשך, החל מיום 1/1/94 - נקבעה למערער דרגת אי-כושר יציבה בשיעור 74% ובהתאם לכך שולמה קצבתו. (נכותו הרפואית של המערער היא בשיעור 86%).

9. ביום 26/7/96 הגיש המערער בקשה לקבלת קצבה לפי חוק הגמלאות.

10. ביום 15/7/97, שלחה מבטחים מכתב אל המשיבה בעניינו של המערער. במכתב נאמר כי יש לראות את הסכם רציפות הזכויות בין מבטחים לבין המדינה כמבוטל, מאחר שהמערער משך את זכויותיו ממבטחים כבר בשנת 1979.

11. כשנתיים לאחר מכן, ביום 25/7/99, שלחה גב' יונית טרנר, שהיתה "מנהלת תחום בכירה גמלאות" באגף החשב הכללי במשרד האוצר מכתב אל המערער. במכתבה זה נאמר כי המערער סיכל את מטרת רציפות הזכויות כשמשך את זכויותיו ממבטחים, ובשל כך אין כל אפשרות חוקית לשלם למערער את קצבת הפרישה מהמדינה. עם זאת, הופנתה תשומת לב המערער לקיומה של ועדת חריגים, ולכך שהמערער זכאי לפנות אליה כדי לנסות לקבל פיצויי פיטורים על תקופת עבודתו כעובד מדינה.

12. המערער פנה להסתדרות המורים, אשר שלחה בשמו של המערער מכתב ליו"ר ועדת החריגים במשרד החינוך. במכתב הסתדרות המורים מיום 27/10/99, נאמר כי הטענות שבמכתבה של גב' טרנר, אינן סבירות, באשר משיכת הכספים ממבטחים אינה מאפשרת רציפות של הזכויות אך אין בה כדי להביא לביטול הזכאות הקיימת לקבלת קצבה.

13. ביום 10/10/00, שלח יו"ר ועדת החריגים במשרד החינוך, מכתב אל המערער. במכתב זה נרשם כי לא ניתן כיום לממש את הסדר רציפות הזכויות. (נעיר כי כאמור בסעיף 12 לעיל, הפניה לועדת החריגים לא היתה לשם מימוש רציפות הזכויות. המערער לא חלק על כך שבשל משיכת הכספים כבר לא ניתן להביא לרציפות הזכויות. הפניה לועדת החריגים היתה כנגד הקביעה של המשיבה שבשל משיכת הכספים יש מניעה מלשלם למערער קצבה מהמדינה, על התקופה שבה הוא צבר זכות לקצבה, בלא קשר למבטחים).

14. כפי הנראה, פניות נוספות של המערער ו/או של הסתדרות המורים, השפיעו על מקבלי ההחלטות אצל המדינה.

ביום 10/9/01, הודיע יו"ר ועדת החריגים במשרד החינוך כי המערער אכן יהיה זכאי לקצבה מהמדינה (שלא כאמור במכתבה של גב' טרנר מיום 25/7/99). במכתב זה נאמר כי המערער יתחיל לקבל את הקצבה באחד לחודש המתחיל אחרי היום שבו ימלאו למערער 65 שנה, אך זאת, בכפוף לתיקון מס' 38 לחוק הגמלאות. (נעיר כי ממכתב משרד החינוך מיום 24/2/02, עולה שהמדינה ראתה את המערער כמי ש"הקפיא" את זכויותיו לגמלה, ביום 24/9/01).

15. ההודעה האמורה של יו"ר ועדת החריגים במשרד החינוך לא היתה מקובלת על דעתה של גב' חנה שוורץ, מנהלת תחום בכיר (גמלאות) באגף החשב הכללי במשרד האוצר (היא "הממונה על תשלום הגמלאות"). במכתבה למערער מיום 7/3/02, נרשם כך:
"ברצוני להפנות את תשומת לבך כי הסמכות למתן החלטות לפי חוק הגימלאות נמצאת בידי ולא בידי משרד החינוך, לפיכך עליי להחליט אך ורק בהתאם לעובדות ולחוק.
תביעתך הראשונה הוגשה ביום 26.7.96 ובהתאם לסעיף 48 לחוק הגימלאות תשולם קצבתך החל מחודש מרץ 1996.
יש לציין כי החלטתי זו ניתנה אך-ורק בהתחשב בך ובעובדות המקרה, משום שבמקרה רגיל ניתן לראות בהוצאת הכספים ממבטחים הפרת הסכם רציפות שנחתם עם כל ההשלכות הנוגעות בדבר. ...".

16. המדינה אכן נהגה בהתאם למכתבה המצוטט של גב' שוורץ. המערער הוכר כזכאי לקבל קצבה החל מחודש מרץ 1996.

סקירת הוראות חקיקה רלוונטיות

17. בסעיף 17א לחוק הגמלאות, בנוסחו הנוכחי, נאמר:
"(א) עובד שנסתיים שירותו לאחר ששירת עשר שנים, ואינו זכאי לקצבת פרישה על פי הוראות אחרות של חוק זה, יחול עליו סעיף 46 (ג); אולם אם נפסל העובד לשירות בהחלטת בית הדין למשמעת, או החליט בית הדין, אף בלי שפסל אותו לשירות, שלא תשולם לו קצבת פרישה, כולה או מקצתה, תפקע או תצומצם תחולתו של הסעיף, לפי הענין.
(ב) סעיף זה אינו חל על מי שקיבל פיצויים עקב סיום שירותו וכן על מי שזכויותיו לגמלאות עקב שירותו נשמרו על פי סעיפים 86 או 92 או על פי חוק אחר.".

הנוסח הנוכחי של ס"ק (א) בסעיף 17א שצוטט לעיל, תוקן בחוק שירות המדינה (גימלאות) (תיקון מס' 38), התשנ"ז-1997 (ס"ח התשנ"ז 211 - לחוק המתקן ייקרא להלן: "תיקון מס' 38").

בטרם תיקון מס' 38 כלל ס"ק (א) הנ"ל סייג שלפיו תחולת סעיף 46 לחוק הגמלאות על מי ששירת עשר שנים ואינו זכאי לקצבה לפי הוראות אחרות של חוק הגמלאות, תהיה רק לגבי מי שהודיע על בחירתו בזכויות לגמלאות תוך 6 חודשים מיום סיום שירותו. הנוסח של סעיף 17א(א) בטרם תיקון מס' 38, היה כך:
"עובד שנסתיים שירותו לאחר ששירת עשר שנים, ואינו זכאי לקצבת פרישה על פי הוראות אחרות של חוק זה, רשאי להודיע בכתב לנציב השירות לא יאוחר משישה חודשים ממועד סיום שירותו כי הוא בוחר בזכויות לגימלאות לפי חוק זה עקב סיום השירות, ומשעשה כן - יחול עליו סעיף 46 (ג); אולם אם נפסל העובד לשירות בהחלטת בית הדין למשמעת, או החליט בית הדין, אף בלי שפסל אותו לשירות, שלא תשולם לו קצבת פרישה, כולה או מקצתה, תפקע או תצומצם תחולתו של הסעיף, לפי הענין.

בתיקון מס' 38 נכללה גם הוראת תחילה ותחולה של התיקון. כך נאמר בה:
"תחילתו של חוק זה ב-1 לחודש שלאחר פרסומו, ותחולתו, מיום תחילתו, גם לגבי עובד שנסתיים שירותו ביום תחילתו של חוק שירות המדינה (גימלאות) (תיקון מס' 18), התשל"ז-1977 או לאחריו.".
תיקון מס' 38 פורסם ביום 5/8/97, כך שתחילתו היא מיום 1/9/97.

חוק שירות המדינה (גימלאות) (תיקון מס' 18), התשל"ז-1977 (שייקרא להלן: "תיקון מס' 18"), פורסם בס"ח התשל"ז 106 הוא זה שאיפשר לעובד מדינה לפרוש מהשירות בטרם הגעתו לגיל קצבה, ולא להפסיד את זכותו לקצבת פרישה, החל מגיל 65, אם הוא עבד בשירות המדינה לפחות 10 שנים. כלומר - תיקון מס' 18 איפשר להקפיא את זכויות הפנסיה שנצברו, הקפאה ממועד הפרישה מהשירות, ועד לגיל 65 או עד לארוע שבו נמנע מהעובד שפרש להמשיך לעבוד (כלומר - שגם אם הוא לא היה פורש באותה עת מהשירות, הוא היה יכול להתחיל לקבל קצבה).

18. המנגנון לזכות שנקבעה בתיקון מס' 18, הושג באמצעות החלת הוראות סעיף 46(ג) לחוק הגמלאות על עובד שפרש כאמור בסעיף 17א(א) לחוק הגמלאות. תחילה (עד תיקון מס' 38) היה ניתן להפעיל את הזכות רק באמצעות הודעה בכתב לנציב שירות המדינה, תוך 6 חודשים מיום הפרישה, ולאחר מכן - החל מיום 1/9/97, לפי תיקון מס' 38, כבר לא היתה הגבלת זמן בהודעה על הרצון להפעיל את הזכות, אך זאת - רק למי שפרש מעבודתו החל מיום תחילתו של תיקון מס' 18. מועד תחילתו של תיקון מס' 18, נקבע בסעיף 4(ב) לחוק המתקן, כאמור להלן:
"תחילתו של סעיף זה מיום א' בניסן תשל"ו (1 באפריל 1976); עובד שנסתיים שירותו לאחר תחילתו של סעיף זה ולפני פרסום חוק זה ברשומות, יהא הוא או שאיריו רשאים להודיע לנציב השירות על בחירה כאמור בסעיף 17א לחוק העיקרי, תוך ששה חודשים מיום פרסום חוק זה ברשומות.".

19. בסעיף 46(ג) לחוק הגמלאות נאמר:
"עובד שבחר בזכויות לגמלאות לפי סעיף 17א, תשולם לו קצבת פרישה, על אף האמור בסעיף קטן (א), מהחודש המתחיל אחרי היום שבו הגיע לגיל 65; אולם -
(1) אם פרש העובד לפני הגיעו לגיל 65 מכל עבודה או משלח יד, מסיבות מצב בריאות לקוי, והחל לקבל עקב פרישה זו קצבה מכוח חיקוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, תשולם לו קצבת פרישה לפי חוק זה מהחודש שבו החל לקבל את הקצבה עקב הפרישה האמורה וכל עוד משתלמת לו הקצבה האמורה;
(2) אם פרש העובד מכל עבודה או משלח יד לפני הגיעו לגיל 65 ואינו זכאי לקצבה לפי פסקה (1), תשולם לו קצבת הפרישה לפי חוק זה מהחודש המתחיל אחרי יום הפרישה מכל עבודה או משלח יד, אך לא לפני תום החודש שבו הגיע לגיל 60;
(3) אם העובד אינו זכאי לקצבת פרישה לפי פסקאות (1) או (2), אך קבעה הועדה הרפואית כי העובד אינו מסוגל להשתכר כדי מחייתו מחוץ לשירות, תשולם לו קצבת הפרישה גם בתקופה שבה איננו זכאי לה לפי הפסקאות האמורות, החל מהחודש המתחיל אחרי יום תחילת אי-כשרו וכל עוד נמשך אי-כשרו האמור או כל עוד רואים אותו כמובטל לפי האמור בסעיף 127ו לחוק הביטוח הלאומי.".

20. בסעיף 48(א) לחוק הגמלאות, נקבע כך:
"לא תשולם קצבה בעד תקופה העולה על ארבעה חדשים שלפני הגשת התביעה לקצבה, אולם הממונה רשאי להאריכה לתקופה שאינה עולה על שנתיים, אם האיחור בהגשת התביעה חל מסיבות שלדעת הממונה מצדיקות הארכה זו.".


21. כמצוטט לעיל, סעיף 17א(ב) לחוק הגמלאות קובע כי סעיף 17א לא יחול על מי שזכויותיו נשמרו לפי סעיף 86 לחוק הגמלאות. סעיף 86 הוא הסעיף המסמיך את שר האוצר להתקשר בהסכם רציפות זכויות, כגון זה שנכרת בין המדינה לבין מבטחים והוחל על עניינו של המערער, בשנת 1976, כאמור לעיל. בסעיף 86 לחוק הגמלאות נאמר:
"(א) שר האוצר רשאי להתקשר עם מעביד בהסכם - כללי או מיוחד לאדם ששמו נקוב בהסכם - שלפיו תקופת עבודתו, כולה או מקצתה, של העובר משירות המדינה לעבודה אצל מעביד או להיפך תבוא בחשבון לענין זכויות לגמלאות, כולן או מקצתן, מן המדינה לפי חוק זה או מן המעביד שלא לפי חוק זה, וכן מקצתן מזו ומקצתן מזה, הכל לפי תנאים שיראו לקבוע בהסכם, לרבות תשלום ותחולה למפרע.
(ב) לענין סעיף קטן (א), דין הסכם כאמור עם קרן פנסיה או עם קרן תגמולים, שעובדי המעביד קשורים בה או המשרתת את עובדי המעביד - כדין הסכם עם המעביד.
(ג) בסעיף זה, 'תקופת עבודה' - תקופת שירות בשירות המדינה או תקופת עבודה אצל מעביד אחר.".


גדר המחלוקת בין הצדדים

22. לטענת המערער, חל עליו סעיף 17א לחוק הגמלאות כפי שתוקן בתיקון מס' 38 ובהתאם לכך, חלות עליו הוראות סעיף 46(ג) לחוק הגמלאות. על כן, הוא זכאי לקבל קצבת פרישה מהמדינה החל מהחודש שבו החל לקבל קצבת נכות מהמל"ל.

23. לטענת המשיבה, מאחר שהמערער גרם לסיכול רציפות הזכויות בכך שמשך את זכויותיו ממבטחים, הוא כלל לא היה זכאי לקצבה מהמדינה. המדינה נהגה עמו לפנים משורת הדין בכך שראתה אותו כמי שהודיע על הקפאת זכויותיו לקצבת פרישה. המערער הגיש את התביעה לקצבה ביום 26/7/96, ובהתאם לסעיף 48(א) לחוק הגמלאות, אין לשלם קצבה לתקופה העולה על 4 חודשים לפני כן. על כן - אין המערער זכאי לקבל קצבת פרישה ממועד מוקדם לחודש מרץ 1996.



השפעת סיכול ההסכם בדבר רציפות הזכויות

24. אין ספק (וכנראה גם אין חולק) שהעובדה שבשנת 1979 המערער משך את הכספים שנצברו בעבורו במבטחים, גרמה לסיכול ביצוע הסכם רציפות הזכויות בעניינו של המערער. אולם, כפי שנרמז כבר לעיל (בענין הפניה לועדת החריגים), המערער אינו מבקש ליהנות כיום מרציפות הזכויות, אלא ערעורו מכוון רק לענין הזכויות שנצברו בעבורו בעבודתו כעובד מדינה.

(במאמר מוסגר נעיר כי לדעתנו הסכם רציפות הזכויות שנכרת בעניינו של המערער, כלל אינו תואם את ההסכם הכללי בדבר רציפות הזכויות בין המדינה לבין מבטחים ואת סעיף 86 לחוק הגמלאות, באשר בעניינו של המערער אין מדובר בצירוף של תקופות עבודה שונות של מי שעבר לעבוד בין המדינה לבין מקום עבודה שעובדיו מבוטחים במבטחים, אלא מדובר על תקופה זהה שבה המערער עבד הן אצל המדינה והן אצל מעביד אחר. אולם, מאחר שבערעור זה אין אנו אמורים לבחון את ענין רציפות הזכויות, אין אנו רואים נפקות לדעתנו זו).

25. מכל מקום, ברור שלאחר משיכת זכויות המערער ממבטחים, אין לראות את המערער כמי שחל עליו הסכם רציפות הזכויות.

התוצאה מכך היא שיש לבחון את עניינו של המערער על פי הוראות סעיף 17א(א) לחוק הגמלאות (סעיף שלא היה חל על המערער אילו זכויותיו היו שמורות לפי הסכם רציפות זכויות, כאמור בסעיף 17א(ב) לחוק הגמלאות).

על כן, דווקא משום שאין המערער נהנה מרציפות הזכויות, יש לבחון לגביו את הוראות סעיף 17א(א) לחוק הגמלאות.


החלת סעיף 17א לחוק הגמלאות על עניינו של המערער

26. כדי לדעת כיצד יש להחיל על המערער את הוראות סעיף 17א לחוק הגמלאות, חשוב לדעת אם חל על המערער תיקון מס' 38 או לא.

אם תיקון מס' 38 אינו חל על המערער, אזי ברור שלא ניתן להחיל עליו את ההוראות האמורות בסעיף 46(ג) לחוק הגמלאות. שכן, על פי נוסחו של סעיף 17א(א) טרם תיקונו בתיקון מס' 38 - היה על המערער להודיע על בחירתו בזכות לגמלאות, תוך 6 חודשים מהיום שבו הוא פרש משירות המדינה. המערער לא הודיע על כך, ועל כן, אין לראותו כמי שבחר בזכויות לגמלאות לפי סעיף 17א לחוק הגמלאות, כנדרש ברישא של סעיף 46(ג) לאותו חוק.

לעומת זאת, אם תיקון מס' 38 חל על המערער, אזי אין משמעות לכך שהמערער לא הודיע על בחירתו בזכות לגמלאות תוך 6 חודשים מיום הפסקת שירותו, ומאחר שהוא היה עובד מדינה מעל 10 שנים, הרי שלפי סעיף 17א(א) לחוק - חל עליו סעיף 46(ג) לחוק הגמלאות, כך שיהיה צריך לבדוק את מועד תחילת זכותו של המערער לקצבה על פי הוראות סעיף 46(ג) לחוק הגמלאות, ואת השפעת ההוראה שבסעיף 48(א) לחוק הגמלאות.

מכאן, שעלינו להחליט תחילה אם על המערער חל תיקון מס' 38.

27. כאמור לעיל, תחילתו של תיקון מס' 38 היא מיום 1/9/97. כאשר המערער פעל להקפאת זכויות הגמלה שלו (פעולה שנעשתה ביום 24/9/01, כעולה ממכתב משרד החינוך מיום 24/2/02), הדבר היה לאחר תחילתו של תיקון מס' 38.



על פי הוראות התחולה של תיקון מס' 38, החל ממועד תחילתו הוא חל גם על מי ששירותו הסתיים ביום תחילתו של תיקון מס' 18 או לאחר מכן. תיקון מס' 18, כאמור לעיל, חל החל מיום 1/4/76. שירות של המערער כעובד מדינה הסתיים (לאחר שנת החל"ת) ביום 31/8/76.

מכאן שבהתאם להוראות התחולה של תיקון מס' 38 - התיקון חל על המערער.

28. משמצאנו שתיקון מס' 38 חל על המערער, הרי שנובע מכך שגם סעיף 46(ג) לחוק הגמלאות חל על המערער.


יישום סעיף 46(ג) לחוק הגמלאות על עניינו של המערער

29. סעיף 46(ג) לחוק הגמלאות, קובע ככלל שעובד ש"הקפיא" את זכויותיו לפי סעיף 17א לחוק, יתחיל לקבל את קצבת הפרישה החל מהחודש שלאחר הגיעו לגיל 65. אולם, הפסקאות השונות של סעיף 46(ג) לחוק מאפשרות הקדמה של תשלום הקצבה במקרים מסויימים.

הצד השווה של כל המקרים המנויים בפסקאות השונות של סעיף 46(ג) לחוק הגמלאות, הוא שכאשר נוצר מצב שבו העובד היה נמצא זכאי לקצבה גם טרם גיל 65, אלמלא היה פורש מעבודתו במועד מוקדם יותר, הוא יוכל לקבל את הקצבה למרות שפרש קודם לכן. כך למשל, אילו היה העובד ממשיך לעבוד ותוך כדי עבודתו (טרם גיל 65) הוא היה נמצא על ידי ועדה רפואית כבלתי כשיר לעבודה - הוא היה מתחיל כבר אז לקבל קצבה. כך, על פי פסקה (3) לסעיף 46(ג) לחוק הגמלאות, גם אם הוא פרש מהשירות מוקדם יותר ובחר להקפיא את זכויותיו - אותן זכויות תופשרנה אם יתברר שועדה רפואית קבעה שהוא מחוסר כושר להתפרנס מחוץ לשירות המדינה.


30. הפסקה הרלוונטית לעניינו של המערער היא פסקה (1) בסעיף 46(ג) לחוק הגמלאות. פסקה זו מאפשרת תשלום קצבת פרישה בטרם גיל 65 במקרה שהעובד פרש מכל עבודה או משלח יד לפני הגיעו לגיל 65, בשל מצב בריאות לקוי, ועקב כך הוא החל לקבל קצבה מכח חיקוק. על פי האמור באותה פסקה - יתחיל תשלום קצבת הפרישה כבר מהחודש שבו הוא החל לקבל את הקצבה המשולמת לו עקב פרישתו ממלאכה עקב מצב בריאות לקוי.

כאמור לעיל, המערער נמצא כזכאי לקצבת נכות כללית מהמל"ל החל מאוקטובר 1991, עת נקבעה לו דרגת אי-כושר בשיעור 65% (לאחר מכן - הועלתה דרגת אי-כושרו של המערער לשיעור של 74%).

לפיכך, המערער קיבל קצבה על פי חיקוק עקב מצב בריאות לקוי, לאחר שפרש מכל עבודה, כבר משנת 1991.

31. התוצאה היא שבהתאם להוראות סעיף 46(ג)(1) לחוק, זכאותו של המערער לקצבת פרישה החלה עם תחילת הזכאות לקבלת קצבת הנכות הכללית מאת המל"ל.

32. במסקנה האמורה בסעיף 31 לעיל, אין כדי להביא לקבלת הערעור, שכן עלינו לבחון גם את הוראות סעיף 48 לחוק הגמלאות, שבו יש סייג אחר על מועד תחילת תשלום הקצבה.


השפעת הוראות סעיף 48 לחוק הגמלאות

33. קצבת הפרישה אינה משולמת לגמלאים באופן אוטומטי, גם אם נולדה העילה לתשלומה והתקיימו כל התנאים האחרים המצדיקים את תשלום הקצבה. כדי להיות זכאי לקצבה, על העובד הפורש להגיש תביעה לקצבה, וסעיף 48(א) לחוק הגמלאות קובע גבול למועד שבו ניתן לשלם קצבה רטרואקטיווית לתקופה שטרם הגשת התביעה.

34. בענייננו, תביעתו הראשונה של המערער לתשלום קצבת פרישה, הוגשה ביום 26/7/96. על כן, לכאורה, צדקה גב' שוורץ בהחלטתה לאשר את תשלום הגמלה החל מחודש מרץ 1996, כלומר - 4 חודשים טרם הגשת התביעה. ברור שסעיף 48(א) מונע את אפשרות תשלום הקצבה כבר מתחילת התקופה שבה היה המערער זכאי לקצבה מאת המל"ל.

אולם, קביעה לכאורית זו מתעלמת מהסיפא של סעיף 48(א) לחוק הגמלאות. על פי הסיפא היתה המשיבה זכאית להאריך את התקופה הרטרואקטיווית שבגינה משולמת הקצבה, עד לשנתיים, אם היו נסיבות שמצדיקות את האיחור בהגשת התביעה.

החומר שבפני
נו מעלה לכאורה כי גב' שוורץ כלל לא שקלה אם לעשות שימוש בסמכותה לפי הסיפא לסעיף 48(א) לחוק הגמלאות, ואם כן שקלה - הרי שהיא לא נתנה לכך כל ביטוי בהחלטותיה ולא רמזה על הנימוקים לכך (ראו את שני מכתביה של גב' שוורץ מיום 7/3/02).

35. לדעתנו, נפל פגם בהחלטתה של גב' שוורץ בכך שלא נשקלה האפשרות להאריך את התקופה הרטרואקטיווית שבעדה יכולה הקצבה יכולה להיות משולמת מעבר לארבעת החודשים האמורים ברישא לסעיף 48(א).

פגם זה אמור להיות מתוקן באופן של השבת הענין לממונה על תשלום הגמלאות, על מנת שתתקבל החלטה בשאלה אם להפעיל את הסמכות מכח הסיפא לסעיף 48(א) לחוק ולהאריך את התקופה הרטרואקטיווית שבעדה משולמת הקצבה לתקופה שמעבר לארבעת החודשים האמורים ברישא - ואם כן - באיזו מידה. (ראו בענין זה את האמור בע"ע 363/99 הממונה על תשלום הגמלאות - בלו, פד"ע לז 625).

ברור שההחלטה אמורה להתקבל תוך מתן זכות טיעון למערער ולאחר שקילת כל הנתונים הרלוונטיים.


לסיכום

36. מאחר שתיקון 38 חל על המערער, אזי פרישתו מהעבודה היתה בהתאם לסעיף 17א לחוק הגמלאות, בנוסחו המתוקן, ועל כן חל על המערער האמור בסעיף 46(ג)(1) לחוק הגמלאות, שמכחו הוא היה זכאי - עקרונית - להתחיל לקבל קצבת פרישה החל מהחודש שבו החל לקבל קצבת נכות מהמל"ל, אלא שמאחר שתביעתו לקצבה הוגשה רק בחודש יולי 1996, הרי שמכח הכלל האמור בסיפא לסעיף 48(א) לחוק הגמלאות, המערער אינו זכאי לתשלום הקצבה בעבור התקופה שטרם חודש מרץ 1996, אלא אם ייקבע לגביו כי יש להאריך את התקופה הרטרואקטיווית מעבר למה שקובע הכלל.

ההחלטות שקיבלה המשיבה בעניינו של המשיב אינן משקפות שקילה של הסמכות להאריך את התקופה הרטרואקטיווית על פי הסעיפא לסעיף 48(א) לחוק הגמלאות ואינן מנמקות את אי-הפעלתה של הסמכות. בכך - נפל פגם.

כדי לתקן את הפגם - יש להשיב את עניינו של המערער על המשיבה, על מנת שהמשיבה תשקול - לאחר שהמערער יקבל זכות טיעון לענין זה - את כל השיקולים הרלוונטיים ותחליט אם נכון להאריך את התקופה הרטרואקטיווית שבעדה המערער יהיה זכאי לקצבה, אל מעבר לארבעת החודשים האמורים ברישא לסעיף 48(א9 לחוק הגמלאות.

37. בהתחשב בכך שחלק ניכר מהערעור נדחה - אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/2/04, אם לא ישולמו קודם לכן.





38. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.



ניתן היום, ד' בתמוז תשס"ד, 23 ביוני 2004, בהעדר הצדדים.



______________ ______________ ________________
חיים ארמון
, שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)

ענבל









עב בית דין אזורי לעבודה 1722/02 בן ציון מורג נ' הממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר (פורסם ב-ֽ 23/06/2004)