פסקי דין על גל חי דדי | פסקי דין על מיכל כהן דדי | פסקי דין על ר.אביטל ובניו | פסקי דין על עיריית ירושלים | פסקי דין על לשכת רישום המקרקעין בי-ם |

16908-01/11 א     26/10/2011




א 16908-01/11 גל חי דדי, מיכל כהן דדי נ' ר.אביטל ובניו בע"מ, עיריית ירושלים, לשכת רישום המקרקעין בי-ם








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 16908-01-11 דדי ואח' נ' ר.אביטל ובניו בע"מ
ואח'


בפני
:
כב' השופטת
דורית פיינשטיין


תובעים
:

1
.
גל חי דדי

2
.
מיכל כהן דדי


נגד

נתבעות
:
1.ר.אביטל ובניו בע"מ
2.עיריית ירושלים
3.לשכת רישום המקרקעין בי-ם




פסק דין
חלקי

בפני
בקשה לסילוק התביעה שהוגשה כנגד עירית ירושלים והוועדה המקומית על הסף וזאת בהעדר סמכות עניינית ובהעדר יריבות.

הצדדים לתיק:
הנתבעת 1 היא חברה קבלנית, ממנה התובעים רכשו דירה בת 4 חדרים בבניין ברח' מקור חיים 40 בירושלים (להלן: "הבניין").


הנתבעת 2 היא עיריית ירושלים
. לכתבי הטענות מטעמה צירפה עיריית ירושלים
את הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (להלן: "הוועדה") , שכן היא זו שאישרה את תוכניות הבניה השונות של הבניין, כפי שעוד יפורט. התובעים עצמם תבעו את העירייה בלבד.


נתבעת מס' 3 היא לשכת רישום המקרקעין, ואין היא צד לבקשה לסילוק על הסף.


רקע עובדתי:
הסכם המכר בין התובעים לנתבעת 1 נחתם ביום 21.6.09, והיות ובניית הדירה היתה לקראת סיום, הרי שהצדדים הסכימו כי תירכש במצבה
as is
(להלן: "ההסכם").


על פי הפסקה השנייה בסעיף 2.א. להסכם, הסכימו הצדדים כי :


"הזכות בידי הקונה, עובר למסירת החזקה בדירה לקונה, לרכוש חניה אחת מקורה תמורת סכום השווה ל- 3,000$ בצירוף מע"מ ויווסף לתצורה הנקובה בטבלה. זכות זו מותנית בכך שתכנית החניה של הבנין לא תשונה ולא יוקטן מספר החניות בבניין".

על פי היתר הבניה, שהיה בתוקף בעת חתימת ההסכם היו אמורות להבנות במגרש של הבניין 32 יחידות חנייה.


בשל קושי במיקום עמודי התמיכה של הבניין, פנתה הנתבעת 1 לוועדה המקומית, וביקשה לשנות את תוכנית החניה. לאחר אישור התוכנית שהוגשה על ידי הנתבעת 1 הוגשו התנגדויות ובסופו של דבר נקבע ביום 2.3.10 כי לא ייקבעו מכפילי חנייה בבניין, אלא יוכשרו 10 מקומות חניה על המדרכות שברח' מקור חיים בסמוך לבניין. בעקבות החלטה זו הכינה הנתבעת 1 תוכנית חלופית לחניה בבניה.


התובעים קיבלו את החזקה בדירה ביום 18.7.10.


תוכנית החנייה העדכנית של הבניין אושרה ע"י הוועדה בתאריך 6.9.10 והיא כוללת 15 חניות מקורות ו- 5 חניות לא מקורות. כלומר 20 מקומות חניה בלבד. על פי אותה תוכנית במקום חלק מ-32 החניות שהיו אמורות להיות על פי התוכנית המקורית, הקימה הנתבעת 1 , 11 מחסנים.


ההליכים בתיק העיקרי:
לתובעים טענות שונות כנגד הנתבעת 1 בדבר ליקויי בניה
ואיחור במסירה, אך טענות אלו אינן נוגעות לנתבעת 2 ואין הן רלבנטיות לענייננו.


המחלוקת שבגינה צורפה הנתבעת 2 להליכים אלו נוגעת לזכאות התובעים לפיצוי בגין אי קבלת חניה. לטענת התובעים, על הנתבעת 1 להקצות להם חניה בהתאם להיתר הבניה שהיה במועד החתימה על ההסכם. לחילופין, היה ויקבע כי אין אפשרות להקצות חניה הרי שהתובעים דורשים
הנתבעות 1-2 יפצו אותם בסך של 80,000 ₪ בגין אי קבלת חניה.


בסעיף 18 לכתב התביעה טענו התובעים כך:


"הנתבעת 1 חייבת בתשלם הפיצוי בגין ההסכם ואילו הנתבעת 2, בהיותה הרשות שנתנה לנתבעת 1 את ההיתר לפיו לכל דירה יש חניה אחת בבניין. ככל הידוע לנו נתבעת 2 אפשרה לנתבעת 1 למכור מחסנים במקום חניות ובכך יצרה מצב שבו אין חניה לתובעים בשטח הבנין".

יחד עם כתב התביעה הוגשה בקשה מטעם התובעים לצו מניעה זמני כנגד כלל הנתבעים אשר יאסור עליהם למסור או לבצע רישום בחניות אשר בבניין עד להכרעה סופית בתביעה. במסגרת הבקשה טענו התובעים כי ההחלטה על שינוי הקצאת החניה ניתנה מבלי שפורסמה הודעה על קיום ישיבה בועדת התכנון והבניה, והיא ניתנה שלא כדין.


כב' השופטת ליפשיץ פריבס דנה בבקשה למתן צו מניעה זמני ונעתרה לה ככל שהדבר נוגע לנתבעת 1. בעניינה של הנתבעת 2 קבעה השופטת ליפשיץ כי היא דוחה את הבקשה בהעדר סמכות עניינית וגם בהעדר תשתית עובדתית לחשש מקבלת החלטות על ידי הנתבעת 2 שיפגעו בתובעים.


נימוקי הבקשה לסילוק התובענה על הסף:
הנתבעת 2 טוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות.
המחוקק קבע בסעיף
152 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 מנגנון ייחודי לתקיפת החלטותיה של וועדת התכנון והבניה וזאת באמצעות הגשת ערר לועדה המחוזית לתכנון ובניה. לחילופין התובעים יכולים לשקול הגשת תביעה לבית המשפט לעניינים מינהלים, כך או כך בית משפט השלום אינו מוסמך לדון בתביעה.

התובעים מתנגדים לסילוק התביעה על הסף :
התובעים גילו רק לאחר רכישת הדירה כי "קבלן הקונסטרוקציה" של הבניין ואשר בפיקוחו נבנה הבניין – כלל אינו מהנדס, ולכן היסודות שנבנו אינם תקניים. בעקבות זאת מונה מהנדס חדש שציווה לבנות עמודים נוספים בחניון בלא להתחשב במצב החניה בבניין ותוך כדי זאת פגע בחניון ויצר מצב שבו חסרות חניות לדיירים.


לא רק שהייתה מצד הנתבעת 2 רשלנות בפיקוח על הבנייה אלא גם שיתוף פעולה עם הנתבעת 1, שמטרתו הייתה גביית סכומי כסף נוספים ויצירת רווח נוסף על גב הדיירים. לטענת התובעים,
שינוי תוכנית הבנייה הכניס כספים הן לנתבעת 1 והן לנתבעת 2 ועל כן היה לנתבעת 2 אינטרס לפעול שלא כדין ולהתיר את השינוי.


דיון והכרעה:
הוראות סעיפים 12ב(א) ו152(א)(1) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 קובעת את סמכויות ועדת הערר ואלו כוללות בין היתר ערר על החלטה של הועדה המקומית. מנגד או בנוסף, הוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס – 2000 בשילוב עם סעיף 10 לתוספת הראשונה לחוק קובע כי ניתן להגיש עתירה מנהלית בענייני תכנון ובניה.


אף כי הפסיקה מתחבטת בשאלה הכיצד מיישבים את הסתירה בין סעיפים אלו (ראה
בעת"מ (ירושלים) 900/05 נס הרים מושב עובדים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מטה יהודיה ואח' [פורסם בנבו], ובעת"מ (ירושלים) 218/08 בר-און נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מטה יהודיה ואח' [פורסם בנבו] בעת"מ (תל-אביב) 1111/03 לב עמי שלמה נ' ועדת הערר המחוזית – מחוז מרכז [פורסם בנבו] ובעת"מ (באר-שבע) 404/06 שחר נ' ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשקלון [פורסם בנבו] ), הרי שאין ספק כי בית משפט השלום אינו מוסמך לדון בתביעה שתוקפת החלטה של וועדת התכנון והבניה.


בנוסף, להתרשמותי, הרי שאין יריבות בין התובעים לנתבעת 2 העיריה אלא לועדה המקומית בלבד ונראה כי מטעם זה הנתבעת 2 הוסיפה לכתבי הטענות מטעמה את הוועדה המקומית. הלכה היא כי יש הבחנה ברורה בין הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, כרשות לתכנון ולבניה, לבין הרשות המקומית. עיון בפרט ט' בחוק ובסעיף 223 לחוק מעלה, כי הוועדה המקומית היא גוף משפטי נפרד, שיכול לתבוע ושניתן לתובעו בהליכים משפטיים

והרשות המקומית, לא בהכרח תישא באחריות ישירה או באחריות שילוחית למעשי הוועדה המקומית (ר' גם ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה, פ"ד מו(5), 727, עמ' 739).


על כן התביעה נדחית על הסף כמבוקש, והתובעים ישאו בשכר טרחת בא כוח הנתבעת 2 בסך של 2,500 ₪.

ניתן היום,
כ"ח תשרי תשע"ב, 26 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 16908-01/11 גל חי דדי, מיכל כהן דדי נ' ר.אביטל ובניו בע"מ, עיריית ירושלים, לשכת רישום המקרקעין בי-ם (פורסם ב-ֽ 26/10/2011)