פסקי דין על אחמד בן דרויש מנסור | פסקי דין על נאסר מדחת | פסקי דין על עבד אל קאדר גמאל ואח' |

40868-06/10 א     27/10/2011




א 40868-06/10 מדינת ישראל נ' אחמד בן דרויש מנסור, נאסר מדחת, עבד אל קאדר גמאל ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי מרכז



ת"א 40868-06-10 מדינת ישראל
נ' מנסור ואח'









לפני:
כב' השופטת הילה גרסטל
, נשיאה








התובעת:
מדינת ישראל







נ
ג
ד





הנתבעים:
1.
אחמד בן דרויש מנסור



2.
נאסר מדחת



3.
עבד אל קאדר גמאל



4.
עאזם חתאם



5.
נאשף סמיחה



6.
חאג יחיא רוויזה



7.
גבארה נהלה



8.
מצארווה אמינה



פסק דין
זוהי תביעה לאסור על עשיית דיספוזיציה, העברת זכויות, רישום שעבודים, העברות וכל פעולה אחרת ביחס למקרקעין הידועים כגוש 7732 חלקה 25, ביחס לחלקה הרשום של עיישה עבד אל קאדר (להלן:- "המנוחה") ת.ז. 035062728 (147/1536 משטח החלקה) (להלן:- "המקרקעין") וזאת עד להכרעה בהליך פלילי, כפי שיפורט ויובהר להלן.


1. רקע:
(א)
הנתבע 1 הוא סגן ראש עיריית טירה לשעבר, חבר לשעבר בוועדה המקומית לתכנון
ובניה טירה וחבר מועצת העיר טירה במועד הגשת התביעה (להלן:- "מנסור").

לזכותו של מנסור רשומה הערת אזהרה על הבעלות של המנוחה במקרקעין, מיום
4.3.04 מכוח עסקה שנעשתה לכאורה עם המנוחה.

(ב)
לזכות הנתבע 2 (להלן:- "מדחת") רשום צו מניעה על זכויותיו של מנסור מכוח
הסכמת מנסור ומדחת בתובענה שהתנהלה ביניהם בבית משפט זה שקיבלה תוקף
של החלטה ומכוח הסכם פשרה אליו הגיעו בתובענה דלעיל.

הנתבעים 3-8 הם בניה ובנותיה של המנוחה.

(ג)
לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 24.6.07 הגיש הנתבע 3, בנה של המנוחה (להלן:-
"גמאל") תלונה למשטרת ישראל שלפיה נערכה לכאורה על ידי המנוחה עסקה
למכירת המקרקעין עם מנסור, על פי טענת רשויות המס, אלא שככל הנראה בפועל
המנוחה לא מכרה מעולם את המקרקעין.

(ד)
בהתאם לתלונה ולראיות נוספות מתיק החקירה עולה בין היתר, כי פרטי המנוחה
זויפו לכאורה וכן זויף חוזה מכר מיום 17.11.97 בינה לבין מנסור. טענת גמאל
ומסקנת החוקרים הייתה כי לא הייתה כל אפשרות מעשית שהמנוחה הייתה
יכולה לחתום על חוזה מכר במהלך שנת 1997 נוכח מצבה הבריאותי ומקום
המצאה בתקופה זו.

(ה)
לקראת סיומה של חקירה פלילית של היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית
של משטרת ישראל, בעניינו של מנסור, הגישה המדינה את כתב התביעה דנן בד
בבד עם בקשה למתן צו מניעה זמני. טיוטת כתב האישום נגד מנסור צורפה לכתב
התביעה. בכתב התביעה עתרה התובעת לשני סעדים:-


(אא)
לאסור על עשיית דיספוזיציה, העברת זכויות, רישום שעבודים, העברות
מכל מין או סוג או כל פעולה אחרת ביחס למקרקעין עד להכרעה בהליך
הפלילי.


(בב)
לאסור על עיון, קבלת עותק, צילום, הוצאת שטר ביחס למקרקעין עד
להכרעה בהליך הפלילי.

(ו)
בדיון שהתקיים לפניי ביום 15.7.10 הסכימו הצדדים שיינתן צו זמני כמבוקש
בסעיף (אא) דלעיל עד יום 31.10.10 ואם יהיה צורך בהארכתו יגיש ב"כ התובעת
בקשה מנומקת ויתקיים דיון במעמד הצדדים. עוד הסכימו הצדדים כי שטרי המכר
המקוריים ונסח המקור יימסרו על ידי לשכת רשם המקרקעין לב"כ המדינה וכי
המשיבים יהיו רשאים לקבל צילומים ממסמכים אלה. משכך, הסעד היחידי לו
עותרת המדינה הוא זה שמופיע בסעיף (אא) לעיל שעניינו הקפאת המצב ביחס
למקרקעין.

(ז)
כשלושה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה הגיש ב"כ המדינה העתק מכתב
האישום שהוגש בין היתר נגד מנסור לבית משפט השלום בכפר סבא. בכתב אישום
זה מיוחסות למנסור העבירות הבאות: זיוף מסמך בנסיבות מחמירות; שימוש
במסמך מזויף; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; מסירת הצהרה שאינה
נכונה; ושבועת שקר - הכול לגבי המקרקעין בהם עסקינן בתביעה זו.

(ח)
משביקשה המדינה להאריך את תוקף צו המניעה הזמני, זימנתי את הצדדים לדיון
לפניי. בדיון זה הסכימו ב"כ הצדדים להצעתי שלפיה ב"כ התובעת יגיש תצהיר אליו
תצורף התלונה שהוגשה נגד מנסור. לאחר הגשת התצהיר יסכמו הצדדים בכתב את
טענותיהם בתיק העיקרי ופסק הדין יינתן על סמך כל החומר שיהיה קיים בתיק.
הוסכם גם שעד מתן פסק הדין יישאר הצו הזמני בתוקפו.

(ט)
בהתאם להסכמה זו שקיבלה תוקף של החלטה, הגישה המדינה את טופס אישור
הגשת תלונה ביחס לעבירות המרמה הנוגעות למקרקעין נושא התובענה הנתמך
בתצהירו של רפ"ק ליאור אשד, קצין הערכה בזרוע מקרקעין ביחידה למאבק
בפשיעה כלכלית במשטרת ישראל.

בהמשך הגישו ב"כ הצדדים סיכומיהם והגיעה עת מתן פסק הדין.
2.
תמצית טענות הצדדים:
(א)
המדינה טוענת כי בית המשפט מוסמך ליתן צווים ככל שהוא מוצא לנכון, ובמקרה
דנן, עליו ליתן צו מניעה לשמירת מצב קיים עד הכרעה בהליך הפלילי, מטעמים של
הגנה על האינטרס הציבורי ותקנת הציבור.

(ב)
משמדובר בהסכם מכר מזויף ופרי מעשה מרמה - יש למנוע ממנסור ליהנות
מפירות העץ המורעל.

(ג)
המדינה טוענת עוד כי קיימים תימוכין לטענת הזיוף, כך למשל מספר תעודת
הזהות בנסח המקרקעין כפי שמופיע היום הוא מספר תעודת הזהות של המנוחה,
אולם מספר זה הוסף לנסח בשנת 2005 לאחר שהמנוחה נפטרה ב – 1998 ושמעולם
לא הייתה בעלים של המקרקעין. כמו כן, שמה המלא של המנוחה שונה משמה
המלא של בעלת הזכויות לכאורה במקרקעין.

(ד)
מנגד טוענים הנתבעים, ששיקול דעתו של בית המשפט בתביעה הנסמכת על דיני
הקניין מצומצם ביותר ויופעל רק במקרים חריגים. במקרה זה אין למדינה כל
טענה באשר לזהות הבעלים של המקרקעין, היא אף אינה חושפת זהותם ומחדלה
של המדינה בכך שלא צירפה את הבעלים האמיתיים לתביעה מחייב את דחייתה.

(ה)
לטענת מנסור, המדינה פעלה בחוסר תום לב בכך שהעלימה מבית המשפט
מסמכים רבים ובחרה להגיש רק את המסמכים התומכים בגרסתה. המדינה
הותירה תמונה לא ברורה ונקטה בהליך אפור במטרה להשיג צו מניעה.

כך גם, המדינה המתינה עד שהנתבע ישלם ממיטב כספו, ידווח על העסקה, ירשום
הערת אזהרה וישנה מצבו לרעה עד שעתרה לצו המניעה הקבוע בשנת 2010 בגין
עסקה שבוצעה בשנת 1997, זאת שעה שחזקה עליה שידעה על העסקה מיד עם
רישום הערת האזהרה אך לא עשתה מאומה מאז.


עוד נטען, שלמדינה אין כל מעמד משפטי מול הנתבע שכן היא אינה הבעלים של
המקרקעין וכי עליה להוכיח את תביעתה אולם היא לא עשתה זאת ואין בקיומו
של הליך פלילי מסוים כדי לפגוע בזכויות קניין קיימות.

(ו)
לטענת הנתבע 2, ההסכם שנטען שהוא מזויף חתום בטביעת בוהן יד המנוחה, דבר
שקל מאד לבצע בו השוואות אך בכל זאת המדינה לא דאגה לצרף חוות דעת בעניין
זה ואין כל ראיות לכך שחתימת המנוחה זויפה.

עוד טוען נתבע 2, שלמדינה אין כל טענה כלפיו. הוא קנה את המקרקעין בתמורה
ובתום לב, אין הצדקה לשיהוי כה רב והוא זכאי להסתמך על רישום מוסמך
במדינה.

3.
דיון והכרעה:
(א)
לאחר שעיינתי בכל החומר הקיים בתיק, בהתאם להסכמת הצדדים, הגעתי
למסקנה כי דין התביעה להתקבל. בטרם אבחן את המקרה דנן, אביא להלן את
הדין הרלוונטי לבחינת המקרה בו עסקינן.


סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן:- "חוק המקרקעין") קובע
כדלקמן:


"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה
חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969."


על חשיבותו הרבה של מרשם המקרקעין אין מחלוקת. תכליתו הברורה של הכלל
האמור היא להבטיח את אמינות המרשם ואת יציבותן של זכויות רשומות
במקרקעין מוסדרים. ואולם, אף שככלל רישום זכויות במקרקעין מוסדרים
במרשם המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו, בהתאם לדין, עדיין מותיר החוק
פתח לתקיפת הרישום (ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ'
הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה אינק, פ"ד נג(3) 49, 60-61 (1999)).


פתח זה בא לידי ביטוי בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן:- "פקודת ההסדר") הקובע כדלקמן:-

"שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות,
להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך
אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא
יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, ...........
מבעל רשום, אחרי ההסדר.

"

כלומר, אם שוכנע בית המשפט שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, הוא רשאי להורות על תיקון הפנקס בכל דרך שימצא לנכון לעשות זאת, חרף כך שהרישום בפנקס מהווה ראיה חותכת לתוכנו. ואולם, אם צד ג' רכש את המקרקעין בתום לב ובתמורה ממי שהשיג את הרישום במרמה, בית המשפט לא רשאי להורות על תיקון הפנקס כאמור.


סיפת סעיף 93 לפקודת ההסדר דלעיל למעשה מתייחס לסעיף 10 לחוק המקרקעין
הקובע:-


"
מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך



בתום לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם .........
...

הרישום לא היה נכון.

"



הפסיקה קבעה זה מכבר כי תכליתו של סעיף 10 דלעיל היא להגביר את אמינות
המרשם. כך, ניתן לרישום בפנקסים משקל מכריע עד כדי הפקעת זכות הקניין
מהבעלים האמיתיים של המקרקעין, אף אם שורש הרישום הלא נכון הוא במעשה
תרמית שנעשה על ידי מי שקדם לתובע זכות על סמך סעיף 10. הפסיקה הוסיפה
והדגישה כי הוראה זו הוחקה במגמה לבצר את אמינות הרישום בפנקסים
כמסמכים פומביים הפתוחים לעיון הציבור [ע"א 999/09 ניעמה עבד אל מועטי
זגייר נ' זאיד עומר עבד אל רחמן אלענאני (לא פורסם, 23.12.10), פסקה 11].

(ב)
ממכלול ההוראות דלעיל, אין ספק כי מרשם המקרקעין נועד לשקף באופן האמין ביותר את מצב הזכויות במקרקעין. כך גם אין ספק, כי אם תידחה התובענה, וכפועל יוצא מכך, ייפקע הצו הזמני, יהיה רשאי מנסור להשלים את עסקת המקרקעין ולהיות רשום כבעלים של המקרקעין. במקביל, יוכלו מנסור ומדחת להשלים את עסקת המכר שכרתו ביניהם, כך שמדחת יירשם כבעלים של המקרקעין.

אם יש ממש בטענות המדינה ואם בסופו של ההליך הפלילי יורשע מנסור
במיוחס לו, עלול הדבר לפגוע בצדדים שלישיים שיסתמכו על הרישום לצורך ביצוע
עסקאות פוטנציאליות. מהצד האחר, אם יזוכה מנסור בהליך הפלילי לאחר שניתן
צו מניעה קבוע כמבוקש בתביעה דנן, עלול הדבר לפגוע במנסור, שלא יוכל להשלים
את עסקת המקרקעין ולפעול על פיה וכן יפגע הדבר במדחת, שהתקשר עם מנסור
בעסקת מכר לרכישתם. משכך, כדי להכריע זכותו של מי גוברת, יש לבחון את
הראיות שהוגשו בתיק ואת השתלשלות העניינים בו:

(ג)
בדיון הראשון שהתקיים לפניי הבהיר ב"כ המדינה את הפעולות הרבות שהיה עליהם לבצע עד להגשת כתב האישום ואת מורכבותו של התיק הפלילי. כחודשיים לאחר דיון זה, אכן הוגש כתב האישום נגד מנסור ואחרים, בו מואשם מנסור
בעבירות שציינתי דלעיל שמשמעותן היא השתלטות על המקרקעין במרמה.

בדיון השני שהתקיים לפניי, לאחר הגשת כתב האישום, הצהיר ב"כ מנסור
לפרוטוקול כי הוא מניח שלא הוגשה תלונה בגין זיוף נגד מנסור, כפי שנטען על ידי
המדינה. הצדדים הסכימו להצעתי שהמדינה תגיש תצהיר אליו תצורף התלונה
שלטענתה הוגשה נגד מנסור ושלאחר הגשת התלונה האמורה, יסכמו הצדדים
סיכומיהם בכתב ויינתן פסק הדין על סמך החומר הקיים בתיק.
ואכן, המדינה הגישה תצהיר אליו צורף טופס אישור הגשת התלונה ביחס לעבירות המרמה הנוגעות לטענתה במקרקעין. בנוסף צורפו לתצהיר ההודעות עצמן שנגבו מהמתלונן עצמו, גמאל. בהודעתו של גמאל נטען כי הן אביו הן דודו לא הכירו כל חוזה שערכה המנוחה בקשר למקרקעין. כן נטען כי השם שנרשם בחוזה המכר
עם מנסור בנוגע למקרקעין אינו תואם לשם המנוחה, אם כי מספר תעודת הזהות הוא כן של המנוחה. גמאל הצהיר בהודעתו כי בזמן עריכת החוזה, הייתה המנוחה מרותקת למיטה במצב סופני וכך הייתה לפחות שנתיים לפני שנפטרה. עוד עולה מהודעת גמאל, כי במפגש שהיה בינו לבין מנסור בתחנת המשטרה, התכחש מנסור לכך שהוא מכיר את גמאל, זאת חרף כך שגמאל זיהה אותו בוודאות לאחר שהיה אצלו במשרד. כן תיאר גמאל בהודעתו שלאחר שהציב למנסור אולטימטום בטלפון שאם לא יטפל בטעות שנעשתה הוא יגיש תלונה במשטרה, נכנס מנסור ללחץ והגיע אליו עם עורך דין. לאחר שהתעקש גמאל באותה הפגישה שמנסור יתן לו תצהיר בכתב שלמנוחה אין קשר לכל המקרקעין דלעיל מאחר שמעולם לא הייתה לה בעלות בה, אמר עורך הדין שהתלווה אליו שהוא ינסח תצהיר עליו יחתים את מנסור. בהמשך אכן הגיע תצהיר לגמאל אולם התצהיר לא ציין מפורשות שלמנוחה אין קשר למקרקעין. אמנם גמאל, כנטען על ידו בהודעה, תיקן את התצהיר באופן ידני כדי להבהיר את הסוגיה שהייתה חשובה לו באשר להעדר קשר של המנוחה למקרקעין, אולם הוא לא קיבל תצהיר מתוקן מעורך הדין של מנסור ואף לא קיבל כל פקס חוזר בעניין.

(ד)
בנוסף, מנסח רישום המקרקעין עולה שמספר תעודת הזהות שהופיע בו באשר
לבעלים של המקרקעין, תוקן בפנקסי המקרקעין באופן יזום
בשנת 2005 למספר
תעודת הזהות של המנוחה, בעוד שהמנוחה נפטרה כבר בשנת 1998. כמו כן עולה,
כי שמה המדויק של המנוחה, כפי שמופיע בתעודת הפטירה הוא עאישה עבד אל
קאדר. בנסח רישום המקרקעין השם המופיע של הבעלים של המקרקעין הוא
עיישה עבד אל קאדר יחיה. בחוזה המכר בו נמכרו המקרקעין למנסור, שמה של
המוכרת הרשום הוא עאישה חסן יחיא ע. אלקאדר. אין ספק כי חוסר קוהרנטיות
זו אף היא מביאה להעלאת סימני שאלה בנוגע לזהות האמיתית של הבעלים של
המקרקעין.

(ה)
לנוכח מכלול החומר הקיים בתיק, כפי שהובא דלעיל, הגעתי כאמור למסקנה כי
יש לקבל את התביעה ולתת צו מניעה קבוע כמבוקש עד להכרעה בהליך הפלילי.
שוכנעתי כי משהוגש כתב האישום וההליך הפלילי מתנהל, עלול להיגרם נזק רב
הרבה יותר אם לא יינתן צו מניעה קבוע והמקרקעין יועברו לצדדים שלישיים
שיסתמכו על הרישום אם בסופו של דבר יורשע מנסור במיוחס לו, מאשר הנזק
שעלול להיגרם למנסור במקרה שיינתן צו מניעה קבוע ובסופו של דבר מנסור
יזוכה.

בנקודה זו אציין, כי לטענת מדחת, הוא קנה את המקרקעין בתמורה ובתום לב וזכותו להסתמך על רישום מוסמך של המדינה שבא לידי ביטוי בדמות הערת אזהרה על המקרקעין לטובתו של מנסור. לדידו של מדחת, למדינה אין כל טענה כלפיו כי
אם כלפי מנסור בלבד, ואילו הוא רכש את המקרקעין בתמורה ובתום לב ולכן זכותו עדיפה.



איני מקבלת טענה זו.
ההלכה באשר לסעיף 10 לחוק המקרקעין נפסקה בע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) בע"מ נ' ג'יי סטנלי סונדרס, פ"ד נו(6) 832 (2002) (להלן: - "עניין סונדרס"). שם, דן בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים בשאלה, האם לעניין סעיף 10 לחוק המקרקעין, תום ליבו של מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים חייב להתקיים עד למועד רישומה של הזכות, או שמא די בכך כי תום הלב התקיים אצלו בעת עריכת העסקה?

פה אחד פסק בית המשפט העליון שתום הלב הנדרש בסעיף 10 לחוק המקרקעין
חייב להתקיים לאורך כל הדרך, משעת ההתקשרות עם המוכר עד למועד רישומה
של הזכות ובשעת הרישום עצמה. כב' הנשיא ברק הרחיב בפסק הדין על תום הלב
הנדרש מהמוכר כדי לגבור על הזכויות בהתאם לסעיף 10 וקבע שמשמעותו של
תום הלב בהקשר של סעיף 10 לחוק המקרקעין הוא:-


"אמונה, הלכה למעשה, של הקונה כי המוכר הוא בעל זכות במקרקעין

כאמור במרשם, וכי הוא רשאי להעביר את זכותו זו נקייה מכל זכות של
אדם אחר. אמונה כזו אינה קיימת אם הקונה יודע שלמוכר אין זכות
במקרקעין או שזכותו מוטלת בספק. כמו כן אמונה זו אינה קיימת אם
הקונה לא ידע שלמוכר אין זכות במקרקעין או שזכותו מוטלת בספק,
אך הוא חשד באשר לזכותו של המוכר ובמודע נמנע מלברר הדבר. זהו
מצב של עצימת עיניים. הוא שקול כנגד ידיעה והוא שולל תום-לב."


(עניין סונדרס, בעמ' 852).

במקרה דנן, אף אם היה מדחת תם לב בעת ביצוע ההתקשרות, אין ספק שלמצער
עם הגשת התובענה דנן, משנודעו לו טענות המדינה בנוגע להשתלטות מנסור על
המקרקעין והגשת כתב אישום נגדו בגין טענות אלו, ידע מדחת שזכותו של מנסור
במקרקעין מוטלת בספק. במצב זה, בטרם הושלמה העסקה שביצע עם מנסור,
ולנוכח הפסיקה דלעיל, אין לראותו כמי שהשלים את העסקה בתום לב ולכן עשוי
לגבור על הבעלים האמיתיים של המקרקעין, אף אם הרישום לא היה נכון.

החשש הוא, שאם לא יינתן צו מניעה קבוע כמבוקש, תושלם העסקה שעשו מנסור
ומדחת, ומדחת יוכל למכור את המקרקעין לצד ד'. במצב כזה, אם ישלים צד ד' את
העסקה בתמורה ובתום לב כנדרש, ובסופו של דבר ההליך הפלילי יסתיים בהרשעת
מנסור במיוחס לו, יגברו זכויותיו של צד ד' אף על זכויותיו של הבעלים האמיתיים
של המקרקעין. מחשש זה, הגעתי כאמור למסקנה, שיש לקבל את התביעה ולהורות
על מתן צו מניעה קבוע כמבוקש עד להכרעה בהליך הפלילי.

(ו)
לטענת הנתבעים, המדינה כלל לא טענה בנוגע לזהות הבעלים האמיתיים של
המקרקעין ואף לא צירפה אותם להליך, זאת למרות שחייבים לשמוע
עמדתם. בתגובה לכך טענה המדינה, כי הבעלות המקורית במקרקעין בנוגע לחלקה
של עיישה עבד אל קאדר יחיה היא בהתאם לשטר משנת 1938. כן טוענת המדינה,
שמספר תעודת הזהות של המנוחה, שנפטרה כזכור בשנת 1998, שהוסף בשנת
2005
בנסח לשכת רישום המקרקעין, נעשה למרות שהמנוחה מעולם לא הייתה
הבעלים של המקרקעין. המדינה הבהירה בסיכומיה כי היא פועלת באמצעות
הגורמים המקצועיים לאיתור הבעלים המקוריים של המקרקעין וחליפיהם.

במחלוקת זו שוכנעתי כי הדין עם המדינה. אם היה מדובר בתביעת בעלות, לית
מאן דפליג שהמדינה לא הייתה רשאית לבקש צו מניעה קבוע לנוכח חשדותיה,
מבלי לדעת מיהם הבעלים האמיתיים של המקרקעין. אולם, משהסעד הנתבע הוא
הקפאת המצב הקיים כדי למנוע מצדדים שלישיים תמי לב להסתמך על הרישום
במרשם המקרקעין שעלול להתברר כרישום לא נכון, ראוי לתת את הצו המבוקש
אף מקום בו טרם הוברר מיהם הבעלים האמיתיים הנטענים.

(ז)
טענה נוספת שמעלה מנסור בסיכומיו היא שהמדינה פעלה בחוסר תום לב שעה
שהסתפקה בהגשת תלונה והעתק מהודעת המתלונן אולם העלימה מבית המשפט
ראיות ומסמכים רבים, ביניהם תוצאות ומסקנות חקירה ועדויות נוספות, לרבות
הודעות הנאשמים בהליך הפלילי.

אף טענה זו אין לקבל. כפי שטענה המדינה, בהתאם לסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1982, מרגע הגשת כתב האישום רשאים היו
מנסור וסנגורו לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או
שנרשם בידי הרשות החוקרת, הנוגע לאישום ולהעתיקו. המדינה אף טוענת
בסיכומי התשובה מטעמה, כי ב"כ הקודם של מנסור בהליך הפלילי צילם את חומר
החקירה לפני הגשת כתב האישום ולקראת שימוע. אם היה מעוניין מנסור להגיש
מסמכים נוספים מחומר החקירה או מכל מקור אחר, שיש בהם כדי לסייע לו, יכול
היה לעשות זאת. ואולם לא רק שהוא נמנע מלהגיש מסמכים נוספים שלטענתו היה
על המדינה להגיש, הוא אף כפר במעמד הדיון שהוגשה תלונה באשר לזיוף נגד
מנסור.

בנסיבות אלו, אין מקום לטענה זו והיא נדחית.

(ח)
לבסוף, אף טענת השיהוי שהעלו הנתבעים דינה להידחות. בדיון שהתקיים לפניי
ביום 15.7.10 הבהיר עו"ד פרי מטעם המדינה, שמדובר בתיק עב כרס עם חשודים
רבים וכי החקירה קיבלה תאוצה מהיום בו גמאל הגיש את התלונה נגד מנסור בגין
הזיוף. כן הבהיר עו"ד פרי, כי בין השנים 2007-2009 הוחזר התיק לשש השלמות
חקירה ושהתיק כלל פעולות רבות מאוד עובר להגשת כתב האישום וגיבוש מלוא
הראיות. לפי דבריו של עו"ד פרי בדיון, רק ב - 24.6.10 נתן המשנה לפרקליט
המדינה אישור עקרוני להגיש כתב אישום.

הסבר זה מתקבל מאד על הדעת ומניח את דעתי. אין ספק, שרק לאחר שקיבלה
המדינה את אישורו של המשנה לפרקליט המדינה להגיש את כתב האישום
ולמעשה רק לאחר שהיו בידיה די ראיות לטענתה, יכולה הייתה להגיש את
התביעה דנן בה עותרת לסעד זה.

4.
סוף דבר:

מכל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.


המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום,
כ"ט תשרי תשע"ב, 27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 40868-06/10 מדינת ישראל נ' אחמד בן דרויש מנסור, נאסר מדחת, עבד אל קאדר גמאל ואח' (פורסם ב-ֽ 27/10/2011)