פסקי דין על זהבה רונן | פסקי דין על אליהו (אלי) רונן | פסקי דין על אלישבע סמואל

35576-09/11 הפ     27/10/2011




הפ 35576-09/11 זהבה רונן, אליהו (אלי) רונן נ' אלישבע סמואל








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 35576-09-11 רונן ואח' נ' סמואל




תיק המרצת פתיחה 35576.09.11


בפני
:

כבוד סגן הנשיא גדעון גינת


המבקשים:

1
.

זהבה רונן

2
.

אליהו (אלי) רונן

(בכינוס נכסים)


נגד


המשיבה:

אלישבע סמואל


בשם המבקשים:
עוה"ד אבי סלומון ו-ארז דרורי
בשם המשיבה:
עוה"ד צבי כהנא ו-גיל לוי

פ
ס
ק
ד
י
ן

1.
האם פתוחה בפני
בעל-דין הטוען "פרעתי" בפני
ראש ההוצאה-לפועל הדרך לעתור לפסק-דין הצהרתי לפיו פסק-הדין הנאכף נגדו בהליכי הוצאה לפועל אינו בר הוצאה לפועל מכיוון שקויים על-ידיו?

רקע דיוני ועובדתי
2.
פסק-הדין שבמחלוקת ניתן ביום 31.8.2004 בתיק ע"א (ת"א) 1950/01 אלישבע שמואל נ' רונן זהבה (פורסם במאגרי המידע המשפטיים).
במסגרת החלטה שדחתה בקשה לרשות ערעור על פסק-הדין האמור, רע"א 9311/04 אלי רונן נ' אלישבע סמואל
(21.2.2005)
http://elyon1.court.gov.il/files/04/110/093/t13/04093110.t13.htm

תיאר כב' השופט א' רובינשטיין את הרקע למתן פסק-הדין שבמחלוקת בדברים הבאים:

"א. זו בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד סגנית הנשיא ר' שטרנברג-אליעז, והשופטים ע' פוגלמן ור' לבהר-שרון) מיום 31.8.04, שניתן על דרך הפשרה על פי הסכמת הצדדים לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, בגדרי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ד"ר ד' אבניאלי) מיום 15.5.01 בתיק משנת 1990, והכל - בסכסוך שראשיתו ב-1983.

"ב. (1) פסק דינו של בית משפט השלום דחה את תביעתם של המשיבה 1 ובעלה המנוח משנת 1990 נגד המבקשים והמשיבים 3-2 לסילוק יד משתי דירות בגבעתיים ולחיובם בדמי שכירות ראויים מיום 31.8.83, בטענה כי פלשו שלא כדין לדירות שחברה קבלנית עמה היו המשיבה 1 ובעלה קשורים בהסכם קומבינציה העבירה אליהם בלא זכות.

"ב. בערעור בבית המשפט המחוזי, שנדון כאמור על דרך הפשרה, נתהפכו היוצרות חלקית, ובפסק-הדין מיום 31.8.04 חויבו המבקשים לשלם סכום כסף השווה ל-105,000 דולר ארה"ב למשיבה 1, בחמישה תשלומים שראשיתם ב-1.12.04, שאם לא כן יפונו מן הדירה שבמחלוקת ..."
(הדגשה הוספה).

במהלך תיאור הדיון בערעור שהתקיים לפי סעיף 79א(א) לחוק ביהמ"ש הנ"ל ציין השופט הנכבד "
שברור
[הייה]
מדברי הכל כי יש נכונות לתשלום סכום כסף למשיבה 1, שייקבע על ידי בית המשפט, ולאחר מכן יירשמו הדירות על שם המבקשים והמשיבים 3-2."

שם, סעיף ו(5). לפי פרוטוקול הדיון בערעור מתאריך 8.7.2004 שצורף לתיעוד שהוגש לתיק שבפני
י, הרי במסגרת ההסכמה לדיון בערעור לפי סעיף 79א(א) הנ"ל (הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה) הסמיכו בעלי-הדין את בית-המשפט "לקבוע סנקציה (כולל פינוי), למקרה בו המשיבים לא ימלאו אחר קביעותיו של בית המשפט, בהתאם להסכם זה".

בסופו של יום נדחתה הבקשה לרשות ערעור.

3.
להלן לשון פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי:
http://www.nevo.co.il/psika_word/mechozi/m01001950-832.doc

"הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בערעור בדרך של פשרה (סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984).

"בהתאם להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה ב-8.7.04, ולאחר קבלת הודעתה של
משיבה 5 ("פורמלית"), הננו קובעים לאמור:5129371

"במקום פסק דינו של בית משפט קמא יבואו ההוראות הבאות:

1.
א.
אלי רונן וזהבה רונן
, (משיבים 1-2) ישלמו למערערת ביחד ולחוד, סך השווה ל-
105,000 $, עבור הדירה בת 5 חדרים ("דירת רונן").נ

ב.
....

2.
הסכומים ישולמו בחמישה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מ-1.12.2004, לפי שער הדולר היציג בעת התשלום בפועל.ו
לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד כל היתרה לפרעון מיידי. איחור שלא יעלה על 10 ימי עסקים, לא ייחשב כאי פרעון התשלום במועד.נ

3.
לא יסולקו כל הסכומים במועדם, יפנו המשיבים את הדירות מכל אדם וחפץ, תוך 30 יום מקבלת הודעה בכתב, במסירה אישית או על ידי הדבקה על דלת הדירות.
דינו של

פסק דין
זה כדין צו פינוי וסילוק יד, אם אמנם לא יעמדו המשיבים בחיוביהם
.

4.
לא תפונה אחת הדירות כאמור לעיל, ישלמו המשיבים הרלבנטיים למערערת, פיצוי בגין אי פינוי הדירה במועד, בסך השווה ל-60 $ ארה"ב לכל יום של איחור בפינוי הדירה. ""

...."

דיון
5.
טענתם המרכזית של המבקשים בהליך הנוכחי היא "כיצד זה שהמבקשים הפקידו סך 105000$ אשר נלקחו
מקופת בית המשפט ע"י המשיבה !!! – ובו בזמן נמשכים הליכי הפינוי נגדם מדירה ששווייה הנו כ- 3000000 ₪.
אגב יצוין כי התשלום בסך 105000$ מהווה רכישה מלאה של הזכות הקניינית שהיתה במחלוקת – בהתאם לפסק הדין" – סעיף 1 לתגובת המבקשים לתגובת המשיבה שהוגשה ביום 24.10.2011.
לשון אחר:
המבקשים טוענים כי קיימו את הוראות פסק-הדין שבמחלוקת, או שיש לראות, בדיעבד, את ההוראות כמקויימות בנסיבות העניין וחרף איחורים ופיגורים שחלו בתשלום,
וכי לכן לא ניתן יותר להפעיל נגדם את הסנקציה שנקבעה בפסק-הדין שבמחלוקת במקרה של אי-קיום.
זו תביעתם בהמרצת הפתיחה הנוכחית, כאשר הם מסבירים ש"גם אם היה איחור בהפקדת אחד או יותר מהתשלומים נשוא פסק הדין בערעור, הרי שזכות האדם על קניינו מעוגנת כיום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כזכות יסוד, ובוודאי שאין לפגוע בה באופן לא מידתי וראוי ולגרום לכך שלמרות הפקדת התשלומים ע"פ פסק הדין עדין יושארו על כנם הליכי הפינוי של המבקשים מהדירה ברח' הגנים 4 גבעתיים הידועה גם כחלק מגוש: 6167 חלקות: 138 ו-139..."
ראו עתירות א' ו-ב' בהליך העיקרי כאן.

6.
המבקשים אינם חולקים על כך כי ננקטו על-ידיהם הליכים לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 בגין פסק-הדין שבמחלוקת, במסגרתם הועלתה "טענת פרעתי".
עד היום לא הביאו הליכים אלה להפסקת הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקשים.
רשם ההוצאה לפועל ובית-משפט השלום בערעור עליו דחו את בקשות המבקשים, ראו סעיפים 28-29 לנימוקי המרצת הפתיחה.
החלטת רשמת
ההוצאה לפועל צורפה כנספח י"ג שם ופסק-דינה של השופטת המלומדת בבית-משפט השלום בתל-אביב יפו (כבוד השופטת אביגיל כהן) בתיקי ע"א 399020.12.10, 46046.12.06 מיום 12.6.2011 צורפה כנספח 1 לתגובה בכתב של המשיבה כאן.
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום הוגשה בתיק 35343.09.11 של בית-משפט זה.
בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ, במסגרת זו, נדחתה עוד בחודש ספטמבר 2011.

7.
בתשובה (25.9.11)
לשאלות הבהרה של בימ"ש זה ולתגובת המשיבה לתביעה בהמרצת הפתיחה כתבו באי-כוחם המלומדים של המבקשים, כי הם שלמו שלא במועד לפי פסק-הדין שבמחלוקת את הסכום שנקבע שם.
בסעיף 7 לתשובתם האחרונה אמרו כי "טענת הפרעתי והתובענה דנן הנן שתי תביעות במישור משפטי שונה.
בטענת הפרעתי נבחן האם נפרע פסק הדין ככתבו וכלשונו ובמועדים.
במקרה דנן יש לבחון ועל בית המשפט לשים על המדוכה האם צודק נכון וראוי כי פסק הדין אשר נפרע במועדים אחרים (עקב
החלטות לעיכוב של בית המשפט העליון) יש בזאת כדי להביא על המבקשים את הסנקציה של פירעון הכסף ופינוי מהדירה גם יחד".

8.
זו לשונו של סעיף 19 הנדון:

.
"

(א)
חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו."


9.
אינני סבור, שיש לפרופוזיציה המוצעת על-ידי הפרקליטים המלומדים של המבקשים, שלא הובאה לגביה כל אסמכתא,
על מה לסמוך.
בעל-דין הטוען כי אין מקום להוציא לפועל נגדו פסק-דין של בית-משפט, חייב להביא את כל טענותיו במסגרת ההליך שלפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל.
חוק זה אינו מבחין בין נורמות חוקיות או חוקתיות שונות
עליהן מבקש הטוען פרעתי לסמוך.
ראו דבריו של השופט דוד בר אופיר ב"הוצאה לפועל הליכים והליכות" מהד. 7 עדכון מס' 3 (תל-אביב יולי 2011) עמ' 268 למעלה המסתמכים על פסק-דינו של השו' א' רובינשטיין ב-המ' (י-ם) 1341/96 הובלות יו"ש נ' יגור
(פורסם במאגרי המידע המשפטיים).
המבקשים טוענים שמילאו אחר פסק-הדין.
עמדתם היא שיש לראות את התשלום או התשלומים המאוחרים שבוצעו על-ידיהם בצירוף גביית הכספים בפועל על-ידי בעלת דינם משום מילוי
הוראות פסק-הדין שבמחלוקת באופן המקנה להם את הבעלות בדירה והמונע מאת המשיבה נקיטה בסנקציה שקבע בית-המשפט המחוזי.
זו טענה במסגרת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל.
כל טענה המועלית על-ידי המבקשים בהליך הנוכחי, לרבות טענות המתבססות על חוקי היסוד, יכולה היתה וצריכה היתה לבוא בפני
רשם ההוצאה לפועל.
חוקי היסוד מקרינים מהוראותיהם גם על חוק ההוצאה לפועל והוראותיו מתפרשות על בסיס הנורמות החוקתיות: דוד בר אופיר בספרו הנ"ל
פרק ב' סעיף 17 ואילך בעקבות בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 נ' שר המשפטים פ"ד מז(4) 715 והפסיקה שבאה בעקבותיו.
"לרשם ההוצאה לפועל נתנוה סמכות לדון בפרשנות חוזה המובא בפני
ו במסגרת טענת פרעתי" בר-אופיר הנ"ל שם בעמ' 278 קטע שני.
ההליך הנוכחי איננו תחליף להליך לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, כפי שמסביר השופט בר-אופיר בחיבורו המצוטט, ואף איננו הליך ערעורי נוסף על פסקי-דין שניתנו על-ידי הערכאה הדיונית לפי חוק ההוצל"פ.

אחרי שניתנה למבקשים הזדמנות להביא טענותיהם בהרחבה כאן לרבות מתן תשובה לתגובת המשיבה, אינני רואה מקום להשארת ההליך הנוכחי על כנו.

10.
אינני מביע דעה לגוף טענותיהם של המבקשים.
אני סבור שההליך בפני
י אינו המקום הנכון להבאת טענות אלה, מה גם שהליך לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ כבר התקיים.
אינני מביע דעה בשאלה אם עומדת למבקשים עילת תביעה כספית כנגד המשיבה.
אם יש בכך צורך, הרי ניתנת בזאת רשות למבקשים לפיצול סעדים ככל שהדבר נוגע לתביעה כספית כנגד המשיבה (ומבלי להביע דעה אם בידי המבקשים עילה לתביעה מעין זו.
לא שמעתי את עמדת המשיבה בנושא אחרון זה ואהיה מוכן לשקול
את דבריי בהקשר זה שוב אם תבוא בקשה לכך).


סעד
9.
מסקנתי היא,
איפא, מפאת כוחם המצטבר של השיקולים דלעיל, כי לא ניתן להושיט למבקשים סעד על בסיס העובדות הנטענות על-ידיהם בהמרצת הפתיחה.
התובענה בהמרצת הפתיחה נדחית.
ממליא נדחות גם הבקשות לסעדים זמניים לרבות הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל או פינוי.
אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה וכן שכ"ט עו"ד (שקבעתי, לפנים משורת הדין, על הצד הנמוך) בסך 12000 (שנים עשר אלף) ₪, להיום.

ניתן והודע היום,
כ"ט תשרי תשע"ב, 27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 35576-09/11 זהבה רונן, אליהו (אלי) רונן נ' אלישבע סמואל (פורסם ב-ֽ 27/10/2011)