פסקי דין על מוופק חמדאן | פסקי דין על זיידאן מנסור | פסקי דין על ראיק מנסור |

8603-05/11 הפב     28/10/2011




הפב 8603-05/11 מוופק חמדאן נ' זיידאן מנסור, ראיק מנסור








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



הפ"ב 8603-05-11 חמדאן נ' מנסור ואח'






בפני

כב' השופט
שמעון שר


מבקשים

מוופק חמדאן


נגד


משיבים

1.זיידאן מנסור
2.ראיק מנסור




פסק דין


הרקע
תחילתם של ההליכים בת"א 27118-09-09, בו הופנו הצדדים, לאחר שנתנו הסכמתם להצעת בית-המשפט, להליך בוררות בהתאם להחלטת כבוד השופט אייל דורון. ביום 11.03.10 מונה המהנדס, מר ליביו גרוס, כבורר.
ביום 14.04.11 הגישו התובעים בקשה לאישור פסק הבורר אשר ניתן ביום 20.03.11 ומנגד הוגשה ביום 04.05.11 בקשת הנתבעים לביטולו (ובכובעה האחר, התנגדות לבקשה לאישור פסק הבורר).

התיק הועבר אלי לאחר שכבוד השופט דורון פסל עצמו מלדון בו בשל יחסי ידידות עם הבורר.

בכתב התביעה טענו התובעים, אב ובנו, כי הינם הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 21 בגוש 17156 בעוספיא, בשטח של 1,350 מ"ר והמוגדרים כמגרשים 10-11, עליהם בנוי הבית המגורים של התובע מס' 1. בסמוך למגרשים הללו נמצא מגרשו של הנתבע במקרקעין הידועים כחלקה 27 בגוש 17156, עליו בנוי בית מגוריו של הנתבע, ובין הצדדים עובר גבול משותף. טוענים התובעים כי לפני כ- 4.5 שנים, החל הנתבע בעבודות חפירה בשטחו ובשטחם של התובעים (בגבול המשותף), בנה הנתבע את ביתו מבלי שיבנה קיר תומך, זאת בניגוד להסכמות הצדדים. הנתבע שינה את המבנה הטופוגרפי של המקרקעין באופן שיצר סיכון למקרקעי התובעים ולביתו של התובע מס' 1. זאת ועוד, עקב עבודות החפירה, נגרמו לביתו של התובע מס' 1 סדקים ונזקים. בקשות התובעים לבניית קיר תומך לא נענו. התובעים קיבלו הצעות מחיר לבניית קיר תומך אשר נעו בין 90,000 ל- 120,000 ₪ (לא צורפו הצעות בפועל לכתב התביעה).

מנגד, טען הנתבע בכתב הגנתו להיעדר יריבות והתיישנות. לטענתו, הנתבע בנה את ביתו כבר בשנת 1998 ומאז לא ביצע עבודות כלשהן, לא בדירת המגורים ולא בשטח החלקה. לטענתו, התובע הוא שביצע עבודות חפירה ולא סוכם בין הצדדים על בניית קיר תומך.

בהתאם לפסק הבורר מיום 20.03.11 חויב הנתבע לשלם לתובעים סך של 58,000 ₪, אשר חולק לשלושה תשלומים חודשיים, הראשון ביום 03.04.11. הנתבע לא מילא אחר פסק הבורר ומשכך הגישו התובעים ביום 14.04.11 בקשה לאישורו.
בהתנגדותו לבקשה טען הנתבע כי אין חילוקי דעות לעניין הבעלות במקרקעין. מדובר בקרקע "מושאע", שאין לגביה הסכם שיתוף. המקרקעין במצבם הטבעי משופעים במדרון חד היורד ממערב למזרח והמרחק בין "גבול חלקות המקרקעין" הינו כ- 10 מטרים על-פי חוות-דעת מומחה מטעמו.
לטענת הנתבע, הבורר התעלם ממערכת הסכמות הצדדים לעניין הסדרת קיר משותף בין חלקותיהם במקרקעין, מחלוקת אשר היוותה את בסיס הבוררות לאחר שהופנו הצדדים להליך זה. הנתבע טען כי מעולם לא התחייב לבנות קיר בגבול המקרקעין על חשבונו והיה צורך כי הצדדים יעשו זאת במשותף לצורך מניעת התדרדרות אבנים וחומר מילוי מחלקת התובעים.
פסק הבורר ניתן לטענתו באיחור, בניגוד מוחלט להחלטת בית-המשפט ותוך התערבות לטובת התובעים וניגוד עניינים. הבוררות היתה אמורה לידון במסגרת 3 ישיבות, אולם בפועל התקיימו רק שתיים.
זאת ועוד, הבורר לא המציא לצדדים את פרוטוקול ישיבות הבוררות "שלא נכתבו ולא נמסרו לצדדים" וכן ביקר הבורר בשטח בנוכחות התובעים בלבד, הנתבע לא הוזמן ולא ידע על הביקור (סעיף יח להתנגדות) ובאופן זה נפגעה זכות הטיעון שלו. כמו כן, התעלם הבורר מחוות-הדעת היחידה שהוגשה לתיק באשר למצב המקרקעין.
כלפי בית-המשפט נטען כי לא שקל נאותה את הפניית הצדדים לבוררות "אשר לא הובנה דרכה, משמעותה והעלויות שיכולות להיות כרוכות בה, שכר בורר ...". לעניין טיעון זה אומר כי מוטב ולא היה עולה.
כל זאת טען הנתבע במסגרת התנגדותו לאישור פסק הבורר.

הדין הנוהג
סעיף 2 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 מורה:
"רואים הסכם בוררות כמכיל את ההוראות שבתוספת הראשונה ככל שהן נוגעות לעניין, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם".
בסיכומיו, טען הנתבע כי החלטת כבוד השופט אייל דורון היא בבחינת הסכם הבוררות והבורר לא עמד בתנאי ההסכם. איני מבין את כוונת הנתבע בטיעון זה, החלטת בית-המשפט אינה בבחינת הסכם בוררות מבחינת המשמעות שיש להעניק לו עת ערכו אותו הצדדים ונבחנת כוונתם.
ראה סעיף 79ב. לחוק בתי המשפט(נוסח משולב) תשמ"ד- 1984.
במקרה דנן לא נערך הסכם בוררות, אלא התביעה שהוגשה לבית-המשפט הועברה בהסכמה לבוררות, אולם עניין לנו בכללים מנחים (של התוספת הראשונה) שאף חלקם הוכנסו להחלטת כבוד השופט דורון מיום 11.03.10, ותיבחן השאלה האם הבורר לא חרג מהסמכות אשת ניתנה לו בהחלטה.
בהתאם להחלטה, הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפני
ו. הבורר אינו קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט (ראה סעיף יד לתוספת הראשונה). עוד נקבע בהחלטה כי על הבורר לקיים פרוטוקול של הדיונים שבפני
ו בדרך שימצא לנכון.
כן נקבע בהחלטת כבוד השופט דורון כי הצדדים ישמיעו טענותיהם ויביאו ראיותיהם במקום ובמועד שיקבע הבורר, במידת האפשר לאחר תיאום עמם. נקבע כי על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שלושה חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל בו על-ידי הודעה בכתב של מי מבעלי הדין, הכל לפי המוקדם יותר. האופציה להארכת התקופה עד שלושה חודשים נוספים לא ניתנה בהחלטה (ראה סעיף טו לתוספת הראשונה). כמו כן, אין הבורר נדרש לנמק את פסקו.

סעיף 24 מונה רשימת עילות לביטול פסק הבורר, כשהרלוונטיות לענייננו:

"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
(1)
...
(2)
...
(3)
הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4)
לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
(5)
הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;
(6)
...
(7)
...
(8)
הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
(9)
...
(10)
קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד.
".

כאמור, טען הנתבע כי הבורר הפר את הסעיפים שצוטטו לעיל.

דיון והכרעה.
טוען הנתבע כי הבורר חרג מהסמכויות שניתנו לו בהחלטת בית-המשפט שכן לא אפשר לנתבע להביא ראיותיו, נתן פסקו במאוחר, לאחר שעברה התקופה לנתינתו, ופעל בניגוע עניינים תוך התערבות לטובת התובעים.
אומר כבר עתה כי דין ההתנגדות לאישור פסק-הבורר להידחות .

אכן, כלל הוא כי על הבורר להימנע מלהיפגש ביחידות עם צד אחד בלבד, אלא אם הסכימו לכך הצדדים וגם אז על הבורר ליידע את הצד האחר על דברי חברו ולאפשר לו להגיב לדבריו. כלל זה נובע מן הדרישה לאובייקטיביות מלאה מצד הבורר ומעקרון השמירה על מראית פני הצדק. במקרה דנן, על-אף הניסוח המטעה בבקשה, עולה כי הנתבע נכח בביקור בשטח וכן בשתי ישיבות הבוררות (בישיבה הראשונה נכח בא-כוחו).

ב"כ הנתבע כתב לבורר במכתבו מיום 31.01.11 כי נקבע בפגישה הראשונה כי תתקיימנה 3 ישיבות וכי "ישיבה שלישית בנוכחות כל הצדדים חיונית לאור העובדה כי ביקורך בשטח לא תואם עמי ובצע בליווי התובעים "משפחת מנסור" ללא נוכחותי. ובהמשך "היה ובכל זאת תחליט ליתן פסק בורר על סמך החומר שבידך, אבקש אורכה של חודש ימים להגיש את המסמכים הרלוונטים וסיכומים מטעמי".
ותישאל השאלה מדוע נכח הנתבע בביקור בשטח במסגרת הישיבה השניה ולא בא-כוחו? לטענת התובעים, הן בא-כוחם יידע את בא-כוח הנתבע על מועד ישיבה זו.

ממכתבו של הבורר מיום 02.02.11 עולה:

"לאחר שעיינתי מחדש בחומר הנמצא בידי החלטתי לקיים פגישת בוררות שלישית.
1.
בפתח הדברים ולמען הסדר הטוב ומניעת האפשרות להיווצרות טעויות מטעויות שונות בעתיד, אבהיר כי אין ממש בנאמר בסעיף 3 למכתבך. ישיבת הבוררות השניה הובאה לידיעתך במכתב שנשלח על ידי למשרדך בדואר רשום. בנוסף, עו"ד כמאל מסר לי כי שוחח עמך ווידא כי אתה יודע על המועד. ויתרה מכך – הנתבע עצמו מסר לי, בעת הביקור בשטח בישיבת הבוררות השניה, כי הודיע לך אודות המועד שנקבע לישיבת הבוררות והוסיף כי אינו יודע מדוע לא הגעת אליה.
2.
באשר לבקשתך לקיום ישיבה שלישית – פניתי אליך בכתב ובקשתי שתעביר אלי חומר נוסף ככל שישנו. למרות שלמכתבך לא צורף חומר כלשהו המצדיק קיום ישיבה שלישית, הבקשה כשלעצמה לגיטימית, לאור הסיכום בעניין זה בישיבת הבוררות הראשונה. אולם זאת, בכפוף לעמידה באור הסיכומים בין הצדדים, לא בכדי התנגדו התובעים לקיום ישיבת בוררות נוספת שכן עד כה לא שילם מרשך מאומה ובתוך שתי הישיבות הקודמות שולם גם חלקו של הנתבע בשכר הבורר על ידי התובעים.
3.
אף שלטעמי אין צורך בקיומה של ישיבה נוספת, ועל מנת לאפשר לך ולמרשך להביא בפני
את מלוא טענותיו, אני מזמן בזאת את הצדדים ....
אולם, לאחר נסיוננו בגביית שכר הבוררות בפגישות הקודמות כאמור לעיל, במידה ועד ליום 20 בפברואר כולל, לא תתקבל אצלי המחאה על סך 1,600 ₪ ערוכה לפקודתי – תבוטל ישיבה שלישית זו ויינתן פסק בוררות על סמך החומר שיהיה בידי עד אז.
....
אדגיש כי ככל שקיים בידך חומר נוסף, או טענות נוספות שברצונך להגיש, במידה ולא ישולם הסכום האמור עד למועד האמור, על חומר נוסף זה להגיע אלי לא יאוחר מאשר ביום 20 בפברואר, כדי שיובא בחשבון טרם מתן פסק בוררות, ללא קיום ישיבת בוררות נוספת".

הבורר אפשר לנתבע ובא-כוחו להגיש כל מסמך מטעמם בטרם נתן את פסקו. לא הונחה בפני
כל הוכחה לטענה כי הבורר לא התייחס לראיות אלו.

באשר לאמרות כאלה ואחרות, אותן יחס הנתבע לבורר, גם כאן אין לי הכלים לקבוע כי אכן נאמרו, באיזה הקשר ולמה התכוון המשורר? מנגד, הכחישו התובעים כל אמירה מסוג זה וכן הכחישו כל היכרות קודמת עם הבורר. ותישאל גם השאלה, לו הרגיש הנתבע לאורך כל הליך הבוררות כי לבורר דעה מוקדמת וכי הוא פועל בניגוד עניינים ו"סותם את פיו", מדוע לא פנה בטרם עת לבית-המשפט בבקשה מתאימה?
הבורר התחשב בבקשת בא-כוח הנתבע, קיים ישיבה שלישית, הגם שלא ראה בה צורך וזאת כדי לאפשר לו הבאת ראיות נוספות וכן לכבד את שהוסכם בישיבה הראשונה.
אכן, הבורר התנה את קיומה של הישיבה השלישית בתשלום שכרו, זאת בשל העובדה כי התובעים נשאו לבדם הן בחלקו של הנתבע וכפי הנראה לאור התנגדותם להמשיך ולשלם חלקו של הנתבע. עם זאת לא מצאתי שיש בדרישה זו כדי להביא לביטול הפסק.
בסיכומיו, טען בא-כוח הנתבע כי התקיימו שתי ישיבות בלבד בעוד טוענים התובעים כי התקיימו שלוש ישיבות, שתיים במשרדו של הבורר ואחת בשטח, מה שעולה בקנה אחד עם מכתבו של הבורר מיום 09.08.11 בו כתב כי הינו מעביר לידי בא-כוח הנתבע העתקים של שלושה פרוטוקולים משלוש ישיבות הבוררות. בכתב התשובה לסיכומי התובעים, טען בא-כוח הנתבע כי קיבל לידיו שני פרוטוקולים בלבד, אולם מסיבותיו הוא לא הגישם, למעט שרטוט אותו ערך הבורר. גם כאן עלתה הטענה כי הבורר לא היה מוסמך לערוך את השרטוט, אלא מודד מטעמו. אולם איני מוצא כי הבורר, מהנדס בהכשרתו ולו הידע המוקנה לפתרון הסכסוך, היה חייב להיעזר בשירותי מודד.

באשר למועד מתן הפסק, הצדדים הסכימו לדחיות המועדים ויתרה מזאת, "לא תשמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו" (ראה סעיף 26(ג) לחוק).

עוד קובע חוק הבוררות כי בית-המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת מעילות הביטול, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין (ראה סעיף 26(א) לחוק). במקרה דנן סבורני כי לא נגרם ל עיוות דין.

סוף דבר,
הבקשה לביטול פסק בורר לא העלתה כל פגם העולה כדי דרישות סיף 24 לחוק הבוררות ובמיוחד אלה שהודגשו ב

פסק דין
זה. לזאת נוסיף את המגמה של בתי המשפט לעודד פניה לבוררות כדי ליעל את ההליכים ולמנוע סחבת מיותרת יחד עםהמגמה שרק עוות דין יביא להתערבות בית המשפט כל אלה לא מביאים לקביעה שבית המשפט יתערב בפסק הבורר.
הבקשה לאישור פסק הבורר מתקבלת. ההתנגדות לאישורו נדחית.
ובטרם סיום:
מאחר ובמהלך הדיון בפני
ניתן צו מניעה זמני אשר לא הווה חלק מהבוררות ולכן אינו נופל במסגרת ההליך שעלי לאשר, אבהיר כי בחלוף הזמן הפך צו זה חלוט למרות שאינו חלק מפסק הבורר.
הנתבע ישלם לתובעים סך של 4,000 ₪ בגין שכר-טרחת עו"ד וכן 1,000 ₪ בגין הוצאות.


ניתן היום,
ל' תשרי תשע"ב, 28 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.














הפב בית משפט שלום 8603-05/11 מוופק חמדאן נ' זיידאן מנסור, ראיק מנסור (פורסם ב-ֽ 28/10/2011)