פסקי דין על נציבות שירות המדינה | פסקי דין על אלברט אוחיון

33/11 בד"מ     16/06/2011




בד"מ 33/11 נציבות שירות המדינה נ' אלברט אוחיון




י"א בסיון התשע"א
13 ביוני 2011

בד. 2011-736
בד"מ 33/11
ת.ז: 068352541

בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה

בפני
:
עו"ד אורי כהן
– מ"מ אב בית הדין
-
יו"ר המותב

צביה שמעון
-
חברת המותב

אסף מנצורי
-
חבר המותב
התובע:
עו"ד תומר רוזנטל

הנאשם:
אלברט אוחיון

ב"כ הנאשם:
עו"ד יוסי שילוח

נציג המשרד:
גב' שולה אברג'יל
גזר – דין


1. הנאשם, יליד 1959, שהועסק בין השנים 2006 – 2008 כפקיד רישום בלשכה של שירות התעסוקה באשדוד, הורשע על ידינו ביום יא' בסיוון התשע"א – 13.6.11 בעבירות לפי סעיפים 17(1), (2), (3), (4) ו- (6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963 (להלן- "החוק").

2. הנאשם הורשע בעבירות המשמעת האמורות בעקבות הליך פלילי שהתנהל נגדו בבימ"ש השלום באשדוד (ת.פ. 1056/09 בפני
כבוד השופטת לביא) אשר הרשיע אותו על פי הודאתו ב- 34 אישומים, בעבירות מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:"חוק העונשין"), לקיחת שוחד לפי 290 לחוק העונשין, סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 415 סיפא ו- 31 לחוק העונשין, רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין, מידע כוזב לפי סעיף 3 (א)(1) לחוק המחשבים, תשנ"ה – 1995, ושימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

3. תמציתו של האישום הפלילי
במהלך השנים 2006 -2008, במהלך עבודתו בשירות התעסוקה באשדוד, פנה הנאשם למתווכים ולדורשי עבודה, והציע להם, תמורת תשלום שוחד, לרשום עבורם במחשב התייצבויות כוזבות, על מנת שדורשי העבודה יקבלו במרמה דמי אבטלה או הבטחת הכנסה. המתווכים פנו לדורשי העבודה, ותמורת תשלום שהועבר בחלקו למתווכים ובחלקו לנאשם, ביצע הנאשם בדרכים שונות, כמפורט בכתב האישום, רישום כוזב במסמכי הלשכה, לפיו דורשי העבודה התייצבו בלשכה, כאשר בפועל לא התייצבו בחלק מהמקרים. כאשר דורש העבודה לא עמד בתנאים לקבלת דמי אבטלה, זייף הנאשם מסמכים באופן שיחזה להראות כאילו דורש העבודה זכאי לכך, והגיש את המסמכים למל"ל, לשם טיפול בבקשה לקבלת דמי אבטלה.

כתוצאה ממעשי המרמה, קיבלו דורשי העבודה, שלא כדין, קצבאות מל"ל בסכום כולל של 423,580 ₪, והמערער קיבל שוחד בסכום כולל של 46,400 ₪ והטבות נוספות.

4. ביום 14.7.10 השית בימ"ש השלום באשדוד על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 72 חודשים, קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, חתימה על התחייבות בסך 250,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, פיצוי למוסד לביטוח לאומי בסך 20,000 ₪ שישולמו לאחר שחרורו מן הכלא.

5. הנאשם ערער על חומרת העונש, ובית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 54329-08-10) בפני
כבוד השופטים אלון, ברקאי וחיימוביץ) קיבל ביום 29.12.10 את ערעורו של הנאשם וקיצר את תקופת מאסרו ל- 55 חודשים מיום תחילת מאסרו בפועל. בנוסף נקבע כי תשעת הימים בהם שהה הנאשם במעצר ינוכו מתקופת מאסרו. יתר הוראות גזר הדין של בימ"ש השלום נותרו בעינם.

6. ביום 3.2.11 נדחתה בקשת הנאשם לקבלת רשות ערעור מבית המשפט העליון (רע"פ 805/11 בפני
כבוד השופט רובינשטיין).

7. בדיון שהתקיים בפני
נו ביום 13.6.11 הודה הנאשם בכל האישומים והעבירות שיוחסו לו בתובענה והורשע בעבירות לפי סעיפים 17(1),(2),(3) ו-(4) לחוק.

8. טיעונים לאמצעי המשמעת
א. טיעוני התביעה
1) התביעה עתרה לאמצעי המשמעת הבאים:
א) נזיפה חמורה.
ב) פיטורים לאלתר.
ג) פסילה לצמיתות לשירות המדינה.

2) לנאשם עבר משמעתי. התובע היפנה לתיק בד"מ 106/03, בו גזר בית הדין למשמעת ביום 11.5.04 על הנאשם עונשים של נזיפה חמורה, הורדה בדרגה, העברה ופסילה מתפקיד. גזר הדין ניתן לאחר שהנאשם הודה כי בין השנים 1996- 2000, במהלך עבודתו בשירות התעסוקה, היפנה דורשי עבודה לחברת השמה וכוח אדם שהקימה אשתו לשעבר. תמורת העסקתם של אותם דורשי עבודה אצל מעבידים שונים גבה הנאשם סכומי כסף עבור אותה חברה, וזאת שעה שהיה צריך לטפל באותם דורשי עבודה באמצעות לשכת התעסוקה בה הועסק.

3) בשנת 2006 חזר הנאשם לשמש כפקיד השמה, ומשנה זו החל להתקשר עם גורמים שונים על מנת לקבל מהם שוחד תמורת זיוף מסמכים ופעולות נוספות שמטרתן השגת דמי אבטלה עבורם.

4) עולה איפוא שהנאשם ביצע עבירות חוזרות ונשנות במשך כ- 12 שנה משנת 1996 ועד למעצרו בשנת 2008.

5) העבירות בגינן הורשע בבית משפט השלום באשדוד הינן חמורות מאוד. המדובר ב- 34 אישומים של קבלת שוחד מאזרחים שונים, במסגרתם קיבל הנאשם שוחד בסכום כולל של כ- 46,000 ₪, ודורשי העבודה קיבלו שלא כדין קיצבאות מהמוסד לביטוח לאומי בסך של כ- 420,00 ₪.

6) בנוסף לעבירות השוחד הנאשם זייף מסמכים ורשם נתונים שקריים בטפסים. מעשיו היו שיטתיים, בוצעו באופן נרחב תוך שימוש במחשבים של עובדים אחרים בלשכת התעסוקה.
על חומרת המעשים עמד בהרחבה בית משפט השלום.

7) אמצעי המשמעת המבוקשים עונים על התכלית ההרתעתית של הדין המשמעתי. מעשי הנאשם פגעו בתדמית שירות המדינה, בקופה הציבורית ובמוסד לביטוח לאומי.

8) בעבירות דומות ניתנו גזרי דין חמורים (התובע היפנה לעמש"מ 215/09 (מחוזי י-ם) שבי קטשווילי; עמש"מ (מחוזי חיפה) 24697-12-10 אורי ריחני).

ב. עמדת המשרד
נציגת שירות התעסוקה גב' שולה אברג'יל, הציגה את עמדת המשרד כפי שגובשה בכתב על ידי היועץ המשפטי של השירות ואומצה על ידי מנהלה הכללי.
1) המשרד מצטרף לאמצעי המשמעת להם עתרה התביעה. אין ספק שהנאשם עבר עבירות חמורות ביותר, שיש לייחס להן משנה חומרה נוכח משקלן המצטבר.

2) פרט לעבירות בגינן הורשע בבימ"ש השלום באשדוד הנאשם הועמד לדין משמעתי בגין אי רישום נערים ונערות כדורשי עבודה בלשכה כמתחייב מתפקידו כפקיד השמה לנוער, לפיו היה עליו להפנותם חינם אין כסף למעסיקים שונים. במקום כל אלה ניצל הנאשם לרעה את המידע שהיה ברשותו, והיפנה אותם לחברת ההשמה וכוח אדם שהייתה בבעלות אשתו תוך שהוא גובה מהם שכר ומשלשל ממון רב לכיסו.
חרף חומרת מעשיו לא מיצו גורמי האכיפה באותה עת את חומרת הדין עם הנאשם ואף נהגו בו מידה בלתי מובנת של סלחנות.

3) הנאשם הוא "שור מועד" שבחר את העבריינות כדרך חיים, ולא נרתע, חרף הצעדים העונשיים שננקטו נגדו, מלעבור שורה של עבירות פליליות.

4) סקירת תעסוקתו של הנאשם בשירות המדינה – הנאשם החל את עבודתו בשירות התעסוקה בשנת 1982 ושימש כפקיד השמה כיועץ בכיר לנוער בלשכת קרית גת. עד לשנת 2000, המועד בו נפתחה נגדו לראשונה חקירה, היה עובד נורמטיבי ללא בעיות משמעת.

5) הנאשם פנה בעבר וביקש להמיר את זכויותיו לגימלאות בפיצויי פיטורים, אך המשרד הודיע לו שהדבר אינו אפשרי מבחינה חוקית.

ג. טיעוני ההגנה
1) הנאשם בן 52, ונמצא כ- 26 שנה בשירות המדינה.

2) מלבד המקרה הקודם בגינו הועמד לדין משמעתי וההליכים דנן, מדובר בעובד נורמטיבי שהיה מסור לעבודתו, מעולם לא הוגשו תלונות נגדו, והוא עשה ככל שלאל ידו על מנת לסייע לדורשי העבודה.

3) המעשים בגינם הועמדו לדין משמעתי (בד"מ 106/03) ארעו לאחר שלשירות התעסוקה לא הייתה כל הצעת עבודה עבור אותם נערים.
הסניגור היפנה לעדויות האופי שהושמעו קודם לגזירת הדין בבד"מ 106/03 (מפי בני כוהנים, מזכיר האיגוד המקצועי במועצת פועלי קרית גת, ואופיר שינדלר ששימש, בין היתר, כחבר מועצת קריית גת).

4) העונש שהוטל על הנאשם במסגרת ההליך הפלילי הינו חמור בהשוואה לנאשמים אחרים באותה פרשה, וגם ביחס לעובדים אחרים שמעדו וחטאו.
ההגנה סבורה שאל לבית הדין למצות את הדין עם הנאשם, ובכך להמשיך את הקו הנוקשה שננקט נגדו.

5) הנאשם אמור להשתחרר ממאסרו במאי 2013 (אם ינוכה שליש ממאסרו) או בפברואר 2014 (אם ירצה עונשו עד תום). עם שחרורו עליו לשאת בתשלומי הקנס והפיצוי שנגזרו עליו (בסך של 30,000 ₪). לנאשם יהיה קושי לעמוד בתשלומים אלה נוכח המצוקה הכלכלית הקשה מאוד אליה נקלע.
הנאשם התגרש בשנת 2004 ולו 5 ילדים בגילאים 27, 25, 20, 18, 12.
עם גירושיו הוטלו עליו תשלומי מזונות גבוהים בסך 4,500 ₪. לאורך השנים עתרה גרושתו לבית המשפט וביקשה להגדיל את שיעור המזונות.
על משכורותיו הוטלו עיקולים שהביאו אותו לפת לחם.

6) המצוקה הכלכלית הקשה גרמה לו לפנות לדרכים אסורות. הוא פנה לגורמי הרווחה במשרדו בבקשת סיוע אך לא נענה.

7) הנאשם נעצר בשנת 2008 בגין מעשיו המפורטים בתובענה.
הוא הורחק מעבודתו עפ"י צו שיפוטי עד חודש יולי 2010, ובמהלך כל תקופת ההרחקה לא קיבל כל שכר (בשונה ממושעים אחרים שלא הורחקו מעבודתם).

8) עם שחרורו ממאסר יהיה הנאשם בגיל 54, והוא יצטרך להתחיל את חייו מחדש, כאשר הוא נעדר חסכונות ויד תומכת (הוריו ואחותו היחידה נפטרו).

9) לפסילתו של הנאשם משירות המדינה קיימת גם משמעות כלכלית מבחינת שלילת הגימלה שצבר במשך שנות עבודה ארוכות, ואשר לה הוא זכאי מכוח החוק. (הנאשם הועסק בפנסיה תקציבית).

למשמעות הנוספת של תקופת הפסילה – מניעת עבודה בשירות המדינה – אין משמעות מעשית לגביו, שהרי ממילא אין סיכוי שהוא יתקבל שוב לשירות המדינה.
לפיכך, בית הדין מתבקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולקצר את התקופה בה תמנע ממנו גימלה, לעומת תקופת פסילתו לעבודה בשירות המדינה.

ד. דבר הנאשם
1) הנאשם עמד על מצבו המשפחתי והכלכלי הקשה, ועל תשלומי המזונות הגבוהים בהם היה עליו לשאת. כאשר לא עמד באותם תשלומים נפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל.

2) פנה למחלקת הרווחה בשירות התעסוקה אך איש לא עזר לו.

3) ביצע את מעשיו מחמת המצוקה בה היה שרוי.

9. ביום 13.6.11 התקבל בביה"ד מסמך בחתימת הממונה על הרווחה בשירות התעסוקה, בה נאמר כי הנאשם פנה לאחרונה למחלקת הרווחה ביום 4.4.06 לצורך קבלת סיוע כלכלי, ובתאריך 14.5.06 אושר עבורו מענק בסך 2,000 ₪. בקשת הלוואה נדחתה הואיל ולא ניתן היה לנכות החזרים ממשכורתו.
לאחר אותו מועד לא פנה הנאשם שוב למחלקת הרווחה, ולפיכך לא היה בידיהם כל מידע אודות מצבו הכלכלי או המשפחתי בשנים האחרונות.

10. לצורך קבלת החלטתנו בדבר אמצעי המשמעת שראוי להטיל על הנאשם, שקלנו את טיעוני הצדדים, כמפורט לעיל, את מהותן של העבירות בהן כשל הנאשם, את נסיבותיו האישיות ואת תכלית הדין המשמעתי.

א. על העבירות
בימ"ש השלום באשדוד עמד בגזר דינו על חומרת מעשיו של הנאשם, כפי שבאה לידי ביטוי גם בהיקף ביצועם של העבירות ובמשכן:
"הנאשם עומד לדין כיום בגין פרשת שחיתות רחבת היקף בגינה הועמדו לדין 42 נאשמים שתחילתה בקבלת שוחד וטובות הנאה בסכום כולל של מעל 46,000 ₪, וסופה בהוצאה במרמה של קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי בסך מצטבר של מעל 423,000 ₪.
במהלך השנים 2006-2008 פנה הנאשם לכל דכפין, בניסיון לאתר אנשים שיש להם עניין לקבל דמי אבטלה או הבטחת הכנסה, גם מבלי לטרוח לעמוד בדרישות החוק, ללא צורך להתייצב בלשכת התעסוקה ומבלי להיות זמין ומוכן לקבל עבודה שאולי תוצע. הנאשם פנה ביוזמתו למכרים ברחבי הארץ, לאנשים מזדמנים ואף ארב ל"לקוחות פוטנציאליים" במקומות שונים כשהוא מציע להם מיוזמתו את שירותיו בתמורה לתשלום שוחד. וזאת בעזות מצח ועל פני תקופה ארוכה.
תמורת תשלום השוחד עשה הנאשם כל מאמץ מצידו ולא בחל בביצוע עבירות נוספות, רישומים כוזבים, זיוף מסמכים ובביצוע עבירות נלוות בכדי להבטיח כי משלם השוחד יקבל במרמה את דמי הביטוח הלאומי.
הנאשם קיבל ממשלמי השוחד אישית או באמצעות המתווכים איתם היה בקשר את מסמכי התביעה לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי ומסמכים שנדרשים כתמיכה לבקשה כגון תלושי משכורת ומכתבי פיטורין.
במידת הצורך ובכדי להתאים את הבקשות לדרישות החוק, לתקופת האכשרה לזכאות, נהג הנאשם לזייף תלושי שכר ומכתבי פיטורין, ובמקצת מהזיופים אף עשה שימוש במחשב במקום עבודתו בלשכת התעסוקה."

לא למותר לחזור ולציין את החומרה הרבה שיש לייחס לעבירת השוחד אשר פוגעת באמון הציבור ובעובדי הציבור, ויש לה פוטנציאל של פגיעה חמורה בתפקוד רשויות המדינה. שוחד בפני
עצמו הוגדר כ"סרטן בגוף החברתי-ציבורי": "השוחד הוא כמו סרטן בגוף החברתי-ציבורי, ואם אין מצליחים לעצור בעדו בצעדיו הראשונים, הוא עלול להתפשט במהירות לכל עבר ולהרוס כל חלקה טובה שנותרה בשירות הציבורי" (ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה פ"ד כז(2), 610).

ביהמ"ש העליון הדגיש בפסיקתו כי נטילת שוחד ועבירות נוספות בחוק העונשין שיסוד של שחיתות טבוע בהן, "מסוכנות הן לחברה ולסדרי הממשל, הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתיפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית..." (בג"צ 7074/93) מאיר סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749).

בעש"מ 6974/06 מאיר אטיאס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.8.07) פסקה כב' השופטת פרוקצי'ה כדלקמן:
"עבירת השוחד היא מן החמורות שבעבירות שעובד ציבור עלול להיכשל בהן. זוהי עבירה הטומנת בחובה שימוש בכח המשרה הציבורית כעילה לקבלת שלמונים. השוחד משעבד את שיקול הדעת הענייני שעל עובד הציבור להפעילו במסגרת ביצוע תפקידו, ומעוות אותו לצורך השגת טובת הנאה אישית. הוא מסיט את התפקיד הציבורי מביצוע שליחות שעיקרה בקידום האינטרס הציבורי, לניצול שרירותי של כח וסמכות למטרת העשרה אישית (עש"מ 3088/99 אלאשווילי נ' מדינת ישראל; ער"ם 7905/99 לנקרי נ' עיריית קרית מלאכי). הלוקח שוחד בשירות הציבור מערער את בסיס האימון שהציבור רוחש כלפיו במילוי תפקידו. אך מעבר לזה – הוא מערער את האימון בשירות הציבורי כולו, ויוצר חיץ בין האזרחים הנזקקים לשירות, לבין עובדי הציבור, האמורים לספק את השירות הציבורי כשהם נקיי כפיים וטהורי – לב (עש"מ 5/79 פרקליט המדינה נ' אסא, פד"י לג (3) 665; עש"מ 4/81 אוחיון נ' מדינת שיראל, פד"י לה (4) 494)".

וכן:
"ההיקף הכספי של השוחד הנלקח איננו בעל משמעות מכרעת ביחס לפסול שבמעשה לקיחת השוחד. עשויה להיות לו השפעה על עוצמתה והיקפה של העבירה אך לא על הכתם המכתים את העובד ואת השירות הציבורי בעצם ביצועו. גם סכום כסף קטן הנלקח שלא כדין אגב ביצוע תפקיד ציבורי מכתים את העובד ואת השירות בכתם כבד שקשה להסירו.

השארת עובד מדינה שלקח שוחד במסגרת השירות הציבורי מהווה מסר של סלחנות והתפשרות עם תופעה המערערת מן היסוד את האמון בטהרתו של השירות הציבורי בניקיון כפיהם של עובדיו. עבירת משמעת מסוג שוחד מחייבת, איפוא, נקיטת אמצעים משמעתיים חריפים וחד – משמעיים, שיחדירו מסר ברור בדבר האיסור המוחלט לנצל את המשרה הציבורית לצרכי השגת טובת הנאה פרטית. מדובר בהגנה חיונית על ערך הליבה של השירות הציבורי – טוהר המידות ונקיון הכפיים, אשר אינו סובל פשרה וסלחנות, בתורת נורמה המשמשת אבן יסוד בפעילות עובדי הציבור בכל המגזרים ובכל הרמות.

פועל יוצא מכך הוא, כי עובד שהורשע בעבירת שוחד לא יוכל, דרך כלל, להמשיך ולהימנות על השירות הציבורי, ודינו פיטורין. (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פד"י נב (5) 87; עש"מ 356/96 פלוני נגד נציבות שירות המדינה
; עש"מ 10129/01 מדינת ישראל נ' גניש; עש"מ 592/99 יצחקי נ' מדינת ישראל), התרת המשך עבודתו של עובד שהורשע בשוחד במסגרת שירות המדינה היא תופעה נדירה ביותר, ושמורה למקרים יוצאי דופן וחריגים בלבד, בהם שיקולים מיוחדים עשויים לגבור על האינטרס הציבורי המחייב, דרך כלל, את פיטורי העובד (עש"מ 7118/04 שילה נ' נציבות שירות המדינה
; עש"מ 4/81 אוחיון נ' מדינת ישראל, פד"י לה (4) 494, 498; עש"מ 590/99 אסולין נ' מדינת ישראל; ער"מ 7905/99 לנקרי נ' עיריית קרית מלאכי; עש"מ 1827/02 ספיר נ' מדינת ישראל)"
ב. על נסיבותיו האישיות של הנאשם
1) הנאשם יליד 1958, נקלט לשירות התעסוקה בשנת 1982, והועסק בלשכת התעסוקה בקרית גת בתפקיד של פקיד השמה ויעוץ בכיר לנוער בדרגה +18 בדירוג המינהלי.

2) בשנת 2004 הועמד הנאשם לדין משמעתי בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בכך שמשנת 1992, מועד בו הקימה רעייתו דאז חברה לתיווך וכוח אדם, מילא הנאשם חלק פעיל ומסייע באותה חברה, בעיקר בשנים 1996 – 2000 והיפנה אליה דורשי עבודה שעיקרם נערים.
הנערים הופנו מחברת ההשמה למקומות עבודה שונים, והנאשם גבה תמורת העסקתם סכומי כסף עבור החברה. כל זאת עשה הנאשם שעה שהיה חייב לטפל באותם דורשי עבודה במסגרת שירות התעסוקה וכמתחייב מתפקידו.
לאחר הרשעתו הוטלו על הנאשם אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, הורדה בדרגה, העברה ופסילה למשך שנתיים.

3) לאחר העברתו מתפקידו בשנת 2004, במצוות בית הדין, שימש הנאשם כפקיד רישום בלשכת התעסוקה באשדוד, וזאת עד למעצרו ולהשעייתו מעבודתו בשנת 2008.

4) לאחר מעצרו בחודש יולי 2008 הורחק הנאשם מעבודתו עפ"י צו שיפוטי, ולפיכך לא היה זכאי לתשלומי שכר מהמדינה כעובדים אחרים המושעים מעבודתם (אך לא מורחקים ממנה).

5) משנת 1982 ועד לכשלונו בעבירה בגינה הועמד לדין משמעתי, היה עובד נורמטיבי ללא בעיות משמעת.

6) הנאשם התגרש מאשתו בחודש יולי 2004, ובעקבות הגירושין נקלע למצוקה כלכלית מאוד קשה. הוא פנה בשנת 2006 למחלקת הרווחה של שירות התעסוקה לקבלת סיוע ואכן אושר לו מענק בסך 2,000 ₪.
לאחר מכן לא פנה פעם נוספת לאותה מחלקה.

7) לנאשם 5 ילדים בגילאים 27, 25, 20, 18 ו- 12. (ביתו הבכורה נשואה, ובת אחרת עומדת להינשא). הילדים שומרים על קשר מסוים עם אביהם.

8) הנאשם טוען כי אין לו כל חסכונות ותמיכה (הוריו ואחותו היחידה נפטרו), ועם שחרורו יאלץ להחל דרכו מחדש.

ג. על תכלית אמצעי המשמעת
תכלית אמצעי המשמעת המושתים על הנאשם היא כפולה: מניעת פגיעה משמעותית בתפקודו של השירות הציבורי, בתדמיתו ובאמון הציבור בו מחד, והרתעת עובדים אחרים לבל ייכשלו במעשים דומים מנגד. (ראה: ער"מ 4247/07 עירית חיפה נ' סביון שורקי ניתן ב- 27.6.07).
על תכלית זו עמד בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין. ראה למשל: עש"מ 5574/00 אורי בנית נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 8.10.2000); עש"מ 4411/99 מדינת ישראל נ' עבדאללה חמזה פ"ד נג (3) 77); עש"מ 7111/02 נציבות שירות המדינה
נ' אשואל פ"ד נז (1) 920, 926 -927; ער"מ 10240/02 פריד עראף נ' עיריית חיפה (ניתן ביום 10.8.2003) ו-עש"מ 9433/07 מדינת ישראל נ' מרינה אבשלומוב (ניתן ביום 21.5.08), שם פסקה השופטת ארבל:
"כידוע, עיקר תכליתו של הדין המשמעתי של עובדי המדינה הינה הגנה על דמותו ותפקודו של השירות הציבורי ושמירה על אמון הציבור בו ובעובדיו. תכלית זו מושגת בין היתר באמצעות קביעתן של נורמות התנהגות הראויות לעובדים בשירות הציבורי ובאמצעות ענישתם של עובדים שסטו מנורמות אלו, וזאת תוך יצירת הרתעה אפקטיבית מפני ביצוע מעשים שיש בהם סטייה כאמור ותוך העברת מסר ברור לציבור באשר לסטנדרטים שבהם מחויב השירות הציבורי:
"מטרת דין המשמעת אינה מכוונת להענשת העובד; היא נועדה להגן על השירות הציבורי מבחינת רמת תפקודו ומהיבט השמירה על דמותו ותדמיתו בעיני הציבור. תכליות אלה מושגות באמצעים שונים, וביניהם – הרחקת עובדים שתפקודם פוגע בשירות הציבורי; הרתעת שאר עובדי השירות הציבורי מפני התנהגות החורגת מהנורמות הראויות; והעברת מסר כללי לציבור הרחב בדבר הקפדתה של מערכת אכיפת החוק ודיני המשמעת על יושרתו של השירות הציבורי ורמת תפקודו" (עש"מ 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המדינה
, פסקה 12 (טרם פורסם 7.11.2007). כן ראו: עש"מ 356/96 פלוני נ' נציבות שירות המדינה
פסקה 5 (לא פורסם 4.3.1996); עש"מ 8273/05 שרעבי נ' מדינת ישראל פסקה 8 (לא פורסם, 28.1.2007); עש"מ 5917/07 גרה נ' נציבות שירות המדינה
, פסקה 12 (טרם פורסם, 19.82007) וההפניות שם).
מתכליות אלה נגזרים אמצעי המשמעת השונים שרשאי בית הדין למשמעת להטיל על עובד מדינה בגין הרשעתו בביצוע עבירות משמעת".

תכלית הדין המשמעתי שונה אם כך מהדין הפלילי, בעוד שתפקידו של זה האחרון, הינו ענישתי בעיקרו, הרי שמטרתו של הדין המשמעתי הינה מניעתית בעיקרה, וביסודה עומדת תדמיתו של השירות הציבורי (ראה: עש"מ 4134/08 מדינת ישראל נ' אוריאלי יצחק (ניתן ביום 24.7.08); עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב פ"ד נב(5) 87, 93; עש"מ 1928/00 מדינת ישראל נ' ברוכין פ"ד נד(3) 694, 703 – 704.

עם זאת בענישה המשמעתית לא נפקד מקומם של שיקולים אינדיבידואליים של הנאשם, ויש מקום להתחשב בהם במסגרת אמצעי המשמעת הנגזרים (ראה למשל: עש"מ 4134/08 אוריאלי יצחק (לעיל); עש"מ 22/07 יוסף אסדו נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.11.07; עש"מ 7635/05 שרתוק נ' נציבות שירות המדינה
, ניתן ביום 21.9.07; עש"מ 917/99 מדינת ישראל נ' חמזה, פ"ד נג (3) 77, 82).

עם זאת יש לתת הדעת להלכה המנחה שהמשקל הראוי לייחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה הפלילית, וכן גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם פוחת בדין המשמעתי (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב (3) 87,93; עש"מ 4203/07 בוגייסקי נ' נציבות שירות המדינה
, ניתן ביום 24.6.07; עש"מ 5493/07 טליה ויינשטין נ' מדינת ישראל – שירות התעסוקה, ניתן ביום 13.8.07; עש"מ 2165/08 יעל זיקרי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 3.4.2008).

ד. על מידתם של אמצעי המשמעת
בבחינתם, התאמתם של אמצעי המשמעת להשגת תכליות דיני המשמעת, עלינו לייחס משקל, בין היתר, לטיב העבירה, מיהות העובד, ואופי המערכת אליה הוא משתייך (עש"מ 3666/08 אחמד חסן אסדי נ' נציבות שירות המדינה
).

הנאשם הורשע, כאמור בפסק הדין הפלילי, ב- 34 אישומים ועשרות עבירות של לקיחת שוחד מאנשים שונים ובעבירות רבות נוספות של מרמה והפרת אמונים. הוא ביצע מאות רישומים כוזבים במסמכי תאגיד והעברת מידע כוזב, מספר רב של מקרי זיוף ושימוש במסמכים מזויפים בנסיבות מחמירות, סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והכל כדי לאפשר למשלמי השוחד לקבל במרמה מהמוסד לביטוח לאומי קיצבאות בסך כולל של כ- 423,000 ₪.
בתמורה קיבל הנאשם שוחד וטובות הנאה בסכום כולל של מעל 46,000 ₪.

הנאשם אשר הועמד לדין משמעתי בשנת 2004 ואשר זכה ליחס סלחני מבית הדין למשמעת, לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו מבית הדין, אשר נמנע מפיטוריו, לשוב מדרכו הרעה ולעלות על דרך הישר.

תחת זאת, הוא ניצל את העברתו ללשכת שירות התעסוקה באשדוד על מנת להעצים את מעלליו עשרות מונים. מעשיו נעשו בנסיבות מחמירות וביטוי לכך ניתן במשך זמן המרמה, סכומי המרמה והשוחד, ביצוע עבירות נוספות לשם המרמה (רישום כוזב במסמכי תאגיד, זיוף) ניצול תפקידו, ניצול נגישותו למחשבי הלשכה לביצוע הרישום הכוזב ולרישום ההתייצבות, וניצול ידיעותיו והכרתו את המערכת.

בבואנו לשקול את אמצעי המשמעת עמדנו, מול כל אלה, גם על נסיבותיו המשפחתיות של הנאשם אשר לאחר גירושיו נקלע למצוקה כלכלית קשה. איננו מתעלמים גם מהעובדה שהנאשם ישתחרר מהכלא בגיל מבוגר יחסית ויצטרך לפלס דרכו מחדש בשוק התעסוקה, וכי בין השנים 2008 – 2010 בתקופת השעייתו לא קיבל כל שכר מהמדינה מחמת הרחקתו ממקום עבודתו.

התביעה ונציג המשרד ביקשה כי יוטלו על הנאשם אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר ופסילה לצמיתות לשירות המדינה תוך שלילה מוחלטת של הגמלאות.

הסניגור המלומד עתר להטיל עליו תקופה פסילה מתונה יותר, על מנת שיתאפשר לנאשם להנות מקצבאות הגימלה שנצברו בשנות עבודתו בשירות התעסוקה. לדברי הסניגור לא יהא בכוחה של תקופת פסילה קצרה יותר להכשיר את כניסתו של הנאשם חזרה לשירות המדינה, שהרי באופן מעשי דלתותיו ינעלו בפני
ו.

שקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים ואין ספק בליבנו כי ראוי שיוטלו על הנאשם, שעבד בשירות התעסוקה, אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר ופסילה ממושכת משירות המדינה, וזאת נוכח העבירות שבהן הורשע והקלון שנפל בהן, בעיקר עבירת השוחד, ונוכח גישתו המחמירה של בית המשפט העליון, ביחס לעבירה זו כאשר היא נעברת ע"י עובדי ציבור.

בעש"מ 3088/99 נרגיזה אלאשווילי נ' מדינת ישראל (שניתן ביום 16.9.99), עמד כבוד השופט זמיר על היחס בין תכליות הדין הפלילי והמשמעתי, ועל אמצעי המשמעת המתחייבים בדרך כלל עקב הרשעה בעבירה של שוחד:

"המטרה של העונש פלילי שונה מן המטרה של אמצעי המשמעת. אשר לאמצעי כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט זה כי הרשעה בעבירה של שוחד מחייבת בדרך כלל פיטורים משירות המדינה ואמצעי משמעת חמורים אחרים, כדי לבער את הרע משירות המדינה. ראו, לדוגמא, לאחרונה עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' תמר כתב (לא פורסם); עש"מ 7641/98 רפאל נוימן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); עש"מ 592/99 פרץ יצחקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)".
באשר למשך תקופתה של הפסילה, החלטנו כי נוכח טיבן של עבירות המשמעת שעבר הנאשם ואופייה של המערכת אליה השתייך (שירות התעסוקה), מן הראוי לפסול את הנאשם - שהיה צריך להפגין, מתוקף תפקידו, חובת נאמנות מיוחדת ומוגברת כלפי המדינה, שירות התעסוקה, וציבור דורשי העבודה - למילוי כל תפקיד בשירות המדינה, וזאת עד מלאת לו 73 שנים. (החלטנו לא למצות עם הנאשם את חומר הדין עד תום, ונמנעו מלהורות על פסילתו לצמיתות, ועל כך נבהיר בהמשך דיוננו)

התחבטנו בשאלת היקף הפגיעה בזכויותיו הממוניות של הנאשם בתקופת הפסילה. כידוע, לפסילת עובד משירות המדינה ישנן השלכות ממוניות שכן על פי סעיף 57 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל – 1970 (להלן: חוק הגמלאות) לא תשולם לעובד, שנפסל לתקופה מוגבלת, גמלה בתקופת הפסילה, ואם מלאו לו 60 שנה, תשולם לו גמלה בגובה השכר הממוצע במשק בלבד (ראה עש"מ 4134/08, מדינת ישראל נ' אוריאל יצחקי, ניתן ביום 24.7.2008).

עם זאת - סעיף 57 (1) סיפא לחוק הגמלאות קובע כי: "אם היתה הפסילה בנסיבות חמורות במיוחד, רשאי בית הדין להחליט כי לא תשולם לנידון כל גימלה בתקופת הפסלות".

במקרה דנן, מצאנו שיש מקום לעשות שימוש בסיפא של סעיף 57(1) האמור ולשלול כליל את הגמלה מהנאשם עד מלאת לו 73 שנה. לצורך קבלת החלטתנו פנינו להנחיות של בית המשפט העליון בעש"מ 3789/04 ציפורי נ' נציבות שירות המדינה
, פ"ד נט (1) 721, 727- 728:
"ככל אמצעי משמעת, גם השימוש באמצעי הפסילה נתון בכל מקרה ומקרה לשיקול דעתו של השופט היושב בדין אשר בוחן את נסיבותיו של העובד ואת נסיבותיה של עבירת המשמעת. ברי שככל שהעבירות שעבר העובד חמורות יותר ובהיקף נרחב יותר, וכן ככל שמדובר בעובד בכיר יותר ובפגיעה אנושה יותר באמון הציבור, כך יגבר הצורך בשימוש באמצעי הפסילה על כל תכליותיו העונשיות והמניעתיות. באשר לשיקולים שיש לבחון בסיטואציה של עובד שלגביו האפשרות של חזרה לעבודה אינה ריאלית, הרי ששיקול מרכזי לשימוש באמצעי שיש בו שלילה של קיצבת פרישה הינו שאין זה ראוי להעמיד עובד שפוטר בגין עבירת משמעת במצב טוב יותר מזה שהיה בו לו פרש בדרך הרגילה. אשר על כן, ככלל, יש להימנע מלהעניק לעובד שפוטר בגין עבירות משמעת זכויות אשר בדרך כלל אינן מוענקות לעובד אחר. עניין נוסף שיש להתחשב בו בעת שנשקל השימוש באמצעי הפסילה כסנקציה במישור הכלכלי הוא הנזק הממוני שגרם העובד לקופת הציבור. ככל שנזק זה יהיה חמור יותר, כך יהא מוצדק יותר להשתמש באמצעי הפסילה כנגד העובד שגרם נזק לקופה הציבורית. ברור כי אם שלשל העובד לכיסו כספי ציבור יהא מוצדק לשלול ממנו את קיצבת הפרישה שלו, ואולי אף, בנסיבות חמורות במיוחד, שלילה מוחלטת, כאמור בסעיף 15(5) לחוק הגמלאות. אולם גם אם מדובר בעובד שגרם בעבירות המשמעת שביצע לנזק לקופה הציבורית – בלי שהוכח כי שלשל כספים לכיסו – אזי במקרים מסוימים יהיה מוצדק לפגוע בזכויותיו הממוניות של אותו עובד, שכן ככלל, אין זה ראוי כי עובד שגרם בשנות עבודתו לנזק לקופה הציבורית יוכל עם פיטוריו ליהנות מהטבות כספיות ומזכויות ממוניות שהתגבשו עקב הפיטורין. פגיעה בזכויותיו הממוניות של עובד כזה תהא מוצדקת הן על מנת למצות את הדין עם אותו עובד הן על מנת להשיג את אפקט ההרתעה כלפי עובדי ציבור אחרים, למען יראו וייראו. אלה הם אפוא מקצת השיקולים אשר ראוי כי ינחו את בית הדין, בבואו לבחון את השימוש באמצעי הפסילה".

עמדנו לעיל על חומרת מעשיו של הנאשם, ודעתנו הברורה היא כי פסילתו מן השירות הינה בנסיבות חמורות במיוחד. חומרת המעשים מתעצמת נוכח העובדה שחרף ההזדמנות שניתנה לו בשנת 2004 בבית הדין למשמעת, הוא התיחס בזלזול מופגן לכל הנורמות האתיות והמוסריות שחייבו אותו כאזרח וכעובד ציבור, והפך במעלליו את שירות התעסוקה לחוכא ואטלולא בעיני הציבור.
הנאשם פגע בקופה הציבורית והסב לה במעשיו הנפשעים נזק של ממש.

עם זאת מצאנו לנכון לא לפסול את הנאשם לצמיתות לשירות המדינה, ולאפשר לו לקבל גימלה החל מהגיעו לגיל 73. בהחלטתנו זו אנו מתחשבים קימעא בתפקודו התקין בשירות התעסוקה עד להסתבכויותיו בעבירות, ובמצוקות הכלכליות עימן יאלץ להתמודד עם שחרורו מבית הכלא בגיל מבוגר יחסית בו יקשה עליו להשתלב מחדש בשוק העבודה ולצבור זכויות כספיות לעת זיקנה. בנוסף – נתנו משקל גם לעובדה שלא קיבל כל שכר מהמדינה בתקופת השעייתו בשנים 2008- 2010 וזאת מחמת הרחקתו ממקום עבודתו עפ"י צו של בית המשפט.

11. סוף דבר
לאחר שבאו בפני
נו טענות הצדדים ועל בסיסם של השיקולים ששקלנו לעיל, החלטנו להטיל על הנאשם את אמצעי המשמעת הבאים:
א. נזיפה חמורה;
ב. פיטורים – הנאשם יפוטר לאלתר משירות המדינה;
ג. פסילה לשירות- הנאשם יפסל לכל תפקיד בשירות המדינה וזאת עד הגיעו לגיל 73 שנה. בתקופת הפסילה ישללו מהנאשם לחלוטין תשלומי הגימלה מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות).

גזר הדין ניתן היום, י"ד בסיון התשע"א, 16 ביוני 2011, בהעדר הצדדים, אליהם יועבר באחת מדרכי המסירה המקובלות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, תוך 30 יום מיום שימצא גזר הדין לידי הצדדים.

(-)
(-)
(-)
_______________
________________
________________
עו"ד אורי כהן

מ"מ אב בית הדין
צביה שמעון
אסף מנצורי
יו"ר המותב
חברת המותב
חבר המותב








בד"מ בית דין למשמעת של עובדי מדינה 33/11 נציבות שירות המדינה נ' אלברט אוחיון (פורסם ב-ֽ 16/06/2011)