פסקי דין על עו"ד גבעון עמוס | פסקי דין על חאפז דראגמה | פסקי דין על מוחמד חאפז מוחמד דראגמה |

14851/00 א     23/06/2004




א 14851/00 עו"ד גבעון עמוס נ' חאפז דראגמה, מוחמד חאפז מוחמד דראגמה




1
בתי המשפט

א 014851/00
בית משפט השלום בירושלים
23/06/2004
לפני כב' השופט דוד מינץ
התובע
עו"ד גבעון עמוס

בעניין:
נ ג ד
1 . חאפז דראגמה

2 . מוחמד חאפז מוחמד דראגמה
הנתבעים
ע"י ב"כ עו"ד ע' מור
פסק דין
התובע עורך דין במקצועו. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") פנה אליו באמצעות נתבע מס' 2 - אביו, על מנת שהוא ייצג את הנתבע ויגיש תביעה כנגד המדינה בגין פגיעת הנתבע בארוע פיצוץ מיום 19.6.93. נטען כי לאחר מו"מ שניהל התובע עם המדינה שלא עלה יפה, ביום 3.8.99 הוא הגיש בשמו של הנתבע תביעה כנגד המדינה בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ת.א. 1368/99. ואולם, ביום 6.3.00 הגיש עורך דין אחר בשמו של הנתבע, עו"ד אליעזר ברק, הודעה לבית המשפט המחוזי ובה הוא הודיע על הפסקת ייצוגו של הנתבע בידי התובע והחלפת הייצוג לידי עו"ד ברק בעצמו. עוד עובר להגשת התביעה, הצטייד התובע עם חוות דעת רפואית מטעם פרופ' פלבסקי דה-ליאון אשר העריך את נכותו של התובע בגין הפגיעות שספג בפיצוץ ב- 23.5%. התובע הוא זה אשר שילם עבור עריכת חוות הדעת. לטענת התובע, הוא סיכם עם הנתבע על שכרו באחוזים באופן שיזכה לקבל 20% בצירוף מע"מ מסך הפיצוי שישיג עבור הנתבע. התובע העריך את הפיצויים אותם זכאי היה הנתבע לקבל בסכום של למעלה ממיליון ₪ ולכן העמיד את תביעתו על סך 200,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ 234,000 ₪. בנוסף על הסכום האמור, הוא ביקש לקבל החזר על אגרת המשפט בסך 839 ₪ ששילם לגזברות בית המשפט המחוזי מכיסו, וכן החזר על התשלום ששילם למומחה בסך 3,000 ₪. בשולי כתב התביעה טען כי הוא זכאי לקבל את הסכומים האמורים, מכוח "דיני החוזים ו/או עשיית עושר ולא במשפט ו/או כשכר ראוי".

טענת הנתבעים הייתה כי כתב התביעה שהגיש התובע לבית המשפט המחוזי בשמם הוגש אך לאחר שהודע לתובע שהם מיוצגים על ידי עורך דין אחר ולאחר שזה דרש מהתובע להימנע מכל טיפול בעניינים ומבלי שהתובע היה מוסמך או מורשה להגיש כתב תביעה מטעמם. כמו כן ולגופו של עניין, טענו הנתבעים שהתובע אינו זכאי לשכר כלשהו וכי הוא לא הוכיח שהוציא את הסכומים שטען, לא עבור חוות הדעת הרפואית ולא עבור אגרת המשפט. בשולי ההגנה נטען כי התובע הסב לנתבעים נזק כספי קשה אשר שיעורו המדוייק טרם התגבש והם שומרים על זכותם לתבוע את התובע בגין הנזקים ו/או לקזז סכומי הנזק מכל סכום שייפסק במידה וייפסק לתובע.

עד לשמיעת ההוכחות בתיק זה, ביום 18.2.04 ניתן

פסק דין
בבית המשפט המחוזי בפשרה ובו הוסכם בין המדינה לבין הנתבעים, שהמדינה תשלם להם סך כולל של 223,600 ₪, סכום הכולל שכר טירחת עורך דין, מע"מ והוצאות.

בעדותו, התובע עמד על דעתו שהוסכם עם הנתבעים מפורשות ששכרו יעמוד על 20% מהזכייה בצירוף מע"מ. לכן הוא טען כי לנוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא זכאי כיום, לכל הפחות לקבל 20% מתוך הסכום של 223,600 ₪ שנתקבל לבסוף וזאת למרות שלפי דעתו עורך דין ברק אשר ייצג את הנתבעים בהליך האמור, קיפח את זכויותיהם של הנתבעים והסכים בפשרה שייפסקו להם סכום הנמוך בעשרת מונים מהסכום שהגיע להם על פי דין, לו הוא היה מייצגם.

על מנת להוכיח את כמות העבודה שהושקעה על ידי משרדו, התובע הגיש ארבעה מכתבים. הראשון מיום 2.11.93 (ת/3) בו ציין עו"ד אוסמה סעדי שעבד בשעתו כשכיר במשרדו של התובע שהוא קיים עם "קמ"ט תובענות" במנהל האזרחי באיו"ש "שיחות טלפוניות רבות" על מנת להשיג את דו"ח החקירה שהתנהלה על ידי המדינה סביב אירוע הפיצוץ. המכתב השני הוא מיום 28.11.94 (ת/1) מאת טל שמואל "עוזר בכיר לתובענות" במשרד הביטחון אליו צורף שיק על סך 29,131.70 ₪ לשם תשלום הוצאות האשפוז של התובע בבית חולים הדסה. המכתב השלישי הוא מיום 4.9.95 (ת/2) מאת קמ"ט תובענות ובו הצעה לסלק את התביעה של הנתבע בסך כולל של 20,000 ₪. המכתב הרביעי מיום 9.5.96 (ת/4), שוב מקמ"ט תובענות, הוא למעשה אך מכתב תזכורת שהמכתב הקודם מיום 4.9.95 טרם נענה. התובע עצמו לא היה מעורה באופן אישי בטיפול הנתבעים, ועו"ד סעדי אשר הוא זה שאכן טיפל באופן אישי בתיק, לא הובא למתן עדות על מנת לשפוך אור על מכלול הפעולות שבוצעו על ידו בקידום עניינם של הנתבעים.

למעשה אפוא, נותרו לא מעט "חורים" בגרסת התובע, ולא ניתן לדעת מה היו הפעולות שביצע עבור הנתבעים - זולת הטיפול בעניין הוצאות האשפוז. בעניין זה אפוא, צודק ב"כ הנתבעים כי היה צורך להביא לעדות את עו"ד סעדי על מנת שיעמוד לימין התובע, אך דבר זה לא נעשה. אדרבה, מתוך המכתבים שהוגשו, לא מתקבלת תמונה כאילו התובע פעל במרץ רב עבור הנתבעים. עובדה היא שהפניה הראשונה בעניין סילוק התביעה בפשרה בסך 20,000 ₪ נשלחה ביום 4.9.95 והיא לא זכתה להתייחסות התובע, ולכן נשלחה פניה שניה ביום 9.5.96 בחלוף למעלה משמונה חודשים.

יתר על כן, עוד התברר שכבר ביום 12.7.99 עורך דין ברק פנה אל התובע בשם הנתבעים (ת/8) בטרוניה על כך שנתבעים אינם מקבלים הודעות על התקדמות התיק ובכוונתו למנות את משרדו שלו לטפל בעניין. לכן הוא ביקש לדעת האם הוגשה תביעה לבית המשפט ובאיזה שלב היא נמצאת. תשובת התובע ניתנה ביום 2.8.99 (ת/9) ובה הודיע התובע לעו"ד ברק כי קיימת תביעה התלוייה ועומדת בבית המשפט המחוזי וכי הנתבע מתבקש לפנות למשרדו על מנת לקדם את תביעתו הנ"ל. ברם, התביעה האמורה הוגשה אך ביום מחרת הפנייה של עו"ד ברק, ביום 3.8.99 (ת/7). ההסבר שהיה בפי התובע לעניין העובדה שהתביעה הוגשה יום לאחר שהוא הודיע לחברו שהיא כבר תלוייה ועומדת בבית המשפט, הייתה נעוצה בנוהג שקיים במשרדו. על פיו, מוגשות מספר תביעות יחדיו לבית המשפט תוך השארתן בגזברות בית המשפט על מנת שמלאכת פתיחת התיקים וגביית אגרת המשפט תיעשה בהעדר. לאחר מכן, היו נוטלים את התביעות המוכנות בחלוף מספר ימים. באופן האמור, הוא טען כי התאריך הנקוב "במדבקה" של פתיחת התיק הוא התאריך שבו טיפלה הגזברות בתביעה, ולא המועד של הגשת התביעה בפועל. וייאמר, כי יש רגליים לסברה שנוהג זה אכן קיים בבתי המשפט, ואולם גם אם כך היו פני הדברים, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שהתביעה הוגשה רק לאחר שהתובע קיבל את פנייתו של עורך דין ברק שבכוונת הנתבעים להפסיק את ההתקשרות עם התובע.

לקוח יכול לנתק את הקשר עם עורך דינו בכל עת, ובלבד שישלם לעורך הדין את השכר שראוי לשלמו בעד השירותים שהוא העניק עד לאותה שעה. בכך נמצא איזון בין זכותו של הלקוח לבחור לו עורך דין שהוא רוחש בו אימון מלא, לבין זכותו של עורך הדין לקבל שכר על עמלו (ע"א 6181/93 עו"ד סולומונוב נ' משה שרבני, פ"ד נב(2), 289). ברם, על עורך הדין להוכיח את שיעור השכר הראוי המגיע לו, ואם לא יעשה כן הוא עלול להיכשל בתביעתו (ע"א 136/92 ביניש - עדיאל נ' דניה סיבוס בע"מ, פ"ד מז(5), 114). קביעת השכר הראוי יכולה להיעשות בדרכים שונות, כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות. בדרך כלל, קביעת השכר של עורך הדין ושיעורו, ככל שכר הראוי של בעלי מלאכה אחרים, אינם בגדר ידיעה שיפוטית (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' בן ציון פריבס, פ"ד מג(1), 160) - על אף שמדרך הטבע יש לשופט את כלים לאמוד את עבודתו של עורך הדין ואף מצווה לעשות כן לפי תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. במסגרת האומדן יש לקחת בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בלקוח, את מהותו של העניין, את היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, את המוניטין והניסיון של עורך הדין, ואת השיטה המקובלת, אם קיימת, לקביעת שכר הטרחה (ע"א 9282/02 יכין חקל נ' יצחק יחיאל, עו"ד, תקדין-עליון 2004(2), 705).

במקרה זה, למרות שהתובע תבע על בסיס הסכם שכר הטירחה, כאמור, הוא גם השתית את תביעתו על שכר ראוי. ברם, למעט השכר שמגיע לתובע בגין הטיפול בעניין הוצאות האשפוז, לא זו בלבד שהוא לא הוכיח את שכרו הראוי - ולו על דרך האומדן או על פי המקובל בתביעות נזיקין - אלא שלא הוכיח כלל מה היה היקף העבודה שביצע עבור הנתבע ובגין מה יש לשלם לו את שכרו.

כמו כן, די ברור כי בנסיבות העניין אין לחייב את הנתבע לשלם לתובע 20% מתוך זכייתו, שכן ברור כי הסכמה לשלם לעורך הדין את שכרו על פי אחוזי הגבייה, כוללת בחובה תנאי מכללא, שעורך הדין יהיה זה אשר יעמוד מאוחרי הזכייה, ולא שמלאכתו תעשה על ידי אחרים, כבמקרה שלנו. חיוב הלקוח לשלם את מלוא שכר הטרחה במקרה כזה, תאיין את זכותו לנתק מגע מעורך דין ולעבור לטיפולו של עורך דין אחר.

כל האמור יפה לגבי הטיפול הכולל שהעניק (או לא העניק) התובע לנתבעים, אך לא לגבי הטיפול בעניין הוצאות האשפוז ואף לא לגבי תשלום אגרת המשפט והתשלום למומחה, פרופ' פלבסקי לה-ליאון. בעניין ההוצאות, אני מקבל את עדותו של התובע כי אכן סוכם עם הנתבעים כי שכרו יעמוד על 20% מתוך הכספים שהוא יזכה לקבלם, וזאת לו משום שהם לא התייצבו בבית המשפט לתת כל עדות סותרת. לכן, התובע זכאי לשכר מלא בעניין זה, הן לפי המוסכם עם הנתבעים והן לפי השכר הראוי המגיע לו בשיעור זהה. באשר לתשלום למומחה, אכן התובע לא יכל להמציא קבלה על תשלום ההוצאה, וזאת משום שהוא טען שהתשלום למומחה עבור הנתבע נעשה יחד עם תשלומים אחרים עבור לקוחות נוספים, אך חזקה היא שהמומחה לא עבד בחינם וכי דרש את תשלום שכרו. ולבסוף באשר לתשלום אגרת המשפט, נדמה כי לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע זכאי לקבל שיפוי מלא על הוצאה זו.

בסופו של יום אפוא, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 6,817 ₪ (29,131 ₪ x 20% בצירוף מע"מ) הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.11.94; סך של 3,000 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 13.7.97; וכן סך של 839 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 3.8.99. יתרת התביעה נדחית.

לנוכח התוצאה ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום ד' בתמוז, תשס"ד (23 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

דוד מינץ
, שופט









א בית משפט שלום 14851/00 עו"ד גבעון עמוס נ' חאפז דראגמה, מוחמד חאפז מוחמד דראגמה (פורסם ב-ֽ 23/06/2004)