פסקי דין על מירה פריד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

23384-01/11 עבל     06/10/2011




עבל 23384-01/11 מירה פריד נ' המוסד לביטוח לאומי




מירה פריד





מירה פריד
המערער
ת



המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני
:
הנשיאה נילי ארד
, סגן הנשיאה יגאל פליטמן
,
השופטת ורדה וירט-ליבנה

נציג עובדים מר אלי פז,
נציג מעבידים מר
זאב רפואה

בשם המערערת - עו"ד ירון בן ארי
בשם המשיב -
עו"ד ליאת אופיר

פסק דין
סגן הנשיאה יגאל פליטמן

1.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמאר; ב"ל 1742/06), בו נדחתה תביעת המערערת למתן סעד הצהרתי לפיו שיעור נכותו של בעלה המנוח עמד על 90% החל מיום 1.1.93 ועל המוסד לשלם לה את גמלת הנכות לפי שיעור זה נוכח פטירת בעלה המנוח ביום 12.6.06.

2.
כרקע לערעור יצויין, כי מתתיהו פריד ז"ל, בעלה של המערערת (להלן - המנוח) לקה במחלת ריאות שהוכרה ביום 3.8.98 כפגיעה בעבודה.
הוועדה הרפואית אשר דנה בנכותו היציבה קבעה ביום 29.12.92 כי נכותו הרפואית הינה 60% וביקשה חוות דעת ועדת הרשות לעניין תקנה 15 ולאחר שהתכנסה בשנית ביום 27.4.93 החליטה כשסיכמה דיונה כי קצרת הסינפונות בה לוקה המערער הינה מצדיקה על פי חומרתה קביעת דרגת נכות של 40% ועל כך יש להוסיף 20% בין תקנה 15 שהופעלה במלא. כך שדרגת נכותו הכוללת של המנוח הינה בשיעור 60%.

ביום 29.5.93 נשלח למנוח מכתב על החלטת הועדה הרפואית תוך הפנייה לזכותו להגיש ערר לוועדה לעררים ואך ורק בשנת 2006 פנה המנוח בקשר לכך למוסד תחילה ולאחר מכן ביום 25.4. לבית הדין והלין על החלטת הוועדה הרפואית לעניין שיעור נכותו.

3.
בית הדין דחה את תביעת המערערת הן מחמת התיישנות והן לגופה.
4.
המערערת הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין קמא. בדיון בקדם הערעור הוסכם על הצדדים, כי טיעוניהם כמפורט בדיון בקדם הערעור בצירוף הודעת הערעור ייחשבו כסיכומים בכתב מטעמם וכי פסק הדין יינתן על ידי מותב
על סמך זאת וכל חומר התיק.

5.
עיקר טיעונו של ב"כ המערערת הינו, כי בנסיבות המקרה הוא לא איחר בהגשת ערעורו על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון; ולגופו של עניין בהחלטת הוועדה מדרג ראשון לעניין נכותו הרפואית נפלה טעות המצדיקה הבאת עניינו בפני
הוועדה הרפואית לעררים.

6.
ב"כ המוסד השיבה לנטען, כי
המנוח והמערערת ישנו על זכויותיהם במשך 18 שנה ואין לאפשר להם מטעמה של בית הדין קמא להמשיך בהליכי ערעור בנסיבות המקרה נוכח ההחלטה החלוטה של הוועדה מדרג ראשון.

7.
לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1992.

לאור האמור דין הערעור להדחות. חרף האמור לא נצא ידי הנמקת הדין מבלי לעמוד על הנקודות הבאות:

א.
למנוח הייתה היכולת בנסיבות המקרה להגיש ערר על ההחלטה של הוועדה מדרג ראשון במועד תוך 30 יום מיום קבלתו את הודעת המוסד על דבר נכותו ולא להמתין 13 שנה להגשת אותו ערר.

ב.
על המנוח ואשתו חובת ההוכחה, כי לא הייתה באפשרותם להגיש את הערר במועד והם לא עמדו בנטל זה בייחוד נוכח העובדה שעל פי המסמכים שהוגשו לבית הדין נשלח למנוח פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון בדבר דרגת נכותו.

ג.
מעבר לזאת, בלתי סביר כי במשך תקופה כל כך ארוכה ורבת שנים לא התעניין המנוח באופן קביעת דרגת נכותו. וגם אם היה מקום להנחה כי הוא לא ידע אופן דרגת נכותו על ידי הוועדה הרפואית עדיין ביכולתו היתה לברר זאת מלכתחילה.

ד.
החלטת הוועדה מדרג ראשון לגבי דרגת נכותו הרפואית של המנוח הינה אחת. וזוהי ההחלטה האחרונה מיום 27.4.93
לאחר שהוועדה סיכמה דיוניה. על פני הדברים בלתי מתקבל על הדעת שהמנוח תוך כדי דיון הוועדה מדרג ראשון קיבל דווקא את החלטתה הראשונה מיום 29.12.92 למרות שהיא טרם סיכמה החלטתה ולא קיבל את פרוטוקול החלטתה הסופית מיום 27.4.93.

ה.
למעשה מדובר בנסיבות המקרה שלפנינו בערעור שהוגש באיחור של שנים, ללא צידוק לאיחור על החלטה חלוטה של ועדה רפואית משנת 1993 כאשר ניתן היה להגיש ערר על החלטתה במועד הקבוע בחוק.

ו.
לגופו של עניין לאחר בחינת כלל המסמכים שהיו בועדה מדרג ראשון וסיכום דיונה בישיבתה מיום 27.4.93 – בדין פסק בית דין קמא כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת אותה ועדה. החלטתה משקפת את חומרת מחלת המנוח על פי הנתונים שהיו בידה באותו מועד.

8.
סוף דבר – לאור האמור הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ח' בתשרי תשע"ב (6 באוקטובר 2011) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.




נילי ארד
, נשיאה, אב"ד

יגאל פליטמן
, שופט

ורדה וירט-ליבנה
,שופטת

נציג העובדים, מר אלי פז


נציג המעבידים, מר זאב רפואה








עבל בית הדין הארצי לעבודה 23384-01/11 מירה פריד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 06/10/2011)