פסקי דין על שמואל לפידות | פסקי דין על זגורי אבשלום

3221/07 א     30/10/2011




א 3221/07 שמואל לפידות נ' זגורי אבשלום








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



30 אוקטובר 2011

ת"א 3221-07 לפידות נ' אבשלום






בפני

כב' השופט
אליעזר שחורי


התובע

שמואל לפידות
ת.ז. 055264048


נגד


הנתבע

זגורי אבשלום
ת.ז. 029666955




פסק דין



תביעה כספית ע"ס 106,502 ₪ שעניינה דרישה להשבת סכום ששולם כתמורה חלקית עבור דירה נרכשת בשלומי על סמך זיכרון דברים שבוטל בסופו של דבר.

הצדדים להליך, תושבי שלומי, חתמו ב – 20.11.86 על זיכרון דברים במסגרתו נקבעו תנאי עסקה למכירת זכויות הנתבע בדירה בת 4 חדרים ברח' יפה נוף בשלומי, לתובע.
בפתיח לזיכרון הדברים הוגדר הנכס וב"הואיל" השלישי נרשם כי הקונה מעוניין לרכוש את הנכס מן המוכר:

"בתנאי זיכרון דברים זה וכפוף לאישור הבנק למשכנתא".

בסעיף 3 לזיכרון הדברים נקבעה התמורה:

לסכום בשקלים חדשים השווה ל – 359,885 ₪ שערכם ביום חתימת ההסכם הינו 83,500 דולר (ארה"ב)".


כמו כן נקבעו מועדי התשלום כאשר במעמד חתימת ההסכם שולם סכום בשקלים השווה ל – 2,320 דולר (ארה"ב). תשלום שהוגדר כתשלום 1 אמור היה להיות משולם לא יאוחר מיום 15.12.06 בסכום בשקלים השווה ל – 52,000 דולר. תשלום שהוגדר כתשלום 2 אמור היה להיות משולם לא יאוחר מיום 1.7.07 בסכום בשקלים השווה ל – 29,180 דולר וכנגד מסירת החזקה והמצאת מסמכים.

בסעיף 3.3 הוסכם כי:

"כל תשלום הנקוב במטבע זר ... ישולם על ידי הקונים בש"ח מחושבים לפי השער היציג כפי שיתפרסם על ידי בנק ישראל ביום התשלום בפועל".

בסעיף 5 לזיכרון הדברים הוסכם כי:

"במקרה של הפרה של התחייבות זיכרון דברים זה או חלק ממנו, תועבר לצד המפר הודעה מראש של 7 יום בדרישה לתיקון ההפרה. במידה ולא יעשה כן לאחר 14 ימים יהיה חייב המפר סך של 10,000 דולר לצד הנפגע מבלי לפגוע בזכויות לתבוע על פי כל דין".

בסעיף 6 לזיכרון הדברים שכותרתו "הסכם סופי" הוסכם כי:

"הצדדים מתחייבים לחתום הסכם סופי בתאריך 5.12.06, בכל מקרה זיכרון דברים זה מחייב כהסכם סופי".

לאחר חתימת זיכרון הדברים שילם התובע לנתבע על חשבון רכישת הדירה את הסכומים כדלקמן:

1.
10,000 ₪ בשיק שז.פ. 21.11.06.

2.
36,377 ₪ בשיק בנקאי שז.פ. 23.11.06.

3.
40,000 ₪ בשיק בנקאי שז.פ. 23.11.06.

כל השיקים הוצגו לפירעון ונפרעו ומכאן שהתובע שילם על חשבון התמורה הכוללת סך של 86,377 ₪.

לוח הזמנים אשר נקבע לחתימת הסכם סופי ולהמשך ביצועה של העסקה לא נשמר. מתברר כי עובר לחתימת זיכרון הדברים, באוקטובר 2006, קיבל התובע מבנק המזרחי - טפחות סניף נהריה אישור עקרוני להעמדת הלוואה ע"ס 68,000 ₪, המוצג ת/14. האישור כפוף היה להתניות כדלקמן:

"הוספת שני ערבים. קבלת התחייבות החברה המשכנת לפני הביצוע. בתנאי המצאת ערבות חוק מכר מוסבת לטובתנו. בתנאי תשלום כל ההון העצמי לפני הביצוע".

עוד נרשם כי האישור מתבסס בין השאר על הנתון לפיו ההלוואה מיועדת לרכישת דירה יד ראשונה ולהבטחתה ימושכן נכס ששוויו 354,750 ₪ הנמצא בשלומי.

בסופו של דבר ועל רקע השנוי המחלוקת בין הצדדים, לא אושרה באופן סופי ההלוואה ובמהלך התקופה שבין דצמבר 2006 – מרץ 2007 התנהל מו"מ בין ב"כ הצדדים במטרה להביא בכל זאת את העסקה לכלל גמר. בתאריך 25.2.07 שלח הנתבע לב"כ התובע מכתב ובו רשם:

"בהתאם להסכם שנערך ביני ובין מרשך מר שמואל לפידות
הוסכם שבתאריך 15.12.06 ייחתם חוזה מכר בינינו. נכון לרגע כתיבת מכתבי זה טרם נחתם הסכם מכר וזאת מסיבות שלא ידועות לי ולא באשמתי.
הריני להודיעך שאם עד סוף השבוע הזה ה – 2.3.07 לא ייחתם חוזה מכר כנדרש, אראה בכך הפרה עקרונית של הסכם זיכרון הדברים שנחתם בתאריך 20.11.06 על כל המשתמע מכך.
לידיעתך על סמך הסכם שנחתם בין מר שמואל לפידות
לביני התחלתי בבניית ביתי. אי קיום הסכם זה גורם לי נזק כספי כבד ועוגמת נפש גדולה.
אי קיום ההסכם ייאלץ אותי לדרוש ממרשך מעבר לפיצוי המוסכם בינינו גם את הנזקים העקיפים ו/או הישירים עקב ההפרה".

בתאריך 21.3.07 או בסמוך לכך שלחה ב"כ הנתבע לתובע מכתב נוסף במסגרתו נטען כי התובע הפר את זיכרון הדברים הפרה יסודית, הוזכר המכתב ששלח הנתבע ביום 25.2.07, הוצגה דרישה לתשלום סכום הפיצוי המוסכם, הוצבה דרישה לחתימה על הסכם עד ליום 22.3.07 בשעה 16.00 שאם לא כן מבוטל זיכרון הדברים ותוצב דרישה לפיצוי.

בתאריך 26.3.07 או בסמוך לכך שלחה ב"כ הנתבע לתובע מכתב נוסף שמשמעותו ביטול זיכרון הדברים והודעה על כוונה להציב לתובע דרישה כספית לפיצוי.

משלא צלח ניסיון נוסף של ב"כ התובע להשיב את הצדדים למו"מ במטרה להשלים את העסקה, הוגשה התביעה דנן להשבת הכספים ששילם התובע לנתבע על חשבון התמורה.

עמדת התובע:

מלכתחילה היה זיכרון הדברים בגדר של הסכם מותנה בתנאי מתלה. קרי, אישור הבנק למתן הלוואה. משלא התקיים התנאי, לא שוכלל הסכם מחייב בין הצדדים. התובע מסביר כי הבנק סרב בסופו של דבר ליתן את ההלוואה בסכום שהיה נחוץ לתובע על מנת להשלים את מקורותיו למימון העסקה מכיוון שהתברר כי שווי הנכס נמוך יותר מן השווי המשתקף מזיכרון הדברים. בעוד שערך הנכס הנקוב בזיכרון הדברים 83,500 דולר כשוויים בשקלים, התברר כי ערכו אינו עולה על 75,000 דולר כשוויים בשקלים.
התובע הבהיר לנתבע ולמתווך, אשר בעזרתו הפעילה נחתם זיכרון הדברים,
כי קיומה של העסקה מותנה בהשגת מלוא המימון הדרוש כולל הסכום אשר מתעתד התובע ליטול כהלוואה מן הבנק. זו הסיבה לכך שבזיכרון הדברים נרשם כי העסקה כפופה לאישור הבנק.

ראיה לכך ששני הצדדים ראו בזיכרון הדברים משום הסכם מותנה ניתן למצוא מעצם העובדה שהעסקה לא דווחה על ידי מי מהצדדים לא לרשויות המס ולא למינהל מקרקעי ישראל.

אומנם גם לאחר שהתברר כי הבנק לא יאפשר נטילת הלוואה על פי האישור העקרוני, עשה התובע מאמצים רבים כדי לגייס מימון להשלמת העסקה ואפשר שאילו היה הנתבע מתאזר עוד במעט סבלנות ניתן היה להביא העסקה לגמר מוצלח, אולם משלא עלה הדבר יפה, אין לראות בנסיבות אלה את התובע כמי שהפר הסכם אלא כעסקה שלא השתכללה
וממילא זכאי התובע להשבת הכספים ששילם ובנוסף לכך לפיצוי בגין הטרדה ועוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מסירובו של הנתבע להשיב את הכספים. את הנזק הלא ממוני מעמיד התובע ע"ס 15,000 ₪.

בנוסף או לחילופין טוען התובע כי בכל מקרה הוסכם בין ב"כ הצדדים לזנוח את זיכרון הדברים ולנסות לגבש הסכם מפורט חדש אשר יענה כדבעי על האינטרסים והצרכים של שני הצדדים. בסמוך לאחר חתימת זיכרון הדברים פנה לצורך כך התובע אל בא כוחו והנתבע אף הוא מינה למטרה זו פרקליטה מטעמו כאשר באי כוח הצדדים אשר נטלו על עצמם את המשימה ניהלו מו"מ במשך חודשים ספורים והחליפו ביניהם טיוטות של הסכמים.

הרקע להסכמה המשותפת לנטוש את זיכרון הדברים מוסבר גם בקשיי יישום לנוכח מחלוקת פרשנית בשאלה האם יש לראות בתמורה המוסכמת תמורה שקלית או דולרית ולנוכח לוח הזמנים הבלתי סביר שנקבע לשלבי ביצוען של ההסכמות כפי שנוסחו בזיכרון הדברים. התובע מפנה את תשומת הלב בעניין זה לכך שעל פי זיכרון הדברים אמור היה הסכם סופי להיחתם בתוך ימים ספורים ממועד החתימה על זיכרון הדברים כאשר מדובר היה בנכס שנרכש מחברה שנקלעה להליכי כינוס
ולא ניתן היה בכל מקרה להשלים את הבירורים הנחוצים בתוך פרק זמן קצר כזה. זאת לבד מכך שלא ניתן היה להשלים את ההליכים הדרושים לצורך השגת המימון הבנקאי בלוח הזמנים שנקבע בזיכרון הדברים אשר נחתם על ידי הצדדים עצמם ללא ייצוג באותה נקודת זמן.

מכיוון שברור היה לב"כ הצדדים שזיכרון הדברים איננו עוד רלוונטי ומכיוון שלא ידוע היה בוודאות מה יעלה בגורלו של המו"מ החדש שנוהל, הוסכם כי הנתבע רשאי יהיה, גם בעיצומו של המשא ומתן, למכור את דירתו לצד ג'
ואם יצליח בכך, לא תהיה לתובע טענה או טרוניה כלפיו.

בנסיבות אלה יש לקבוע כי התנהלות הנתבע, החל מפברואר 2007 ועד להודעה של הנתבע על ביטולו של זיכרון הדברים, נגועה
בחוסר תום לב. הנתבע ניסה, במהלכיו כמפורט לעיל, לחזור ולכפות על התובע את תנאי זיכרון הדברים אשר מזה זמן עבר ובטל מן העולם ולהציג תמונת מצב לפיה כביכול שריר ועומד בין הצדדים הסכם מחייב אשר התובע מפר את תנאיו כבר מדצמבר 2006.
במסגרת זו ניסה הנתבע לטעון כי נסיבות ה"הפרה" כביכול מצד התובע אינן ידועות לו בעוד שבפועל לא זו בלבד שהיה מעורה במהלכי המו"מ בין באי כוח הצדדים אלא אף ניווט אותם מצידו.
כמו כן ניסה הנתבע ליצור מצג של נזקים כבדים אשר נגרמו ונגרמים לו על מנת להכשיר את הקרקע לדרישות כספיות חסרות בסיס כאשר ניתן להסיק בדיעבד שאין בטענות ממש לנוכח חוסר המעש שגילה ביחס לניסיון אפשרי למכור את הדירה לצד ג' כלשהו במהלך כל השנים שלאחר מכן.

בכל מקרה הנתבע איננו רשאי להוסיף ולהחזיק במלוא הסכומים אשר שילם התובע על חשבון התמורה הכוללת
ולכל היותר זכאי היה להעלות טענה בעניין סכום הפיצוי המוסכם השווה ל – 10,000 דולר, ככל שחפץ הנתבע להוסיף ולהחזיק גם בשאר הסכומים בטענה לנזקים ספציפיים שנגרמו לשיטתו כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובע, חייב היה להגיש על כך תביעה ולהציג ראיות לטענותיו. תביעה כזו לא הוגשה.

מכל הנימוקים הנ"ל דין התביעה להתקבל.

עמדת הנתבע:

אין לקבל את טענת התובע לפיה זיכרון הדברים שנחתם ב – 20.11.06 היה הסכם מותנה ולחילופין יש לקבוע כי אם אכן היה זה הסכם מותנה בתנאי מתלה אזי קוים התנאי וההסכם שוכלל לכלל הסכם מושלם. מדובר בזיכרון דברים מפורט ברמת פירוט גבוהה אשר הסדיר את כל הפרטים המהותיים הדורשים הסדר בהסכם מקובל מן הסוג הזה והצדדים עצמם ראו בו הסכם מחייב לכל דבר ועניין. אומנם ב"הואיל" השלישי נרשם כי הקונה מתקשר בהסכם "בכפוף לאישור הבנק למשכנתא" ואולם מדובר במשפט סתמי, כללי וסתום שאין לייחס לו משמעות ונפקות, וכך ראו זאת אף הצדדים עצמם, משלא הוקנה לו תוכן ממשי ותשתית שמכוחם ניתן היה להבין לאלו נסיבות במדויק מוכפפת כוונה הקונה/התובע להתקשר בהסכם: מהו לוח הזמנים שבמסגרתו מותלה תוקף ההסכם, להחלטת
איזה מוסד בנקאי יש להמתין, מהו סכום ההלוואה / המימון אשר אישורו מהווה תנאי לקיום העסקה, מהם התנאים אשר הצבתם על ידי הגורם המממן תסכל את ביצוע העסקה. לא בכדי הותירו הצדדים נושאים מהותיים שכאלה תלויים ועומדים ללא הסדר והנסיבות מצביעות על כך שלא ייחסו משמעות מעשית ל"תנאי" זה שהרי אין חולק כי מדובר במסמך סטנדרטי שהונפק על ידי המתווך באמצעות האינטרנט. מכאן דחיה מוחלטת לטענת התובע כי הבהיר כביכול
לנתבע ולמתווך את חשיבות נושא אישור ההלוואה לעצם קיומה של העסקה.

הנכון הוא כי בעת חתימת זיכרון הדברים ברור, גלוי וידוע היה לתובע כי נושא ההלוואה שביקש מבנק מזרחי טפחות איננו עומד כלל למכשול בפני
קיום העסקה. הרי כבר באוקטובר 2006 ועובר לחתימת זיכרון הדברים החזיק התובע באישור עקרוני של הבנק למתן ההלוואה בסך 68,000 ₪. מדובר בהלוואה קטנה ביחס לשווי העסקה, אחוז מימון של 18.9% ובנסיבות אלה יש לדחות כבלתי סבירה את ניסיון התובע להציג תמונה לפיה כביכול סורב התובע בסופו של דבר על ידי הבנק מכיוון שהתברר שערך הנכס איננו 83,500 דולר אלא 75,000 דולר בלבד. כאשר מדובר בהלוואה קטנה ובאחוז מימון נמוך שכזה אין כל משמעות מבחינת הבנק להפחתה של כ – 7,000 דולר בערך הנכס. יש לקבוע כי בנסיבות אלה כלל לא מצא הבנק לנחוץ להזמין שמאות. תמיכה לכך ניתן למצוא מכך שדו"ח השמאי אשר מציג התובע נושא תאריך מאוחר מאוד ביחס למועד האישור העקרוני שניתן ויצירת הקשר החוזי בין הצדדים, מכך שהשמאות לא הופנתה אל הבנק ומשכר הטרחה הגבוה באופן יחסי שדרש השמאי. כאשר מדובר בשמאות עבור הבנק, שכר הטרחה נמוך במידה משמעותית. ניתן רק לשער מן המינוחים שבהם השתמשו התובע ובא כוחו בעת מתן עדותם בדבר בקשה שהוגשה להגדלת שיעור הלוואת המשכנתא כי התובע נוכח לדעת בשלב מאוחר ששגה בחישוביו הכלכליים ונחוץ היה לו סכום נוסף בהיקף בלתי ידוע לעומת הסכום שביקש מלכתחילה ואשר בצירופו למקורות המימון הקיימים הידועים בעת קשירת הקשר החוזי שימש כחלק מן התשתית הידועה במערך השיקולים אשר הניעו את התובע להתקשר בעסקה. מכאן שכל הנתונים הרלוונטיים שהיו נחוצים לתובע לצורך קבלת החלטה אם להתקשר בעסקה אם לאו היו ידועים, ברורים ומגובשים בעת החתימה על זיכרון הדברים ולא היה בנמצא תנאי המרחף בחללו של עולם אשר התברר לאחר מכן במפתיע כי לא קוים. את סירוב הבנק לאשר הלוואה לאחר מכן יש לתלות בנסיבות חדשות שצצו ועלו בשלב מאוחר כתוצאה מהתנהלות כלשהי מצד התובע שאת נסיבותיה המדויקות התחמק מלמסור. חזקה על התובע כי אם אכן כטענתו סרב הבנק להעניק את ההלוואה בתנאים המקוריים שבהם התבקשה, היה התובע מציג את מכתבו של הבנק המנמק מדוע אין הוא עומד באישור העקרוני שהנפיק. אפשר אף שהתובע נכשל בהצגת ערבים טובים להנחת דעתו של הבנק, תנאי שהוצב עוד באוקטובר 2006 במסגרת האישור העקרוני שניתן.

מכיוון שכך חייב היה התובע לעמוד בתנאי ההסכם כפי שנקבעו בזיכרון הדברים. אין חולק כי התובע לא שילם עד ליום 15.12.06
את מלוא הסכום אותו התחייב לשלם, סך 52,000 דולר כשוויים בשקלים ובכך הפר את ההסכם שנכרת הפרה יסודית.

לרשות התובע עמד פרק זמן נכבד לתקן את ההפרה וזו לא תוקנה גם לאחר התראות שנשלחו. הנתבע זכאי היה איפה לבטל את ההסכם, כפי שאכן עשה ולדרוש פיצוי מן התובע על נזקיו המוכחים ולחילופין בגובה הפיצוי המוסכם על הצדדים על פי זיכרון הדברים.

הנתבע הוכיח כי נגרמו לו נזקים בעין בשיעור העולה על סכום הכספים שקיבל על חשבון התמורה המוסכמת – הנכס נמכר לתובע בסכום בשקלים השווה ל – 83,500 דולר ובערכים שקליים באותה נקודת זמן סכום של 359,885 ₪. הוכח בעדותו של המתווך כי ערך הנכס פחת ולא ניתן היה לקבל תמורתו סכום העולה על 300,000 ₪ ומכאן שנגרם לנתבע נזק בסכום שאיננו פחות מ – 59,885 ₪.
בנוסף לכך הציג הנתבע ראיות לטענתו כי נאלץ ליטול הלוואות מגורמים שונים על מנת לעמוד בהתחייבויותיו כלפי קבלן אשר החל בבניית ביתו על סמך הצפי להשלמת העסקה ולהמשך קבלת תמורתה. כך נטל הנתבע הלוואה בנקאית ע"ס 231,000 ₪ שעלות הקמתה והריביות בגינה הינן 26,852 ₪ נכון לדצמבר 2008. די בכך על מנת לתמוך בטענת הנתבע כי נזקו עולה על הסכומים שקיבל מן התובע. לבד מכך נטל הנתבע הלוואות נוספות הן בנקאיות והן מבני משפחה ואחרים בסכום כולל של 65,000 ₪ אותן התחייב להחזיר חלקן בריביות משתנות.
את הנזקים המוכחים הללו או חלקם זכאי היה הנתבע לתקן באמצעות קיזוז מן הסכומים שהחזיק מכספי התמורה שקיבל וזאת בהסתמך על הוראת סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970.

לחילופין זכאי הנתבע לקזז את הסכום המגיע לו מכוח סעיף הפיצויים המוסכמים בחוזה אף ללא הוכחת נזק וזאת בהסתמך על הוראת סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות). כך נהג הנתבע ובדין נהג. לפיכך דין התביעה להידחות.

דיון:

לאחר שבחנתי הנתונים המוצגים וטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בעיקרה.
ניתוחו של הנתבע באמצעות באת כוחו את התשתית העובדתית הרלוונטית לעניין הבנת ההתקשרות החוזית בין הצדדים שגוי לדעתי ובפרט כך הוא ביחס להנחת המוצא היסודית הנטענת לפיה מכיוון שכביכול כל אשר היה נחוץ לתובע להשלמת מקורותיו עבור ביצוע התמורה, היה מימון בנקאי בשיעור שאיננו עולה על 18.9% משווי הנכס נשוא העסקה, הדעת נותנת כי לא העדר אישור הבנק הוא שעמד למכשול על דרכו של התובע לצורך השלמת העסקה. הנכון הוא כי אחוז המימון הבנקאי לעסקה, מן ההיבט המעשי ומנקודת השקפתו של הבנק באמצעות מנהלת הסניף הגב' צהלה מדינה, אמור היה לעמוד על שיעור של 82.6% שהרי גם הסכום של 52,000 דולר אותו התחייב התובע לשלם עד ליום 15.12.06 היו כספים המופקדים בנאמנות על מנת להבטיח הלוואה שנתן הבנק בעבר לתובע ולא ניתן היה לשחררם בלא הסכמתו של הבנק.

חשוב איפה להבהיר ולהסביר את הרקע לעסקה כפי שהוצג על ידי עו"ד יעקב מוסל ב"כ התובע, עובדות רקע שאינן שנויות למעשה במחלוקת.

העיד בעניין זה עו"ד מוסל:

"עם הסכום הזה הייתי אמור לעשות אחת משתיים: או לבוא ולמסור את הכסף למזרחי טפחות נהריה לצורך הקפאת משכנתא עד רכישת נכס חילופי, אז לא ידעתי על הסיפור עם הנתבע, זה לא היה אקטואלי, או לחילופין להחזיק את הכסף אצלי בצורה מתואמת עם מזרחי טפחות נהריה ולקבל מהם הנחיות כי יתכן שניתן שאני אעביר את הכסף ישירות למוכר, למשל הנתבע והמשימה הפרקטית תהיה הגדלת משכנתא במקרה של הנתבע".

וכן הוסיף:

"כאשר אני מחזיק סכום של למעלה מ – 200,000 ₪ בנאמנות אני מסביר לתובע איך הוא יכול לקנות דירה – כספים מהון עצמי שיש לו בבנק, כסף שאני מחזיק בנאמנות או בנק מזרחי, סיכוי במידת הצורך לקבל הגדלת משכנתא שהרי איך שלא יהיה תכננו לעשות גרירת משכנתא".

עובדות בסיסיות בעניין המידע שמסר התובע לעניין מקורותיו לצורך מימון העסקה משתקפות במוצג ת/15, תמליל שיחה ממהלך פגישה בין התובע, הנתבע, המתווך מר שלמה אוחנה וצד ג' נוסף, פגישה מיום 21.5.07:

"שלומי
(מר שלמה אוחנה המתווך, א.ש.) – אתה אמרת שאתה הולך לבדוק אחרי הפגישה את היכולות שלך.
שמוליק – הנה אתה רואה שאמרתי לך את זה בנוגע ל – 10,000 דולר.
שלומי – אה... את זה אני לא זוכר. נפגשנו מספר פעמים נכון?
אבשלום – ידענו גם את המחיר של הבית.
שמוליק – נכון. אבל אמרתי לכם גם שחסר לי 10,000 דולר לקניה.
שלומי – ותלך לבנק לבדוק ושיש לך מאמא שלך
x
ומצהלה
(פקידת הבנק, א.ש.)
y
.
שמוליק – אמרתי לך שיש לי אישור עקרוני בכתב מהבנק.
שלומי – אמרת לי שיש לך אישור השלמה עד 85,000 דולר.
שמוליק – נכון, אישור עקרוני נכתב על ידי הבנק מצהלה".

נראה כי התובע הציג בפני
המתווך ובפני
הנתבע מצג לפיו המימון הבנקאי החסר לו לצורך השלמת מקורותיו הינו סכום בשקלים השווה ל – 10,000 דולר וכי הוא מחזיק בידו אישור עקרוני לקבלת ההלוואה אשר תאפשר את השלמת העסקה ולא הציג בפני
הנתבע ובפני
המתווך את תמונת המצב לאשורה לפיה גם הסכום של 52,000 דולר כשוויים בשקלים הינו למעשה מימון בנקאי על דרך של 'גרירת משכנתא' שניתנה בעבר. אומנם מצהיר עו"ד מוסל בתצהיר במקום עדות ראשית ומכלי שני, דהיינו מגרסה שמסר לו התובע כי:

"לא זו אף זו שהתובע הסביר לנתבע כי על רקע מכירת דירה אחרת שלו בישוב שלומי לצד ג', נושא המימון הקשור בבנק טפחות מורכב ומסובך, קשור בהקפאת כספי משכנתא, קשור בכספים בנאמנות, קשור בביצוע שמאויות רלוונטיות וכיוצ"ב עניינים הדורשים טיפול".

ובעדותו:

"בסעיף 3.2 לזיכרון הדברים נקבע הסכום של 52,000 דולר כאשר הסיבה שהסכום הזה נקבע מטבע הדברים הייתה שהתובע סיפר לנתבע ולמתווך והם הבינו שאצל עו"ד מוסל יש סכום של כ – 52,000 דולר ובתמימותם לא טרחו להרים אליי טלפון ולשאול אותי אם כל הקונסטלציה הזו של זיכרון הדברים תקינה בעיניי. כי אם היו פונים הייתי אומר שישאירו זאת לעורכי הדין".

אולם
לא כך במדויק מציג התובע את המידע שהעביר למתווך ולנתבע במהלך המו"מ ועובר לחתימה על זיכרון הדברים:

"אני אמרתי שיש לי 70,000 דולר והסכום שמדובר כערך רכישת הדירה היה ברור שקיים פער".

כך גם ניתן להסיק מתוכן חילופי הדברים במהלך הפגישה הנ"ל מיום 21.5.07 ועל רקע זה יש להבין את עדותו של עו"ד מוסל:

"התובע פנה אליי לראשונה ביום חתימת זיכרון הדברים או יום למחרת. אני רוצה להגיש את מכתב הפניה שלו... אנו רואים במסמך פניה מהירה עוד באותו יום של התובע אליי, בתמימותו הוא סבר שכל מה שאני צריך זה לקחת ייפוי כוח לשחרר כספים ולא תהיה בעיה לחתימת חוזה מסודר עד 5.12.06 מכיוון שהתובע והנתבע זגורי והמתווך לא היו ערים לטכניקה".

העובדה שהמתווך והנתבע
לא היו מודעים בזמן חתימת זיכרון הדברים לכל נושא המימון הבנקאי בסכום המהווה את מרבית סכום העסקה על דרך של גרירת משכנתא, עולה גם מתוכן חילופי דואר אלקטרוני בין עו"ד מוסל לבין הנתבע לאחר שהתברר באופן סופי שהבנק מערים קשיים ובמסגרת הניסיון הנוסף שנעשה
לגבש בכל זאת הסכמות אשר יאפשרו ביצוע העסקה.

בתאריך 6.2.07 שלח עו"ד מוסל דואר אלקטרוני אל הנתבע, מכתב שצורף לתצהיר הנתבע ואשר נרשם בו בין השאר כדלקמן:

"לאחר שהפעלתי לחץ גדול ביותר על שמואליק לפידות מסכים שמואליק לפשרה הבאה: זגורי ולפידות יממנו חצי בחצי חוות דעת של שמאי מהרשימה של בנק טפחות, לגבי השווי של הבית הנמכר באופן שהחוזה שייחתם בקרוב יהיה מבוסס על תמורה כוללת כפי שיקבע אותה השמאי ובא לציון גואל. לדעתי ההצעה הזו היא ההוגנת ביותר מכיוון שכל הרעיון מלכתחילה היה שיהיה מימון רכישה שמתבסס על גרירת משכנתא + הלוואה נוספת של הגדלת משכנתא. לכן אבקשך לאשר לי במייל חוזר כי אתה מסכים שאז ביום א' נעשה שיחת ועידה ונקבע יחדיו את השמאי מהרשימה של בנק טפחות ... החלופה היחידה האחרת היא שכל צד יקבל את כספו בחזרה וזגורי ימכור את ביתו לצד ג' ".

הצעה זו נתקלה בסירוב מצד הנתבע אשר השיב:

"הנני עומד בדעתי לקיים את ההסכם שביני לבין לפידות מ – 20.11.06 ככתבו וכלשונו וכו'.

מעולם לא היה רעיון כפי שאתה כותב שיושג מימון רכישה שמתבסס לגרירת משכנתא והלוואה נוספת וכל הרעיון הזה לא הוסכם ביני ובין לפידות והוא פסול מיסודו".

בגזרה זו מקובלת עליי מן ההיבט העובדתי גרסת הנתבע לפיה לא נאמר לו ע"י התובע בשלב חתימת זיכרון הדברים או במהלך המו"מ לקראת חתימת זיכרון הדברים, כי הסך של 52,000 דולר אותו מתכוון התובע לשלם על חשבון התמורה מקורו במימון בנקאי על דרך של 'גרירת משכנתא'. עם זאת אין בכך לדעתי כדי לשנות את תמונת המצב המשפטית, הרי התנאי נרשם באופן מפורש בזיכרון הדברים ואינני מקבל עמדת הנתבע כי רק בדרך מקרה הוצא מן האינטרנט מסמך המכיל תנאי כזה וכי לא הייתה לו כל משמעות שהיא בעיני הצדדים וכי מטעם זה נרשם התנאי כמשפט סתמי.
העיד בעניין זה התובע:

" המתווך ידע לאורך כל הדרך את הסכום ההתחלתי שלי ולכן עלתה הסוגיה גם בכתב וגם בזיכרון הדברים שהתוספת שמדובר עליה מגובה בסיוע בנקאי".

ולהלן:

"היה קושי שהיה קיים טרם החתימה ולכן היה חשוב שהוא ייכתב. שהוא
(התנאי, א.ש.) כי בלי זה אי אפשר היה לקנות את הנכס ... לא היו לי מקורות וזה היה ידוע מוקדם טרם החתימה שבלי המקורות האלה אני לא יכול לרכוש את הדירה. הבנתי שהתנאי אומר שאם הוא לא מתממש מאיזה שהיא צורה אז כל 'הואיל' שמעליו ומאחוריו מתבטל".

בכתב הגנתו ובהתייחס לטענות המפורשות שהועלו בכתב התביעה לפיהן הודגש במהלך הפגישה לקראת חתימת זיכרון הדברים נושא התנאי הנ"ל, הכחיש הנתבע התניה כלשהי שהותנה בה תוקפו של זיכרון הדברים, בתצהיר במקום עדות ראשית לא התייחס לכך באופן פרטני ובעדותו השיב במסגרת החקירה הנגדית:

"לשאלתך אם היה לי חשוב לדעת איך התובע מממן, אני משיב שהוא אמר שיש לו סכום התחלתי. לגבי הלוואת משכנתא, אני לא זוכר, לא יודע, לא עניין אותי."

הכף נוטה לכך שהתנאי נרשם במפורש בזיכרון הדברים על סמך בקשה ספציפית של התובע וככל הנראה הדהדה באוזניו אזהרה שהוזהר על ידי עו"ד מוסל קודם לכן. כך הצהיר התובע בסעיפים 8 ו – 9 לתצהיר במקום עדות ראשית:

"הנתבע והמתווך, שניהם לחצו מאוד על התובע כי ימהר ויחתום על זיכרון הדברים... עובר לחתימת זיכרון הדברים היה התובע מודע לחלוטין לדברי עורך דינו יעקב מוסל אשר ביקש ממנו ב'רחל בתך הקטנה' כי לעולם לא יחתום על זיכרון דברים אלא ישאיר את העבודה המקצועית לעורך דינו. על הרקע הזה הדגיש התובע חזור והדגש הן בפני
הנתבע והן בפני
המתווך כי הרכישה נשוא זיכרון הדברים נעשית מדעיקרא בכפוף לכך שהתובע יצליח לממן את הרכישה בסיוע הלוואת משכנתא של בנק מזרחי טפחות סניף נהריה".

גם אם מוסיף התובע נופך מופרז למידת ההדגשה שנסך בדבריו בפני
המתווך והנתבע בהקשר לחשיבות מעמדו של הבנק בעסקה, עדיין עומדת בתוקפה ובעינה גרסתו כי התנאי שבזיכרון הדברים הוסף ונרשם שלא במקרה.

מסקנתי איפה היא כי יש לראות את זיכרון הדברים כהסכם המותנה בתנאי מתלה.

מתברר כי בסמוך לאחר החתימה על זיכרון הדברים ועל סמכו מיהר הנתבע להתקשר עם חברה קבלנית לצורך בניית ביתו בישוב קהילתי בגליל התחתון ומטבע הדברים התחייב ללוח זמנים לתשלום. ניתן לקבל את גרסתו כי בעקבות העיכוב בקבלת הכספים עפ"י לוח הזמנים שנקבע בזיכרון הדברים, נקלע למצוקה של תזרים מזומנים אל מול החברה הקבלנית ונאלץ ליטול הלוואות. תוצאה זו איננה בלתי צפויה והיא שכיחה למדי כאשר בוחרים צדדים שאין להם ידע וכישורים מתאימים, לבצע עסקת מקרקעין על דעת עצמם ללא ייעוץ מקצועי ומבלי להכיר ולהבין את המורכבות אשר עלולה להיות כרוכה בעסקה מן הסוג הזה, את המשמעויות מן הנתונים הרלוונטיים, ואת ההליכים הדרושים על מנת להביא להשלמתה המוצלחת של העסקה. חתימה על הסכם בנסיבות שכאלה בעזרת מתווך אשר מניח בפני
הצדדים מסמך המונפק מן האינטרנט, מסתיימת במקרים רבים בין כותלי ביהמ"ש.

אינני מוצא ממש בטענה החילופית אשר מעלה הנתבע באמצעות באת כוחו, על סמך הערכות והשערות, כי התנאי אשר הוצב על מנת להקנות תוקף להסכם, קוים למעשה וכי את העדרו של אישור סופי מטעם הבנק יש לתלות בנסיבות חדשות אשר התובע התחמק מלמסור. מקובלת עליי בעניין זה עדותו של עו"ד יעקב מוסל אשר הרחיב והסביר את אשר התרחש לאחר שהציג בפני
ו התובע את זיכרון הדברים וביקש את עזרתו למימוש העסקה:

"קבענו פגישה דחופה אצל מנהלת סניף טפחות מזרחי בנהריה גב' צהלה מדינה כדי לראות איך אפשר להתקדם בנושא הטכני של קידום העסקה. שלישית, שוחחתי עם מר זגורי הנתבע והסברתי לו שאין כל אפשרות לקדם ברמה הטכנית את הביצוע של העסקה בלי לפתור את הנושא הטכני של מימון והעברות הכספים כולל כספים שאני החזקתי בנאמנות ושמקורם היה מכירת נכס אחר בשלומי על ידי התובע...

חשוב להבין שהיה קיים תיק של משכנתא היסטורי על נכס אחר שהכוונה והסיכום עם טפחות נהריה היה שעם הכסף שבידי אנחנו מסלקים את אותה הלוואה בדרך של הקפאה וגרירה עם נכס חליפי ... אני באתי לצהלה, הייתה בידיה של צהלה זיכרון הדברים והיא אמרה לי שהיא מתמצאת במחירים בשלומי מכיוון שיש להם יותר מעסקה אחת שם והיא חוששת שהדירה שקנינו מהנתבע לא תהיה שווה יותר מ – 75,000 דולר בגבוה. שאלתי מה המשמעות והיא השיבה לי שלא נוכל לקבל הגדלת משכנתא במידה וזה לא תואם את הדרישות שלהם שבאו בין היתר באישור עקרוני שבזמנו התובע קיבל באוקטובר 2006 ואף לדבריו הציג את זה לנתבע ולמתווך ...

בנספח ב' רואים מסמך מ – 25.10.06 והמסמך הזה דיבר על אישור עקרוני להגדלת משכנתא בכפוף לשווי נכס של 354,750 ₪
זה הסכום המדויק שמופיע. הדירה של הנתבע עובר ליום חתימת זיכרון הדברים באותו יום אם נעשה מתמטיקה על פי שער הדולר אין מחלוקת שהסכום תואם את דרישות בנק טפחות אבל זה בהתייחס לסכום של תמורה של 83,500 דולר וזה לא עוזר לנו וכו'.

לשאלתך מתי לראשונה ניגשתי לצהלה בנובמבר 2006, אני מסביר שניגשתי לצהלה, נסעתי לטפחות נהריה 4-5 פעמים בשביל לראות איך התובע יוכל לממן את העסקה, היו הרבה שאלות, היו לי נסיעות שנסעתי לבד, היו נסיעות שביקשתי מהתובע להצטרף אליי ונפגשנו בנהריה, עשינו מאמצים אדירים כדי לראות איך אני ברמה הטכנית מתמודד עם הסיטואציה כי אני אומר בוודאות שלא ידעתי ב – 100% אם אני יכול להעביר את ה – 52,000 דולר ישירות לנתבע. לא קיבלתי תשובות ברורות מהבנק. מבחינת הבנק זה היה מותנה בבדיקות ובירורים שלהם ... מבחינת בנק טפחות ומבחינתי ומבחינת הנתבע ... היינו אמורים בסופו של יום להביא לבנק טפחות חוזה ולא את זיכרון הדברים ...

אנחנו לא הצלחנו להגיע למצב שקיבלנו אישור מבנק מזרחי טפחות להגדלת משכנתא בסדרי גודל של כ- 10,000 דולר".

הדברים מפורשים וברורים. אחוז המימון של הבנק לעסקה בכללותה, על פי הנחת מנהלת הסניף בעניין שווי הנכס הייתה כ – 83% ולא כטענת הנתבע באמצעות באת כוחו כ – 19% ומטעם זה, כך יש להניח, נקט הבנק זהירות ולא מיהר ליתן אישורו למימון העסקה מכספי הנאמנות וההלוואה הנוספת שהתבקשה. בעת מתן האישור העקרוני הוצג מצג כי מדובר בעסקה לגבי נכס ששוויו בשקלים כ – 83,000 דולר, נתון שלא תאם את הערכת הבנק משהוצג לפניו זיכרון הדברים.

לטענת עו"ד מוסל הוא יידע את הנתבע בשלב מוקדם ולאחר שהוצגו לפניו ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים במסגרת זיכרון הדברים, כי הנסיבות אינן מאפשרות לקיים את העסקה במתווה אשר הושג. כך העיד:

"שוחחתי עם מר זגורי הנתבע והסברתי לו שאין כל אפשרות לקדם ברמה הטכנית את הביצוע של העסקה בלי לפתור את הנושא הטכני של מימון והעברות הכספים כולל כספים שאני החזקתי בנאמנות ושמקורם היה מכירת נכס אחר בשלומי על ידי התובע. מערכת היחסים שלי עם הנתבע הייתה מצוינת והוא הפנה אותי לעורכת דין בשם דנה פרוייליך ומהר מאוד התחלנו לקדם מתוך הבנה של המציאות חוזה מפורט כאשר הטיוטה הראשונה של החוזה הוכנה על ידי דנה ולא על ידי".

ולהלן:

"לשאלתך מדוע לקח לי חודש וחצי ללכת לשמאי ואני משיב שמבחינת בנק טפחות ומבחינתי ומבחינת הנתבע ועורכת דין דנה פרוייליך היינו אמורים בסופו של יום להביא לבנק טפחות חוזה ולא את זיכרון הדברים. על הרקע הזה במקביל לבירורים שלי עם בנק טפחות שהיו על ליבה של העניין אבל לא היו הכל, נעשו חילופי טיוטות ביני ובין דנה ... יש בידי טיוטות ומיילים עם דנה, אראה את אחת הטיוטות האחרונות. הטיוטה נשלחה אליי על ידי עו"ד דנה זוהי טיוטה מינואר.
הוגש בהסכמה ת/7".

והוסיף והסביר:

"החוזה לא נחתם כי הבעיה שאני קורא לה 'הליבה' לכל אורך הדרך, הבעיה הייתה לממן את העסקה בצורה מושלמת ... הנקודה המרכזית שלי כעורך דין הייתה שהתובע יצליח לממן אותה והייתה לי אחריות ישירה כי אני את מרבית הכסף החזקתי אצלי. העברתי אותו לבנק כאשר ראיתי שעובר יותר מדי זמן ויזמתי העברה לבנק. העברתי 223,000 ₪ לבנק מזרחי – טפחות נהריה הם דרשו עוד 6,000 ₪ כדי לראות את הסכום כסכום מספיק לטובת סילוק משכנתא שאנו אמורים לסלק ולגרור. זה היה ידוע לנתבע ... ראיתי שאין לנו כסף לממן את העסקה".

מן המוצג ת/10 עולה כי התובע ניסה להשיג את המימון הבנקאי אשר יאפשר השלמת העסקה. מדובר במזכר ששלח התובע אל בא כוחו נושא תאריך 11.2.07 וכותרתו "פגישה עם צהלה" וכך נרשם בין השאר:

"בפגישה שהייתה ארוכה מאוד טופלו הנושאים הבאים:
א.
בקשה לתוספת משכנתא עד 85% מערך הדירה על פי 75,000 דולר – יצאה בקשה וצהלה ממתינה לאישור של 40,000 ₪ החסרים לקניה וכו'.
ברגע שתיידע אותי בנוגע לאישור תוספת משכנתא יש אפשרות להתקדם עם מר
זגורי".

העולה ממזכר זה כי התובע ניסה להשיג אישור הבנק למימון סך של 63,750 דולר מתוך כספי התמורה בסכום הנקוב בזיכרון הדברים ובטיוטת ההסכם ת/7 והגיש על כך בקשה. נכון לתאריך המזכר 11.2.07 טרם היה בידו אישור סופי לכך מטעם הבנק. מכאן תמיכה לעדותו של עו"ד מוסל בתשובה לשאלות ב"כ הנתבע:

"לשאלתך איפה הבקשה שלי לבנק טפחות להגדלה ואני משיב שהיא הייתה בעל-פה וכו'.

הבקשות מול צהלה מבנק טפחות היו בעל-פה. אני מפנה את ביהמ"ש לנספח א' לתצהירי מתאריך 6.2.07 כאשר אני מבקש להגיש תכתובת פנימית של התובע אליי שזה נותן תמונת מצב. בתום לב הוא פנה אליי ואומר לי מה קורה, מעדכן אותי. ללמד שחלק מהדברים הוא עושה ולא אני וכו'. הנתבע ידע ממני שלא ניתן יהיה לקדם חוזה מפורט אם לא נתמודד עם הנושא של הגדלת משכנתא. זה הליבה של הקושי שלנו שלא הסתרנו מעולם וכו'.
לשאלתך מתי אמרו לי 'לא' להגדלת המשכנתא ואני משיב שאמרו לי שנקודת המוצא שיש לנו קושי הייתה כבר בנובמבר 2006. לקראת סוף נובמבר כאשר ישבתי במשרדה של צהלה בנהריה והיא אמרה לי שיש בעיה שהלקוח שלי קנה דירה שלהערכתה שווה לא יותר מ – 75,000 דולר ואמרתי לה שיש לה יותר ניסיון והיא הציעה לי כל מיני חלופות. או לרדת לסכום של 75,000 דולר וכו'. בנק טפחות מעולם לא אישר. הוא סרב לי בעל-פה".

תמונת מצב זו משתלבת עם מכתבו של עו"ד מוסל אל הבנק, מכתב מיום 6.2.07 אשר נשלח אל מנהלת הסניף בזו הלשון:

"בעקבות שיחותינו פניתי לשמאי ערן בנטל והוא מעריך את שווי הדירה הנקנית על ידי שמואל לפידות
בסכום זהה לזה שאת הערכת אותו כ – 75,000 דולר 320,000 ₪.

רצ"ב טיוטת ההסכם שטרם נחתם.

הואיל ולפידות חתום כבר על זיכרון דברים הרי שמחוסר ברירה

(ההדגשה במקור, א.ש.) אני ממליץ לו לחתום על החוזה לפי 83,500 דולר וכו'.

האם לדעתך ניתן יהיה לקבל בימים הקרובים בחזרה מהבנק את הסך של 52,000 דולר האמורים להיות משולמים לזגורי ביום חתימת החוזה (כזכור לך הפקדתי בחשבון סך של 229,000 ₪).

האם בנוסף לגרירת המשכנתא / משכון לבית זגורי תוכלו לסייע ללפידות בהגדלת המשכנתא כדי שיוכל להתארגן עד 1.7.07 על 11,500 דולר נוספים ולשלמם לזגורי".

גם לאחר שנוכח התובע לדעת כי הבנק מערים קשיים הוא לא אמר נואש וניסה לקבל את האישור על דרך של הצעת בטוחות אחרות. כך עולה מעדותו של עו"ד מוסל:

"הניסיון האחרון שנכשל היה בהצגה של ערבים על ידי התובע. הוא הציג שתי ערבות ונכשל והרים ידיים".

עקב הקושי שנוצר במהלך תקופה ממושכת לקבל את אישור הבנק לעסקה, העביר עו"ד מוסל את הכספים שהופקדו אצלו בנאמנות, לבנק. בכל אותה תקופה שבין מועד חתימת זיכרון הדברים לבין קבלת חוות דעת השמאי ביום 5.2.07 עדיין ניסו באי כוח הצדדים לקדם את העסקה, ניהלו מו"מ והחליפו ביניהם טיוטות של חוזים. גם כאשר התקבלה חוות דעת השמאי והתברר כי הערכת מנהלת סניף הבנק הייתה נכונה וערך הנכס נמוך מן הערך הנקוב בזיכרון הדברים, עדיין ניסה ב"כ התובע להביא להשלמת העסקה במסגרת הכספית עליה הוסכם בין הצדדים. כך מוצאים אנו כי בתאריך 6.2.07 שלח ב"כ התובע אל מנהלת הסניף מכתב בזו הלשון:

ב"כ התובע ניסה עדיין לקדם את העסקה על פי המתווה העקרוני של זיכרון הדברים בשינויים המחויבים מן הנסיבות. קרי, שימוש בכספים שהועברו לבנק ובלא התוספת המבוקשת שלא אושרה. מכאן ההצעה במכתב עו"ד מוסל אל הנתבע באמצעות הדואר האלקטרוני, מכתב אשר תוכנו הובא לעיל. משנדחתה הצעה זו, העלה ב"כ התובע הצעה חילופית נוספת בתחילת מרץ 2007 לפיה יידחה תשלום סך של 11,500 דולר למשך שנה והעסקה תתבצע על פי ערך הדירה כנקוב בזיכרון הדברים. הסדר זה יכול היה לצאת אל הפועל רק אם היה הנתבע מסכים לאפשר רישום הערת אזהרה עם חתימת חוזה למרות דחיית חלק מהתשלום לתקופה ממושכת שהרי סך של 52,000 דולר אמורים היו להגיע ממקורות הבנק וסכום זה צריך היה להבטיח. הנתבע הסכים לדחיית התשלום האחרון כמוצע ואולם סרב לרישום הערת אזהרה והמ"מ נכשל סופית.

על סמך השתלשלות העניינים כפי שהיא משתקפת מן הנתונים הנ"ל מאמץ אני את עמדת התובע לפיה נכשלה העסקה מכיוון שלא הושג מבנק מזרחי טפחות האישור הסופי להלוואת המשכנתא הנוספת שביקש עוד באוקטובר 2006 ודוחה אני טענת הנתבע באמצעות באת כוחו כי אישור זה לא ניתן מחמת נסיבות חדשות ועלומות אשר התובע התחמק מלמסור.

סוף דבר –

מכיוון שמדובר היה בהסכם מותנה בתנאי מתלה ומכיוון שהתנאי לא קוים, וההסכם לא השתכלל, ולנוכח כישלונו של המו"מ אשר נוהל בין הצדדים לאחר מכן בעקבות הודעת הנתבע כמפורט לעיל,
זכאי התובע לדרוש מן הנתבע להחזיר לו אותו חלק מסכום התמורה ששילם. בנסיבות אלה לא היה הנתבע זכאי להמשיך ולהחזיק בכספי התמורה שקיבל על סמך הטענות שהעלה לקיזוז הסכום שקיבל כנגד נזקים שנגרמו לו כתוצאה מ"הפרה" כביכול של ההסכם מצד התובע.

דוחה אני בקשת התובע לפסוק לזכותו סעד כספי בגין נזק שאינו ממוני, טרדה ועוגמת נפש. אילו היה התובע שועה להנחיותיו ועצותיו של בא כוחו היה חוסך מעצמו את הטרדה ועוגמת הנפש.

אני מקבל איפה התביעה ודוחה הגנת הנתבע. בהתאם מחייב אני הנתבע לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך 86,377 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.07 ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף לכך אני מחייב הנתבע לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, את הוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד ליום התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

מזכירות ביהמ"ש תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ב' חשון
תשע"ב, 30 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3221/07 שמואל לפידות נ' זגורי אבשלום (פורסם ב-ֽ 30/10/2011)