פסקי דין על מוטור אפ בע"מ | פסקי דין על יניב ורד | פסקי דין על אייל אוהב ציון | פסקי דין על דוד אוהב ציון |

473/09 עע     01/11/2011




עע 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, אייל אוהב ציון, דוד אוהב ציון




מוטור אפ בע"מ



st1\:*{behavior: }

מוטור אפ בע"מ

המערערת

-

1.
יניב ורד

המשיב

2.
אייל אוהב ציון
3.
דוד אוהב ציון

משיבים פורמאליים

בפני
: השופט עמירם רבינוביץ
, השופטת רונית רוזנפלד
, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
נציג עובדים מר יוסף קרא, נציג מעבידים מר זאב רפואה

בשם המערערת - עו"ד עידו אקרמן
ועו"ד אלעד שביון
בשם המשיב - עו"ד תרצה ברזילי


פסק דין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת נטע רות ונציגות הציבור גב' יהודית ארבל וגב' נירית אשכר-טולקובסקי; עב' 6639/07), אשר קיבל את גרסת המשיב בהתייחס לנסיבות סיום עבודתו וחייב את המערערת לשלם לו פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ושכר עבודה בגין חודש עבודתו האחרון.

הסוגיה המרכזית שעלתה בערעור הינה האם מוצדק היה לפסוק לזכות המשיב פיצויי הלנת שכר, ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מלאים.

הרקע העובדתי
2.
המערערת - מוטור אפ בע"מ
- הינה חברה פרטית אשר בבעלותה מוסך מורשה (להלן – המוסך), ומנוהלת על ידי מר אייל אוהב-ציון (המשיב הפורמאלי 2; להלן – אייל). המשיב, מר יניב ורד
(להלן: יניב), עבד במוסך החל מיום 1.12.2003, כחשמלאי ומכונאי רכב.

3.
ביום 25.4.2007 אירעה תקרית בין יניב לבין מר דוד אוהב-ציון (המשיב הפורמאלי 3; להלן – דוד), שהינו בעל מניות במוסך ואביו של אייל. לפי גרסתו של יניב, דוד תקף אותו, "חטף את המפתחות שהיו תלויים על מכנסיו וקרע את מכנסיו", וכאשר ביקש ממנו את מפתחותיו בסוף יום העבודה צעק עליו "תעוף מפה, אנחנו לא רוצים אותך בחברה". בהמשך אף תפס בצווארו, נופף לעברו בכלי עבודה חד וצעק "אני אשחט אותך פה לפני כולם, תלך מפה לפני שאני אהרוג אותך". יניב טען עוד כי אייל גיבה את אביו, באמרו כי "אין מה לעשות" ו"זה לא מעניין אותי", וכי למחרת התבקש על ידי אחד מעובדי המוסך להחזיר את הרכב שהועמד לרשותו במסגרת העבודה.

דוד מצידו הכחיש מכול וכול את טענת התקיפה והאיומים, אם כי אישר כי לקח את מפתחות הרכב אשר "השתלשלו ממכנסיו" של יניב. לגרסתו, בסוף יום העבודה "הרגשתי לפתע שמישהו חונק אותי מאחור ומוציא מכיסי בכוח את מפתחות הרכב. צעקתי בפחד שמי שחונק אותי יעזוב אותי כי אני מחזיק ביד מסטרינה (כלי עבודה חד – ס.ד.מ) ואני עלול לחתוך את עצמי".

4.
לא הייתה מחלוקת כי יניב לא חזר עוד לעבוד במוסך לאחר האירוע שתואר לעיל, כאשר הצדדים היו חלוקים בשאלה אם סיום עבודתו נבע מפיטורים או התפטרות.

5.
ביום 13.6.2007 הגיש יניב תביעה לבית הדין האזורי כנגד המוסך וכנגד דוד ואייל, במסגרתה עתר לקבלת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ושכר עבודתו בגין חודש עבודתו האחרון. לכך הוסיף דרישות לפיצויי הלנה, פיצוי בגין אי מתן הפסקות בימי ו', גמול שעות נוספות ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל.

המוסך הגיש תביעה שכנגד, במסגרתה תבע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב שהועמד לרשות יניב; פיצוי בגין עזיבתו הפתאומית של יניב ורשלנות בעבודתו; וכן החזר של חלקים שניטלו לפי הנטען ממחסן המוסך ולא שולמה תמורתם.

פסק דינו של בית הדין האזורי
6.
בית הדין האזורי, לאחר שמיעת עדויות הצדדים, העדיף את גרסתו של יניב בכל הנוגע לנסיבות סיום העבודה. בית הדין ציין בקשר לכך כי גרסתו של יניב נתמכה בעדותו של עובד נוסף של המוסך, אשר היה עד ישיר לתקרית, וכי לא הייתה ליניב כל סיבה באותו מועד להפסיק מיוזמתו את יחסי העבודה. בית הדין אף מצא "קשיים וסתירות מהותיות" בין הגרסה שמסר דוד בתצהירו לבין זו שמסר בחקירתו הנגדית, כאשר בחר להגיש תלונה במשטרה רק כ – 11 יום לאחר קרות התקרית ורק בתגובה לכך שיניב הגיש תלונה נגדו. בית הדין ציין עוד כי דוד הודה למעשה כי שלח ידו לגופו של יניב, לאחר חילופי דברים נוקבים ביניהם, לצורך נטילת המפתחות. כן זקף לחובת המוסך את העובדה שמנהלו, אייל, כלל לא מצא לנכון להגיש תצהיר מטעמו. לסיום ציין כי עלה מהראיות כי מנהלי המוסך לא היו שבעי רצון מעבודתו של יניב בתקופה שקדמה לסיום עבודתו, וכי יש בכך משום תמיכה לקביעה כי פוטר.

בית הדין קבע לאור זאת, כי "אנו מקבלים את גרסת התובע ביחס לאופן התרחשות האירוע שהוביל להפסקת עבודתו וביחס לתגובתו של מנהל המוסך אייל לאירוע ואנו קובעים כי מתן גיבוי מצד אייל להתנהגותו של דוד כפי שפורטה על ידי התובע – כמוה כפיטורים".

7.
לזכות יניב נפסקו לפיכך פיצויי פיטורים בסך של 23,625 ש"ח, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים; חלף הודעה מוקדמת בסך של 6,750 ש"ח, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה; ושכר העבודה של חודש אפריל 2007 (אשר קוזז לפי הנטען בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידי יניב) בסך של 5,625 ש"ח, בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים.
בנוסף לכך חויב המוסך בפיצוי בסך של 600 ש"ח בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל, ובהוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. שאר רכיבי תביעתו של יניב, לרבות דרישתו לחייב אישית את דוד ואייל מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך – נדחו. גם התביעה שכנגד נדחתה במלואה, לאחר שנקבע כי לא הוכחה.


בית הדין נימק את פסיקת פיצויי ההלנה (הן בהתייחס לפיצויי הפיטורים והן בהתייחס לשכר חודש אפריל 2007) במילים הבאות: "נוכח התנהלות הנתבעת כפי שקבענו לעיל, מן הראוי לחייב אותה בתשלום פיצויי הלנה מלאים. שכן, לא עומדת לנתבעת אף לא טענת הגנה אחת...".

טענות הצדדים בערעור
­
8.
המוסך סבור כי לא הייתה הצדקה לקבל את גרסתו של יניב בכל הנוגע לסיום יחסי העבודה, שכן היו בה סתירות ובקיעים. המוסך הדגיש כי מספר חודשים טרם התקרית פרסם יניב מודעת חיפוש עבודה באינטרנט, דבר המעיד כי ביקש לסיים את עבודתו וניצל את התקרית על מנת "לממש את תוכניתו לנטוש את עבודתו... ולנסות לזכות בפיצויי פיטורים מן ההפקר". גם שנתיים טרם לכן ביקש יניב להתפטר ואף הודיע על כך, ולבסוף חזר בו. המוסך הדגיש כי יניב אישר בחקירתו הנגדית את פרסום המודעה, וכי בית הדין כלל לא התייחס לכך בפסק דינו.

עוד נטען כי דוד כלל אינו מוסמך לפטר עובדים, וכי אייל לא עשה דבר שניתן להסיק ממנו על פיטוריו של יניב.

9.
לאור האמור, סבור המוסך כי לא הייתה הצדקה לפסיקת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת לזכות יניב. אף לא הייתה הצדקה לפסוק לזכותו את שכר חודש אפריל 2007, שכן התפטר ללא הודעה מוקדמת והמוסך זכאי היה לקזז ממנו את תמורת ההודעה המוקדמת שלא נתן. לכל הפחות, מבקש המוסך את התערבותו של בית דין זה בביטול הטלתם של פיצויי הלנת השכר ופיצויי הלנת פיצויי הפיטורים, ומדגיש כי פסיקתם – בנסיבות בהן קיימת מחלוקת אמיתית לגבי נסיבות סיום העבודה וכאשר סכומם מגיע למאות אלפי שקלים – מנוגדת לתקנת הציבור ו"עומדת בניגוד מוחלט לעקרון המידתיות המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועומד בבסיסו של חוק הגנת השכר".

10.
עוד טוען המוסך כנגד דחיית התביעה שכנגד, וסבור כי היה בחומר הראיות – ובעיקר בתצהירו של דוד – כדי להוכיח את הנזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנותו של יניב והתנהגותו.

11.
יניב תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, ומדגיש כי רוב הערעור נסב כנגד קביעות עובדתיות מבוססות של בית הדין האזורי. בהתייחס לפרסום המודעה באינטרנט ציין יניב כי "לאחר תקופה לא מבוטלת, בה הרגיש המשיב כי הוא עוצר מלכת ולא מקדמים אותו... פתח המשיב ערוץ נוסף, בניסיון להגדיל הכנסתו ופרסם מודעה באינטרנט לחיפוש עבודה..." אלא שבפועל, הופסקה עבודתו "ביד קשה ובאלימות גסה, עוד טרם עלה בידו למצוא עבודה". בסיפת סיכומיו עותר יניב לתיקון השכר הקובע שנפסק לו, אך משלא הגיש על כך ערעור שכנגד – אין באפשרותנו להתייחס לכך.

12.
לעניין פיצויי ההלנה הדגיש יניב, כי שלח למוסך מכתב דרישה לקבלת זכויותיו ימים ספורים לאחר התקרית, והגיש את תביעתו לבית הדין שבועות ספורים לאחר מכן. למנהלי המוסך הייתה לפיכך האפשרות לשלם לו את זכויותיו ולעצור את מרוץ פיצויי ההלנה, אך הם בחרו שלא לעשות כן ולהתישו בדיון הוכחות ארוך. יניב טען עוד כי שיעור פיצויי ההלנה נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בכך. לגישתו, חוסר תום ליבם הקיצוני של המוסך ובעליו – עד כדי אלימות פיזית - מצדיק במקרה זה שלא להפחית כלל את פיצויי ההלנה שנקבעו על ידי המחוקק. קל וחומר, כאשר המוסך כלל לא טען בכתב הגנתו לקיום התנאים המצדיקים לפי חוק את ההפחתה – אלא רק הכחיש לקונית את הזכאות.

דיון והכרעה
13.
לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית הדין האזורי, למכלול טענות הצדדים בערעור ולכלל נסיבות העניין, אנו סבורים כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי ברובו להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991. עם זאת, מצאנו לנכון להתערב בפסיקת פיצויי ההלנה ולהפחיתם. להלן יובאו טעמינו לכך.

14.
כפי שעולה מהפירוט לעיל, חלק ניכר מטענות המוסך בערעור מכוונות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, הן בהתייחס לנסיבות סיום העבודה והן בהתייחס לדחיית התביעה שכנגד. הלכה פסוקה היא, כי הערכאה הדיונית היא השומעת את העדים ומתרשמת מחומר הראיות שהובא לפניה; בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת, לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות המושתתות על מהימנות (ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007).

15.
במקרה שלפנינו, לא ראינו לנכון לסטות מהלכה זו. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים וכולל הסבר מפורט לשאלה מדוע מצא לנכון לקבל את גרסתו העובדתית של יניב בכל הנוגע לנסיבות סיום העבודה. בית הדין אמנם לא התייחס באופן מפורש למודעה באינטרנט שפרסם יניב מספר חודשים קודם לכן, אך לא מצאנו כי יש בכך כדי להשליך על קביעותיו העובדתיות, שהתבססו על מספר עדויות שנשמעו בפני
ו בנוגע לתקרית שהתרחשה ביום העבודה האחרון. אנו דוחים לפיכך את טענות המוסך הן בנוגע לנסיבות סיום העבודה והזכויות הסוציאליות שנפסקו לזכות יניב כתוצאה מכך, והן בנוגע לתביעה שכנגד.

שיעורם של פיצויי הלנה נתון אף הוא, דרך כלל, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולמרות זאת שוכנענו כי במקרה זה מוצדק להתערב בכך. להלן נתייחס בקצרה לתכליתם של פיצויי ההלנה כפי שנקבעה בפסיקה; לשיקולים המאפשרים הפחתה של פיצויי ההלנה; ולסיום לנסיבותיו של מקרה זה.

16.
חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן: החוק) מגדיר את המועדים לתשלום שכרו של עובד, וקובע – בסעיף 17 – סקנציה חמורה וקוגנטית במקרה של אי תשלום במועד. סנקציה דומה נקבעה, בהתייחס לאי תשלום במועד של פיצויי פיטורים, בסעיף 20(ב) לחוק. בהלכה הפסוקה הובהר כי תכליתם של פיצויי ההלנה הינה הרתעתית במהותה ("

in terrorem
"), ונועדה להעביר למעסיקים מסר ברור בדבר החשיבות שרואה המחוקק בתשלום שכרו של עובד במועד (דב"ע נג/3-137 עיזבון המנוח יצחק ידידיה – יוסף בלומנפלד, פד"ע כו 557 (1994); דב"ע נו/ 5-62 תע"ש תעשיות לישראל בע"מ – קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449 (1996)).

17.
פיצויי ההלנה נועדו לפיכך לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק, בהתחשב ב"חזיון הלנת השכר שהתפשט אצלנו במרוצת הימים במידה מדאיגה מאוד ולבש צורות שונות ומשונות" (מתוך דברי שר העבודה מרדכי נמיר בעת הצגת הצעת החוק בכנסת, כפי שהובאו בע"ע 1242/04 עיריית לוד – אבלין דהן, מיום 28.7.2005; להלן – עניין עיריית לוד; כן ראו אצל סטיב אדלר, פיצויי הלנה – חוק ופסיקה, שנתון משפט העבודה ו' (1996) 5, 20; להלן – אדלר; דב"ע מד/3-73 דינה טל – שירותי כימאויר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פד"ע טז 203 (1984)).

18.
תכלית נוספת הינה מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים. כך גם לגבי פיצויי פיטורים, ככל שאינם משולמים לעובד דווקא בתקופה הקשה שלאחר פיטוריו בה הוא זקוק להם לצורך כלכלתו ועל מנת לאפשר לו למצוא עבודה חדשה.

19.
סעיף 18 לחוק מאפשר שיקול דעת לבית הדין לצורך הפחתת פיצויי ההלנה או ביטולם, ככל שנוכח "כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".

סעיף 20(ד) לחוק קובע הוראה דומה בהתייחס לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אותם רשאי בית הדין להפחית או לבטל "אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה: (1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין; (2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעביד; (3) הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לעניין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם".

20.
בעבר פורשו סעיפים 18 ו – 20(ד) לחוק בדווקנות יחסית (דב"ע מח/1-1 אגברייה אחמד טהה – עיריית אום אל פחם, פד"ע כ' 136 (1988)), אך בשני העשורים האחרונים חל שינוי בכך, בין היתר נוכח חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר הצדיק מתן פרשנות חדשה לסעיף לאורו (אהרון ברק, פרשנות במשפט – פרשנות חוקתית (1994), עמ' 562).

סיבה נוספת לשינוי הינה שימת דגש גדל והולך בפסיקה על עקרונות תום הלב, והשגת צדק במקרה הקונקרטי, תוך הגמשה בכללים הנוקשים שנהגו בעבר (אלישבע ברק-אוסוסקין, הלעולם קוגנטי? דרכו של בית הדין בנתיבי ההגמשה לאור עקרון תום הלב, צפוי להתפרסם בספר אלישבע ברק-אוסוסקין (2011)).

21.
הפסיקה כיום מאפשרת אם כך שיקול דעת רחב לבית הדין, בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם. באשר להיקפו של שיקול הדעת ניתן למצוא שתי גישות: הגישה הראשונה גורסת כי הנסיבות הנקובות בסעיפים 18 ו – 20(ד) לחוק אינן מהוות רשימה סגורה, ו"אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה שיקול דעת... " (סגנית הנשיא (בדימוס) ברק-אוסוסקין בע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – ג'וליה מימון, מיום 29.11.2000; כן ראו את פסק דינה של השופטת נטע רות בעב' (ת"א) 6992/00 יצחק ביטש – דליה אדרוקי, מיום 25.5.2003). הגישה השנייה גורסת כי רשימת הנסיבות הינה סגורה אך ניתן לפרשן באופן תכליתי, המאפשר שיקול דעת רחב לבית הדין (גישת הנשיא (בדימוס) אדלר בעניין עיריית לוד).

בין כך ובין כך, נראה כי אין כיום מחלוקת כי טרם פסיקת פיצויי הלנה על בית הדין להפעיל שיקול דעת, הן לגבי עצם פסיקתם והן לגבי שיעורם (ע"ע 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ – מירב בן הלל, מיום 31.5.2000; ע"ע 394/99 המפד"ל – תאופיק אגבריה, מיום 23.12.2003).

22.
באשר לדרך הפעלת שיקול הדעת, הוצע לקבוע מדיניות המבצעת "איזון נאות בין זכויות העובד והמעביד", תוך שקלול "מכלול נסיבות המקרה" והגעה "להכרעה צודקת ומאוזנת", המעוגנת "במציאות, בהקשר התעשייתי וביחסי האנוש" (אדלר, בעמ' 46; כן ראו את ע"ע 647/07 חיים גפן – בתי מלון מאוחדים בע"מ, מיום 6.7.2009; ע"ע 357/06 ק.ל.ע קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ – מועצה מקומית פקיעין, מיום 9.6.2009).

יש לפיכך לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים - לרבות לעובדים אחרים של המעסיק - עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם (וראו למשל – כדוגמאות לדרך הפעלת שיקול הדעת – את ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ – מונטסנוט איילין איל, מיום 24.11.2005; ע"ע 307/05 בתי מלון מאוחדים בע"מ – רונית דבורה, מיום 20.9.2006).

במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה לרבות התנהגות הצדדים ותום ליבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה את כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות. בעת קביעת שיעור ההפחתה ניתן להיעזר, ככל שהנסיבות מתאימות לכך, בשיעור הריבית החריגה הנוהגת בבנקים (כפי שנעשה בעניין עיריית לוד).

23.
בהתבסס על כל האמור לעיל, שוכנענו כי יש הצדקה במקרה זה להפחית את פיצויי ההלנה שנפסקו על ידי בית הדין האזורי. כפי שעולה מהפירוט לעיל, קיימת הייתה מחלוקת עובדתית ממשית בין הצדדים לגבי נסיבות סיום העבודה, ולגבי השאלה אם יש לראות בתקרית ובחילופי הדברים בעקבותיה משום פיטורים או התפטרות. באופן טבעי היה על בית הדין האזורי לבחור באחת הגרסאות, אך אין בכך כדי לשלול את קיומה של מחלוקת בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים. זאת ועוד, גם אם התנהגותו של דוד – בהתאם לקביעותיו של בית הדין האזורי – ראויה הייתה לגינוי חריף, אין בכך כדי להשליך באופן אוטומטי על חוסר תום הלב שיש לייחס למוסך כמעסיק. נזכיר בהקשר זה כי מנהל המוסך, אייל, לא היה מעורב באופן ישיר בתקרית.

כן יש לקחת בחשבון את הזמן שחלף ממועד סיום יחסי העבודה ועד מתן פסק הדין, כאשר "אילוצי בית הדין, והעומס המוטל עליו, מביאים לכך שפיצויי ההלנה התלויים במשך הזמן אינם עומדים בשום פרופורציה לסנקציה המבוקשת" (עד"מ 1009/04 ויקטוריה סבירסקי – ראיסה לרנר, מיום 25.10.2006).

24.
באשר לשיעור הפחתתם של פיצויי ההלנה – לאחר שקילת כלל השיקולים שפורטו לעיל, הגענו למסקנה כי יש להעמידם במקרה זה על ריבית כדין והפרשי הצמדה בתוספת סך כולל של 20,000 ש"ח (הן בגין הלנת שכר חודש אפריל 2007 והן בגין הלנת פיצויי הפיטורים). בהתחשב בכלל הנסיבות, לרבות סכומי הקרן וחלוף הזמן כתוצאה מההתדיינות המשפטית, הגענו למסקנה כי די בסכומים אלה כדי להגשים את תכלית החוק, באופן סביר ומידתי.

25.
סוף דבר –
הערעור מתקבל בחלקו. פסק דינו של בית הדין האזורי נותר על כנו, למעט תיקון אחד: במקום פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים, כפי שנפסקו על ידי בית הדין האזורי, יועמדו פיצויי ההלנה – הן בגין שכר חודש אפריל 2007 והן בגין פיצויי הפיטורים – על
ריבית כדין והפרשי הצמדה בצירוף סך כולל של 20,000 ש"ח, אשר ישא ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בהתחשב בתוצאה, אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום, ד' חשון תשע"ב (1 נובמבר 2011), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.




עמירם רבינוביץ
,
שופט, אב"ד

רונית רוזנפלד
,
שופטת

סיגל דוידוב-מוטולה
,
שופטת

מר יוסף קרא,
נציג עובדים


מר זאב רפואה,
נציג מעבידים








עע בית הדין הארצי לעבודה 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, אייל אוהב ציון, דוד אוהב ציון (פורסם ב-ֽ 01/11/2011)