פסקי דין על סדי קליין | פסקי דין על דוראל אמסלם

38438-07/11 רתק     01/11/2011




רתק 38438-07/11 סדי קליין נ' דוראל אמסלם








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
:
כב' ס. הנשיא השופטת ר. יפה-כ"ץ
רת"ק 38438-07-11



בעניין:


סדי קליין


המבקש


נגד



דוראל אמסלם

המשיבה

בקשת רשות ערעור על החלטתו ופסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות באשדוד
בת.ק. 500/08 שניתנו ביום 6.6.11
על ידי כב' השופטת נגה שמואלי מאייר

ה ח ל ט ה

1.
בפני
בקשות לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת עירבון במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד מיום 06/06/11 ועל פסק דינו מיום 09/03/10.

אין מחלוקת, כי בתאריך 03/03/08 אירעה תאונת דרכים בין הרכב בו נהגה המשיבה לבין רכבו של המבקש. המבקשת, אשר סברה כי התאונה אירעה באחריותו של המשיב, הגישה כנגדו תובענה לביהמ"ש לתביעות קטנות, בה דרשה כי יפצה אותה על הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה. המבקש אמנם לא הגיש כתב הגנה, אולם התייצב לדיון שנקבע (ביום 8.3.09), בפני
כב' השופטת גילת שלו.

בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין במסמכים ובחו"ד השמאי שהוגשה מטעם המשיבה, איפשר לצדדים להגיש תמונות ומסמכים נוספים לביסוס טענותיהם, ודחה את התיק למתן פסק-דין. משחלף המועד להגשת המסמכים (ובתאריך 09/03/10, היינו - כשנה לאחר הדיון!), ולאחר שהמשיבה הגישה מסמכים ותמונות מטעמה, ניתן פסק הדין בתובענה, במסגרתו קיבל ביהמ"ש את תביעת המשיבה במלואה וחייב את המבקש לשלם לה סך של 5,076 ₪ והוצאות בסך 550 ₪.


בין לבין (ובתאריך 31/05/09), ניתנה החלטה מטעם ביהמ"ש, במסגרתה נתבקשו הצדדים להגיב לאפשרות שיינתן פסק-דין על דרך הפשרה. הצדדים לא הגיבו לבקשה זו, וניתן, כאמור,

פסק דין
על סמך הראיות שהובאו בפני
ביהמ"ש.


בתאריך 18/03/10 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין בטענה, כי לא הספיק, מטעמים שונים, להגיב להחלטת בית המשפט במועד שנקצב.



בתאריך 21/12/10 קבע בית המשפט (התיק הועבר לכב' השופטת נגה שמואלי מאייר) בהחלטה, כי פסק הדין יבוטל בכפוף להפקדת הוצאות המשיבה בסך 300 ₪, אשר ישולמו למשיבה תוך 30 יום. כן קבע, כי המבקש יגיש כתב הגנה בתוך 15 ימים, אחרת פסק הדין יוותר על כנו.


המבקש הגיש מספר בקשות בהן טען, כי המשיבה סירבה להיענות לפניותיו ולקבל את סך ההוצאות שנפסק לזכותה וכי לא נתאפשר לו להפקיד את הכסף בקופת בית המשפט. את כתב ההגנה – לא הגיש.


בתאריך 06/06/11 קבע ביהמ"ש, כי בהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המבקש, פסק הדין מיום 09/03/10 - יוותר על כנו.


על ההחלטה הנ"ל ועל פסק הדין הוגשה הבר"ע, במסגרתה גם הוגשו הבקשות לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת העירבון.

2.
המבקש טוען בבקשותיו, כי אין ביכולתו לשלם אגרה ולהפקיד עירבון מאחר והוא חסר אמצעים, בהיותו גרוש ואב ארבעה ילדים (אגב, בתצהיר כתוב חמישה ילדים), וכי חשבון הבנק שלו מעוקל. עוד הוסיף בתצהירו, כי לחובתו נצברו חובות כבדים בעקבות עסק שהיה בבעלותו ונסגר לפני מספר שנים.

3.
החובה לשלם אגרה
(תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, להלן: "תקנות האגרות")
והחובה להפקיד עירבון
(תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי")
על ידי מי שמגיש בקשת רשות ערעור - נקבעו בדין. בצד הוראות אלה, נקבעה גם אפשרות לפטור את המבקש מחובות אלו (שתיהן או אחת מהן), כאשר השיקולים העיקריים שעל פיהם ניתן ליתן פטור הם חוסר יכולת כלכלית ובחינת סיכוי ההליך.


אשר לאגרה, תקנה 14(א) לתקנות האגרות קובעת, בזו הלשון:

אגרה
"
(א)
בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.

...



(ג)
הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.
...
(ה)
קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג)".


במידה והוחלט לפטור את המבקש מתשלום אגרת בקשת רשות הערעור, עדיין יש להידרש לסוגיה האחרת, דהיינו, אם בנוסף לפטור האמור ראוי יהיה לפטור את המבקש גם מחובת הפקדת העירבון, חובה המצויה בתקנות 404, 427 ו-428 לתקנות סדר הדין האזרחי, שזו לשונן:




"404.
(א)
עם הגשת בקשה לרשות ערעור, יפקיד המבקש עירבון או ייתן ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור, ויצרף את המסמכים המפורטים בתקנה 419, אך רשאי בית המשפט לדון בבקשה אף אם לא צורפו העתקים מהחלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו עניין.
(ב)
על הפקדת עירבון או מתן ערובה בבקשה לרשות ערעור יחולו הוראות תקנות 427 עד 433, בשינויים המחויבים...


...

427.
המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה.






428.
משהוגש כתב הערעור, יקבע הרשם של בית המשפט שלערעור את סכום העירבון שעל המערער להפקיד בבית המשפט להבטחת הוצאותיו של כל משיב ואת המועד להפקדתו וימציא למערער הודעה על כך..."


ומשהוגשה בקשה לפטור מחובת הפקדת העירבון, על ביהמ"ש ליתן דעתו לקבוע בתקנה 432(א) לתקנות סדר הדין האזרחי,
שזו לשונה:

"
החליט הרשם, לפי בקשת המערער, לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת עירבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בעניין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך".



כך נקבע בשאלות אלה בע"א 897/00 פלוני נ' פלונית
[פ"ד נט (4) 721, עמ' 723]
:
"ביסוד התקנות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות... מחד, התקנות באות לקבוע מנגנון של השתתפות הפרט, המבקש לנהל הליך משפטי, בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי-המשפט... מנגנון זה אינו עיקרון פיסקאלי בלבד, אלא בא הוא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר - ולעתים רבות אגרה משמעותית - ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. בכך מתבקש להשיג לא רק יעילות וחיסכון במשאבי הציבור והפניית משאבי השפיטה לאפיקים הנדרשים, אלא גם יימנעו הליכי סרק שיש בהם הטרדה של צדדים להליך משפטי ללא צורך והכרח... מאידך, החיוב באגרה איננו יכול לאיין את זכותו של הפרט לפנות לערכאות במובן זה, שבשל חיוב זה תישלל כליל היכולת של פרט מסוים להיזקק לשירותי מערכת המשפט. זכות הגישה לערכאות היא זכות בעלת אופי חוקתי, ולא ניתן לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. מכאן שנקבע בתקנות, כי מי שאינו יכול לשלם את האגרה - מטעמי חוסר יכולת כלכלית - יהיה פטור מאגרה בנסיבות מסוימות".
אשר לפטור מהפקדת עירבון, נקבע, כי על בית המשפט, בבואו לבחון בקשה למתן פטור מהפקדתה, ליתן משקל לשני אינטרסים מתחרים, כאשר מצד אחד - ניצבת זכות הגישה לערכאות ופתיחת שערי בית המשפט גם בפני
מי שידו אינה משגת לשלם את ההוצאות הכספיות הכרוכות בהליך, ומן הצד האחר, יש להבטיח את הוצאותיו של מי שזכה בדין ולא להותירו, בסופו של יום, ללא יכולת לפרוע את הוצאותיו. על מנת לאזן בין האינטרסים הנ"ל, על המבקש פטור להוכיח גם העדר יכולת כלכלית וגם, כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים, כאשר שני התנאים מצטברים.


היות ובקשת הפטור מאגרה היא עניין שבין המערער לבין המדינה, בעוד שהפקדת העירבון נועדה להבטיח את המשיב והוצאותיו במידה וייפסקו לטובתו הוצאות שכאלה אם הערעור יידחה, אזי הבקשה לפטור מהפקדת עירבון מעמידה רף דרישות גבוה יותר.

4.
ובענייננו, המבקש צירף לבקשתו לפטור מאגרה הודעה, כי התקבל עיקול על חשבון הבנק שלו וכן העתק מ

פסק דין
של בית המשפט לענייני משפחה, המחייבו בתשלום מזונות. אולם, המבקש לא פירט האם וכיצד ניסה לגייס את הכסף הדרוש לתשלום והאם יש נכסים ברשותו. לפיכך, לא עמד בנטל להראות, כי הוא נעדר יכולת כלכלית, ודי בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה לפטור מאגרה וקל וחומר את הבקשה לפטור מהפקדת עירבון.


5.
יתרה מכך, עיון בתיק בימ"ש השלום לתביעות קטנות מעלה, כי אף דין הבר"ע גופה להידחות.
בבקשתו טוען המבקש, כי סבר שעליו להגיש כתב הגנה רק לאחר תשלום ההוצאות למשיבה וכן טען, כי יש בידיו תיעוד וידיאו המוכיח, כי אינו אשם בתאונה. בדיון שהתקיים בפני
, הוסיף המבקש וטען, כי ביהמ"ש ביסס את פסק-דינו אך ורק על סמך האמון שנתן במשיבה, ולא היה ראוי שיעשה כן ללא כל "עדויות של ממש". הוא ציין, כי הראיות שבידיו אינן אלא צילום של מקום התאונה במכשיר הטלפון הסלולארי שלו, אותן לא הציג לביהמ"ש קמא, גם לא לאחר שניתנה לו ולמשיבה אורכה לעשות כן, תוך שחזר וטען, כפי שגם טען בפני
ביהמ"ש קמא, כי באותה עת היה "מבולבל" בשל הליך גירושין בו היה נתון.

6.
יש לזכור, כי מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר, שאינו פורמאלי ושאינו יקר, לתביעות בסכומי כסף קטנים, ובכך למנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים. להשגת יעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים, ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות נעשו פשוטים יותר וצומצמו הדרישות הפורמאליות. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין
(סעיף 63 לחוק בתי המשפט)
, למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין
(סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976)
; וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי
(סעיף 64)
.

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפני
ו התברר העניין.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפני
ה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

7.
במקרה שבפני
נו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ואת המסמכים שהוגשו מטעם המשיבה ובסיכומו של הליך קיבל את גרסת המשיבה, אותה מצא אמינה ומגובה במסמכים. לעומתה, היה זה המבקש שלא הגיש כתב הגנה, לא הביא כל ראיה לתמוך בעדותו, ואף מעדותו עלה, כי לא נהג בזהירות הנדרשת. בית המשפט אף לא התעלם מטענתו, כי יש ברשותו קלטת וידיאו, המוכיחה, לטענתו, את גרסתו כי האשמה לקרות התאונה רובצת לפתחה של המשיבה, ואף איפשר לו להציגה, אך משלא עשה כן, אין למבקש להלין - אלא על עצמו.

בנוסף יצויין, כי המבקש קיבל הזדמנות נוספת להוכחת טענותיו, כפוף לתשלום מזערי של הוצאות המשיבה ולהגשת כתב הגנה מטעמו, כאמור בהחלטתו הברורה של בית המשפט מיום 21/12/10, אך שוב הוא לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו. אדגיש, כי הזדמנות זו שניתנה למבקש הייתה לפנים משורת הדין, שכן המבקש לא העלה כל טעם של ממש לביטול פסק הדין. הטעם שהעלה, כאילו לא קיבל את החלטת ביהמ"ש מיום 31/05/09 ולא היה סיפק בידיו להגיב להחלטה זו, אין בה כל הצדקה לביטול פסק-הדין, שהרי החלטה זו רק הייתה פניה מטעם ביהמ"ש לצדדים לשקול מתן

פסק דין
על דרך הפשרה. וממילא, בהעדר הסכמת הצדדים לאופציה זו, ניתן, בסופו של דבר, פסק-הדין על סמך הראיות שעמדו בפני
ביהמ"ש.

אוסיף ואציין, כי מתוך פסק דינו של ביהמ"ש קמא, התעוררה, לכאורה, שאלת זכות העמידה של המשיבה, לאחר שהרכב בו נסעה הינו בבעלות אביה, ולכאורה היה זה האב שאמור היה להגיש את התובענה. אולם, משהתברר, כי הייתה זו המשיבה שנשאה בעול התשלומים לתיקון הרכב, הסכים גם האב (שהיה נוכח בכל הדיונים), שהפיצוי מגיע למשיבה כהחזר עבור הוצאותיה.

8.
סיכומו של דבר – לא מצאתי כל ממש בבר"ע והיא נדחית, וממילא גם אין מקום להיעתר לבקשות הנלוות שהוגשו יחד עמה.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ₪, סכום שיישא ריבית חוקית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום,
ד' בחשוון תשע"ב, 01 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים
.
השופטת רויטל יפה-כ"ץ
ס.נשיא







רתק בית משפט מחוזי 38438-07/11 סדי קליין נ' דוראל אמסלם (פורסם ב-ֽ 01/11/2011)