פסקי דין על סינג הרפרט | פסקי דין על מרדכי לב טוב | פסקי דין על מרים לב טוב | פסקי דין על דניאל לב טוב ואח' |

1732/09 תעא     03/11/2011




תעא 1732/09 סינג הרפרט נ' מרדכי לב טוב, מרים לב טוב, דניאל לב טוב ואח'








בית דין אזורי לעבודה בירושלים



תע"א 1732-09 סינג הרפרט
נ' לב טוב ואח'






בפני

כב' השופט אייל אברהמי
, סגן הנשיאה
נציג ציבור מר אברהם רבינוביץ
נציגת ציבור גב' חדוה אהוד



תובע

סינג הרפרט
ע"י ב"כ עוה"ד איאן יפה



נגד


נתבעים

1.מרדכי לב טוב
2.מרים לב טוב
3.דניאל לב טוב
4.בני לב טוב
5.יאיר שרה
ע"י ב"כ עוה"ד יגאל עיני




פסק דין



1.
התובע מהגר עבודה מהודו שעבד כמטפל של נתבע מס' 1. נתבעת מס' 2 הינה אשתו של נתבע מס' 1,
הנתבעים 3,4 ו 5 הינם ילדיו של נתבע מס' 1.
2.
התובע עבד כמטפל בנתבע מס' 1 מיום 29.8.07 ועד סוף חודש יולי 2008, דהיינו 11 חודשים, בתומם התפטר התובע. התובע התגורר בבית הנתבע 1
שם לן וסעד
במשך כל ימי השבוע למעט סופי שבוע.
התובע קיבל שכר חודשי כ 700 דולר ארה"ב בתוספת 400 ₪.
3.
לטענת התובע הוא הועסק למעשה על ידי כל הנתבעים לדבריו השכר ששולם לו היה פחות משכר המינימום והוא זכאי להפרשי שכר מינימום. כן לא שולם לו שכר חודש יולי 2008. הוא לא קיבל חופשה ואף לא את פדיונה וכך גם לא שולמו לו דמי חגים. כמו כן בשים לב למהות עבודתו כמטפל סיעודי שליווה את הנתבעת 1 לאורך כל היממה זכאי היה לקבל תוספת גלובלית בשיעור 40%.
4.
לטענת הנתבעת יש לקחת בחשבון השכר ששולם לו בין היתר תשלום עבור דיור וכלכלה וכן סכום נוסף בגין הוצאות כלכלה שסופקו לתובע ביד רחבה. חיבורם של אלה מביא למסקנה שהתובע קיבל שכר העולה על שכר המינימום. באשר לשכר חודש יולי 2008 הרי שזה שולם לו על ידי נתבע מס' 3. באשר לפדיון חופשה הרי שהתובע קיבל תשלום עבור ימי חופשה כפי שעולה מנספח ב'.
באשר לימי חגים הרי שהתובע לא עבד בימי החגים. באשר לתביעה לגמול בגין היותו של התובע מטפל סיעודי הרי שהתובע עבד כשעתיים ו 40 דקות בסה"כ מידי יום. כיוון שכך אין לומר שהוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות כעובד סיעודי שצמוד למטופל ונאלץ לטפל בו שעות ארוכות ורבות. בכל אופן טענו הנתבעים כי המעסיק היחיד שהעסיק את התובע הינו נתבע מס' 4 בני.
5.
הנתבעים
הגישו תביעה שכנגד בה טענו בין היתר כי יש לחייב את התובע בתשלום חלף הודעה מוקדמת הואיל והוא נטש את עבודתו מבלי לתת להם כל הודעה קודם לכן. יש לחייבו בהחזר הוצאות בגין שימוש חורג בטלפון. עם עזיבתו הפתאומית של התובע "נעלמו" תכשיטים יקרי ערך ולכן יש לחייב התובע בסכום של 28,000 ₪ שהוא הסכום המוערך של אותם תכשיטים. הנתבעים טענו כי התובע
למעשה התעלל באביהם נתבע מס' 1 כפי שניתן לראות בדיסק שצילם את שאירע בבית.
6.
לטענת התובע יש לדחות את התביעה שכנגד. הודעה על עזיבתו מסר לחברת כ"א וכן הודיע על כך לאשתו של דני, נתבע מס' 3. באשר לטלפון הרי שהיו גם בני משפחה אחרים שהשתמשו בו. אין לו שום קשר לכסף ולתכשיטים שנעלמו ובכל אופן אין מקום לפסוק כל פיצוי בגין התעללות בחסרי ישע. התובע נהג בהגינות ובמקצועיות עם המטופל הנתבע מס' 1 ואילו נתבע מס' 4 בני נהג עם התובע
בקשיחות וכינה אותו מספר פעמים בכינויי גנאי.
7.
בפני
נו העידו התובע מחד גיסא ומאידך גיסא מר מר ישעיהו דוד, לב טוב דניאל, מר לב טוב בנימין, אהובה לב טוב, וגב' יאיר שרה.

הכרעה
8.
נקדים ונאמר כי גרסת הנתבעים 3-5 עשתה עלינו רושם מהימן. עדויות הנתבעים תמכו האחת בשניה הן קוהרנטיות והן מסתברות. עדותו של התובע לא עשתה עלינו רושם מהימן. במהלך עדותו
ניכר היה כי התובע אינו משיב אלא מתמהמה ומנסה להרוויח זמן.

הפרשי שכר מינימום
9.
התובע קיבל שכר של 700 דולר לחודש כאמור ועל זאת יש להוסיף 100 ₪ ששולמו לו מידי שבוע. בכתב התביעה חישב התובע את השכר ששולם לו לפי סכום של 3200 ₪. נציין כי אכן שער הדולר באותה תקופה השתנה.
בחישוביו לקח התובע בחשבון שער דולר של 4 ₪ לדולר. למעשה שער הדולר אותה תקופה היה נמוך יותר. יחד עם זאת הואיל והתובע תבע לפי סכום זה אף אנו נלך לפי החישוב האמור .שכר המינימום עמד על סך 3710 ₪ כפי שטענו שני הצדדים.
ב"כ התובע טען כי יש לזקוף ולחשב כחלק מהשכר את ערכו של הדיור ודמי הכלכלה שקיבל התובע בסכום של 170.30 ₪ לחודש בגין דיור. וסכום של 73.23 ₪ בגין כלכלה.
אכן סכומים אלה עולים מתוך חוק עובדים זרים, התשנ"ה – 1991 ותקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים) התש"ס – 2000 (להלן התקנות).
יחד עם זאת כדי לנכות מהשכר יש לעמוד במספר תנאים שנכתבו בפס"ד ע"ע 591/06 זילברמינץ בע"מ נ' סטופארי נורצל סיזר. שלושה תנאים נקבעו אפוא
בפסיקה : א. הוכחת הוצאה שהוציא המעסיק בפועל. יש להראות תחשיב מפורט.
ב. ניכוי החיוב לא יכול לחרוג מהמסגרת של 25%. מעיון בס' 2 לתקנות עולה כי ניתן לנכות מעובד עבור מגורים רק כאשר המעביד סיפק מגורים שאינם בבעלות המעסיק. במקרה דנן אף אם נקבל גרסת הנתבעים לפיה סופק לתובע חדר בבית נתבע מס' 1 הרי שאין מדובר במגורים שאינם בבעלות הנתבעים ולכן אין מקום לנכות מהשכר של העובד בגין שימוש במגורים. בענין זה ראה גם ספרו של עו"ד יאיר דוד,
מהגרי עבודה בישראל הדין הרצוי והמצוי בעמ' 174 וההפניות שם. בענין סכומים נלווים הרי שהנתבעים טענו כי רכשו לתובע מוצרים שונים לרווחתו והם ממנו את האוכל שאכל בבית ואף ארוחת צהרים במועדון. בענין זה נאמר כי הסכום המירבי אותו ניתן לזקוף על חשבון הוצאות נלוות (מים, חשמל, ארנונה) לעובד בתחום הסיעוד על פי התקנות עומד ע"ס 67.40 ₪ לחודש לכל היותר (וראה בספרו של עו"ד דוד הנ"ל שם בעמ' 175).
ב"כ הנתבעים טען כי יש לזקוף על חשבון כלכלה סכום של 10% משכר המינימום זאת בהתאם להלכה ע"ע 300333/97 עליזה כהן נ' רימונה קבררה פד"ע לז 755.
הטענה למעשה הינה כי חלק מהשכר שולם לא בכסף אלא במזון ומוצרים לשימוש התובע. טענה זו אכן התקבלה בפסיקה בפסק הדין אליו הפנה ב"כ הנתבעים והיא חזרה ואושרה לאחרונה ב

פסק דין
ע"ע 59-09 סבטלנה זודורזנה נ' רצון
מיום 26.12.10. גם שם נקבע כי יש לנכות ממטפלת סיעודית שהתגוררה עם המטופלת סכום של 360 ₪ שהיו למעשה האוכל והשתיה שנתנו לתובעת חלף שכר. אף אנו נלך בדרך זו ונקבע כי לתובע שולם 10% מהשכר באוכל שתיה ומוצרים שניתנו לו. דהיינו יש לאמר כי שולם מידי חודש סכום של 371 ₪ במוצרי מזון.
לנוכח זאת הרי שהשכר לו היה זכאי התובע היה 3710 ₪. מסכום זה יש לנכות ניכויים עבור דיור בסך 170 ₪ ועבור הוצאות נלווית בסך 67 סה"כ 237 ₪. היתרה אפוא 3473 ₪. לתובע
ניתנה כלכלה ששויה כאמור 371 ₪ ואף סכום זה יש להפחית. נותר אפוא 3102 ₪. בפועל התובע קיבל מידי חודש 3200 ₪ דהיינו לא נותרה אפוא יתרת שכר לזכותו.

שכר חודש יולי 2008
10.
בענין שכר חודש יולי 2008 טען התובע כי לא קיבל את שכר החודש האחרון. בענין זה העידו מר דניאל לב טוב וכן גב' אהובה לב טוב וסיפרו כי התובע עובר לסיום עבודתו והעלמותו ביקש לקבל את שכר חודש יולי
מדני (נתבע מס' 3). בדרך כלל היה זה נתבע מס' 4 ששילם את שכרו של התובע. במקרה זה התובע סיפר לדני כי הוא זקוק לכסף באופן מיידי הואיל ואחותו מתחתנת בהודו והוא מבקש לשלוח לה כסף. דני נעתר לבקשתו ושילם לו סכום של 700 דולר (פרוט' עמ' 17 ש' 26, עמ' 18 ש' 9-7, עמ' 26 ש' 1-2, 7-8). דברים אלה מתיישבים האחד עם השני והם עשו עלינו רושם מהימן. עדותו של התובע בענין זה לא עשתה עלינו רושם מהימן. התרשמנו כי התובע תכנן את עזיבתו ונערך לכך על ידי הצגת סיפור, אודות חתונת אחותו, כדי שיוכל להקדים ולקבל את שכר חודש יולי ולהעלם בסוף החודש.
לנוכח זאת התביעה ברכיב זה נדחית.

דמי חופשה וחגים
11.
נטל ההוכחה לתשלום חופשה או על כי התובע ניצל בעין את ימי החופשה מוטל על המעביד החייב על פי דין לנהל פנקס חופשה. במקרה זה לא נוהל פנקס חופשה. יחד עם זאת, בנספח ב' לתצהיר בנימין צורפה רשימת תשלומים ששולמו לתובע במועדם, סכומם ובצד כל תשלום מופיעה חתימה של התובע. נספח ב' כולל שני דפים. בדף הראשון מופיע תשלום חופשה במפורש, ביום 31.12.07 בסכום של 100 דולר. תשלום נוסף נעשה ביום 30.2.08 בסך 200 דולר. נציין כי בעמוד השני של נספח ב' נרשמו הסכומים השבועיים שקיבל התובע בסך 100 ₪ לשבוע. את אלה הבאנו בחשבון בעת עריכת חישוב שכר המינימום כאמור. לנוכח זאת אין מקום לזקוף אותם אף כאן כחלק מהתשלום עבור חופשה. התובע עבד 11 חודשים וב"כ תבע תשלום עבור 11 ימי חופשה. שכרו כאמור צריך היה להיות שכר המינימום שעמד על 3,710 ₪. התובע עבד 6 ימים בשבוע. השכר היומי עמד, אפוא, על 155 ₪ ליום. סך כל התשלומים עבור חופשה צריך היה להיות בסכום של 1,705 ₪. לתובע, כאמור, שולמו עבור חופשה 300 דולר בסה"כ, דהיינו 1,200 ₪ לפי שער דולר של 4 ₪ אותו לקחנו בחשבון עת ערכנו את החישוב לענין שכר המינימום. לתובע מגיע אפוא, הפרש פדיון חופשה בסך 705 ₪.
12.
באשר לדמי חגים, טען התובע כי עבד בכל ימי החגים שחלו בתקופת עבודתו למעט 3 ימי חג, דהיינו 6 ימי חג עבד במהלך תקופת עבודתו. לתובע, כאמור, היתה משכורת חודשית. בהתאם להלכה, אם אכן עבד בימי חג, זכאי היה לתשלום מיוחד. נטל ההוכחה להראות שאכן עבד בחג רובץ לפתחו של התובע. התובע לא ציין באלו חגים עבד וגרסתו בענין זה לא עשתה עלינו רושם מהימן ולכן אין מקום, בהיעדר הוכחה, לפסוק לו בגין רכיב זה.

תוספת גלובלית למטפל סיעודי
13.
התובע ביקש לקבל תוספת בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לאחת הדעות שהובאה ביחס למטפלים סיעודיים מהגרי עבודה בענין יולנדה גלוטן.
מקרה דנן שונה בתכלית מהמקרה האמור שם והמקרים המקובלים בענין מטפלים סיעודיים מהגרי עבודה.
הנתבע 1 היה בתקופה הרלבנטית במצב נפשי טוב. הוא היה עצמאי. הוא היה במסגרת עם חברים מידי יום. ממילא היקף וטיב הטיפול שנדרש מאת התובע כמטפל שלו היה בהתאמה.
סדר יומו של הנתבע 1 היה קימה בשעה 7:00 לערך ולאחר התארגנות בשעה 8:00 היה מוסע למועדון קשישים, שם השתתף בפעילויות עד השעה 13:00 לערך. אז היה מוחזר לביתו, וישן שנת צהריים מהשעה 14:00 עד השעה 16:00. לקראת ערב היה התובע לוקח אותו לבית הכנסת לצורך תפילת מנחה וערבית, מה שאורך עוד כשעה. אז היה חוזר לביתו ובשעה 20:00 היה עולה על משכבו. במהלך הלילה היה התובע מסייע למטופל עת היה צריך להתפנות לשירותים.

סדר יום זה של המטופל, הנתבע 1, השאיר, אפוא, לתובע, שעות ארוכות שבהן היה פנוי לענייניו. נכון, אמנם, שחלק מהשעות צריך היה להימצא בקרבת מקום אך לא מדובר, כך התרשמנו, בעבודה אינטנסיבית. מרבית הזמן היה הנתבע 1 עסוק במועדון, בשינה או בתפילה. התובע היה, כאמור, פנוי שעות ארוכות, ובשעות אלה, כפי שעולה מהראיות, נפגש עם חבריו, טייל בגן סאקר, שוחח עם חלקם בטלפון. בנסיבות אלה לא נוכל לומר כי התובע עבד מעל למשרה מלאה. למעשה, בפועל עבד אף פחות מכך. יחד עם זאת, הוא היה צריך להיות נכון לקריאה. לפיכך יש לראות בו כמי שעבד במשרה מלאה ותו לא.

ענין זה שונה ממקרים אחרים שבהם מדובר במטופל סיעודי שדורש טיפול אינטנסיבי הרבה יותר ושעות עבודה, הלכה למעשה, ארוכות יותר. בדידן כאמור, המטופל הועסק שעות רבות בדברים ועניינים שבהם לא צריך היה את התובע.
בפרשת ע"ע 157/03 יולנדה גלוטן נ' יעקב נקבע על ידי דעת הרוב, אותה כתב כב' סגן הנשיאה השופט י. פליטמן,בנסיבות הספציפיות של אותו מקרה שהיודומות למעשה למקרה דנן, כי חלים החריגים האמורים בס' 30(א)(6) ו 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה ולפיכך אין זכאות לגמול עבודה בשעות נוספות. עוד כתב בהחלטתו כי שעות השהייה בסביבת המטופל דומות לשעות כוננות. הלכה זו נותרה על כנה בדיון בבג"צ שביכר שלא להתערב בה. הלכה זו כאמור יפה במקרה דנן שבעתיים לאור נסיבותיו כאמור.
לנוכח זאת אין מקום, לפסוק לתובע גמול עבודה בשעות נוספות או תשלום עבור היותו כונן, הואיל והשכר ששולם משקף את היקף העבודה בכללותה.

התביעה שכנגד
14.
הנתבעים טענו שהתובע זנח את עבודתו מבלי לתת להם הודעה מוקדמת. היה זה מיד לאחר שהצליח להוציא בעורמה את שכר חודש יולי 2008 מנתבע 3. כך העידה גב' אהובה לב טוב (פרוטוקול עמ' 18 שורה 14). כך גם העיד מר בנימין לב טוב (פרוטוקול עמ' 22 שורה 12 ו-13). אף התובע עצמו הודה בחקירתו כי למעשה הודיע רק לסוכנות התיווך על כוונתו לעזוב ולא הודיע על כך לנתבעים.
יחד עם זאת טען כי התקשר לאשתו של בני ואמר לה, "תבואי למטה, אני רוצה לעזוב".
(פרוטוקול עמ' 11 שורה 20-24). דברים אלה מתיישבים עם טענת הנתבעים כי התובע, למעשה, זנח את העבודה מבלי שנתן להם הודעה מוקדמת כנדרש. לטענתם, כאמור, השאיר התובע את הנתבע 1 נעול בבית והלך לו, כאשר נצפה ע"י אשתו של דני כשהוא עוזב את המקום עם מונית. הוא הגדיל לעשות ועשה לעברה תנועה מגונה עם הזרוע (פרוטוקול, עמ' 22 שורה 13).
אנו מעדיפים את עדות הנתבעים על פני עדות התובע. על התובע היה ליתן הודעה מוקדמת בטרם סיום עבודתו, של 18.5 ימים. כאמור, כל יום עבודה לפי שכרו של התובע שווה ערך ל-155 ₪. לפיכך יש לחייבו בתשלום חלף הודעה מוקדמת בסכום של 2,867 ₪. הנתבעים שכנגד ביקשו סכום של 2,800 ₪ ואין מקום לפסוק להם מעבר למה שתבעו, בסך 2,800 ₪.
15.
התובעים ביקשו לקבל תשלום שימוש חורג בטלפון בסכום של 3,000 ₪. לשם כך צירפו פירוט שיחות. בענין זה נאמר כי מדובר בתשלומים שהצטברו במהלך כל שנת העבודה. הנתבעים העמידו לרשות התובע טלפון ולא הגבילו אותו, למעשה. ברשותם היו החשבונות מדי חודש בחודשו. הם לא הגבילו את השיחות ולא חסמו
את קו הטלפון. בנסיבות אלה יש לומר כי הנתבעים הרשו לתובע להשתמש בטלפון בהיקף האמור שעמד על כ-300 ₪ לחודש במהלך כל תקופת עבודתו. יתר על כן, לא ניתן לדעת איזה מהשיחות שייכות לתובע ואיזה לאו. אף מהטעם האחרון בהעדר הוכחה ראוי היה לדחות את התביעה. לנוכח זאת דין התביעה ברכיב זה להידחות.
16.
הנתבעים טענו כי עם הסתלקותו של התובע נעלמו תכשיטים, מה שנתגלה כחודש לאחר מכן. את היעלמות התכשיטים הם קושרים בהסתלקותו של התובע כאמור. מדובר בטענה של גניבה וזו כידוע צריכה הוכחות ברורות. טענה זו לא הוכחה. מדובר בהשערות בעלמא. לנוכח זאת הטענה נדחית.
17.
התובעים ביקשו לקבל תשלום בגין התנהגותו של התובע כלפי אביהם, התנהגות שלטעמם גבלה בהתעללות בחסרי ישע ולנזקים נפשיים. אכן התרשמנו שהנתבעים 3, 4 ו-5 עשו מאמצים גדולים לשמור על הוריהם והפקידו על כיבוד אב ואם. מתוך מחשבה על הוריהם הם התנהגו כלפי התובע בסלחנות וברחמנות, הכל כדי שיתנהג בעדינות ובאהבה להוריהם. אכן יתכן כי התובע נהג בנוקשות מסויימת. יחד עם זאת, בוודאי שאין הענין מגיע לכדי התעללות בחסרי ישע. יש לזכור שהמשטרה סגרה את התלונה שהגישו בענין זה הנתבעים.
לא הוכח כי נגרמו נזקים נפשיים כלשהם בעטיה של התנהגות זו לנוכח כל זאת דין התביעה ברכיב זה להידחות.

יחסי עובד ומעביד
18.
הצדדים טענו רבות בקשר לשאלה מי היה מעסיקו של התובע. מהראיות עולה כי היה זה נתבע 4, בנימין, שעמד בקשר מרבית הזמן עם התובע. הוא היה זה ששילם את שכרו במרבית המקרים. יחד עם זאת הנתבע 1 היה בריא אותה שעה ולא היה צורך למנות לו אפוטרופוס. הנתבע 1 והנתבעת 2 היו אלה שבשרותם עבד התובע. הנתבעים 5-3 היו מעורבים בהעסקתו בפיקוח עליו במתן הוראות ובתשלום השכר. נתבעים 5-3 נהנו מעבודתו של התובע ששחרר אותם לעיסוקיהם בשעה שהתובע טיפל בהוריהם נתבעים 2-1. לנוכח זאת אנו בדעה שיש לראות את כל הנתבעים כמעסיקים של התובע.







סוף דבר
19.
תביעת התובע נדחית.
התביעה שכנגד מתקבלת כאמור. התובע ישלם לנתבעים תשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 2800 ₪ תוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין.
התובע ישלם הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ .
זכות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה תוך 30 יום.

ניתן היום,
ו' חשוון תשע"ב, 3 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.






נציג ציבור,
אברהם רבינוביץ

נציגת ציבור,
חדוה אהוד

אייל אברהמי
, שופט
סגן נשיאה







תעא בית דין אזורי לעבודה 1732/09 סינג הרפרט נ' מרדכי לב טוב, מרים לב טוב, דניאל לב טוב ואח' (פורסם ב-ֽ 03/11/2011)