פסקי דין על דב זוננברג | פסקי דין על מרים זוננברג | פסקי דין על יורגו חדאד | פסקי דין על פאוזי חדאד |

15040/07 א     06/11/2011




א 15040/07 דב זוננברג, מרים זוננברג נ' יורגו חדאד, פאוזי חדאד








בית משפט השלום בחיפה



06 נובמבר 2011

ת"א 15040-07 זוננברג ואח' נ' חדאד ואח'




בפני

כב' השופט שלמה לבנוני
, סגן נשיא

תובעים
1.

דב זוננברג
2.

מרים זוננברג

ע"י ב"כ עוה"ד
גרא פולגר


נגד

נתבעים

1. יורגו חדאד
2. פאוזי חדאד
ע"י ב"כ עוה"ד
קלינברגר



פסק דין


נתוני רקע
1.
התובעים הם הבעלים והמנהלים של מוסך לתיקון אופנועים ומכירה של אופנועים חדשים ומשומשים הנמצא ברח' מאיר 31/33 בחיפה וכן ברח' אלנבי 44 בחיפה (להלן – "המוסך"). אביו המנוח של התובע 1, המנוח ישראל זוננברג ז"ל, היה מקימו של המוסך ושכר את המבנה בו שוכן המוסך מעמידר בדמי מפתח. החל משנת 86' לערך הצטרף התובע 1 (להלן, גם "דב"), לעבודה במוסך ומאז הוא מנהלו.

2.
הנתבעים, אב ובנו, מחזיקים בשכירות מוגנת בדירת מגורים הנמצאת בצמידות למוסך, אף הם כדיירים מוגנים של עמידר.

3.
התובעים הגישו תובענה כספית נגד הנתבעים על סך 86,914 ₪. כעולה מכתב התביעה פנו הנתבעים לדב וביקשו ממנו לרכז את חלקי האופנועים המשומשים הנמצאים בחצר המוסך ולהרחיקם מקיר דירתם הגובלת של הנתבעים, לנוכח בקשתם של הנתבעים לבצע עבודות איטום בקיר המבנה. דב הסכים לכך ואף הסכים לשאת במחצית מעלות מכולת פינוי, שכן ביקש לנצל הזדמנות זו לעשיית מיון בחצר המוסך והשלכת חלקים אשר אין לו צורך בהם.

4.
ביום 11.7.07, בשעות הבוקר, נפטר אביו המנוח של דב. עובד נוסף נשאר במוסך לשם סיום עבודות על פי התחייבויות ללקוחות המוסך. בשעה 13:00 סגר העובד את המוסך ולא הבחין בכל אירוע חריג.


למחרת היום, 12.7.07, הגיע העובד למוסך לשם סיום העבודות. אכן המוסך עצמו היה סגור ודלתותיו הקדמיות מוגפות. להפתעתו הוא גילה כי כל החצר רוקנה לחלוטין וכל חלקי החילוף אשר היו במקום נעלמו. ואולם מבנה השירותים אשר נמצא בחצר ושירת את המוסך, עדיין עמד במקומו.

5.
ביום 15.7.07, שהיה יום א' בשבוע, הגיע העובד לשם איסוף חפציו האישיים. הוא הבחין כי בימים שחלפו הנתבעים הרסו את מבנה השירותים אשר היה בחצר האחורית ובמקומו בנו מבנה אחר בחזית המוסך. ולא זו בלבד אלא שהנתבעים ריתכו את דלתות בית העסק כך שהתובעים לא יכולים לצאת מן המוסך לחצר.

6.
לנוכח זאת הונחה בפני
י תובענתם הכספית. התובעים דורשים פירוק ובניית חדר השירותים מחדש בסכום של 12,185 ₪. לעניין עיקר מניינה של התביעה הם נסמכו על חוות דעתו של השמאי דן וולף (להלן – "וולף"). על יסוד נתונים שנמסרו לו, ובעיקר על יסוד עיון בתצלומים שהונחו בפני
ו, הוא קבע את הנזקים בגין 14 אופנועים במצבם הניזוק ו/או באחסנה בסכום של 27,650 ₪. הוא קבע את הנזקים בגין מניין חלקי חילוף שהיו בתפזורת בסכום של 25,200 ₪. על אלו נדרש סכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, לנוכח ההתנהלות הנטענת האמורה.

7.
בתכוף להגשת התביעה הונחה בפני
י בקשה לסעד זמני לעניין עבודות השיפוץ שביצעו הנתבעים. בקשה זו הוסדרה ואינה משמשת כפלוגתא עוד.

8.
הנתבעים התגוננו בפני
התביעה. הנתבעים מציינים כי המוסך, היושב בליבה של שכונת מגורים, מהווה גורם מתמיד של מפגע סביבתי ואקולוגי. הדבר גרם לשורה של תלונות וסכסוכים בין בעלי הדין. אכן ביום 10.7.07 פנה בנו של הנתבע 2 (להלן, גם "פאיז") לדב וביקש ממנו לפנות את הפסולת של המוסך הנמצאת בחצר. עלות הפינוי נאמדה בסכום של 650 ₪. דב נענה לכך ושילם סך 325 ₪ מחצית חלקו. ביום 11.7.07 המוסך היה פתוח עד שעות הצהריים. באותו יום בוצע פינוי הפסולת והריסת חדר השירותים. בניגוד לנטען בשטח היו מספר קטנועים ישנים ואלו הוחזרו לאחר פינוי הפסולת והגרוטאות. אלו הושארו במכולה במשך כשבוע לאחר הפינוי, באופן שככל שאכן היו בהם פריטים בעלי ערך איש לא מנע מדב לחזור ולקחתם. הוכחשה הטענה אודות ריתוך הדלתות. נשמעו טענות אודות מסכת של איומים המיוחסת לדב.

9.
בהמשך הדרך נסמכו הנתבעים על חוות דעתו הנוגדת של השמאי ס.חמזה (להלן – "חמזה"). חמזה ציין כי לאור הצילומים שעמדו בפני
וולף לא ניתן היה, כל עיקר, לזהות מצילומים אלו כל פריטים, וממילא לא ניתן היה לאמוד אותם.

10.
הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. אלו הוגשו, בין השאר, על ידי דב ופאיז והם נחקרו על תצהיריהם. לתצהירי עדות ב"כ התובעים צורפו תצהירים נוספים של עובד המוסך, מר איגור קוגן (להלן – "איגור"), לקוחות המוסך דורון קליין (להלן – "דורון") וסלע יוסף (להלן – "יוסף"), וכן של אהרון דגן, בעלים של בית מלאכה גובל (להלן – "דגן"). מטעם ב"כ הנתבעים הוגש אף תצהירו של מר יני חדאד, בנו של פאיז. ב"כ הצדדים הסכימו, תוך שמירת זכויות וטענות, כי עדים חיצוניים אלו לא ייחקרו על תצהיריהם.

11.
ככל שעסקינן במחלוקת השמאית בין וולף לבין חמזה הסכימו ב"כ הצדדים, תוך שמירת זכויות וטענות, למינויו של השמאי יצחק מרזוק (להלן – "מרזוק"), כמומחה מטעם בית המשפט. מרזוק הגיש חוות דעתו (במ/1) ונחקר עליה. על פי חוות דעתו הוא אמד את שווי האופנועים בסכום של 17,950 ₪ ופירוט החלקים בתפזורת בסכום של 18,350 ₪. סך כל הנזק, איפוא, עלה לסך של 36,300 ₪.

12.
אכריע, תחילה, בשאלת החבות.

שאלת החבות – דיון והכרעה
13.
בחנתי בקפידה מכלול הראיות והטענות שבפני
י ומצאתי שכפות המאזניים נוטות, בשאלת החבות, לזכות התובעים.

14.
ראש לכל, פאיז בעדותו, אף בכתב ההגנה, ראה להרחיב את הדיבור אודות המפגעים הרבים של המוסך. עדותו זו רק חיזקה את הרושם שאכן פאיז ניצל את ההזדמנות, באופן ציני, כאשר אביו המנוח של דב נפטר, על מנת לסלק מן החצר, באופן גורף וסוחף, את כל אשר חזו עיניו, למעט מספר אופנועים או קטנועים שהושארו במקום. באותה הזדמנות הוא אף הרס את חדר השירותים תוך שהוא בונה אותו במקום אחר.

15.
שנית, גרסתו של דב נתמכת, כאמור, בשורה נרחבת של עדים חיצוניים, והרי הם איגור, דורון, יוסף ודגן. עיון בתצהיריהם מלמד על תמיכה מוחלטת בכל רכיבי גרסתו העובדתית של דב.


אכן גם פאיז יכול היה להביא שורה של עדים חיצוניים שיתמכו בגרסתו. אם אכן הפינוי היה והושלם ביום הראשון, וחרף פטירתו של אביו של דב הדבר אף נעשה לנגד עיניו של דב, פשיטא פאיז יכול היה להביא את הפועלים שהוא שכר לשם עבודות השיפוץ ופינוי הפסולת, על מנת להזים את גרסתו של דב.

16.
שלישית, לגרסתו של דב לא היה זכר למכולה ולתכולתה. מנגד טען פאיז כי המכולה עמדה מספר ימים ברחוב באופן שדב יכול היה להוציא ממנה כל דברי ערך, לשיטתו. ואולם משעה שהוצבה פלוגתא זו, והיא משמעותית לשיקוליי, מצפה הייתי מפאיז שיוכיח בקלות ובאופן מתועד את גרסתו. אכן תעודות משלוח, קבלות או אישור של החברה שממנה שכר פאיז את המכולה, יכולות היו בקלות לבסס את טענתו אודות מספר הימים הממושך בהם הייתה המכולה במקום.

17.
ואולם נתון רב-ערך, לכאורה, עשוי לשקול לחובת התובעים. כאמור, אין עוררין שהייתה הסכמה בין בעלי הדין כי בעלות של המכולה ישאו הצדדים בחלקים שווים. והרי אם, לשיטתו של דב, החצר הייתה מלאה בפריטים רבי-ערך, על שום מה הסכים להשתתף בעלות האמורה? לשיטה זו, המכולה אמורה הייתה לשמש רק לשם פינוי פסולת כתוצאה מעבודות השיפוץ של הנתבעים, וממילא להיות ממומנת על ידי הנתבעים בלבד.


בחנתי טענה זו והיא תשמש, כפי שיבואר להלן, נדבך רב-ערך לעניין שיקוליי בשאלת גובה הנזק וסכום התביעה. ואולם, ככל שעסקינן בשיקולי חבות, הנתון האמור אין בו כדי להאפיל על מכלול השיקולים שנימנו מעלה, שבעקבותיהם בדעתי לאמץ את גרסת התובעים, ככל שעסקינן בשאלת החבות.


אדון, איפוא, בשאלת גובה הנזק וסכום התביעה.

סכום התביעה – דיון והכרעה
18.
עיקר המחלוקת, בין המומחים השמאים ששכרו הצדדים, וולף וחמזה, היא לעניין הנזק שנגרם עקב פינוי תכולת החצר למכולה על ידי הנתבעים.

19.
אין עוררין כי הבסיס המרכזי לשומתו של וולף היו מערכת צילומים שמהם הוא דלה את מסקנותיו לעניין זיהוי אופנועים, אף לעניין זיהוי חלקים בתפזורת. חמזה, דרך עיקרון, חלק על השקפה זו. אכן לשיטתו "אין כל צילום של מספר שילדה או תיעוד בכלל לאף אחד מהכלים" ולכן אין ביכולתו ליתן אומדן כלשהו מול שומתו של וולף.


מצפה הייתי שמרזוק, מומחה בית המשפט, יתייחס לעניין זה באורח מפורש. אך לא אדקדק בכגון דא. אניח, לנוכח העובדה שהוא מסר שומה אלטרנטיבית משל עצמו, כי הוא סבור שניתן לעשות אומדן, אף על יסוד התמונות שהונחו בפני
ו, והמצויות בפני
י.

20.
ואולם, גם אם בדעתי לאמץ השקפה זו, דרך עיקרון, מקובל עליי כי ראוי היה שאומדן זה ייעשה, שמא בהעדר ברירה אחרת. אכן, בפני
השמאים עמדו אך תמונות, שמהן אין ספק קשה לדלות מסקנות. ואולם הדבר, לטעמי, אינו הכרחי. ככל שעסקינן באופנועים שנרכשו, אין ספק כי אמור להיות תיעוד תומך לכך. תיעוד זה אמור היה גם להוכיח את הבעלות באופנועים, ובעיקר לשמש בסיס לחוות דעת באשר לשוויים של האופנועים, אף כאשר תיעוד זה משמש עוגן ונקודת התייחסות. ככל שעסקינן באופנועים שלא נרכשו, וכן בחלקי חילוף, אשר נטען שהם בבחינת "מלאי מתחלף", מצפה הייתי לעיגון חשבונאי מתועד בגין כך. ב"כ הצדדים לא ראו, בסיכום טענותיהם, להפנות אותי לכללי מס הכנסה באשר לרישום מלאי. ואולם, יהא הדבר אשר יהא, אין לי ספק כי למלאי האמור, ובהנחה שיש לו ערך כלכלי, אמור להינתן ביטוי חשבונאי במאזני המוסך ובהנהלת החשבונות שלו. דב לא סיפק כל תיעוד כאמור. דומה שוולף אף לא דרש מדב תיעוד כאמור, ומכל מקום הדבר לא היווה גורם הגורע מן האומדן, כפי שהדבר אמור היה להיעשות.

21.
אף מערכת התמונות שהוצגה מעוררת שאלות. אכן, אינני מקבל את עמדת ב"כ הנתבעים על פיה כל התמונות כולן הן משנת 04'. ואולם שוכנעתי כי חלק מן התמונות הוא משנת 04'. אף דב נאלץ היה לאשר עניין זה בעדותו בפני
י ואף ליתן לה מימד עובדתי ייחודי ומוכמן. אכן, הוא ציין כי מערכת תמונות זו באה לאוויר העולם על ידי אחד, גד אריאל, שהוא "לקוח שנכנס לחצר, יש שם קשת טורקית ובאו תלמידים מויצו לצלם אותה, ואחד הלקוחות שלי שהוא פרסומאי צילם ושדיברתי איתו על המקרה הוא אמר שיש לו תמונות" (עמ' 5 לפרוטוקול).


והואיל והתובע ציין כי דרך שיגרה הוא אחת לשנתיים היה מבצע מיון, שכתוצאה ממנו חלק מן המלאי היה נזרק כפסולת, וחלק היה נשאר למלאי או נמכר לסוחרי ברזל, אין ספק כי מערכת התמונות משנת 04', הייתה לא רלוונטית לאומדן בגין נזק שארע בשנת 07'. אכן, אף אחד מן השמאים לא התיימר לערוך פילוח בין מערכת התמונות משנת 04', שאינה רלוונטית, לבין מערכת התמונות משנת 07', שעשויה להיות רלוונטית.

22.
מרזוק ראה ליתן את הערכותיו הכספיות מול הערכותיו של וולף. כזכור הוא אמד את הסכום בסך של 36,300 ₪ ולא נמצא לי טעם טוב שלא לאמץ את אומדנו, בעיקר לנוכח מעמדו כמומחה בית המשפט. ואולם חוות דעתו של מרזוק לוקה בכך שהוא אימץ את מניין הפריטים העומדים לשומתו, תוך הנחת עבודה שהמניין שנעשה על ידי וולף, הוא מניין אמין. בכך הוא שגה. מלכתחילה מניין הפריטים, כאשר הוא נשאב אך ורק ממערכת תמונות, הוא מוקשה ובעייתי. משום כך, ובעיקר לנוכח נתון זה, מצפה הייתי שמרזוק יעביר ביקורת לא רק על אומדנו הכספי של וולף, אלא אף על אומדנו באשר למניין הפריטים העומדים לשיפוטו.

23.
ומכאן לעיקר: כבר ציינתי את הנתון אודות הסכמתו של דב לממן את מחצית עלותה של המכולה. אין זאת אלא, כך אני מסיק, אף דב סבור היה, לשיטתו, כי מרביתם המכרעת של הפריטים המצויים בחצר, ראויים להיות מפונים למכולה, כפסולת שאין לה כל שימוש, ולו לצורך מסחר עם סוחרי ברזל. מחומר הראיות של התובעים ניתן ללמוד כי לשיטתם, אפילו פריט אחד לא אמור היה להיות נחשב כפסולת חסרת ערך, שהרי ניתן אומדן למכלול התכולה שבחצר. והרי הדברים חסרי שחר. שהרי אם אכן אלו היו פני הדברים, סביר להניח שדב לא היה מוכן לשאת בכל מימון של המכולה. לחילופין הוא אמור היה לשאת בחלק שולי ביותר, ולא במחצית העלות.

24.
משכל אלו עמדו לנגד עיניי סבור הייתי שיש ליתן להם אומדן שיפוטי. מניתי מניין רב של קטנועים ואופנועים שנטען שהם נרכשו. סכומם עולה לסך של 10,500 ₪. המחדל של אי הצגת כל תיעוד בגין רכישה זו הניעני לגרוע אותם לחלוטין משומתו של מרזוק. משכך, מתקבל סכום של 25,800 ₪.


ציינתי כי האומדן שבפני
י, באשר ליתר האופנועים ויתר חלקי החילוף, לוקה בפגמים שונים, אם באשר להעדר תיעוד חשבונאי, אם באשר לאי ביקורת על מניין הפריטים, כפי שנימנו על ידי וולף. על דרך האומדן השיפוטי, ועל יסוד השיקול האמור, בדעתי להפחית הסכום האמור ב- 25%, ומתקבל הסכום של 19,350 ₪.


ומכאן אני מגיע לשיקול המרכזי. לנוכח הכרעתי האמורה בשאלת המימון השווה בשכירתה של המכולה, ועל דרך האומדן השיפוטי, הנני אומד כי 75% מן הסכום האמור היה בבחינת פסולת חסרת ערך לכל דבר ועניין. ומשכך, בדעתי לזכות את התובעים ב- 25% מן הסכום האמור, ובמעוגל בסכום של 5,000 ₪.

25.
עתה אדון בחדר השירותים. הנני דוחה מכל וכל את טענת הנתבעים שלא הוכחה בעלותם של התובעים
בחדר שירותים זה. כך, ולו מן הטעם שאם אלו היו פני הדברים לא מצאתי כל סיבה על שום מה "התנדבו" הנתבעים לבנות את חדר השירותים מחדש. מנגד, אין לי ספק כי חדר השירותים, כגרסתו של פאיז, היה מיושן ביותר. תחתיו זכו התובעים בחדר שירותים חדש לחלוטין. אכן, אין בדעתי להכריע האם צריך היה למקם את חדר השירותים במקומו המקורי, או במקומו החדש. שהרי, גם אם אקבל את גרסת התובעים בעניין זה, נתון זה בוודאי מתאזן בכך שבמקום חדר שירותים מיושן, במקומו "הנכון", זכו התובעים בחדר שירותים חדיש, ולו במקומו "הלא נכון".

26.
ומשהגעתי עד הנה, ולנוכח העובדה שהתובעים זוכים במיעוטה המבוטל של תביעתם, אין בדעתי לחייב את הנתבעים בנזק בלתי ממוני. אכן, ככל שעסקינן בסכום התביעה, והגם שבסוגיית החבות ידם של התובעים על העליונה, הרי לנוכח סוגיית סכום התביעה, דומה שההר הוליד עכבר.

27.
לנוכח העובדה, כאמור, שהתובעים זוכים במיעוט תביעתם, נהיר לי שאין בדעתי לפסוק שכר טרחת עורך דין בגדרו של פסק דיני זה. חככתי בדעתי האם יש מקום לחייב את הנתבעים באגרת תביעה יחסית. בסופה של דרך החלטתי שלא לחייבם כאמור. שהרי, לטעמי, מנגד זכאים היו הנתבעים להחזר חלקי של השכר ששולם בגין חקירתו של מרזוק, שהעלתה תובנות רבות-ערך לזכות הנתבעים.

סוף דבר
28.
לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 15.8.07 ועד מועד התשלום המלא בפועל.


אין צו להוצאות.


הסכום האמור ישולם לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

29.
המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.


ניתן היום,
ט' חשון תשע"ב, 06 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
_________________________
שלמה לבנוני
, שופט
סגן נשיא









א בית משפט שלום 15040/07 דב זוננברג, מרים זוננברג נ' יורגו חדאד, פאוזי חדאד (פורסם ב-ֽ 06/11/2011)