פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ | פסקי דין על אביגיל בהט | פסקי דין על עזבון ו/או יורשי המנוח יצחק בהט ז"ל | פסקי דין על עמוס גלאון ואח' |

41668-03/10 תאק     07/11/2011




תאק 41668-03/10 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אביגיל בהט, עזבון ו/או יורשי המנוח יצחק בהט ז"ל, עמוס גלאון ואח'




בפני
כב' השופט צבי כספי
בנק לאומי לישראל בע"מ
תובע

נגד
1. אביגיל בהט

2. עזבון ו/או יורשי המנוח יצחק בהט ז"ל

3. עמוס גלאון
4. ישי ערד
5. צבי מלק ז"ל [ נפטר במהלך הדיון ]
6. מיכאלה שידלובסקי - אור

נתבעים
החלטה
עניינה של החלטה זו הוא בבקשות רשות להתגונן שהוגשו על ידי שתי קבוצות נתבעים כנגד תביעת הבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] שהוגשה ב"סדר דין מקוצר".
הקבוצה ראשונה, נתבעים 1, 2, עזבון המנוח יצחק בהט ז"ל [ להלן: "יצחק" ] ואלמנתו, עורכת הדין [ שטרחה שלא להגדיר עצמה ככזו ] הגב' אביגיל בהט
[ להלן: "עו"ד בהט"] חתומים על הסכם "לניהול חשבונות/פקדונות", נספח 1 לכתב התביעה [ ראה סעיף 10 לתצהירה של עו"ד בהט ].
לנתבעים 1, 2 [ להלן: "הלווים" ] נותר לפי כתב התביעה חוב לבנק ומכאן התביעה נגדם.
הקבוצה השנייה, הנתבעים 3 עד 6 [ להלן: "הערבים" ], ערבו כלפי הבנק לחובות הלווים, בערבויות מוגבלות בסכומים, בשיעור של -.20,000 $ כ"א כפי המסמכים המכותרים כ"כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסכום (נקוב בדולרים של ארה"ב)", נספחים 2 עד 4 לכתב התביעה [ להלן: "כתבי הערבות"].
אין הערבים מכחישים את חתימותיהם על כתבי הערבות כפי המפורט בסעיפי 6 הזהים של תצהיריהם התומכים בבקשת הרשות להתגונן שלהם.
באופן כללי, ניתן לומר כי טענות ההגנה שנשמעו מפי הנתבעים היו הטענות "הרגילות" ו "המקובלות" הנשמעות תדיר מפי חייבי כספים לבנקים וערביהם.
נתתי דעתי לכך במספר פסקי דין, שניתן כמובן למצוא אותם באתר "נבו" ואביא ציטוט מאחד מהם:
"...נראה לי שיש גבול לסבלנותו של בית המשפט לשמיעת טענות שניתן לסכמן כ"לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי, לא הבנתי, לא קראתי, לא הוקרא לי,לא סופר לי, לא הוברר לי, לא הוסבר לי" וזאת כאשר מדובר בטענות הנשמעות מפי אנשים מבוגרים, אשר ניהלו עסקים,לרבות חברה בע"מ, שנוהלה על ידי מר..., שאינו נתבע, אולם הוא המנהל של החברה המבקשת מס' 4 והוא ה"גורם המבין" (סעיף 1 לתצהירו בבקשה הראשונה, סעיפים 1 ו 8 לתצהירו בבקשה השניה); אותם אנשים מבוגרים, לרבות החברה הנ"ל, ניהלו במסגרת החשבונות הקודמים לא פחות משבעה חשבונות! שארבעה מהם מוגדרים כ"חשבון עסקי".ו
לא ניתן לקבל טענות ממין אלו מפי אותם אנשים; יש גם גבול לרמת הטיפשות שמוכן בית המשפט לייחס לנתבעים, בדרך כלל, ולמבקשים כאן, כאשר הם מבקשים ממנו לייחסה להם במסגרת ניסיונותיהם להתחמק ממילוי התחייבויות כתובות וחתומות על ידיהם [ בש"א 151964/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ . מוזס יצחק ואח'
,פורסם באתר "נבו" ].
לאור האמור לעיל, ניתן לבחון את הגנתה של עו"ד בהט.
לפי האמור בתצהירה, כלל לא היה אמור להיפתח החשבון בבנק [ שבו היו לה ולבעלה חשבונות אחרים ] אלא שהבנק היה אמור לתת ליצחק ולה הלוואה דולרית בסכום של -.200,000 $; במקום זאת פתח הבנק חשבון [שהיא כמובן חתומה על תנאיו - עורכת דין יש לזכור ] ובמסגרתו העמיד הבנק ללווים אשראי בסכום של למעלה ממיליון ₪ ואשראי זה נפרע בהלוואות חוזרות ומתחדשות עד שנת 2006.
יצוין כי האשראי גדל במשך הזמן והגיע לסכומים העולים כדי קרוב ל 1.5 מיליון ש"ח.
למאי נפקא מינא [ חוץ מהערבים, כפי שלהלן ] ? מובן שיש הבדל בין ריבית דולרית על סכום חד במשך שנה לריבית בגין אשראי משתנה בחשבון שקלי, כאשר החשבון מנוהל כך שנים הרבה.
מעניין לקרוא את האמור בהקשר זה בסעיף 11 לתצהיר עורכת דין בהט:
"לנו היה ברור, והובהר והוסבר לנו ברחל בתך הקטנה, כי אנו מקבלים הלוואה השווה -.200.000 $ וכי מדובר בהלוואה דולרית. מעולם עד שנת 2006 לא התעוררה השאלה ואני עוררתי אותה בשנת 2006, כפי שיפורט להלן"
לאמור; לפי עו"ד בהט, למעלה ממיליון שקל מסתובבים בחשבונה במשך למעלה מארבע שנים, נפרעים, חוזרים ומתקבלים כאשראי וחוזר חלילה והיא, חיה עם ההבטחה, כביבול, הנוגדת את החוזה עליו היא חתומה, ואינה מעוררת כל שאלה בנידון.
מחודש יולי 2005 [ ראה מכתבו של יצחק - במ/5 ] ועד להגשת התביעה בחודש מרץ 2010, היו יצחק ועו"ד בהט במגעים קבועים עם הבנק ומעולם לא עלתה הטענה בדבר השוני בין רצונם של הלווים ובין מעשי הבנק [ וראה המוצגים שלהלן ].
עורכת דין בהט טוענת כי הבנק לחץ עליה ועל יצחק מחד, ולא איפשר להם להעלות את הטענות הנ"ל מאידך; כך בעדותה בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 23 עד 30.
אלא שאלה הם דברי הבל, בלשון עדינה.
במכתבה של עו"ד בהט מיום 2.6.2008, מוצג במ/2, מאשרת היא בסעיף 2 לאותו מכתב כ"אמת ויציב" את האמור ברישא לסעיף 1 של מכתבו של עו"ד לאבל [ מוצג במ/3 ], ב"כ הבנק לפיו "...קצרה היריעה מלפרט ולתאר את שורת הארכות שניתנו לכם, לפני ולפנים משורת הדין".
לא בדיוק ראיה ללחץ שהופעל על הלווים; הוא הדין במכתבה של עורכת דין בהט מיום 4.9.2008, מוצג במ/4, בו היא מודה לב"כ הבנק על אורך הרוח ומבקשת עוד ארכה לתשלום החוב.
בסופו של דבר, נחתם הסכם בין הבנק לבין הלווים ביום 27.1.08 להסדר החוב [ נספח 10 לכתב התביעה ] שגם הוא לא קוים על ידי הלווים ועל כן, לאחר ארכה נוספת ראה מוצג במ/4 הנ"ל ] נכרת הסכם נוסף בין הבנק לבין הלווים להסדר החוב ביום 31.3.2009, הוא נספח 11 לכתב התביעה [ עדות עו"ד בהט בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 15 עד 18; להלן: "הסכם ההסדר" ].
בתצהירה של עו"ד בהט אין התייחסות ולו אחת לשני הסכמים אלה.
בסעיפים 3, 4 להסכם ההסדר מסכימים הלווים לשיעור החוב וחשבונות הבנק מחד ולהעדר כל תביעה וטענה מצידם כלפי הבנק מאידך, ובכך למעשה די על מנת לקבוע שאין ללווים כל הגנה כנגד התביעה; מובן שגם חוות דעת שהוגשה על ידי רואת חשבון לתמיכה בטענותיהם של הלווים אינה בעלת משמעות כלשהי לאחר שהלווים הסכימו במסגרת הסכם ההסדר על גובה החוב והעדר תביעות.
וודאי שאין עוד משמעות לטענות בדבר מתן הלוואה "לא נכונה".
על כך אמרה עו"ד בהט בחקירתה הנגדית כי חתמה על תנאי הויתור מחוסר ברירה [ עמ' 4 לפרוטוקול שורות 20, 21 ].
יש באמירה זו חוצפה רבה; לא רק בגלל שהסכם ההחזר נחתם לאחר 3 שנות ארכה אלא לאור הדברים שלהלן.
מסתבר כי בהתאם לאותו "חוסר ברירה" הוחלפו טיוטות הסכם בין הצדדים במסגרתן עשתה עו"ד בהט תיקונים בנוסח ההסכם.[ מוצג במ/1, עדות עו"ד בהט בעמק 4 שם בשורות 22,23 ].
ועוד הוסיפה הגב' הנ"ל כי היא ובעלה יצחק שהיה איש עסקים ש"גלגל" מיליוני דולרים [ סעיף 34 לתצהיר ] מעולם לא בדקו את חשבונות הבנק !
כל זאת כותבת עו"ד בהט ואומרת ללא בושה וללא מורא; וכאשר נשאלה האם היא עורכת דין מסחרית, מצאה את העוז להשיב תשובה שלילית כוזבת [ עמ' 4 לפרוטוקול בסוף העמוד ועמ' 5 שורה מס' 1 ].
במכתבה של עו"ד בהט, מוצג במ/6, אשר נשלח לשר התקשורת בנושא מועמדותה של עו"ד בהט לדירקטוריון בזק, היא מפרטת קורות חיים מקצועיים הכוללים ייצוג חברות רבות, שלשה בנקים, ארגוני קניות, יזמים גדולים, יישובים קהילתיים, קופת חולים וייצוג משפטי של חברה עירונית של העיר חיפה בשם "שקמונה".
בקצרה מסכמת עו"ד בהט, בסעיף 10 למכתבה הנ"ל:
"....הוותק והניסיון שלי כעורכת דין מהווים תנאי כשירות להתמנות כשופטת בבית המשפט המחוזי".
והגב' הראויה הנ"ל, מסרה תשובה כוזבת לבית המשפט וגם חתמה על הסכם להסדר החוב, שלטענתה נכפה עליה, אולם היא לא בטלה אותו מעולם [ וכמי שראויה להיות שופטת מחוזית, היה עליה להכיר את הוראות סעיפים 17, 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תש"ל - 1970 אם כי לאור מה שייכתב להלן בעניין של מי שכבר הייתה שופטת מחוזית , ספק בעיני אם הנחתי הנ"ל היא נכונה ].
אין המדובר אלא ב"הגנת בדים", כמעט ניתן לומר, קלאסית, ודינה להדחות וכך אני קובע; יתר הקביעות בעניינה יבוא בסוף החלטה זו.
טענותיהם של הערבים מגוחכות לא פחות, אך מצערות הרבה יותר, בעיקר בהתחשב באישיותם של אלה ובתפקידיהם ומעמדם במשק ובציבוריות הישראלית.
הנתבעת מס' 3, גב' מיכאלה שידלובסקי אור [ להלן: "שידלובסקי - אור" ] היא שופטת בדימוס של בית המשפט המחוזי בירושלים, שמועסקת היום, או לפחות בעת שמיעת עדותה, על ידי הנהלת בתי המשפט כמטמיעה של מערכת המחשוב של בית המשפט.
הנתבע מס' 4 מר עמוס גלאון [ להלן: "גלאון" ] היה בעת חתימת כתב הערבות שלו סמנכ"ל "אמדוקס" ארה"ב ולאחר מכן מנהל "אמדוקס" הודו [ עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 21, 22 ]; נראה שלבית המשפט "ידיעה שיפוטית" על כך שחברת "אמדוקס" היא חברת היי - טק בינלאומית בעלת נפח עסקים משמעותי.
הנתבע מס' 5, ישי ערד [ להלן: "ישי" ] מגדיר עצמו כ"אגרונום" ו "איש שיווק" של חברת מוטורולה [ עמ' 7 לפרוטוקול שורה 25 ],
הנתבע מס' 6, צבי מליק, שנפטר לעת הגשת סיכומי טענות הנתבעים, היה מנהלה של חברת שקם [ עמ' 6 לפרוטוקול שורה 26 ].,
תצהירי הערבים הם זהים, שכן כולם : שופטת מחוזית, מנהל בכיר ב"אמדוקס", ומנהל חברת שקם לא ידעו ולא הבינו, לטענתם על מה הם חותמים, בעת חתימת כתב הערבות.
לאור זהות הטענות התמקדה החקירה הנגדית בעיקר בשידלובסקי - אור כ"מיצגת" את שאר הערבים [ ראה הסכמת ב"כ הצדדים בעמ' 7 לפרוטוקול ].
בעיקרו של דבר, כך שידלובסקי - אור, היא הסכימה לערוב ללווים רק להלוואה של -.200,000 $ ולתקופה של שנה אחת בלבד, למרות ניסוחו האחר של כתב הערבות שהוא כתב ערבות מתמדת לכל האשראי של הלווים בבנק מכל מין וסוג.
דבריה של שידלובסקי - אור בעניין זה מאלפים.
בסעיף 5 לתצהירה היא טוענת, כי פקידה בשם שרי אכן הסבירה לה שמדובר בהלוואה לשנה אחת לה היא ערבה; והוסיפה ושאלה שידלובסקי - אור את הפקידה שרי שאלה בדבר זכויותיה במקרה אי פירעון ההלוואה על ידי הנתבעים ושרי הסבירה לה את זכויותיה לפי חוק הערבות !!
ובסעיף 8 לתצהירה מציינת שידלובסקי - אור כי הליך החתימה היה מהיר ביותר ואיש "...לא הסביר לי דבר כזה או אחר...".
תמהני על שידלובסקי - אור, שופטת מחוזית בדימוס, שבעת החתימה על כתב הערבות הייתה, למיטב ידיעתי, עדיין שופטת מחוזית בתפקיד, שצריכה לקבל הסברים על זכויותיה לפי חוק הערבות מפי הפקידה שרי .
לא זו אף זו אלא שלבד מההסברים שקבלה משרי הפקידה מתלוננת היא על כך שבעת החתימה, אין שידלובסקי - אור מקבלת הסברים על מה היא חותמת ?!
האם לא הייתה שידלובסקי - אור מודעת להוראות חוק הערבות, תשכ"ז - 1967 ?
האם לא הייתה מודעת למשמעות המלים "ערבות מתמדת" שבראש כתב הערבות [ ניחא שלא קראה את הכתוב בכתב הערבות ] ?
האם לא הייתה מודעת לכך שכתב הערבות, סותר את ההסברים שקבלה, לטענתה, משרי ?
האם במהלך חייה המקצועיים לא עסקה או אמורה הייתה לעסוק עשרות, אם לא מאות, אם לא אלפי פעמים בהוראות החוק הנ"ל ובמשמעותם של מסמכים כתובים לעומת טענות בע"פ הבאות לסתור אותם ?
אם התשובות לכל השאלות הנ"ל הן חיוביות, הרי שליבי לציבור המתדיינים אשר נידון בפני
ה ולמערכת המשפט אשר בה היא כיהנה.
אלא, שבכל הכבוד, אינני מאמין לשידלובסקי - אור בכל הנוגע לסיפור המעשיות הנ"ל וגם זאת, לצערי, לא אופציה נוחה במיוחד למעמדו של שופט מחוזי לשעבר.
באותה מידה של אמון ניתן להתייחס גם להסבריה בכל הנוגע למכתבי ההתראה שקבלה.
בחודש דצמבר 2006, קבלה שידלובסקי - אור שני מכתבים מהבנק [ נספחים ב' ו ג' לתצהירה ].
במכתב הראשון מודיע לה הבנק על אי עמידת הלווים בחובותיהם לבנק, וכאמור עברה למעלה משנה מאז חתמה על כתב הערבות והמדובר במכתב המתייחס לכלל החובות של הלווים; שידלובסקי - אור נדרשה לשלם לבנק את סכום ערבותה.
המכתב השני, שיצא מיד לאחר הראשון, התלה את הדרישה הואיל והלווים פרעו חלק מהחוב, תוך הדגשה שאין בכך ויתור כלשהו על זכויות הבנק.
בגלל "סמיכות הפניות" ובגלל ביטול הדרישה, סברה שידלובסקי - אור כי "... אין בעניין ולא כלום".
מה עניין סמיכות הפניות, לכך שאין בעניין ולא כלום, לשידלובסקי - אור הפתרונות.
הרי המכתב הראשון מציין את זכויות הבנק כלפיה לפי הערבות, שלטענתה פקעה מזמן, והמכתב השני שומר על אותן זכויות, תוך אמירה שבשלב זה אינן ממומשות.
כך קראה והבינה שופטת מחוזית את המכתבים ?
אכן, שידלובסקי - אור מזכירה גם טיפולים רפואיים שעברה באותה עת כסיבה לכך שלא פעלה ולא הקימה מחאה על כך שהיא נחשבת כערבה לבנק בגין ערבות שלגישתה פקעה זה לא מכבר [ סעיף 15 לתצהירה ].
אולם, לא רק שידלובסקי - אור הבינה כך את המכתבים; גם גלאון, מנהל בכיר ב"אמדוקס" וישי האגרונום הבינו שאין בהם כלום [ סעיפים 14 לתצהיריהם ].
רק צבי מליק ז"ל ניהל התכתבות של ממש עם הבנק בעניין זה ובעניין טענותיו לפיהן הייתה הערבות נקודתית בלבד והיא פקעה [ נספחים ד' - ו' לתצהירו של צבי מליק ז"ל וכן מוצגים במ/7, במ/8 ].
אלא שצבי מליק ז"ל, ידע גם ידע מה המשמעות של המושג "ערבות מתמדת" [ עמ' 7 לפרוטוקול שורות 7,8 ], אם כי לטענתו [ שם, בהמשך ] אין הוא חתום על ערבות מתמדת ורק הוא הבין, אולי, למה התכוון בכך שכן חתימתו מתנוססת על כתב הערבות ה"מתמדת".
להבדיל מצבי מליק ז"ל, גלאון, מנהל "אמדוקס" בהודו, אינו מבין, לטענתו, את המושג "כתב ערבות מתמדת" [ עמ' 5 לפרוטוקול שורות 25, 26 ].
אילו סברתי שגלאון אמר את האמת, הרי שלדעתי ראוי היה לפטרו מידית מתפקידו הבכיר.
למעשה, אם סבור אני שהוא לא אמר את האמת, גם אז שאלה היא אם ראוי הוא למלא תפקיד כזה.
לטענת גלאון, העובדה שמדובר בערבות להלוואה אחת בלבד לתקופה של שנה נודעה לו מפי יצחק ומפי שידלובסקי - אור [ עמ' 5 לפרוטוקול שורות 26, 27 ].
לטענת צבי מליק ז"ל הדבר נודע לו "...מאופי התנהלותו של בל"ל" [ ?! כך בעמ' 7 לפרוטוקול שורות 1,2 ].
ישי ידע על האמור לעיל מיצחק [ עמ' 7 לפרוטוקול שורה 28 ].
הנה כי כן; על היות ערבויותיהם להלוואה אחת בלבד, למרות חתימותיהם על כתבי ערבות אחרים, למדו הערבים משרי הפקידה, מיצחק שאינו עוד בחיים וגם משידלובסקי - אור, שלמדה על כך כמובן משרי הפקידה ומיצחק שאינו בחיים.
כידוע, שאלת האמון שבית המשפט נותן או אינו נותן בדברי המצהירים בשלב בקשת הרשות להתגונן אינה קובעת לעניין מתן הרשות; זו ההלכה, גם אם יש לי לא מעט תמיהות והשגות לגבי ערכה הגורף [ ע"א 469/87 יוסף בורלא ואח'
נ. טפחות בנק למשכנתאות בישראל בע"מ, פד"י מג3 עמ' 113); ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח'
נ. בנק לאומי לישראל בע"מ
, פד"י נט3 עמ' 41 (להלן: "פסק אחים אלפי"); ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר ואח'
נ. ג'ימס אטלי ואח'
"פדאור" (לא פורסם) 08 (36) 301 ].
מסיבה זו יש ליתן ללווים רשות להתגונן בטענה בדבר פקיעת ערבותם בהיותה נתונה להלוואה אחת בלבד, בסכום של -.200,000 $ או שווה ערך, לשנה אחת, מתוך קיומה של אפשרות שיימצא השופט אשר יהיה מוכן להאמין לגיבוב הדברים המופרך שהושמע בפני
, או שיהיה בעל יראת כבוד מספקת כלפי הנפשות הפועלות או מי מהן על מנת לקבל את גירסתן.
שלשה עניינים נותרו לדיון.
האחד, הודעת הבנק [ נספח א' לתצהירים ] המפרטת את ההלוואה שניתנה ואת הערבויות אינה מהווה ראיה לחיזוק טענותיהם של הערבים באשר לקשר בין הדברים.
אין מדובר אלא בהודעת מחשב סטנדרטית של הבנק על הפעולות שנעשו לאחרונה ואין חולק על כך שהאשראי ללווים הועמד בסמיכות למתן הערבויות ואולי גם היה מותנה בהן.
השני, עקב קלישות הטענות וחוסר האמון שאני נותן בדברי הערבים, נראה לי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת כספי התביעה [ ראה לדוגמא : "פסק אחים אלפי" הנ"ל ], לרבות פיקדון להוצאות לטובת אוצר המדינה ובכך מגיע אני לעניין השלישי.
עניין שלישי, תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - .1984 קובעת כי בגין הליכי סרק רשאי בית המשפט להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה.
אין לך, לטעמי, הליך סרק יותר עקר מאשר הליך הכרוך בעדויות שווא שניתנו במהלכו ועל כן מן הדין להטיל הוצאות כאמור, בפועל ומותנות, לפי העניין כפי שלהלן.
סוף דבר:
בקשת הרשות להתגונן של הלווים נדחית; הלווים יישאו בתשלום הוצאות הבנק בבקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.3,000 ₪ וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של -.15,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.
בקשת הרשות להתגונן של הערבים מתקבלת בכפוף לאמור להלן:
הפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט בתוספת סכום של -.50,000 ₪ לכיסוי הוצאות הבקשה כאמור לעיל בסכום של -.3,000 ₪ ,הוצאות לאוצר המדינה בהליך זה בסכום של -.15,000 ₪ אם תתקבל התביעה בסופו של יום וכן שכ"ט עו"ד כפי שיפסוק, אם יפסוק בית המשפט אשר ידון בתיק העיקרי והכל בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה זו ליד ב"כ הנתבעים.
אציין עוד כי חסד אני עושה עם עו"ד בהט, וגם לי עצמי לא ברור מדוע אני עושה אותו, בכך שאיני מעביר את עדותה ומכתבה הנ"ל לחקירת משטרה בעניין מתן עדות שקר בבית המשפט.
ניתנה היום, י' חשון תשע"ב, 07 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

השופט צבי כספי

??

??

??

??
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
תא"ק 41668-03-10 בנק לאומי רמת גן סניף הבורסה לעסקים 10743 נ' בהט ואח'
תיק חיצוני:
1 מתוך 10









תאק בית משפט שלום 41668-03/10 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אביגיל בהט, עזבון ו/או יורשי המנוח יצחק בהט ז"ל, עמוס גלאון ואח' (פורסם ב-ֽ 07/11/2011)