פסקי דין על bluesnow services limited | פסקי דין על חברת xmatics inc federal id no | פסקי דין על גיורא עין צבי | פסקי דין על זיו קוניץ | פסקי דין על אברהם כהן ואח' |

20981-09/11 הפ     08/11/2011




הפ 20981-09/11 bluesnow services limited, חברת xmatics inc federal id no נ' גיורא עין צבי, זיו קוניץ, אברהם כהן ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



8 בנובמבר 2011

ה"פ 20981-09-11 bluesnow services limited
ואח'
נ' עין צבי ואח'






בפני

כב' השופטת
שבח יהודית


המבקשות

1
.
bluesnow services limited


2
. חברת
xmatics inc
.
27-3065915
federal id no
ע"י ב"כ עו"ד א' קנולר ועו"ד מ' יצחקי


נגד

ה
משיבים

1.

גיורא עין צבי
2.

זיו קוניץ
3.

אברהם כהן
4.

אלון ווטרמן
ע"י ב"כ עו"ד בועז האס

5.

ערן יונה הירשוביץ
6.

ערן לויט
ע"י ב"כ עו"ד ל' אלמוג ועו"ד ר' בר יוסף




פסק דין



תובענה על דרך המרצת פתיחה בה מתבקש בית המשפט להצהיר כי הבורר, השופט בדימוס דן ארבל, פועל בחוסר סמכות במסגרת בוררות המתנהלת בפני
ו בין המשיבים 1-4 לבין המשיבים 5-6 "בכל הנוגע לדיון בנושאים ולהחלטות המשפיעות ו/או הנוגעות במישרין או בעקיפין על המבקשות שאינן צד לבוררות זו", ובפרט אינו מוסמך ליתן את הסעדים שהתבקשו ע"י המבקשים 1-4 בתביעתם.
עוד התבקש בית המשפט להורות על הפסקת תחולתם של צווי המניעה הזמניים על המבקשות.

רקע דיוני
במסגרת דיון שהתנהל בפני
כבוד השופט זפט (בדימוס) בעתירות לצווים זמניים, הגיעו בעלי הדין להסכמה לפיה הסמיכו את בית המשפט להכריע כבר בשלב זה בתיק העיקרי.
עוד הסכימו בעלי הדין לוותר על חקירות, ולראות בכתבי הטענות ובתשובות לבקשה לסעדים הזמניים – סיכומים בכתב. למבקשות הותר להגיש תשובה קצרה לטיעוני המשיבים, וזו אכן הוגשה בפועל.
משכב' השופט זפט פרש לגמלאות בטרם היה סיפק בידו להכריע בתובענה, הועבר התיק אלי.

בעלי הדין
המשיבים 1-4 והמשיבים 1-6 הינם המייסדים ובעלי מניות בחברת

inc,
xmatics

אשר התאגדה ביום 20.7.10, על פי חוקי מדינת דלאוור (להלן: "החברה"

ו/או "המבקשת 2"). בעלת מניות נוספת בחברה הינה המבקשת, אשר התאגדה על פי חוקי גיברלטר (להלן: "בלוסנואו ו/או "המבקשת 1").
חלוקת המניות בחברה הינה כדלקמן: בלוסנואו – 28.57%, משיב 1 - 10%, משיב 2 – 10%, משיב 3 – 10%, משיב 4 – 5.71%, משיב 5 – 17.86% ומשיב 6 – 17.86%.
הנה כי כן, בלוסנואו הינה בעלת המניות הגדולה ביותר, בהחזיקה 28.57%, מה גם שבהתאם להסכם ההשקעה, שיפורט להלן, היא אמורה להגדיל את החזקותיה ל- 50% ממניות החברה, עת תשלים את השקעתה
ל-1,000,000 דולר.
זאת ועוד, בלוסנואו והמשיבים 1 ו-2 הינם בעלי מניות בחברה נוספת ששמה

meditouch ltd

(להלן: "מדיטצ'"), הרלוונטית לסכסוך, הגם שאינה בעלת דין, מחמת הסכם הפצה בלעדי שנכרת בינה לבין החברה.

ההסכמים
על מנת לרדת לעומקה של הסוגיה, יש להבחין בין ההסכמים השונים שנכרתו בין בעלי הדין ו/או מקצתם.
ההסכם הראשון הינו הסכם המייסדים להקמת החברה, והוא נכרת ביום 8.7.10 בין המשיבים 1-4 לבין המשיבים 1-6. הסכם זה, המסדיר את מערכת היחסים של המייסדים בינם לבין עצמם, מכיל תנית בוררות הקובעת כי התדיינות בין המשיבים, בהינתן מחלוקת,
תתברר במסגרת בוררות בפני
בורר דן יחיד אשר ימונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, ויהא כפוף לדין המהותי (להלן: "הסכם המייסדים").
ההסכם השני, הנושא אף הוא את התאריך 8.7.10, נכרת בין החברה לבין חברת מדיטצ', ומהותו הסכם הפצה בלעדי של מוצרים שיוצרו ופותחו על ידי חברת מדיטצ' (להלן: "הסכם ההפצה").
בשונה מהסכם המייסדים, קובע הסכם ההפצה כי כל המחלוקות הנובעות מהסכם זה תתבררנה בבית המשפט בלונדון בכפוף לדין האנגלי.
ההסכם השלישי נערך ביום 10.8.10 בין בלוסנואו לבין החברה, והוא מסדיר את ההשקעות אותן התחייבה בלוסנאו להשקיע בחברה. בקליפת אגוז ייאמר כי בלוסנאו התחייבה להשקיע בחברה, בשלבים, עד 1,000,000 דולר, כנגד הגדלת החזקותיה עד 50% ממניות החברה (להלן: "הסכם ההשקעה").
בשונה משני ההסכמים הקודמים, מכיל הסכם ההשקעה תנית שיפוט ייחודית לפיה הוסמכו בתי המשפט בתל אביב לדון בכל סכסוך שיתגלע בכל הנוגע להסכם זה, בהתאם לדין הישראלי.



הבוררות
בין המשיבים 1-4 לבין המשיבים 5-6 התגלע סכסוך משהמשיבים 1-4 טוענים כי המשיבים 5-6 השתלטו על החברה וממדרים אותם מכל מידע ופעילות הקשורים לחברה.
לאור תניית הבוררות הקבועה בהסכם המייסדים, הגישו המשיבים 1-4 כנגד המשיבים 5-6 תובענה המתבררת בפני
הבורר השופט בדימוס דן ארבל (להלן: "הבורר").
בתביעתן בפני
הבורר עתרו המשיבות 1-4 (התובעות בבוררות) להורות למשיבים 5-6 (הנתבעים בבוררות) להקפיא את כל פעילות החברה, להורות על פירוקה של החברה, להורות על ביטולם של הסכם ההשקעה והסכם ההפצה, ליתן סעד כספי וכו'.
במסגרת התובענה אף נתבקשו מהבורר סעדים זמניים בהתאמה.
אף לא אחת משתי המבקשות, גם לא חברת מדיטצ', הינן צד לבוררות, אף לא צורפו כמשיבות.

החלטות הבורר
החלטות הבורר, עליהן קובלות המבקשות בתביעה שבפני
, הינן פועל יוצא של בקשות שהוגשו מטעם המשיבות 5-6, שנדחו אחת לאחת. עיון בבקשות ובדיונים מעלה זהות אינטרסים לכאורית בין המבקשות לבין המשיבים 5-6, באופן שהטענות שנטענו על ידי אלו האחרונים, משקפות למעשה גם את הטענות הנטענות על ידי המבקשות
בתביעה שבפני
.
א.
ביום 3.4.11 ניתנה על ידי הבורר החלטה הדוחה, בחלקה הארי, את טענת המשיבים 5-6 בדבר חוסר סמכותו לדון גם בענייניה של החברה, בקובעו: "אשר על כן נדחית הטענה בדבר חוסר הסמכות לדון בבקשה בעניינה של החברה".
בהחלטה זו אף נתקבלה באופן חלקי עתירת המשיבים 1-4 לצווי מניעה,
באופן שניתן ע"י הבורר "צו מניעה זמני האוסר על המשיבים בכל צורה שהיא להעתיק ו/או לייצר ו/או לשווק ו/או לעשות שימוש ו/או כל פעולה, בין אם בעצמם ובין אם על ידי מי מטעמם במוצר
handtutor
".
כן ניתן על ידו צו מניעה כללי "האוסר על המשיבים לבצע כל דיס פוזיציה בחברה, במניותיה, בניהולה ובפעילותה השוטפת, באופן שיהיה בו בכדי לפגוע בהתנהלותה השוטפת ובסטטוס קוו הקיים בין הצדדים, נכון לערב פרוץ הסכסוך נשוא בוררות זו".
ב.
ביום 12.7.11 ניתנה על ידי הבורר החלטה נוספת בבקשה לביטול צווי המניעה הזמניים נשוא ההחלטה מיום 3.4.11. שהוגשה אף היא ע"י המשיבים 5-6.

הבקשה נדחתה
וצווי המניעה הזמניים נותרו על כנם.
ג.
בהחלטתו מיום 20.7.11 התייחס הבורר לעתירת המשיבים 5-6 למחוק על הסף סעדים שונים המופיעים בכתב התביעה, משאלו אינם בגדר סמכותו.
הבורר דחה את הטענות וקבע, בין היתר,
כדלקמן:
בנוגע לסמכותו לדון בהקפאת פעילות החברה – מדובר בהחלטה זמנית הניתנת לשינוי עם התקדמות הבוררות.
בנוגע לסמכותו לדון בפירוק החברה ובחיסולה קבע הבורר כי אמנם אינו מוסמך להורות על פירוק החברה, אך רשאי הוא לדון בסכסוך ממוני בין בעלי המניות בחברה, או בין החברה למנהליה, גם אם הוא כרוך בפירוק. לשיטתו, אין מניעה כי פסק הבוררות רק יצהיר כי על הצדדים לפרק את החברה מרצון, כאשר הליך הפירוק בפועל יבוצע על ידי בית המשפט המוסמך.
הבורר דחה את הטענה בדבר חוסר סמכותו ליתן צו עשה בנושא זכויות המשיבים 1-4 בחברה, אף דחה את הטענה כי אינו מוסמך להורות על ביטול הסכמי ההשקעה וההפצה, בהנמקה לפיה "היות הצדדים לבוררות זו כל בעלי המניות בחברה הרי מחובתם לציית לפסק הבורר, ועל כן בין אם החברה צד לבוררות ובין אם לאו, בעלי המניות כולם מחוייבים בקיום הפסק".
באותה הנמקה דחה הבורר גם את טענת הסמכות בכל הנוגע לעתירה להורות על השבת סכומי ההשקעה מטעם חברת בלוסנואו, שאינה בעלת דין בבוררות בקובעו, בין היתר, כי "הסכמי ההשקעה וההפצה הינם טפלים להסכם המייסדים, העומד בבסיס הבוררות, וכי ניתן להגן על זכויותיה של חברת בלוסנאו בדרכים אחרות, מבלי להימנע להכריע בסכסוך כולו".
הבורר אף דחה את הטענה לפיה אינו מוסמך לדון בסעד המתייחס למוצר
handtutor
ולחברת מדיטצ', שאף היא אינה בעלת דין בבוררות, וקבע: "אפילו הזכויות האמורות במוצר נתונות אך ורק לחברת מדיטצ' ולא לתובעים, הרי שניתן להחיל את העקרונות שייקבעו במסגרת הליך בוררות זה על החברה, ולראות את התובעים כנציגיה ו/או את החברה כחלופה של בעליה...".
ככלל, קבע הבורר כי הגם שהחברה ובלאוסנאו אינן צד לבוררות, הרי כל החלטה שתינתן על ידו,
כולל צווים זמניים, תהא אפקטיבית גם כלפיהן ותחייב אותן.

טענות המבקשות
המבקשות זועקות כי מעולם לא חתמו על תניית בוררות, כי כלל אינן בעלות דין בבוררות, וכי הבורר לא
מוסמך לדון בענייני החברה ו/או בענייניהן של חברת בלוסנאו וחברת מדיטצ', אף לא ליתן סעדים המשפיעים עליהן, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות צווים זמניים. לטענתן, הבורר שגה בסוגיית סמכותו משסבר "כאילו תקפה היא לגבי כולי עלמא ועל כל נושא".
נטען כי הבורר שגה בסוברו שמוסמך הוא לדון בענייניה של החברה, בהיותה חליפתה של בעלי המניות, שהרי רק מקצת מבעלי המניות חתומים על הסכם הבוררות ומתדיינים בפני
ו, בעוד בעלת המניות המרכזית, חברת בלוסנואו המחזיקה כיום 28.57% ממניות החברה ועתידה, לאחר השלמת השקעותיה, להגיע להחזקת 50% ממניות החברה – איננה צד להסכם המייסדים ואינה חתומה על סעיף הבוררות.
זאת ועוד, בהתקשרותה בהסכם ההפצה הביעה החברה את דעתה המפורשת בדבר רצונה להתדיין בבית המשפט באנגליה, ולא בבוררות בישראל, ומשכך קבעה בהסכם ההפצה עליו היא חתומה, תנית שיפוט ייחודית המסמיכה רק את בית המשפט בלונדון לדון בסכסוך שייווצר בהתאם לדין האנגלי.
גם חברת בלוסנאו הביעה את דעתה המפורשת כי אין ברצונה להתדיין בבוררות, בקובעה בהסכם ההשקעה, עליו היא חתומה, תנית שיפוט ייחודית המסמיכה את בתי המשפט בתל אביב לדון בסכסוכים. המבקשות טענות כי לפי כללי משפט בסיסיים לא ניתן לראות בחברה צד להליך הבוררות, וכי הבורר איננו מוסמך ליתן סעדים המשליכים על צדדים שלישיים, שלא נוטלים חלק בבוררות ושלא הסכימו מעולם להתדיין במסגרת זו.

דיון והכרעה
1.

טענה הבאה מפי בעל דין לפיה אין הוא כבול בסעיף בוררות, ולפיה לא ניתן לחייבו ליטול חלק בהליך בוררות בעל כורחו, הינה חיזיון נפרץ, והיא נטענת חדשות לבקרים, גם במסגרת בוררות וגם בפני
בתי המשפט. לעיתים הבקשה מתקבלת, עת נקבע כי הטוען אכן לא חתם על הסכם בוררות, ולעיתים הבקשה נדחית, אף שהטוען אינו חתום על סעיף בוררות, בהינתן סיבה אחרת להכריז עליו כבעל דין בבוררות.
היוצא דופן בענייננו הוא שלא זו בלבד שבעלי הדין המתדיינים בבוררות, לא צרפו את המבקשות כבעלות דין והבורר אף לא הורה על צירופן כבעל דין דרוש, אלא שהבורר קבע באופן חד משמעי כי הן אינן צד לבוררות. אף על פי כן קבע הבורר כי החלטותיו במהלך הבוררות מחייבות גם את המבקשות, החייבות "לציית לפסק הבורר" וכי הסעדים שניתנו על ידו חלים גם עליהן, הגם שהינן צד שלישי.

2.
ממושכלות ראשונים נדע כי הפניית סכסוך לבוררות נשענת על הסכמת הצדדים, והבורר, שאינו נושא משרה שיפוטית, יונק את סמכותו


מהסכמה זו.
לא ניתן לכבוש סמכות, ובאין הסכמה - אין סמכות.
בענייננו, ששת המשיבים אכן חתמו על סעיף בוררות במסגרת חתימתם על הסכם המייסדים, ואשר על כן, ניתוב תביעת המשיבים 1-4 נגד המשיבים 5-6 לאפיק בוררות - בדין יסודו.
לא כך הדבר ביחס למבקשות וביחס לחברת מדיטצ'.
המבקשת 2- החברה, איננה חתומה, מטבע הדברים, על הסכם המייסדים, והיא חתומה על הסכם ההפצה ועל הסכם ההשקעה. לא זו בלבד שלא ניתן להסיק מההסכמים הללו את הסכמתה המשתמעת להתדיין בבוררות, אלא שמהם עולה כי הביעה את רצונה המפורש שלא לעשות כן.
בהסכם ההפצה נקבע כי הסכסוכים בין החברה לבין חברת מדיטצ', כולל בנושא הפצת המוצרים, ידונו בבית משפט בלונדון ויהיו כפופים לדין האנגלי, ובהסכם ההשקעה, עליו חתומות החברה וחברת בלוסנואו, נקבע כי הסכסוכים שיתגלעו בין השתיים, ידונו בבית המשפט בתל אביב.
הנה כי כן, הסכמה- אין.

3.
יחד עם זאת, החלטה לפיה מצורפים להליך הבוררות גם בעלי דין שלא חתמו על סעיף בוררות, אינה יוצאת דופן, והדוגמאות לכך רבות. ניתן לעשות כן, כאשר המדובר, למשל, בחליף של בעל הדין להסכם הבוררות, במנהל עיזבון, ביורש, בנעבר של זכות על פי חוזה, ועוד דוגמאות למכביר.
במסגרת זו ניתן גם להורות על צירופה של חברה להתדיינות בבוררות שבין בעלי מניותיה, אף שהיא עצמה אינה חתומה על סעיף בוררות, אלא שהדברים אמורים עת ניתן להתבונן על בעלי המניות ועל החברה כעל מכלול אחד, אם מבחינת יריעת המחלוקת ואם מבחינת זהות האינטרסים, או כאשר ניתן להסיק מהנתונים הרלוונטיים כי כוונת הצדדים הייתה כי גם החברה תחויב לנהל בוררות, וכי הפסק יחייב גם אותה.

4. בענייננו, נימק הבורר את החלטותיו בהסתמך, בין היתר, על ת"א (מחוזי ת"א) 27691186 רונן נ' גלר, פ"מ תשמ"ז (3)520.
שם
נדון מקרה של שני בעלי מניות שהיו חתומים על חוזה שותפות לניהול החברה בחלקים שווים, ואשר כלל תנית בוררות. סכסוך שפרץ ביניהם הועבר לבוררות, והבורר קבע כי אף שהחברה עצמה אינה חתומה על הסכם הבוררות, יש לראותה כצד לו.
בית המשפט אישר קביעה זו וקבע:
"לא היה טעם רב, אם בכלל, לסעיף בוררות אם הוא מוגבל סכסוכים שבין הצדדים במנותק וללא קשר ישיר ומחייב של הרה לתוצאות הבוררות משום שכל עסקי הצדדים נוהלו והתקיימו דרך החברה ובאמצעותה". אולם עיון בפסק הדין מלמד כי האדן המרכזי לקביעה היווה היותם של המתדיינים בעלי המניות היחידים של החברה, באופן שהם והחברה היוו לצורך העניין מקשה אחת. וכדברי השופט לויט:
"יש להזכיר שהם
היו בעלי שליטה מלאה בה... משום שכל עסקי הצדדים נוהלו והתקיימו דרך החברה ובאמצעותה".
הוברר כי בענייננו הבורר סבר, ובכך שגה, כי המשיבים 1-6 הינם כל בעלי המניות של החברה, באומרו: "בהליך בוררות זה עסקינן אך ורק בסכסוך הקיים בין המבקשים למשיבים, כאשר כולם הינם בעלי המניות היחידים בחברה, באופן המאפשר אי הוספתה להליך כלל...במילים אחרות, כיוון שהצדדים להסכם הבוררות ולהחלטת ביהמ"ש הינם בעלי המניות בחברה, ואין בלתם, מחייבות אותם כל(ן)החלטה שתינתן..." (החלטת הבורר מיום3.4.11, עמוד 7)
וכן:
"יתרה מזאת, חזרתי והבהרתי כי בהיות הצדדים לבוררות זאת כל בעלי המניות בחברה..." (החלטת הבורר מיום 20.7.11 עמוד 7),
(ההדגשות של הח"מ).

אין חולק כי המשיבים 1-6 אינם בעלי הבית היחידים של החברה. הם מחזיקים רק ב- 71.43% ממניות החברה, כאשר 28.57% הנותרים מוחזקים ע"י בעלת מניות אחרת, בלוסנואו, המחזיקה למעשה את נתח המניות הגדול ביותר, ואשר אינה צד לסכסוך שבין משיבים
1-4 לבין משיבים 5-6, ואינה רוצה ליטול בו חלק. יתרה מכך, בהינתן השלמת השקעתה עד למיליון דולר, עתידה בלוסנואו להפוך לבעלים של 50% ממניות החברה.
אין, איפוא, כל תשתית להנחה לפיה יש לראות את המשיבים כמשקפים את האינטרסים של החברה, ולהתבונן עליהם ועל החברה כעל חטיבה אחת.

5.
לו סברו המשיבים 1-4 כי החברה כבולה לסעיף הבוררות, ומחושקת על ידו, הגם שלא חתמה עליו, היה עליהם לצרפה כנתבעת בכתב התביעה, או לפחות כבעל דין דרוש, וליתן לה את יומה בפני
הבורר להעלות את טענותיה בדבר העדר סמכות לדון בענייניה ובדבר אי היותה כבולה למסגרת הבוררות.
כלל יסודי קובע כי עת עסקינן בהחלטה האמורה להשליך על האינטרסים של צד שלישי ולהשפיע עליו, יש ליתן לו את זכות התגובה. בענייננו החברה לא צורפה כצד להליך, אף נקבע מפרשות ע"י הבורר כי אין כל צורך בצירופה, וכדבריו: "...ועל אף שאינני רואה כל צורך בצירוף החברה בנסיבות הספציפיות להליך זה...". אף על פי כן ניתנו צווים זמניים המשליכים על פעילותה, והבורר מצא שהוא מוסמך לדון בעתידה, כולל מתן החלטות הרות גורל כגון הקפאת פעילותה ו/או פירוקה, כל זאת בהעדרה וכשקולה לא נשמע.

6.
הוא הדין ביחס לבלוסנואו.
היותה של בלוסנואו בעלת מניות בחברה, אין בה כדי להרים את המסך בינה לבין החברה ו/או בינה לבין המשיבים, ואינה מעקרת מתוכן את אישיותה המשפטית העצמאית והנפרדת. לאחר הקמת החברה בלוסנואו רכשה 28.57% ממניות החברה תמורת השקעה של 400,000 דולר, והיא עתידה להגדיל את החזקותיה ל50% עת תשלים את השקעתה בחברה ל1,000,000 דולר.
בלוסנואו לא נבלעה ע"י החברה, היא חיה וקיימת. היא אינה חלק מהסכסוך שפרץ בין המשיבים, ואין הם מביעים כל טרוניה נגדה. היא אף לא צורפה כצד לבוררות ואיש אינו טוען כי עליה לחבור להליך זה.
משכך, קביעת הבורר לפיה עליה לציית להחלטותיו שכן "...בעלי המניות כולם מחוייבים בקיום הפסק" (החלטה מיום 20.7.11 עמוד 7) - הינה בעייתית.
קביעה אחרת המעוררת קושי היא קביעת הבורר לפיה מוסמך הוא לדון, למשל, בסעד שנתבע בסעיף 53ד' לתביעת המשיבים 1-4, בו נתבקש הבורר לאשר את ביטולם של הסכם ההשקעה וההפצה.
הסכם ההפצה נכרת בין החברה לבין בלוסנואו, והסכם ההפצה נכרת עם חברת מדיטצ'.
כשזו אף זו אינן צד להליך, הכיצד יכול הבורר להכריז על בטלות ההסכמים שנכרתו עמן? מאותה הנמקה קשה לקבל את קביעת הבורר, הנעדרת התשתית, לפיה הסכם ההפצה והסכם ההשקעה "הינם טפלים להסכם המייסדים" וכי "ניתן להגן על זכויותיה של חברת בלוסנואו בדרכים אחרות".
על אחת כמה וכמה דברים אמורים עת גם הסכם ההשקעה וגם הסכם ההפצה כוללים תניות שיפוט ייחודיות המקנות לבית המשפט בתל אביב ובאנגליה, בהתאמה,
את הסמכות לדון בסכסוכים.

7.
אינני רואה צורך לדון באופן פרטני בכל אחד ואחד מהסעדים שנתבעו בכתב התביעה שהוגש לבורר ע"י המשיבים 1-4, ודי בקביעה הכללית לפיה לא מוסמך הבורר להכריע בכל עניין החורג ממסגרת היחסים שבין המשיבים 1-4 לבין המשיבים 5-6 ואשר יש בו להשליך ו/או להשפיע על האינטרסים של המבקשות, או מי מהן, אשר אינן צד לבוררות.
אסתפק בהתייחסות לסעד שנתבע בסעיף 53ב' לתביעת המשיבים 1-4, במסגרתו נדרש הבורר "להורות על פירוק החברה, לרבות עריכת חשבונות וחיסולה".
גם הבורר סבור היה שאין זה מסמכותו של בורר להורות על פירוק חברה.
אף על פי כן נקבע על ידו כי: "אין לטעמי מניעה להעביר להחלטת בורר סכסוך הקיים בין הצדדים בשאלה האם עליהם להסכים ביניהם על פירוק מרצון של החברה, כאשר פסק הבוררות יהווה אך ורק

פסק דין
הצהרתי, המצהיר כי על הצדדים לפרק את החברה מרצון, כאשר הליך הפירוק יבוצע בפועל על ידי בית המשפט המוסמך לכך".
זוהי קביעה מרחיקת לכת שקשה לקבלה.
עם כל החשיבות שיש למוסד הבוררות בסיועו למערכת המשפט ולמתדיינים בסיום סכסוכים בדרך יעילה ומהירה, עדיין קיימים נושאים לא מעטים המצויים בסמכותם הייחודית והבלעדית של בתי המשפט.
כך, למשל, ניתן להזכיר את הסמכות ליתן צו ירושה או צו קיום צוואה, עניינים מתחום המעמד האישי הקובעים סטאטוס, הכרזה על קיומם של יחסי עובד ומעביד, תביעה לפיצויי פיטורין, עניינים קונסטיטוציוניים, עניינים פליליים, ועוד.
הטעם לכך נעוץ בכך שמדובר בנושאים בעלי חשיבות עליונה ו/או בנושאים הכרוכים בהם גם אינטרסים של צדדים שלישיים, אשר קולם לא יכול להישמע במסגרת המצומצמת של הליך הבוררות.
פירוק חברה בכללם, וזאת מן הטעם הפשוט לפיו בנוסף להיותו של הנושא נתון על פי החוק לסמכותו הייחודית של בית המשפט, הרי אין הוא נוגע רק לבעלי המניות, אלא גם לאינטרסים של הנושים, שאינם צד לבוררות, ושעליהם יש להגן.
וכפי שכותבת פרופ' סמדר אוטולונגי בספרה בוררות דין ונוהל:
"הדעה הכללית היא כי הואיל וההוראות אשר נקבעו לגבי פירוק חברה מיועדות להגן על נושים, הרי שמדובר בהסדר קונקלוסיבי. במילים אחרות, זהו הסדר בלעדי, שזולתו אין. לכן אין אפשרות למסור את ההחלטה בדבר פירוק חברה לבורר. לכן, גם אם יחסל הבורר את כל החשבונות שלגביהם יש סכסוך בין בעלי המניות ויחליט לפרק את החברה- החברה לא תעבור תהליך של פירוק מכוח החלטתו שלו" (עמוד141- 142)
הערתה של פרופ' אוטולנגי לפיה אין מניעה "להעביר לבורר סכסוכי ממון בין בעלי מניות בחברה או בין החברה למנהליה, גם אם הם כרוכים בפירוק" פורשה ע"י הבורר בהרחבת יתר, שהרי המלומדת מעירה בהערת שוליים כי המדובר "בעריכת החשבונות, שהוא שלב מוקדם לפירוק"
(הערת שוליים מספר 94, עמוד 142).
סוגיית פירוקה של חברה, האם בכלל וכיצד, יכולה להידון רק על ידי בית המשפט המוסמך, המברר לא רק את רק את האינטרסים של בעלי המניות, שלעיתים נוגדים את האינטרס של החברה, אלא גם
את האינטרסים של הנושים, מוודא שלא נעשתה העדפת נושים, שלא נעשתה הברחת נכסים וכו'.
הרעיון לפיו הבורר הוא שיחליט אם פני החברה לפירוק, ובית המשפט המחוזי רק יבצע את הצד המעשי/טכני של הפירוק, משול בעיני למצב בו בורר יחליט כי בני זוג חייבים להתגרש זה מזה, ובית הדין הרבני רק ידאג לביצוע הטכני של כתיבת הגט.

השקפה מרחיבה שכזו הופכת את היוצרות, בהיותה מעקרת מתוכן את תפקידו המהותי של בית המשפט לפירוק, ומעוותת את התכלית בגינה ניתנה לו הסמכות הייחודית לדון ולהכריע בנושא ייחודי
זה.

8.
אין ספק כי העובדה שרק המשיבים 1-6 הסכימו להסמיך את הבורר לדון במחלוקת, מצרה את מתחם הבוררות ופוגעת ביעילות ההליך, שמן הסתם הייתה לנגד עיני הבורר, איש עתיר ידע וניסיון,
עת קבע את אשר קבע, שהרי בהעדרם של החברה ושל בלוסנואו מהליך הבוררות, מצטמצם עד למאוד אופי הסעדים שביכולת הבורר ליתן, כמו גם יכולת ההכרעה בסכסוך כולו, באופן המעמיד בסימן שאלה את יעילות ההליך.
אולם היעילות אינה חזות הכול. לא ניתן להרחיב את מעגל היריבות המשפטית מעבר למסגרת ההסכמית של הבוררות, בייחוד אם גבולותיו של הסכסוך מגיעים לצדדים שלישיים, אשר לא הסכימו לכבול עצמם בסעיף בוררות.
וכפי שנפסק ברע"א 340/94, חברת חלקה 41 בגוש 6415 נ' מרקו בסן:
"פסק בורר חל אך ורק כלפי הצדדים להסכם הבוררות או חליפיהם. הכרעת הבורר אינה יכולה ליצור מעשה בית דין כלפי צדדים שלישיים. לא ניתן להוציאה לפועל, ככזו, נגד צדדים כאלה. מסיבה זו, אין הצדדים להסכם בוררות יכולים למסור לבוררות סכסוך שההכרעה בו תהיה בעלת תוקף
in rem

היינו, כלפי צדדים שלישיים" (
פ"ד נ (1)636 בעמוד 646).






התוצאה:
הבורר מוסמך לדון, להכריע וליתן סעדים בהתאם, במחלוקות הרלבנטיות למערכת היחסים שבין המשיבים 1-4 לבין המשיבים 5-6, ואינו מוסמך להכריע וליתן סעדים המשליכים במישרין או בעקיפין על ענייניהן של המבקשות, שאינן צד לבוררות. במיוחד דברים אמורים, ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, לא מוסמך הבורר להורות על פירוק החברה, אף לא להורות על בטלות הסכם ההפצה וההשקעה,.
הצווים הזמניים שניתנו ע"י הבורר, רלבנטיים למשיבים 5-6, אך אינם מחייבים את המבקשות.
המשיבים 5-6 ישלמו למבקשות את הוצאות הבקשה בסך 36,000 ₪.


ניתן היום,
י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 20981-09/11 bluesnow services limited, חברת xmatics inc federal id no נ' גיורא עין צבי, זיו קוניץ, אברהם כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 08/11/2011)