פסקי דין על רובי חושקובר | פסקי דין על בנק הפועלים סניף נשר-תל חנן

14584-05/11 עא     08/11/2011




עא 14584-05/11 רובי חושקובר נ' בנק הפועלים סניף נשר-תל חנן








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 14584-05-11 חושקובר נ' בנק הפועלים סניף נשר-תל חנן




בפני

כב' השופטת
דיאנה סלע

המערער
רובי חושקובר


-נגד-

המשיב
בנק הפועלים סניף נשר-תל חנן




פסק דין


ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון) בתא"מ
10- 04- 7101 מיום 20.3.11.

1.
העובדות הצריכות לענייננו
א
. ביום 9.6.09 הזמין המערער מחברה בשם "שארק דלוקס רהיטים בע"מ" (להלן: החברה) רהיטים וסלון וכן 5 כסאות בעלות של 32,500 ₪. לצורך תשלום התמורה שילם המערער סך של 6,250 ₪ בכרטיס אשראי ומסר 11 שיקים דחויים על סך 26,250 ₪ החל מיום 10.8.09.

ב
. ארבעה שיקים בסך של 2,000 ₪ כל אחד (להלן: השיקים), הופקדו ביום 22.6.09 אצל המשיב (להלן: הבנק) למשמרת, לצורך מתן אשראי בחשבונה, כשבגב השיקים חותמת החברה בלבד, ללא חתימה של מורשה החתימה שלה. על פי מסמכי הבנק, דוגמת החתימה המחייבת של החברה, הינה חותמת החברה בתוספת חתימתו של איגור סבצ'ין (להלן: סבצ'ין). השיקים חוללו עקב הוראת ביטול שניתנה על ידי המערער.
החברה נקלעה לחדלות פרעון, והתנהלו נגדה הליכי פירוק.

ג
. השיקים הוצגו על ידי הבנק בלשכת ההוצל"פ. בעקבות התנגדות שהגיש המערער, ניתנה לו רשות להתגונן, ומכאן התביעה בבית משפט קמא.

ד
. המערער טען והצהיר כי לאחר שחזר לביתו התחרט, ולמחרת בבוקר הודיע טלפונית על ביטול העסקה. עובדת החברה בשם אולגה הבטיחה לו לשלוח את השיקים, אך לא עמדה בהבטחתה זו, ולכן נתן הוראת ביטול לגבי כל השיקים, אשר חלקם הופקדו בבנק אחר. גם הסכום הראשוני לא הוחזר לו.

ה. טיעוני המערער בפני
בית משפט קמא:
המערער טען לכשלון תמורה מוחלט בגין השיקים.

כן טען כי חתימת ההיסב על השיקים אינה תקינה, ומשכך, לא זו בלבד שהבנק אינו אוחז כשורה בשיקים הוא אינו אוחז כלל. משנושאים השיקים שהופקדו את חותמת החברה בלבד ללא תוספת חתימה של סבצ'ין, לא הוסבו השיקים לבנק, ומשכך הבנק אינו במעמד של אוחז, בניגוד לטענתו בכתב התביעה.

עוד טען המערער כי השיקים הופקדו בבנק למשמרת לצורך גביה בלבד ולא לבטחון, ומשכך עסקינן בהיסב מגביל, והיה על הבנק להחזיר את השיקים לחברה לאחר חילולם. מעיון בדפי הפקדת השיקים שהועברו אליו על ידי הבנק, הסיק המערער כי השיקים הועברו לצורך משמרת בלבד ולא לביטחון. כך צויין במפורש על גבי טופסי ההפקדה, וכך אף חוייבה החברה בעמלת שיקים למשמרת בלבד.

ו. טיעוני הבנק בבית משפט קמא
הבנק טען כי המערער לא הוכיח את כשלון התמורה שנטען על ידו ואת זכותו בביטול עסקת היסוד, ומשכך אין לו כל הגנה מפני התביעה.

מר יצחק סירוטה, ראש צוות בנקודת הגביה של הבנק (להלן: סירוטה) הצהיר, כי עוד בשנת 01' שיעבדה החברה לטובת הבנק את כל המסמכים הסחירים, לרבות שטרות, המופקדים מדי פעם בבנק, להבטחת פירעון הסכומים המגיעים לבנק. הבנק פעל בתום לב עת הפקיד את השיקים המעותדים נשוא התובענה לבטחון מבלי שידע או היה עליו לדעת על פגם כלשהו בזכות החברה בשיקים, ואף נתן לחברה תמורה עבורם על ידי מתן אשראי וזכות משיכת יתר בחשבון. השיקים הופקדו בחשבון החברה, עת עמד ביתרת חובה העולה על 240,000 ₪. השיק הראשון שמסר המערער חולל ביום 11.9.09 עקב הוראת ביטול, ויתרת החובה של החברה גדלה בהתאם. גם השיקים האחרים חוללו, והגדילו את יתרת החובה של החברה בחשבונה.

עוד טען כי הינו אוחז בשיקים כשורה, או לפחות אוחז בעל ערך, ולכן לא עומדת למערער טענה של כשלון תמורה מלא כלפיו. אשר לטענה כי חתימת ההיסב אינה תואמת את דוגמאות חתימה שמסרה החברה לבנק, זו טענה השמורה למסב ולא למושך, ואינה שוללת את חובתו לפרוע את השיקים לידי האוחז. זאת ועוד, אפילו אין חתימת ההיסב שלמה, יש לראות בהיסב על גבי השיקים כהיסב על החלק, ולפיכך השיקים הם בני פרעון למוכ"ז.

עוד נטען כי החברה התחייבה כלפי הבנק בכל הנוגע לתקינות השטרות שהיא מסבה, והצהירה כי הם בחזקתה ובבעלותה הגמורה, שהם חופשיים מכל זכות לצד שלישי.


2.

פסק דינו של בית משפט קמא
הצדדים הביאו ראיותיהם בפני
השופטת קמא, המערער וסירוטה נחקרו על תצהיריהם, ולאחר שבחנה את טענותיהם על רקע הראיות שהובאו בפני
ה, טענותיהם וסיכומיהם, הגיעה למסקנה כי המערער לא הוכיח הגנה מפני התביעה.

א. השופטת
קמא קבעה כי גרסתו של המערער לגבי נסיבות ביטולה של עסקת היסוד לא הוכחה, משלא הגיש כל ראיה שממנה ניתן היה ללמוד על ביטול העסקה יום לאחר כריתתה, עקב חרטה. כן קבעה כי המערער לא הוכיח שהודעת הביטול אכן נתקבלה על ידי החברה ולא הוכיח כשלון תמורה בכלל. לעניין זה הפנתה לסעיף 3 במכתבה של חברת האשראי מיום 18.7.10, אשר צורף לסיכומיו של המערער (אם כי ציינה שהמסמך צורף שלא כדין). מעיון בסעיף 3 הנ"ל, עולה כי חברת האשראי הודיעה לו שבשיחתו הטלפונית מיום 29.6.09 לא העלה כל טענה בדבר כשל תמורה של בית העסק או טענה כלשהי כי בית העסק הפסיק כדרך קבע לספק נכסים מסוגו של הנכס שנרכש בעסקה, וכל בקשתו היתה לבטל את העסקה עקב חרטה. ביום 29.6.09 לא היה ברשותה של חברת האשראי מידע על הליכי חדלות פרעון של החברה.

עוד ציינה השופטת קמא כי המערער לא הגיש כראיה העתק מהוראת הביטול שנתן לשיקים, ממנה ניתן היה ללמוד על המועד בו הודיע לבנק לראשונה על ביטולם, דבר שהיה בו כדי לחזק את גרסתו, ואף התחמק מלתת תשובה עניינית בעניין זה בחקירתו הנגדית.

משכך, קבעה השופטת קמא כי לא קמה למערער כל הגנה מפני השיקים, לרבות בטענה של כשלון תמורה מוחלט.
למעלה מן הצורך בחנה השופטת קמא את השאלה האם היה המערער מופטר מחבותו על פי השיקים, לו היה מוכיח כשלון תמורה מלא, והכריעה בשלילה. השופטת קמא קבעה שהבנק הוא אוחז בעל ערך, לאחר שקיבלה את גרסתו כי השיקים הופקדו לבטחון וכי נתן אשראי לחברה תמורת הפקדתם, וכי סיחור השיקים לידי הבנק קדם לכשלון התמורה הנטען על ידי המערער. לפיכך, גוברת זכותו של הבנק על טענת המערער בדבר כשלון תמורה, אשר לא הוכחה כאמור.
לענין זה הפנתה לע"א 333/61 אליעזר גויסקי נ' חיים יוסף מאיר ואח', פ"ד טז(1), 595, מפי הש' אולשן, זוסמן וכהן, בציינה שההלכה עדיין שרירה וקיימת למרות הביקורת שנמתחה עליה.
לא זו אף זו, היא קבעה כי הבנק אוחז כשורה, משמילא אחר התנאים הקבועים בסעיפים 28(א)(1) ו-(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש], (להלן: פקודת השטרות), לעניין אחיזה כשורה. היא לא שוכנעה כי העדר חתימה של סבצ'ין ליד חותמת החברה גורעת מתוקפה של חתימת ההיסב או שאינה מקיימת אחר הדרישה המופיעה בסעיף 28(א) לעניין מראהו של השטר, והפנתה לסעיף 92(ב) לפקודת השטרות, הקובע כי כאשר מדובר בחברה, די למסמך הטעון חתימה לפי פקודה זו, שיהיה טבוע בחותמתה של החברה.

המערער מיאן להשלים עם פסק הדין, ומכאן הערעור.

5.
תמצית טענות הצדדים בערעור
הצדדים חזרו בעיקרי הטיעון שהגישו ובטיעוניהם על טענותיהם בפני
בית משפט קמא.
עיקר טענותיו של המערער נסב על העדר האחיזה של הבנק עקב סיחור בניגוד להסכם בינו לבין הבנק, בהפנותו לספרו של לרנר, דיני שטרות, מהד' שניה, עמ' 206, שם נאמר כי אם שיק נמשך לפקודת חברה פלונית והוסב באמצעות הטבעת חותמתה של החברה וחתימתו של מנהל אחד במקום שניים, מקבל השטר אינו נסב ולכן אינו אוחז בשטר, וכן ל

פסק דין
ת.א (שלום ת"א) 97950/01 הבנק הבינלאומי הראשון נ' יקוסי ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 23/11/06 (להלן: ענין יקוסי).

הבנק חזר על טיעוניו בפני
הערכאה המבררת, אימץ את פסק דינו של בית משפט קמא, על נימוקיו, ועתר לדחיית הערעור.
לענין כשרות ההיסב נטען כי אין הוראה הקובעת כי חתימת ההיסב של תאגיד חייבת להיות זהה לדוגמת החתימה שלו בבנק. מכל מקום למערער, אשר מסר לחברה שיק סחיר, אין מעמד לטעון כנגד תוקף ההיסב, בהעדר ראיה כי החברה לא סיחרה את השיקים לבנק, בעיקר כאשר השיקים סוחרו באמצעות הפקדתם לחשבון החברה.

עוד טוען הבנק כי אפילו לא הוסבו השיקים כדין, סעיף 30(ד) לפקודת השטרות קובע כי מכירת שטר לפקודה ללא חתימת היסב, מקנה לנעבר את זכות הקנין שהיתה למעביר, והוא אף רוכש את הזכות לקבל את היסבו.

הבנק מאבחן את פסק הדין אליו הפנה המערער, שם נחתם השיק בחותמת תאגיד ובצדה שתי חתימות מזויפות, ומציין כי בענייננו אין כל ראיה כי חותמת החברה על גבי השיקים הוטבעה ללא הרשאה של החברה.

דיון

6.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הן בבית משפט זה והן בפני
בית משפט קמא, את כל הראיות שהובאו בפני
שתי הערכאות ואת פסק דינו של בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות על כל חלקיו.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת, ואין זה אחד מאותם מקרים חריגים בהם על בית המשפט לנהוג באופן זה. פסק הדין מבוסס ברובו על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, אשר היתה לו הזדמנות להתרשם מהעדויות שהובאו בפני
ו באופן בלתי אמצעי.

"
בדרך כלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה ובהערכת מהימנותם של עדים שבאו לפניה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים, כגון שהיתה טעות ביישום ההלכה לעובדות המקרה או כשהדברים מופרכים על פניהם
". (ע"א 640/85 קופר ו- 2 אח' נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594, 598, מפי הש' בייסקי; וכן ע"א 10854/07 שירה ברכה פיקהולץ (בדנר) נ'
jaime sohacheski
,
לא פורסם, ניתן ביום 17/3/10 מפי הש' חיות, דנציגר, עמית; ע"א 10281/03 קורן נ' עמינדב, לא פורסם, ניתן ביום 12/12/06, מפי הש' ארבל; ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי, לא פורסם, ניתן ביום 10/3/09, מפי הש' ארבל).

7.
בית משפט קמא, אשר ראה את המערער ובחן את אמרותיו, לא שוכנע כי עיסקת היסוד אכן בוטלה וכי עומדת למערער ההגנה בגין כשלון תמורה מלא של העיסקה.

בית המשפט אף מצא לנכון לציין כי המערער התחמק מלתת תשובה עניינית לגבי המועד בו הודיע לבנק לראשונה על ביטול השיקים. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי המערער אכן לא מסר תשובה מפורטת או תאריכים מדוייקים לענין זה, באומרו כי ביטל את השיקים באופן סדרתי, "את הראשון ביטלנו בהודעת אחת, ואת האחרים ביטלנו בהודעה אחרת". משעמד בא כח הבנק על בירור המועד בו נעשה כן, השיב המערער "את הראשון ביטלנו לפני שהחברה התמוטטה, את האחרים ביטלנו לאחר שהחברה התמוטטה... בתחילת חודש ספטמבר 09'" (עמ' 8 לפרוט', ש' 22-31). לשאלה מדוע לא ביטל את כל השיקים באחת, השיב כי נתן הזדמנות לחברה להשיבם, ואישר כי ביטל את השיק הראשון רק לאחר שהוצג לפרעון, דהיינו, בחודש אוגוסט 09'. הוא אישר כי לא שלח לחברה כל מכתב ובקשה להחזיר את השיקים, בהסבירו כי הסתפק בדבריה של אולגה בשיחת הטלפון הראשונה שנעשתה למחרת העיסקה. אשר לסחירות השיקים - המערער אישר כי על חלק מהשיקים היתה הגבלת סחירות ונכתב "למוטב בלבד", ואילו אחרים היו סחירים, באמרו כי היה לו אמון מלא בחברה.

לא למותר לציין כי המערער לא צירף את ההסכם עם החברה, ואין כל ראיה למועד בו היתה החברה אמורה לספק את הרהיטים אותם הזמין. על פי מכתבה של חברת האשראי, שוחח עם נציגיה טלפונית רק ביום 29/6/09, דהיינו לאחר סיחור השיקים לבנק.
למעשה, די היה בקביעתו של בית המשפט, על יסוד התרשמותו מהמערער, כי המערער לא הוכיח כשלון תמורה מלא, כדי לדחות את הערעור.

8.
למעלה מן הצורך, אדון בטענותיו האחרות של המערער.

אשר לטענה כי השיקים הופקדו למשמרת בלבד, בית משפט קמא קיבל את גרסתו של נציג הבנק סירוטה, כי השיקים הופקדו לבטחון, וכי חשבון החברה זוכה בסכום השיקים. מדובר בממצא עובדתי מבוסס על מסמכי הבנק המצויים בתיקו של בית משפט קמא, ואיני רואה לדון בו שנית.

9.
האם הוסבו השיקים שלא כדין לבנק?
טענות המערער כי הבנק אינו זכאי להיפרע מהמערער בגין השיקים, אינה מקובלת עלי.

א.

סעיף 92(ב) לפקודת השטרות הדן בחותמתה של אישיות משפטית בתור חתימה קובע מפורשות כי כאשר עסקינן בחברה, "

די להם למסמך או לכתב הטעונים חתימה לפי פקודה זו, שיהיו טבועים בחותה של אותה אישיות משפטית

".

נשאלת השאלה האם במקרה דנן, מקום בו לא נטענה כל טענה של זיוף או חריגה מהרשאה, רשאי המערער כמושך השיקים לטעון כי משנעשה ההיסב בניגוד להסכם בין החברה לבנק, דהיינו, ללא חתימה של סבצ'ין, אין מדובר בהיסב כדין, והבנק אינו אוחז בשיקים?

בתמיכה לטענתו זו הפנה המערער ל

פסק דין
ע"א 692/66 אלפרט נ' לרון, פ"ד כ"א (1), 277 (להלן: ענין אלפרט). אלא שנסיבותיו של פסק הדין אליו הפנה המערער שונות לחלוטין ולא זו בלבד שפסק הדין אינו מרוקן את סעיף 92 (ב) לפקודת השטרות מתוכן, אלא ההיפך הוא הנכון.

בענין אלפרט, דן השופט זוסמן (כתוארו דאז) במצב בו היו שני מנהלים לחברה אחת (להלן: התאגיד), וכל אחד מהם החזיק במחצית הון המניות של התאגיד. מנהל אחד כתב שטר חוב לפקודת התאגיד ומסרו למנהל השני, על מנת שהלה יפקידנו בחשבון התאגיד בבנק. חותמת התאגיד הוטבעה על פני השטר לשם מתן ערבות ועל גב השטר כאות ההסבה. האחרון לא הפקידו, בניגוד למוסכם, אלא סיחר אותו לצד שלישי, שתבע את תשלומו מהמנהל שמשך את השטר ואת התאגיד כערב.

טענת ההגנה של המערער שם, לפיה חתימתם של שני המנהלים בצירוף חותמת התאגיד מחייבות את התאגיד, נתבדתה משהוכח כי התקנון שתק בענין זה. המערער לא טען כי החותמת הוטבעה על ידי מי שאינו רשאי או מוסמך להטביעה ודי היה בכך כדי לדחות את הערעור.

השופט זוסמן ציין כי בית המשפט המחוזי קבע ששני המנהלים יחדיו הטביעו את חותמת של התאגיד, ואף פירט את גרסתו של המערער בפני
הערכאה המבררת. בענין זה קבע בית המשפט העליון:

"
צדק איפוא השופט המלומד כאשר איבחן בין הענין שלפנינו ובין הענין שנדון בבית-משפט זה ב-ע"א 126/65, [1]. שם נאמר בתקנות החברה כי חתימתם של שני מנהלים תהיה דרושה כדי לחייב את החברה הנתבעת, ואילו כאן לא נאמר דבר, ומכוח סעיף 92 (ב) לפקודת השטרות די היה בחותמת החברה, אף ללא כל חתימה, די לחייב את החברה, ובלבד שהחותמת תוטבע על-ידי מי שמוסמך היה להטביעה מטעם החברה. ל

פסק דין
אחר – 126/65 שם נקבע בתקנון כי יש צורך בשני חתימות של המנהלים בצירוף חותמת התאגיד כדי לחייבו, וציין כי לא מתעוררת שאלה של השתק או של רשות למראה עין...
"

בהמשך אף קבע:

"
6. איננו יכולים להסכים לטענת בא-כוח המערער שעצם נטילת שטר הנושא רק חתימה אחת מטעם החברה המסחרית מעידה על חוסר תום רב, או ששטר כזה אינו תקין על פניו. ראשית, מסקנה זו היתה מרוקנת למעשה מתכנה את הוראת הסעיף 92 (ב) לפקודת השטרות לפיו יש וחותמת החברה לבדה, ללא כל חתימה, מחייבת גוף משפטי... ישנן חברות המתחייבות על-פי חתימה אחת בלבד, וחזות השטר אינה מצביעה על כך ששטר כזה לא סוחר כראוי, על-ידי מי שהוסמך לכך. משום כך בוודאי לא ייאמר שאדם אשר נוטל שטר בעל חתימה אחת פועל בחוסר תום לב, או שצורת השטר נפגמה בשל כך."

בע"א 126/65 דוריס סומך ועזיזה יהודה נ' "משב" שירות ביטוח והשקעות בע"מ ואח', פ"ד יט (3), 50, אליו הפנה השופט זוסמן, אושר

פסק דין
לפיו נדחתה תביעה נגד חברה, אשר אחד ממנהליה משך שיק בחתימתו בלבד בצירוף חותמת החברה, ללא חתימה של המנהל השני, שעה שהחברה החליטה כי רק חתימה של שני מנהלים בצירוף חותמת החברה יחייבו אותה. טענת המערערים כי בית המשפט היה חייב לפסוק נגד החברה על סמך סעיף 92 (ב) לפקודת השטרות נדחתה בנימוק של העדר הרשאה למנהל אחד לחתום על השיק.

"

כבר הוחלט על ידי בית משפט זה....כי קביעתו של סעי ף 92 (ב) לפקודת השטרות כפופה לסעיף 23 (א) שבה, וחותמת של חברה אשר הוטבעה בידי אדם אשר לא הורשה לחייב את החברה, אינו שטר של החברה. ראינו לעיל כי ההרשאה להטביע את חותמת החברה ניתנה רק לשני מנהלים ומכיון שחתימתו של שלייפר על השטרות הנדונים לא היתה מלווה בחתימתו של מנהל נוסף, לא היה בה כדי לחייב את המשיבה כלל ועיקר".

ב.

המקרים אליהם הפנה המערער שונים בתכלית מהענין הנדון בערעור שבפני
. שם הועלתה טענת הגנה של התאגיד מושך השטרות לכאורה, בדבר העדר חתימה של מי שהוסמכו לחתום בשם התאגיד לשם דחיית התביעה כנגד התאגיד, כנימוק לפטור את התאגיד מפרעונם. אכן, מקום בו יש מספר מנהלים או מספר בעלי מניות בתאגיד, יש רציונל ותכלית בהגבלת הרשות לחייב את התאגיד באמצעות חתימה של מספר מורשי חתימה ביחד עם חותמת התאגיד, ולא על פי חתימה אחת בלבד. בע"א 692/66 נקבע עובדתית כי שני המנהלים חתמו יחדיו, ואילו בע"א 126/65 נקבע כי רק אחד מהם חתם, בניגוד להרשאה. ניתן ללמוד כי הרעיון העומד מאחורי פסקי הדין הנ"ל הוא כי משחותם מנהל אחד בלבד על שטר, שעה שרק שניים מוסמכים לחייב את התאגיד, נעשה הדבר בניגוד להרשאה.

לא כך הדבר בענייננו. המערער כלל לא טען בבית משפט קמא כי חותמת החברה הושמה בניגוד להרשאה, על ידי מי שלא היה מוסמך לחייב את החברה, ואף לא הביא ראיה לכך. יתר על כן, הטענה בדבר חתימה בניגוד לתקנון החברה מתייחסת רק למסב ולא למושך.

לענין חתימה בלתי מספקת בהסבת שטר, הפנה המערער לספרו הנ"ל של לרנר ולענין יקוסי. גם ענין יקוסי הנדון אינו דומה לראיה. שם עסק בית המשפט בהיסב של חברה, שעה שהוסכם בין הצדדים כי חתימת ההיסב אינה של החברה – הן החותם והן החתימות הידניות - וקבע כי ההיסב לא היה כדין. שם נקבע כי החתימות הידניות היו מזוייפות וכי החותמת שהוטבעה לא היתה של החברה. בענייננו אין אמנם חותמת של סבצ'ין, אך לא נטענה טענה כי החותמת שהוטבעה לא היתה חותמת החברה, וכי החברה לא היתה הגורם שסיחר את השיקים, או כי השיקים הוסבו ללא הרשאה של החברה.

במקרה שבפני
נו, היתה לבנק חזקת היסב כדין, מכח סעיף 92 (ב) לפקודת השטרות, והיתה לבנק הזכות המלאה לקבל היסב של החברה.

ג.

המערער טען כי משכפר באחיזת הבנק, היה על הבנק להוכיח כי הוא אוחז, כי השיקים סוחרו אליו לפני כשלון התמורה, וכי היה עליו לצרף את החברה כנתבעת נוספת. ואולם, משקבע בית משפט קמא כי אינו מקבל את גרסת המערער בדבר כשלון תמורה מלא, ממילא אין משמעות למועד של כשלון התמורה. מכל מקום, משבחר המערער שלא לצרף את ההסכם בינו לבין החברה, אין בפני
בית המשפט כל ראיה לתאריך בו היה על החברה לספק את הרהיטים למערער.
ד.

אשר לצירוף החברה כנתבעת, אין חולק כי החברה מצוייה בהליכי פירוק, וממילא לא היה ניתן לצרפה כנתבעת נוספת.

ה.

המערער מבקש ללמוד לענין נטלי הראיה מסוג אחר של מקרים, והוא כאשר העלה מושכו של שיק טענת זיוף, שאז חוזר הנטל אל האוחז להוכיח זכותו הבסיסית להחזיק בשטר. אין זה המקרה שבפני
. סעיף 29 (א) לפקודת השטרות עוסק בנטלי ההוכחה, וקובע חזקת תמורה ותום לב. שעה שעסקינן בשיק שאין לגביו טענת זיוף, מוטל נטל השכנוע להוכיח כשלון תמורה והעדר תום לב על מושך השיק, המבקש להיות מופטר מחבותו. (ראו לענין זה זוסמן, דיני שטרות, מהד' שישית, עמ' 257- 260; ע"א 333/63 דן שמולביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח, 550, מפי הש' הלוי; וכן ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ"ד לח(4), 281, מפי הש' בן פורת).

10.
לסיכום
הערעור נדחה, איפוא.

המערער לא הגיש עיקרי טיעון והודיע כי הודעת הערעור תשמש גם כעיקרי טיעון. הבנק הגיש עיקרי טיעון במועד. במהלך הדיון איזכר המערער אסמכתאות שלא נטענו בסיכומיו והעלה טענות חדשות. משכך, ביקש בא כח הבנק להתיר לו להוסיף לעיקרי הטיעון שהגיש ומבוקשו ניתן לו. לאחר הקבלה של עיקרי הטיעון המשלימים, הוסיף המערער והגיש תגובה נוספת.

בנסיבות הענין, ישא המערער בהוצאות הבנק ובשכר טרחתו בסך 12,000 ₪
כולל מע"מ כחוק.

הערבון אשר הופקד בקופת בית המשפט יועבר לבנק באמצעות בא כוחו, והיתרה תשולם בתוך 30 יום, שאם לא כן
תשא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, יא' חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011.










עא בית משפט מחוזי 14584-05/11 רובי חושקובר נ' בנק הפועלים סניף נשר-תל חנן (פורסם ב-ֽ 08/11/2011)