פסקי דין על מאריה גרינשפון |

19772-07/11 סע     09/11/2011




סע 19772-07/11 מאריה גרינשפון נ' מדינת ישראל – משרד החינוך




בפני

כב' השופט יוחנן כהן
התובעת:

מאריה גרינשפון

ע"י ב"כ עוה"ד גיל הראל
נגד
הנתבעת:

מדינת ישראל – משרד החינוך

ע"י ב"כ עוה"ד מורג דויטש
– יועמ"ש מחוז דרום
פסק דין
1. עניינה של התובענה שלפני הינו תשלום הלנת פיצויי פיטורים, אשר לטענת התובעת שולמו בשיהוי מהמועד בו הייתה זכאית לקבלו.

2. טרם הגשת כתב הגנה ביקשה הנתבעת להורות על סילוק התובענה על הסף, בשל טענת התיישנות.

3. אליבא דנתבעת התובענה התיישנה, שכן אינה עומדת במועדים להגשת תביעה בגין עילה של הלנת פיצויי פיטורים אשר נקבעו בסעיף 17א לחוק הגנת השכר ,התשי"ח – 1958 (להלן:"חוק להגנת השכר").

4. התובעת טוענת בתגובה, כי פנייתה לנתבעת נעשתה טרם חלף המועד להתיישנות ולפיכך, אין לראות בתובענה שהוגשה כתובענה שהתיישנה.

5. התובעת הוסיפה כי גם אם חלף המועד להגשת התובענה הרי שמכוח סעיף 17א (א) לחוק הגנת השכר, לבית הדין קיימת סמכות להאריך את תקופת ההתיישנות לתקופות נוספות.
דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

6. הוראות תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 קובעות –

"44. בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים הלה:
(1) אין הכתב מראה עילה;
(2) מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני;
(3) בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד.

45. א. בית הדין רשאי בכל עת לבקשת בעל דין או אף בלא
בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

7. על פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים ובית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה או דחייתה על הסף וכך נקבע –

"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף" (ראה: ע"א 693/83 שמעון שמש-רשם המקרקעין פ"ד מ(2) 688, 671). (ראה גם (בר"ע 1241/01 סורג'ון משה ואח'-מוריס דהן (לא פורסם) והאסמכתאות שם).

בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק או לדחות תביעה על הסף; ועליהם לבחון בקפדנות את העובדות והטענות המועלות בתביעה וכל זאת –

"על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית ומעדיפים ברור העניין לגופו." (בר"ע 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בע"מ ואח' נ' יעקב אגם, לא פורסם והאסמכתאות שם).

8. עם זאת, קבע בית הדין הארצי, כי במקום בו "ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו..." הרי שלא יהיה מנוס מדחיית תביעתו וסילוקה על הסף (ראה דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' – הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז/3 וכן בג"צ 2679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה, (פ"ד כט(1)573) (הדגשה שלי – י.כ.).

מן הכלל אל הפרט

9. אקדים אחרית לראשית ואומר כי מעיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי מקרה זה נופל לגדר המקרים החריגים המצדיקים דחיית התובענה על הסף.

10. סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע כי ניתן לראות בהלנת פיצויי פיטורים כהלנת שכר עבודה, ובהתאם להחיל בשינויים המחייבים את סעיפים 17א, 18 ו 19 לחוק הגנת השכר.

11. סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר קובע:

"17.א.(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט – 1969 (להלן: בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים."

הוראות הסעיף מגדירות שני מועדים חלופיים לתחולתה של תקופת התיישנות הזכות לפיצוי בגין עילה של הלנת פיצויי פיטורים, מועד האחד הינו שנה מהיום בו רואים את השכר כמולן, והמועד השני הינו תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר.

12. התובעת קיבלה את תשלום פיצויי הפיטורים ביום 27/11/08 ולפיכך היה עליה להגיש את התובענה לכל המאוחר ביום 27/1/09 ומשלא עשתה כן הרי שאין מנוס אלא לקבוע כי תביעתה התיישנה.

13. אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעת, לפיה פניות התובעת לנתבעת עוצרות את חלוף תקופת ההתיישנות, שכן עסקינן בהתיישנות מהותית אשר קבועה בחוק ובחלוף תקופה זו פוקעת הזכות לקבל פיצוי בגין הלנה של פיצויי הפיטורים.

14. זאת ועוד. טענת התובעת לפיה נתונה סמכות לבית הדין להאריך את מועד תקופת ההתיישנות האמורה לתקופות נוספות, אינה במקומה שכן לפי הוראות סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, מוגבלת סמכות בית הדין להאריך את תקופת ההתיישנות לתקופה של 90 ימים, ולא בתקופה ארוכה יותר בדומה למקרה דנן.

15. למעלה מן הצורך אוסיף ואומר, כי מנימוקי הבקשה ובשים לב למועד הלנת פיצויי הפיטורים (מיום 1/9/08 ועד ליום 27/11/08) התרשמתי כי הנתבעת שגתה שלא במזיד שעה שהשתהתה בתשלום פיצויי פיטורים, אלא מדובר בטעות כנה, ובהצטרף נימוק זה למכלול הנסיבות, הרי שדין הבקשה להתקבל.

16. מכל המקובץ לעיל, בקשת הנתבעת לסילוק על הסף מתקבל, ולפיכך הריני מורה על דחיית התובענה.

17. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
ניתן היום,יב בחשון תשע"ב,9 לנובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
קלדנית: רות רחמים.
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע
ס"ע 19772-07-11 גרינשפון נ' מדינת ישראל

תיק חיצוני:

1 מתוך 5








סע בית דין אזורי לעבודה 19772-07/11 מאריה גרינשפון נ' מדינת ישראל – משרד החינוך (פורסם ב-ֽ 09/11/2011)