פסקי דין על מ.ה.ד.ר אלקטרוניקה בע"מ | פסקי דין על רונן המאירי ז"ל | פסקי דין על שחר המאירי | פסקי דין על ברק שמעון המאירי ואח' |

6895/03 א     16/11/2011




א 6895/03 מ.ה.ד.ר אלקטרוניקה בע"מ נ' רונן המאירי ז"ל, שחר המאירי, ברק שמעון המאירי ואח'




בפני

כב' השופטת בטינה טאובר
תובעת
מ.ה.ד.ר אלקטרוניקה בע"מ
נגד
נתבעים
1. רונן המאירי ז"ל

2. שחר המאירי

3. ברק שמעון המאירי
4. רעות דבורה אלמגור-המאירי
פסק דין
מבוא

1. בפני
תביעה כספית ושטרית על סך 325,000 ₪ שהגישה חברת מ.ה.ד.ר. אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "התובעת"). התביעה הוגשה במקור כנגד מר רונן המאירי ז"ל
(להלן:"המנוח") ולאחר פטירתו ביום 22.8.07, תוקן כתב התביעה ונתבע עזבונו של המנוח רונן המאירי ז"ל
באמצעות יורשיו, מר שחר המאירי
, מר ברק שמעון המאירי וגב' רעות דבורה אלמגור- המאירי (להלן:"נתבעים 2-4").

2. עסקינן בשתי תביעות שאוחדו. האחת, תביעה שטרית אשר נפתחה בשנת 2002 לאחר שהתובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיקים בסך של 65,000 ₪, שנמשכו מחשבונו של המנוח ולאחר שהמנוח הגיש התנגדות לביצוע השטרות. התביעה השנייה הינה תביעה כספית בגין חוב שלטענת התובעת חב לה המנוח, הכולל חוב לפי כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת (201,284 ₪, סכום זה כולל את השקים אשר הגישה התובעת לביצוע בסך 65,000 ₪), יתרות מלאי שלא הוחזרו על ידי המנוח לאחר ניתוק הקשרים העסקיים עם התובעת (סך של 20,150 ₪) וכספים שגבה המנוח מלקוחות ולא העבירם לתובעת (סך של 32,543 ₪). הסכום הכולל של התביעה עומד כאמור על סך 325,000 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן וכולל הפרשי הצמדה וריבית מחודש אוקטובר 2002 ועד ליום הגשת כתב התביעה המתוקן ביום 10.1.2008.

3. התובעת הינה חברה בע"מ אשר עוסקת ביבוא ושיווק של חלקי ומוצרי אלקטרוניקה.

4. המנוח היה בזמנים הרלוונטיים להליך זה משווק של מוצרי אלקטרוניקה.

5. בזמנים הרלוונטיים לתובענה היו התובעת והמנוח בקשרים עסקיים במסגרתם סיפקה התובעת למנוח מוצרי אלקטרוניקה והמנוח מכר אותם ללקוחותיו. מסיכומי הצדדים עולה כי מתכונת ההתקשרות העסקית בין הצדדים שונתה באמצע שנת 2001. בתחילה מכרה התובעת למנוח את מוצרי האלקטרוניקה, המנוח שילם לתובעת עבור המוצרים ולאחר מכן מכר אותם ללקוחותיו. בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע המנוח הוסכם בין הצדדים באמצע שנת 2001 כי המנוח יעבור לעבוד כסוכן מכירות מטעם התובעת, קרי, המנוח הזמין סחורה מהתובעת בהתאם להזמנות שהתקבלו מלקוחותיו, סיפק את המוצרים ללקוחות, גבה את התשלום מהלקוחות ואמור היה להעבירו לתובעת.

6. תביעתה של התובעת מבוססת על שני נדבכים עיקריים. הנדבך האחד מבוסס על חתימתו, לכאורה, של המנוח על כרטסת הנהלת חשבונות מיום 24.7.01 במסגרתה אישר המנוח כי חובו לתובעת עומד על סך של 114,528 ₪ נכון ליום 16.7.01, על רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח בסך כולל של 198,000 ₪ וכן על כרטסת הנהלת חשבונות מיום 30.6.02 בה מאשר המנוח בחתימתו יתרת חובו לתובעת נכון ליום 9.7.02 עמד על סך של 248,534.10 ₪. הנדבך השני, מבוסס על חוות דעת מומחה מטעם התובעת וכן על חוות דעת מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, אשר לטענת התובעת מאשרות כי כרטסת הנהלת החשבונות שנוהלה על ידי התובעת שיקפה את חובו של המנוח לתובעת לאשורו.

7. במהלך הדיון בתיק הגישו הצדדים לבית המשפט מספר חוות דעת חשבונאיות לביסוס טענותיהם. מטעם הנתבעים הוגשו שלוש חוות דעת לביסוס טענת ההגנה לפיה מערכת הנהלת החשבונות עליה מבוססת התביעה, הינה שגויה ומטעה. חוות הדעת הראשונה אשר נערכה על יד רואה חשבון זאב שטיין הוגשה לבית המשפט ביום 6.7.04. בדיון ביום 12.7.04 טען ב"כ הנתבעים כי חוות הדעת איננה ממצה וביקש להגיש חוות דעת משלימה. בהסכמת התובעת ניתנה לנתבעים האפשרות להגיש חוות דעת משלימה וזו הוגשה ביום 10.10.04 ונערכה על ידי רואה חשבון יאיר שחל. בתגובה לחוות דעת אלה הגישה התובעת חוות דעת שנערכה על ידי רואה חשבון זאהי דיב ביום 30.3.05.

בדיון שהתקיים ביום 9.6.05 ובהתחשב בסוגיה שבמחלוקת מונה רואה חשבון יעקב שור כמומחה מטעם בית המשפט. רואה חשבון שור הגיש את חוות דעתו ביום 17.4.06 ונחקר עליה בחקירה נגדית בדיון שהתקיים ביום 12.11.06. במהלך חקירת רואה חשבון שור העלה ב"כ הנתבעים טענות חשבונאיות חדשות שלא נזכרו בחוות הדעת הקודמות ומשכך לא קיבלו התייחסות בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. לאור האמור ועל מנת לברר את המחלוקת לאשורה, הותר לנתבעים להגיש חוות דעת משלימה (להלן: "חוות הדעת המשלימה מטעם הנתבעים"). בעקבות הגשת חוות הדעת המשלימה שהוגשה על ידי הנתבעים, הגישה התובעת חוות דעת משלימה שנערכה על ידי רואה חשבון זאהי דיב ביום 11.7.07. ביום 15.1.09 הגישה התובעת חוות דעת נוספת שנערכה על ידי רואה חשבון זאהי דיב, לאחר קבלת אסמכתאות שנשמטו מחוות דעת הנתבעים. (שתי חוות הדעת יכונו להלן: "חוות הדעת המשלימות מטעם התובעת").
חוות הדעת המשלימות הועברו לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט, רואה חשבון יעקב שור, וביום 26.5.09 הגיש רואה חשבון שור חוות דעת נוספת. בדיון ביום 8.9.09 הוריתי לרואה חשבון יעקב שור, בהסכמת הצדדים, להשלים את חוות דעתו פעם נוספת בהתייחס לטענת הנתבעים לפיה לא נערך בספרי התובעת רישום של חמש המחאות אותן פרע המנוח בסך כולל של 25,000 ₪.

ביום 10.2.10 נחקר רואה חשבון יעקב שור פעם נוספת על חוות הדעת על ידי הצדדים.

8. מלבד חוות הדעת בתחום החשבונאי, הגישה התובעת אף שתי חוות דעת של גרפולוג, מר יצחק חג'ג', כראיה לאמיתות חתימתו של המנוח על כרטסת הנהלת חשבונות מיום 24.7.01 במסגרתה אישר המנוח כי חובו לתובעת עומד על סך של 114,528 ₪ נכון ליום 16.7.01, על רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח בסך כולל של 198,000 ₪ וכן על כרטסת הנהלת חשבונות מיום 30.6.02 בה מאשר המנוח בחתימתו כי יתרת חובו לתובעת נכון ליום 9.7.02 עמד על סך של 248,534.10 ₪, זאת לנוכח טענת המנוח כי חתימותיו על המסמכים הנ"ל זויפו. הנתבעים מצידם לא הגישו חוות דעת בתחום הגרפולוגי ואף הודיעו בהודעה לבית המשפט מיום 20.6.10 כי אין בכוונתם לחקור את מר חג'ג' על חוות הדעת וכי אינם חולקים על הודעת התובעת לפיה חוות הדעת יהוו חלק מחומר הראיות בתיק.

9. מלבד חוות הדעת הרבות, הוגש על ידי התובעת תצהיר עדות ראשית של מנהלה, מוניר מנסור. הנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית של המנוח, וכן תצהיר עדות ראשית של הנתבע 3, בנו של המנוח. הנתבעים מצידם ויתרו על חקירתו של המצהיר מטעם התובעת. הנתבע 3 נחקר על תצהירו בישיבה שנערכה ביום 10.2.10.

טענות הצדדים בתמצית
טענות התובעת

10. התובעת טוענת בסיכומיה כי עלה בידה להוכיח את תביעתה במידה הדרושה במשפט האזרחי ואף הרבה מעבר לכך, בייחוד כאשר הנתבעים ויתרו על זכותם לחקירת המצהיר מטעם התובעת, מר מוניר מנסור, ועל חקירת המומחה הגרפולוגי מטעם התובעת.

11. עוד טוענת התובעת כי לנוכח ויתורם של הנתבעים על חקירה נגדית של מר מוניר מנסור על תצהירו, הרי שיש לראות את הנתבעים כמי שאינם חולקים על גרסתה של התובעת שקיבלה ביטויה בתצהירו של מר מוניר מנסור. משכך, יש לקבל את גרסת התובעת לכל רכיבי התביעה. התובעת מוסיפה וטוענת כי היעדר חוות דעת גרפולוגית מטעם הנתבעים ועל רקע ויתורם של הנתבעים על חקירת המומחה הגרפולוגי מטעם התובעת מביאה למסקנה כי יש לקבל את מסקנותיו וקביעותיו של המומחה מטעמה, לפיהן כתב היד והחתימות המצויות על כרטסות הנהלת חשבונות מיום 24.7.01 ומיום 30.6.02 וכן על רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח, הן של המנוח, באשר הן לא הופרכו.

בהמשך לאמור, טוענת התובעת כי משהנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם בדבר זיוף החתימות על גבי כרטסות הנהלת החשבונות מיום 24.7.01 ומיום 30.6.02 וכן על רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח, ולאור העובדה כי בחתימתו עליהם אישר המנוח את אמיתות תוכנם, הרי שמדובר בהודאת בעל דין בחוב הנטען על ידי התובעת ודי בכך בכדי להכריע בתביעה. התובעת טוענת כי הודאת בעל דין מהווה ראיה לאמיתות תוכנה וניתן להכריע על פיה כעדות יחידה.

12. עוד טוענת התובעת כי טענת ההגנה היחידה של הנתבעים לפיה כרטסת הנהלת החשבונות של המנוח שהתנהלה אצל התובעת, לא שיקפה את המציאות, הופרכה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר לא נסתרה במסגרת החקירה הנגדית מטעם הנתבעים.

13. לבסוף טוענת התובעת כי אף בתצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי הנתבעים, אין בכדי להוכיח טענותיהם. בעניין תצהיר העדות הראשית של המנוח, טוענת התובעת כי משנפטר המנוח בטרם נחקר על תצהירו, אין לייחס לו כל משקל. בעניין תצהירו של הנתבע 3, בנו של המנוח, טוענת התובעת כי מאחר ומדובר בבנו של המנוח, יש לייחס לעדותו משקל נמוך וזאת לאור העניין שיש לו בתוצאות המשפט. בנוסף טוענת התובעת כי עדותו לפיה "נסעתי עם אבי פעמיים כאשר הוא החזיר סחורה לתובעת", איננה מוכיחה את טענת הנתבעים לפיה החזיר המנוח לתובעת את כל הסחורה שנותרה ברשותו.

עוד טוענת התובעת כי ישנה סתירה בין סעיף 5 לתצהירו של הנתבע 3 ובין סעיף 37 לתצהירו של המנוח. התובעת טוענת כי בעוד שבסעיף 5 לתצהירו של הנתבע 3 מצהיר הוא על מקרה בו שילם אביו המנוח סך של 15,000 ₪ לתובעת אך קיבל רק שני שיקים בחזרה בסך 5,000 ₪ כל אחד, הרי שבסעיף 37 לתצהירו של המנוח מצהיר המנוח על מקרה בו שילם לתובעת סך של 10,000 ₪ אך דרש לקבל 3 שיקים בסך 5,000 ₪ כל אחד משום שבמועד מוקדם יותר שילם המנוח סך של 5,000 ₪ תמורתו לא קיבל כל שיק.

טענות הנתבעים

14. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי התובעת היא זו אשר ניהלה את כרטסת הנהלת החשבונות של המנוח, במשרדיה על דעת עצמה ולפי שיקול דעתה הבלעדי. במהלך ההתקשרות בין הצדדים וגם לאחר מכן לא קיבל המנוח לידיו העתק של כרטסת הנהלת החשבונות הנ"ל חרף פניותיו ודרישותיו לקבלת האמור. עוד טוענים הנתבעים כי התובעת ניצלה לרעה את תמימותו של המנוח על מנת לעשוק אותו ולעשות עושר ולא במשפט בניגוד לדין.

15. עוד טוענים הנתבעים כי ביום 24.7.01 דאגה התובעת לגבש את חובו של המנוח באמצעות החתמתו על יתרת החוב הרשומה בספרי התובעת ביום 16.7.01, בסך 114,528.10 ₪ וכן החתמת המנוח על רשימת שיקים מעותדים שהיו בידי התובעת בסך כולל של 198,000 ₪.

16. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי המומחה מטעמם, רואה חשבון שטיין, גילה כי לפחות בשלושה נושאים לא ניתן ביטוי נאות בספרי התובעת לתנועות כספיות. כך לטענת הנתבעים גילה רואה חשבון שטיין כי לא נרשם שיק על סך 25,000 ₪ ששולם על ידי המנוח, לא נרשם תשלום בסך 21,000 ₪ ששולם על ידי המנוח ביום 3.3.99 וחשבונו של החייב חויב בחיוב יתר במשך השנים בסך ממוצע של 1,500 ₪ בחודש, קרי, מדובר בחיוב מצטבר בסך כ- 108,000 ₪. הנתבעים טוענים כי מן האמור נובע שספרי התובעת לא נוהלו באופן נאות וכי דין תביעה המבוססת עליהם להידחות.

17. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי המומחה מטעם בית המשפט, רואה חשבון יעקב שור, הכיר אומנם ביתרת חוב פתוח המיוחסת למנוח, אך שלל את רכיבי התביעה הנוגעים ליתרות מלאי שלא הוחזרו על ידי המנוח ולכספים שנגבו מהלקוחות על ידי המנוח אשר לא הועברו לתובעת על פי טענתה.

בהמשך שללו הנתבעים את ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט ביחס ליתרת החוב המיוחסת למנוח וטענו כדלקמן:

א. יש להפחית סך של 21,000 ₪ מסכום התביעה בגין שיק על סך 21,000 ₪ שלטענת הנתבעים נמשך מחשבונו של המנוח לטובת התובעת, ולטענת התובעת מעולם לא נפרע לזכותה. הנתבעים טענו כי המומחה מטעם בית המשפט אישר כי לא זכור לו מצב בו שיק שורטט "למוטב בלבד" נמשך ונפרע בפועל, אך לא הגיע לחשבון המוטב. לפיכך טוענים הנתבעים כי המומחה מטעם בית המשפט אישר את הפקדת השיק בחשבונה של התובעת ויש לטענת הנתבעים להפחית מתביעת התובעת סך של 21,000 ₪.

ב. כאמור, טוענים הנתבעים כי תשלומים ששולמו על ידי המנוח בגין שיקים שהוחזרו לו על ידי התובעת, לא נרשמו במלואם במערכת הנהלת החשבונות של התובעת. מנגד טוענת התובעת כי הנתבעים התעלמו מתקבול בסך 17,500 ₪ אשר נרשם בספרי התובעת ומיוחס על ידה לתשלומים מן הסוג הזה. הנתבעים טוענים כי בקבלות שהוצאו בגין תקבול זה אין אזכור למספרי שיקים שהוחזרו כפי שנהגה התובעת לרשום. בנוגע לאמור קבע המומחה מטעם בית המשפט כי בקבלות בגין הסכום הנ"ל לא נכתב שהוחזרו שיקים בגין התשלום, וכי הסיק על סמך מקרים אחרים כי על אף האמור התשלום הנ"ל מיוחס לשקים שהוחזרו. הנתבעים טוענים כי לא ניתן לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט שכן היא חורגת מסמכותו משום שלא הוצגה בפני
המומחה מטעם בית המשפט כל ראיה שהתשלום הנ"ל בוצע בגין שיקים שהוחזרו.

ג. המומחה התייחס לגרסת הנתבעים לפיה יש לזכותם לכל הפחות ב- 37,000 ₪ לפי ממוצע של 770 ₪ בחודש למשך 48 חודשים, וטען כי לא יכול היה לאשר את גרסת הנתבעים או את גרסת התובעת ביחס לכך. מכך מסיקים הנתבעים כי יש להפחית מהתביעה סך של 37,000 ₪ לכל הפחות.

18. הנתבעים טוענים כי במערכת הנהלת החשבונות של התובעת נפלו שורה של ליקויים, אשר לטענתם עולים ממסמכיה של התובעת עצמה ואשר בעטים לא ניתן להסתמך על הנהלת החשבונות של התובעת.

א. לטענת הנתבעים נספח 7 לחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת מעלה גרסאות שונות לחשבונית מס מס' 101423. הנתבעים טוענים כי בהשוואה בין הגרסאות עולים פערים חמורים. הנתבעים טוענים כי שמה של התובעת וכן מספר השורות בחשבונית שונה בין הגרסאות. זאת ועוד, לטענת הנתבעים עולה שהיתרה הנקובה שונה לחלוטין. בעוד שבגרסה הראשונה היתרה הינה בסך של 116,222.10- ₪ הרי שבגרסה השנייה עמדה היתרה על סך של 251,512.10- ₪.

ב. לטענת הנתבעים נרשם בכותרת חשבונית 102343 מיום 31.7.01, כי היתרה היא בסך של 136,156.10- ₪, לעומת זאת בכרטסת התובעת נרשם, לאחר ייחוס חשבונית 102343, כי היתרה הינה בסך של 146,156.10- ₪.

ג. הנתבעים טוענים כי מהשוואה בין חשבונית 100698 ותעודת משלוח 10360 עולה כי יש חוסר התאמה במספר הפריטים לגבי לא פחות מ- 10 פריטים.

ד. לטענת הנתבעים השוואה בין תעודת משלוח 11508 מקור לעומת העתק מעלה כי ישנה אי התאמה במחיר של פריט מס' 1. בנוסף חשבונית 101708 מאמצת את המחירים המופיעים בהעתק תעודת המשלוח האמורה ולא במקור.

ה. עוד נטען על ידי הנתבעים כי, התובעת הוציאה תעודות החזרה בגין סחורה שהוחזרה על ידי המנוח אך לא רשמה את הזיכויים בספריה. כך הסכומים שהיו רשומים בתעודות החזרה מס' 1035 ו-1039 לא זוכו בכרטסת לשנת 2001 או בחשבונית המס של חודש מאי 2001.

19. לבסוף נטען על ידי הנתבעים כי בנסיבות בהן מנוהלת תביעה כנגד עיזבון ההלכה היא כי מדקדקין עם התובע ביתר שאת משום שהמנוח הנתבע איננו נמצא על מנת למסור את גרסתו לאירועים שבמחלוקת. משכך, בכל מקרה של ספק עליו לפעול לרעת התובעת.

תשובת התובעת לטענות הנתבעים

20. במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו על ידי התובעת ביום 11.5.11 טענה התובעת כי טענות הנתבעים בדבר סתירות בין המסמכים שצורפו לסיכומי התובעת הינן טענות חדשות המועלות לראשונה בסיכומים וכבר מטעם זה דינן להידחות. עוד טוענת התובעת כי טענות אלו של הנתבעים מהוות ניסיון נפסד של הנתבעים להטעות את בית המשפט, תוך פירוט עמדתה לעניין טענות הנתבעים כפי שפורטו לעיל, כדלקמן:

א. בעניין חשבונית 101423 טוענת התובעת כי היתרה המופיעה על המקור היא היתרה נכון ליום הוצאת המקור. לעומת זאת היתרה המופיעה על ההעתק שהוצא לצורך ההליך המשפטי היא היתרה נכון ליום הדפסת ההעתק. על כן אין סתירה בין שתי היתרות. בנוסף, מפנה התובעת לכרטסת הנהלת החשבונות לשנת 2001 שם ניתן לראות כי בתאריך 30.4.01 (לאחר הנפקת חשבונית 101423) היתרה לפי הכרטסת עמדה על 116,22.10- ₪ והמשך הכרטסת מראה כיצד השתנתה היתרה והגיעה עד לסך 251,512.10- ₪ נכון ליום הוצאת העתק חשבונית 101423.

ב. בעניין הפער הנטען על ידי הנתבעים ביתרה בין חשבונית 102343 לבין הכרטסת לשנת 2001, לאחר ייחוס חשבונית 102343, טוענת התובעת כי הפער לכאורה של 10,000 ₪ בין היתרות נובע משני שיקים שחוללו שמספרם 278 ו-284.

ג. בעניין חשבונית 100698 טוענת התובעת כי הנתבעים לא צירפו את כל עמודי החשבונית ואת כל תעודות המשלוח אותן מסכמת החשבונית וכי מהשוואה של החשבונית לכל תעודות המשלוח המרוכזות בה עולה כי אין כל פער ביניהן.

ד. בעניין הפער הנטען במחיר פריט מספר 1 בחשבונית בין העותק והמקור של תעודת משלוח 11508, טוענת התובעת כי לפי חשבונית 101708 חויב המנוח בסכום הנמוך בין השניים, קרי הוא לא חויב ביתר. עוד טוענת התובעת כי חיוב לפי הסכום הנמוך מבין השניים הינו ראיה לכך שאף אם נפלה טעות בחיוב המנוח בתעודת המשלוח, הרי טעות זו תוקנה על ידי התובעת והדבר מהווה ראיה לתום ליבה של התובעת.

ה. התובעת מוסיפה וטוענת כי בעניין הצ'ק על סך 21,000 ₪, לגביו טוענים הנתבעים כי לא נרשם בספרי הנהלת החשבונות של התובעת, לא הציגו הנתבעים העתק של השיק משני צידיו, זאת על אף שבית המשפט נתן לבקשתם צו המורה לבנק לאומי להמציא העתק צילומי של השיק. התובעת טוענת כי הימנעות הנתבעים מלצרף ראיה זו פועלת לחובתם בייחוד כאשר התובעת הציגה ראיה לפיה ההמחאה לא הופקדה בחשבון הבנק שלה.

תמצית חוות הדעת בתחום החשבונאי

21. כאמור, בתיק זה הוגשו חוות דעת למכביר, תוך ניסיון לאפשר לצדדים למצות את האפשרות להוכיח את טענותיהם. להלן סקירה תמציתית של עיקרי חוות הדעת בתחום החשבונאי.

22. מטעם הנתבעים הוגשו כאמור שלוש חוות דעת. בחוות הדעת הראשונה אשר ניתנה על ידי רואה חשבון שטיין ביום 6.7.04 צוין כי ספרי התובעת לא נוהלו באופן נאות. רואה חשבון שטיין תמך מסקנתו בדוגמא אחת לאי סדרים לכאורה במערכת הנהלת החשבונות של התובעת. רואה חשבון שטיין טען כי המנוח מסר לתובעת 31 שיקים בסך 5,000 ₪ כל שיק. שיקים אלו חוללו, כאשר מתוכם 11 הוחזרו למנוח, לאחר שזה שילם את הסכומים הנקובים בהם ואילו 20 שיקים נותרו בידי התובעת. לאור האמור נטען על ידי רואה חשבון שטיין כי אמורים להימצא בספרי התובעת רישומים של תקבולים בסך 55,000 ₪ בגין שיקים שהושבו למנוח. על פי חוות דעתו של רואה חשבון שטיין, סך התקבולים שנרשמו בגין שיקים שהוחזרו, הינו בסך של 30,000 ₪ בלבד. אשר על כן סבור רואה חשבון שטיין כי התובעת לא רשמה בספריה את כל התקבולים שקיבלה מן הנתבע.

בחוות הדעת השנייה שניתנה על ידי רואה חשבון יאיר שחל ביום 10.10.04, ציין רואה חשבון שחל כי לגבי השנים 1998-1999 לא נמצאו כלל ממצאים למעט תעודות משלוח חסרות לאימות החיוב. רואה חשבון שחל הניח כי מקורם של הפערים שנמצאו באותן שנים הינו בתעודות המשלוח החסרות. לגבי השנים 2000-2001 נטען בחוות הדעת של רואה חשבון שחל כי נמצאו פערים בכמות הפריטים ובמחיריהם בין חשבונית המס לתעודות המשלוח, המחייבים בדיקה יסודית ומעמיקה.
בחוות הדעת המשלימה מטעם הנתבעים שניתנה אף היא על ידי רואה חשבון שטיין ביום 15.1.07, דבק רואה חשבון שטיין בעמדתו לפיה ספרי התובעת לא נוהלו באופן נאות בהסתמך על הממצאים הבאים:

א. רואה חשבון שטיין חזר על טענתו לפיה תקבולים בסך 25,000 ₪, אשר שילם המנוח לתובעת בגין שיקים שחוללו ואשר הוחזרו למנוח, לא קיבלו ביטוי בספרי התובעת.

ב. שיק בסך 21,000 ₪ אשר נמשך מחשבונו של המנוח לטובת התובעת לא נרשם בספרי התובעת. לביסוס טענה זו מצרף רואה חשבון שטיין העתק של ספח השיק ודף חשבון המראה כי שיק זה נפרע בפועל.

ג. רואה חשבון שטיין טוען כי מבדיקה אקראית שביצע בחשבוניות מרכזות ותעודות המשלוח המרוכזות בהן במשך עשרה חודשים, כאשר שמונה מתוכם בשנת 1996, אחד בשנת 2000 ואחד בשנת 2001, עולה כי המנוח חויב ביתר בסכום ממוצע של 1,500 ₪. לפיכך סבור רואה חשבון שטיין כי לכל אורך תקופת ההתקשרות העסקית בין המנוח והתובעת שנמשכה כ- 6 שנים, חויב המנוח ביתר בסכום של כ-108,000 ₪.

23. אף מטעם התובע הוגשו שלוש חוות דעת, אשר ניתנו שלושתם על ידי רואה חשבון זאהי דיב. רואה חשבון דיב טוען בחוות הדעת שהוגשו מטעמו כי ספריה של התובעת נוהלו בצורה ראויה ויתרות כרטיס המנוח בספרי התובעת משקפות את יתרת החוב האמיתית, תוך התייחסות לחוות הדעת מטעם הנתבעים ומטעם המומחה מטעם בית המשפט, רואה חשבון יעקב שור. עיקר ממצאיו של רואה חשבון זאהי דיב הינם כדלקמן:

א. החל משנת 2000 עושה התובעת שימוש בתוכנה להנהלת חשבונות ומערך שיווק בשם "מנהל". במהלך החודש מנפיקה התובעת תעודות משלוח ללקוחותיה הקבועים ובסוף כל חודש מונפקת חשבונית מס מרכזת לכל תעודות המשלוח אשר הוצאו באותו חודש לאותו לקוח. לאור שיטה זו, טוען רואה חשבון דיב, הרי שלא ניתן לחייב לקוח בפריטים שלא הונפקה עבורם תעודת משלוח או להוסיף פריטים לתעודת משלוח אשר הונפקה. כמו כן בתוכנה זו ניתן להפיק חשבוניות מס בשלוש דרכים: האחת, חשבונית מס ריכוז בה מפורט מספר היחידות מכל פריט שסופק במהלך החודש תוך ציון מספר תעודת המשלוח הראשונה שהונפקה במהלך החודש בגין אותו פריט, ללא פירוט של כל תעודות המשלוח שהונפקו בגין כל פריט. השנייה, חשבונית מס שכוללת פירוט של תעודות המשלוח אשר הונפקו במהלך החודש והפריטים אשר סופקו במסגרת תעודות אלו. השלישית, חשבונית מס בה ישנו ריכוז של סה"כ תעודות משלוח אשר הונפקו באותו חודש ללקוח.
ב. בנוסף, צירף רואה חשבון דיב נספח בו הוא מפרט ברמת הפריטים את מספר תעודת המשלוח ואת מספר החשבונית בה חויב המנוח בגין אותו פריט, כאשר לטענתו מספר היחידות מכל פריט זהה בתעודות המשלוח ובחשבוניות. יצוין כי רואה חשבון דיב איננו מצרף לחוות דעתו את החשבוניות ותעודות המשלוח עליהן נסמך בעריכת מסמך זה.

ג. בעניין אי רישום תקבולים ששולמו כנגד שיקים שהוחזרו קובע רואה חשבון דיב כי כל התשלומים בגין 11 השקים שהוחזרו נרשמו בספרי התובעת. לחוות דעתו מצרף רואה חשבון דיב קבלות (נספחים ט'1-ט'7 לחוות הדעת) בגין תקבולים בסך 58,180 ₪ שהנפיקה התובעת לנתבע. יצוין כבר כעת כי בעוד שעל שלוש מתוך שבע הקבלות שצורפו לחוות הדעת, מצוינים מספרי השקים אשר חוללו והוחזרו למנוח במקביל ביצוע התשלום, הרי שעל יתר הקבלות לא מצוין כלל שמדובר בתשלום שנעשה כנגד שיקים שהחזרו.

ד. בעניין השיק על סך 21,000 ₪ אשר לטענת הנתבעים לא נרשם בספרי התובעת על אף שהופקד בחשבונה קובע רואה חשבון דיב בחוות דעתו כי מדפי חשבון הבנק של המנוח אשר צורפו כנספח 2 לחוות דעתו של רואה חשבון שטיין שהוגשה ביום 18.3.08, עולה כי השיק הופקד בחשבון המצוי בסניף מספר 442 בבנק מזרחי, כאשר לתובעת כלל אין חשבון בבנק מזרחי. עוד מציין רואה חשבון דיב כי מבדיקה של דפי חשבון הבנק של התובעת עולה כי לא הופקד שם שיק בסכום הנדון בסמוך למועד פירעון השיק בחשבון הבנק של המנוח.

ה. רואה חשבון זאהי דיב לא התייחס בחוות הדעת שהוגשו מטעמו לטענה שהועלתה בחוות דעתו השלישית של רואה חשבון שטיין לפיה קיימים הפרשים במספר הפריטים בחודשים 5-12/96 הן משום שאין ברשות התובעת את הספרים של שנים אלו והן משום שרואה חשבון שטיין צירף לחוות דעתו, כך לטענת רואה חשבון דיב, רק חשבונית מס חלקית ותעודות משלוח חלקיות.

24. ביום 9.6.05 מונה כאמור רואה חשבון יעקב שור כמומחה מטעם בית המשפט. ביום 17.4.06 הגיש רואה חשבון שור את חוות דעתו הראשונה, לאחר שקיבל לידיו את כתבי הטענות וחוות הדעת מטעם הצדדים אשר הוגשו נכון לאותה העת. בפתח חוות דעתו ציין רואה חשבון שור את הקשיים שהתעוררו בעריכת חוות הדעת לאור העובדה כי המנוח לא ניהל ספרי חשבונות היכולים לשקף את הפעולות החשבונאיות של עסקיו עם התובעת. רואה חשבון שור ציין בחוות דעתו כי על רקע קשיים אלה נאלץ הוא לבסס את חוות דעתו על מסמכים שקיבל אשר כללו קטעים מהמערכת החשבונאית של התובעת בעסקיה עם המנוח בלבד ועל כתבי הטענות וחוות הדעת מטעם הצדדים. בכפוף למגבלות אלו הגיע רואה חשבון שטיין למסקנות הבאות:

א. יתרת חובו של המנוח נכון ליום 1.10.02 עמדה, כפי שעולה מכרטיס הנה"ח של התובעת, על סך של 201,284.10- ₪ והינה תוצאה של רישומים חשבונאיים נאותים כפי שמקובל בין ספק ולקוח.

ב. יתרות המלאי אשר לטענת התובעת לא הושבו לה על ידי המנוח אינן מבוססות על ניהול חשבונאי מפורט של כרטסת המלאי ומשכך לא הוכחו. האמור נובע לדעת רואה חשבון שור משלוש סיבות: לא ניתנו פרטים על התאריכים בהם הועברו הטובין ממחסן למחסן וכן פירוט של תעודות המשלוח; לא נמסרו פרטים על יציאת טובין ממחסן המנוח בשל מכירות ללקוחות ולא ברור אם יציאות כאלו הופחתו מיתרת המלאי המוחזק על ידי המנוח; אחד הדוחות, דו"ח מספר 168, מתייחס להעברת טובין ממחסן התובעת למחסן שמספרו 2, כאשר מחסנו של המנוח סומן בכל שאר הדוחות במספר 3.

ג. בנוגע לכספים, אשר לטענת התובעת נגבו על ידי המנוח ולא הועברו לתובעת, סבור רואה חשבון שור כי חומר הראיות שהועבר אליו, אין בו כדי לבסס את הטענה כי האחריות לגביית החובות חלה על המנוח וכי חובות הלקוחות אכן נוצרו ממכירות שנעשו על ידי המנוח. למסקנה זו מגיע רואה חשבון שור בהתבסס על מספר נימוקים: האחד, כרטיסי החשבונות, שוברי הקבלה ודרישות התשלום שהוצאו על ידי התובעת אינם נושאים כל אזכור לפיהם המכירות נעשו על ידי המנוח. שנית, לא הוצג כל הסכם המעיד כי האחריות על הגביה הוטלה על המנוח. שלישית, מכרטסת הלקוחות עולה כי הייתה פעילות עסקית של מכירות ותקבולים בחודשים פברואר-אוקטובר 2002. האמור אינו מתיישב עם העובדה שהמנוח לא הגיש לתובעת חשבוניות עבור עמלות המכירה (כפי שעשה עד ינואר 2002) והתובעת לא זיכתה את המנוח בעמלות המגיעות לו בגין מכירות אלו. רביעית, יתרות החוב כוללות שני שיקים של לקוח בסך כולל של 2,000 ₪ אשר חזרו ולא ברור אילו פעולות נעשו על ידי המנוח לצורך גביית החוב.

25. ביום 26.5.09 הוגשה חוות דעתו המשלימה של רואה חשבון יעקב שור, לאחר שהועברו לעיונו חוות הדעת המשלימות מטעם הצדדים. בחוות דעת זו התייחס רואה חשבון שור לטענות רואה חשבון שטיין בחוות הדעת המשלימה מטעם הנתבע. רואה חשבון שור דחה את הטענה בדבר אי רישום תקבולים בסך 25,000 ₪ בספרי התובעת שכן טיעון זה עלה בעבר ובחוות הדעת המשלימה מטעם הנתבעים לא היה מידע נוסף שהיה בו כדי לאפשר או להצדיק בחינה מחודשת של הטענה. בעניין אי רישום השיק בסך 21,000 ₪ קבע רואה חשבון שור כי לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית ללא קבלת עותק של השיק משני צדדיו.
באשר לטענת הנתבעים בדבר הפרשים בין כמויות הפריטים שסופקו על פי תעודות המשלוח ובין אלו בגינם חויב המנוח בחשבוניות המס, הגיע רואה חשבון שור לממצאים אלו: החיובים שנדגמו על ידי רואה חשבון שטיין בחוות הדעת המשלימה מטעם הנתבעים בשנים 2000 ו- 2001 תואמים את כמויות הפריטים כפי שנרשמו בתעודות המשלוח, זאת למעט מספר תעודות משלוח משנת 2000 שלא נבדקו בשל היעדר פרטים. כמו כן, אף לגבי הפערים הלכאוריים להם טענו הנתבעים בשנת 1996, לא קבע רואה חשבון שור עמדה בהיעדר התייחסות אליהם מצד התובעת בשל היעדר נתונים ולאור העובדה שהתובעת לא שמרה תיעוד חשבונאי לאורך תקופה של 12 שנה. על אף האמור, מוסיף רואה חשבון שור כי לאור העובדה שבשנים 2000 ו-2001 לא נמצאו פערים, הרי שלפי המתודולוגיה הסטטיסטית של הנתבעים עומד הפער הממוצע החודשי על סך 770 ₪ ובסה"כ לשנים 1996-1999 (כולל) 37,000 ₪. סכום זה, לטענת רואה חשבון שור, צריך לייצג, את ההפרשים בשנים הנ"ל על פי גרסת הנתבע. כל זאת כאמור מבלי שיש בידיו האפשרות לבחון את נכונות הטענות לגבי שנים אלו בהיעדר אסמכתאות מתאימות.

26. לבקשת בית המשפט הגיש רואה חשבון שור חוות דעת משלימה נוספת ביום 19.11.09 בסוגיה אחת ויחידה, אי רישום הפירעון של 5 שיקים בסך כולל של 25,000 ₪. בחוות דעתו דחה רואה חשבון שור את טענת הנתבעים וטען כי מבדיקה שערך סביר כי התשלומים בסך 28,180 ₪ ששולמו על ידי המנוח (בנוסף לתשלומים בסך 25,000 ₪ לגביהם אין מחלוקת כי שולמו כנגד שיקים שהוחזרו), שולמו כנגד שיקים שהוחזרו למנוח. אומנם, בקבלות בגין התקבולים בסך 28,180 ₪ לא נרשם כי מדובר בתשלום בגין שיקים שהוחזרו ואולם לדעת רואה חשבון שור, לאור הבדיקה שערך, סביר כי מדובר בליקוי טכני.

דיון

27. אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בכל בחומר הראיות ובחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים והמומחה מטעם בית המשפט ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים ראיתי לנכון לקבל את תביעת התובעת בחלקה ולדחותה בחלקה. ראיתי לקבל את התביעה בגין חובו של המנוח לתובעת כפי שעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, ולדחות את תביעתה של התובעת בכל הנוגע ליתרות המלאי שלכאורה לא החזיר המנוח ובגין כספים שלטענת התובעת גבה המנוח מלקוחות ולא העבירם לתובעת. למסקנה זו הגעתי לאחר ששוכנעתי כי יש לאמץ את מסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט בשלוש חוות הדעת שהוכנו על ידו ובחקירתו הנגדית שנערכה בגין חוות דעת אלו וכן לאור ראיות חיצוניות נוספות, כפי שיפורט בהמשך.

28. על מעמדה של חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט עמד בית המשפט העליון בע"א 558/96, 1240 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ואח' פ"ד נב(4) 563. בפסק דינו סקר בית המשפט העליון את שיקול הדעת ומידת הסתמכותו של בית המשפט על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט כדלקמן:

"על שאלה זו השיב בימ"ש זה כי: 'משממנה ביהמ"ש מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לביהמ"ש נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שביהמ"ש יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לביהמ"ש ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של ביהמ"ש. אך, כאמור, לא ייטה ביהמ"ש לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן... קביעותיו של בימ"ש קמא הן בעיקר קביעות של עובדה שבימ"ש זה איננו ממהר להתערב בהן, בעיקר כשמדובר בקביעות המתבססות על חוות דעת של מומחה שנתמנה על ידי ביהמ"ש בהסכמת בעלי הדין' (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', (לא פורסם)).

מכל מקום הסמכות האחרונה להכריע אם לקבל את חוות הדעת או לדחותה נתונה לשופט היושב בדין: 'משמונה מומחה מטעם ביהמ"ש, הרי ביהמ"ש הוא המחליט אילו מסקנות יש להסיק מחוות דעתו של המומחה ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש כי ביהמ"ש יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות דעתו של השמאי שמונה על ידיו. ביהמ"ש הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו, רשאי ביהמ"ש להסתמך על כל חלק אשר כלול בה' (ע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133,139)".


עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה ע"א 323/85 מדינת ישראל נ. אברהם מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189; ע"א 402/85 מרקוביץ נ. עירית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139; ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ. שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779; ע"א 605/88 תבורי בע"מ נ. מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11.

הכלל על פיו לא בנקל יטה בית המשפט לסטות ממסקנות המומחה שמונה מטעמו נכון אף במקרים בהם מונה המומחה מטעם בית המשפט ללא הסכמת הצדדים, כפי שנעשה במקרה שבפני
נו. האמור נובע מההנחה כי מומחה מטעם בית המשפט יפעל ביתר אובייקטיביות וללא משוא פנים. בית המשפט עמד בת.א. (חי') 2467/98 כפר יהושע מכון תערובת נ' אבו עוקסה לור (פרסום נבו) 10/10/07 על הנימוק העומד בבסיסו של כלל זה, כדלקמן:

"עם זאת, גם כאשר לא מונה המומחה בהסכמה, נטיית בתי המשפט הנה להעדיף את חוות הדעת של מומחה מטעמו על פני זו של מומחים "מטעם", שכן חזקה עליו כי פעל באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. אין בכך כדי למנוע העלאת ביקורת עניינית על קביעותיו והערכותיו. ברם, חוסר שביעות רצון של בעל דין שעה שבניגוד לציפיותיו קביעות המומחה מטעם בית משפט אינן תואמות את חוות דעת המומחה מטעמו, אינו בגדר ביקורת עניינית ואינו עילה לשלול את חוות הדעת או חלק ממנה. רק נימוק כבד משקל ובולט לעין יצדיק לדחות את קביעות מומחה מטעם בית משפט".
עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט אשר מונה ללא הסכמת הצדדים ראה ת.א. (חי') 16112/01 סוזן זאבי נ' דב גראן חברה לבנין ופיתוח בע"מ (פרסום נבו) 24/10/06 ; ת.א. (חי') 19072/93 אלקובי נ' א.א.חי חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פרסום נבו) 8/11/05; ת.א. (חי') 1345/02 ברלן מרדכי נ' סולל בונה בע"מ מרחב צפון (פרסום נבו) 18/6/06.

משמונה רואה חשבון שור לשמש כמומחה מטעם בית המשפט ומשלא הועלה כל נימוק ובוודאי לא נימוק כבד משקל שיש בו כדי לדחות את מסקנותיו, ראיתי לנכון לאמץ את מסקנותיו של רואה חשבון שור כפי שעלו מחוות הדעת ומעדותו בבית המשפט ואשר מתיישבות אף עם ההיגיון, ולקבל כאמור את התביעה בחלקה.

29. מחוות דעתו של רואה חשבון שור אשר הוגשה לבית המשפט ביום 17.4.06, וכן מעדותו בבית המשפט מיום 10.2.10 (עמ' 17 לפרוטוקול) עולה כי חוות הדעת שערך התבססו על עיון וסקירה מדגמית של חומר הראיות אשר הועבר לו על ידי הצדדים ואשר כלל את כתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים, חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים ומסמכים חשבונאיים נוספים הקשורים לסוגיה שבמחלוקת. בבדיקותיו בחן רואה חשבון שור את טענות הנתבעים באשר לאי הסדרים במערכת הנהלת החשבונות של התובעת ואת תשובות התובעת באמצעות חוות הדעת של המומחה מטעמה לטענות אלו. בעקבות האמור הגיע רואה חשבון שור למסקנות אשר פורטו לעיל באריכות ואשר בתמציתן הינן כי תביעתה של התובעת לחוב שחב לה המנוח מבוססת על רישומים חשבונאיים נאותים, אך תביעתה של התובעת בגין מלאי שלכאורה לא הושב לה וכספים שלכאורה גבה המנוח מלקוחות ולא העביר לתובעת, לא הוכחה באמצעות הראיות שהוצגו בפני
רואה חשבון שור.

30. הדרך בה נקט רואה חשבון שור לצורך הכנת חוות הדעת שנתבקש, עולה בקנה אחד עם הסמכות שניתנה לו על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 9.6.05, שם נקבעה סמכותו של המומחה כדלקמן:

"המומחה יחווה דעתו באשר לטענות בצדדים לעניין ניהול ספרי הנהלת החשבונות של בעלי הדין, לעניין יתרת החובה הקיימת לנתבע, אם בכלל, וכל טענה אחרת בתחום החשבונאי שתועלה על ידם".

אף בדיון מיום 12.11.06, לאחר שבמהלך עדותו של רואה חשבון שור הועלו השגות בעניין שיטת עבודתו, הובהר כי תפקידו של המומחה מטעם בית המשפט מוגדר כדלקמן:

"המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט נועד לבחון את הטענות שהועלו על ידי הצדדים ובמידה שטענה כלשהי לא עלתה בחוות הדעת של הנתבע אשר טען לאי סדירות בהנהלת החשבונות של התובעת לא אמור המומחה להעלות טענות אשר לא הועלו בחוות דעת המומחה מטעם הנתבע, אלא עליו להיוותר במסגרת הפלוגתאות כפי שהועלו בחוות דעת המומחים".
לאור האמור ולאור חוות דעתו של רואה חשבון שור ועדותו בבית המשפט עולה כי רואה חשבון שור עשה את שהוטל עליו נאמנה. לפיכך לא מצאתי בטיעוני הצדדים כל נימוק כבד משקל דיו לדחות את מסקנותיו ועל כן ראיתי לנכון לאמצן כאמור לעיל.

31. באשר ליתרת החוב שלכאורה חב המנוח לתובעת, קבע רואה חשבון שור כי יתרת החוב מבוססת על רישומים חשבונאיים נאותים. המומחה בחן את טענות הנתבעים בנוגע לפערים בכמויות ובמחירי הפריטים בין תעודות המשלוח והחשבוניות שהנפיקה התובעת למנוח ושלל טענות אלו כליל. בחוות דעתו מיום 26.5.09 קבע המומחה כי אין הפרשים בכמויות הפריטים בין תעודות המשלוח והחשבוניות שנדגמו על ידי המומחה מטעם הנתבע. ובלשונו של המומחה (בעמ' 4 לחוות הדעת):

"בדיקתי העלתה כי החיובים בחשבונות של התובעת עפ"י החשבונות החודשיים שנדגמו ע"י הנתבעת (צ"ל הנתבע – ב.ט.) לשנים 2000 ו- 2001, תואמים את הכמויות של הפריטים שדווחו בתעודות המשלוח, למעט מספר תעודות משלוח בחודש של שנת 2000 שלא נבדקו בשל העדר פרטים, כאמור לעיל".

על מסקנתו זו חזר המומחה בעת מתן עדותו בפני
בית המשפט (ראו עמ' 16 לפרוטוקול). יצוין כי בדיון שנערך ביום 12.11.06 העיד המומחה כי אף בבדיקות אקראיות שערך בעצמו לא מצא הפרשים בכמויות בין תעודות המשלוח והחשבוניות. רואה חשבון שור השיב לשאלות ב"כ הנתבעים כדלקמן (עמ' 18-21 לפרוטוקול):

"ש: לא התייחסת בחוות הדעת לעניין אי התאמה בין תעודות וחשבוניות, נכון?
ת: לא התייחסתי כי לא היה מה להתייחס. זאת אומרת שלא היו אי התאמות שהייתי צריך להתייחס אליהן. לא מצאתי אי התאמות."

ובהמשך:

"ת: אמרתי שעשיתי בדיקות מדגמיות של תעודות משלוח...
ש: תראה לי איזה מהן לקחת.
ת: ...והשוויתי תעודות משלוח אל החשבוניות. לא עשיתי סימונים על המסמכים.
ש: ובהשוואות לא מצאת שום שוני?
ת: בהשוואות שעשיתי מצאתי התאמה."
32. בחוות דעתו השנייה קיבל למעשה ראו חשבון שור את ההסבר שסיפקה התובעת לפיו הפערים שלכאורה אותרו על ידי הנתבעים נובעים מניתוח לא נכון של החשבוניות, זאת משום שבחשבוניות לצד כל פריט מופיע מספר תעודת המשלוח הראשונה שיצאה באותו חודש לאותו פריט ולא כל תעודות המשלוח שיצאו באותו חודש לאותו פריט. משכך, הרי שהשוואה בין מספר הפריטים בחשבונית לזה המופיע רק בתעודת המשלוח המצוינת לצד אותו פריט בהכרח תניב טעות ותראה כי ישנו פער בין כמויות הפריטים.

33. רואה חשבון שור לא יכול היה להתייחס בחוות הדעת שהוגשו מטעמו לטענת הנתבעים בעניין הפרשים בכמויות הפריטים בין חשבוניות ותעודות משלוח במספר חודשים בשנת 1996 וזאת בהעדר עמדה של התובעת לטענות הנתבעים בנוגע לשנים אלו בשל אי שמירת המסמכים הרלוונטיים. בהקשר זה אציין כי אכן אין זה מצופה מהתובעת לשמור מסמכים לתקופה העולה על 10 שנים. בנוסף סבורה אני כי לאור העובדה שביחס לשנים הרלוונטיות לתביעה בהם הציגה התובעת מסמכיה קבע המומחה כי לא היו הפרשים בכמויות הפריטים בין תעודות המשלוח והחשבוניות, הרי שהפרשים במדגם של שמונה חודשים מתוך שנת 1996 עליהם הצביעו הנתבעים במסגרת חוות הדעת השלישית שהוגשה על ידם אינם מספיקים על מנת לפסול את הרישום החשבונאי שנערך על ידי התובעת לאורך כל שנות פעילותה העסקית מול המנוח. משכך אין באמור בכדי לערער את מסקנותיו של המומחה בדבר תקינות הרישום החשבונאי על ידי התובעת.

בנקודה זו יש לציין כי טענתם של הנתבעים לפיה למעשה אישר המומחה כי קיימים פערים בגובה של 37,000 ₪ איננה נכונה כלל ועיקר. בעת מתן עדותו חזר המומחה והסביר כי איננו יכול להכריע בין עמדות הצדדים בכל הנוגע לנתונים משנת 1996 בשל היעדר מסמכים (עמ' 15-16 לפרוטוקול:

"ש: אם אכן מגיע לנתבע סכום כזה, 37,000 ₪, שאתה כמובן מאוד ממעיט מהחשבון של הנתבע עצמו, זיכוי כזה שלא נרשום הוא זיכוי מהותי?
ת: אני לא הגעתי למסקנה שצריך לעשות זיכוי כזה, לגרסת הנתבע שלא נתמכה על ידי ראיות, טענתו יכולה לעמוד על סכום של 700 ₪ בממוצע לחודש, אבל מכאן ועד לזיכוי, אם התובע מודה אז הוא צריך לפצות, לזכות את הנתבע. אני לא יכולתי לאשר לא את הגרסה הזאת, ולא את הגרסה הזאת, כי לא הוצגו בפני
י ראיות. אני מצאתי לנכון לציין מה העוצמה של טענת הנתבע אם היא תהיה מוכחת."
34. רואה חשבון שור לא קבע עמדה חד משמעית לעניין טענת הנתבעים ביחס לשיק בסך של 21,000 ₪ אשר לטענת הנתבעים שולם לתובעת אך לא נרשם בספריה. היעדר היכולת לקבוע עמדה במקרה הנדון נבעה מכך שהנתבעים לא הציגו את השיק המקורי או למצער העתק שלו משני צידיו, אלא רק העתק של ספח השיק עליו נרשם כי השיק הינו לפקודת התובעת. לבקשת הנתבעים הוצא צו לבנק לאומי לשיראל בע"מ בו הוריתי לבנק להמציא העתק של השיק (ראו החלטתי מיום 8.9.09), ואולם העתק השיק לא הומצא וביום 13.10.09 הוגש לבית המשפט מסמך מאת בנק לאומי לישראל בע"מ בו נמסר כי לא ניתן לשחזר את השיק הנ"ל. הנתבעים מצידם המציאו את דף החשבון במועד הרלוונטי אשר מראה כי השיק אכן נפרע (ראו נספח 2 לחוות הדעת המשלימה מטעם הנתבעים). מנגד המציאה התובעת דף חשבון אף הוא לתאריכים הרלוונטיים (המועד בו נפרע השיק) ואף דף פירוט של הפקדה של מספר שיקים שהסתכמו בסך העולה על 21,000 ₪, שם ניתן לראות כי בחשבון הבנק של התובעת לא הופקד שיק על סך 21,000 ₪ במועד הרלוונטי (ראו נספחים 4 ו-5 לחוות הדעת המשלימה מטעם התובעת אשר הוגשה ביום 11.7.07). בנוסף לאמור, כפי שפורט לעיל, בחוות הדעת המשלימה מטעם התובעת ציין רואה חשבון דיב כי מדפי חשבון הבנק של המנוח עולה כי השיק הופקד לחשבון המצוי בסניף 442 בבנק המזרחי, שם אין לתובעת חשבון בנק לטענת רואה חשבון דיב, טענה אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים. לאור כל האמור סבורה אני כי הראיות שהציגה התובעת מוכיחות ברמת ההסתברות הנדרשת כי שיק זה לא הופקד בחשבונה ועל כן אי רישומו בספריה איננו מעיד על ניהול לקוי של הרישום החשבונאי מצד התובעת. משכך, אין אף באמור בכדי לפגום בממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט.

35. בנוסף לאמור, קיימת ראיה נוספת לתקינות הרישום החשבונאי על ידי המשיבה. כאמור לעיל, התובעת הציגה כרטסת הנהלת חשבונות מיום 24.7.01 ועליה תוספת בכתב יד בה נכתב כי:

"מצהיר בזה שהיתרה שמופיעה בכרטיס הנהלת חשבונות היא 114,528.10 ₪ אמת עד תאריך 16.7.
24/7/01
חתימה"

חתימתו לכאורה של המנוח מאשרת כי חובו של המנוח לתובעת עמד על סך של 114,528 ₪ נכון ליום 16.7.01. כמו כן הציגה התובעת רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח בסך כולל של 198,000 ₪ שאף עליה מתנוססת לכאורה חתימתו של המנוח. לבסוף, הציגה התובעת כרטסת נוספת מיום 30.6.02 אף עליה נחזית להיות חתימתו של המנוח בצירוף הדברים הבאים:

"9/7/02

אני החתום מטה מאשר שיתרת החוב למהדר הינו 248,534.10 לפי מצב כרטיס שאני חתום עליו של שנת 2001+2002. אני מאשר את היתרות שרשומות בכרטיס זה.
051225571
רונן המאירי
חתימה"
לנוכח טענת המנוח בכתב ההגנה המקורי בדבר זיוף חתימתו, הגישה התובעת חוות דעת של מומחה בתחום הגרפולוגיה, מר חג'ג', אשר קבע כי הכיתוב על הכרטסת מיום 24.7.01 איננו תואם את כתב ידו של המנוח ואולם לגבי החתימה והתאריך על הכרטסת וכן על רשימת שיקים שנמסרו לתובעת על ידי המנוח קיימת סבירות גבוהה ביותר כי אכן מדובר בכתב ידו של המנוח. בחוות הדעת השנייה שהגישה התובעת מצא מר חג'ג' כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שהרישומים, התאריך והחתימות המצויים על הכרטסת מיום 30.6.02 נכתבו על ידי המנוח.

הנתבעים מצידם ויתרו כאמור על חקירת המומחה ולא הגישו חוות דעת סותרת מטעמם. בכך למעשה לא הביאו הנתבעים כל ראיה לסתור את הטענה לפיה חתם המנוח ובכך למעשה הודה בחובו לתובעת על פי כרטסת הנהלת החשבונות שלה. זאת ועוד, בעצם חתימת המנוח על יתרת החובה על פי מסמכיה של התובעת, אישר למעשה המנוח את תקינות הרישום החשבונאי שנעשה על ידי התובעת עד לעת ההיא (16.7.01). בכך למעשה שמט המנוח את הבסיס לטענת ההגנה היחידה שהעלה מאוחר יותר כנגד תביעתה של התובעת ולפיה כרטסת הנהלת החשבונות של המנוח אצל התובעת נוהלה בצורה לא נאותה ועל כן לא שיקפה את המציאות לאשורה.

אוסיף ואציין כי אף מסיכומיהם של הנתבעים עולה כי למעשה זנחו הנתבעים את טענתם בדבר זיוף חתימתו של המנוח, שכן בסעיף 7 לסיכומי הנתבעים נטען כי ביום 24.7.01 דאגה התובעת לגבש את חובו של המנוח באמצעות החתמתו על המסמכים האמורים. בכך למעשה מודים הנתבעים כי המנוח חתם על מסמכים אלו. זאת ועוד, לכל אורך ההליך לא העלה המנוח ו/או הנתבעים כל טענה לפיה חתימתו של המנוח הינה תוצאה של הטעיה או כפיה מצד התובעת. לפיכך, לא ניתן לאפשר לנתבעים לבוא כיום ולטעון טענה העומדת בסתירה גמורה למעשיו של המנוח אשר אישר בחתימתו את מסמכיה החשבונאיים של התובעת ואת יתרת חובו לתובעת.

36. בסיכומיהם מעלים הנתבעים דוגמאות נוספות אשר לטענתם מעידות על ניהול לא תקין של הרישום החשבונאי מטעם התובעת. צודקת התובעת בטענתה כי טענות אלו של הנתבעים עלו לראשונה בסיכומים. מעבר לעובדה שטענות אלו אמורות היו להיתמך בחוות הדעת של המומחים שהוגשו על ידי הנתבעים וכך אף הובהר. הרי נקבע בהחלטה שניתנה ביום 12.11.06 כי חזית המחלוקת החשבונאית תיפרס במסגרת חוות הדעת ואף ניתנה לנתבעים האפשרות להגיש חוות דעת נוספות לצורך העלאת טענות נוספות ככל שעמדו לנתבעים, במסגרת ההחלטה שניתנה ביום 9.6.05. בעל דין המעלה טענות חשבונאיות צריך להעלותן בראש ובראשונה במסגרת חוות הדעת החשבונאיות שהוגשו מטעמו. זאת כאמור על מנת שאלו יקבלו את התייחסות המומחה מטעם הצד השני וכן התייחסות המומחה מטעם בית המשפט. אשר על כן אין מקום לדון בטענות אלו אשר הועלו על ידי הנתבעים לראשונה בסיכומיהם לגופן. בשולי הדברים אציין כי למקרא תשובת התובעת לסיכומי הנתבעים עולה כי עלה בידי התובעת להפריח את כל טענותיהם החדשות של הנתבעים בסיכומיהם, אחת לאחת ואין ממש בטענות הנתבעים להצביע על ניהול לא תקין של הרישום החשבונאי שנערך בספרי התובעת.

37. בנוגע לשני הרכיבים הנוספים של התביעה, כאמור לעיל, לא ראיתי לקבל את תביעת התובעת ברכיבים אלו. בנוגע לרכיבים אלו מצא המומחה מטעם בית המשפט, רואה חשבון שור כי חומר הראיות איננו מוכיח את טענות התובעת. כאמור לעיל ראיתי לאמץ את מסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט אף לגבי רכיבים אלו כפי שיובהר להלן.

38. התובעת תמכה את טענתה בנוגע לכספים שלכאורה גבה המנוח מלקוחות ולא העביר לתובעת בכרטסת לקוחות בה מפורטות יתרות החוב של כ- 20 לקוחות. התובעת לא הביאה כל ראיה לכך כי המכירה ללקוחות אלו נעשתה על ידי המנוח. יתרה מכך, התובעת לא הביאה כל ראיה לפיה המנוח קיבל כספים מלקוחות אלו. כל אשר טענה התובעת בנדון הוא שמדובר בכרטסת של חובות לקוחות המנוח אשר "ככל הידוע לתובעת" כספים אלו נגבו על ידי המנוח (ראו עמ' 4 לסיכומי התובעת בסמוך לנספח ת/8), כך אמרה ולא יספה. השערה זו עמדה אף בבסיס תצהירו של המצהיר מטעם התובעת, מר מוניר מנסור. מר מוניר מנסור טען כאמור בסעיף 28 לתצהירו כי הדבר נודע לו מלקוחות אליהם פנה לגביית חוב כאשר "לפחות" לקוח אחד טען בפני
ו כי שילם את תמורת הסחורה למנוח וכי יש בידו קבלה על האמור. על אף האמור לא צורפה לתצהיר כל אסמכתא לרבות הקבלה הנזכרת וכן לא הוגשו מטעם התובעת תצהירי לקוחות אשר מבססים את טענות התובעת בהקשר זה. משהתובעת מבססת אפוא את תביעתה בראש נזק זה על טענות שנטענו בעלמא בלבד, התובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה לתביעתה ברכיב זה הגם שיכלה בנקל להביא לכל הפחות תצהירים מאת לקוחותיה בהם מצהירים אלו כי המנוח הוא זה אשר מכר להם את הסחורה וכי אכן נגבה מהם תשלום, תשלום אשר לא הועבר לתובעת לא הוכיחה התובעת תביעתה ברכיב זה. משכך יש להורות על דחיית ראש נזק זה בתביעת התובעת.

39. אף בנוגע ליתרות המלאי ראיתי לאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט אשר מצא כי חומר הראיות ברכיב זה איננו מעיד על רישום חשבונאי מפורט ותקין ממנו ניתן להסיק כי אכן לא השיב המנוח לתובעת מלאי בשווי 20,150 ₪. הראיות שהוצגו לתמיכת טענות התובעת ברכיב זה אלו דוחות של רישום מלאי בהם ניתן לראות העברות של פריטים ממחסן התובעת למחסן המנוח ובחזרה. הנני סבורה כי לא ניתן ללמוד מדוחות אלו דבר בדבר טענת התובעת לפיה לא השיב המנוח מלאי שהעבירה לו לצורך מכירה ללקוחות, שכן דוחות אלו אינם מפרטים יציאות של טובין ממחסן המנוח בגין מכירות שנעשו ללקוחות ולא ברור מהדוחות אם יציאות מן הסוג הזה של מלאי הופחתו מיתרת המלאי המוחזק על ידי המנוח, על פי טענות התובעת.

40. לבסוף אתייחס לטענת התובעת לפיה אין לייחס לתצהירו של המנוח כל משקל לאור העובדה שלא נחקר על תצהירו. אכן צודקת התובעת בטענתה שכן מקום בו לא נחקר אדם על תצהירו (למעט מקרים בהם ויתר בעל הדין שכנגד על חקירה) מהווה תצהירו עדות מפי השמועה. אומנם הפסיקה הכירה ברשימת חריגים לכלל זה אשר אחד מהם הינו אמרת נפטר ואולם החריג האמור יחול רק בהתקיימותם של שלושה תנאים: על ההודעה לעמוד בניגוד לאינטרס הממוני או הרכושי של המנוח בעת מסירתה; בעת מתן ההודעה על המנוח לדעת כי ההודעה עלולה לפגוע באינטרס שלו; למנוח הייתה צריכה להיות ידיעה אישית על העובדות הנכללות בהודעתו (ראו תא (ת"א) 3124/99 חירם לנדאו נ' עזבון המנוח ברזל אריה ז"ל (פרסום נבו) 13.12.07. וכן י' קדמי על הראיות חלק ראשון 500 - 502 (2003-תשס"ד)). במקרה הנדון בפני
נו אין תצהירו של המנוח עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלו אלא תומך בו, משכך מהווה תצהירו עדות שמועה שלא ניתן להסתמך עליו.
סוף דבר

41. תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

42. הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 201,284 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום. סכום זה כולל אף את התביעה השטרית בסך של 65,000 ₪.

43. התנגדות הנתבעים לעניין התביעה השטרית נדחית. על כן, תהא התובעת רשאית להמשיך בניהול הליכי ההוצאה לפועל בגין שיקים אלה.

44. כן ראיתי לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות המשפט המשוערכות של התובעת (הכוללות: אגרה ושכר טרחה בגין חוות דעת המומחים) וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

45. לסכומים שנפסקו לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

46. מזכירות בית המשפט תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בחיפה
ת"א 6895/03 מ.ה.ד.ר אלקטרוניקה בע"מ
נ' המאירי ואח'

ת"א 17555/03 מ.ה.ד.ר אלקטרוניקה בע"מ
נ' המאירי
1 מתוך 21








א בית משפט שלום 6895/03 מ.ה.ד.ר אלקטרוניקה בע"מ נ' רונן המאירי ז"ל, שחר המאירי, ברק שמעון המאירי ואח' (פורסם ב-ֽ 16/11/2011)