פסקי דין על עדן חשמל | פסקי דין על עדן יצחק | פסקי דין על א.א מרכזי שליטה בע"מ

2609/08 עשא     14/11/2011




עשא 2609/08 עדן חשמל בע"מ, עדן יצחק נ' א.א מרכזי שליטה בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



עש"א 2609-08 עדן חשמל בעמ ואח' נ' א.א.מרכזי שליטה בע"מ
עש"א 2661/08 א.א מרכזי שליטה בע"מ




בעניין:
1.
עדן חשמל בע"מ
2.
עדן יצחק

שניהם ע"י ב"כ עו"ד דב פישלר




המערערים בע"א 2609/08 (המשיבים בע"א 2661/08)








נ
ג
ד


א.א מרכזי שליטה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אתי אבדר


המשיבה בע"א 2609/08 (המערערת בע"א 2601/08)


פסק דין

א.
לפניי ערעורים על החלטת רשמת ההוצל"פ, כב' הרשמת (בתפקידה דאז) הגב' אליה נוס מיום 26.11.2008 אשר ניתנה בגדרי תיק הוצל"פ מס' 17-09228-04-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בהחלטתה זו קיבלה כב' הרשמת, באופן חלקי, את הבקשה בטענת 'פרעתי' שהוגשה על ידי המערערים בע"א 2609/08, החייבים בתיק ההוצל"פ (להלן: "החייבים" או "עדן חשמל") כנגד הזוכה בתיק ההוצל"פ, א.א מרכזי שליטה בע"מ
(להלן: "המשיבה" או "מרכזי שליטה").

בתמצית, בערעורים שלפניי נדרש דיון בשאלה האם נהגה המשיבה בתום לב בנקיטת הליכי הוצל"פ כנגד החייבים, וככל שיתברר כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב, שומה עליי לבחון את ההשלכות הנובעות מהתנהלות המשיבה בחוסר תום לב, כנטען. לצורך הדיון האמור אפרוש בהרחבה את הרקע העובדתי שעמד בבסיס פתיחת תיק ההוצל"פ בשנת 2004, כאשר לפניי כתבי הטענות מטעם הצדדים, סיכומי החייבים, סיכומי מרכזי שליטה וסיכומי תשובה מטעם החייבים.

ב.
הרקע העובדתי הרלוונטי לענייננו הוא כדלהלן:
ביום 15.01.03 ניתן פסק בוררות שלפיו חויבו החייבים לשלם למרכזי שליטה ולמר אבנר אבדר, מנהל מרכזי שליטה (להלן: "הזוכים") סכומים שונים (להלן: "פסק הבוררות"). בסעיף 361 לפסק הבוררות נקבע כך:
"למיטב הבנתי ולאחר בדיקה שערכתי, כל ראשי הנזק בגינם פסקתי חייבים במע"מ. אשר על כן, הנני מחייב את שני הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של
3,269,114 ₪ בצרוף מע"מ, דהיינו סך של 3,857,555 ₪ כולל מע"מ, וכן את הוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד בסך של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ. סה"כ לתשלום 4,211,555 ₪ כולל מע"מ [ראה פירוט סכומים בטבלה בסעיף 362]. סכום זה אינו כולל את ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בתביעה שכנגד וכן אינו כולל את יתרת שכ"ט הבורר בגין מתן הפסק. התובעים ימציאו לנתבעים חשבונית מס כדין בגין כל סכום שיקבלו בפועל במועד בו יקבלו אותו."

בסעיף 362 של פסק הבוררות, נערכה טבלה המפרטת את הסכומים שנפסקו, בסך

3,569,111 ₪ ובתוספת מע"מ הועמד הסכום על סך של 4,211,555 ₪.
יש לציין כי סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בתביעה שכנגד עמד על סך של 50,000 ₪ וחלקם של החייבים בתשלום שכ"ט הבורר עמד על סך של 90,000 ₪.

החייבים הגישו בקשה על דרך המרצת פתיחה לביטול פסק הבוררות, מנגד, עתרו הזוכים לאישור פסק הבוררות.
ביום 25.08.04 ניתן ע"י כב' השופטת ה' אחיטוב-הרטמן מבית המשפט המחוזי בת"א

פסק דין
המאשר את פסק הבוררות "ככתבו וכלשונו" (עמ' 20 לפסק הדין).

ביום 1.9.2004 הודיע ב"כ החייבים, עו"ד פישלר, לב"כ הזוכים דאז, עו"ד ברנר (להלן: "עו"ד ברנר") כי בכוונת מרשתו לפרוע את סכומי פסה"ד "אך כמובן הינה זקוקה לזמן כדי לארגן את הכספים". כמו כן ביקש אישור על גובה ניכוי מס במקור והודיע כי אם לא יומצא אישור כאמור, יהיה על מרשתו לנכות מס על מלוא הסכום. עוד ביקש עו"ד פישלר חשבונית מס כדין, לצורך ביצוע התשלום (נספח ג1 לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 2.09.04 פתחו הזוכים את תיק ההוצל"פ לביצוע פסק הבוררות בסכום של
4,874,536 ₪. יוער כי בהמשך הדרך, ביום 18.6.2007, נמחק מר אבדר כזוכה מתיק ההוצל"פ.
ביום 2.9.2004, הודיע עו"ד ברנר לעו"ד פישלר, כי אינו מייצג את הזוכים בכל הקשור להליכי ההוצאה לפועל של פסק הבוררות והם מיוצגים ע"י עו"ד גב' אתי אבדר. כן הודיע עו"ד ברנר כי תוכן מכתבו של עו"ד פישלר הועבר לידיעת הזוכים. כלומר, עו"ד ברנר לא יידע את עו"ד פישלר, באותו מעמד, כי נפתח נגד מרשיו תיק הוצל"פ (נספח ד לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 5.9.2004 פנה עו"ד פישלר פעם נוספת לעו"ד ברנר והציע שמתוקף תפקידם כנאמנים יתנו השניים הוראה משותפת להעברת כספי החייבים שעוקלו לטובת הזוכים. כמו כן, הבהיר כי "כל ניסיון לפתוח תיק הוצל"פ עפ"י פסק-הדין ומבלי לאפשר את ביצוע התשלום, יהווה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש על כל המשתמע מכך". עוד חזר עו"ד פישלר על בקשתו לאישור ניכוי מס במקור, אישור על ניהול ספרים וחשבונית מס (נספח ו' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 6.9.2004 הודיע עו"ד ברנר לעו"ד פישלר כי בהסכמת הזוכים יועברו הכספים שבנאמנות לחשבונו, וכי סכומים אלה ישמשו לפירעון חלק מהחיובים על פי פסק הבוררות (נספח ז' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').
בהתאם לאמור פנו עו"ד ברנר ועו"ד פישלר, עוד באותו היום, לבנק לאומי וביקשו להעביר את הכספים שעוקלו בחשבון הנאמנות לטובת הזוכים (נספח ח' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').
בנוסף ביום 8.9.2004 פנו עו"ד ברנר ועו"ד פישלר לחברת רפק אלקטרוניקה (להלן: "חברת רפק"), אשר שכרה נכס מהחייבים, והורו לה להעביר את דמי השכירות שהגיעו לחייבים מהחברה לחשבונו של עו"ד ברנר (נספח ט' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 12.9.2004 הודיע עו"ד פישלר לעו"ד ברנר כי במסגרת הבקשות לעיקולים שהוטלו על החייבים נתפסו סכומים בסך כולל של 480,000 ₪ וכי מקובל עליו להעביר סכומים אלה לזוכים (נספח י' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 20.9.2004 פנה עו"ד פישלר לעו"ד אבדר, ב"כ הזוכים, וציין כי טרם הועברו לידיו מסמכים בדבר אישור על פטור מניכוי מס במקור ואישור על ניהול ספרים כחוק. כמו כן, ביקש לקבל מידע בדבר הסכום המדויק שהועבר לזוכים מתוך הכספים המעוקלים. בנוסף לאמור, ציין עו"ד פישלר כי קיימים סכומים נוספים שעוקלו ואושר להעבירם לידי הזוכים, וטען כי סכומם המצטבר של כספים אלה, יחד עם הכספים שהועברו, עולה על היתרה המגיעה לזוכים ופירט את החישוב עליו נסמכת טענתו זו. עוד הוסיף עו"ד פישלר כי קיימים עיקולים נוספים בסכום כולל של כ-500,000 ₪ והציע לתת הוראה משותפת להעברת הסכומים לזוכים. כמו כן ציין עו"ד פישלר כי אם תומצא חשבונית מס כדין או אישור על ניהול ספרים וניכוי במקור, ישולם ההפרש בהתאם לאישורים שיומצאו הזוכים (נספח טז לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 27.9.2004 הודיעה עו"ד אבדר לעו"ד פישלר כי החישובים וההתחשבנויות שהוצגו על ידי מרשיו אינם מקובלים על הזוכים, וכי מרשיו רשאים להעלות את טענותיהם במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח (נספח יז לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 3.10.2004 אישר עו"ד ברנר לעו"ד פישלר כי ביום 14.9.2004 הועבר לחשבון הנאמנות על שמו סכום של 413,137.37 ₪ וביום 20.9.2004 הועבר סכום נוסף של 1,003,759.66 ₪ על ידי חברת רפק אלקטרוניקה (נספח יב' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 4.10.2004 העבירה עו"ד אבדר לעו"ד פישחר אישור ניהול ספרים ואישור ניכוי במקור של מרכזי שליטה בגובה 2% בלבד, וכן ביקשה כי תופקד היתרה שאינה שנויה במחלוקת בתיק ההוצל"פ או ישירות בידה (נספח יח' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 5.10.2004 השיב עו"ד פישלר לעו"ד אבדר כדלהלן:

"3. תיק ההוצל"פ שנפתח כנגד מרשיי נפתח בחוסר תום לב וזו לא הפעם הראשונה.
4. העובדה שרק ביום 4.10.04 התקבל במשרדי אישור על ניהול ספרים וניכוי מס במקור אך מלמדת כי לא ניתן יהיה לשלם למרשיך כספים עד כה.
5.
אבקשך להעביר למשרדי חשבונית מס על הכספים שכבר הועברו למרשתך וכן להמציא לי חשבונית מס על יתרת הכספים שאינם שנויים במחלוקת כמפורט במכתבי מיום 20.9.04.
6. אבקש להעביר לי את פרטי חשבון הבנק אליו את מבקשת שיועברו הכספים.
7. הח"מ נמצא בחופשה עד לאחר החג ומכתבך מועבר למרשיי כדי שיעבירו את הכספים לפרטי החשבון שיימסרו בהעדר חשבונית מס כדין יועברו הכספים ללא מע"מ ומרשיי יאלצו לפנות לשלטונות מס ערך מוסף בעניין
" (נספח כא' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 12.10.2004, עקב פניית החייבים לאגף מס הכנסה בוטל האישור על ניכוי במקור בגובה 2% בלבד שהוצא לחברת אחים אבידר (נספח כב' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי' המתוקנת).

ביום 14.10.2004 הודיעה עו"ד אבדר לעו"ד פישלר כי עליו להעלות טענותיו במסגרת תיק ההוצל"פ, וכי הוא מתבקש להפקיד את החוב הפסוק בתיק ההוצל"פ, וכן אם בכוונתו לשחרר את כל הכספים המעוקלים יוכן מכתב מתאים לחתימתו (נספח כג' לבקשת 'פרעתי' המתוקנת).

בחודש נובמבר 2004 הגישו החייבים בקשות לסגירת תיק ההוצל"פ, עיכוב הליכים וביטול העיקולים על יתרת סכום תיק ההוצל"פ (נספחים כד'- כה לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי' המתוקנת).
בינתיים ביום 9.11.2004 הועבר לידי ב"כ החייבים אישור חדש בגין ניכוי מס במקור בשיעור של 12% (נספח כז' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

למחרת, השיב עו"ד פישלר כי התקבל אישור ניכוי המס במקור ובכוונת מרשיו לשלם את הפרש החוב, וביקש מעו"ד אבדר לדאוג להסרת עיקולים שהוטלו על מנת שיוכלו החייבים לשלם את החוב. בנוסף ציין עו"ד פישלר כי טרם התקבלו חשבוניות מס בגין הסכומים ששולמו לזוכים (נספח כח' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 11.11.2004 פנה עו"ד פישלר לעו"ד אבדר וציין כי מאחר שהזוכים הינם מר אבדר והחברה הרי שגם על מר אבדר להמציא אישור ניכוי מס במקור, שאלמלא כן ישולם לו מחצית הסכום, בניכוי מס בשיעור 49%. כמו כן, דרש עו"ד פישלר במכתבו לקבל חשבוניות מס בגין התשלומים ששולמו, והבהיר כי עד לקבלת חשבוניות אלה לא ישלמו מרשיו את המע"מ על הסכומים שנפסקו. עוד דרש עו"ד פישלר להימנע מכל פעולה נוספת במסגרת הליכי הוצל"פ וטען כי התנהלות עו"ד אבדר בהליכי ההוצל"פ עולה כדי חוסר תום לב.

ביום 28.11.2004 פנתה עו"ד אבדר לעו"ד פישלר במכתב לו צירפה חשבוניות מס והודיעה כי נשלחו חשבוניות נוספות ביום 17.11.2004. עוד צירפה עו"ד אבדר למכתבה אישור על ניכוי מס במקור ע"ש מר אבדר בגובה 0%, והבהירה כי בכל מקרה, הסכומים שנגבו ויגבו, יזקפו לטובת מרכזי שליטה. במכתבה ביקשה עו"ד אבדר שישולמו הסכומים שעוכבו בגין המע"מ ובין ניכוי המס במקור וציינה כי "אין בליבנו ספק כי לאחר המצאת האישורים הנ"ל מרשיך ימציאו אמתלת שווא כלשהי והכל על מנת לא לשלם חובותיהם, כפי שלא היה לנו ספק עד כה ...ולא התבדינו" (נספח לג' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 2.12.2004 קיבל עו"ד פישלר ממס הכנסה מכתב המודיע כי אישור ניכוי מס במקור שהועבר לידיו, לכאורה, ע"ש מר אבדר, מתייחס לעו"ד אבדר בלבד וכי אין להשתמש באישור זה ביחס לתשלומים המועברים למר אבדר (נספח לד' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

עוד באותו היום התייחסה עו"ד אבדר לעניין זה ודבקה בעמדתה כי האישור הרשמי מתייחס אליה או לבעלה מר אבדר וכן טענה כי התנהלות החייבים מעידה שכל מטרתם היא להתחמק מתשלום חובם לזוכים (נספח לה לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 29.12.2004 ביקשה עו"ד אבדר מעו"ד פישלר שהסכומים המועברים על ידי החייבים כנגד המע"מ יועברו לתיק ההוצל"פ ולא ישירות למשרדה (נספח לח' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').
ביום 30.12.2004 העבירה עו"ד אבדר לעו"ד פישלר אישור על ניכוי מס במקור עבור מר אבדר בשיעור 12% (נספח מ' לבקשה המתוקנת בטענת 'פרעתי').

ביום 24.5.2007 הוגשה בקשה שנייה מטעם החייבים ב'טענת פרעתי' ובה נטען כי תיק ההוצל"פ נפתח בחוסר תום לב, וכי החייבים פרעו את מלוא החוב.
יוער כי כבר במסגרת בקשתם הראשונה ב'טענת פרעתי' טענו החייבים כי תיק ההוצל"פ נפתח בחוסר תום לב, אולם רשם ההוצל"פ קבע, לאחר דיון שהתקיים בפני
ו ביום 3.1.2005, כי החלטה בשאלה האם פתיחת תיק ההוצל"פ נעשתה בחוסר תום לב תיעשה לאחר שגובה החוב בתיק יוכרע, ותתברר תמונה עובדתית מלאה לעניין ההליכים שהיה על המשיבה לנקוט, אם בכלל, לשם גביית החוב (פרוטוקול הדיון מיום 3.1.2005-נספח ד' לערעור הזוכה).
ביום 19.11.2007 הסכימו הצדדים ליתן לרו"ח מומחה שמונה על ידי רשם ההוצל"פ סמכות לחשב את סכום החוב בתיק ההוצל"פ (להלן: "המומחה"). במהלך הפניות למומחה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הפרשי ההצמדה וריבית שנצברו על הסכומים שנפסקו בבוררות.

ביום 9.1.2008 החליט רשמת ההוצל"פ, לאחר קבלת עמדת הצדדים, כדלהלן:

"א. בהתאם לאמור בסע' 362 לפסק הבורר, הרי שיש לצרף את הריבית בסך של 4% לקרן החוב מדי שנה.
ב.משנקבע שיעור הריבית בפסק דינו של הבורר, הרי שיש לערוך את תחשיב החוב בתיק בהתאם לשיעור הריבית הקבוע בפסק הבורר, ולא בהתאם לקבוע בחוק ההוצאה לפועל, אף לאחר מתן פסק הדין
" (להלן: "החלטת רשמת ההוצל"פ בעניין הריבית").

ביום 26.3.2008 הגיש המומחה את חוות דעתו הסופית, שלפיה חושבה יתרת החוב בתיק ההוצל"פ בסך של 29,488.77 ₪. עוד קבע המומחה כי יתרת חוב תיק ההוצל"פ בעת פתיחת התיק עמדה על סך של 4,660,201.67 ₪, כלומר עפ"י קביעת המומחה נפתח תיק ההוצל"פ בסכום הגבוה בכ-220,000 ₪ מסכום החוב.
ביום 26.11.2008 ניתנה החלטת רשמת ההוצל"פ בטענת החייבים שלפיה תיק ההוצל"פ נפתח בחוסר תום לב, ובבקשתם לסגור את תיק ההוצל"פ ולחייב את הזוכים בהוצאות.
בהחלטה קבעה רשמת ההוצל"פ כי הסכום שחבו החייבים, עפ"י פסק הבוררות, היה סכום נכבד ולכן "הטענה לפיה החייבים נזקקו לפרק זמן כלשהו על מנת לשלמו במלואה אינה מופרכת". עוד ציינה רשמת ההוצל"פ בהקשר זה את הדברים הבאים:
"מן הראוי להזכיר כי בסע' 6 לחוק ההוצאה לפועל כנוסחו במועד פתיחתו של התיק, אין קביעה באשר למועד בו יש להגיש בקשה לביצוע

פסק דין
, אולם בהתאם לתיקון מס' 29 לחוק, כפי שאושר ביום 4.11.2008 על זוכה להמתין 30 יום מיום מתן פסק הדין בטרם יהא רשאי לפתוח תיק הוצאה לפועל לשם מימוש פסק הדין.
זאת ועוד, הליכי הוצאה לפועל למימוש זכות מכוח

פסק דין
, לרבות פתיחת תיק הוצאה לפועל וניהול הליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עקרון תום הלב ועל ראש ההוצאה לפועל מוטלת החובה והסמכות לבחון האם הצדדים מתנהלים בתום לב.
כפועל יוצא מחובת תום הלב, על הזוכה ליתן לחייב פרק זמן סביר על מנת לפרוע את חובו, ולא להזדרז לפתוח בהליכי הוצאה לפועל באופן מיידי, מבלי לתת לחייב אפשרות לשלם את החוב הפסוק.
לכאורה אכן הקדימו הזוכים לפתוח את תיק ההוצאה לפועל, שכן התיק נפתח יום אחד בלבד לאחר שנשלח אותו מכתב מאת בא כח החייבים.
הציפיה כי יהא ביכולתם של החייבים לשלם סכום כה נכבד בתוך מספר ימים הינה בלתי סבירה והיה על הזוכה ומנהלה ליתן לחייבים שהות נוספת לאיסוף הכספים טרם שנזדרזו ופנו להליכי הוצאה לפועל, כך לכאורה.
כיוון שכעת ניתן לבחון את הדברים בדיעבד, הרי שאף בחלוף אותו פרק זמן סביר אשר במהלכו ניתן היה לצפות כי הזוכה ומנהלה ישהו את פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לא שילמו החייבים לידיהם את מלוא סכום פסק הדין.
מכאן, כי לכל היותר ניתן לקבל את הטענה לפיה תיק ההוצאה לפועל נפתח מוקדם מן הראוי ובחפזון, אך לא ניתן לקבל את הטענה כי הזוכה ומנהלה יכלו להימנע כליל מפתיחתו של תיק ההוצאה לפועל [....]
הזוכה ומנהלה תלו את פנייתם המהירה לאפיק של מימוש פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל בחוסר אמון בכוונתם של החייבים לפרוע את החוב ובחשש כי תבוצע הברחת נכסים. דא עקא, שטענות אלו אינן עולות בקנה אחד עם התנהלותם של הזוכה ומנהלה סמוך לפתיחת התיק, כפי שיפורט להלן [...] עד ליום 3.11.04 לא נקטו הזוכה ומנהלה בהליך כלשהו בתיק, ורק במועד זה הטילו הזוכה ומנהלה לראשונה עיקולים אצל צדדי ג' בתיק ההוצאה לפועל
" (עמ' 5 להחלטת רשמת ההוצל"פ).

באשר לסכומי העיקולים שהועברו לזוכים, והכללתם בחישוב גובה החוב בעת פתיחת תיק ההוצל"פ, ציינה רשמת ההוצל"פ כי "מנהלה של הזוכה העיד בחקירתו מיום 12.5.08 כי ידע בוודאות על סך של 400,000 ₪ אשר הופקדו בחשבון הנאמנות והמתינו לכך שבית המשפט המחוזי יכריע בבקשה המונחת בפני
ו. למנהל הזוכה ברור היה כי אם יאושר פסק הבורר, אזי יועברו הכספים לידי הזוכה. בנסיבות אלו, לא היה כל מקום לכלול את הסך של 400,000 ₪ בסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל.
אשר לסך של 1,003,759.66 ₪ שהועברו ע"י חברת רפק, אף אם תתקבל גירסת מנהל הזוכה בענין זה, לפיה לא ידע מהו הסכום שעוקל, הרי שביום 12.9.04 כאשר החייבים טרם היו מודעים לפתיחתו של תיק ההוצאה לפועל, הציע בא כוחם לבא כח הזוכה להעביר את הכספים המעוקלים על חשבון פסק הדין והכספים אכן הועברו לזוכה ולמנהלה בתוך 8 ימים. לו היו הזוכה ומנהלה ממתינים פרק זמן סביר לקבלת הכספים ומעניקים לחייבים הזדמנות של ממש למלא אחר פסק הדין, אזי היו הכספים מועברים לידיהם עוד טרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
כיוון שהצדדים נקלעו למחלוקת עמוקה, באשר להמצאת האישורים בדבר ניכוי מס במקור ולשלב בו יש להמציא חשבונית מס, דומה כי הזוכים היו נאלצים לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית יתרת הכספים, ולראיה כבר ביום 19.10.04 הגישה החייבים את הבקשה הראשונה בטענת פרעתי, בה הועמדו המחלוקות הללו להכרעתו של ראש ההוצאה לפועל
" (עמ' 6 להחלטת רשמת ההוצל"פ).

באשר למחלוקת בין הצדדים בעניין חובת ניכוי המס במקור, והמצאת חשבוניות מס, קבעה רשמת ההוצל"פ "כי טענת החייבים לפיה זכאים היו לבצע ניכוי מס במקור עובר לביצוע התשלומים לזוכה ולמנהלה בהתאם לאישור שהיה בידיהם – בדין יסודה, ומשמעות הדבר, למעשה, הוא כי לא נפל פגם בהתנהלותם של החייבים בעניין זה.
בכל הנוגע לעמידתם הדווקנית של החייבים על כך שיועברו לידיהם חשבוניות טרם ביצוע התשלום בפועל, זו אין לה על מה שתסמוך, שכן פסק הבורר לא התנה את התשלום בהמצאת חשבוניות, כי אם קבע שעל הזוכה ומנהלה להפיק חשבוניות מס רק לאחר קבלת התשלום. יחד עם זאת, עכוב העברת סכומי המע"מ עד לקבלת החשבוניות נעשה כדין
" (עמ' 6 להחלטת רשמת ההוצל"פ).

לסיכום החליטה רשמת ההוצל"פ:
"מצאנו כי הזוכה לא יכולה היתה להימנע כליל מנקיטה בהליכי הוצאה לפועל נגד החייבים, אולם דומה כי היא נחפזה שלא לצורך לפתוח את התיק במועד בו הוא נפתח, היינו יום אחר בלבד לאחר שנודע לחייבים על קיומו של פסק הדין ושעה שהחייבים גילו את דעתם כי בכוונתם לשלם את סכום פסק הדין, כאשר לאורך כחודשיים ימים לא נקטה הזוכה בכל הליך בתיק ההוצאה לפועל.
התנהלותה של הזוכה עומדת בסתירה לטענה בדבר החשש שליווה את פתיחת תיק ההוצאה לפועל, כך שלנוכח המועדים בהם הועברו לידי הזוכה שני התשלומים הראשונים, לא היה מקום לפתוח את התיק על מלוא סכום החוב כפי שנפתח, ובמועד בו נפתח.
כיוון שבאתי לכלל מסקנה כי בהתנהלותם של הזוכה ומנהלה נפלו פגמים וכי הם פעלו בחוסר תום לב בפתיחת תיק ההוצאה לפועל הנני מורה כדלקמן:
א. יש להפחית מיתרת החוב בעת פתיחת התיק, כפי שזו נקבעה בחוות דעתו של המומחה, היינו מן הסך של 4,660,201.67 ₪ את הסך 1,416,897 ₪, כך שסכום החוב בפתיחת יעמוד על הסך של 3,234,304.67 ₪ [...] נוכח התנהלות הזוכה ומנהלה, בשים לב ליתרת הפתיחה המעודכנת, יש מקום להפחית משכ"ט א' שנפסק בתיק ולהעמידו על סך של 80,000 ₪ בלבד. שכ"ט ב' יוותר בעינו
" (עמ' 7-6 להחלטת רשמת ההוצל"פ).

החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 26.11.2008 היא מושא שני הערעורים שלפניי.


ג.
תמצית טענות הצדדים
בע"א 2609/08 שהוגש על ידי החייבים, חזרו החייבים על טענתם כי תיק ההוצל"פ נפתח בחוסר תום לב, חרף הודעת החייבים כי בכוונתם לשלם את סכום פסק הבוררות, והכל, לטענת החייבים, מתוך מטרה אחת שעמדה לנגד עיני הזוכים והיא לזכות בשכ"ט בגין נקיטת הליכי הוצל"פ. החייבים טוענים כי תיק ההוצל"פ נפתח על סכום חוב שאינו נכון, שכלל גם את סכומי העיקולים שהועברו לזוכים. כמו כן, לטענת החייבים, תיק ההוצל"פ נפתח בלא שנמסרה להם אזהרה כדין. בנוסף טענו החייבים כי טעתה רשמת ההוצל"פ בכך שהותירה חלק ניכר מחיובם בתשלום שכ"ט א' ואגרת הוצל"פ, וזאת למרות שרשמת ההוצל"פ קיבלה את טענותיהם בעניין נקיטת הליכי הוצל"פ על ידי הזוכים בחוסר תום לב, וכן באשר לחובת ניכוי במקור והמצאת חשבוניות המס.
עוד טענו החייבים כי טעתה רשמת ההוצל"פ כשחייבה אותם בתשלום שכ"ט ב' שכן, לטענתם, הפעולה היחידה שבוצעה על ידי הזוכים לעניין שכ"ט זה הייתה הטלת עיקולים אצל צד ג', וזאת למרות שהחייבים הודיעו כי הם מסכימים להעביר לידי הזוכים את הסכום שעוקל בבנק לאומי לישראל בע"מ.
בנוסף חזרו החייבים על טענותיהם בדבר חובתם לנכות מס במקור וזכותם לעכב את הסכומים השנויים במחלוקת עד לקבלת אישור בדבר ניכוי מס במקור מהזוכים. כמו כן, הצדיקו החייבים את עיכוב תשלום המע"מ על ידם, עד לקבלת חשבוניות מס מהזוכים.
לאור האמור טענו החייבים כי טעתה רשמת ההוצל"פ בקביעתה כי בסופו של דבר נאלצו הזוכים לנקוט בהליכי הוצל"פ לגביית יתרת החוב השנוי במחלוקת, שכן אם הזוכים היו פועלים, כדין, וממציאים להם אישורים בדבר ניכוי במקור וחשבוניות מס היו החייבים משלמים להם את מלוא הסכום, בהתאם לאישורים, ללא צורך בנקיטת הליכי גבייה.

מרכזי שליטה טענה כי תיק ההוצל"פ נפתח לאחר שבמכתבם מיום 2.9.2004 גילו החייבים, לטענת מרכזי שליטה, את כוונתם 'למשוך זמן' בתשלום החוב ולשלם סכום חוב נמוך ככל האפשר. מרכזי שליטה דוחה את טענת החייבים לפיה תיק ההוצל"פ נפתח על סכום הגבוה מסכום החוב, וטוענת כי טענה זו לא הוכחה על ידי החייבים ואינה נכונה לנוכח חוו"ד המומחה שניתנה.
מרכזי שליטה הסבירה כי סכום של 389,093 ₪ וכן סכום של 131,000 ₪ שעוקלו בחשבון החייבים שולמו לה רק לאחר שניתן צו ע"י רשמת ההוצל"פ למימוש העיקולים, שכן החייבים סרבו לחתום מרצונם על מסמך להעברת סכומים אלה לידיה. לפיכך טוענת מרכזי שליטה כי צדקה רשמת ההוצל"פ כשהותירה את רכיב שכ"ט ב' על כנו.
עוד טענה מרכזי שליטה כי החייבים לא הוכיחו את חובתם לנכות מס במקור ורק בשנת 2005 העבירו החייבים את סכומי המס שניכו, לידי שלטונות המס. בהקשר זה טענה מרכזי שליטה כי רשמת ההוצל"פ כלל לא דנה בטענה כי החייבים לא הוכיחו את חובתם לנכות מס במקור, וכן לא קבעה מה סכום ניכוי המס במקור. הזוכים טענו כי בסופו של דבר הסכום שהועבר על ידי החייבים לשלטונות המס היה נמוך בשיעור ניכר מהסכום אותו 'קיזזו' החייבים לכיסם. גם באשר לסוגיית המע"מ טוענת מרכזי שליטה כי לא הייתה לחייבים, על פי פסק הבוררות, הזכות לפצל את סכומי החוב ולשלם את מרכיב המע"מ רק לאחר קבלת חשבונית מס.
מרכזי שליטה מבהירה ומדגימה בסיכומיה את טענתה כי ללא נקיטת הליכי הוצל"פ לא היו החייבים משלמים את חיוביהם עפ"י מלוא סכום פסק הבוררות.

בע"א 2661/08 שהוגש על ידי מרכזי שליטה טוענת המערערת כי טעתה רשמת ההוצל"פ כשהתייחסה בהחלטתה לסעיף 6(ב) לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") הקובע כי על זוכה להמתין 30 יום ממועד מתן פסק הדין עד לפתיחת תיק ההוצל"פ, שכן סעיף זה לא היה קיים במועד פתיחת התיק, בשנת 2004.
כמו כן טוענת מרכזי שליטה כי רשמת ההוצל"פ התעלמה מטענותיה שעניינן החשש שמא יבריחו החייבים נכסים וימנעו מתשלום החוב.
לטענת מרכזי שליטה טעתה רשמת ההוצל"פ כשלא דנה בשאלה האם מוטלת על החייבים החובה לנכות מס במקור, וכן לא קבעה כי החייבים לא היו זכאים להגיש את הבקשה בטענת 'פרעתי' בטרם העבירו את סכום ניכוי המס במקור לשלטונות המס.
בנוסף, לטענת מרכזי שליטה טעתה רשמת ההוצל"פ כשפסקה הוצאות לטובת החייבים במקום הוצאות לטובתה.
בשולי הדברים יוער כי בערעור מטעמה טענה מרכזי שליטה כי שגתה רשמת ההוצל"פ בהחלטתה בעניין הריבית כשקבעה כי שיעור הריבית אשר יחול על קרן החוב יהא בשיעור שנקבע על ידי הבורר ולא בהתאם לקבוע בחוק ההוצל"פ, אולם בסיכומים מטעמה זנחה טענה זו.

ד.
דיון
דין שני הערעורים להידחות.
לאחר שלמדתי את טענות הצדדים, ואת נסיבות פתיחת תיק ההוצל"פ ואופן השתלשלות העניינים בתיק ההוצל"פ, הגעתי למסקנה כי אכן תיק ההוצל"פ נפתח בחוסר תום לב גם מן הטעם שנפתח בחפזון בלתי ראוי.
סעיף 6(ב)
לחוק ההוצל"פ קובע כי לא תוגש בקשה לביצוע

פסק דין
אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו, ואם לא נקבע מועד כאמור – "לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין".
אכן סעיף זה חוקק, כטענת מרכזי שליטה, רק בשנת 2008, ואינו חל על המועד שבו נפתח תיק ההוצל"פ מושא הערעורים שלפניי, ואולם סעיף 6(ב) רק עיגן חוקית את העקרון הקיים מימים ימימה, שעניינו תחולת חובת תום הלב גם על ניהול הליכי הוצאה לפועל.
במילים אחרות הלכה היא כי חובה על המבקש סעד מבית המשפט לנהל את ענייניו בתום לב. הליכי הוצאה לפועל למימוש זכות מכוח

פסק דין
, ובכלל זה פתיחת תיק ההוצאה לפועל וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עיקרון תום הלב ועל רשם ההוצאה לפועל מוטלות החובה והסמכות לבחון האם התנהלו הצדדים בהליכי ההוצאה לפועל בתום לב. הדברים ידועים זה מכבר והם חייבו, כמובן, את מרכזי שליטה במועד שבו ביקשה לנקוט בהליכי הוצל"פ כנגד החייבים (השוו: בר"ע (מחוזי, ירושלים) 2063/00 בנק לאומי נ' אהוד מזרחי (מאגר נבו, 2000) בפסקה 5; ע"א (מחוזי ת"א) ארביב נ' תחנת מעבר השרון בע"מ (מאגר נבו, 2008) (להלן: פס"ד ארביב")).

מהמסמכים שנגלו לפניי עולה כי תיק ההוצל"פ נפתח שלא בתום לב. ראשית, מרכזי שליטה הזדרזה לפתוח את תיק ההוצל"פ לביצוע

פסק דין
שבוע ימים בלבד לאחר שניתן פסק הדין המאשר את פסק הבוררות. שנית, ביום בו נפתח תיק ההוצל"פ הודיעו החייבים כי בכוונתם לשלם את החוב תוך פרק זמן להתארגנות. הודעה זו נראית לי סבירה לנוכח העובדה כי סכום פסק הבוררות היה משמעותי- מעל ל-4,000,000 ₪. שלישית, תיק ההוצל"פ נפתח על סכום חוב שכלל עיקולים שעוקלו לטובת הזוכים ואשר החייבים הבהירו כי הם מסכימים להעביר סכומי עיקולים אלה לידי הזוכים. ואכן, זמן קצר לאחר מתן פסק הדין, ועוד בטרם ידעו החייבים על פתיחת תיק ההוצל"פ, דאגו החייבים להעביר לזוכים כ-1/3 מסכום החוב
(כ-413,000 ₪ ועוד כ-1,000,000 ₪) מתוך סכומי העיקולים שעוקלו לטובת הזוכים.

לפיכך, צדקה רשמת ההוצל"פ כשהפחיתה את שני הסכומים האמורים שהועברו לידי הזוכים ימים ספורים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ. בהקשר זה טענה מרכזי שליטה כי טעתה רשמת ההוצל"פ כשהפחיתה גם סכום העיקול שהתקבל מחברת רפק בגובה 1,000,000 ש"ח. מרכזי שליטה טענה כי במועד פתיחת תיק ההוצל"פ לא ידעה אם נתפס סכום כלשהו במסגרת העיקול בחברת רפק. איני מקבלת טענה זו. כבר ביום 20.9.2011 הועבר לזוכים סכום העיקול מרפק. לו היו הזוכים ממתינים זמן סביר ממועד מתן פסק הדין ועד מועד פתיחת תיק ההוצל"פ, סכום זה היה בידם ולא היה נכלל בסכום החוב בגינו נפתח תיק ההוצל"פ.
צדקה כב' רשמת ההוצל"פ גם בקובעה כי זכאים היו החייבים לעכב את תשלום סכום המע"מ עד שיועברו חשבוניות מס וזאת לנוכח הוראת הבורר בפסק הבוררות שלפיה "התובעים ימציאו לנתבעים חשבונית מס כדין בגין כל סכום שיקבלו בפועל במועד בו יקבלו אותו" (סעיף 361 לפסק הבוררות) (השוו פס"ד ארביב, בסעיף ו' לפסק הדין).

גם באשר למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לניכוי מס במקור צדקה כב' רשמת ההוצל"פ. בספרו מציין השופט בר אופיר כי "כשניתן

פסק דין
המחייב בתשלום כספים, כשכולם או חלקם חייבים במס הכנסה ובניכוי במקור, יהיה על החייב לשלם לזוכה את סכום החוב הפסוק בניכוי המס ששולם והועבר אל רשויות הגבייה" (ד' בר אופיר, הוצאה לפועל- הליכים והלכות (מהדורה שביעית, 2011) 294).
כך גם בענייננו וצדקה, איפוא, רשמת ההוצל"פ בקובעה כי זכאים היו החייבים לבצע ניכוי מס במקור, עובר לביצוע התשלומים לזוכה ולמנהלה בהתאם לאישור שהיה בידיהם.

אין בכוונתי להתערב, כמבוקש על ידי החייבים, במסקנת רשמת ההוצל"פ, שלפיה לא יכולים היו הזוכים להימנע מפתיחת תיק ההוצל"פ בגין יתרת החוב לאחר הפחתת סכומי העיקולים. רשמת ההוצל"פ הגיעה למסקנה זו, בראיה לאחור, לקראת סיום ההליכים בתיק ולאחר בירור המחלוקות הרבות שהתנהלו בין הצדדים במשך השנים.
לאחר שרשמת ההוצל"פ הגיעה למסקנות לפיהן מחד גיסא נהגו הזוכים בחוסר תום לב בפתיחת תיק הוצל"פ ומאידך גיסא לא יכולים היו להימנע מלפתוח תיק הוצל"פ לגביית יתרת החוב, ערכה רשמת ההוצל"פ במסגרת חישוב שכ"ט ואגרת תיק ההוצל"פ, איזון בין הצדדים והפחיתה את גובה שכ"ט א' וכן את אגרת תיק ההוצל"פ. אולם את רכיב שכ"ט ב' הותירה על כנו.
איני מוצאת להתערב בנוסחה אליה הגיעה רשמת ההוצל"פ שבאמצעותה איזנה בין התנהגויות ואינטרסים של הצדדים. אין ספק כי רשמת ההוצל"פ עשתה כן, מתוך ראיה בדיעבד, ועל יסוד שנים ארוכות שהוקדשו לבירור המחלוקות הרבות שנתגלעו בין הצדדים במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
קביעות רשמת ההוצל"פ סבירות הן בנסיבות העניין וכאמור, אינני מוצאת עילה מן הדין להתערב בהן.

הלכה היא כי בימ"ש שלערעור לא יתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בהתייחס להשתת הוצאות, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן.
אינני סבורה, כלל ועיקר, כי עניין זה מצדיק התערבות ערכאת הערעור בעניין פסיקת ההוצאות לזכות החייבים.

ה.
סוף דבר
הערעורים נדחים.
לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
ערבון, אם הופקד, יושב על פירותיו למפקיד, לידי בא כוחו.






ניתן היום,
י"ז חשון תשע"ב, 14 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.














עשא בית משפט מחוזי 2609/08 עדן חשמל בע"מ, עדן יצחק נ' א.א מרכזי שליטה בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/11/2011)