פסקי דין על מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע | פסקי דין על מומי אלול

1293/07 תד     06/11/2011




תד 1293/07 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' מומי אלול








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע



ת"ד 1293-07 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע
נ' אלול






בפני

שופט דוד לנדסמן



בעניין:

מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע



המאשימה



נגד


מומי אלול



הנאשמים


הכרעת דין


1.
אני מזכה את הנאשם מחמת הספק בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.


2.

הנאשם הובא לדין בגין עבירות של גרימת נזק לרכוש או אדם, בניגוד לסעיף 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות");
חבלות של ממש, בניגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודה בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודה.

3.

הנאשם מואשם בגרימת תאונת דרכים שהתרחשה ביום 11/07/06 במגרש חניה שברחוב הגפן בנתיבות, כאשר בהיותו נוהג במשאית, פגע בהולך רגל בשם צויר ברקה שנחבל חבלה של ממש.

4. על פי עובדות כתב האישום, נטען כי הנאשם התרשל בכך שחרף שדה הראיה הפתוח, בנסיעה קדימה בפני
ה שמאלה, פגע עם גלגל ימני של המשאית, בהולך הרגל.

5. אחרי עיכובים עקב החלפת מותבים, כפר הנאשם באחריותו לתאונה.


סקירת פרשת התביעה:
מטעם התביעה העיד: רס"ל ארז יעקובובסקי
- בוחן באת"ן נגב (ע.ת/1); מטעם ההגנה העידו:
הנאשם לעצמו (ע.ה/1); מר דורון פת
– מומחה מטעם ההגנה (ע.ה/2); הודעת הולך הרגל (ת/8) ומסמכיו הרפואיים (ת/7) הוגשו בהסכמת הצדדים וללא חקירה נגדית.



ע.ת/1:
בוחן התנועה אשר חקר את התאונה. הוגשו מטעמו דו"ח בוחן (ת/1), סקיצה (ת/2), דו"ח נזקים (ת/3), לוח צילומים מזירת התאונה 1-20 (ת/4), הודעת הנאשם (ת/5).

על פי דו"ח הבוחן, עולים הממצאים הבאים:
1.
התאונה ארעה במגרש חניה, באור יום, מזג אויר נאה וראות טובה, כביש אספלט יבש תקין.
2.
המצב המכני של המשאית נמצא תקין.
3.
נמצא כתם דם בצד ימין של המשאית אחרי גלגל קדמי ימני. נמצאו שרידי דם ובשר בחריצים של גלגל קדמי ימני.
4.
נתפסה דיסקת טכוגרף אשר לא פוענחה על ידי הבוחן.
5.
הבוחן צילם את שדה הראיה מתוך המשאית לצד ימין ואת מראות צד ימין של המשאית, אך לא ערך ניסוי שדה ראיה במקום.

ממסקנות דו"ח בוחן התנועה עולה כי "נהג משאית שנכנס למגרש חנייה ברח' הגפן בנתיבות בכדי להשלים את החניה ולעמוד בצד ימין נסע קדימה תוך פניה שמאלה ונסע לאחור והחל בנסיעה קדימה ותוך סיבוב ההגה שמאלה ודרס עם גלגל קידמי ימני הולך רגל שהיה בשטח החנייה.........הגורם: אי תשומת לב לדרך מצד הנהג" (ת/1 עמוד 3).


בחקירתו הנגדית, השיב העד כי אינו יודע מאיזה כיוון הגיע הולך הרגל, אבל בהיעדר כל מכשול, שום דבר לא היה צריך למנוע ממנו לראות את הולך הרגל. לדבריו, מדובר במגרש חנייה גדול ששום דבר לא מסתיר את תחום המגרש.

העד, צילם תמונות מזירת התאונה, כאשר ישב במקום הישיבה של נהג המשאית, כאשר נהג המשאית ישב לצידו. בעניין זה מסר העד: "ניתן לראות את כל מקום ומעבר לחניה עצמה, כך שמכל מקום שיגיע הולך הרגל ניתן לראות אותו וצריך לראות אותו. נכון שמדובר בשטח מת. אם יש שטח מת אי אפשר לראות מה קורה במראת הנהג. אני לא זוכר מה הגובה של הולך הרגל וגם לא מה המשקל שלו...........מסלול ההליכה שלו מאיפה שהוא לא יהיה, כל מתחם החניה גלוי ונראה לעין, מאיפה שהוא לא יגיע, צריך לראות את האדם. מדובר במשאית גדולה" (פרוטוקול מיום 21/02/10 עמוד 3 שורות 6-14).

העד שלל את גרסת הנאשם לפיה, עמד על המדרכה. לדבריו, בזמן הפגיעה המתלונן עמד על הכביש.

בעניין שדה הראיה, העד לא חשב כי היה רלוונטי לערוך נסוי שדה ראייה, על מנת לבחון שטח מת בצד המשאית, לדבריו: "באופן כללי יש שדה ראייה מת וצריכים לבדוק במראות. אם אני צריך לבדוק שדה ראייה במראה שהוא רלוונטי לתאונה, אני אבדוק אותו, במידה והוא לא רלוונטי אני לא אבדוק אותו, במקרה זה לא חשבתי שזה רלוונטי, לכן לא ערכתי ניסוי שדה ראייה" (פרוטוקול מיום 21/02/10 עמוד 3 שורות 23-26).

העד הביע הסכמתו עם גרסת הנאשם, לפיה כלי רכב חנו מעבר למקום התאונה. כמו כן, אישר העד כי כתם הדם נמצא במרחק של 3.2 מטר מחזית המשאית, זה המוקד העיקרי של הדם.

לטענת העד לא מדד את מהירות נסיעת המשאית.

הולך הרגל
– לא היה מסוגל פיזית להגיע לבית המשפט, הודעתו בחקירה הוגשה ללא חקירה נגדית.
(ת/8)

6.
סקירת פרשת ההגנה:
ע.ה/1:
הנאשם אישר נכונות הודעתו בחקירה במשטרה (ת/5).

בחקירה הנגדית הכחיש הנאשם כי התאונה התרחשה בנסיעה לאחור. לדבריו, זה קרה כאשר נסע קדימה "חצי סיבוב שמאלה" , הוא לא ראה את הולך הרגל בשום שלב, אם היה בא ממול, היה רואה אותו, אבל הוא בא ממקום שלא היה יכול לראות אותו.
התאונה התרחשה אחרי שנסע כ-15 מטרים קדימה – התאונה קרתה בצד ימין בנסיעה קדימה.

הנאשם מאשר כי לא היה לו מכוון. לדבריו, לא היה צורך ואין בכלל אפשרות לכך.

הנאשם אישר כי לא ראה את הולך הרגל בשום שלב והעלה השערה שהולך הרגל יצא מבין שני רכבים חונים.

כשנשאל בחקירה הנגדית, באיזה שלב קרתה התאונה? השיב הנאשם: "אני הסברתי שזה לא קרה כשנסעתי אחורה כי היתי עם הפנים לכיוון העפר, התאונה קרתה כשהמשאית עם הפנים קדימה לכיוון היציאה חזרה" (פרוטוקול מיום 14/12/10 עמוד 15 שורות 1-3).

לשאלת ב"כ המאשימה – כשאתה נוסע לאחור אתה יודע שיש לך שטח מת? השיב הנאשם: "אני יודע ולכל נהג יש שטח מת. לצערי המקרה קרה בצד ימין של המשאית בנסיעה קדימה. אם התאונה היתה בנסיעה אחורה העובדות היו שונות" (פרוטוקול מיום 14/12/10 עמוד 15 שורות 12-14).

הנאשם אישר בעדותו, שלא היו לו מכוונים והוא לא ירד בשום שלב מהמשאית לבדוק אם מישהו רץ או עומד.

לגישת הנאשם, התאונה ארעה כשנסע קדימה לאחר שהסתכל ולא ראה אף אחד, לדבריו: "אם האדם הזה היה מגיע מולי הייתי רואה אותו בוודאות, אני לא מכיר אדם שנכנסת לו ציפור בשמשה הלב מפספס פעימה, הרלוונטיות שנראה שאני אראה את האדם ואני אפגע בו? אין מצב שהוא בא מולי, אם הוא היה בא מולי היתי עוצר, אחורה אין מצב וגם קדימה אין מצב והסברה שלי שהוא בא מצד ימין מהשטח המת ולא יכולתי לראות אותו" (פרוטוקול מיום 14/12/10 עמוד 16 שורות 20-25).

לשאלת ב"כ המאשימה – אתה יודע שבמקום יש אנשים ואתה יודע שזה מרכז קניות ולא עשית שום דבר לתקן את זה? השיב הנאשם: "בתור נהג מה אני צריך לעשות במסגרת החוק, אני נסעתי שם לאט ואין שם מקום לפתח מהירות" (פרוטוקול מיום 14/12/10 עמוד 16 שורות 26-29).

ע.ה/2 (מומחה ההגנה) :
העד הגיש מטעמו דיסק שחזור תאונה (נ/2) ו-חוו"ד (נ/1).

לדברי העד, מן המפורסמות שבמשאיות כבדות יש שטח מת בצד ימין. לדבריו: "אין באף משאית במדינת ישראל וגם בעולם אמצעי שבודק ימינה ואחורה בשעה שרכב נסע קדימה, לא יכול להביא בחשבון, לעומת זאת בנסיעה לאחור הוא כן צריך להביא בחשבון, וצריך להגיד שזה כמעט מוחלט, אבל בנסיעה קדימה אף משאית לא שמה מכוון. אין מונח כזה לשים מכווין כשאתה נוסעה קדימה. כשצריכים להסתכל גם קדימה יכול גם לקפוץ לו הולך רגל קדימה הוא לא יכול בו זמנית לראות גם קדימה או שטח שהוא מסתור עבורו. זה באופן כללי" (פרוטוקול מיום 28/02/10 עמוד 19 שורות 18-25).

העד מסר שאת שחזור התאונה, עשה במקום התאונה שהוא מגרש חניה די רחב, שסביבו יש שטח עפר.

העד פיענח את דיסקת הטכוגרף והגיע למסקנה לפיה, המהירות בה נסע הנאשם היא בהכרח פחותה מ-6.5, היא עד 6.5. לשיטתו כל מהירות מתחת ל-6.5 קמ"ש לא מזיזה את מחט המהירות.

לשאלת ב"כ המאשימה – אם התאונה קרתה תוך נסיעה שוטפת ישר, או אחרי נסיעה לאחור אז בנסיעה ישרה? השיב העד: "לגבי האפשרות הראשונה שהיה תוך כדי נסיעה לפנים לזה אני מסכים. מהחומר שהוצג לפני הבנתי שגם הבוחן מסכים. לגבי האפשרות השניה לא ראיתי שום בסיס תומך. להיפך בנוסף לכתם הדם המצאה גם עגלה, לא ראיתי שום אפשרות שהעגלה תלך אחורנית ביחד עם כתם הדם, לכן המיקום של העגלה במקום שבו היה כתם הדם שם היתה הפגיעה ומשם המשאית המשיכה עד שנעצרה. לפי החומר שהוצג בפני
טוען הנאשם שהוא נעצר אחרי ששמע צעקה. זה מרחק שמתאים לגירסה הזאת" (פרוטוקול מיום 28/02/11 עמוד 22 שורות 23-27).

העד ביצע ניסוי שדה ראיה בשטח התאונה וצירף לחוות הדעת מטעמו, ספרות מקצועית המתייחסת לשדה ראיה ולשטחים מתים. לשיטת העד, במשאית שבמקרה לפנינו, היו שלוש מראות במשאית ומה שניתן היה לראות מהן הונצח בחוות הדעת ובדיסק השחזור.

לדברי העד, לפי הספרות המקצועית יש לבדוק מהו השטח המת במשאית שבמקרה שבפני
נו.

העד נשאל באשר לשחזור שערך, מה זאת הנקודה 2.5 מ' בה העמיד העד ילד? לכך השיב: "זו נקודה שמצאתי שבה הילד הזה אם הוא קרוב למשאית לא רואים אותו בכלל, בנקודה הזאת רואים את קצה הכובע וככל שמרחיקים אותו מתחיל להתגלות יותר ויותר מחלקו העליון, זו הנקודה הקריטית לגבי אותו ילד. לשאלה אם אני מסכים שיש רדיוס שלם של אפשרויות ונקודות שהוא יכל לעמוד בהם, אני משיב יש מגרש חניה שלם. אבל הם נקודות שלא רלוונטיות לניסוי" (פרוטוקול מיום 28/02/11 עמוד 23 שורות 35-40).

בהמשך חקירתו, הבהיר העד כי הנקודה הזו קשורה לשדה הראיה ולא למיקום בו עמד הולך הרגל בפועל. קרי, ראשו של הילד בא ככלי עזר לייצג את קו גבול שדה הראיה. לדבריו, מייצרים קו שדה ראיה וכל עצם שנמצא מתחת לקו זה לא רואים אותו וכל עצם שנמצא מעל רואים.

לטענת העד, אין לו כל מידע באשר לגובהו של הולך הרגל . ( עוד נתון שהבוחן יכול לברר).
באשר לניסוי שערך, ציין העד כי פיצל את הניסוי לשלושה חלקים: אחד – מה ניתן לראות דרך החלון, שני – מה ניתן לראות דרך המראה החיצונית, שלישי – מה ניתן לראות דרך מראה פנימית. לגישתו, לא ניתן לערבב בין הניסויים כיוון שהמיפוי הוא אחר.


העד אישר, כי בזמן הניסוי לא ישב במושב הנהג, אך הסתכל מהעין של הילד ואם הבחין בנהג אז גם הנהג ראה אותו. לדבריו: "השלב שבו נהג יכול להבחין הולך רגל זה השלב שבו ההולך רגל יבחין בפני
ם של הנהג, אני משיב כל נקודה שאני נמצא והעין שלי לא יכולה לראות את הפנים של הנהג, בנקודה זו הנהג לא יכול לראות את הפנים שלי. הניסוי בא להראות מה רואה הנהג" (פרוטוקול מיום 28/02/11 עמוד 25
שורות 31-33).

העד נשאל, אם היה מוסיף לניסוי עגלת קניות נגררת, אפשרות הנהג לראות היתה גדולה יותר? לכך השיב: "אני משיב גם אם הייתי מוסיף לו שתי עגלות ניסוי בהנחה שהן לא יותר גבוהות ממנו הם היו בשטח המת" (פרוטוקול מיום 28/02/11 עמוד 26 שורות 19-21).

לשאלת ב"כ המאשימה, לפיה המשאית מתקדמת יותר מהר מהולך הרגל? השיב העד: "השאלה מעלה ספקולציות שאין להם שום בסיס הדבר היחיד שאנו יודעים שהמשאית נסעה במהירות שאיננה עולה על 6.5 קמ"ש, יכול להיות 5 קמ"ש, 4 קמ"ש. באותה מידה אנו לא יודעים אם הולך הרגל שאיש לא ראה אותו עד לתאונה אם הלך הליכה רגילה או איטית, יש באותו עמוד יש ריצה קלה שוטפת, כל מיני ערכים לקשישים מעל גיל 70 שמגיעים גם ל-2.5 מ' לשניה" (פרוטוקול מיום 28/02/11 עמוד 2 שורות 5-9).

לטענת העד, המשאית נסעה לא יותר מ-6.5 קמ"ש והולך הרגל התקדם לקראת המשאית מכיוון מסוים לא ידוע.

לטענת ב"כ המאשימה, בכל התמונות שהבוחן של המשטרה צילם והניסוי שערך בתא הנהג כשהנאשם יושב לצדו, ניתן לראות כי דרך כל המראות אפשר בעצם לראות את כל השטח של המשאית ובגלל זה נועדו המראות. מנגד, השיב לכך העד: "שדה הראיה המת קיים בכל משאית. מה שרואים במראות זה מצב שבו הולך הרגל נמצא קרוב למשאית. צריך לבדוק איפה הולך הרגל היה שניה קודם, שתי שניות קודם, כשהוא היה רחוק יותר ואז קיים מסלול שבו הולך הרגל מתקרב למשאית ולא ניתן לראות אותו עד שהוא לא נמצא ממש צמוד לדופן ואז אומנם אולי ניתן לראות אותו במראות אבל הנהג צריך להסתכל בין השאר קדימה תוך כדי נסיעה. הוא לא יכול לנסוע ולהסתכל במראות" (פרוטוקול מיום 28/02/11 עמוד 27 שורות 32-38).

לדברי העד, הולך הרגל הלך לפחות 6.40 מ' אלכסון מאחור, בקצב מהירות אל כיוון הגלגל.


העד אישר כי באזשהיא נקודה, הנהג כן מסוגל לראות את הולך הרגל בהנחה שהוא מסתכל הצידה ולא קדימה, כל הזמן רק למראה.
7.
דיון ומסקנות:
בפתח דבריי ברצוני להדגיש כי הולך הרגל
לא העיד בבית המשפט ומהדברים שמסר בהודעתו במשטרה ניתן ללמוד כי אינו זוכר דבר מהתאונה. לדבריו: "אני לא זוכר באם הלכתי לכיוון השוק או מהשוק ולא זוכר את נסיבות התאונה בכלל לא זכור לי באם המשאית נסעה או עמדה אינני גם זוכר באיזה צד של הרכב היתי או לאיזה כיוון הלכתי אני זוכר דבר אחד שהיתי כל הזמן על המדרכה וזהו" (ת/8 שורות 8).

כמו כן, אין עדי ראיה שנכחו בזירת האירוע וקיימת רק עדות של הנאשם.

לגרסת הנאשם, התאונה התרחשה כאשר נסע קדימה ותוך כדי פנייה שמאלה, ואף בעובדות כתב האישום צויין כי התאונה ארעה, כאשר זה נסע קדימה.

מניתוח העדויות וחומר החקירה , מצאתי כי ההגנה הצליחה להפריך את חזקת הרשלנות המיוחסת לנאשם, והתביעה לא הוכיחה את יסוד הרשלנות מעבר לכל ספק סביר, כפי שאציין בהמשך:

א. העובדה כי המתלונן לא זכר דבר מהתאונה, קרי מהיכן הגיע? או האם המשאית נסעה או עמדה? או באיזה צד של המשאית עמד המתלונן? אינה תורמת דבר לחקר האמת באשר לאופן קרות התאונה.

אין חולק כי לו ניתן היה לדעת מהיכן הגיע המתלונן, הדברים היו מתבהרים ולא היו עולים ספקות באשר לפרטים מהותיים מהתאונה ואופן התרחשותה בכלל.

מה עוד, שעל אף שנמצאו כתמי דם בצד ימין של המשאית אחרי גלגל קדמי ימני , מהם ניתן להבין כי המתלונן עמד לצידה הימני של המשאית, עדיין קיים קושי להבין מהיכן הגיע ואולי עמד בשטח מת של המשאית.

אף הנאשם בעדותו לא ידע מהיכן הגיע המתלונן, על אף שהעלה השערה לפיה, הנ"ל הגיע מבין שתי מכוניות חונות.

ב.
כמו כן, מהתנהלות החקירה, נוטה אני לקבוע ש-ע.ת/1 לא סקר את השטח ביסודיות מספיקה וקיימות פעולות חקירה, אשר לו היה מבצע אותן, ניתן היה לגלות פרטים נוספים וחשובים באשר לנסיבות התאונה. פעולות החקירה אשר היו מסירות את הספקות הקיימים בתיק זה הם: שחזור התאונה, עריכת ניסוי שדה ראיה ופיענוח דיסקת הטכוגרף, ואולי נתונים נוספים של הולך הרגל.

באשר לשחזור התאונה, אין עוררין כי פעולה זו הכרחית בחקר תאונות דרכים, במיוחד כאשר בתאונה נפגע אדם או נהרג ואין עדי ראייה לתאונה. יחד עם זאת, מאחר ומדובר בכלי רכב כבד, במשאית אשר בצידה קיימים שטחים מתים, היה ראוי ואף חובה לבצע ניסוי שדה ראיה אשר מדמה את אופן קרות התאונה ובוחן לעמוק את סוגיית שדה הראיה, החשובה בתיקים מסוג דנן היות וניתן היה לבחון את יכולת הנהג לראות את הולך הרגל המתקרב למשאית ובכלל כיוון ההליכה של הולך הרגל
ואם לא די בכך, הרי שפענוח דסקת הטכוגרף חשוב אף הוא לצורך בחינת מהירות נסיעתו של הנאשם.

ג. התאונה התרחשה במגרש חניה, באור יום כאשר מזג האויר היה נאה והראות היתה טובה, הכביש הוא כביש אספלט תקין. עם זאת, המשאית בה נהג הנאשם נמצאה תקינה, כך שניתן לשלול גורמים אלה כגורמים שהביאו לקרות התאונה.


ד. גרסת הולך הרגל
לפיה, רק עמד על המדרכה לא רק
נשללה על ידי ע.ת/1 אלא מהממצאים בשטח כאשר בסקיצה שערך (ת/2), ציין כי המרחק מהגלגל הימני קדמי של המשאית ועד המדרכה הוא כ-6.4 מטרים, כאשר בפועל התאונה התרחשה בסמוך לדופן הימנית של המשאית, קרי פחות מ-6.4 מטרים וכתם הדם נמצא במרחק של 3.2 מטרים מחזית המשאית.

במצב דברים זה ברור כי
הודעת הולך הרגל עומדת בסתירה למסקנת הבוחן, ולכן נשאלת השאלה איך התכוונה התביעה להעיד את הולך הרגל שעדותו בחקירה סותרת את מסקנת הבוחן ?

ה. לאחר פענוח דיסקת הטכוגרף ומהחישובים אותם ערך ע.ה/2 באשר למהירות נסיעת הנאשם, עולה כי הנאשם נסע במהירות שאינה עולה על 6.5 קמ"ש מה שמצביע כי נסע במהירות נמוכה כמתבקש ולא התרשל. אולם מאחר ולא ניתן לדעת מעדותו של הולך הרגל מה היתה מהירות הליכתו בזמן האירוע, קשה לדייק באשר לאופן קרות התאונה וניתן להעלות השערות ביחס לקצב הליכתו של המתלונן ואין הדבר תורם לחקר האמת.

א.
לטענת הנאשם נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים ממנו, ומאחר והתאונה התרחשה כאשר נסע קדימה, לא הסתייע במכוונים. לשיטתי נכון הדבר, שכן לו היתה מיוחסת לנאשם עבירה של נסיעה לאחור, הרי שבמקרה זה מחוייב היה בסיוע של מכוונים. אולם זה לא המקרה בפני
נו, והנאשם בנסיעתו קדימה, כפי שציין ע.ה/1 בעדותו

"לא יכול לנסוע ולהסתכל במראות"
(פרוטוקול מיום 28/02/11 עמוד 27 שורות 36).

ע.ת/1
צילם תמונות מזירת התאונה, בעניין זה מסר העד: "ניתן לראות את כל מקום ומעבר לחניה עצמה, כך שמכל מקום שיגיע הולך הרגל ניתן לראות אותו וצריך לראות אותו. נכון שמדובר בשטח מת. אם יש שטח מת אי אפשר לראות מה קורה במראת הנהג. אני לא זוכר מה הגובה של הולך הרגל וגם לא מה המשקל שלו...........מסלול ההליכה שלו מאיפה שהוא לא יהיה, כל מתחם החניה גלוי ונראה לעין, מאיפה שהוא לא יגיע, צריך לראות את האדם. מדובר במשאית גדולה" (פרוטוקול מיום 21/02/10 עמוד 3 שורות 6-14).
עד זה חיזק את דבריו של ע.ה/1 ואישר כי לא ניתן לראות את השטח המת במראת הנהג.

מדברים אלה, נראה לי
כי גם התבוננות במראת הנהג עדיין לא היתה מונעת את התאונה, במיוחד כאשר קיים סיכוי שהולך הרגל נכנס ו/או עמד בשטח מת.

ב.
בתיק זה מאחר ובוחן התאונה לא ערך נסוי
ושיחזור שדה ראייה, הרי שכל שניתן הוא להסתמך על ניסוי שדה הראייה אותו ערך ע.ה/2. מניסוי זה ניתן ללמוד כי אם הולך הרגל התקרב למשאית מאחור ובאלכסון, נהג המשאית לא יכול היה לראות את הולך הרגל לפני הפגיעה ומימלא לא יכול היה למנוע את התאונה.

באשר לאמצעים אותם היה צריך הנהג לנקוט, ציין ע.ה/1 כי ידוע כי במשאיות כבדות יש שטח מת בצד ימין. לדבריו: "אין באף משאית במדינת ישראל וגם בעולם אמצעי שבודק ימינה ואחורה בשעה שרכב נסע קדימה, לא יכול להביא בחשבון, לעומת זאת בנסיעה לאחור הוא כן צריך להביא בחשבון, וצריך להגיד שזה כמעט מוחלט, אבל בנסיעה קדימה אף משאית לא שמה מכוון. אין מונח כזה לשים מכווין כשאתה נוסעה קדימה. כשצריכים להסתכל גם קדימה יכול גם לקפוץ לו הולך רגל קדימה הוא לא יכול בו זמנית לראות גם קדימה או שטח שהוא מסתור עבורו. זה באופן כללי" (פרוטוקול מיום 28/02/10 עמוד 19 שורות 18-25).

דהיינו, ניתן להבין כי הנאשם נקט באמצעים הנדרשים ממנו בנסיעה אותה נסע.

סיכום

לנוכח האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבוע כי רב הנסתר על הגלוי בפרשה זו ורשלנותו של הנאשם לא הוכחה במידה מספקת לצורך הרשעתו. העובדה כי הולך הרגל כבר לא זכר דבר בעדותו במשטרה וחוקר התאונה (ע.ת/1) לא עשה כל שניתן על מנת לחקור בצורה יסודית את התאונה, הביאה לכך, שחסרים נתוני מידע רבים אשר בהינתנם וודאי ניתן היה לדעת באופן מדויק אופן קרות התאונה.

ב"כ התביעה מסכמת את סיכומיה כי "אין ספק כי הולך הרגל לא פרץ בריצת התאבדות אל תוך גלגלי המשאית", עם כל הכבוד,
בהעדר ראייה, לא ניתן לקבוע דבר לגבי תנועותיו של הולך הרגל.

עוד מתייחסת התביעה ואף מדגישה את חובת נהג בנסיעה לאחור, תוך הפנייה לפס"ד "חדריה",
כאשר התאונה שבנדון התרחשה בנסיעה קדימה, אין מקום להזקק לפס"ד זה וחובות החלים על נהג בנסיעה לאחור.

גם קביעת ב"כ התביעה כאילו הנאשם הבחין בבוא מועד בהולך הרגל "יוצא מן בין המכוניות חונות", אינה נכונה, הוא לא מסר זאת , לא בבית המשפט ולא בהודעתו במשטרה.

מאידך, בניגוד לבוחן, הנני סבור כי ע.ה. 2 עשה עבודה יסודית. חוו"ד שלו מבוססת על שיחזור ראוי לשבח וכן על ספרות מקצועית.

מספרות המקצועית ניתן ללמוד על חשיבות עריכת נסוי ועל בעיות שדה הראיה של נהג כלי רכב כבד.

השיחזור (נ/2) מראה כי כמעט כל מסלול התקרבות של הולך רגל אל המשאית באלכסון מאחור אינו כלל בתוך שדה הראיה של הנהג ואם כבר ניתן להבחין בו, זה ממש בהיות הולך רגל בצמוד למשאית ללא כל אפשרות ממשית לנהג לעשות דבר.

יחד עם זאת, אין כל מניעה כי הולך הרגל כן יראה את המשאית ולא יסכן את עצמו בהתקרבות יתר אל המשאית.

אין גם להתעלם מן העובדה כי הפגיעה לא היתה בחזית המשאית אלא מתחת לגלגל הימני, קרי צד ימין מאחור.

במצב עניינים זה, אני מעדיף להסתמך דווקא על חוו"ד של ע.ה. 2 .

סבורני כי יש לאמץ את קביעת בית המשפט העליון ב-רע"פ 1274/99 לידני נ' מ"י לפיה :

"בהעדר נתונים של תנועתו של הולך הרגל לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר שהמערער יכול היה למנוע את התאונה לו ראה אותו.

בנסיבות אלה
אין כל אפשרות לקבוע שאילו נהג המערער אחרת מכפי שנהג, היתה התאונה נמנעת ונוצר ספק באשר ליכולתו של המערער למנוע את ההתרחשות. מספק זה יש להנותו".

בהעדר נתונים כאמור,
לא ניתן לקבוע במה התרשל הנאשם
ומה יכול היה לעשות כדי למנוע את הפגיעה , פרט אולי לא להיות בכלל במקום ! ?

אוסיף כי ער אני לפגיעה הקשה להולך הרגל אבל יחד עם זאת, אין בעצם התרחשות התאונה וגרימת החבלה כדי לומר באופן אוטומטי כי הנאשם אשם בגרימת התאונה, אחרת אין צריך להוכיח אשמה, זה יהיה מובן מאליו אבל אפשרות כזו נוגדת את שיטת המשפט הנהוגה במדינתנו.

כתב האישום מייחס נהיגה רשלנית לנאשם ועל התביעה החובה להוכיח זאת מעבר לכל ספק סביר.

נוכח כל האמור לעיל, קיים ספק בלבי לגבי אשמתו של הנאשם
וספק זה יפעל לטובתו ולכן הוא מזוכה מן העבירות המיוחסות לו בתיק זה.






ניתנה היום,
ט' חשון תשע"ב , 06 נובמבר 2011, במעמד הצדדים








תד בית משפט לתעבורה 1293/07 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' מומי אלול (פורסם ב-ֽ 06/11/2011)