פסקי דין על אליהו חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על סמיר סמרה ואח'

6042-02/10 תאמ     09/11/2011




תאמ 6042-02/10 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' סמיר סמרה ואח'




20



20



בית משפט השלום בכפר סבא



תא"מ 6042-02-10 אליהו חברה לביטוח בע"מ
ואח' נ' סמרה ואח'






בפני

כב' השופט
דוד גדול


תובעת

אליהו חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ע. יוליש


נגד


נתבעת

סמיר סמרה
ע"י ב"כ עו"ד ד. אברהמוביץ


נגד

צד ג'

הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד מ. שמפל



פסק דין


1.
התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מהיר כנגד הנתבע.

2.
בכתב התביעה עותרת התובעת כי ביהמ"ש יחייב את הנתבע לשלם לה סך של 40,825 ₪ (להלן: "סכום התביעה"), זאת לאחר שהתובעת שלמה למבוטחה תומר בנאים את הסכום (להלן: "בנאים").

3.
ביום 7.6.07 אירעה תאונה בה היו מעורבים רכב מ.ר. 18-247-10(להלן: "רכב התובעת").

4.
מאידך, בתאונה היה מעורב רכב פרטי מ.ר. 91-397-06 (להלן: "רכב הנתבע").

5.
הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד "הכשרת היישוב" אשר ביטחה את רכבו כנגד סיכוני צד ג'. האחרון כפר באחריותו בגין הפוליסה.

6.
בדיון מיום 18.9.11
הופיע נהג התובעת וטען כי נוכח נסיבות התאונה כפי שאלו פורטו על ידי התובעת, המסקנה המתחייבת כי החבות לאירוע נופלת על כתפי הנתבע, ועל כן עליו לשלם לה את סכום התביעה.

מאידך, טען הנתבע כי תרחיש התאונה שונה לגמרי מגרסת התובעת, באופן שהאחריות לאירוע נופלת על כתפי נהג התובעת.

מאידך, הכשרת היישוב טענה כי אינה חבה, בין היתר, בהעדרה של פוליסה בתוקף.

7.
העד בנאים סיפר כי ביום התאונה חנה רכבו בכניסה למושב צופית, סמוך לביתה של משפ' ברק, כשהרכב ריק מיושב. העד סיפר כי נסע מכוון טירה לכוון כפ"ס כאשר רכבו חונה במפרץ חניה והוא עצמו עומד על המדרכה ומשוחח בטלפון, כאשר 4 פנסי חרום מהבהבים. כן ספר העד כי הניח משולש אזהרה 30 מ' לפני הרכב.
העד מספר כי ראה את רכב הנתבע מגיע, עוקף רכב אחר מימין וכשהגיע בסמוך אליו גרד עגלה שהיתה מחוברת לרכב התובעת, פגע בדופן השמאלית של רכבו והמשיך במסע פגיעות בשני כלי רכב נוספים.
העד הכחיש בחקירתו בביהמ"ש כי חנה בנתיב נסיעה וחסם אותו לתנועה.
העד נשאל כמה זמן חנה בחניה המדוברת וספר כי הוא מעריך זאת ב-20 דקות.
על מנת לאשש גרסתו כי חנה בתוך מפרץ חניה ולא בתוך נתיב נסיעה, הפנה העד לתמונות שצולמו במקום ע"י בוחן משטרה שהגיע למקום.
לא זו אף זו, העד השיב בחקירתו הנגדית לעו"ד אברהמוביץ כי לא רק שרכבו לא בלט לתוך נתיב הנסיעה של הנתבע אלא כך גם היה המצב ביחס לעגלה הנגררת.
הנתבע שלל בחקירתו הנגדית את האפשרות כי מפרץ החניה בו הוא חנה משמש כתחנת אוטובוס.

8.
בתום חקירתו של העד בנאים הודיעו לי ב"כ הצדדים כי אין מחלוקת ביניהם בשאלת גובה הנזק וכי השאלה המונחת לפתחו של ביהמ"ש על מי חובת התשלום.

לפיכך, הודיע ב"כ התובעת כי אילו עדיו.

9.
הנתבע ספר בחקירתו הראשית כי אף הוא נסע מטירה לכוון כפ"ס. בשעה שהגיע לצומת בית ברל הסמוכה למקום התאונה הוא עצר בצומת שכן האור ברמזור היה אדום. בשעה שהתחלף האור לירוק הוא הבחין שהטרנזיט שעמד לשמאלה נוסע לאט ולכן עקף אותו מימין כאשר הוא פוגע תחילה בטרנזיט ורק אחר כך ברכב התובעת- בגלגל אחורי שמאלי. הנתבע הכחיש כל מגע של רכבו עם העגלה של הנתבע.

הנתבע המשיך וספר בעדותו כי הנהג בנאים חנה במקום אסור הצבוע באדום לבן, ולא זו בלבד טוען הנתבע כי רכב התובעת עמד בתוך הנתיב הימני של הכביש וחסם את אפשרות הנסיעה בו.

הנתבע נשאל האם כשעקף את רכב התובעת הבחין בכלי רכב באותו נתיב ימני והתשובה היתה לא זוכר.

העד הודה בחקירתו הנגדית כי לא הבחין ברכב התובעת אלא כ-2 מטר לפני מקום התאונה. העד הודה בחקירתו לב"כ המבטחת כי הוא לא היה זה שטפל בנושא הבטוח אלא היו אלו אביו ואחיו.

10.
ב"כ הכשרת הישוב טען להתיישנות הודעת צד ג' כנגד מרשתו שכן התאונה ארעה ב-7.6.07 ואלו הודעת צד ג' נמסרה לו רק ביום 19.10.10, קרי מעל 3 שנים מיום הארוע.

ב"כ התובעת טען כי יש לדחות את הטענה שכן כל עוד המבוטח – הנתבע חשוף לתביעה דוגמת התביעה שהגישה כנגדו התובעת אין לטענת ההתיישנות על מה שתסמוך. כן הוסיף ב"כ התובעת כי חרף העובדה שהמבטחת הינה במעמד של צד ג' עדיין קיימת יריבות בין התובעת לבין המבטחת.

11.
ב"כ הנתבעת חוזר על טיעונו מכתב תשובה שהגיש לכתב ההגנה של צד ג' וטוען כי יש לדחות את הטענה שכן כל עוד מרשו הנתבע חשוף לתביעה אזי גם המבטחת שלו חשופה אף היא.

12.
ב"כ המבטחת עו"ד שמפל טען כי יש לדחות את טיעונה של התובעת שכן בין המבטחת לבין התובעת אין יריבות ישירה. לו סברה התובעת שיש לה דבר מה כנגד המבטחת היה עליה לתבוע אותה במעמד של נתבעת.

13.
אני מוכן לקבל עמדת ב"כ המבטחת ולדון בשאלת ההתיישנות אך במישור היחסים שבין הנתבע למבטחתו.

ב"כ המבטחת טוען כי לסעיף 70 לחוק חוזה בטוח אין תחולה בענייננו שכן במקרה דנן ידע המבוטח- הנתבע- על מקרה הבטוח מיד עם התרחשותו, ומנימוקיו שלא פורטו, המתין מעל 3 שנים עד שטרח להודיע לה על כך. לטעמו של ב"כ המבטחת המדובר בסעיף 70 על מבוטח שלא ידע על נזק שהתרחש וגילה זאת מאוחר יותר.

ב"כ המבטחת הפנה לע"א (מחוזי ת"א) 1810/00עירית חיפה נ. סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (לא פורסם) ולת.א. (ראשל"צ) 2857/02 קאיקוב בוריס נ. ארנברג דוד ואח' (לא פורסם) ומבקש כי את שקבעו שם (דחית התביעה מחמת התיישנות) אקבע כאן.

אני מבקש ללכת באותה דרך בה הלך כב' השופט א. אורנשטיין בפרשת קאיקוב, ועלינו למנות תחילה את המועדים כדלהלן:

א.
התאונה התרחשה כאמור לעיל ביום 7.6.07.

ב.
כתב התביעה דכאן הוגש ביום 3.2.10.

ג.
כתב הגנה דכאן הוגש ביום 12.7.10.

ד.
בקשה למתן היתר להגשת הודעה לצד ג' הוגשה ביום 25.7.10.
ה.
התר למשלוח ההודעה ניתן ביום 12.9.10.
ו.
ההודעה לצד ג' הוגשה ביום 4.10.10 .
ז.
צד ג' הגיש כתב הגנתו ביום 23.3.11.
ח.
כתב תשובה לכתב ההגנה של צד ג' הוגש ביום 4.9.11.

14.
מתוך רשימת התאריכים הנקובה בסעיף 13 המדובר ברצף קרוב יחסית של אירועים, והמקרה דנן אינו דומה למקרים שבפסקי הדין עירית חיפה וקאיקוב הנ"ל.

שם המבוטח המתין תקופה לא מבוטלת והודיע למבטחת שלו רק אחרי שניתן פס"ד בתביעה שהוגשה נגדו, ועל כן התוצאה שם ראויה וסבירה.

במקרה שלפנינו לא התקיים כל דיון בתיק לגופו. מיד ובסמוך לאחר שהמבוטח הגיש כתב הגנה, הוא הגיש בקשה ליתן לו רשות להגיש הודעת צד ג', שכן המדובר בהליך בסדר דין מהיר המחייב קבלת היתר מראש של ביהמ"ש להגשת ההודעה.

ההודעה הוגשה, הוגש כתב הגנה להודעה, ואף כתב תשובה לכתב ההגנה
שהגיש צד ג', הכל ע"פ ציר זמן סביר, גם אם יש בו סטיה מהמועדים הקבועים בתקנות, סטיה שאיננה משמעותית.

העולה מכל האמור כי טענתה של המבטחת להתיישנות דינה להדחות, וכך אני מורה.

15.
כאן המקום והזמן לסקור את עדותם של הנתבע שהוא אביו של הנהג אמיר. הנתבע מספר בעדותו בביהמ"ש כי בטח את הרכב באמצעות סוכן הבטוח עמו הוא עבד במשך 40 שנה.

עפ"י עדותו של הנתבע סוכן הבטוח המדובר נפטר, כך שלא ניתן לשמוע את עמדתו.

כך גם אין חולק שעפ"י עדותו של הנתבע שלא נסתרה, ואושרה גם ע"י העדה הגב' אוחנה מטעמה של המבטחת, אין המדובר בפוליסה חדשה שהיא תוצר של התקשרות ראשונית, אלא כאן מדובר על חידוש פוליסה שתקפה פג ביום 30.4.07.

כך גם הובהר שהנתבע עבד מול סוכן הבטוח שלו בשם יוסוף. האחרון עבד מול סוכנות בטוח גדולה בבעלותו של אריה זלצברג, האחרון לא תפקד כסוכן רגיל אלא
הוא הוסמך ע"י המבטחת לשמש כסוכן בטוח הרשאי לנפק פוליסות למבוטחים.

16.
מקריאת עדותו של המבוטח הנהג, עולה כי המבטחת לא שלחה לו מכתב או הודעה כלשהיא שבו מסרבת המבטחת להנפיק לו פוליסת חדוש.

הנתבע הכחיש בחקירתו הנגדית כי נדרש ע"י המבטחת להמציא לו אישורים או מסמכים כלשהם. כך גם הכחיש הנתבע מעורבות שלו או של בנו בתאונת דרכים כלשהיא מאז שהפוליסה הקודמת נסתיימה ועד ליום הארוע.

ב"כ המבטחת שאל את הנהג המבוטח מדוע נסע כחודש ימים ללא פוליסה בתוקף והעד השיב לו כי לא ידע שהמבטחת לא מוכנה לבטחו יותר בתנאים אלו.

חרף כל האמור, הצהיר הנתבע כי הוא עדיין שומר על קשר עם חליפו של סוכן הבטוח ומוסר ביטוחיו כפי שהיה עד כה.

הנתבע נשאל שאלה ע"י ב"כ המבטחת האם הודיע על התאונה למבטחת, והתשובה הייתה חיובית, הוא שוחח עם אותו סוכן בטוח שנפטר, מסר לו פרטי התאונה והמתין לקבלת כספו, לא הגיעה אליו הודעת סרוב בזמן סביר, אלא הוא קבל זאת לאחר כשנה.

הנתבע מספר כי פנה לסוכן ובקש לקבל הבהרות למה לא מוכנים לשלם לו, והתשובה הייתה יש פוליסה אבל תקח עו"ד שיטפל בעניינך.

17.
עדה אחרונה הייתה הגב' חגית אוחנה מטעמה של המבטחת.

האחרונה הסבירה כי לסוכן זלצברג היה מעמד מיוחד, שכן לא זו בלבד שהיה סוכן של המבטחת אלא הוא נמנה על סוכנים שיכולים להנפיק את הפוליסה המחודשת עבור המבוטח.

כן העידה הגב' אוחנה שמר זלצברג כלל את הנתבע כמבוטח קבוצתי שבוטחו אצל הכשרת הישוב בפוליסה קבוצתית, וכי היה מוזר לה שהנתבע לא נכלל באותה קבוצה שבה היה מבוטח קודם לכן.

הגב' אוחנה הודתה בעדותה כי הואיל ובענייננו המדובר בחידוש פוליסה קיימת ולא בפוליסה חדשה, הודעת הסרוב נשלחה לסוכן יוסף ולא למבוטח – הנתבע דנן.

במענה לשאלה בחקירתה הנגדית מדוע למעשה לא שלמה המבוטחת את הנזק השיבה הגב' אוחנה כי המבטחת חששה שהנתבע המבוטח רימה אותם אך אין ציון בעל פרוט מינימלי לאיזה כוון של תרמית הכוונה.

בסיום עדותה אמרה הגב' אוחנה כי אם ביהמ"ש יאמין למבוטח שלא היה מעורב בתאונות נוספות באותה תקופה שלאחר יום 30.4.07, שבו נתבטלה הפוליסה הישנה המבטחת תתן כיסוי ביטוחי.

18.
עיינתי בפסקי הדין שצרפו הפרקליטים לעיוני בשאלת מעמדו של סוכן הבטוח, ואני סבור שבמקרה דנן יש להחיל על הסוכן את הסטטוס כשלוח של המבטחת ולא של המבוטח.

שכנעני ב"כ הנתבע כי בין הסוכן שלצברג לבין הכשרת הישוב נפל דבר, נושא שלא פורט והדבור לא הורחב בו.

הנתבע עצמו עשה עלי רושם של אדם ממוצע מן הישוב ולא נוכל מתוחכם המבקש לקבל מה שאינו מגיע לו. הנתבע טען כי לא היה מעורב בתאונה נוספת זולת זו הנטענת כאן, ואם סברה המבטחת כי אין הוא דובר אמת היה עליה לפעול בשני מישורים מקבילים שכ"א מהם חשוב כשלעצמו.

19.
המישור הראשון – היה על המבטחת להודיע לנתבע במכתב הסרוב בלשון ברורה ואשר אינה משתמעת לשתי פנים, אנו חושדים בך כי רימת אותנו ובמה מתבטאת אותה רמיה ע"מ שאותו מבוטח יוכל לסתור זאת.

ברי כי בענייננו לא עשתה המבטחת מאומה כמתחייב מהוראות המפקח על הבטוח ופסיקת ביהמ"ש העליון.

המישור השני – להניח תשתית ראייתית מינימלית ולכאורית באמצעות חוו"ד של חוקר או חוו"ד של שמאי שמהן ניתן יהיה ללמוד כי אכן התרחשה תאונה נוספת שבה היה מעורב רכב הנתבע – תאונה שלא דווחה על הנתבע למבטחת.

20.
התביעה דנן אמנם תביעה בסדר דין מהיר, אך מדובר בסכום נזק לא מבוטל שמצדיק אחת מדרכי הפעולה הנ"ל. הואיל והמבטחת לא נקטה באחת מהדרכים הנ"ל, טענת הדחיה שלה שבאה לידי ביטוי במכתבה למבוטח נדחית.

ככל שאגיע למסקנה כי רכב הנתבע הוא זה שחולל את הנזק, אזי לא תוכל המבטחת שלא לשלמו יחד עם הנתבע.

21.
מניתוח עדויות המעורבים עצמם עולה כי רכב התובעת עמד לצד הדרך העוברת מטירה לכוון כפ"ס בכניסה למושב צופית. עדותו של הנהג בנאים לא נסתרה בשתי נקודות, כי הרכב חנה שם זמן מה לפני התאונה והרכב היה ריק מיושבו.
נקודה שניה היא הודאתו למעשה של הנהג מטעם הנתבע כי הוא פגע ברכב התובעת אך נסה להסביר כי הרכב חנה הן במקום אסור לחניה (מסומן אדום לבן) והן באופן שחסם את נתיב נסיעתו.
בכל הכבוד הראוי לנהג הנתבע, היה עליו להציג בפני
ביהמ"ש תמונה או תמונות ממקום האירוע שבהן יוכל ביהמ"ש להתרשם כי המקום בו החנה נהג התובעת את רכבו והעגלה היה מקום אסור.
לא זו אף זו, גם לו יצוין שנהג התובעת חנה במקום אסור, עדיין אין בעובדה זו לכשעצמה כדי להצדיק את הפגיעה של נהג הנתבע בו.
כיוון שלא נטענה טענה לעצירת פתע של נהג התובעת, או לכך שמקום החניה (בין אסור ובין מותר) של נהג התובעת היה במקום ששדה ראיה קשה בו, אזי גם אין משמעות לעובדה שרכב זה חסם או לא חסם נתיב תנועה.
נהג הנתבע לו רצה יכול היה לזמן מי מהנוסעים שנסעו עמו ברכב ע"מ לאשש טיעוניו כנגד נהג הנתבעת, אך לא עשה כן ולכן עובדה ומחדל זה פועלים נגדו באופן שיש לקבל במלואה גרסת הנהג בנאים לאירוע התאונה ובעיקר למיקום רכב התובעת עובר לתאונה.






22.
א.
העולה מכל האמור כי אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את
סכום התביעה בסך של 40,825 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום התאונה ועד
ליום התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם
לתובעת הוצאות משפט
ושכ"ט עו"ד (כולל) בסכום של 7,000 ₪. הסכומים
ישולמו לא יאוחר מיום 5.1.12.
ב.
נוכח האמור לעיל, אני מקבל הודעת צד ג' ששלח הנתבע למבטחת הכשרת הישוב בע"מ ששלח הנתבע למבטחת הכשרת הישוב בע"מ ומחייב את צד ג' לשלם לנתבע את שני הסכומים הנקובים בס"ק (א) לעיל.

כן אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בגין הצורך להגיש הודעת צד ג' בסך של 7,000 ₪.

שלושת הסכומים הנקובים בסעיף זה ישולמו ע"י צד ג' לא יאוחר מיום 28.12.11.

ניתן היום,
י"ב חשון תשע"ב, 9 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 6042-02/10 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' סמיר סמרה ואח' (פורסם ב-ֽ 09/11/2011)