פסקי דין על מירון חומש | פסקי דין על מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על יעקב אפרתי |

10931/07 תעא     13/11/2011




תעא 10931/07 מירון חומש נ' מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



תע"א 10931-07 מירון חומש
נ' מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל
ואח'






בפני

כב' השופטת
אורנית אגסי
נ.צ (ע) חביבה שדה
נ.צ (מ) יואב גיא

תובע
מירון חומש


נגד


נתבעים

1.מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל
2.יעקב אפרתי




פסק דין


1.
התובע הגיש תביעה לתשלום שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, פיצוי בגין הפרת חוזה, החזר
הוצאות משפט ופיצויים בגין עגמת נפש.

2.
ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר אינן שנויות במחלוקת:

א.
התובע, יליד 1942, עבד במינהל מקרקעי ישראל, (להלן: "המינהל")
החל משנת
1986, ומזה כ - 21 שנים.

ב.
בתפקידו האחרון כיהן התובע כמשנה למנהל המינהל.

ג.
החל מיום 17/2/2002 הוטל על התובע תפקיד יו"ר הנהלת נמל יפו ובמסגרת
תפקידו פעל
להפרטתו בהתאם להחלטות ממשלה שונות.

ד.
הנתבע 2 שימש בתקופה הרלוונטית מנהל המינהל ועמד בראש הנהלת המינהל.

ה.
ביום 31/5/2004 נחתם הסכם בין הנתבע 2 למנכ"ל עיריית תל אביב בנושא חילופי
שטחים בתמורה לשטחי נמל יפו, (להלן: "הסכם מאי 2004").

ו.
ביום 12/7/2004, במהלך שהותו של הנתבע 2 בחו"ל, הגיש התובע תלונה למבקר
המדינה
שעניינה ההסכם דלעיל.
התובע טען, כי נפלו פגמים בהסכם וכי יש מקום לבדוק את ההסכם בפרט בכל הנוגע לשוויו הכלכלי והתמורה שמקבלת המדינה במסגרתו, (ראה נספח י' לתצהיר התובע).
ה.
לאחר הגשת התלונה החל להיווצר משבר אמון בין התובע לנתבע 2. במסגרת זו, הנתבע 2 החליט שלא להאריך לתובע את חוזה עבודתו. הנתבע 2 ערך לתובע
שימוע אשר נקבע לגביו כי נפל בו פגם היות וזה כבר גיבש החלטתו בנושא.

ו.
לאחר שנערך לתובע שימוע נוסף כדין, הוחלט על ידי נציבות שירות המדינה
להאריך לתובע את חוזה עבודתו בניגוד לדעתו של הנתבע 2.

ז.
בפועל, התובע המשיך לעבוד אולם חלק מסמכויותיו הועברו לגורמים אחרים
בהתאם להחלטתו של הנתבע 2.


3.
בתיק זה הגישו תצהיר והעידו – התובע, הנתבע 2 ומר ברגר, משנה לנציב שירות המדינה.

מר יצחק ישראלי הגיש תצהיר מטעם הנתבעת אולם לא נחקר עליו.

4.
מקרקעי נמל יפו.


מקרקעי נמל יפו רובם ככולם הנם בבעלות המדינה ולפיכך על פי חוק נתונים לניהולו של
מינהל מקרקעי ישראל.
בשנת 1982 החלו רשויות התכנון לדון בתכנית חדשה לנמל לפיה אזור הנמל ההיסטורי ייועד לשימור ויתר שיטחו ייועד לשימוש מסחרי, מלונאות ומגורים. כמו כן הוחלט על ידי ממשלת ישראל להפריט את מקרקעי הנמל ליזמים פרטיים.


בשנת 2003 החלה להתגבש עסקה בין עיריית תל אביב ועל דעתו של מר אהוד אולמרט, שר
התעשיה המסחר והתעסוקה דאז, להעברת כמה משטחי המסחר לבעלות העירייה. העסקה
באה לידי ביטוי בהסכם מאי 2004, הסכם כאמור, לחילופי קרקעות שנחתם בידי מנהל
המנהל, הנתבע 2, ומנכ"ל עיריית תל אביב ביום 31/5/2004.

5.
פרשת נמל יפו - גרסת התובע
טענתו העיקרית של התובע הייתה, כי הסכם מאי 2004, נוגד החלטות ממשלה בעניין, נעשה ללא ידיעת הגורמים הרלוונטיים בממשלת ישראל, תוכן החוזה עצמו לרבות שווי הממכר מצד המינהל ונושא החליפין חסר ואינו מתיישב עם סדרי מינהל תקינים וכי העסקה המוצעת לא נבדקה בידי הדרגים המקצועיים במינהל.

לטענת התובע, הנתבע 2, ללא ידיעתו, ניהל עם עיריית תל אביב מו"מ לגיבוש הסכם לפיו
תועבר הבעלות על נמל יפו לידי העירייה, ללא קיומו של מכרז.

התובע פרט טענותיו - בחודש 4/2004 העביר לידיו הנתבע 2 טיוטת הסכם לא חתומה בין המינהל
לעיריית תל אביב הנוגע לנמל יפו. על טיוטת ההסכם העביר התובע הערות. ההערות הועברו
לידי הנתבע 2, לגברת רחל זכאי יועמ"ש המינהל ומר ירון ביבי, מנהל מחוז המרכז.
התובע
התריע כי יש לבצע שינויים מהותיים רבים בהסכם אשר נוגעים בעיקרם לשווי
הקרקעות המוחלפות וההפסד הכלכלי שעלול להיגרם למדינה בעקבות כך. התובע טען, כי לא קיבל כל התייחסות להערותיו ולא עודכן כלל, כי הטיוטה כאמור, תתגבש לכדי הסכם תוך זמן קצר.


בתחילת חודש 7/2004 בזמן שהנתבע 2 שהה בחו"ל טען התובע, כי קיבל לידיו את ההסכם
דלעיל כשהוא חתום וזאת לקראת דיון בישיבת ההנהלה של המינהל אשר הייתה אמורה
לאשר את ההסכם. לטענת התובע, ההנהלה הייתה אמורה לשמש כחותמת גומי בלבד
לאישור ההסכם.

6.
התובע טען, כי מדובר היה בחוזה חתום לכל דבר ועניין ולא בהסכם עקרונות לא מחייב כפי
שנטען על ידי הנתבע 2. התובע תומך טענותיו בעניין זה בין היתר בפרוטוקול ישיבת הועדה
לענייני ביקורת המדינה שדנה בהסכם, ראה נספח טו לתצהיר התובע:

"טוענים בפני
נו שזה הסכם עקרונות בלבד. לא, מי שמעיין בנוסח ההסכם רואה שמדובר בהסכם... נכון שאין בו את כל הפרטים, אבל הוא כבר מחייב".

וכן,
"זה חוזה שמסכם להעביר נכסים ספציפיים, מפרט בדיוק מה המדינה נותנת,
מפרט מה העירייה אמורה לתת, קובע לוח זמנים. זה חוזה. וגם אם זה חוזה מסגרת. זה עדיין חוזה".

7.
התובע טען, כי שב והתריע כי נעשה מעשה חמור בפני
הגורמים הרלוונטיים במינהל –
ביום 4/7/2004 התריע על הליקויים בהסכם החתום לגורמים שונים במנהל לרבות לירון ביבי, לנתבע 2, ליועמ"ש המינהל
ולגורמי הנהלה נוספים, (ראה נספח ט' לתצהיר התובע).

ביום 6/7/2004 חזר והתריע על הליקויים ללשכה המשפטית של המינהל, עו"ד מוזס.

לטענתו, הליקויים לא תוקנו.


לאור האמור נאלץ לדבריו לפנות למבקר המדינה ולשר האוצר.

התובע פנה למבקר המדינה ביום 12/7/2004. לדבריו בעקבות פנייתו וחקירת מבקר המדינה
בעניין, גובש בסופו של יום הסכם אחר בין המינהל לעיריית תל אביב ונערכו בו שינויים
מהותיים ועקרוניים.

8.
גרסת הנתבעים

הנתבעים טענו, כי על רקע קיומן של תפיסות שונות בנוגע להפעלתו של נמל יפו התקיימה
בתחילת שנת 2003 ישיבה בפני
השר הממונה אולמרט. התובע השתתף באותה הישיבה בה
הוחלט לקבל חוות דעת מגורם שלישי – יעקב גדיש ז"ל. גדיש הגיש את חוות דעתו בחודש
ספטמבר 2003 והציע בה שתי חלופות – הראשונה ניהול משותף של העירייה ושל המינהל
והשניה העברת מכירת המקרקעין לידי העירייה והעברת נמל יפו לניהולה. המינהל בחר
בחלופה השניה בדרך של החלפת קרקעות באותו ערך עם העירייה.



התובע היה מעודכן בנושא, הדברים נעשו בידיעתו המלאה והעתקי מכתבים נשלחו אליו.

מדובר
היה בתהליך ארוך בו היה מעורב התובע. ההסכם כאמור לא היווה את סופה של
העסקה
אלא רק שלב ביניים.

הנתבעים טענו, כי בעדותו הוצג בפני
התובע מסמך מיום 15/6/2004 אשר היווה טיוטת הצעה
בעניין הסכם העקרונות אשר נחתם ביום 31/5/2004.

המסמך מוכיח לטענתם, כי התובע קיבל לידיו את החוזה החתום ביום 15/6/2004 כשבוע
קודם ליציאתו של הנתבע 2 לחו"ל וזאת על מנת שיוכל להעיר הערותיו לצורך דיון והחלטה
בהנהלת המינהל.

9.
הנתבעים טוענים, כי לתובע לא הייתה כל סיבה לפעול באופן חתרני בניגוד לכללי מנהל תקין מאחורי גבו של הנתבע 2 ומבלי ליידע איש מהנהלת המינהל.
הגם שלכל אזרח עומדת הזכות לפנות למבקר המדינה עדיין מצופה היה מעובד בכיר
כמו התובע לנהוג בדרך נורמטיבית שונה מהדרך בה נקט. מן הראוי היה שקודם לפנייתו
למבקר
המדינה היה ממצה עד תום את הליך הבירור שלו במסגרת המינהל ומוסדות המינהל.


בנסיבות אלה סביר כי יפרוץ משבר אמון בין התובע לנתבע 2. מדובר במערכת יחסי עבודה
כמעט בלתי אפשרית לאחר פנייתו של התובע מבקר המדינה וסירובו להודות בפני
יתו עד
למועד מאוחר ולהמשיך בסירובו להגיש עותק מהפניה לנתבע 2.

10.
הראיות

מהראיות שהובאו בפני
נו עלו הדברים הבאים –


א.
במהלך חודש אפריל 2004 הועבר לידי התובע טיוטת הסכם בין עיריית תל אביב
למינהל. ביום 18/4/2004 העביר התובע בהודעת מייל לנתבע 2 את הערותיו לטיוטת
ההסכם. התובע צרף להודעת המייל מסמך מפורט שכותרתו –
הערות ראשוניות
לעניין טיוטת ההסכם שבין ממ"י לעת"א. בהערותיו הלין התובע על נושאים רבים
שיש לתקן ולטפל בהם - אי דיווח ההסכם לשלטונות מס שבח, אי התייחסות
לנושא
המע"מ, אישורי העברה בטאבו, הליכי הפקעה, חוסר התייחסות ליחסי הגומלין שישררו בנמל לאחר החלפת הנכסים, חוסר בהירות הנוגע לנכסים שיועברו למינהל
ועוד. התובע סיכם הערותיו בכך שבהסכם יש "הרבה חורים" וכי מדובר בהערות ראשוניות בלבד.

לא הוצגה כל התייחסות ותגובה להודעתו זו של התובע.

ב.
ביום 1/7/2004, בזמן שהנתבע 2 שהה בחו"ל,
קיבל התובע הודעה בדואר האלקטרוני שנשלחה על ידי מזכירתו של מר ביבי. להודעה צורף מסמך שכותרתו "הצעה להנהלה" בנושא "נמל יפו – הסכם עקרונות חילופי קרקע בין ממ"י לעת"א". בהודעה התבקש התובע להעביר הערותיו להסכם חתום, הסכם מאי 2004, שנחתם
ביום 31/5/04 בין הנתבע 2 לעיריית תל אביב. על פי ההסכם כאמור יבוצעו חילופי קרקעות בשווי מיליוני דולרים, בין העירייה למינהל לאלתר ועד ליום 19/7/2004. יובהר, כי הדיון על אישור ההסכם בהנהלת המינהל היה קבוע ליום 21/7/2004.

התובע, העביר במייל הערותיו למר ירון ביבי, מנהל מחוז תל אביב וטען, כי מדובר בחוזה חתום אשר מוגש להנהלה כחותמת גומי, הלין על השטחים הנמסרים על ידי העירייה ושוויים, התעלמות ממדיניות ממשלה בעניין ועוד הערות משמעותיות רבות.
המייל הועבר בהעתק לנתבע 2, ליועמ"ש המינהל וגורמי הנהלה נוספים במינהל.


ג.
ביום 6/7/2004 השיב ירון ביבי לתובע באופן מפורט לכל הערותיו וסיכם כי אף הוא
סבור שמדובר בהסדר חריג שיש לשקול היטב את השלכותיו הכלכליות והשפעות
הרוחב שלו בעת הדיון בהנהלה.
לאחר מכך המשיכו התובע ומר ביבי להתכתב בנושא, התובע המשיך להעיר הערותיו ולהתריע לגבי העסקה והשלכותיה.
יובהר, כי לא הוצגה בפני
נו כל תגובה מטעמו של הנתבע 2 להערותיו של התובע לגבי ההסכם.

ד.
ביום 12/7/2004 הגיש התובע תלונה למבקר המדינה בנוגע להסכם. מנוסח התלונה
עולה, כי מדובר בהשגות ענייניות ומקצועיות על שוויו של ההסכם מתוך שמירת
אינטרס המדינה והתמורה הכספית אשר תתקבל בעסקה כאמור. לא נמצאה כל
ביקורת אישית כלפי הנתבע 2 בהסכם. ניכר היה, כי תלונותיו העיקריות של התובע
היו כלפי העסקה עצמה ולא כלפי החתומים על ההסכם. להלן חלקים עיקריים
מתוך התלונה שהוגשה:



"מנהל המינהל הציע למנכ"ל עיריית תל אביב לבצע חילופי שטחים עם
המינהל, בערכים שלא יפחתו מ – 20 מיליון דולר.
ההצעה שהתקבלה מהעירייה היא לגבי מגרש מכבי יפו, שערכיו הכספיים (בין 11 ל – 12 מיליון דולר בהתאם לשומת השמאי ששם את השטח מטעם עירייה), נמוכים מהסכום אתו קבע מנהל המינהל כבסיס להתדיינות (20 מיליון דולר). הערה: השמאי פן שהכין את השומא קבע

לאותו שטח בשומא לפני שנתיים ערך "אפס". במציאות הנדלנית הקיימת מזה מספר שנים במדינה, נראה משונה על פניו שהשטח הזה על כל מגרעותיו, דווקא הוא, ערכיו עלו. הדבר מחייב לדעתי בדיקה מעמיקה על ידי השמאי
ממשלתי.
בתאריך 31/5/2004, נחתם הסכם כפי שנוסח על ידי מר יעקב גדיש בין עיריית תל אביב למינהל (בחתימת מנכ"ל העירייה ומנהל המינהל) לעניין
חילופי קרקעות כאשר ההתייחסות היא למחסנים מס' 1 ו – 2 בנמל (לב ליבו של הנמל) ובתמורה תעמיד את זכויותיה בנכס הנקרא "מתחם מכבי
יפו" וכן זכויותיה בחלק מחלקה 7 בגוש 7423 ובחלק ממגרש מס' 6 בתכנית
2674. (הערה: למרות שמדובר פה בעיסקת חילופי שטחים, הרי שעל פי החלטות ממשלה, העברת השטחים מהמינהל לבעלות העירייה מחייבת אישור ועדת הכלכלה של הכנסת, במסגרת המגבלות של מכירת קרקעות.
כנראה שאין כוונה לבצע הליך זה).
העברת שטחי הנמל לעיריית תל אביב, מבלי שהמדינה מקבלת נכסים שווי ערך, היא בלשון המעטה, בניגוד למינהל תקין.
אני סבור שיש מקום שכל הנושא ייבדק היטב, ועל אחת כמה וכמה מהבחינה הכלכלית, בטרם יתבצע מהלך שאינו בר חזרה, ושלמיטב שיפוטי, עומד בניגוד להחלטת ממשלה".

ה.
ביום 18/7/2004 העביר התובע מייל לנתבע 2 בניסיון אחרון להוריד את הנושא מסדר
היום הקבוע להנהלה. התובע התייחס שוב, לפגמים הקיימים בחוזה לגבי שוויו הכלכלי:


"הנושא נמצא בסדר היום לדיון הנהלה מורחבת השבוע.

העברתי לירון ביבי הערות לטיוטת ההצעה אותה העביר אליי, הערותיי

צורפו לחומר הדיון. מרביתן לא קיבלו ביטוי בהצעה.

אני מבקש שתוריד הנושא מסדר היום, עד לפגישה בנינו.

המסמך מובא להנהלה כולל בתוכו נתונים, שבלשון המעטה אכנה אותם

בלתי מדויקים. רק לשם המחשה: לפי הכתוב בהצעה במבוא, השומא של
מבנים 1 ו – 2 היא כ – 10 מיליון דולר ואילו כל ברבי רב יכול לעיין בשומא
שצורפה לחומר ובה נקבע הערך 14 מיליון דולר למבנים אלה. רק הפרש


זה הוא פי שניים מכלל ערכי הקרקעות המוצעות (20 מיליון דולר) כפי

שכתב ירון ביבי במזכרו מיום 12/7/04.

אין זה סביר ולדעתי גם בלתי תקין, להביא בפני
ההנהלה להחלטה

ולאישור נושא בו כלולים נתונים בלתי מדויקים בעליל".

11.
ההכרעה
מהראיות כאמור עלה, כי התובע הוכיח, כי נפלו פגמים רבים בהסכם מאי 2004 לרבות לגבי מועד חתימתו, תוכנו והבאתו לאישור הועדה. התובע הוכיח, כי הגיש הערותיו לגבי ההסכם אולם אלה לא יושמו בפועל. התובע הוכיח, כי קיבל לידיו הסכם חתום בזמן שהנתבע 2 שהה בחו"ל וזמן קצר לפני הבאתו לאישור ההנהלה. הוכח כי התובע חזר והתריע על הליקויים בו בפני
גורמים מבית. לאחר שהליקויים לא תוקנו פנה התובע בתלונה למבקר המדינה.
הוכח, כי תלונתו הייתה עניינית וכמוצא אחרון טרם אישורו של ההסכם בהנהלה.

על כל אלה נפרט להלן.

12.

התובע הוכיח, כי בחודש אפריל 2004 קיבל טיוטת הסכם ראשונית בלבד. התובע התריע בפני
הנתבע 2, יועמ"ש המינהל ומר ביבי, מנהל מחוז מרכז, כי יש לערוך שינויים מהותיים רבים אשר נוגעים לשווי הקרקעות המוחלפות וההפסד הכלכלי שעלול להיגרם למדינה. התובע ציין כי מדובר בהערות ראשוניות בלבד. התובע הוכיח, כי לא קיבל כל התייחסות ממי מהנמענים להערותיו כאמור.


ביום 20/6/2004 שהה הנתבע 2 בחו"ל. התובע שימש כממלא מקומו. יובהר, כי לא הובאה
בפני
נו כל ראיה, כי טרם יציאתו לחופשה הנתבע 2 מסר לתובע כי חתם על הסכם בעניין נמל
יפו עם עיריית תל אביב.

התובע הוכיח, כי ידע על ההסכם החתום כאמור לראשונה ביום 1/7/2004 ולא לפני כן כפי
שטענה הנתבעת. גרסת הנתבעת, לפיה ההסכם הועבר לידי התובע ביום 15/6/2004, כשבוע
טרם יציאתו של הנתבע 2 לחו"ל איננה נכונה והיא סותרת את הראיות שהובאו בעניין
זה.

התובע הוכיח את טענותיו בכל נושא מועד הבאת המסמכים לעיונו, טענותיו
בעניין זה

נכונות
ומבוססות בראיות. טענת התובע, כי החוזה נחתם ללא ידיעתו אף היא נראית בעינינו סבירה
בנסיבות העניין.

התובע הוכיח כי פעל לשם שינויים ותיקונים בחוזה האמור בתוך ביתו פנימה וניסה להביא
לשינויים באופן מקצועי וענייני. הוכח, כי התובע פנה בעניין פעמים רבות למר ירון ביבי,
לנתבע 2 ולגורמים נוספים במינהל טרם הובא ההסכם לאישור הועדה.


שוכנענו, כי תלונתו של התובע ופנייתו למבקר המדינה נבעה מתוך הנחה, כי זהו המוצא
האחרון של התובע ואין בלתו ולאחר שהחליט שלא להעלים עין מההסכם שהתגבש בעניין.

13.
אנו סבורים, כי אין כל משמעות להבחנה שנעשתה על ידי הנתבעת לגבי היותו של ההסכם
"הסכם" או שמא "הסכם עקרונות". מתוכנו של ההסכם ומההתייחסות אליו על ידי גורמי
המינהל ניכר היה שמדובר בהסכם משמעותי הנוגע לקרקע בעלת חשיבות היסטורית, שוויו
מיליוני דולרים והוא מפורט דיו על מנת לחייב את הצדדים על פי דין.

מהערותיו ומהמיילים שנשלחו בנושא עלה, כי התובע וגם גורמים במינהל התייחסו להסכם
כאל הסכם לכל דבר ועניין.
זאת ועוד, בהסכם עצמו נרשם בכותרת "הסכם" ותוכנו מעיד על היותו הסכם לכל דבר ועניין
- ההסכם מפורט, מתייחס לנכסים ספציפיים, מפרט בדיוק מה ניתן תמורתם, קובע לוחות זמנים ועוד.

14.
התובע הגיש תלונתו למבקר המדינה ביום 12/7/2004 כאשר למעשה החל מיום 4/7/2004 הביע התנגדות לחלקים רחבים של ההסכם בפני
גורמים מבית. אנו סבורים, כי אין מדובר בתלונה
שהוגשה בחוסר תום לב כפי שנטען על ידי הנתבעים אלא שהתובע ביקש לעצור את התהליך שהחל בכריתתו של ההסכם האמור, אשר מועד תחילתו ביצועו היה קבוע ליום 19/7/2004. התובע סבר, כי יש לעצור את התהליך לכריתתו של ההסכם בטרם יקבעו עובדות
בשטח שלא ניתן יהיה לסטות מהן.

תלונתו של התובע למבקר המדינה נעשתה ממניעים כשרים וניתן היה לראות מהתכתבויותיו
של התובע בעניין כי העניין נמצא "בנפשו" וכל התייחסויותיו לעניין היו ענייניות ומקצועיות. ניכר היה שתלונתו של התובע התמקדה בהיבט הכלכלי של ההסכם ושוויו של ההסכם מבחינה כלכלית. לא מצאנו כל סימן לנקמנות אישית או לתלונה אישית של התובע כלפי הנתבע 2 בתלונתו למבקר המדינה. תלונתו של התובע למבקר המדינה מהווה המשך ישיר להערות אשר העלה באשר להסכם והיא נבעה לטעמנו מרצונו הכנה של התובע למנוע את המשך ההליך כפי שהתהווה.

15.
התנהלות הנתבע 2 לאחר הגשת התלונה למבקר המדינה
.
אנו סבורים, כי התנהלותו של הנתבע 2 בתגובה על תלונתו של התובע היה בלתי מידתית וניכר היה כי מדובר היה בנקמנות והתנכלות כלפי התובע. סירובו של הנתבע 2 להמשך העסקתו של התובע, שלילת מרבית סמכויותיו ותפקידיו והערמת קשיים על חידוש העסקתו גם לאחר החלטת נציבות שירות
המדינה מהווה הוכחה לכך.

אכן יש ממש בטענת הנתבע 2 בדבר משבר אמון שנוצר בין השניים
אולם הדרך בה נקט הנתבע 2 איננה הדרך הנכונה וניתן היה לפתור את המשבר בדרכים
אחרות.

זאת ועוד, תלונתו של התובע למבקר המדינה נמצאה עניינית והחלק הארי שבה מתייחס
לתוכנו של החוזה עצמו, שוויו וערכו הכלכלי. תלונתו של התובע לא הוגשה כנגד תפקודו של
הנתבע 2 ולא מצאנו כל התייחסות אישית אל הנתבע 2 בתלונתו. לאור האמור, תגובתו של
הנתבע 2 והחלטותיו כלפי התובע היו בלתי מידתיות ובלתי סבירות ועל כל אלה נפרט.

16.
ביום 30/1/05 מבלי שנערך לו שימוע כדין, הודיע הנתבע 2 כי הוא אינו מתכוון להמליץ
על הארכת חוזה עבודתו במינהל כך שלמעשה, העסקתו תסתיים בתוך 3 חודשים.

מסיכום הדיון מיום 30/1/05 עלה, כי הנתבע 2 ביקש להפסיק את העסקתו של התובע
בעקבות פנייתו למבקר המדינה.

17.
לאחר היוודע לתובע על הכוונה לפטרו החל זה בניסיונות לבטל את ההחלטה. התובע פנה
למבקר המדינה וביקש את הגנתו. ובהמשך פנה לקבלת יעוץ משפטי וליווי משפטי על מנת
להגן על
זכויותיו.
ביום 16/3/2005 פנה התובע באמצעות ב"כ לנציב שירות המדינה ויידע אותו כי הליך פיטוריו
נעשה ללא שימוע ובניגוד לכללי המינהל התקין.

במקביל פנה ב"כ לנתבע 2 וטען בפני
ו כי הליך פיטוריו נעשה באופן בלתי חוקי וללא שימוע.

18.
לאור פניותיו לנציבות סוכם בין מר ברגר, המשנה לנציב שירות המדינה לנתבע 2 כי ייערך
לתובע שימוע בפני
השר הממונה דאז, אהוד אולמרט ועד אז, תימשך העסקתו של התובע.
ברם, לאור מעורבותו של השר בעסקת נמל יפו ביקש התובע כי הליך השימוע ייערך בפני
גורם אובייקטיבי. בקשתו התקבלה והשימוע נערך לתובע בפני
מר ברגר ועו"ד אורי כהן, סגן בכיר יועץ המשפטי בנציבות שירות המדינה בשני מועדים.

19.
הנציבות בחנה את השאלה האם בגין פנייתו של התובע למבקר המדינה יש לקבל את החלטתו של הנתבע 2 שלא לחדש את חוזה ההעסקה עימו. רק ביום 4/12/2005 כמעט שנה ממועד החלטת הנתבע 2 ניתנה החלטת הנציבות לפיה נדחתה המלצתו של הנתבע 2 שלא לחדש עמו את חוזה העבודה שכן אין בטענת משבר אמון להוות עילה מספקת ראויה ומידתית לפיטוריו.
בנסיבות אלה המליצה נציבות שירות המדינה לדחות המלצתו של הנתבע 2 שלא לחדש את חוזה ההעסקה של התובע.

20.
מיד עם קבלת החלטת הנציבות פנה התובע לנתבע 2 וביקש להאריך את חוזה העסקתו. התובע טען, כי הנתבע 2 סירב ובשל כך נאלץ התובע לפנות למר ברגר, באמצעות ב"כ, להוציא
את החלטת הנציבות מהכח אל הפועל.
כך, חוזה העסקתו חודש אולם לא הוארך ב – 4 שנים אלא בשנה אחת בלבד ובכל פעם עת עמדה ההארכה להסתיים החלה שוב תכתובת בין ב"כ של התובע לברגר לחידוש החוזה.

21.
התובע הוסיף וטען כי למרות החלטת הנציבות, ואף
כפועל יוצא ממנה, הנתבע
2 בחר להתנכל בו בדרכים אחרות ובפועל רוקן חלק מתפקידו כגון ביטול חברותו בקרן לשיקום מחצבות בה היה חבר 13 שנה, חברותו בוועדה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, חברותו בועדות מכרזים ועוד שאר תפקידים.


התובע טען, והדבר לא נסתר, כי הנתבע 2 לא יידע אותו מראש על שלילת סמכויותיו והוא
נאלץ לשמוע על כך מצדדים שלישיים. זאת ועוד, לא ניתן כל הסבר ענייני להחלטותיו של
הנתבע 2 בעניין. לדבריו, במהלך תקופה זו, ישב באפס מעשה, כבודו נרמס והוא הפך ל"פיל
לבן".

22.
הנתבע 2 אישר בעדותו, כי שלל מהתובע את מרבית סמכויותיו ותפקידיו וטען, כי הדבר נוצר לאור משבר האמון שפרץ בניהם. עוד הוא אישר, כי לא יידע את התובע על שלילת סמכויותיו מראש.
מעדותו התרשמנו, כי הנתבע 2 ניצל את מעמדו וכוחו לעשות כן לאחר שנציבות שירות המדינה החליטה להותיר את התובע בתפקידו. הנתבע 2 הבהיר, כי אמנם היה בסמכותה של הנציבות להשאיר את התובע בתפקידו אולם בסמכותו הוא, להחליט איזה תפקידים יבצע התובע בעבודתו. החלטתו הייתה, לרוקן את התובע כמעט לחלוטין מסמכויותיו,



"אני זימנתי את התובע והודעתי לו שלא אמליץ עליו שימשיך בתפקידו משנה

למנכ"ל. מאותו רגע למעשה אני ביטלתי את כל המינויים שלו שהיו וביטלתי את


כולם לאחר שהנציב החליט שהוא רוצה להחזיר אותו, הודעתי לו שהוא יכול

להחזיר
אותו כי זוהי הסמכות שלו, אבל הסמכות שלי היא להסמיך אותו ואת זה

אני לא אעשה", (עמ' 19 לפרוט' ש' 21-24).

וכן,


"ש. למעשה מהמועד שאתה אחרי ההחלטה של מר ברגר ועד שמירון סיים את

העבודה שלו בפועל במינהל תסכים איתי שלמעשה מירון לא עשה כמעט כלום

במינהל, מבחינת העשייה.

ת. כן.
ש. אני אומר לך שהסיבה שאתה היית יכול לבחור בהרבה מאוד דברים שאין בינם לבין אמון שום דבר ומירון היה ממשיך את העבודה. הוא לא העוזר האישי שלך, הוא אדם שנבחר במכרז ויכולים להיות בינך לבינו חילוקי דעות נוראיים. אתה
משרת את מדינת ישראל וגם הוא. במשך שלוש שנים רוקנת כל פעילות שהוא היה יכול לעשות. אפילו את הפלאפון הסלולארי שללת ממנו. אתה יכול להסביר מכח מה עשית את הדברים הללו?

ת. זה סמכויות של מנהל המנהל. כל פעולה שעשיתי התייעצתי עם הלשכה

המשפטית ועם היועץ המשפטי.
ש. תראה לי מסמך אחד שבו אתה פונה למישהו בלשכה המשפטית ואתה אומר לו בכוונתך לעשות את הפעולה הבאה, ולשלול את הסמכויות של מר חומש בכוונה.
תראה לי מסמך כזה. יש מסמך כזה.

ת. כל המסמכים שהומצאו למר חומש הועברו דרך הלשכה המשפטית.

ש. תראה לי אפילו מסמך אחד.


ת. לא יכול", (עמ' 22 לפרוט' ש' 13-25).

23.
לאור כל הנתונים דלעיל אנו סבורים, כי נפלו פגמים רבים בהתנהלותו של הנתבע 2 כלפי
התובע.
מהעדויות עלה באופן ברור, כי הנתבע 2 ביקש להפסיק העסקתו של התובע בעקבות פנייתו של זה למבקר המדינה ואנו סבורים, כי מדובר בעילה לא חוקית לפיטורין בפרט לאור תוכנה
של התלונה אשר לא כוונה כלפי הנתבע 2 באופן אישי כפי שפורט לעיל. טענת הנתבע 2 כי הסיבה נעוצה לא בעצם הפניה אלא באופן הפניה לא שכנעה אותנו ומדובר בסמנטיקה בלבד.


זאת ועוד, גם לאחר החלטת נציבות שירות המדינה להמשיך את העסקתו של התובע המשיך
הנתבע 2 המשיך להערים קשיים על חידש חוזה העבודה של התובע. הנתבע 2 ניסה בעדותו
להסביר את התנהלותו זו תוך העלאת טיעונים שונים ומשונים אולם עדותו לא שכנעה.
חמור מכך, טענת הנתבע 2 כי תפקודו המקצועי של התובע היה ירוד וגם מהטעם הזה החליט לא להאריך את העסקתו נמצאה משוללת כל יסוד.


זאת ועוד אנו סבורים, כי החלטת הנתבע 2 , לרוקן את התובע ממרבית סמכויותיו נעשתה
מתוך נקמנות בשל תלונתו למבקר המדינה והיא מהווה התנכלות אישית והתנהגות בחוסר
תום לב של הנתבע 2 כלפי התובע ועל כך זכאי התובע לפיצוי.

מעדותו של הנתבע 2 התברר, כי התובע אמנם נשאר בתפקידו לאור החלטת הנציבות אולם
לא עשה בפועל כמעט דבר היות והנתבע 2 החליט לשלול ממנו את מרבית סמכויותיו.
התנהגותו של הנתבע 2 בעניין זה הייתה שרירותית, חד צדדית, תוך ניצול סמכויותיו לרעה
והכל מתוך נקמנות אישית גרידא.

24.
עוד התובע טען, כי בעקבות התנהגותו של הנתבע 2 החלה הידרדרות חמורה במצב בריאותו, הוא הפך לשבר כלי והחלו לפרוץ בגופו מחלות. התובע פסק מלתפקד בבית ומחוצה לו, התקשה לקום מהמיטה, ללכת וחיי משפחתו נפגעו.

היות והנושא אינו נמצא בתחום סמכותו העניינית של בית דין זה אין מקם לדון בטענות
אלה.


25.
הסעדים

החזר הוצאות משפט
אנו מקבלים את טענתו התובע כי נאלץ לפנות לקבלת יעוץ משפטי ולהילחם על הישארותו במקום עבודתו לאחר התפוצצות הפרשה. אנו סבורים, כי יש לפצות את התובע על כך משום
שהוציא הוצאות מכיסו לאור התנהלותו הלא תקנית של הנתבע 2 כלפיו. אנו מקבלים את טענת התובע כי אילולא היה פונה ליעוץ משפטי סביר היה להניח, כי היה מפוטר מעבודתו
ומאבד את זכויותיו. יש להדגיש, כי מדובר היה בעובד ותיק, בכיר הקרוב לגיל פרישה ועל כן הדבר חמור שבעתיים.


באשר לפיצוי המגיע לתובע בעניין זה.
התובע העמיד את תביעתו ברכיב זה סך של 150000 ₪. לעומת זאת, הציג קבלות על סך של 102,000 ₪. זאת ועוד, עדותו של התובע בעניין זה הייתה מבולבלת ולא ברורה. התובע לא הוכיח כי אכן מדובר היה בהוצאות משפט ריאליות אשר הוצאו על ידו לצורך במקרה דנן.
לאור האמור אנו קובעים לאור החשבוניות
שצורפו סבורים, כי יש לפצות את התובע בהוצאות משפט ריאליות על פי קביעתנו

בהתאם להתרשמותנו בנסיבות העניין בסך של 45,000 ₪ בלבד.

27.
עגמת נפש

אנו מקבלים את טענת התובע כי נגרמה לו עגמת נפש בהתנהלותו של הנתבע 2 כלפיו והכל
כפי שפורט לעיל. יחד עם זאת אנו סבורים כי הפיצוי אותו תבע התובע אינו סביר ואינו
מידתי בנסיבות העניין.

לאחר שקילת כלל הנסיבות בתיק שלפנינו אנו סבורים כי יש לפצות את התובע בגין עגמת
נפש בסך של 40,000 ₪.

28.
פיצוי בגין הפרת חוזה, גרם הפרת חוזה, התנהגות בחוסר תום לב, פגיעה בסמכויות והפרת
חובה חקוקה

התובע תבע בעניין זה באופן כוללני וללא פירוט סך כולל של 500,000 ₪.

חוסר תום לב ופגיעה בסמכויות– לאור קביעותינו בנוגע להתנהלות הנתבע 2 כלפי התובע
ובפרט, שלילת מרבית סמכויותיו ותפקידיו והכל כפי שפורט לעיל אנו סבורים כי יש מקום
לקבל את תביעתו של התובע בגין התנהגות בחוסר תום לב בסך כולל של 60,000 ₪.


יתר הסעדים נדחים על ידנו בשל חוסר פירוט, כוללניות ואי עמידה בהוראות החוק.

לעניין הפרת חוזה – חוזה העבודה של התובע לא הופר בסופו של יום ועל כן תביעתו
ברכיב
זה נדחית.
גרם הפרת חוזה
- אנו סבורים, כי הנתבע 2 פעל בעניינו של התובע במסגרת סמכותו ותפקידו ואין מקום לחייבו באופן אישי מפעולותיו. זאת ועוד חוזה העבודה של התובע לא הופר,
התובע קיבל מלוא זכויותיו בסופו של יום מכאן שכלל לא התקיימו יסודות העוולה.

הפרת חובה חקוקה – אין פירוט כלל לגבי רכיב זה, התובע זנח רכיב זה בסיכומיו ועל כן,
תביעתו נדחית.


29.
חוק הגנה על עובדים.
בסיכומיו טען התובע לראשונה לזכאותו לפיצוי על בסיס חוק הגנת עובדים. מדובר
בהרחבת חזית אסורה ועל כן ניתן לדחות את תביעתו ברכיב זה ולו מן הטעם הזה.
זאת ועוד, גם אם נבחן את טענתו לגופו של עניין יתברר, כי אין הוא זכאי לפיצוי בגין חוק זה. לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 2 לחוק. תנאי עבודתו של התובע לא נפגעו באופן משמעותי והוא לא פוטר בסופו של יום. לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק - מדובר בתביעה שהתיישנה מאחר והוגשה בחלוף למעלה משנה מן המועד בו הוגשה התלונה למבקר המדינה והתובע לא הוכיח כי חשף שחיתות במינהל.

30.
תביעה לתשלום שכרו לחודש 10/07 ופיצוי בגין הלנת שכר – התובע זנח רכיב זה בסיכומיו
ועל כן, תביעתו נדחית.

31.
סוף דבר

הנתבעת תפצה את התובע כדלקמן:

א.
פיצוי בגין החזר הוצאות משפט בסך של 45,000 ₪.

ב.
פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 40,000 ₪.

ג.
פיצוי בגין התנהגות בחוסר תום לב ופגיעה בסמכויות בסך של 60,000 ₪.

הנתבעת תשא בהוצאות משפט ושכ"ט התובע בסך של 15,000 ₪.

הסכומים ישולמו לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
ט"ז חשון תשע"ב, 13 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.





נ.צ (ע) חביבה שדה

אורנית אגסי
,שופטת

נ.צ (מ) יואב גיא







תעא בית דין אזורי לעבודה 10931/07 מירון חומש נ' מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי (פורסם ב-ֽ 13/11/2011)