פסקי דין על מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים | פסקי דין על משה ברגמן | פסקי דין על גדעון ברמץ | פסקי דין על יואל בר דור | פסקי דין על פרידה דור ז"ל ועיזבון שמואל דור ז"ל ואח' |

3637/09 עא     20/11/2011




עא 3637/09 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ, משה ברגמן נ' גדעון ברמץ, יואל בר דור, פרידה דור ז"ל ועיזבון שמואל דור ז"ל ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 3637/09





בפני

כב' השופט משה סובל


המערערים

1.
מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ

2. משה ברגמן


נגד

המשיבים
1. גדעון ברמץ
, עו"ד
2. יואל בר דור
ע"י ב"כ עו"ד מאיר צייגר
3. פרידה דור ז"ל ועיזבון שמואל דור ז"ל
ע"י ב"כ עו"ד נתן דור
4. מאיר וולינסקי
ע"י גב' נירה אלגר
5. יהודה ניר ז"ל ורבקה ראניה
6. מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל
7. מדינת ישראל – הממונה על מרשם המקרקעין
ע"י פרקליטות מחוז ירושלים




פסק דין


ערעור זה הוגש ביום 15.12.09 בהתאם לסעיף 122 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. הערעור מכוון נגד החלטת הממונָה על מרשם המקרקעין במשרד המשפטים מיום 9.12.09, לפיה התקבלו עררים של משיבים 1-5 על החלטת המפקח על רישום המקרקעין בירושלים מיום 2.10.08, בה נדחו התנגדויות שמשיבים אלה הגישו לבקשתה של מערערת 1 (להלן – המערערת או האגודה) לתיקון צו רישום הבית המשותף בגוש 30138 חלקה 35. הבית המשותף מכיל 239 יחידות דיור ב-17 בנינים המצויים במתחם בשטח של למעלה מ-39 דונם בשכונת קרית משה בירושלים. מלכתחילה נרשמה האגודה בספרי המקרקעין כחוכרת ראשית של הדירות, המצויות בבעלות קק"ל, ואילו חברי האגודה נרשמו כחוכרי משנה. עם הזמן הועברה החכירה הראשית במרבית הדירות על שם חברי האגודה. יתר הדירות רשומות עד היום בחכירה ראשית של האגודה.

אף שהחלטת המפקח על רישום המקרקעין התייחסה לבקשת האגודה (שהוגשה בדצמבר 2007) לתיקון צו רישום הבית המשותף, הוגש הערעור מלכתחילה על ידי מערער 2 (להלן – המערער), שכיהן כיו"ר האגודה בעת הגשת הבקשה למפקח. הטעם לאי-הגשת הערעור על ידי האגודה נעוץ בהתפתחות שארעה לאחר הגשת הבקשה למפקח: ביום 14.5.09 החליט עוזר רשם האגודות השיתופיות למנות לאגודה ועד ממונה. הוועד הממונה (שהמערער נמנה על שלושת חבריו אך לא שימש יושב-הראש שלו) לא ראה לנכון להגיש את הערעור. לפיכך הגיש המערער את הערעור, תוך שהוא מציין (בעמ' 1 לכתב הערעור) כי "הינו גם אדם פרטי ובעל דירה במתחם. הבקשה הוגשה על ידי הח"מ בשני הכובעים: הן בשם האגודה, והן באופן עצמי כבעל דירה במתחם".

מספר חודשים לאחר הגשת הערעור שב והשתנה מצבה המשפטי של האגודה: ביום 8.4.10 ניתן בבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים

פסק דין
בעמ"נ 729/09, בו התקבל (באופן חלקי) ערעור מינהלי שהגיש המערער על החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות, ונקבע כי לא היה מקום לביטול הצבעה שהתקיימה ביום 4.3.09 באסיפה הכללית של האגודה ושעסקה בין היתר בנושא הבחירות לרשויות האגודה. בהתאם לפסק הדין נמנו פתקי ההצבעה ונקבע כי המערער נבחר שוב לכהונת יו"ר האגודה. ביום 14.4.10 פנה המערער לבית המשפט בבקשה לשינוי מעמדה של האגודה בערעור דנן, ממשיבה למערערת מס' 1. בבקשתו ציין המערער כי הוועד הנבחר החדש החליט לתמוך בערעור ולהסמיך את המערער להגיש בשם האגודה את הבקשה לשינוי מעמדה בערעור. ביום 13.5.10 נעתר רשם בית המשפט לבקשה, התיר את הפיכת האגודה למערערת, ומחק אותה מרשימת המשיבים לערעור. בהתאם להחלטה זו הגישה האגודה ביום 8.6.10 הודעת ערעור מתוקנת. בכותרתה של הודעת הערעור המתוקנת צוינו שני מערערים: האגודה (מערערת מס' 1) והמערער (מערער מס' 2).


בהחלטת בית המשפט מיום 22.6.10 נקבע כי הערעור יידון בדרך של סיכומים בכתב. הגשת הסיכומים הושלמה במחצית השנייה של חודש נובמבר 2010, אך גם אז לא היה התיק בשל להכרעה לנוכח בקשה שהגישה הממונה על מרשם המקרקעין לצרפה כמשיבה לערעור. ההחלטה בבקשה זו ניתנה ביום 5.12.10, ובה התקבלה בקשת ההצטרפות של הממונה חרף התנגדות המערערים. בהתאם לכך הוגשו בתחילת פברואר 2011 סיכומי המדינה בערעור, עליהם השיבו המערערים סמוך לאחר מכן. אלא שעדיין התיק לא היה בשל להכרעה: ביום 3.2.11 הוגש לרשם האגודות השיתופיות דו"ח של חוקר שנתמנה על ידו לחקירת עניינים שונים באגודה. ההמלצה העיקרית של החוקר הייתה למנות לאגודה מפרק. המלצה זו אומצה על ידי הרשם בהחלטתו מיום 5.6.11, בה הורה על פירוק האגודה ועל מינוי עו"ד יהודה טוניק כמפרק מפעיל של האגודה. בעקבות החלטה זו הגישה המדינה ביום 20.6.11 בקשה למחיקת הערעור. המערערים התנגדו למחיקה, ונימקו את התנגדותם בשניים: ראשית, בהוראת סעיף 46 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – הפקודה) לפיה צו הפירוק מקבל תוקף רק בתום חודשיים ממועד פרסומו ברשומות, ואם הוגש עליו ערעור לשר העבודה (כיום לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה) – עד לקיומו בידי הרשות שלפניה הוגש הערעור. מאחר שהמערער הגיש (יחד עם אדם נוסף) ערעור לשר התמ"ת על צו הפירוק, ממילא הצו טרם נכנס לתוקף. שנית, מאחר שהערעור על החלטת הממונה על מרשם המקרקעין הוגש לא רק על ידי האגודה אלא גם על ידי המערער כאדם פרטי, הרי גם אם האגודה תפורק עדיין ייוותר הצורך בבירור ערעורו של המערער. לנוכח עמדת המערערים, ראיתי להמתין עד למתן החלטת שר התמ"ת בערעור על צו הפירוק.

ביום 25.10.11 החליט היועץ המשפטי של משרד התמ"ת (להלן – היועץ המשפטי), אליו שר התמ"ת אצל את סמכות ההכרעה בערעור על צו פירוק, לדחות את הערעור ולהותיר על כנם את צו הפירוק ואת מינוי המפרק. בקשה לעיכוב כניסת צו הפירוק לתוקף עד להכרעה בעתירה שתוגש לבית המשפט הגבוה לצדק, נדחתה על ידי היועץ המשפטי ביום 26.10.11. משכך שבה המדינה וביקשה את מחיקת הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות אישיות.

בתגובה לבקשה הודיע מפרק האגודה כי הוא תומך במחיקת הערעור כמבוקש. המפרק הפנה להוראת סעיף 48(3)(א) לפקודה, לפיו "משקיבל צו לפירוק עסקים תוקף, תהא למפרק שנתמנה ע"י הרשם עפ"י סעיף-קטן (2) הסמכות להופיע במשפטים והליכים אחרים כתובע או כנתבע בשם האגודה, בין בשמו או במשרתו". המפרק סבור כי לא נפל משגה בהחלטת הממונה על המרשם נשוא הערעור, וכי לא מדובר בעניין פרטי של המערער אלא בעניין של האגודה עצמה. לדברי המפרק, בנסיבות העכשוויות הוא פועל בהתאם להנחיות רשם האגודות השיתופיות להסדרת כלל הסוגיות התכנוניות והקנייניות הנוגעות למתחם האגודה. ממילא לדעתו, החלטת הממונה על המרשם חדלה להיות רלוונטית, והערעור עליה הפך למיותר ותיאורטי באופן הדורש את מחיקתו תוך חיוב המערער בהוצאות אישיות.

המערער הגיב גם הוא על בקשת המדינה, ושב על התנגדותו למחיקת הערעור. לטענתו, מאחר שחברי האגודה שוקלים בימים אלה הגשת עתירה לבג"ץ נגד החלטת היועץ המשפטי (כשאחת הטענות נגד ההחלטה היא שהסמכות השיפוטית של שר התמ"ת לדון בערעור אינה ניתנת לאצילה), הרי ייתכן שההחלטה הדוחה את הערעור אינה חלוטה. בנוסף, מאחר שהחלטת הממונה על המרשם שלא לאפשר את תיקון צו רישום הבית המשותף, פגעה בכל אחד מחברי האגודה, זכאי המערער כאחד החברים וכבעל דירה במתחם להמשיך בהליך הערעור אותו הגיש בין היתר כאדם פרטי. זכות זו מוקנית גם ליתר הדיירים, שיוצגו עד כה באמצעות האגודה שהם חברים בה, ולפיכך יש לצרף כעת כמערערים נוספים את כלל דיירי המתחם הנפגעים מההחלטה. יצוין כי באותו היום בו הגיש המערער את תגובתו, הוגשה לבית המשפט בקשה מאת שניים מחברי האגודה (יוסף בן שושן ושמואל טובי) להצטרף כמערערים נוספים ולקבל ארכה לצורך החתמת רוב חברי האגודה על טופס בו יבהירו כי הם תומכים בבקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף.

המערער מוסיף וטוען כי תיקון צו רישום הבית המשותף כמבוקש בערעור זה הנו הדרך היחידה לפתרון בעיותיו של הבית המשותף, שכן בעוד שלמפרק אגודה מוקנים כלים וסמכויות לפעול בשם התאגיד, אין למפרק כלים וסמכויות לפעול במקום דיירי הבית המשותף ולתת תחתם את ההסכמה הנדרשת על פי דיני המקרקעין לתיקון צו רישום בית משותף. לדעת המערער, המהלך שביצע בשעתו ועד האגודה בראשותו של החתמת רוב מיוחס מקרב בעלי הדירות על הבקשה לתיקון צו הרישום, מהווה הזדמנות בלתי-חוזרת להסדרת מצבו של הבית המשותף הענק וחסר התקדים בו מדובר. החמצת הזדמנות זו, מלבד שיש בה הפרת הסכמים חתומים בין האגודה לבין בעלי הדירות, תהווה בכייה לדורות. גם בשל כך אין מקום למחיקת הערעור, מה עוד שהיועץ המשפטי המליץ בהחלטתו למפרק לבחון גם את אפשרות החזרה למתווה הרישום בפנקס המקרקעין אשר הופסק כתוצאה מהחלטת הממונה על המרשם.

אין בטענות המערער למנוע את מחיקת הערעור. ככל שמדובר בערעור האגודה, משעה שניתנה ביום 25.10.11 ההחלטה הדוחה את הערעור שהוגש על צו הפירוק, נכנס צו הפירוק לתוקף כאמור בסעיף 46(4) לפקודה: "הוגש ערעור בתוך שני חדשים, לא יקבל הצו תוקף עד אם נתקיים ע"י הרשות שלפניה הוגש הערעור". קו פרשת המים על פי סעיף זה הנו מתן ההחלטה בערעור על צו הפירוק, ולא מתן החלטה בעתירה לבית המשפט נגד ההחלטה בערעור. לפיכך, גם אם קיימת כוונה לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה בערעור (בכל טענה שהיא, לרבות בטענת העדר סמכות היועץ המשפטי), אין בכך לעכב את כניסת צו הפירוק לתוקף כל עוד לא הורה אחרת בית המשפט המוסמך. פועל יוצא מכך הוא, שכיום מפרק האגודה הנו הגורם היחיד המוסמך לנהל את הערעור שהגישה האגודה (סעיף 48(3)(א) לפקודה) וזאת "
במקום האסיפה הכללית, הועד וכל רשות אחרת של האגודה, לכל דבר וענין

" (תקנה 30(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד-1984). משהודיעה האגודה, באמצעות המפרק, כי אין היא עומדת יותר על הערעור שהגישה ומבקשת למוחקו, יש לכבד את רצונה ולהורות כמבוקש.



מחיקת ערעור האגודה גוררת מאליה את מחיקת הערעור של המערער. אמנם הבקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף שהוגשה למפקח נחתמה בידי המערער (בצירוף חותמת האגודה) תוך תיאור המערער כ"יו"ר האגודה 'מעונות עובדים בקרית משה' ודייר בבית המשותף בת"ח 35". אולם התייחסות המפקח בהחלטתו לבקשה הייתה כאל בקשה של האגודה ותו לא. כך, בהצגת שמות הצדדים בעמוד הראשון של ההחלטה נרשמו מצד אחד "המתנגדים" ומצד שני "המבקשת" (בלשון יחיד) שהנה האגודה באמצעות יושב-הראש שלה. לאחר מכן, בעמ' 2 להחלטה נאמר כי "האגודה הגישה למפקח בקשה לתיקון צו הרישום של הבית המשותף..., ובעמ' 3 דובר על כך ש"נכון להיום מצויות בפני
128 הסכמות בפועל של בעלי זכויות לבקשה של האגודה" (ההדגשות לעיל ולהלן הוספו). בהמשך ההחלטה, נדונה טענת המתנגדים לפיה מדובר בבקשה אישית של יו"ר האגודה שהוגשה על ידו בשם האגודה בחוסר סמכות. טענה זו נדחתה (בעמ' 11-10) לנוכח קיומו של "פרוטוקול מישיבה של ועד האגודה השיתופית מיום 14.6.06 ובו החלטה המסמיכה את משה ברגמן
להגיש את הבקשה דנן", וכן על יסוד תוצאות הבחירות לוועד האגודה מיום 16.12.07 בהן נבחר משה ברגמן
כחבר הוועד. עוד הובהר בהחלטת המפקח (בעמ' 11) כי "ליחידה של המבקשת מוצמדים כל המחסנים, המקלטים והשטחים הפתוחים, ללא יוצא מהכלל, זולת הדירות, ועפ"י המצב המשפטי עפ"י חוק המקרקעין רשאית היא לבקש להעביר חלק מהשטחים המוצמדים הנ"ל מיחידתה ליחידות אחרות בבית המשותף". המפקח כלל לא דן בהחלטתו בבקשה אישית של המערער לתיקון צו הרישום מכוח היותו בעל אחת הדירות. לפיכך החלטת המפקח הדוחה את ההתנגדויות, התייחסה אך ורק לבקשת האגודה ולא לבקשה של המערער כאדם פרטי. כך גם הבינה את ההחלטה הממונה על המרשם, שציינה בהחלטתה מיום 9.12.09 כי "האגודה הגישה ללשכת המפקח על רישום מקרקעין ירושלים (להלן – המפקח) בקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף..." (סעיף 2(ד) בעמ' 2 להחלטה; בדומה לכך סעיפים 3(י), 3(טז), 3(יח) ו-3(כ) בעמ' 11-10).







לא רק המפקח והממונה הבינו באופן הזה את הבקשה, אלא גם המערער. אמנם בכתב הערעור המקורי ציין המערער כי הגיש את הבקשה למפקח "בשני הכובעים: הן בשם האגודה, והן באופן עצמי כבעל דירה במתחם". אולם כפי שהוסבר לעיל, דברים אלה נכתבו במסגרת כתב ערעור שהוגש על ידי המערער לבדו, בנקודת זמן בה האגודה נוהלה בידי ועד ממונה שלא ראה להגיש את הערעור בשמה. על מנת שלא להחמיץ את המועד להגשת הערעור, הגישו המערער בשם עצמו תוך הצגת ההסבר האמור. משהשתנה כעבור מספר חודשים המצב המשפטי, והמערער חזר לכהן כיו"ר הוועד הנבחר של האגודה (בעקבות פסק הדין מיום 8.4.10 בעמ"נ 729/09), התייתר הצורך בהסבר האמור, והאגודה זכתה באפשרות לערער בשם עצמה על ביטול ההחלטה המאשרת את בקשתה לתיקון צו הרישום. עמד על כך המערער בבקשה שהגיש לבית המשפט ביום 14.4.10 בשם האגודה לשינוי מעמדה בערעור ממשיבה למערערת מס' 1 (סעיפים ב(12)-ב(13) בעמ' 3 לבקשה):

"מדובר בתיק ציבורי, בו החלה האגודה בהתאם לרצון חבריה לתקן את אופן רישומה. ברור שבמצב זה מי שנדרש היה לערער על החלטת כב' הממונה – היתה האגודה. דא עקא שבמועד הנ"ל הופקעה האגודה מידי הנציגים הנבחרים של התושבים, והיתה מנועה מלעשות זאת. תקנות סדר הדין מאפשרות זמן מצומצם לצורך הגשת ערעור על החלטות כב' הממונה. בלית ברירה, ועל מנת שלא לאבד לגמרי את הדברים, הוגש הערעור שלפנינו בתחילה על ידי הח"מ רק בתוקף מעמדו כאדם פרטי. האגודה שנוהלה באמצעות הוועד הממונה החיצוני – נרשמה אז רק כמשיבה.
כעת מששבה האגודה להתנהל באמצעות נציגות נבחרת, עולות הבקשות שיפורטו להלן
".





אמנם בהמשכה של אותה בקשה ציין המערער כי "יעבור כאדם פרטי למעמד של המערער 2". דא עקא, על מנת שמעמד זה של "מערער פרטי" יעטה משמעות מעשית המקנה למערער את הזכות לקדם את הערעור באופן עצמאי ובמנותק מערעור האגודה, אין די בהפרחת טענה בדבר הגשת הבקשה לתיקון צו הרישום על ידי המערער גם בכובעו הפרטי כבעל אחת הדירות במתחם. יש להראות, ראשית, שבמציאות הבקשה אכן הייתה גם בקשה פרטית, ושנית, שאותה בקשה פרטית, ככל שהוגשה למפקח, נדונה ואושרה על ידו. המערער אינו עומד באף לא אחת מדרישות (מצטברות) אלה. פרט להצגתו בשולי חתימתו על הבקשה שהוגשה למפקח לא רק כיו"ר האגודה אלא גם כדייר בבית המשותף, לא נעשה ולא נאמר דבר שיאפשר את העמדת הדיון בפני
המפקח כדיון בבקשה פרטית של המערער לתיקון צו הרישום. יתרה מכך. המערער עצמו נסוג בו מאוחר יותר מהטענה שבכתב הערעור המקורי בדבר סיווג הבקשה לתיקון צו הרישום לא רק כבקשה של האגודה אלא גם כבקשה פרטית שלו. הטענה הושמטה כבר בבקשה הנזכרת (מיום 14.4.10) להפיכת האגודה למערערת. באותה בקשה דיבר אמנם עדיין המערער על מעמדו הפרטי, אולם זאת בלא לנמק את מקור המעמד הנטען, ותוך תיאור הבקשה שהוגשה למפקח לתיקון צו הרישום כבקשה אותה יזם ועד האגודה בראשות המערער (סעיפים ב(2)-ב(3) בעמ' 2). לא ייפלא אפוא כי בהמשך הבקשה הבהיר המערער: "אין ספק שמלכתחילה האגודה היא שהיתה צריכה להגיש את הערעור ולהפקיד את הפיקדון" (סעיף ד(1) בעמ' 3). ואם נותר ספק בדבר, הוא סולק בכתבי הטענות שהגיש המערער לאחר מכן. בהודעת הערעור המתוקנת מיום 8.6.10 צוין אמנם שמו של המערער כמערער מס' 2, אך כבר בפתחה של אותה הודעת ערעור נאמר (בסעיף א(3) עמ' 1): "ההליך שבפני
נו עוסק בבקשה לתיקון צו רישום בית משותף שהגישה האגודה בשם רוב חברי האגודה". בדומה לכך בהמשך הודעת הערעור (סעיף ו(7) עמ' 6): "בעקבות חתימות התמיכה של רוב החברים, ביום כ"ה כסלו תשס"ז (5.12.07) הגישה האגודה למפקח את הבקשה". הדבר חזר על עצמו בסיכומים שהגישו המערערים ביום 12.7.10. כך בסעיף א(3) בעמ' 2 לסיכומים: "ההליך שבפני
נו עוסק בבקשה לתיקון צו רישום בית משותף, שהגישה האגודה בשם רוב חברי האגודה"; וכך בסעיף ו(8) בעמ' 7 לסיכומים: "בעקבות חתימות התמיכה של רוב החברים, הגישה האגודה למפקח את הבקשה ביום כ"ה כסלו תשס"ז (5.12.07)". אף לא מילה אחת על בקשה לתיקון צו הרישום שהגיש המערער כאדם פרטי. לא זו אף זו: חרף אזכור שמו של המערער בכותרת הסיכומים כמערער מס' 2, וחרף הגשת הסיכומים בשם שני המערערים, הובהר בגוף הסיכומים (בסעיף א(11) עמ' 3): "בהליך שבפני
נו האגודה מערערת על שני הטעמים הנ"ל [בעטיים החליטה הממונה על המרשם לבטל את החלטת המפקח – מ.ס.], וטוענת כי אין בהם בכדי להוות עילה לביטול החלטת כב' המפקח". ללמדך כי לא רק שהבקשה שהוגשה למפקח לא הייתה בקשה פרטית של המערער, אלא שתקיפת החלטת הממונה שביטלה את החלטת המפקח לא נעשתה על ידי המערער מכוח מעמדו הפרטי כבעל אחת הדירות במתחם, אלא בשם האגודה ומכוח תפקידו של המערער כיושב-הראש שלה.













הוכחה נוספת לכך מצויה בבקשה שהגיש המערער ביום 23.7.10, בעקבות שתי החלטות של בית המשפט בהן התבקשה "תגובת המערער" לבקשות ביניים שהגישו חלק מהמשיבים. המערער נזעק להגיש בקשה לתיקון טעות סופר שנפלה לדעתו בשתי ההחלטות, בכך שהזכירו את המערער אך לא את המערערת. המערער נימק את בקשתו בכך ש"בתיק זה קיימים שני מערערים: הח"מ כאדם פרטי וכן בנפרד האגודה", והוסיף:

"5.
אין מדובר בשאלה סמנטית בלבד. הערעור אינו הליך פרטי. הוא מוגש על ידי כל נציגי הציבור שנבחרו בתאגיד זה על ידי התושבים להיות נציגיהם הרשמיים כלפי הרשויות השונות.
6.
כל שבעת חברי הוועד, וכל שלושת חברי ועדת הביקורת, שותפים בהחלטה על הגשת ערעור זה ולקיימו בשם רוב חברי האגודה.
7.
ממילא מתבקש בית המשפט לתקן את החלטותיו, כך שייאמר בהם: 'לתגובת המערערים' (בלשון רבים), או לחילופין 'לתגובת המערערת' שהיא המערערת העיקרית בתיק שלפנינו, קרי: האגודה
".

דברים מפורשים אלה מסלקים כל ספק, ומבהירים בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי בניגוד להצגת הדברים בכתב הערעור המקורי (שנבעה כאמור מאילוץ) לפיה מצוי בערעור היבט פרטי של המערער מכוח היותו בעל דירה במתחם, הלכה למעשה הערעור אינו הליך פרטי, וצירופו של המערער כבעל דין בערעור לא נעשה אלא מכוח תפקידו הציבורי כיו"ר האגודה וכמי שהגיש את הערעור בשמה. בהקשר זה אין חשיבות לשאלה האם הבקשה למפקח הוגשה מלכתחילה לא רק בשם האגודה אלא גם בשם המערער כאדם פרטי. גם אם האפשרות השנייה היא הנכונה, עדיין אין בכך לאפשר למערער להגיש את הערעור הנוכחי שלא מכוח תפקידו הציבורי באגודה. מאחר שערעור זה תוקף את החלטת הממונה על מרשם המקרקעין שביטלה את האישור שהעניק המפקח על רישום המקרקעין לבקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף, לא יכול להגיש את הערעור אלא מי שבקשתו אושרה על ידי המפקח. תרופתו של מי שהגיש למפקח בקשה לתיקון צו הרישום אך בקשתו לא נדונה ולא הוכרעה על ידי המפקח – וממילא גם לא על ידי הממונה – אינה בהגשת ערעור על החלטה שלא עסקה בעניינו, אלא פנייה למפקח בבקשה לדון בבקשתו. העובדה, עליה הרחבנו לעיל, שהמפקח דן והכריע רק בבקשת האגודה ולא בבקשת המערער כבעל אחת הדירות, שוללת אפוא מהמערער את היכולת לתקוף את החלטת הממונה בתוקף מעמדו הפרטי.

מאותו טעם יש לדחות את בקשת ההצטרפות לערעור ומתן הארכה, שהגישו חברי האגודה יוסף בן שושן ושמואל טובי. חברים אלה לא הגישו למפקח בקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף. ככל שברצונם לנקוט בהליך עצמאי מטעמם לתיקון צו הרישום, עליהם להגיש למפקח בקשה מתאימה. לא ניתן לעשות את קפיצת הדרך המבוקשת היישר להצטרפות לערעור שאינו עוסק בבקשה לתיקון צו הרישום מטעם חברים אלה אלא בבקשה לתיקון הצו מטעם האגודה, שכיום אינה חפצה עוד בתיקון.

מטעמים אלה אני מחליט למחוק את הערעור. המערער ישלם באופן אישי לכל אחד ממשיבים 1 עד 3 ולמדינה שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪. לכל אחד ממשיבים 4 ו-5, שלא היו מיוצגים, ישלם המערער הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪.

המזכירות
תשלח את פסק הדין לצדדים.








ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ב, 20 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.









עא בית משפט מחוזי 3637/09 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ, משה ברגמן נ' גדעון ברמץ, יואל בר דור, פרידה דור ז"ל ועיזבון שמואל דור ז"ל ואח' (פורסם ב-ֽ 20/11/2011)