פסקי דין על אלון אלוני | פסקי דין על עו"ד אוריאל בן אסולי

50656/08 א     17/11/2011




א 50656/08 אלון אלוני נ' עו"ד אוריאל בן אסולי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 50656-08 אלוני נ' בן אסולי






בפני

כב' השופט
מרדכי בן-חיים

התובע:
אלון אלוני

נגד

הנתבע:
עו"ד אוריאל בן אסולי



פסק דין


מהות התובענה והצדדים לה

בפני
תובענה מתן צו עשה ולחיוב בתשלום כספים שהגיש התובע נגד הנתבע.

התובע רוכש דירה יוצג על ידי הנתבע עורך דין על פי הכשרתו בעריכת הסכם מכר מיום 17.7.07 (להלן: "ההסכם") בגדרו רכש התובע מה"ה אלי ולידיה בן-נעים (להלן: "המוכרים") דירה ביהוד (להלן: "הדירה").

התובע טוען כי הנתבע טיפל ברשלנות והפר את חובותיו המקצועיות כלפיו ובשל כך הבעלות בדירה טרם נרשמה בשמו וכן נגרמו לו הוצאות כספיות ועוגמת נפש.

א.
עיקר טענות התובע

1.
התובע טוען כי הוא ואלי בן-נעים (להלן: "אלי") פנו לנתבע, הציגו בפני
ו את פרטי העיסקה וביקשו ממנו לערוך עבורם את ההסכם ולטפל בכל הדרוש לביצוע עיסקת המכר, וכי הנתבע הודיע להם על הסכמתו לעשות כן.

2.
התובע מוסיף וטוען כי במהלך הפגישה שנועדה לצורך חתימת ההסכם (להלן: "פגישת החתימה") ניהל הנתבע דין ודברים עם המוכרים באשר לסכום שאלו יפקידו בידיו הנאמנות להבטחת התחייבויותיהם כלפי התובע בכל הנוגע למסירת החזקה בדירה ורישומה בלשכת רישום המקרקעין לרבות תשלום של המיסים ותשלומי החובה הנדרשים לשם כך (להלן: "סכום ההפקדה").

לגירסת התובע, בעוד שהמוכרים העריכו כי סכום מס השבח שיחול על העיסקה יעמוד על סך 1,000 דולר וביקשו כי סכום ההפקדה יעמוד על סך 5,000 דולר, הבהיר הנתבע למוכרים כי על פי הערכתו סכום מס השבח עלול להגיע לסך של 2,000 דולר וכפועל יוצא דרש הנתבע כי סכום ההפקדה יעמוד על סך 7,000 דולר, וכי בסופו של יום הסכימו המוכרים להותיר בידי הנתבע סך 7,000 דולר כסכום ההפקדה.

התובע טוען כי חרף העובדות אשר היו לנגד עיני הנתבע ובכללן כי המוכרים חדלו מביצוע תשלומי המשכנתא שרבצה על הדירה וכי ננקטו נגדם הליכים לגביית החוב, עצם קיומה של חבות במס שבח ותשלומי חובה אחרים, בחר הנתבע שלא לבדוק את סכום התשלומים לאשורם.

4.
התובע מוסיף וטוען כי הנתבע לא העמיד אותו על הסיכונים הכרוכים בבסיס ההסכם אשר בגידרו תמורת הדירה רובה ככולה משולמת למוכרים טרם קבלת החזקה בדירה וכי סכום ההפקדה הינו פעוט ביותר.

התובע מוסיף וטוען כי לאחר שמילא את כל התחייבויותיו על פי ההסכם הסתבר לו כי נצברו בגין הדירה תשלומים לעירייה בסך 25,000 ₪ וכן ובעיקר כי מנהל מיסוי מקרקעין קבע שומת מס שבח בסך 125,000 ₪ אשר המוכרים נמנעו ונמנעים מלשלמו.

5.
לטענת התובע משהועמד הנתבע על העובדות לאשורן הוא ביקש להרגיע את התובע בטענו כי ידאג שהמוכרים ישלמו את מס השבח בעוד שהוא, הנתבע, ידאג לפרוע את חובות העירייה מתוך סכום ההפקדה.

בהמשך הדברים משהתמידו המוכרים בהימנעותם מלשלם את סכום מס השבח יעץ הנתבע לתובע כי הדרך היחידה הפתוחה בפני
ו להסדרת העניין תמצא בהגשת תביעה נגד המוכרים לאכיפת התחייבותם וחיוב מנהל מס שבח להמציא את האישור הדרוש לרישום הבעלות בשם התובע.

6.
יתר על כן, כך התובע - הנתבע הבהיר לו כי מחמת מניעותו לייצג את התובע בתביעה נגד המוכרים יעביר הנתבע את הייצוג לעו"ד יניב כהן היושב עימו במשרד (להלן: "עו"ד כהן") בעוד שהנתבע יהא אחראי לניהול התביעה "מאחורי הקלעים".

התובע טוען כי במצב חוסר האונים אליו נקלע הוא סמך על ייעוצו ומצגיו של הנתבע וחתם עם עו"ד כהן הסכם ייצוג הכולל תשלום שכר טרחה לעו"ד כהן וכי האחרון הגיש את התביעה (להלן: "תביעת המוכרים").

7.
להלן טוען התובע כי התחוור לו בדיעבד כי כל המהלך של הגשת תביעת המוכרים לקה בראשיתו בייעוץ וטיפול רשלני מצידו של הנתבע אשר ביקש להסיט מעליו את האחריות.

לעניין זה, טוען התובע כי הסתבר לו כי הסעד לו עתר עו"ד כהן במסגרת התביעה הנ"ל הסתכם בחיוב המוכרים בתשלום סכום הפיצוי המוסכם למרות שהמוכרים היו שקועים כבר לעת ההיא בחובות רבים וכי הנתבע ידע או חייב היה לדעת כי לא יהיה בתביעה זו כדי להביא את המוכרים לקיום התחייבותם.

לא זו אף זו; התביעה נגד מנהל מס שבח הוסרה בסמוך לאחר הגשתה.

8.
התובע טוען איפוא כי הנתבע הפר את חובת הזהירות החלה עליו כלפי התובע כמו גם את חובת הנאמנות בה הוא נושא כלפי התובע. ובהיותו שרוי במודע במצב של ניגוד עניינים לא דאג לקבלת סכום הפקדה אשר יבטיח את מילוי התחייבויות המוכרים במלואן.

9.
התובע טוען כי קיים קשר סיבתי ישיר בין רשלנות הנתבע והפרת חובת הנאמנות שלו מזה ובין הנזקים שנגרמו לתובע מזה.

10.
התובע עתר איפוא לסעדים כדלקמן:

למתן צו עשה לחיוב הנתבע לרשום הזכויות בדירה בשם התובע כשהן נקיות מכל חוב ושעבוד ולשאת בכל התשלומים הכרוכים בכך לרבות התשלומים שחבות תשלומם מוטל על המוכרים.

להשיב לתובע את הוצאותיו.

לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בסך 120,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והסבל הנפשי שנגרמו לתובע משך השנים (להלן: "נזק בלתי ממוני").

ב.
עיקר טענות הנתבע

1.
הנתבע הכחיש את מרבית טענות התובע וכפר בזכותו לקבלת הסעדים להם עתר.

2.
בפתח כתב הגנתו טען הנתבע כי חרף הסבריו לתובע כי אל לו לחתום על ההסכם קודם שייבדקו לאשורם מספר נושאים אקוטיים ובראשם עניין המיסוי – חתם התובע על ההסכם תוך נטילה מודעת ומושכלת של הסיכון שאמנם התממש.

3.
הנתבע טען כי טיפל בהסכם ובעיסקה במלוא האחריות המקצועית המתחייבת, תוך שמירת האינטרסים של התובע.

4.
בהתייחסו לסוגיית הפולמוס סביב סכום ההפקדה טען הנתבע כי אלי בן-נעים (להלן: "אלי") הודיע במהלך הפגישה כי ביקר במשרדי מס שבח וכי הובהר לו לגירסתו כי העיסקה תחוייב במס שבח בסכום המוערך ב-1,000 דולר.

הנתבע טען כי הודעה זו "הדליקה אצלו נורה אדומה" וכי הוא הודיע לצדדים מיד כי יש לבדוק את הסכום המדויק של מס השבח באמצעות משלוח שאילתה לרשויות המס ורק לאחר קבלת תשובה ברורה יוכלו הצדדים לחתום על ההסכם.

5.
הנתבע הוסיף וטען כי דווקא התובע סירב להמתין לתוצאות הבדיקה ודחק לחתימה מהירה על ההסכם תוך שקיבל את גירסת אלי באשר לסכום הצפוי של מס השבח.

6.
הנתבע כפר בטענות התובע לפיה הנתבע הוא אשר כביכול הסתפק בסכום הפקדה בסך 7,000 דולר וטען כי לאור סירובו הבלתי מתפשר של אלי להגדיל את סכום ההפקדה וזאת לאור צרכיו של האחרון לממן תשלום חובות שרבצו עליו ועל הדירה – הסכים התובע ליטול את הסיכון בין היתר בשל העובדה ששווי הדירה היה גבוה בהרבה (כדי 25,000 דולר לערך) מסכום התמורה.

הנתבע טוען כי לאור רצונו הבלתי מתפשר של התובע לחתום על ההסכם ולבצע את העיסקה בכל מחיר. לא נותר לנתבע אלא לנסות ולמצוא פתרון שיאפשר לצדדים את ביצוע התחייבויותיהם תוך צמצום הנזקים האפשריים.

7.
הנתבע הפנה לסעיפים בהסכם המחייבים את המוכרים לטפל בתשלום ו/או פטור מתשלום מס שבח מוקדם ככל הניתן ולא יאוחר מתום 90 יום מיום חתימת ההסכם וכן צייד את התובע ואת אלי במכתב למנהל מיסוי מקרקעין ובו בקשה לבצע שומת מס שבח על ידי מנהל מיסוי מקרקעין בהתאם לקבוע בהסכם.

8.
אשר למעורבותו וחלקו בתביעת המוכרים, טען הנתבע כי הציע לתובע להגיש את התביעה, הפנה אותו לעו"ד כהן ואף הבטיח לסייע ככל הדרוש, הא ותו לא.

9.
הנתבע כפר באחריותו לניהול התביעה על ידי עו"ד כהן.

10.
בנתון לאמור בכתב הגנתו, טען הנתבע כי הוא אינו נושא בכל אחריות כלפי התובע אשר בחר במודע להתעלם מהוראתו של הנתבע שלא לחתום על ההסכם קודם שיתבררו החבויות החלות על הדירה.

11.
הנתבע טוען כי התובע חשף את עצמו לנזק ולא עמד בחובתו להקטין את הנזק שכן נמנע מלאכוף את פסק הדין שניתן נגד המוכרים.

הנתבע כפר בקשר הסיבתי שבין אחריותו הנטענת ובין נזקי התובע וכפר בפרטי הנזק.

12.
בכתב התשובה שהגיש התובע הוכחשה גירסת הנתבע בדבר אזהרתו כביכול של התובע מפני הסיכון שבחתימת ההסכם, ואף כפר בטענתו של הנתבע באשר למידת מעורבותו הזעומה בניהול תביעת המוכרים.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ג.
המחלוקת

הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן:

1.
האם הזהיר הנתבע את התובע מפני הסיכונים הגלומים בחתימת ההסכם טרם מיצוי בחינת חבויות המוכר.

2.
האם סכום ההפקדה נקבע על ידי הנתבע והאם ניתנה הסכמתו של התובע לסכום.

3.
האם הפר הנתבע את חובת הזהירות ו/או חובת הנאמנות שלו כלפי התובע.

4.
האם מעורבותו של הנתבע בטיפול בתביעת המוכרים היה נגוע ברשלנות ו/או בניגוד עניינים.

5.
האם יש לזקוף לחובת התובע הסתכנות מרצון שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי הנטען שבין רשלנות הנתבע מזה ונזקו של התובע מזה ו/או האם נמנע התובע מלהקטין את הנזק.

6.
דיון ברכיבי הסעד.

ד.
דיון וממצאים

1.
גירסת הנתבע בדבר אזהרת התובע מפני הסיכונים

1.1
התובע כפר בגירסת הנתבע לפיה האחרון הזהיר אותו ו/או את המוכרים בדבר קיומו של סיכון כלשהוא בעיסקה ו/או כי אמר להם שישהו את חתימתם על ההסכם עד להשלמת בדיקה נוספת (סעיף 15 לתצהירו ועדותו בעמ' 15 שורות 1-8).

1.2
התובע אף העיד כי בעוד שאצה דרכם של המוכרים לבצע את העיסקה, הרי שהוא התובע לא היה לחוץ (עמ' 12 שורות 17-21).

1.3
הנתבע לעומת זאת טען כי התובע לא שעה לאזהרתו לפיה חתימתו על ההסכם בשלב בו נחתם מהווה סיכון בלתי סביר מבחינתו (סעיף 6 לתצהיר הנתבע).

הנתבע אף טען כי התובע הביע עניין לרכוש את הדירה בהקדם האפשרי (סעיף 15 לתצהירו).

בסעיף 26 לתצהירו חזר הנתבע על גירסתו לפיה התובע סירב להצעת הנתבע "לשקול פניה לשמאי מקרקעין אשר יסייע לערוך את חישוב מס השבח".

1.4
במהלך חקירתו הנגדית הכחיש הנתבע כי במועד הפגישה הראשונה, אלי אמר לו שיש חבות במס שבח, לעומת זאת, במהלך הפגישה השנייה:
"למחרת היום ב-17.7.02 במועד בו הם אמורים לחתום על החוזה ובסוף הם חתמו, ברגע שהוא (אלי) הצהיר שיש מס שבח על הדירה, עצרתי את העיסקה והמלצתי לא לחתום...הצדדים אמרו אנחנו ניקח את החוזה ונלך למישהוא אחר"
(עמ' 29 שורות 10-16).

1.5
בהמשך הילוך חקירתו מבהיר הנתבע:
"הנושא של מס השבח עלה לראשונה ביום החתימה ממש ב-17.7.02, אני הקלדתי את החוזה ואז שהגיע סעיף מס שבח אמר לי בן נעים שיש מס שבח ופה עצרתי את העיסקה"
(שם, שורות 28-31).

עם זאת, בסעיף 18 לתצהירו טען הנתבע כי במהלך הפגישה הראשונה:

"הבהיר לצדדים...כי יש לבדוק את החבות בהיטל ההשבחה ו/או מס שבח".

1.6
הנתבע אף נדרש בעדותו לפולמוס באשר לסכום ההפקדה וטען כי במסגרת הויכוח על סכום ההפקדה הוא, הנתבע נקב בסכום גבוה יותר; "אמרתי לו (לנתבע) שזה (סכום המס) יכול גם להגיע ל-200,000 ₪ ואז התגלע אותו ויכוח...ועד אז אני אומר לצדדים אל תחתמו...אל תחתמו על העיסקה עד שנקבל שאילתא ממס שבח" (עמ' 33 שורות 20-28).

1.7
הנתבע הבהיר בעדותו כי את האזהרה שלא לבצע את העיסקה או לעכב את ביצועה הפנה הן כלפי המוכרים והן כלפי הקונה (בעמ' 36 שורות 19-22).

1.8
בעדותו של אלי לא מצאתי גיבוי לגירסה הממוקדת של הנתבע בדבר אזהרה או למיצער המלצה מפורשת כלפי התובע להימנע מחתימת ההסכם קודם לבירור שיעורי מס השבח, הנה כי כן נשאל אלי:
"ש.
כשאמרת לעו"ד בן אסולי שיכולה להיות חבות שולית במס שבח, מה יעץ לכם עו"ד בן אסולי לעשות?

ת.
הוא אמר לי, יש מס שבח, תבדוק, והוא אמר לי שהוא יעדכן את הקונה".
חילופי דברים אלו נערכו במהלך הפגישה הראשונה (עדות אלי בעמ' 41 שורות 7-14)

ובהמשך:
"עו"ד אסולי אמר לי מההתחלה שצריך לבדוק את זה. אני אמרתי לעו"ד בן אסולי שיש מס שבח והוא אמר לי שצריך לבדוק את זה, אני אומר במילים שלי את מה שעו"ד אסולי אמר"
(עמ' 41 שורות 15-24).

1.9
בהמשך הילוך עדותו טען אלי כי
גם במהלך פגישת החתימה אמר בן אסולי:
"שצריך לבדוק את הנושא הזה, אני לחצתי שם על עו"ד בן אסולי ועל המוכר שיסיימו את זה מהר כי אני הייתי בלחץ ואז החוזה נחתם"
(עמ' 43 שורות 1-6).

בהמשך עדותו נשאל אלי:
"ש.
עו"ד בן אסולי יעץ לכם לפנות בשאילתא למס שבח?"

ת.
אני לא זוכר, עניין אותי הכסף, מעבר לזה שום דבר"
.

1.10
אלי העיד בגילוי לב כי הוא לחץ על סיום העיסקה בו ביום (עדותו בעמ' 42 שורות 14-15, עמ' 43 שורות 5-6) וכן כי העמדת סכום ההפקדה על סך 7,000 דולר בלבד הינה פרי לחציו וצרכיו במזומנים (עמ' 44 שורות 13-16).

1.11
למען שלמות התמונה אציין כי גם המתווך (דוד שאולי) טען בעדותו כי אינו זוכר שהנתבע הזהיר את הצדדים להימנע מחתימת ההסכם בשל סיכוני המיסוי או כי התובע אמר כי הוא לוקח על עצמו את הסיכון (עמ' 7 שורות 24-30).

1.12
על יסוד חומר הראיות שבפני
הגעתי למסקנה כי הנתבע התוודע לעצם קיומה של חבות במס שבח כבר במהלך הפגישה הראשונה, יתר על כן הגם שהנתבע העיד על עצמו כמי שזיהה סיכון הנובע מקיומו של סכום מס שבח העולה בהרבה על הסכום שבו נקב אלי, הרי שלא שוכנעתי כלל ועיקר בגירסתו לפיה הזהיר את התובע מפני משמעות הסיכון הגלום בחתימת ההסכם קודם לברור סכום החבות.

1.13
כמו כן שוכנעתי כי הגם שהנתבע שאף למקסם את סכום ההפקדה הרי שהוא נכנע בסופו של יום ללחצים שהפעיל עליו אלי הן בעצם חתימת ההסכם בו ביום והן באשר לגובה סכום ההפקדה.

על יסוד ממצאים אלו, אני דוחה את טענת הנתבע לפיה התובע לא שעה לאזהרתו ונטל על עצמו את הסיכון שבחתימת ההסכם קודם לברור סכום מס השבח.

1.14
לא זו אף זו; משהודה הנתבע כי הפגישה הראשונה במשרדו נערכה ביום 16.7.02 בעוד שההסכם נחתם במשרדו כבר למחרת ביום 17.7.02 (עדות הנתבע בעמ' 29 שורות 10-15) הרי שהנתבע קיפח במו ידיו את האפשרות למיצוי בדיקת גובה המס באמצעות שמאי מקרקעין (עדותו בעמ' 28 שורות 3-4) וכי גירסת הנתבע לפיה הצדדים אמרו לו כי "ניקח את החוזה ונלך למישהו אחר" (בעמ' 29 שורות 15-16) פעלה מן הסתם לשיבוש שיקול דעתו והעדפותיו המקצועיות של הנתבע אשר כמסתבר, ביכר את ביצוע העיסקה וחתימת ההסכם בתנאי אי וודאות על הסיכון שהצדדים יעבירו את הטיפול לעורך דין אחר.

1.15
ראיה נסיבתית כבדת משקל באשר להעדפת האינטרסים של המוכרים בעיסקה מצויה בעובדה כי על פי סעיף 20 להסכם חוייבו המוכרים להמציא לתובע את אישורי המיסים (ובכללם אישור על פטור או תשלום מס שבח) וזאת במועד תשלום יתרת התמורה בסך של 4,880 ₪ בלבד (סעיף 4.2 להסכם) בעוד שאת מרבית התמורה שילם התובע קודם לכן לצורך סילוק המשכנתא שרבצה על הדירה (סעיף 4.1 להסכם).

1.16
בהינתן כי הנתבע ביקש לרצות את המוכרים אשר לחצו לזירוז סגירת העיסקה, הרי משלא נסתרה גירסת התובע כי מבחינתו לא היתה דחיפות במונחים של מספר ימים – אין מנוס מן המסקנה כי הנתבע פעל בניגוד עניינים.

2.
קביעת סכום ההפקדה

2.1
אין חולק כי סכום ההפקדה שנקבע בהסכם הועמד על סך 7,000 דולר; עמדתי לעיל על עיקרי הפולמוס שקדמו לקביעת הסכום.

2.2
התובע תיאר בעדותו את מהלך הפולמוס הנ"ל והוסיף:
"אני הייתי נוכח אך לא התערבתי בסוף נשאר מה שהוא (הנתבע) כתב בחוזה"
(עמ' 14 שורות 1-9).

2.3
התובע אף טען כי סכום ההפקדה בסך 7,000 דולר היה נקוב בחוזה ולא שונה וכי לא היה כל שלב שבו הנתבע הציע סכום גבוה יותר (עמ' 15 שורות 9-16).

2.4
בסעיף 29 לתצהירו טען הנתבע:
"טענת התובע לפיה הסתפקתי לכאורה בהותרת סך 7,000 דולר בנאמנות בשקר יסודה"
.

ובסעיף 34 לתצהירו טוען הנתבע:
"לאור רצונו הבלתי משתמע לשני פנים של התובע לחתום על העיסקה בכל מחיר לא נותר היה לי אלא לנסות ולמצוא פיתרון המאפשר לצדדים למלא אחר התחייבותי הם...ולקבוע מנגנון שיבטיח ביצועו תוך צמצום נזקים אפשריים, כולם ידועים ומוכרים לתובע..."
.

2.5
במהלך עדותו נשאל הנתבע:
"כיצד הוא בודק כמה כסף צריך להשאיר בפיקדון כשהוא מייצג רוכש דירה אל מול מוכר דירה?"
.
והשיב:
"אני משקלל את הסיכונים הכרוכים בעיסקה ואני מנסה על פי בדיקות מקדמיות שנדרשות כמו הצהרת המוכר על מס שבח האם מס שבח חל אם לאו"
(עמ' 28 שורות 19-28).

2.6
בהמשך הילוך עדותו טען הנתבע כי במסגרת הפולמוס סביב קביעת סכום ההפקדה:
"הצעתי סכום הרבה יותר גבוה אני חושב 20,000 דולר"
(עמ' 33 שורות 20-26).

2.7
בסעיף 25 לתצהירו טען כי המידע שהביא בפני
ו אלי לפיו העיסקה תחוייב במס שבח המוערך ב-1,000 דולר, "הדליקה אצלו נורה אדומה".

2.8
סבורני כי בחומר הראיות קיים בסיס לקביעה כי הנתבע כעולה מעדותו הושפע ממצגו של אלי לפיו:
"אלי יכול להשיג פטור ממס שבח כי הוא מתעסק בהרבה קניות ומכירות של נדל"ן ומבין באופן כללי בנושא זה"
(עמ' 40 שורות 1-3).

2.9
אלי נשאל בעדותו, האם סכום ההפקדה נקבע בהסכמה בינו ובין הנתבע והשיב:
"אני הכתבתי לעו"ד בן אסולי את הסכום והתובע היה בחדר. התווכחנו הרבה אמרתי שאם הם לא מוכנים לקבל את הסכום של שבעת אלפים דולר – אין עסקה"
(עמ' 46 שורות 24-28).

2.10
כאמור לעיל, דחיתי את גירסת הנתבע לפיה הזהיר את התובע מפני ביצוע העיסקה ו/או המליץ שלא לחתום על ההסכם קודם שתתברר גובה חבות המס, כמו כן דחיתי את טענתו לפיה התובע ביקש לחתום על העיסקה בכל מחיר.

2.11
בנסיבות אלו ניכר מעדותם של הנתבע ושל אלי כי העמדת סכום ההפקדה על סך 7,000 דולר בלבד, משולה לתפירת חליפה על פי מידותיו של אלי בלבד, מבלי שהתובע נשאל לגבי עמדתו ו/או ללא שהועמד לנוכח הסיכון הגלום בכך.

לעניין זה אין נפקא מינא לשאלה האם סכום ההפקדה היה רשום בהסכם מלכתחילה (כגירסת התובע) או שהוכנס לחוזה במהלך חילופי הדברים בין הנתבע לאלי (כגירסת הנתבע).

3.
רשלנות והפרת חובת הנאמנות מצד הנתבע

3.1
אין חולק בפני
על העובדה כי הנתבע במעמדו כעורך דין שייצג גם את התובע נושא בחובת זהירות מוגברת כלפי האחרון המתעצמת גם לנוכח חובת הנאמנות הרובצת עליו מכח חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 ובכללי האתיקה הנגזרים ממנו.

3.2
ב-ע"א 2008/07 עו"ד נירה לוטן נ. עיזבון המנוח דוד ירמייב (פורסם בנבו – להלן: "פרשת לוטן") פרש בית המשפט יריעה נרחבת הן באשר לבסיס הנורמטיבי של חובת הזהירות והנאמנות בה חב עו"ד כלפי לקוחו (פיסקאות 52, 51 לפסק הדין ולקט האסמכתאות שם) והן לגבי המעשים והמחדלים העולים כדי הפרת חובות אלו (פיסקאות 53-55 לפסק הדין).

3.3
דומה בעיני כי התנהלותו של הנתבע אשר איפשר את חתימת התובע על ההסכם בתנאי אי וודאות לגבי סיכוניו, העדר מנגנון הולם לניטור הסיכונים והעדפת משאלותיו וצרכיו של אלי (בבחינת המוכרים) – עולה כדי רשלנות והפרת חובת הנאמנות שחב הנתבע כלפי התובע.

3.4
גם בחינת הקשר הסיבתי שבין התרשלותו של הנתבע מזה ובין נזקיו של התובע – מביאה לידי מסקנה כי הקשר האמור מוסד, וכי אמת המידה לקביעה זו נעוץ "במבחן הציפיות שבא לבדוק האם אדם סביר יכול היה לצפות את הנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלותו" (פיסקה 56 לפסק הדין בפרשת לוטן הנ"ל).

3.5
ניסיונותיו של הנתבע לרחוץ בניקיון כפיו ולטעון כי הן התובע והן אלי הפעילו לחץ על הנתבע להשלים באופן מיידי את עריכת ההסכם ו/או כי התובע לא פעל אחר המלצתו החד משמעית של הנתבע לדחות את מועד החתימה עד לקבלת מידע באשר לסכום מס השבח – אינם עולים בקנה אחד עם הממצאים שקבעתי.

כיוצא בזה לא שוכנעתי כי התובע רצה בעיסקה בכל מאודו בשל הרווח הגלום בה.

3.6
גם הטענות המשפטיות (הנכונות לכשעצמן) לפיהן אין לראות בנתבע משום אפוטרופוס של התובע אשר לכשעצמו רשאי ליטול סיכונים כראות עיניו – אינן ישימות לעובדות ולממצאים שקבעתי.

אחזור ואטעים כי חומר הראיות שהובא בפני
מלמד כי התובע בחתימתו על ההסכם במועד ובנסיבות בהן הדבר נעשה, לא פעל על יסוד מידע מלא בדבר עוצמת הסיכון הגלום בכך ו/או תוחלת הסתברותו, וכי מותר הנתבע על התובע נובע מכך שהראשון בהיותו בעל מקצוע בתחום שלגביו התבקשו שירותיו מוחזק כמי שנושא בחובה הינו גם בעל יכולת לנטר סיכונים ולנהוג בנאמנות כלפי לקוחו.

(השוו: ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ. אבן (פד"י נ"ו (5) 365).

3.7
אתייחס בקצרה לעניין מעורבותו הנטענת של הנתבע בהגשת תביעת המוכרים כרכיב עצמאי ביחוס רשלנות;

3.8
בסעיף 50 לתצהירו טען הנתבע כי הפנה את התובע לעו"ד כהן על פי בקשתו של התובע וכי מעורבותו בניהול התביעה הצטמצמה בהבטחתו לסייע בהמצאת חומר רלבנטי זאת ותו לא.

גירסה זו זכתה לתימוכין בעדותו של עו"ד כהן (עמ' 22 שורות 1-2 וכן שורות 10-13) ואף התובע לא כפר בעיקריה (עדותו בעמ' 17 שורות 13-18).

3.9
אין חלק בפני
כי עו"ד כהן ניסח את התביעה וניהל אותה.

3.10
בנסיבות אלו, נחה דעתי כי טיפולו של עו"ד כהן בתביעה לצד מעורבותו הזניחה של הנתבע אינה מהווה עילה לייחוס רשלנות לנתבע.

4.
הוכחת הנזק ודיון בסעדים המתבקשים

4.1
התובע עתר לחיובו של הנתבע בהשבת סכום שכר הטרחה שגבה מן התובע בגין עריכת ההסכם (סך 2,350 ₪) וכן השבת ההוצאות בהן עמד במסגרת ניהול תביעת המוכרים (בסך 5,842 ₪).

4.2
אני רואה לדחות עתירות אלו.


אשר להשבת שכר הטרחה בעריכת ההסכם נחה דעתי כי עקרונות עשיית עושר ולא במשפט ממנה נגזרת סכום ההשבה (השוו: ע"א 9371/00 אלבשארה נ. קוסטדיה פרנציסקה דה טרה סנטה (פ"ד נ"ו (4) 798), אינה מצדיקה השבת שכר הטרחה שכן אין לראות בנתבע אשר טרח בעריכת ההסכם כמי שהתעשר שלא כדין על חשבון התובע.

הוא הדין בדחיית העתירה להשבת ההוצאות בתביעת המוכרים: משפסקתי כי אין לייחס לנתבע מעורבות בהגשת תביעה זו, ניסוחה וניהולה – אין להשית עליו חובת השבה.

4.3
הסעד העיקרי שנתבע על ידי התובע נוסח בסעיף 48.3 לכתב התביעה אשר בקליפת אגוז עניינו במתן צו עשה לחייב את הנתבע להגשים את מטרת ההסכם קרי הבאתו של התובע למצב הדברים שנצפה בהסכם – רישום זכותו כבעלים של הדירה נקיה מכל חובות ושעבודים.

4.4
לכאורה עסקינן בסעד שאין להפנותו כלפי הנתבע שכן חובות אלו הוטלו על פי ההסכם על שכמם של המוכרים (סעיפים 23, 13(1), 8 3 להסכם).

4.5
עם זאת נתפש הנתבע על על הנטען בכתב ההגנה שם נרשם בסיפא לסעיף 59:
"הנתבע יבהיר כי מכל מקום, על פי ההסכם נשוא התביעה, כל שהוטל עליו כבא כוח הצדדים לאחר חתימת ההסכם הוא לפעול לרישום זכויות הבעלות של התובע בדירה בהתקיים כל התנאים הנדרשים המקדימים"
.

4.6
לא נעלמה מעיני העובדה כי בהצהרה זו מובלעת גם הטענה לפיה התחייבותו של הנתבע לבצע את הרישום בשם התובע מותנית בהסדרת חיובי המוכרים ובכללם הטיפול ברשויות המס, ביצוע תשלומי החובה והשגת האישורים הדרושים לרישום.

כלום הדרא קושיא לדוכתא?

4.7
סוגיה דומה עמדה בפני
בית המשפט שדן בפרשת עו"ד לוטן.

בסעיף 57 לפסק הדין שגם בפרשה הנ"ל
ציין בית המשפט:
"ירמייב רכשו דירה בציפייה לקבל דירה נקייה מזכויות צד שלישי ובמקום זאת קיבלו דירה שרובצת עליה משכנתא"
.

בנסיבות אלו קבע בית המשפט:
"ברי גם שעורכת דין סבירה צריכה היתה לצפות כי אם לא תבדוק את מצב הזכויות בנכס...ייתכן שתיגרם 'תקלה משפטית' מעין זו והיא תהיה אחראית לתוצאותיה"
.

יתר על כן, בית המשפט קבע באותה פרשה:
"רשלנות של עורך דין כלפי לקוחו אין בה ככלל כדי להצדיק את הצבתו של עורך הדין ללא הסכמתו בנעליו לקוחו...אין על בית המשפט 'לתור אחר דרכים שאינן מוסכמות על הצדדים להוצאתו של הלקוח מן התמונה בהקשר לחובות שונים של הלקוח ואפילו אלה נוצרו כתוצאה מהפרות או עוולות של עורך הדין'"
(שם, בעמ' 40 לפסק הדין).

4.8
בצומת זו של הדיון אבהיר כי בענייננו מתבקש סעד של צו עשה נגד הנתבע להגשים את ציפיית התובע לרישום זכויותיו בדירה בעוד שבפרשת לוטן התבקש חיוב עורך דין בתשלום סכומים לבנק העצמאות כדי ביטול חובות המשכנתא של הרוכש שם.

4.9
בפרשת לוטן, סבר בית המשפט (ללא שנצרך לקבוע זאת לגופו של עניין) כי רשלנותם המוכחת של עורכי הדין מצדיקה את חיובם בתיקון ההפרה וזאת בין היתר על ידי מתן צו עשה לתשלום יתרת החובות מכח סעיפים 72, 71 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (שם, בעמ' 41, 40 לפסק הדין).

סבורני כי בנסיבות העניין מתקיים טעם מוסרי וענייני לחייב את הנתבע בהגשמת ציפיותיו של התובע להשגת מטרת ההסכם באמצעות צו עשה ולהלן אנמק:

4.9.1
הוכח הקשר הסיבתי שבין רשלנות הנתבע לבין נזקו של התובע המתבטא באי יכולת לרשום את הזכויות בשמו מחמת חוב מס השבח ותשלומי חובה אחרים המונעים את הרישום.

4.9.2
מתקיים בנסיבות העניין העיקרון לפיו
המפר (או המעוול) הינו בחזקת המתקן היעיל ביותר של תוצאות עוולתו הן בשל המניע הברור שיש לו בתיקון ההפרה בהוצאות המינימליות ביותר והן בשל העובדה שהנתבע הכיר כאמור לעיל בחובתו להגשים את מטרת ההסכם כלפי התובע ואין להשגיח בטענתו לפיה התחייבות זו תלויה בתנאים מוקדמים שכן על פי ממצאי הנתבע הוא עצמו תרם באופן משמעותי לאי קיומם במובן זה אין לראות במחדלם של המוכרים לשלם את תשלומי החובה כעילה לניתוק הקשר הסיבתי (השוו: ע"א 6649/96 הסתדרות מדיצינית הדסה נ. גלעד (פ"ד נ"ג (3) 529.

4.9.3
על כך אוסיף כי הנתבע סירב "לנקוף אצבע" בניסיון לממש ולגבות את סכום פסק הדין שניתן לזכות התובע בתביעת המוכרים ואשר היה בו כדי להקטין את נזקו של התובע (סעיף 43 לתצהירו התובע והמוצגים 25, 24).

4.10
עם זאת, משהוכח בפני
כי התובע בבחינת הזכאי הטבעי למימוש פסק הדין נמנע מניסיון לאכוף את פסק הדין שניתן לזכותו נגד המוכרים (עדות התובע בעמ' 17 שורות 19-30) וכי סכום פסק הדין מסתכם לסך של 103,323 ₪ ליום נתינתו (4.1.07 נספח 19 לתצהיר התובע) אני רואה לקבוע כי על מנת לצאת ידי חובתו בהקטנת הנזק על התובע לשאת בסכום של 40,000 ₪ כערכם להיום מתוך כלל עלויות תשלומי החובה הכרוכים בהשגת האישורים לצרכי רישום הדירה בשם התובע ובלבד שסכום זה ישולם על ידי התובע
לנתבע לאחר שזה יבצע את הרישום בשם התובע.

5.
נזק בלתי ממוני

5.1
התובע עתר לפסיקת נזק בלתי ממוני בסכום של 120,000 ₪.

לביסוס זכאותו בפריט נזק זה טען התובע בסעיף 46 לצהירו:
"במהלך כל השנים שחלפו מחשבותי ודאגותי נתונות בעניין זה ועניין זה מדיר שינה מעיני תקופה ארוכה שכן מדובר בהשקעת עיקר חסכונותי"
.

5.2
תיאור זה אינו הולם פסיקת נזק בלתי ממוני בסכום כה ניכר מה גם שעל פי ההלכה בפרשת עו"ד לוטן נקבע כי במצב דברים רגיל אין התרשלות עורך דין חייבת להוביל בהכרח לפיצוי הניזוק בגין עוגמת הנפש שמקורה מבחינה עובדתית באותה התרשלות (שם, בפיסקה 73).

5.3
עם זאת, בשים לב להתנהלותו של הנתבע הן בטיפול מרושל ובלתי נאמן בענייני התובע והן בהתנערותו המתריסה מכל ניסיון לסייע בידי התובע – אני רואה לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום בסך של 10,000 ₪ בגין נזק בלתי ממוני.

6.
סוף דבר

6.1
התביעה מתקבלת ברובה במובן זה שאני מורה לנתבע לבצע לאלתר את כל הדרוש לרישום הבעלות בדירה בשם התובע כשהיא נקייה מכל שעבוד ולשאת בכל ההוצאות ותשלומי החובה הכרוכים בכך בניכוי סך של
40,000 ₪.

6.2
כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 10,000 ₪ בגין הנזק הבלתי ממוני.

6.3
לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את אגרת התביעה וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 12,000 ₪.

הודעה זכות ערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ' חשון תשע"ב, 17 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 50656/08 אלון אלוני נ' עו"ד אוריאל בן אסולי (פורסם ב-ֽ 17/11/2011)