פסקי דין על אוסאמה ריאן | פסקי דין על ספירל זכוכית בע"מ

8551/09 תעא     17/11/2011




תעא 8551/09 אוסאמה ריאן נ' ספירל זכוכית בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



תע"א 8551-09 אוסאמה ריאן
נ' ספירל זכוכית בע"מ




בפני

כב' השופטת
דגית ויסמן
נ.צ. מעוז הלוי (ע)
נ.צ. חגית פורת (מ)

התובע
:
אוסאמה ריאן


נגד


הנתבעת
:

ספירל זכוכית בע"מ




פסק דין


1.
התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, הועסק במפעל של הנתבעת באזור התעשייה ברקן, במשך כשנתיים, מיום 1.6.07 ועד 30.4.09, בנסיבות השנויות במחלוקת. על רקע זה הוגשה התובענה לפיצויי פיטורים ולזכויות נוספות הנובעות מעבודתו וסיומה.

2.
ראיות
א.
מצאנו לפתוח את הכרעתנו בתיאור הראיות שהוצגו בפני
נו, מאחר שיש בכך להבהיר את הקביעות העובדתיות לגופו של סכסוך.

ב.
בפתח הדברים נציין כי היקף הראיות שהוצג בפני
נו היה דל ביותר. משכך הכרעתנו נסמכת בעיקרה על עדויות הצדדים (התובע, באמצעות מתורגמן ומנהל הנתבעת, מר שרון נתן) ועל הכללים הקבועים בדין בכל הנוגע לנטלי ההוכחה.

ג.
המסמכים היחידים שצורפו לתיק הם אלה שצורפו על ידי התובע לכתב התביעה: דוחות נוכחות ידניים, שלטענת התובע ערך בזמן אמת (להלן: דוחות הנוכחות) וחמישה תלושי שכר (לחודשים 6/07, 12/07, 3/08, 7/08 ו - 1/09). לגבי תלושי השכר לא נטענה כל טענה מצד הנתבעת ומכאן יש לראות באמור בהם כמוסכם. הנתבעת התנגדה לקבלת דוחות הנוכחות כראיה, אך מאחר שהתובע התייחס אל דוחות אלה בתצהירו ואף נחקר על האמור בהם בחקירתו הנגדית (סעיף 7 לתצהיר התובע ועמוד 10 לפרוטוקול, שורות 7-11), יש בכך לרפא את הפגם של אי צירוף הדוחות לתצהיר התובע.

זאת ועוד, גם העובדה שהכותרות והרישומים בדוחות נערכו בשפה הערבית אינה פוסלת את הדוחות מלשמש כראיה. נזכיר שהשפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל, לדיון התייצב מתורגמן לשפה הערבית ובנוסף הדוחות נערכו באופן ברור הנהיר לבית הדין.
ד.
הנתבעת הסתמכה בסיכומיה על תמליל של שתי שיחות שהתקיימו עם התובע. מדובר בתמליל שלא הוגש לתיק בית הדין ואינו מצוי בו. עובדה זו הובהרה לצדדים בישיבת ההוכחות. התמליל גם לא צורף לתצהיר מנהל הנתבעת. לתיק בית הדין
גם לא הוגשה הקלטת השיחות. משכך, אנו חוזרים על קביעתנו כי הקלטת או התמליל אינם חלק מחומר הראיות, משלא הוגשו לתיק בית הדין.

3.
הדין החל על הצדדים
בכתב ההגנה נטען כי התובע לא הוכיח שהדין הישראלי הוא החל על הצדדים (סעיף 12 לכתב ההגנה). הנתבעת לא חזרה על טענה זו ומשכך הדיון בטענות הצדדים יהיה על פי הדין הישראלי, כפי שמתבקש על פי ההלכה הפסוקה (בג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו] (10.10.07)).

ומכאן לגופה של תביעה -

העסקתו של התובע
4.
עובד במשכורת - הנתבעת טענה כי התובע הועסק אצלה כעובד חודשי, במשכורת (סעיף 23 לכתב ההגנה). התובע לא הכחיש טענה זו וגרסת הנתבעת מתיישבת עם תלושי השכר. כך למשל, על פי דוח הנוכחות של התובע לחודש דצמבר 2007, בחודש זה הוא נעדר במשך יומיים מהעבודה) אולם שכרו שולם לו במלואו – 3,500 ₪ נטו, בגובה השכר בחודשים שקדמו לכך.

5.
גובה השכר החודשי - מתלושי השכר עולה כי עד ינואר 2009 שכרו של התובע היה 3,500 ש"ח נטו שהם 3,694 ₪ ברוטו והחל מינואר 2009 שכרו עמד על 3,800 ש"ח שהם 4,020 ₪ ברוטו. עוד עולה מהתלושים כי למעט שכר יסוד, לא שולמה לתובע כל תוספת נוספת.

6.
תקופת העבודה - התובע טען כי עבד אצל הנתבעת מיום 1.6.07 ועד 30.4.09. הנתבעת הכחישה הכחשה כללית את תקופת העבודה, אך לא ציינה מהי, לגרסתה. בהתחשב בכך שהתובע הציג תלוש שכר לחודש יוני 2007 ודוח נוכחות לחודש זה וכן דוח נוכחות לחודש אפריל 2009, ובהעדר ראיה לסתור מטעם הנתבעת, אנו קובעים כי תקופת העבודה של התובע אצל הנתבעת היתה מיום 1.6.07 ועד יום 30.4.09.

7.
סיום עבודתו של התובע
א.
בתצהירו, התובע טען שפוטר מעבודתו, לאחר שדרש לקבל לידיו את תלושי שכרו. בחקירתו הנגדית טען שגם חודשיים לפני כן פוטר, על אותו רקע (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 13).

ב.
הנתבעת טענה שהתובע התפטר כדי לעבור למקום עבודה חדש, בו הוצע לו שכר העולה על זה ששילמה לו (סעיפים 17-18 לתצהיר מנהל הנתבעת ועמוד 12 לפרוטוקול, שורות 6-7).

ג.
בכתב ההגנה ובתצהיר מנהל הנתבעת נטענה טענה נוספת לפיה התובע פוטר כדין לאחר שעבר עבירת משמעת ונערך לו שימוע. מנהל הנתבעת חזר בו מגרסה זו בחקירתו הנגדית (עמוד 12, שורה 6), לאחר שבישיבת הקד"מ טען ב"כ הנתבעת כי מדובר בטעות. הגם שיש לתמוה כיצד נחתם תצהיר הכולל טעות כה מהותית לגבי גרסת הנתבעת, ברור כי בישיבת ההוכחות מנהל הנתבע העיד חד משמעית שהתובע התפטר ולא פוטר.

ד.
מעדות התובע עולה תמונה מבולבלת לפיה, לכאורה, פוטר וגם התפטר. כך , למשל, התובע העיד:
"...אמרתי לו שיביא לי לפי החוק עם כל החוקים ואם לא לפי החוק, שיפטר אותי. שיביא לי מכתב פיטורים. אחרי זה אמר לי שלא יביא לי תלוש ושלא מגיע לי תלוש ושהוא לא רוצה אותי."
(עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 2-4)

ובהמשך העיד –

"ש.
אמרת לו שאתה לא יכול ויש לך מישהו אחרת שנותן לך 4,500 ₪ באריאל ואתה רוצה לעבוד שם האם נכון או לא נכון ?
ת.
אמרתי שאם אתה לא נותן לפי תלוש לפי החוקים, תתן לי מכתב פיטורים. כשאני נשאל שוב - לא נכון".
(עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 18-21).

ה.
מעבר לעדות מבולבלת זו, התובע אישר שבמועד סיום עבודתו הבהיר שהמשכורת אינה מספיקה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 14-15 ובשורות 26-28). בנוסף, התובע העיד כי עוד בחודש ינואר 2009 קיבל הצעת עבודה ממכר, וכי ארבעה ימים לאחר סיום עבודתו בנתבעת נענה להצעה זו והחל לעבוד במקום עבודה חדש (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 23-25).

לאור עדותו המבולבלת של התובע בלב השאלה אם פוטר או התפטר ומאחר שעדותו בחלקה תומכת בגרסת הנתבעת, לפיה התובע התפטר לאחר שמצא מקום עבודה ששילם לו שכר גבוה יותר, הגענו למסקנה כי יש לדחות את גרסת התובע שפוטר מעבודתו וכי למעשה התובע הוא שהתפטר מעבודתו אצל הנתבעת. התרשמנו כי התפטרות התובע באה הן על רקע דרישתו לקבל את תלושי השכר וגם בשל חוסר שביעות רצונו מהשכר ששולם לו בנתבעת.
ו.
מאחר שהתובע טען שהוא זכאי לפצויי פיטורים מאחר שפוטר, וגרסה עובדתית זו נדחתה, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.
8.
הודעה מוקדמת
משקבענו שהתובע הוא שהתפטר, יש לדון בטענת הנתבעת לפיה יש לחייב את התובע בתמורת הודעה מוקדמת. בעניין זה התובע העיד כך –


"ש.
נכון שהוא אמר לך שאתה צריך לתת הודעה מוקדמת?

ת.
אמרתי לו שכן. אמרתי לו שאם אלך אתן לו."
(עמוד 7 לפרוטוקול שורות 22-23; וגם בשורות 26-28).


כלומר, התובע התחייב לעבוד בנתבעת בתקופת ההודעה המוקדמת, אולם לא עשה כן. חרף זאת אנו סבורים כי הנתבעת אינה זכאית לתשלום תמורת הודעה מוקדמת מהתובע, נוכח הוראת סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001, הקובעת כי החובה ליתן הודעה מוקדמת לא תחול "על עובד בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה". בנסיבות בהן הנתבעת נהגה שלא כדין, ובמשך מספר חודשים נמנעה מלהעביר לתובע את תלושי שכרו, חרף בקשותיו, אנו סבורים כי לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד עבורה בתקופת ההודעה המוקדמת.

9.
תמורת עבודה בשעות נוספות
א.
התובע טען שעבד במשך 11 שעות מידי יום, אך לא קיבל גמול בגין עבודה בשעות נוספות. לתמיכה בתביעתו צירף התובע את דוחות הנוכחות שערך, במסגרתם פרט את שעות העבודה. יוזכר כי על פי תלושי השכר, לתובע לא שולם כל רכיב שכר למעט שכר יסוד (ר' לעניין זה, הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958).

ב.
הנתבעת טענה שהתובע לא נדרש לעבוד בשעות נוספות וכי קיבל כל המגיע לו על פי דין כעובד חודשי (סעיף 25 לתצהיר מנהל הנתבעת). מנהל הנתבעת העיד (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 9-12):

"ש.
לכתב התביעה צורף רישום של העובד של נוכחות. יש לכם רישומים
שלכם?
ת.
אמרתי לך שהכל מופיע במחשב. כרגע עלי אין.
ש.
יש לך מסמך לסתור את הרישומים של התובע?
ת.
ברור. כרגע לא. ולא הגשתי אותם."


מעדות זו עולה שהנתבעת מחזיקה בידיה דוח נוכחות ממוחשב של התובע, אולם נמנעה מלהגישו לתיק. הלכה היא כי הימנעות בעל דין מהגשת ראיה המצויה בידיו צריכה להיזקף לחובתו (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] (9.5.11)). בנוסף, על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה -

"בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה למעביד." (ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ – אפרים, [פורסם בנבו] (12.11.08))

בעניינו, בידי הנתבעת ישנו רישום שעות העבודה, אך זה לא הוצג. הרישום שהוצג על ידי התובע הינו רישום מהימן ותוכנו לא נסתר. משכך, אנו מקבלים את התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות, ככל שהיא נסמכת על דוחות הנוכחות של התובע.

ג.
כאמור לעיל, התובע טען שעבד 11 שעות ביום. אין חולק, כפי שאף עולה מדוחות הנוכחות, שהתובע עבד חמישה ימים בשבוע. חישובי התובע מבוססים על יום עבדוה של שמונה שעות, ואולם, מאחר שעבד חמישה ימים בשבוע, אורך יום העבודה הוא תשע שעות. כלומר בכל יום עבודה התובע עבד שתי שעות נוספות בשיעור של 125%.


בנוסף, למרות שהתובע צמצם את תביעתו לימי העבודה בפועל, בחישוביו נפלו מספר טעויות. כך, למשל –
ישנם ימים בהם לא עבד בשעות נוספות כלל (למשל, בתאריכים 23.7.07, 1.10.07 -11.10.07, 12.12.07, 19.3.08, 20.10.08); וישנם ימים בהם עבד שעה נוספת אחת בלבד (למשל, ביום 20.3.08, 8.10.08, 13.10.08, 7.12.08 ובכל חודש ספטמבר 2008).

ד.
סה"כ, על פי דוחות הנוכחות, התובע עבד בשעות נוספות כדלקמן –

חודש העבודה
מספר ימי עבודה של 11 שעות עבודה (2 ש"נ)
ימי עבודה אחרים הכוללים שעות נוספות

יוני 2007
20
-

יולי 2007
22
-

אוגוסט 2007
20
-

אוקטובר 2007
10
-

נובמבר 2007
20
-

דצמבר 2007
19
-

ינואר 2008
22
-

פברואר 2008
20
-

מרץ 2008
20
20.3.08
- 10 שעות עבודה (שעה נוספת אחת)

אפריל 2008
21
-

מאי 2008
20
-

יוני 2008
21
-

יולי 2008
23
-

אוגוסט 2008
20
-

ספטמבר 2008
-
-

אוקטובר 2008
13
8.10.08 – 10 שעות עבודה (שעה נוספת אחת);
13.10.08 – 10 שעות עבודה (שעה נוספת אחת);
16.10.08 - 12.5 שעות עבודה

נובמבר 2008
21
-

דצמבר 2008
16
7.12.08 – 10 שעות עבודה (שעה נוספת אחת);
11.12.08 – 14 שעות עבודה

ינואר 2009
21
-

פברואר 2009
20
-

מרץ 2009
20
-

אפריל 2009
16
-

ה.
בגין עבודה בשעות נוספות ביום של 11 שעות עבודה, התובע זכאי ל-2 שעות של 125%.
(1)
בשכר שעתי של 19.95 ₪ (עד יוני 08', שהוא הבסיס לחישובי התובע בסיכומיו), מדובר בתוספת של 49.875 ₪ ליום עבודה (19.95 ₪
x
1.25
x
2 שעות), ואילו בשכר של 20.7 ₪ לשעה (מיולי 08', שהוא הבסיס לחישובי התובע בסיכומיו), מדובר בתוספת של 51.75 ש"ח, על פי אותו חישוב.

(2)
בתקופה שעד יוני 2008, התובע עבד ב – 235 ימי עבודה באורך 11 שעות, על כן הוא זכאי לתוספת בגין עבודה בשעות נוספות בסך 11,721 ₪ (225
x
49.875 ₪) וכן יש להוסיף עוד שעה אחת נוספת מיום 20.3.08, בסך 25 ₪.
סך הכל – 11,746 ₪ בגין תמורת עבודה בשעות נוספות עד יוני 2008.

(3)
בתקופה שמיולי 2008 התובע עבד ב – 170 ימים של 11 שעות, על כן הוא זכאי לתוספת בגין עבודה בשעות נוספות בסך 8,798 ₪ (170
x
51.75 ₪);
עוד יש להוסיף את שני הימים בהם עבד 12.5 שעות, היינו 98.325 ש"ח (=[2
x
20.7 ש"ח
x
125%]+[1.5
x
20.7 ₪
x
150%]) ו – 14 שעות, היינו 145 ₪ (=[2
x
20.7 ש"ח
x
125%]+[3
x
20.7 ₪
x
150%]);
וכן להוסיף את תמורת השעות הנוספות שעבד בימים: 8.10.008, 13.10.08 ו – 7.12.08 (שעה אחת נוספת בכל יום), היינו 77.625 ₪ (=3
x
125%
x
20.7 ₪).
ובסך הכל עבור תקופה זו – 9,119 ₪.

(4)
לאור כל האמור, התובע זכאי לתשלום סך של 20,865 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות.

10.
החזר הוצאות נסיעה
א.
מהראיות עולה שהנתבעת לא שילמה לתובע החזר הוצאות נסיעה. כך עולה מתלושי השכר, בהם לא מופיע תשלום זה. כך אף עולה מעדות מנהל הנתבעת –


"לא שולם בתלוש אבל הוא הגיע עם חברים. הם מגיעים עם רכב אחד שאוסף את כולם. אני מניח שזה בחינם. הוא אף פעם לא ביקש. לא שילמתי לו בתלוש. גם לא שילמתי למסיע." (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 5-8).

ב.
על פי הדין, עובד הזקוק לתחבורה ציבורית על מנת להגיע למקום העבודה, זכאי להחזר הוצאות נסיעה מהמעביד עד תקרה הקבועה בצו ההרחבה (ר' גם הנפסק בע"ע (ארצי) 100/06 עיריית טירה- קשוע, [פורסם בנבו] (22.5.06)).

ג.
לטענת התובע, הוא הגיע לעבודה במונית ונשא בעלות של 7-10 ₪ ליום (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 31-32). גם מעדות מנהל הנתבעת עולה כי התובע נזקק להסעה למקום העבודה והנתבעת לא נשאה בהוצאות אלה. מכאן המסקנה כי יש לקבל את התביעה ברכיב זה.

ד.
איננו מקבלים את טענות הנתבעת שהתובע לא הוכיח את עלות הנסיעה ואת ימי העבודה שביצע בפועל. את ימי העבודה בפועל ניתן ללמוד מדוחות הנוכחות של התובע. את עלות הנסיעה ניתן ללמוד מעדות התובע, שלא מצאנו סיבה שלא לקבלה בנושא זה. נדגיש שהסכום בו התובע נקב אינו חורג מעלות כרטיס "חופשי חודשי" המקובל ברחבי הארץ ומתיישב עם הוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות מעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה.

ה.
נדחית טענת הנתבעת, לפיה מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון. מדובר בתשלום שהוא החזר הוצאות. ככזה, אין מניעה לתשלומו אף לאחר שיחסי העבודה הסתיימו.

11.
דמי הבראה
הנתבעת טענה ששילמה לתובע "מלוא השכר לו היה זכאי על פי הדין שחל על הצדדים" (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת). בחקירתו הנגדית, טען מנהל הנתבעת שאינו יודע אם שולמו לתובע דמי הבראה (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 18) וכי ניתן לבדוק עניין זה בתלושי השכר (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 20). מדובר בטענת הודאה והדחה.

הנתבעת לא הציגה בפני
נו את תלושי השכר של התובע או כל ראיה אחרת ועל כן לא הוכיחה את טענתה ששילמה לתובע דמי הבראה. נזכיר, שהתובע הציג רק מספר תלושים שבהם לא מופיע כל תשלום למעט שכר יסוד.

לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,475 ₪ בגין דמי הבראה, שזהו הסכום הנתבע בגין 10.5 ימי הבראה.

12.
פדיון חופשה
א.
על פי ההלכה הפסוקה, "המנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה מעביר אליו את הנטל להוכחת יתרת החופשה לעובד" (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג 215, 219 (1972)).


כפי שציינו מספר פעמים, הנתבעת לא הציגה כל ראיה בכתב שתמוך בגרסתה העובדתית ובאמור בתצהיר מנהלה. בכלל זה גם לא הוצג פנקס חופשה. משכך, לא מצאנו סיבה שבדין לדחות את תביעת התובע לפדיון 23 ימי חופשה שנצברו לזכותו לאחר כשתי שנות עבודה.

ב.
אנו ערים לעובדה כי מדוחות הנוכחות של התובע עולה שנעדר מעת לעת מעבודתו. יחד עם זאת, לא ניתן ללמוד מהדוחות מה היתה סיבת ההיעדרות (חג, מחלה או חופשה). בנוסף, לא ניתן ללמוד מהדוחות כי בגין העדרויות אלה שולם לו השכר במלואו. גם לא הוצגו תלושי השכר המעידים על תשלום משכורת מלאה גם בחודשים בהם התובע נעדר מהעבודה. לפיכך, אין די בעצם העובדה שהתובע נעדר לעיתים מהעבודה, כדי לקבוע כי הנתבעת שילמה לתובע דמי חופשה כדין.

ג.



הנתבעת לא חזרה בסיכומיה על הטענות שהתובע עבד בימי החופשה המגיעים לו ומשכך איננו נדרשים לדון בטענה זו.

ד.
מכתב התביעה עולה כי נתבע פדיון של 23 ימי חופשה כימי עבודה ולא כימים קלנדריים. מספר ימי חופשה זה אינו מתיישב עם הנקבע בסעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 (14 ימים קלנדריים, בשונה מימי עבודה, לכל אחת מארבע השנים הראשונות לעבודה; דב"ע לא/ 3-1 בראדון – ג'רד, פד"ע ב 121 (1971)). לפיכך, יש לחשב את פדיון ימי החופשה שנתבעו, על פי הדין, היינו כימים קלנדריים. כלומר, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך –
4,020 ₪ (משכורת חודשית)
x
23/30 = 3,082 ₪.
ה.
לסיכום האמור בנושא פדיון החופשה, הנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה ועל כן התביעה לפדיון חופשה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 3,082 ש"ח.

13.
דמי חגים

מאחר שקבענו שהתובע היה עובד במשכורת, היינו עובד חודשי, אינו זכאי לדמי חגים. יובהר כי דמי חגים משולמים לעובד בשכר ואין זה המקרה שלפנינו.

14.
תלושי שכר
התובע לא חזר בסיכומיו על התביעה לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר, על כן איננו נדרשים לדון ברכיב זה.

15.
סוף דבר -
התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים –
א.
תמורת עבודה בשעות נוספות בסך 20,865₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.09 ועד למועד התשלום בפועל.

ב.
פדיון חופשה בסך 3,082 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.09 ועד למועד התשלום בפועל.

ג.
פדיון הבראה בסך 3,475 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.09 ועד למועד התשלום בפועל.

ד.
החזר הוצאות נסיעה בסך 3,381₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.09 ועד למועד התשלום בפועל.

ה.
הוצאות התובע בסך 5,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק.


ניתן היום,
כ' חשוון תשע"ב, 17 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.




חגית פורת, נציגת ציבור (מ)

דגית ויסמן
, שופטת

מעוז הלוי, נציג ציבור (ע)







תעא בית דין אזורי לעבודה 8551/09 אוסאמה ריאן נ' ספירל זכוכית בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/11/2011)