פסקי דין על יוסף אייזין | פסקי דין על עליזה ראובני | פסקי דין על עדה פישמן ואח' | פסקי דין על ברוריה סיבהי | פסקי דין על טליה בת יער סיבהי |

19324-12/09 א     20/11/2011




א 19324-12/09 יוסף אייזין, עליזה ראובני, עדה פישמן ואח' נ' ברוריה סיבהי, טליה בת יער סיבהי








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 19324-12-09 אייזין ואח'
נ' סיבהי ואח'






בפני

כב' השופטת
סמדר קולנדר-אברמוביץ

תובעים
1
.
יוסף אייזין

2
.
עליזה ראובני

3
.
עדה פישמן

4
.
אביגיל ברקוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד אלי מרקוביץ


נגד

נתבעים
1.ברוריה סיבהי
2.טליה בת יער סיבהי
ע"י ב"כ עוה"ד אילן שרקון




פסק דין


1.
התובעים אייזן ראובן, ראובני עליזה, פישמן עדה וברקוביץ אביגיל (להלן: "התובעים") הינם הבעלים המשותפים של חלקה 147 גוש 3936 ברח' סוקולוב 15 פינת רח' סמילנסקי 6 בראשון לציון בת כ- 500 מ"ר.
על החלקה בנוי בית מגורים בן כ- 70 שנה בשטח של 65 מ"ר בחזית הצפון מזרחית. (להלן:"הבית").


ביום 31.1.66 שכר
מר אבנר סיבהי ז"ל, בעלה המנוח של הנתבעת מס' 1 סיבהי ברוריה
את הבית מבעליו דאז (מורישיהם של התובעים הנוכחים) בהתאם להסכם שכירות. המנוח הוכרז כדייר מוגן מכח חוק הגנת הדייר. לאחר פטירתו הפכה אלמנתו, נתבעת מס' 1 לדיירת מוגנת.



תביעה זו הוגשה לסילוק יד ופינוי שכן לטענת התובעים הבית זקוק לצורך עצמי. שלושה דיירים מוגנים נוספים שהיו ממוקמים בחלקה במבנים אחרים הגיעו להסכמים עם התובעים לפינוי בהסכמה תוך קבלת פיצוי הולם. בהתאם לכתב התביעה כל הצעה שהוצעה לנתבעת מס' 1 לפינוי נדחתה על ידה.



עוד פירטו התובעים בכתב התביעה שמבקשים לבצע בניה עצמית במקרקעין.


לגבי נתבעת מס' 2, בתה של נתבעת מס' 1 טענו התובעים שאין לה כל זכויות מוגנות בהתאם לחוק.

2.
הנתבעות בכתב הגנתם פירטו שהסכם השכירות נערך אף בין הנתבעת
לבעלי המקרקעין שכן היתה נשואה אותה עת למנוח והיה ביניהם שיתוף נכסים מלא. כן שילמו הם דמי מפתח בסך 6,000 ל"י והשקיעו בשיפוץ הדירה כ- 3500 ל"י.


הנתבעת מס' 1
חלתה בניוון שרירים בגיל 15 והתקשתה בהליכה. הבית שהינו בית צמוד קרקע עם גישה למכונית מהחניה התאים לצרכיהם ועל כן ביקשו להמשיך ולהתגורר בו.


לגבי נתבעת מס' 2 טענו שהינה בת המתגוררת עם אימה למעלה מחצי שנה ועל כן אף לה זכויות דיירות מוגנת בבית.



כיום הנתבעת מס' 1 הינה נכה 150% אינה שולטת בארבעת גפיה, מתנועעת על כסא גלגלים וזקוקה לסיוע 24 שעות ביממה.



הנתבעות טענו שאכן הועלו הצעות לפינוי על ידי התובעים אולם ההצעות לא עלו על צרכיה המיוחדים של נתבעת מס' 1 המצדיקים מתן פתרון מיוחד למצבה. עוד טענו שלא קמה כל עילת פינוי.

3.
בדיונים שהתקיימו נעשה ניסיון למצוא פתרון דיור חלופי לנתבעות שיהיה מתאים לנתבעת מס' 1 לאור מצבה המיוחד. כאשר לא הוסכם בין הצדדים על פתרון מעין זה, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם. כן הוגשה מטעם התובעים חוות דעת שמאית לאומדן דמי הפינוי הראויים לבית.

4.
בדיון שהתקיים ביום 13.6.11 ומאחר שהוברר שרוב טענות הצדדים הינן טענות משפטיות, הוסכם שיחקר השמאי על חוות דעתו והצדדים יסכמו טענותיהם בהסתמך על כל החומר המצוי בתיק, כולל תצהירים.

5.
אין כל מחלוקת שהנתבעת מס' 1 הינה דיירת מוגנת. משכך השאלה הראשונה הינה האם קמה עילה לפינוייה.



סעיף 131 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 הוא הקובע עילות לפינוי דייר מוגן.
התובעים נסמכים על סעיף 131 (7) הקובע:
"(7) המושכר דרוש לבעל הבית לצורך עצמו, ובעל הבית הודיע לדייר בכתב על נכונותו להעמיד לרשותו סידור חלוף; אולם אם היה המושכר בית עסק -
(א) לא תהיה עילת פינוי אלא אם דרוש המושכר לבעל הבית לקיומו;
(ב) רשאי בית המשפט לסרב לתת

פסק דין
של פינוי אם הוגשה התביעה במטרה להפיק על ידי הפינוי תועלת מן המוניטין שהדייר רכש לעצמו באותו מושכר, וההפסד במוניטין אלה לא ניתן לפיצוי;"



אין כל מחלוקת שהתובעים מבקשים לבנות בנין מגורים חדש בשטח בו נמצא הבית. האם ניתן לקבוע שהבית דרוש לתובעים לצורך עצמם?



איני סבורה כך. סעיף קטן א' קובע במפורש שעילת הפינוי הינה שהמושכר דרוש לבעל הבית לקיומו. לא הוכח כלל בפני
שהבית דרוש לתובעים לצורך קיומם. העובדה שמבקשים לבנות בנין מגורים להם ולילדיהם עדיין אינה מלמדת שהבית נדרש לקיומם.

6.
זאת ועוד סעיף קטן (10) מתייחס במפורש למצב בו בעל בית מבקש לבנות בנין חדש על המושכר וקובע:



"בעל הבית רוצה להרוס את המושכר או את הבנין שבו נמצא המושכר כדי להקים במקומו בנין אחר, או לשנות את המושכר שינוי ניכר או לתקנו תיקון יסודי, וקיבל את רשיון הבניה הדרוש לכך, והודיע לדייר בכתב על נכונותו להעמיד לרשותו סידור חלוף".



מאחר וקיים סעיף המתייחס במפורש למצב בו מבקש בעל הזכויות בבית להקים במקום המושכר בנין אחר יש לפנות לסעיף ולבדוק באיזה מצב מתיר הסעיף פינוי הדייר המוגן. הקביעה בסעיף הינה שהפינוי יהיה רק כאשר ניתן רישיון בניה. משכך וכל עוד לא ניתן רישיון בניה לא קמה עילת הפינוי.



טוענים התובעים בתביעתם שעלויות קבלת רישיון בניה הינן עלויות ניכרות. עדיין אין בכך כדי לשנות האמור באופן מפורש שאינו משתמע לשתי פנים בסעיף. כל עוד לא שונה בחקיקה הסעיף לא אוכל לקבוע שבהעדר רישיון הבניה ניתן לפנות הנתבעת.

7.
בסיכומיהם מפנים התובעים לפסק הדין ברע"א 847/06 מונדרי נ' שיינפלד חברה לבנין והשקעות בע"מ. שם בעל המקרקעין כבר קיבל היתר להריסת הבית ובנית אחר תחתיו, משכך נקבע שאכן יש מקום לפינוי הדייר המוגן. מאחר וכפי שפירטתי לעיל בעניינו טרם התקבל היתר, איני סבורה שניתן לקבוע שהאמור ב

פסק דין
זה מחייב אף במקרה שבפני
.



כן מפנים התובעים לרע"א 1406/10 מודרן בילדינגס הולדינגס (חברה זרה) נ' יהודה לנקרי, תק-על 2010(2), 2129 , 2130 (2010). שם נקבע שהעבודות שבוצעו על ידי הדייר המוגן בדירה הינן למעשה
מהפיכה של ממש בדירה
וכי התנהלות המשיבים בנכס היתה התנהגות מפרה.



במקרה שבפני
אין כל ראיות להתנהגות מפרה של הנתבעת המחייבת פינויה מהדירה.

8.
לאור כל האמור לעיל ומאחר והחוק דורש תנאי אוביקטיבי של רישיון בניה להוכחת רצינות כוונותיו של בעל הבית ויכולת מעוגנת במציאות להוציא כוונותיו מן הכח אל הפועל בטווח זמן הנראה לעין, לא הרימו התובעים נטל ההוכחה להוכחת תביעתם. משכך יש מקום לדחיית התביעה כבר בשלב זה ללא דיון בדיור החלוף שהוצע לנתבעות.

9.
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות. בנסיבות הענין לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,
כג חשוון
תשע"ב,
20 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 19324-12/09 יוסף אייזין, עליזה ראובני, עדה פישמן ואח' נ' ברוריה סיבהי, טליה בת יער סיבהי (פורסם ב-ֽ 20/11/2011)