פסקי דין על סמי זינגר | פסקי דין על דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

109/10 ערר     09/11/2011




ערר 109/10 סמי זינגר נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ





בעניין: סמי זינגר

העורר

נ ג ד
דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

המשיבה
פ ס ק ד י ן

רקע עובדתי ודיוני
1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר מנוי על שירותי המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), ביחס לרכב מ"ר 7439617 (להלן: "הרכב"). המשיבה חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה"), עקב אי כיבוד הוראות חיוב בגין אגרת נסיעות, שהועברו על ידי המשיבה לחברת האשראי של העורר.
2. בכתב הערר, שהוגש ביום 18.1.10 מבוקש לבטל את כל החיובים שנצברו לחובת העורר מעבר לחיובי קרן אגרת הנסיעות. להלן קיצור הטענות שבכתב הערר: ביום 12.1.10 התקשרה אליו פקידה ממשרד עו"ד מלך, המייצג את המשיבה בהליכי גביה, ומסרה על חוב בסך של 1,120 ₪ הכולל חיובים ניכרים מעבר לאגרת נסיעות. העורר טוען כי החיובים מתייחסים לתקופה שבין יולי 2006 ומאי 2008 כאשר בעת הזו כל פרטי ההתקשרות עימו היו מעודכנים, לרבות כתובת ומספרי טלפון. העורר מציין כי במרץ 2009 נפתח על שמו חשבון נוסף אצל המשיבה, שמספרו 367127, בגין רכב חדש, ובגינו חוייב ושילם לפי הכתובת החדשה שלו ולטענתו המשיבה יכולה הייתה למסור לו על החוב המתייחס לרכב הרלוונטי לערר דנן קודם העברת החוב להוצל"פ. העורר מוסיף כי נסיונו לשלם למשיבה ולאחר מכן לבא כוחה, את חלק האגרה שבחוב, נתקל בסירוב.
3. בתגובתה מיום 9.3.10 טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחיית הערר. בין היתר טענה ששלחה את החשבוניות בהתאם לחוק והתקנות וכי כדין חוייב העורר בשל אי תשלום החיובים במועד. המשיבה הוסיפה, כי בהיותו מנוי אצלה הייתה עליו חובה לעדכן על כל שינוי בכתובת וללא קשר לעדכון הרשויות על ידו. המשיבה טוענת כי נעשו על ידה ניסיונות חוזרים לאתר את העורר ולמסור לו על קשיי הגביה בהם נתקלה אולם ללא הצלחה. המשיבה מציינת בעניין זה, כי הקשיים בגביה החלו ביולי 2006. בנוסף מבקשת המשיבה שהוועדה תבחן האם הערר הוגש במועד.
לתגובתה צירפה המשיבה נספחים שונים ובכלל זה את ריכוז החשבוניות, פרטיהן, רישומי הדואר, דו"ח בקשות שירות לפי חשבון.
מנספחים אלו עולה, בין היתר, שחשבון המנוי ביחס לרכב, נפתח ביום 17.3.2004, ונמסרה במסגרתו הכתובת "עמיר מ"ס 1/6 ראשון לציון 75283" (להלן: "הכתובת שבמנוי"), אליה נשלחו כל החשבוניות שהופקו עד להגשת תגובת המשיבה, 19 במספר, החל מחשבונית האגרה נספח א' (מיום 20.5.04) ועד חשבונית הפו"ה נספח יט' (מיום 20.8.09). מרישומים אלו עולה שעשר החשבוניות הראשונות (עד חשבונית י', מיום 21.8.05) שולמו כסדרן ובמועדן. במשך חודשים ארוכים לא בוצעו נסיעות, והחל מחשבונית יא' (מיום 20.7.06) החלו הוראות החיוב לחזור, עד לחשבונית נספח יח' (מיום 20.5.09) ועד בכלל, והמעוות נתקן ביחס לחשבונית נספח יט', ששולמה כנדרש ובמועד, דרך המנוי.
חשבוניות שכללו פו"ה נשלחו לעורר, לכתובת שבמנוי, בדואר רשום, ורישומי הדואר שלצידן מציינים "הנמען לא ידוע" (חשבוניות יד', טז', יט'), למעט אחד המציין "הנמען עזב" (חשבונית טו').
4. ביום 2.3.11 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו שמענו את עדות העורר ואת טענות שני הצדדים.
בפתח הדיון ציין העורר כי נפגע באירוע חבלני בעת ששימש כשוטר, ומאז, ועקב הפגיעה, הוא סובל מבעיות זיכרון. העורר תלה בכך את העובדה שלא פנה למשיבה על מנת להודיע על השינוי בכתובת, אולם בה בעת טען כי לא הייתה כל בעיה לאתר אותו שכן מספרי הטלפון שלו הופיעו במודיעין בזק והיה ניתן להצליב את נתוניו באמצעות מס' תעודת הזהות שהיה מצוי במערכת של המשיבה, במסגרת מנוי חדש.
העורר ציין כי עבר מן הכתובת שבמנוי בשנת 2005/2006 לרחוב וייצמן בראשל"צ, וכי הוא הפעיל שירות דואר עוקב לתקופה הראשונה שאינה כרוכה בתשלום.

לשאלת הועדה מדוע לא כובד כרטיס האשראי, ביולי 2006 כטענת המשיבה, השיב – "הייתה לי תקופה של הסתבכות כלכלית, כפי שציינתי: בשנת 2004 עברתי הליך גירושין שהיה מעורב גם בגילוי תופעת הפוסט טראומה וזה גרם להסתבכות כלכלית שגם הביאה לאי-כיבוד של הכרטיס על סמך חוסר יכולת לפרוע את החיובים. ב-2008 יצאתי מההסתבכות הכלכלית, חידשתי את המנוי אך לא ידעתי על חוב".
לשאלה מדוע המשיך לבצע נסיעות בכביש האגרה בשנת 2006-2007, ביודעו שכרטיס האשראי אינו מכובד ומבלי להסדיר את התשלום באופן אחר, השיב: "בזמן אמת לא ידעתי שהכרטיס לא מכובד, ורק בדיעבד התברר לי".
בא כוח המשיבה נשאל בנוגע לטענת העורר לפיה לאחר העברת החוב לעורך הדין מלך לא התאפשר לו לשלם את חשבוניות האגרה בלבד, או לפצל את החשבוניות המשולבות, הכוללות הן חיוב אגרה והן חיוב פו"ה (נספחים יד', טו' לתגובת המשיבה), והשיב: "קיימת הנחיה חד משמעית בהתאם להנחיות הרשות הממונה לאשר תשלום קרן הנסיעות במידה ולקוח של המשיבה חפץ לעשות כך. עם זאת, עם מעבר החוב לגבייה חיצונית לא קיימים יותר המושגים חשבוניות נסיעה, חשבוניות פיצוי והחזר הוצאות. החוב הופך להיות קרן חוב אחת ומאוחדת. ולכן, כאשר לקוח מבקש לשלם את הנסיעות, מסבירים לו כי לא ניתן לשלם את רכיב הנסיעות אולם יאפשרו לו לשלם סכום כסף השווה לסכום של הנסיעות".

דיון
5. האפשרות שהערר הוגש באיחור, שהעלתה המשיבה, לא בוססה, שכן כל חשבוניות הפו"ה שבמחלוקת חזרו לידי המשיבה, כפי שפירטנו, ואין בפני
נו כל סיבה להניח שהעורר קיבל הודעה על החיובים שבמחלוקת קודם ליום 12.1.10, אז קיבל, לטענתו, את מכתבו של עוה"ד פישר.
6. האחריות לכך שאמצעי התשלום שנמסר במנוי לא היה תקין, מוטלת על בעל המנוי – העורר. אולם, בד בבד, גם המשיבה אינה נקייה מאחריות ואף על כתפיה מוטלות חובות בעת שהיא נתקלת באמצעי תשלום פגום. כאמור, המנוי נפתח ביום 17.3.04 ופעל כשורה עד לחודש יולי 2006, אז הוחזר לראשונה, חיוב אגרה הכלול בחשבונית יא'. בחודש אוגוסט הוחזר החיוב הכלול בחשבונית יב' וכך הלאה, חשבוניות יג' – יז', שבע במספר, כשהאחרונה (כוללת חיוב עמלת החזר) מוחזרת ביום 20.5.08. בכל התקופה הזו, למרות שידעה כי ברשותה אמצעי תשלום פגום, המשיכה המשיבה לשלוח הוראות חיוב לכרטיס אשראי שתועלתו כחספא בעלמא, פעם אחר פעם, בלי לנקוט בפעולה ממשית על מנת לתקן את המעוות. אמנם, טוענת המשיבה, שמרישומיה עולה שנשלחו אל העורר הודעות ואף נעשו ניסיונות ממוכנים לאתרו טלפונית, ברם לא הונחו ראיות של ממש ביחס לפעולות אלו ומידת יעילותן, ומכל מקום גם אם ננקטו פעולות אלו או אחרות על ידי המשיבה, לא היה זה סביר מצידה להסתפק בהן משלא קיבלה משוב מן העורר. מכל מקום, ככל שלא נמסר לה אמצעי תשלום חלופי, היה על המשיבה לפעול מיוזמתה לביטול המנוי, שהרי כל הצדקתו של מנוי מתבססת על כך שבידי המשיבה אמצעי תשלום תקף המאפשר גביה אוטומטית.
בהקשר זה מתאימים דברים שכתבה הוועדה בהחלטה בערר 1202/06 בעניין דוד בן חיים:
"משחתם העורר על הסכם הצטרפות כמנוי ולאחר מכן הפר את הוראותיו, היה על המשיבה, לאחר מספר ניסיונות כושלים (שניים או שלושה) לחייב את כרטיס האשראי, ומשלא הומצאה הוראת הקבע, ליידע את העורר באופן ישיר וודאי, כי הוא מוסר מהמנוי וכי מרגע זה ואילך הוא יחויב ככל לקוח מזדמן אחר ... לא היה זה מתקבל על הדעת מצד המשיבה להמשיך ולחייב את העורר באמצעות כרטיס אשראי הידוע כמשולל תוקף. ... בשלב זה, לכל המאוחר, היה על המשיבה לפעול מיוזמתה לביטול הסכם המנוי בהתאם לסעיף 8 להסכם המנוי וכנובע מחובתו של כל צד להסכם לקיימו בתום לב. בהעדר אמצעי תשלום תקף לא נותר כל בסיס לקיומו של הסכם מנוי..."
להסדר מנוי ללא אמצעי תשלום אין זכות קיום. אמצעי תשלום תקין הינו לב ליבו של הסדר זה שכן כל מטרתו לאפשר גביה אוטומטית של החיובים. אמצעי התשלום שמסר העורר למשיבה לא כובד ובמצב דברים זה היה על המשיבה לנהוג באופן שתואר בהחלטה הנ"ל בעניין בן חיים. גם אם ננקטו על ידי המשיבה פעולות אלו או אחרות לאיתור העורר ויידועו אודות החוב, הרי שהיה על המשיבה, לאחר שחזרו חיובים נוספים, לבטל מיוזמתה את הסדר המנוי ולחייב את העורר כמזדמן. אם הייתה עושה כן, אזי, במסגרת חשבון המזדמן החדש שהיה נפתח, היו חשבוניות האגרה נמסרות ככל הנראה לעורר, שכן כתובתו הרשמית הייתה מעודכנת, והיה עומד לרשותו פרק זמן סביר לצורך התשלום ללא פו"ה.
7. שקלנו את השיקולים שלעיל, מחד – אחריות העורר לאי עדכון אמצעי תשלום תקין ומאידך הימנעות המשיבה מביטול המנוי. מסקנתנו היא שלאחר חזרת שתי החשבוניות הראשונות היה על המשיבה לפעול מיוזמתה לביטול המנוי ואין הצדקה לחייב את העורר בחיובי פו"ה שצמחו עקב אי תשלום חיובי אגרה מאוחרים יותר.
שלוש החשבוניות הראשונות שחזרו הן חשבונות אגרה (יא', יג') ועמלת החזר (יב'), ועל כן יוצא שיש לפטור את העורר ממלוא חיובי הפו"ה שהושתו עליו, שכן אלו כולם באו לעולם במועדים מאוחרים יותר, החל מחשבונית יד' (מיום 20.1.08), כאמור.
8. בהינתן האמור, לא מצאנו צורך של ממש לדון בסוגיית הכתובת, שכן גם אם נניח שהעורר אחראי לכך שהיא לא הייתה מעודכנת – ופורמאלית אכן יש עליו אחריות, נוכח הסכם המנוי, שהעורר מודה שקיבלו – אין בכך כדי לשנות מן האמור ביחס לאחריו המשיבה. רק נעיר בנוסף, שהעובדה שכתובת העורר הייתה מעודכנת כנדרש בתעודת הזהות מחלישה במידת מה את הביקורת שניתן להשמיע כלפיו בעניין זה והדעת נוטה להניח שאכן, כטענתו, הוא לא היה מודע לחובתו לעדכן את המשיבה במישרין וכי הוא הניח שהחשבוניות תישלחנה לפי הכתובת הרשמית.
9. התוצאה היא, אפוא, שהערר מתקבל בחלקו הניכר, ובאופן שחיובי הפו"ה ועמלות ההחזר הרלוונטיים מבוטלים, למעט חיוב עמלת ההחזר הכלול בחשבונית נספח יב' לתגובת המשיבה, שיוותר בעינו. כמובן שעל העורר לשלם את חיובי האגרה שטרם שולמו על ידו שכן הם אינם במחלוקת. כמובן גם שבהתחשב באמור, החיובים הנוספים שהוטלו על העורר על ידי עוה"ד פישר, ריבית הפיגורים ותוספת הפיגור, מבוטלים אף הם.
המשיבה תשלם לעורר הוצאות משפט בשיעור כולל של 300 ₪. את יתרת חובו של העורר, היינו חיובי האגרה שטרם שולמו והחיוב שבחשבונית יב', תקזז המשיבה מתוך ההוצאות שבהן חויבה, ותעביר לעורר את ההפרש.

ערעור על

פסק דין
זה טעון רשות מבית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום: י"ב בחשוון תשע"ב, 09 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים.


עו"ד אינגריד הר-אבן

עו"ד מנחם שח"ק
עו"ד שמרית שלומוביץ' - שטיין
חברת הועדה

יו"ר הועדה

חברת הועדה
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ערר מס' 109/10 (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995


1
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס'
(כביש ארצי לישראל התשנה) - 1995








ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 109/10 סמי זינגר נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/11/2011)