פסקי דין על אושר סויסה | פסקי דין על זוהר פראן | פסקי דין על ניר ארצי | פסקי דין על עוזי מנו ואח' |

17584-10/09 תק     23/11/2011




תק 17584-10/09 אושר סויסה נ' זוהר פראן, ניר ארצי, עוזי מנו ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 17584-10-09 סויסה נ' פראן ואח'






בפני

כב' השופטת
לימור ביבי-ממן


תובע

אושר סויסה


נגד


נתבעים

1.זוהר פראן
2.ניר ארצי
3.עוזי מנו ת.ז. 201511722
4.שומרה חברה לביטוח בע"מ




פסק דין
כנגד הנתבע 3

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר ארעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 15/12/08.

1.
לטענת התובע, במועד הנקוב נהגה ברכבו הגב' נטלי סויסה בשד ' רוקח בתל אביב. לטענתה, לאחר שירדה מהגשר והמשיכה בנסיעה בנתיב, התפרץ לנתיבה משמאל אופנוע הנתבע 3 ופגע ברכבה. לטענתה, היא ירדה מהרכב, הנתבע 3 התנצל על הפגיעה וביקש אותה שלא להזמין משטרה ואולם, לאחר מכן, הוא עלה לקטנוע וברח.

2.
אין עוררין כי מיד לאחר התאונה האמורה פגעו ברכבו של התובע רכבים מאחור בתאונת: "שרשרת" ואולם, לענין הנזקים אשר נגרמו מאחור, הגיעו כלל המעורבים בתאונה – הנתבעים 1, 2 ו – 4 לכלל הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 16/12/10 . לאור האמור , יתרת התביעה , כמו גם

פסק דין
זה, מתייחסים לנזקים אשר אירעו בקדמת רכבו של התובע, אותם מייחס התובע לנתבע 3. לטענת התובע, בנסיבות כפי שפורטו , האחריות לנזקים בקדמת רכבו מוטלת לפתחו של הנתבע 3 אשר עקף את הנהגת ברכבו בחוסר זהירות והתפרץ לנתיב נסיעתה ומשכך על הנתבע 3 לשפותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו כאמור.

3.
לטענת הנתבע 3 , הנהגת ברכבו של התובע ירדה בגשר רוקח והמשיכה בנסיעה בנתיב ואולם, הוא לא היה כלל על הגשר אלא שהוא היה בנתיב אשר הגיע מכיוון נמיר והשתלב לנתיב השמאלי כ – 50 מ' לאחר הגשר. לטענתו, הוא החליק עם האופנוע ואילו הנהגת ברכבו של התובע , אשר לא שמרה על מרחק בינה לבינו כדין- המשיכה בנסיעה ופגעה באופנוע. לטענת הנתבע 3 הוא כלל לא ביצע עקיפה של הנהגת ברכבו של התובע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה ומשכך, דין תביעתו של התובע להדחות.

4.
בדיון אשר התקיים בפני
העידו הנהג ברכבו של התובע – הגב' נטלי סויסה, הנתבע 3 ושאר המעורבים בתאונת השרשרת . כמו כן, הוצגו בפני
תמונות הנזק לרכבו של התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני
.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את תביעת התובע כנגד הנתבע 3
ולהלן יפורטו טעמי.

5.
הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן

ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81

זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פ"ד מ (1)
589,598

כי
:
"
דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא

שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%
"
דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.
6.
מן הכלל אל הפרט –
במקרה המונח בפני
מדובר בגרסה
מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע ומשכך, דין התביעה כנגד הנתבע 3 להתקבל.

אקדים ואציין כי כנגד הנתבע 3 ננקטו הליכים פליליים הנוגעים לתאונה במסגרתם הורשע הנתבע 3. לטענת הנתבע 3 הוא הורשע רק בגין עבירה של מסירת פרטים ואולם, למרות הזדמנות אשר ניתנה לנתבע 3 להמציא את כתב האישום אשר הוגש כנגדו וזאת, על מנת לתמוך בטענתו ולפיה הורשע רק בעבירה של מסירת פרטים בלבד ולא בעבירה הנוגעת לחוסר זהירות בנהיגתו, לא המציא הנתבע 3 את כתב האישום לעיון בית המשפט.
התנהלותו כאמור של הנתבע 3 ומחדלו מהבאת כתב האישום כראייה בפני
בית המשפט, יש בה בכדי להוות חזקה ראייתית הפועלת כנגד גרסתו וממנה עולה כי לו היה מביא הנתבע 3 את כתב האישום הרי שהיה בו בכדי לשלול את גרסתו.
בעניין אחרון זה יפים בעניין דברי בית המשפט
בע"א 548/78,
שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760,
ובע"א 55/89
קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ
פד"י מ"ד(4) 595 602:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".

מן האמור נובע כי ככל הנראה קיימת כנגד הנתבע 3 הכרעת דין פלילית במסגרתה נקבעה אחריותו לתאונה האמורה. הכרעת דין פלילית כאמור , מהווה חזקה חלוטה במסגרת ההליך האזרחי לענין אחריותו של הנתבע 3 לתאונה.

חיזוק לאמור ניתן למצוא אף בכך, שהנתבע 3 המציא לבית המשפט את הטיעונים לעונש וכן, את גזר הדין בתיק הפלילי. מתוך הטיעונים לעונש נמצאתי למדה כי ב"כ המאשימה טען כי הנאשם (הנתבע 3) פגע ברכב התובע – טענה אשר אינה מוכחשת על ידי סנגור הנתבע 3 ואשר עומדת בסתירה לטענתו ולפיה הוא החליק ורכבו של התובע פגע בו.

יתרה מכך, עיון בנזקים אשר ארעו לרכבו של התובע בחלקו הקדמי מעלה כי הנזקים נמשכים מחלקו הצדדי השמאלי לכיוון חלקו הקדמי באופן התומך בהילך התאונה לפי טענת התובע ושולל טענת הנתבע ולפיה החליק והנהגת ברכבו של התובע פגעה בו שאז לכאורה הנזקים אמורים היו להיות בחזית הרכב וכן בחלקו התחתון ולא כפי הנחזה בתמונות הנזק.

בנסיבות האמורות ,הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 3.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 3, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע, בכל הנוגע לחלקו הקדמי של רכבו . לענין זה, תמך התובע את הנזקים לרכבו בחזית הקדמית השמאלית בסך של 1767 ₪
- בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק . משכך הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נזק זה אשר נגרם לו.

כמו כן, תמך התובע נזקו בגין ירידת ערך בסך של 1,212 ₪ בחוות דעת שמאית. אציין כי לענין ירידת הערך, נשאו הצדדים האחרים בתיק בחלקם היחסי בירידת הערך בסך של 800 ₪ ומשכך, הנני קובעת כי התובע זכאי ליתרת ירידת הערך בסך של 412 ₪.
כן, תמך התובע תשלום שכ"ט לשמאי בסך
500 ₪ בחשבונית מס קבלה – אציין כי הצדדים האחרים להליך נשאו במחצית משכר טירחת השמאי בסך 250 ₪ ומשכך, הנני מחייבת את הנתבע 3 בתשלום יתרת שכר הטירחה בסך 250 ₪.
באשר לדרישת התובע לחיוב הנתבע בתשלום בגין הוצאות, טרחה ועוגמת נפש –הרי שהטרחה וההוצאות המיוחדות לא נתמכו בראיות ומשכך לא הוכחו ובאשר לתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש הרי מדובר בתביעה בגין נזקי רכוש ומשכך, אין מדובר בעוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי מיוחד – יחד עם זאת, יובאו הוצאותיו של התובע, הטרחה ועוגמת הנפש לידי ביטוין בפסיקת הוצאות ההליך.

8.
אשר על כן הנני מקבלת
את תביעתו של התובע כנגד הנתבע 3 . הנתבע 3 ישלם
לתובע סך של 2,429 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ( 21/10/09) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישא הנתבע 3 בהוצאות התובע בסך של 500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום,
כ"ו חשון תשע"ב, 23 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 17584-10/09 אושר סויסה נ' זוהר פראן, ניר ארצי, עוזי מנו ואח' (פורסם ב-ֽ 23/11/2011)