פסקי דין על שולמית דואק | פסקי דין על מאיר דואק | פסקי דין על אבשלום דואק | פסקי דין על אריה אקהויז | פסקי דין על דוד אקהויז | פסקי דין על רון דיחנו ואח' |

5691/06 א     23/11/2011




א 5691/06 שולמית דואק, מאיר דואק, אבשלום דואק נ' אריה אקהויז, דוד אקהויז, רון דיחנו ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 5691-06 דואק ואח'
נ' אקהויז ואח'

תיק חיצוני
:



בפני
כב' השופטת נסרין
עדוי

התובעים
1. שולמית דואק
2. מאיר דואק
3. אבשלום דואק


נגד

הנתבעים
1.
אריה אקהויז
2.
דוד אקהויז
3.
רון דיחנו
4. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
5. עו"ד ישי בית און


נגד

צדדי ג'
1. מאיר דואק
2. "שולדר" חברה לבניה בע"מ
3.
דב שולדר
4
. הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ





נגד

צד ד'
מגדל חברה לביטוח בע"מ



החלטה

בפני
י בקשת הנתבעים 4 ו-5 לסילוק התביעה התביעה כנגדם על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית.

בהתאם להחלטתי מיום 15.6.2011, הגישו הצדדים סיכומיהם בשאלה זו.

אקדים ואציין, כי דין הבקשה להתקבל.

רקע בקצרה
1.
המשיבים הינם התובעים בתביעה נשוא התיק שבפני
י. מדובר בתביעה כספית שהוגשה על ידי התובעים בגין כספים ששילמו במסגרת הסדר עם חברת בניה בשם שולדר חברה לבניה בע"מ (להלן: "החברה"), כנגד קבלת דירות בפרויקט מגורים בשם "שער העיר" בנהריה (להלן: "הדירות" ו- "הפרויקט" בהתאמה).

2.
במסגרת התביעה, התובעים העלו טענות כנגד עורכי הדין של החברה בזמנים הרלבנטיים (נתבעים 1-3), בגין אי הפקדת כספי התמורה ששולמו על ידי התובעים, בחשבון הליווי הבנקאי המתנהל (אצל הנתבע 4) והנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך.

3.
בהמשך, התובעים צירפו את המבקשים (הנתבעים 4 ו- 5) כנתבעים נוספים, בין היתר, בעילות תביעה של תרמית, מצג שווא והטעיה, באשר למצבו של חשבון הליווי הבנקאי של הפרויקט.

הנתבע 4 הינו הבנק בו התנהל חשבון הליווי הנ"ל של החברה (להלן: "הבנק") והנתבע 5 שימש ככונס נכסים של החברה בעניין הפרויקט, מכוח מינוי של בית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: "הכונס").

4.
במסגרת הליכי הכינוס, שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, בפני
כב' סגן הנשיא ג' גינת, הגיעו הצדדים לבקשה זו להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של החלטה, מיום 12.6.2003, במסגרתו התחייבו התובעים (המשיבים) לשלם כספים נוספים לקופת הכינוס של החברה, כנגד קבלת הבעלות בדירות (להלן: "הסכם הפשרה" ו - "החלטת המחוזי").

5.
במסגרת תביעה זו מבקשים התובעים לחייב את המבקשים בנזקים הכספיים שנגרמו להם בעקבות תשלום הסכומים הנוספים במסגרת הסכם הפשרה, אשר שימשו, לטענת התובעים, לכיסוי חובות אחרים של החברה ולא לחובות בגין הפרויקט, עובדה אשר נתגלתה להם, לטענתם, מהכרעה שניתנה בתיק אחר שהתנהל כנגד הבנק בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 17101/04).

טענות התובעים

6.
התובעים טוענים, כי הגם שלהסכם הפשרה ניתן תוקף של

פסק דין
בבית המשפט המחוזי, הרי שעילת התביעה כנגד המבקשים אינה עילה חוזית, על דרך בקשת ביטול הסכם הפשרה, כי אם עילת תביעה נזיקית, מכוח עוולת התרמית, מכוחה מבקשים התובעים פיצוי כספי בגין נזקיהם עקב התרמית שבבסיס הסכם הפשרה. משכך, לשיטתם, הסמכות העניינית לדון בתביעה כנגד המבקשים נתונה לבית משפט זה.

7.
לחילופין, טוענים התובעים, כי אף בהנחה שלבית משפט זה לא מוקנית סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד המבקשים, הרי שהתנהגותו של הבנק תעמוד לבחינה במסגרת הודעת צד שלישי שהוגשה בתיק זה ועל כן, מן הראוי לדון גם בתביעה שהוגשה כנגד הבנק.

8.
באשר לכונס נטען, כי תביעה כנגד כונס נכסים ניתן להגיש בכל בית משפט מוסמך ולא רק בבית המשפט שמינה את כונס הנכסים, ומשכך לבית משפט זה יש סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד הכונס.

9.
בהקשר זה מוסיפים התובעים, כי לכונס לא עומדת הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית, מאחר ולשיטתו שלו אינו צד להסכם הפשרה שקיבל תוקף בהחלטת ית המשפט המחוזי וחתימתו עליו הינה רק מתוקף תפקידו ככונס נכסים מטעם בית המשפט ולא כצד בעניין.

טענות הבנק

10.
לטענת הבנק, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה כנגדו, נוכח קיומו של מעשה בית-דין בין הצדדים. לטענתו, החלטת בית המשפט המחוזי, אשר העניקה תוקף שיפוטי להסכם הפשרה, סיימה את הדיון בפלוגתאות שהיו מונחות להכרעתו של בית המשפט המחוזי, ומשכך מהווה מעשה בית- דין.

11.
עוד טוען הבנק, כי לבית משפט זה אין סמכות ליתן החלטה בעניין הנוגע להסכם הפשרה המאושר בהחלטת המחוזי, כל עוד החלטת המחוזי שרירה וקיימת ולא בוטלה על ידו. נטען, כי הסמכות לביטול הסכם הפשרה שבבסיס החלטת המחוזי נתונה לערכאה אשר נתנה את התוקף השיפוטי להסכם הפשרה, דהיינו: לבית המשפט המחוזי, וכי לבית משפט זה אין סמכות לבטל תוקפה של החלטה שניתנה על ידי ערכאה גבוהה יותר.

12.
הבנק טוען כי הדרך הנכונה לתקיפת הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של

פסק דין
, מחמת פגם בכריתת ההסכם, הינה בהגשת תביעה עצמאית לבית המשפט שנתן את פסק הדין וכי לא ניתן לפעול בצורה עקיפה, על ידי הגשת תביעה לבית משפט זה. לעניין זה מפנה הבנק לרע"א 9614/05 רז גל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם, 16.3.2006) וכן ל-ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח (4) 689 (1994).

13.
לטענת הבנק, אין לקבל את טענת התובעים, לפיה עילת התביעה הינה נזיקית ולא חוזית ומשכך אינה נוגעת לתוקפו של הסכם הפשרה. המדובר באיצטלה בלבד, שכן הסעד לו עותרים התובעים – פיצוי כספי בגין הכספים ששילמו במסגרת הסכם הפשרה עקב תרמית בכריתת ההסכם – חותר תחת הסכם הפשרה שאושר בהחלטת המחוזי ואשר תוקפו כ

פסק דין
שריר וקיים, כל עוד לא בוטל.

14.
הבנק מוסיף וטוען כי טענת התובעים, לפיה שאלת הסמכות העניינית מתייתרת נוכח קיומה של הודעת צד ג', במסגרתה תיבחן התנהלות הבנק, הינה טענה חסרת שחר. לשיטתו, ככל שתועלנה טענות בעניין תקיפת התשלומים נשוא הסכם הפשרה, אזי כל עוד הסכם הפשרה עומד בתוקפו, לבית משפט זה לא תהא סמכות לדון בטענות אלה גם במסגרת הודעת צד ג'.

טענות הכונס

15.
הכונס מצטרף לטענת הבנק, כי בית משפט זה אינו מוסמך לבטל החלטה של ערכאה גבוהה יותר וכי קבלת טענות התובעים כמוה כביטול החלטת המחוזי.

16.
גם הכונס, כמו הבנק, סבור כי בעל דין החפץ לבטל

פסק דין
שניתן בהסכמה, מחמת פגם בכריתת ההסכם, עליו להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט שנתן את פסק הדין שביטולו מבוקש.


בענייננו, הכונס טוען, כי כל החלטה של בית משפט זה בעילת התביעה הנזיקית תחייב החלטה באשר לביטול החלטת המחוזי, שכן בית המשפט המחוזי העניק תוקף להסכם הפשרה, וככל שהתובעים טוענים לפגמים בהסכם הפשרה, אזי מדובר בתקיפת החלטת המחוזי, לה ניתן תוקף משפטי.

17.
הכונס מוסיף וטוען, כי לא היה מעורב בשום עסקה עם התובעים באופן אישי וכי פעל אך ורק בכובעו ככונס נכסים מטעם בית משפט ובהתאם לסמכות שהוקנתה לו במסגרת תפקידו. לטענת הכונס, בכדי שיוכלו לנהל הליך כנגדו באופן אישי, יהא על התובעים לקבל את אישורו של בית המשפט המחוזי הדן בכינוס, במסגרתו נוהלו הליכי הכינוס של החברה במשך כל השנים.

דיון והכרעה

18.
בין הצדדים לבקשה זו נערך הסכם פשרה אשר אושר במסגרת החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת הליכי כינוס, וזו לשון ההחלטה:

"על יסוד המוסכם בין הצדדים ולבקשתם, ניתן בזה תוקף של החלטה להסכם הפשרה בין הצדדים שנרשם לעיל, המהווה חלק בלתי נפרד של החלטה זו גופה. בכך מסתיים הדיון בתיקי בש"א 12452/02 12453/02."

הגם שהצדדים לא נדרשו לכך בסיכומיהם, ראיתי לנכון לציין כי החלטת המחוזי המאשרת את הסכם הפשרה, מהווה

פסק דין
, למרות שכותרתה הינה "החלטה".

כאשר ההחלטה שמה קץ להליך המתנהל בפני
השופט ולא נותר לו עוד להכריע במחלוקת בין הצדדים, הרי זה

פסק דין
[ראו: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה, כרך ב' (מהדורה 15, 2007), עמ' 1227]. אין הכותרת של ההכרעה המשפטית היא המסווגת את מהותה כ

פסק דין
או כהחלטה אחרת אלא הסעד שניתן במסגרתה וכאשר הסעד הינו סעד סופי המסיים את ההליכים בין הצדדים, הרי שעסקינן ב

פסק דין
(ראו: משה קשת בספרו הנ"ל, כרך ב', עמ' 1230-1231 והאסמכתאות הנזכרות שם).

19.
בענייננו, להסכם הפשרה ניתן תוקף של

פסק דין
, וככזה יש בו אלמנטים הסכמיים ואלמנטים של

פסק דין
, ומשכך הוא ניתן לתקיפה בשל פגם בהליך השיפוט או בשל פגם בהסכם עצמו [ראו: ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577 (1997)].

כאשר בעל דין מבקש לתקוף את ההסכם עצמו מחמת עילות בדיני החוזים, התקיפה תיעשה לפני בית המשפט המוסמך, בדרך של הגשת תובענה עצמאית לערכאה השיפוטית בה ניתן פסק הדין המוסכם [ראו: רע"א 9614/05 רז גל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל הנ"ל, בג"ץ 6103/93 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מח(4), 591 (1994), וכן אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009), 345-347].

20.
בענייננו, התובעים מבקשים לחייב את המבקשים בפיצוי כספי, בגין טענות של תרמית ומצג שווא, אשר עמדו בבסיס הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, בדרך השבת הכספים ששילמו התובעים בהתאם להסכם הפשרה.

בתביעה זו מבקשים התובעים לתקוף, הלכה למעשה, את הסכם הפשרה שאושר בהחלטת המחוזי, כאשר בפיהם טענות בגין פגמים בכריתת ההסכם, ותקיפה זו יכולה להיעשות אך בדרך של הגשת תובענה בבית המשפט המוסמך, אשר העניק את התוקף המשפטי להסכם הפשרה, הוא בית המשפט המחוזי, ולא בדרך אינצידנטאלית, על ידי הגשת תביעה לערכאה זו, בכסות כזו או אחרת [ראו לעניין זה: ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ (טרם פורסם, 4.3.2010)].



הצדדים לבקשה זו חתומים על הסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, בבית המשפט המחוזי בחיפה ומשכך, תקיפתו של הסכם הפשרה בשל פגם בכריתתו, מקומה בערכאה בה ניתן להסכם תוקף של

פסק דין
ולא בערכאה זו. אין בסמכותו של בית משפט זה לבטל החלטה אשר ניתנה על ידי ערכאה גבוהה יותר.

22.
מצוות המחוקק היא, כי בית המשפט לא יורה על דחיית התביעה רק מפאת העובדה שהוגשה לבית המשפט שאינו בעל הסמכות העניינית לדון בה, שהרי בכך תיחסם דרכו להגיש תביעתו בבית המשפט המוסמך, ובהתאם לתקנה 101 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, על בית המשפט להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך.

אך, מאחר ואין באפשרותי לפצל את כתב התביעה ולהעביר רק את החלק הנוגע למבקשים לבית המשפט המוסמך, הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 4 ו- 5, כך שלתובעים תישמר האפשרות למצות זכויותיהם כנגד המבקשים בפני
הערכאה המוסמכת.

23.
לאור המסקנות אליהן הגעתי כאמור, מתייתר הדיון ביתר טענות הצדדים, אשר אין בהן כדי להשליך על ההכרעה דנן [לעניין העדר חובתו של בית המשפט לדון בכל טענה שהעלו הצדדים ראו: ע"א 4861/05 שיכון עובדים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין – איזור רחובות, תק-על 2008 (3) 2431, 2439 (2008)].

סוף דבר
24.
דין הבקשה להתקבל. הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 4 ו-5.

הנני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לכל אחד מן המבקשים הוצאות בסך כולל של 2,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, תיווסף עליו ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.




ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ב, 23 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 5691/06 שולמית דואק, מאיר דואק, אבשלום דואק נ' אריה אקהויז, דוד אקהויז, רון דיחנו ואח' (פורסם ב-ֽ 23/11/2011)