פסקי דין על נעמי רפאלי | פסקי דין על מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים | פסקי דין על חסיה צוק |

19864-07/09 קג     27/11/2011




קג 19864-07/09 נעמי רפאלי נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, חסיה צוק








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בחיפה



ק"ג 19864-07-09 רפאלי נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
מיכל נעים דיבנר
נציג עובדים – מר פנחס לקריץ
נציג מעסיקים – מר עמי לוי


תובעת

נעמי רפאלי
, ת.ז 006852693
ע"י ב"כ עוה"ד משה לבנת


-

נתבעות
1.מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד תומר אלטוס

2.חסיה צוק
, ת.ז 001013713




פסק דין

פתח דבר
עניינה של תביעה זו במחלוקת לעניין עצם והיקף זכאות התובעת, גב' רפאלי נעמי (להלן – התובעת)
בקצבת שאיר פנסיונר (להלן - קצבת השאירים או הקצבה), בהתאם לתקנון הנתבעת 1 (להלן – מבטחים או הקרן) ומכוח מעמדה כידועתו בציבור של המנוח – מר אפרים צוק ז"ל (להלן – המנוח), אשר הלך לבית עולמו ביום 4.1.07.
בהסכמת הצדדים, נבחנה התביעה דנן בשני שלבים: בשלב הראשון נבחן מעמד התובעת כידועתו בציבור של המנוח. בפסק-דין חלקי מיום 14.12.10 הוכרה התובעת כידועתו בציבור של המנוח לצורך קבלת מחצית קצבת השאירים לפי תקנון מבטחים ללא עיכוב נוסף; בשלב השני, טענו הצדדים בכתב לעניין זכאות התובעת למחצית הנוספת של הקצבה.
לאחר עיון בסיכומי הצדדים זומנו הצדדים לדיון שהתקיים ביום 13.11.11, בו נתבקשו להתייחס לסוגיות משפטיות נוספות, שלא נמצאה להן התייחסות בסיכומיהם.
המחלוקת בה עלינו להכריע כעת הינה, האם התובעת זכאית למלוא הגמלה, שמא היא זכאית למחציתה בלבד, בחלוקה שווה בינה לבין הנתבעת 2, אשתו החוקית של המנוח, ממנה נפרד שנים ארוכות לפני מותו, גב' חסיה צוק
(להלן – חסיה).

העובדות
1.
המנוח נישא לחסיה בשנת 1953, אך הם חיו בנפרד זה מזו משנת 1986, ללא שהתגרשו. חסיה נותרה אפוא אשתו החוקית של המנוח עד סוף ימיו. ברבות הימים, הכיר המנוח את התובעת ובשנת 2004 הם עברו להתגורר יחדיו תוך ניהול משק בית משותף.
2.
אף שניהל חיים משותפים עם התובעת, המשיך המנוח לשלם לחסיה מזונות, ככל הנראה עד יום מותו, כפי שיפורט להלן.
3.
במכתביו מהתאריכים 16.12.04 ו- 16.3.05, הצהיר המנוח בפני
מבטחים כי התובעת הינה ידועתו בציבור החל מחודש 05/2004 והוא מתגורר עימה מאז במגורים משותפים בדירתו ברחוב עקרון 14 בחיפה. המנוח ביקש ממבטחים לעדכן ברישומיה את דבר קיומה של התובעת כידועתו בציבור.
4.
מבטחים הינה חברה בע"מ בניהול מיוחד, המנהלת בין היתר, תכנית פנסיית יסוד ותכנית פנסיה מקיפה במסגרת קרן הפנסיה לעמיתים ותיקים. מבטחים פועלת בהתאם לתקנונה, כפי שהתקין המפקח מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), התשמ"א-1981. אין מחלוקת כי התקנון הרלוונטי החל על הצדדים הוא התקנון האחיד, בנוסחו כפי שהיה במועד פטירת המנוח (להלן – התקנון).

5.
אין מחלוקת כי המנוח היה בחייו פנסיונר של מבטחים, וקיבל קצבת זקנה החל מחודש 12/1987.
6.
לבקשת מבטחים בראשית ההליך, צורפה חסיה כנתבעת נוספת בתיק (ראה החלטה מיום 27.12.09). ההליך דנן התעכב לא מעט על מנת לוודא כי כתבי בית הדין הומצאו לחסיה ועל מנת ליתן שהות בידיה להגיש כתב טענות בתיק. אף על פי כן, חסיה לא הביעה כל עניין בהליך, לא התייצבה לדיונים ולא טענה בפני
נו לזכותה לקצבת השאירים של המנוח, או כל טענה אחרת.



7.
טענות התובעת
א.
התובעת זכאית לקבל את מלוא קצבת השאירים ממבטחים, בהיותה ידועתו בציבור של המנוח, ואין לחלק את הפנסיה בינה לבין חסיה, אשר חרף היותה אשת המנוח במועד פטירתו, לא ראה אותה המנוח כאשתו ואף לא חי עימה מאז שנת 1986. רצון המנוח בעניין זה גובר על כל הוראה אחרת בתקנון מבטחים.
ב.
אין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי משנת 1987, אשר חייב את המנוח לשלם לחסיה מזונות, כדי להעניק לחסיה מעמד 'אלמנת פנסיונר', מה גם שתוקפו של פסק-דין זה פג עם פטירת המנוח.
ג.
חסיה צורפה להליך כנתבעת נוספת, אך לא הביעה בו כל עניין ולא הגישה כל כתב טענות ומשכך אין לבית-הדין סמכות להעניק לחסיה זכויות שלא נתבעו על ידה.
ד.
משהביא המנוח לידיעת מבטחים את דבר קיום התובעת כידועתו בציבור וכזכאית לקצבת השאירים, על מבטחים - אשר ניכתה מקצבת הזקנה של המנוח את דמי המזונות לחסיה - היה להודיע למנוח על המכשול הקיים בתקנון בדבר חלוקת קצבת השאירים בין שתי האלמנות.
8.
טענות מבטחים

א.
משאין חולק כי במועדים בהם ניהל המנוח משק בית משותף עם התובעת, היה המנוח נשוי לחסיה, ואף שילם לה דמי מזונות באמצעות לשכת ההוצאה לפועל בחיפה, על פי פסק-דין של בית-המשפט המחוזי מיום 21.8.87 – הרי שאף חסיה עונה להגדרת 'אלמנת פנסיונר' הזכאית למחצית מקצבת המנוח, בהתאם להוראות תקנון הקרן.

ב.
נפסק לא אחת, כי הקרן מחויבת לפעול אך ורק בהתאם לתקנונה ואינה רשאית לתת גמלה החורגת מהתכנית הפנסיונית המוגדרת בתקנונה או להפלות בין מבוטחיה, שכן "חסד" לאחד הוא על חשבון האחר.

דיון והכרעה
9.
המנוח נפטר, כאמור, בתאריך 4.1.07 ולפיכך בחינת הזכאות לקצבת שאירי המנוח, נבחנת בהתאם להוראות התקנון האחיד החל על אירועים מזכים שמועדם החל מיום 1.10.03. בפרק א' לתקנון נקבע:
"אלמנת פנסיונר" – בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:
(1)
הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;
(2)
הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת הזקנה.
לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי

פסק דין
של ערכאה שיפוטית מוסמכת".

"בת זוג" מוגדרת בתקנון כאחת משתי אלה:

"(1) אשתו של מבוטח או פנסיונר;

(2) מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך".
10.
כבר נפסק, כי הקרן מחויבת לפעול כלפי מבוטחיה אך ורק על פי הוראות תקנונה, ואינה רשאית ליתן זכויות העולות על הקבוע בתקנון ולהפלות בין מבוטחיה (ראה: בג"ץ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(4) 411, ניתן ביום 8.2.06). שיטת הפנסיה שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות מושתת על מספר עקרונות, וביניהם עקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי-שיתופי, עקרון השוויון והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה, תוך התחשבות בטובת כלל מבוטחי הקרן (ראה: דיון (ארצי) נא/7-6 מרים זיו - מבטחים בע"מ, פד"ע כג 493, 496, (1991)).


התובעת – ידועה בציבור של המנוח
11.
בדיון מוקדם שהתקיים ביום 25.11.10 הוחלט שלאחר בדיקה שיערוך ב"כ מבטחים, הוא ימסור הודעה בדבר עמדתו ביחס להכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח. ביום 14.12.10 הודיעה מבטחים כי היא משאירה את ההחלטה בדבר מעמדה של התובעת כידועה בציבור של המנוח, לשיקול דעת בית הדין.
12.
ב

פסק דין
חלקי מיום 14.12.10 נקבע כי התובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח. הקביעה הושתתה, בין היתר, על טענות התובעת המגובות בתצהיר עליו חתמו המנוח והתובעת, במסגרתו ציינו כי הם מתגוררים במגורים משותפים החל מחודש 05/2004, מנהלים משק בית משותף וחיים חיי אישות כבעל ואשה.
13.
לא אחת נפסק, כי על מנת להכיר בבת זוג כידועה בציבור, נדרשת הוכחת שני יסודות מצטברים: קיום חיים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף (כדוג': עא 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, ניתן ביום 9.8.10. להלן – פרשת אריאל),
כאשר קיום שני התנאים העובדתיים האלה ביחסי התובעת עם המנוח – הוכח
כדבעי. חיזוק לקביעה עובדתית זו ניתן למצוא הן בעובדה שהתובעת והמנוח נישאו בשנת 2006 בנישואים אזרחיים והן בבקשה שהפנה המנוח עוד בחייו למבטחים, על מנת שתעדכן ברישומיה את דבר קיומה של התובעת כידועתו בציבור.
14.
משהוכרה התובעת כידועתו בציבור של המנוח והוכיחה מגורים משותפים עימו משך שנתיים רצופות לפחות עד למועד פטירתו – הרי שהתובעת עונה להגדרת 'אלמנת פנסיונר', הקבועה בתקנון הקרן – ומשכך הינה זכאית לקצבת שאירים בגינו.
האם חסיה, עונה להגדרת 'אלמנת פנסיונר'?
15.
אין חולק כי חסיה והמנוח נישאו בשנת 1953 וקשר נישואין זה לא הותר מעולם, אף שלא גרו יחד מאז שנת 1986. אף על פי כן, כאמור לעיל, התקנון קובע חלופה לדרישה לתקופת מגורים משותפים והיא תקופה של תשלום מזונות לפי

פסק דין
של ערכאה שיפוטית מוסמכת.
16.
מבטחים מסתמכת לעניין זה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מתאריך 21.7.87, אשר צורף להודעתה מיום 2.1.11, לפיו חויב המנוח בתשלום מזונות זמניים לחסיה. מבטחים הוסיפה כי המנוח שילם לחסיה מזונות עד למועד פטירתו, וזאת באמצעות לשכת ההוצאה לפועל בחיפה, ומשכך אף חסיה הינה בגדר 'אלמנת פנסיונר'.
17.
התובעת לא חלקה על האמור לעיל, אך טענה כי תוקפו של פסק הדין לזונות פג עם פטירת המנוח, ואף תיק ההוצאה לפועל שפתחה חסיה כנגד המנוח נסגר מחוסר פעילות, כעולה מהחלטות שצורפו לסיכומי התובעת. עיון באותן החלטות מלמד, כי בהחלטה מיום 14.5.09 נרשם, כי בתיק המזונות אין יותר פעילות מזה למעלה משנתיים, ומשכך התיק ייסגר. התובע הלך לעולמו כאמור ביום 4.1.07, כך שהמועד ממנו אין פעילות בתיק תואם את מועד פטירת המנוח, ולא קודם לכך; ללמדנו, כי ככל הנראה המנוח שילם לחסיה מזונות עד למועד פטירתו.
18.
נעיר, כי אמנם בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי מיום 21.7.87 נפסקו לזכות חסיה מזונות זמניים בלבד ונקבע כי פסק-הדין יעמוד בתוקפו עד שיינתן פסק-דין על ידי בית-המשפט המחוזי באותה תביעה, או עד שישונה על ידי בית-משפט באופן אחר; אולם, משלא הוצגה בפני
נו כל ראיה המלמדת על שינוי או ביטול פסק-דין זה, עולה כי עד למועד פטירתו, שילם המנוח לחסיה דמי מזונות, על פי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי משנת 1987. כאמור בתקנון הקרן, תקופה זו באה בחשבון לעניין תקופת המגורים, וכפועל יוצא מכך, אף חסיה עונה להגדרת 'אלמנת פנסיונר' הקבועה בתקנון.
טענת התובעת כי תוקפו של פסק הדין למזונות פג עם מותו של המנוח אין בה כדי להעלות או להוריד לצורך זה, שכן מלכתחילה תכליתו של ביטוח השאירים, היא להגן על מי שהיתה סמוכה על שולחנו של פנסיונר ותלויה בו למחייתה, מפני מחסור כלכלי שנוצר עקב מותו. השווה: דיון (ארצי) נב/69-0 אביבה ליאון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד(1) 458, 464, (1992).
19.
עולה אפוא כי אף חסיה אוחזת כדין בתואר "אלמנת פנסיונר" לצורך התקנון ומכאן עלינו להכריע האם היא אכן זכאית לחלוק עם התובעת את הזכויות הקבועות בו לאלמנת פנסיונר, שמא התובעת זכאית להן לבדה.
חלוקת קצבת השאירים בין האלמנות
20.
סע' 19א(1) לתקנון קובע שכאשר במותו הותיר אחריו הפנסיונר יותר מאלמנה אחת תחולק קצבת אלמנת פנסיונר באופן שווה ביניהן.
21.
משקבענו כי הן התובעת והן חסיה עונות להגדרת 'אלמנת פנסיונר' הקבועה בתקנון, לכאורה מתבקש יישום הוראת סע' 19א(1) לתקנון ולפיה תחולק הפנסיה בין שתי האלמנות. כאמור, כך סבורה מבטחים ואילו התובעת מבקשת לשכנענו כי לא כך הוא במקרה דנן.
22.
לאחר ששקלנו בדבר, אנו סבורים שהצדק עם התובעת ועל כן זכאית היא למלוא קצבת השאירים ממבטחים, הכל כפי שנפרט להלן.
הוראת סע' 36(ב) לחוק החוזים ויישומה במקרה הנדון
23.
פרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (לעיל ולהלן – חוק החוזים), עוסק בחוזה לטובת אדם שלישי וקובע את הכללים שיחולו עליו. הוראות תקנון קרן הפנסיה, שהינו למעשה חוזה בין העמית בקרן הפנסיה לבין הקרן, ככל שהן מקנות זכויות לשאירי העמית, הרי הן בבחינת חוזה לטובת צד שלישי. הכלל, הקבוע בסע' 34 לחוק החוזים, הוא שלצד השלישי – המוטב – היודע על קיומו חוזה לטובתו, עומדת הזכות לדרוש קיום החיוב. חריג לכלל נמצא בסע' 36(ב) לחוק החוזים, הקובע כך:
"(ב)

בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו.

"
24.
הוראת סע' 36(ב) לחוק החוזים יוחדה אפוא למקרים בהם יכולת המוטב לתבוע את זכותו על פי חוזה בין הנושה לבין קופת הגמל, חברת הביטוח וכיו"ב, קמה רק לאחר מות הנושה. עד למותו של הנושה אין למוטב אלא ציפייה לקבל בבוא העת את זכויותיו על פי החוזה וזכותו חשופה לשינוי עד ליום מותו של הנושה (ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה (תשנ"ה), דין הוצאה לאור בע"מ (להלן – שלו), בעמ' 446). סע' 36(ב) לחוק החוזים נותן אפוא לנושה את האפשרות לשנות עד ליום מותו, את זהות המוטבים שייהנו מזכויות השאירים לאחר מותו.
25.
הנתבעת ביקשה להפנותנו לסעיף 16(ג) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשנ"ה-1995 ותקנה 41כה(א) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964, הקובעים כי זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לא ייקבעו אלא בתקנונה

, אלא שבית המשפט העליון קבע כי מאז נחקק חוק החוזים מצויה בכל תקנון קרן פנסיה הסמכה עקרונית של עמית בקרן להחליף את המוטבים (ע"א 233/98 כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים, פ"ד נד(5) 493, (2000), בסע' 17. להלן – פרשת כץ).
עוד טענה הנתבעת שפסק הדין בפרשת כץ ניתן בתקופה שקדמה לתקנון האחיד ולכן אינו חל על המקרה הנדון, אלא שאנו לא מצאנו אבחנה רלוונטית בעניין זה, כל עוד לא נקבעה בתקנון האחיד הוראה המסייגת את תחולת סעיף 36(ב) לחוק החוזים (ראה להלן).
26.
העמית מוסמך אפוא לשנות מוטבים הזכאים לפנסיה לעת מותו, אלא שההסמכה כפופה למספר מגבלות, כדלקמן:
א.
תקנון קרן הפנסיה אינו מכיל הוראה, השוללת את תחולת הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים (שהינה הוראה שניתן להתנות עליה: שלו, בעמ' 447);
ב.
המוטב, אליו מבקש העמית להסב את קצבת השאירים, נמנה עם השאירים הזכאים כהגדרתם בתקנון הקרן;
ג.
ככל פעולה חוזית, עליה להלום את הוראת סע' 39 לחוק החוזים ולכן ההעברה למוטב האחר אסור שתפגע בעקרון תום הלב, העשוי להגן על המוטב המקורי מפני שינוי.
(ראה: פרשת כץ, סע' 11, 15, 18 לפסק הדין; פרשת אריאל).
27.
לאחר שבחנו את מכלול הראיות שהובאו בפני
נו, נחה דעתנו כי המנוח אכן ביצע עוד בחייו פעולת החלפת מוטבים, בכך שהסב את הזכאות לקצבת שאירים לידועתו בציבור תחת אשתו החוקית, חסיה, ובמקומה. להלן יפורטו הנימוקים לכך.
א.
ביום 12.12.04 חתמו התובעת והמנוח על תצהיר משותף בו הצהירו על התקשרותם, ממאי 2004, על מנת לחיות יחדיו כבעל ואישה לכל דבר ועניין ועל ניהול משק בית משותף. באותו תצהיר, הבהירו המנוח והתובעת שהם מגישים את התצהיר למבטחים על מנת שתרשום עובדה זו בפני
ה. כעולה ממכתביו של ב"כ התובעת למבטחים (נספח ג' לכתב התביעה ומכתב נוסף שאוזכר בו), מיד לאחר חתימת התצהיר הוא אכן הועבר למבטחים על מנת שהתובעת תרשם כידועתו בציבור של המנוח. מבטחים לא הכחישה קבלת מכתבים אלו.
ב.
אמנם במכתבים הנ"ל של ב"כ המנוח למבטחים לא נתבקשה מבטחים במפורש להחליף מוטבים, אך מכלל החומר שבפני
נו עולה כי זו היתה מטרת ההודעה. מסקנה זו נתמכת בראיות חיצוניות המלמדות ללא ספק, כי כוונת המנוח היתה לבצע פעולת החלפת מוטבים בין חסיה לתובעת ולא לחלק בין את שתי האלמנות את קצבת השאירים. נפרטן להלן.
ג.
בין המנוח לתובעת נערך ביום 22.3.06 הסכם ממון, במסגרתו נרשם בסעיף 7(ג) כדלקמן: "אפרים (המנוח, מ.נ.ד.) מתחייב להודיע על קיומו של הסכם זה למבטחים על מנת להבטיח את תשלום הפנסיה לנעמי (התובעת, מ.נ.ד.) באם אפרים ילך לעולמו לפני נעמי".
ד.
בצוואה שהותיר המנוח אחריו נרשמו, בין היתר, הדברים הבאים:
"2. הדירה שרכשתי... אני מוריש לאשתי הידועה בציבור נעמי רפאלי
...

...

7. אסור לבני עומר להעביר כל רכוש ו/או כסף בכל צורה שהיא אותו הוא יורש ממני לאמו חסיה צוק
או לאחיו נחשון ועל מנהל העיזבון לוודא שהוראה זו תקויים הלכה למעשה. למען הסר ספק בני עומר יקבל את הכספים רק לאחר פטירתה של חסיה צוק
ועד אז הכספים יהיו בנאמנות מנהל העיזבון.
8. אני אוסר איסור מוחלט הן על בני עומר והן על מנהל העיזבון לשלם תשלומים כלשהם לחסיה צוק
– נפרדתי ממנה לפני שנים רבות, אינני מכיר בה כאשתי, מיררה את חיי, קיבלה ממני מספיק ועל כן אני מבקש לכבד את רצוני זה אפילו אם היא תגיש תביעה למזונות – אין להכיר בתביעה כזו.
"
28.
האמור לעיל, מלמד כי כוונת המנוח היתה כי קצבת השאירים תוענק לתובעת בלבד ולא לחסיה, אף שלא ציין זאת במפורש במכתבו למבטחים. לטעמנו, נוכח העיקרון של הגשמת רצון המת, יש ליתן עדיפות לתוכן על פני הצורה וככל שרצונו של המת אינו נוגד את החוק, אין לסכלו בשל נימוקים פורמאליים. בע"א 719/97 אהרון נ' אהרוני, פ"ד נד(3) 469, 479 (2000), הלך כבוד הנשיא (כתוארו אז) ברק אחר דבריו של הש' ח' כהן, אשר קבע:
"...לא הצורה עיקר אלא התוכן, לא הקנקן אלא מה שיש בו; וכמו דיני היושר מימי עולם, כן המחוקק דנא מביט אל כוונת העושה ולא אל צורת המעשה
" (ע"א 869/75 בריל נ' היועץ המשפטי לממשלה על-ידי האפוטרופוס הכללי [9], בעמ' 101).
29.
בהתאם נקבע כי יש להפעיל גישה זו, ביתר שאת, בדיני הצוואה. אף אנו סבורים כי במקרה הנדון, כאשר מצווים אנו לכבד את רצונו של המת ולהגשימו, מחויבים אנו לעשות כן תוך דגש על תוכן הדברים המפורשים שאמר בחייו. מדברים אלו אנו למדים בבירור וללא ספק, כי הודעת המנוח למבטחים, אף שלא ציין בה במפורש את רצונו בהחלפת המוטבים, הרי שלמטרה זו נועדה. דבריו של המנוח בצוואתו אינם מותירים מקום לספק והם מורים מפורשות, לא זו בלבד שהוא רואה בתובעת כמוטבת היחידה לאחר מותו אלא שהוא מבקש שחסיה לא תהנה מכספים הקשורים בו לאחר מותו. מבחינה מושגית ביצע המנוח פעולת החלפת מוטבים ובכך הוא ביקש להסב את הזכאות לקצבת השאירים לתובעת תחת אשתו החוקית, חסיה.
30.
עולה כי התנאים שנקבעו בפרשת כץ להחלפת מוטבים מכוח סע' 36(ב) לחוק החוזים, התקיימו במקרה דנן:
א.
מבטחים לא הצביעה על קיומה של תניה בתקנונה הנוגדת את הוראת סע' 36(ב) לחוק החוזים.
ב.
משנקבע כי התובעת הינה אלמנת פנסיונר בהתאם לתקנון מבטחים, הרי שהחלפת המוטבים נותרה בגדרי הוראות התקנון ואין מדובר בפעולה שיש בה כדי להעמיס על מבטחים התחייבות כספית החורגת מתקנונה. ולמען הסר ספק - קביעתנו כי התובעת זכאית למלוא קצבת השאירים משמעה כי הנתבעת 2 - גב' חסיה צוק
– אינה זכאית לקצבת שאירים בגין המנוח.
ג.
אף עקרון תום הלב התקיים בענייננו. בפרשת אריאל קבע בית המשפט העליון, שכאשר חי המנוח שנים ארוכות בנפרד מאשתו החוקית ומנגד יצר תא משפחתי אמיתי עם הידועה בציבור, אין לראות כחוסר תום לב את הודעתו על החלפת המוטבים לצורך קצבת שאירים. הדברים יפים במידה שווה גם לענייננו. נציין בהקשר זה, שנוכח החלטתה של חסיה לא לטעון טענותיה בהליך ולא לעמוד על זכותה למחצית קצבת השאירים לפי התקנון, אין אנו מוצאים לנכון לדון בשאלת נפקות תשלומי המזונות שקיבלה מהמנוח עד ליום מותו, לצורך יישום חובת תום הלב במקרה הנדון.
31.
כיוון שהראיות שהוצגו בפני
בית הדין מלמדות בבירור על רצונו של המנוח להסב את קצבת השאירים לתובעת ומנגד, לחסיה ניתנה ההזדמנות להתייצב להליך ולטעון לזכויותיה והיא לא הביעה כל עניין בהליך - יש להעדיף את עקרון הגשמת רצון המנוח בעניין זה על פני האינטרס האפשרי של חסיה, שלא הוצג בפני
נו כלל.
32.
לפיכך, אין להחיל את הוראת סעיף 19א(1) לתקנון על המקרה דנן, ויש לזכות את התובעת בלבד במלוא קצבת השאירים בגין המנוח.
סוף דבר
33.
על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת ונקבע בזאת, כי התובעת הינה המוטבת היחידה לצורך קצבת השאירים של המנוח מהנתבעת 1 ואילו הנתבעת 2 אינה זכאית לקצבת שאירים מהנתבעת 1 בגין המנוח. לפיכך, אנו מורים לנתבעת 1 לשלם לתובעת את מלוא קצבת השאירים לה היא זכאית החל ממועד פטירת המנוח בתאריך 4.1.07, לאחר הפחתת הסכומים ששולמו לה מאז פסק הדין החלקי ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד בו היתה אמורה הפנסיה להיות משולמת ועד למועד התשלום בפועל.
34.
מבטחים פעלה בהליך זה בתום לב ומכוח חובתה למצות את בחינת מסגרת ההתחייבויות שלה כלפי מי מהאלמנות לפי תקנונה, בהתאם לנתונים שהיו בפני
ה. בנסיבות אלו, תישא מבטחים בהוצאות התובעת בסכום מופחת בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
35.
זכות ערעור לבית הדין הארצי, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, א' בכסלו תשע"ב, 27 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.




מיכל נעים דיבנר
שופטת

פנחס לקריץ
נציג עובדים

עמי לוי
נציג מעסיקים







קג בית דין אזורי לעבודה 19864-07/09 נעמי רפאלי נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, חסיה צוק (פורסם ב-ֽ 27/11/2011)