פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על שמואל לנדאו | פסקי דין על חיים אטיאס | פסקי דין על הכשרת היישוב חברה לביטוח | פסקי דין על מוחמד זועבי |

10174-02/11 עא     30/11/2011




עא 10174-02/11 כלל חברה לביטוח בע"מ, שמואל לנדאו נ' חיים אטיאס, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, מוחמד זועבי








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 10174-02-11 לנדאו ואח' נ' זועבי


30 נובמבר 2011


בפני

הרכב כב' השופטים:
כב' השופט יגאל גריל
, ס. נשיאה [אב"ד]
כב' השופט עודד גרשון
כב' השופטת יעל וילנר


המערערים:
1
.
כלל חברה לביטוח בע"מ
2.

שמואל לנדאו
ע"י ב"כ עו"ד ג. אגברייה ואח'


נגד

המשיבים:
1. חיים אטיאס
2. הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ח. דבאח

3. מוחמד זועבי
ע"י ב"כ עו"ד טועמה עודה




פסק דין


השופט י. גריל, ס. נשיא (אב"ד)

א.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת שושנה פיינסוד-כהן) מיום 2.1.2011 בתיק אזרחי 3657/06 לפי נקבע שעל המערערים בלבד לפצות את המשיב מס' 3 (התובע) בגין נזקי תאונת הדרכים מיום 30.10.2005, ואילו המשיבים מס' 1 ומס' 2 הופטרו מכל חבות בגין תאונה זו.

ב.
אלה הנסיבות הצריכות לענין :

התובע עבד במועד התאונה בעסק משפחתי של תיקוני תקרים והחלפת גלגלים לציוד כבד.

ביום התאונה התקשר המשיב מס' 1, נהג המערבל (חיים אטיאס
), לתובע והודיע לו כי נגרם תקר למערבל הבטון שלו המבוטח כדין על-ידי המשיבה מס' 2.

עקב התקר עמד המערבל בצד ימין של הכביש. התובע פירק את הגלגל התקור והרכיב את הגלגל הרזרבי, בעוד המשיב מס' 1 הציב משולש כדי להזהיר את כלי הרכב החולפים בכביש. או אז התרחשה התאונה בעטיה נפגע התובע.

ג.
לגבי אופן התרחשות התאונה הוגשו שתי ראיות לעיונו של בית משפט קמא מבלי שנשמעו עדויות. באשר לתיאור האירוע קיים הבדל בין הראיה האחת לראיה האחרת.

הראיה האחת היא תצהירו של התובע, ובו נאמר:

"בזמן עבודתי נהג המערבל שהציב משולש עמד ליד המערבל וסימן למכוניות להאט, שכן המערבל חנה בצד ואילו אני בדיוק עמדתי על שפת הכביש ליד קו השוליים, וזאת שכן בצד היה מעקה והמערבל לא יכול היה לזוז – בשלב זה רכב סובארו... נסע במהירות ולא האט ממהירות נסיעתו, בשלב זה נהג המערבל צעק לעברי להיזהר, הסובארו המשיך בנסיעה ולמיטב זכרוני וברגע שהסתובבתי לעבר נהג המערבל הבחנתי בסובארו כשהוא פוגע במערבל הבטון וממשיך לעברי בנסיעה, פגע בי, והעיף אותו לכמה מטרים"
.

ד.
הראיה האחרת המצוטטת בפסק דינו של בית משפט קמא, זו הודעתו של המשיב מס' 1 (נהג המערבל) במשטרה שלפיה:

"בעת נסיעתי התפוצץ לי הגלגל הקדמי... מחוסר ברירה עקב התפרקות הצמיג נאלצתי לעמוד בצד ימין של הדרך כאשר אני נוקט בכל אמצעי הזהירות, כולל הקמת משולש אזהרה ואורות מהבהבים. קראתי לחילוץ מהפנצ'ריה מכפר תבור והחלפנו את הגלגל ובדיוק לפני שסיימנו לחזק את הברגים, הגיע לפתע רכב מסוג סובארו... במהירות מירבית, נתן לי מכה בצד (שבר את הפלאפון) ומעוצמת המכה זינקתי לכיוון מכסה המנוע ואז המשיך הרכב ופגע באיש השירות בשם מוחמד זועבי
עם מפתח הגלגלים (הצלב שהיה בתוך הגלגל) והמשיך ופגע בגלגל הקדמי בציר הקדמי מצד שמאל וקרע את הגלגל והמשיך לנסוע במהירות ללא בלימה ועד לעצירתו כ-50 מ' +"
.

ה.
על יסוד ראיות אלה, שהוגשו כאמור ללא חקירה, קבע בית משפט קמא בסעיף 4 של פסק הדין את הפרטים הבאים:

"א. מערבל הבטון עמד לצד הדרך, במקום אשר איננו מיועד לחניה
.
ב. בעת התרחשות התאונה עסק התובע בהחלפת הגלגל של מערבל הבטון, בשלב חיזוק הברגים.
ג. מכונית הסובארו פגעה תחילה בנתבע 3, לאחר מכן במערבל הבטון ואז פגע בתובע, או לחילופין קודם פגע בתובע ורק לאחר מכן במערבל הבטון"
.

ו.
משמע, למעשה בפסק דינו לא הכריע בית משפט קמא בשאלה האם פגע רכב הסובארו תחילה במשיב מס' 1 (נהג המערבל), לאחר מכן במערבל ולבסוף בתובע, או שמא לחלופין פגע רכב הסובארו תחילה בתובע, ורק לאחר מכן במערבל.

ז.
אין ולא היתה מחלוקת שהתובע לא היה בגדר "משתמש" במערבל הואיל והוא ביצע בשעת האירוע תיקון דרך בתוקף עבודתו ועיסוקו, ומכאן שיש לראות בתובע הולך רגל שנפגע בתאונה.

ח.
גם אין מחלוקת על חבותם של המערערים (נהג הרכב הפרטי והמבטחת שלו). הפלוגתא מתמקדת בשאלה, האם יש לראות גם את המערבל כמעורב בתאונה, ואם כך ייקבע כי אז המשיב מס' 1 והמבטחת שלו (המשיבה מס' 2) אמורים גם הם לשאת בחבות.

השאלה היא, האם חלה בענייננו הוראת סעיף 3(ב) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975:


"נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד. בינם לבין עצמם יישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע"
.

ט.
הפלוגתא שעמדה לדיון בפני
בית משפט קמא היתה האם המערבל הוא בגדר רכב המעורב בתאונת דרכים זו. ככל שהתשובה על כך היא חיובית יש לחייב את נהג המערבל והמבטחת שלו (המשיבים מס' 1 ו-2) לשאת בחבות לפיצוי התובע (המשיב מס' 3) ביחד ולחוד עם נהג הרכב הפרטי והמבטחת שלו (המערערים).

י.
בית משפט קמא, לאחר שנתן דעתו לטיעוניהם של הצדדים, הוראות החוק והפסיקה, הגיע למסקנה לפיה גם אם חנה מערבל הבטון בצד הכביש כחוק, הרי יש לראות את חנייתו זו של מערבל הבטון כחנייה אסורה, וזאת נוכח פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 1953/03 הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ
נ' יצחק אדרי, פ"ד נח(1) 817 (2003), שם נקבע (שם, בעמ' 823-822), שגם אם חנייתו של הרכב בשולי הכביש היתה מותרת נוכח תחולתה של תקנה 69(ה) לתקנות התעבורה, המתירה חנייה בשולי הכביש בדרך בין עירונית כאשר הרכב יצא מכלל פעולה, הרי: "חניית רכב בשולי הכביש בדרך בין עירונית יוצרת סיכון תחבורתי".


לפיכך נקודת המוצא של בית משפט קמא היתה שאפילו חנה מערבל הבטון בענייננו בצד הכביש כחוק, הרי נוכח פסק הדין שבעניין "אדרי" מדובר בחנייה אסורה.

יא.
בית משפט קמא הוסיף, כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין עמידתו של המערבל בצד הכביש, המהווה חנייה אסורה, לבין פגיעתו של התובע. התובע נפגע, כך מציין בית משפט קמא, מאחר וביצע תיקון דרך במערבל הבטון שחנה חנייה אסורה, ואולם, בית משפט קמא מציין שבחזקה המרבה אשר מופיעה בהגדרת "תאונת דרכים", בסעיף ההגדרות של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נכתב: "וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו".

מכאן מסיק בית משפט קמא, שהחזקה, כפי שהיא מנוסחת מצריכה קשר סיבתי בין המאורע לבין הפגיעה ברכב החונה (סעיף 18 בפסק דינו של בית משפט קמא).

מוסיף וכותב בית משפט קמא שבמקרה אשר נדון ב

פסק דין
"אדרי" מדובר היה בנפגע שישב ברכב שחנה חנייה אסורה, ורכב אחר התנגש ברכב החונה ובאותו מקרה לא התעורר ספק ביחס לקשר הסיבתי הברור בין הפגיעה ברכב החונה לבין הפגיעה בנפגע.
כך גם במקרה שנדון ברע"א 3436/09 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ
נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 12.6.2009).

יב.
בית משפט קמא מוסיף ומפנה לע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ
נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 31.10.2007), וכן לע"א 6527/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
נ' עופר ארד (לא פורסם, 7.10.2008), שבהם נקבע שעל מנת שרכב ייחשב כרכב המעורב בתאונה, נדרש קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה ברכב לבין הפגיעה בנפגע.
בשני המקרים דלעיל קבעה הפסיקה שאין קשר סיבתי בין הפגיעה בתובעים לבין פגיעה ברכב שהיה מרוחק מהם, ונפגע מספר שניות לאחריהם, ולפיכך אותו רכב אינו יכול להיחשב לרכב המעורב בתאונה (סעיף 21 בפסק דינו של בית משפט קמא).

יג.
לענייננו, מציין בית משפט קמא שמדובר בתאונה אחת, בפגיעות במשיב מס' 3 ובמערבל כמעט בו זמנית, ואולם, כך מציין בית משפט קמא, מבלי שהרכב החונה פוגע פיזית בתובע. על מנת שהמערבל יהא בגדר רכב "מעורב" כהגדרתו בחוק, נדרש שפגיעתו של התובע תתרחש עקב הפגיעה במערבל הבטון.

יד.
מוסיף בית משפט קמא, שאמנם מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין עמידתו של המערבל בצד הדרך לבין פגיעתו של התובע, ואולם, לדעת בית משפט קמא לא מתקיים קשר כזה בין הפגיעה במערבל לבין הפגיעה בתובע. בהתאם לשתי הגירסאות העובדתיות שהוצגו, נפגע התובע על-ידי רכב הסובארו בלבד. פגיעתו של התובע אינה עקב הפגיעה של הסובארו במערבל הבטון, כי אם עקב הפגיעה של רכב הסובארו בתובע.

מציין בית משפט קמא שבהתאם למבחן הסיכון התעבורתי שנקבע בפסק הדין בעניין "אדרי", הסיכון שהתממש איננו הסיכון שיצרה חנייתו האסורה של מערבל הבטון בצד הכביש, אלא הסיכון שנוצר בעצם הימצאותו של התובע עצמו לצד כביש עליו נוסעים רכבים.

טו.
על יסוד כל אלה הגיע בית משפט קמא למסקנה שלא מתקיים קשר סיבתי בין חניית מערבל הבטון לצד הכביש לבין פגיעתו של התובע (סעיף 23 בפסק דינו של בית משפט קמא), וזאת למרות שגם בית משפט קמא קובע שהמדובר בתאונה אחת, כשהפגיעות שפגע רכב הסובארו בתובע ובמערבל היו כמעט בו זמנית, אלא שלדעת בית משפט קמא אין די בכך, והמסקנה היתה שונה אילו היה התובע עצמו נפגע ממערבל הבטון (סעיף 24 בפסק דינו של בית משפט קמא).

לפיכך, קבע בית משפט קמא שרק נהג הרכב הפרטי והמבטחת שלו (המערערים) חבים בפיצוי של התובע, ואילו התביעה כנגד נהג המערבל והמבטחת שלו (המשיבים מס' 1
ומס' 2) נדחתה.

טז.
על כך מונח בפני
נו ערעורם של נהג הרכב הפרטי והמבטחת שלו. תמצית טענתם היא, ששגה בית משפט קמא במסקנה המשפטית אליה הגיע ומן הדין היה, בהתבסס על העובדות המוסכמות בתצהיר התובע, להגיע למסקנה שמדובר ברכבים מעורבים לפי הוראת סעיף 3(ב) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

יז.
לדעת המערערים, משפגע רכב הסובארו במערבל, ולאחר מכן בתובע, ושוב במערבל, מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי הנדרש הואיל ולפי הפסיקה התנגשות ברכב אשר חונה שלא כדין יכולה לגרום לתגובה לא טבעית של הנהג המתנגש וסטיית רכבו עד כדי פגיעה באחר (הולך הרגל), ומכאן מעורבותו של הרכב החונה שלא כדין.

יח.
המערערים טוענים, שקביעתו של בית משפט קמא, כי מדובר בשני אירועים נפרדים – פגיעה במערבל ולאחר מכן פגיעה בתובע – היא שגויה, הואיל ולולא החנייה האסורה והפגיעה במערבל (שהיווה סיכון תחבורתי) ולאחר מכן הפגיעה בתובע, לא היתה מתרחשת התאונה.

לטעמם, יש להתייחס להתרחשות התאונה כמכלול, דהיינו, אירוע אחד שלא ניתן להפרידו לאירועים שונים, ומכאן שהחבות מוטלת הן על המערערים והן על המשיבים מס' 1 ומס' 2, הואיל ועסקינן בתאונה שמעורבים בה שני כלי הרכב.

יט.
ב"כ המערערים מפנה לע"א 1856/08 הדר חברה לביטוח בע"מ
נ' גד אליהו ואליהו חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 15.12.2010). באותו עניין עצר הנפגע את משאיתו בצד הכביש, וסייע בהחלפת גלגל במשאית אחרת שחנתה בשולי הכביש ובעת החלפת הגלגל, כשהנפגע שכב מתחת למשאית התקולה, פגעה משאית שלישית (המשאית הפוגעת) במשאית התקולה וגרמה לנפילת המשאית התקולה על הנפגע.

המשנה לנשיאה, כב' השופט א. ריבלין, עמד בפסק דינו זה, בין יתר הדברים, גם על האבחנה בין עשיית "שימוש" ברכב מנועי לבין המושג "משתמש ברכב מנועי". במקרה שנדון בע"א 1856/08 הנ"ל נקבע שהנפגע באותו מקרה עשה "שימוש" במשאית התקולה, שהרי הוא השתתף בתיקון הדרך (ובענייננו, ניתן איפוא לקבוע שהתובע עשה "שימוש" במערבל, שהרי הוא טיפל בתיקון התקר). יחד עם זאת, הוסיף כב' המשנה לנשיאה באותו

פסק דין
, שהנפגע לא היה בגדר "המשתמש" במשאית הואיל ו"המשתמש ברכב מנועי", הוא "הנוהג" בלשון סעיף 2(א) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וכדבריו:


"בעוד שזהות עושי השימוש ברכב נקבעת מכוח השאלה האם נתקיימה אחת מצורות השימוש כהגדרתן בסעיף 1 לחוק, המבחן לקביעת זהות המשתמש הוא מבחן השליטה והפיקוח על הרכב... "

(שם, סעיף 7).

בהמשכו של סעיף 7 הנ"ל, קבע שם כב' המשנה לנשיאה:


"מאחר שהנפגע לא היה "משתמש" במשאית התקולה בעת התאונה, אולם עשה "שימוש" בה – האירוע הוא תאונת דרכים מבחינת המשאית התקולה, כמו גם מבחינת המשאית הפוגעת. ביניהן תחולק החבות כאמור בסעיף 3(ב) סיפא. מצבו של הנפגע דומה לזה של "נפגע מחוץ לכלי הרכב", ולכן יש להחיל את סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, ולחלק את החבות בין שתי המבטחות..."
.

עוד ציין כב' המשנה לנשיאה בסעיף 8 לפסק הדין הנ"ל:


"אשר לחבותן של כל אחת מן המשאיות כלפי הנפגע, יש צורך לבחון שתיים:

ראשית, את שאלת מעורבותה של כל אחת מהן בתאונה (ועל שאלה זו כבר השבנו);

ושנית, שאלת הקשר הסיבתי בין השימוש בכל אחת מהן לבין התוצאה. גם קשר סיבתי משפטי כזה יתקיים לגבי כל אחת משתי המשאיות..."
.

כ.
לעומת טענותיהם אלה של המערערים, עמדת המשיבים מס' 1 ומס' 2 היא, שלא נעשה
על-ידי התובע כל "שימוש", כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים במערבל הבטון. לטעמם של המשיבים, אף אין לראות את מערבל הבטון כרכב מעורב בתאונה, הואיל ולפי עדות נהג המערבל במשטרה, כפי שצוטטה בעמ' 2 לפסק דינו של בית משפט קמא, ש' 9 עד 12, פגע רכב הסובארו במערבל לאחר שכבר פגע בתובע.

במקרים שבהם הפגיעה ברכב החונה התרחשה לאחר הפגיעה בנפגעים וללא קשר אליה, לא ראו את הרכב החונה כרכב מעורב (
ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ
נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 31.10.2007), וכן ע"א 6527/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
נ' עופר ארד (לא פורסם, 7.10.2008)).

כא.
המשיבים מציינים שבשים לב להגדרה שבסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בכל הנוגע לתאונה שנגרמה עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, הקשר הסיבתי מותנה בכך שהאירוע נגרם עקב פגיעה ברכב החונה.

לטענת המשיבים אפילו חנה המערבל במקום אסור, הרי לפי גירסת נהג המערבל במשטרה, פגע רכב הסובארו תחילה בתובע ורק לאחר מכן במערבל, ומכאן ברור שלא קיים קשר סיבתי.
אף לפי הגירסה האחרת, דהיינו, זו של התובע עצמו, לפיה רכב הסובארו פגע תחילה במערבל והמשיך לעבר התובע, אין דרישת הקשר הסיבתי מתקיימת הואיל ולא נטען שרכב הסובארו שינה את כיוון נסיעתו מחמת הפגיעה במערבל, ושכתוצאה מכך פגע רכב הסובארו בתובע, ולכן מאמצים המשיבים את פסק דינו של בית משפט קמא.

כב.
בדיון שהתקיים בפני
נו ביום 25.10.2011 שמענו את טיעוניהם של באי כוח שני הצדדים. ב"כ המערערים עמד, בין היתר, על כך שלפי כל אחת מן הגירסאות העובדתיות הנפגע–התובע עסק בעת אירוע התאונה בחיזוק הברגים של הגלגל בו היה תקר, כך שהיה מגע בינו לבין המערבל.

עוד הוסיף ב"כ המערערים שהמבחן הוא, האם האירוע נגרם מחמת סיכון תעבורתי שיצרה החנייה במקום האירוע. לטעמו, כשרכב מופתע מקיומו של מערבל החונה על שולי הכביש, התגובה של נהג הרכב המופתע יוצרת תגובת שרשרת שלא ניתן לנתק אותה ויש לראות בכל ההתרחשות מעשה אחד, דהיינו, החנייה האסורה יצרה את הסיכון וגרמה לסטיית הרכב, או לפגיעה במערבל ובתובע, או לפגיעה בתובע או במערבל בסמיכות זמנים, ללא ניתוק הקשר הסיבתי והעובדתי.

כג.
עוד טוען ב"כ המערערים, שההודעה שמסר נהג המערבל במשטרה איננה שוללת את גירסתו של התובע כפי שמופיעה בתצהירו. לדעת ב"כ המערערים, האמור בדבריו של נהג המערבל בהודעתו במשטרה איננו שולל שרכב הסובארו פגע גם במערבל, שהרי הנפגע-התובע עמד בצמוד למערבל.

כד.
ב"כ המשיבים סמך את ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא והוסיף וציין שהפגיעה של רכב הסובארו במערבל אין לה קשר לפציעתו של התובע ומדובר בשני אירועים נפרדים. לטענתו, לא הוכח שהפגיעה במערבל היא זו שגרמה לפגיעה בתובע, ולא הוכח שבשעה שהתובע נפגע על-ידי רכב הסובארו היה מגע כלשהוא בינו ובין המערבל.

כה.
לאחר שנתתי את דעתי לטיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים בכתב ובעל-פה, ולפסיקה הרלוונטית, סבורני שדין הערעור להתקבל.

כו.
ראוי לציין שבפני
בית משפט קמא היה מונח תצהירו של התובע-הנפגע, ובנוסף מצטט בית משפט קמא בפסק דינו מן האמור בהודעתו של נהג המערבל במשטרה.

המצהיר מחד גיסא, ונהג המערבל שמסר כאמור את הודעתו במשטרה, מאידך גיסא, לא העידו ולא נחקרו בחקירה נגדית בפני
בית המשפט.
בית משפט קמא לא הכריע בפסק דינו בגירסאות של התובע מחד גיסא, ושל נהג המערבל (המשיב מס' 1) מאידך גיסא, ואכן, בפיסקה 4(ג) של פסק הדין נכתב מפורשות שרכב הסובארו פגע תחילה בנהג המערבל, לאחר מכן במערבל ואזי פגע בתובע "או לחלופין קודם פגע בתובע ורק לאחר מכן במערבל הבטון".

גם בפיסקה 23 של פסק הדין מתייחס בית משפט קמא לשתי הגירסאות העובדתיות שהוצגו בפני
ו. כאמור, לא היתה הכרעה איזו מן הגירסאות מתקבלת.

כז.
אציין, שנוכח העובדה שהתובע-הנפגע, שתצהירו הוגש בפני
בית משפט קמא, ונהג המערבל שהודעתו במשטרה מצוטטת בפסק הדין, לא מסרו את עדותם בפני
בית משפט קמא, אשר ממילא לא יכול היה להתרשם מן העדים ומאופן מסירת עדותם, אין במקרה זה יתרון לערכאה הדיונית על פני זו של ערכאת הערעור.


כח.
בשוקלנו את טיעוניהם של שני הצדדים, ומשמעיינים אנו בשתי הראיות שעמדו לנגד עיניו של בית משפט קמא, סבורני שבמקרה זה יש לראות את תאונת הדרכים שהתרחשה כאירוע רציף אחד. אין
מקום לנתק את ההתרחשות לאירועים נפרדים של פגיעה במערבל בנפרד מן הפגיעה בתובע.

כעולה מעיון בתצהירו של התובע, כפי שהונח בפני
בית משפט קמא:

"פירקתי את הגלגל והרכבתי את הגלגל הרזרבי, ובזמן שאני מחזק את הברגים – בזמן עבודתי נהג המערבל שהציב משולש עמד ליד המערבל וסימן למכוניות להאט, שכן, המערבל חנה בצד, ואילו אני בדיוק עמדתי על שפת הכביש ליד קו השוליים, וזאת שכן בצד היה מעקה והמערבל לא יכול היה לזוז – בשלב זה רכב מסוג סובארו מספר רישוי... נסע במהירות ולא האט ממהירות נסיעתו, בשלב זה נהג המערבל צעק לעברי להיזהר, הסובארו המשיך בנסיעה, ולמיטב זכרוני וברגע שהסתובבתי לעבר נהג המערבל והבחנתי בסובארו כשהוא פוגע במערבל הבטון וממשיך לעברי בנסיעה, פגע בי והעיף אותי לכמה מטרים..."
.

כט.
כפי שכבר ציינתי קודם לכן, הנפגע-התובע עשה "שימוש" במערבל התקול, שהרי הוא ביצע בו תיקון דרך, אם כי אין ספק שהתובע-הנפגע לא היה בגדר "משתמש ברכב מנועי", הכל כמוסבר בסעיף 7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה בע"א 1856/08 (מיום 15.12.2010) וכבר עמדתי על כך קודם לכן.


מובהר גם, כפי שאכן ציינה כב' השופטת קמא בפסק-דינה, שאף אם חנה המערבל בצד הכביש כחוק, הרי מדובר בחניה אסורה בהתאם לרע"א 1953/03
הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ
נ' יצחק אדרי, פ"ד נח(1) 817, 823 (2003): "
אם כן, לדעתי חניית רכב בשולי הכביש בדרך בין-עירונית יוצרת סיכון תחבורתי"
.

ל.
מקובלת עליי טענתו של ב"כ המערערים, בטיעונו בפני
נו, כי הודעתו של נהג המערבל במשטרה, כפי שצוטטה בעמ' 2 לפסק דינו של בית משפט קמא, איננה בהכרח שוללת את האמור בתצהירו של התובע.

דהיינו, נהג המערבל מספר בהודעתו זו, שרכב הסובארו הגיע במהירות מירבית, פגע בנהג המערבל (שבר לו את הפלאפון), ומעוצמת המכה זינק נהג המערבל לכיוון מכסה המנוע, ואזי המשיך רכב הסובארו ופגע בנפגע עם מפתח הגלגלים, והרכב המשיך ופגע בגלגל הקדמי של המערבל, בציר הקדמי מצד שמאל.

אין בהודעתו זו של נהג המערבל שלילה בהכרח של גירסת התובע אשר לפיה פגע רכב הסובארו גם במערבל.

ל"א.
נזכור גם את העובדה שבזמן התרחשות האירוע התאונתי עמד הנפגע-התובע על שפת הכביש כשהוא מחזק את הברגים של הגלגל הרזרבי של המערבל.


התובע-הנפגע חווה את האירוע, ומסר בתצהירו שכאשר שמע את צעקת האזהרה של נהג המערבל, הוא הסתובב לעברו והבחין ברכב הסובארו פוגע במערבל וממשיך לעברו בנסיעה, כלומר, לעבר התובע-הנפגע, פוגע בו, ומעיף אותו כמה מטרים.


המשיבים מס' 1 ומס' 2 לא חקרו את התובע-הנפגע בחקירה נגדית על תצהירו ורשאים אנו להניח שהגירסה שבתצהירו היא הגירסה הנכונה.

לב.
מקובלת עליי איפוא, לנוכח האמור לעיל, טענת המערערים שהמדובר באירוע רציף אחד, שבו פגע רכב הסובארו במערבל, המשיך בנסיעתו לעבר התובע-הנפגע ופגע בו. מכאן, שקיים קשר סיבתי, הן עובדתי והן משפטי, בין התנגשות רכב הסובארו במערבל לפגיעתוֹ של התובע-הנפגע.

לג.
אציין, שההכרעה בשאלה האם רכב פלוני הוא בגדר רכב המעורב בתאונה (לפי סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל אירוע ואירוע. כך, למשל, קיים הבדל של ממש בין נסיבות המקרה שבפני
נו לעומת האירוע נשוא
ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ
נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 31.10.2007)
, שנזכר בפסק הדין של בית משפט קמא ושעליו גם מסתמכים המשיבים בסעיף 8 לעיקרי הטיעון שלהם.

מעיון בע"א 1675/06 הנ"ל, עולה למשל, שהנפגעת באותו מקרה, סוהא, לא נטלה חלק כלשהוא במלאכת החלפת הגלגל התקור, ובשונה מן המקרה שבפני
נו, שבו בזמן התרחשות האירוע התאונתי היה התובע עסוק בחיזוק הברגים של הגלגל התקור, הרי בנסיבות המקרה של ע"א 1675/06 הנ"ל, שוחחה הנפגעת עם אישה נוספת, במשך פרק זמן של כשעה, במרחק של בערך 3 מ' עד 4 מ' מרכב הסובארו שבגלגל שלו ארע תקר (תיאור העובדות בסעיף 1 של פסק הדין בע"א 1675/06), ונפגעה ממכונית היונדאי ללא כל קשר לרכב הסובארו ומבלי שהיה מגע בין הנפגעת סוהא לבין הסובארו.

אני גם מפנה לדבריו של כב' המשנה לנשיאה, שם, בסעיף 6:

"סוהא לא נהגה או נסעה ברכב הסובארו, היא לא ישבה בו וגם לא טיפלה בו
. למעשה, ככל הידוע, לא היה כל מגע בינה לבין רכב הסובארו. לא נתקיים לפיכך שימוש רלוונטי ברכב זה...".


אציין, כי בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 29.6.2008 על-ידי כב' הנשיאה ד. ביניש בדנ"א 9656/07 אררט חברה לביטוח בע"מ
נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 29.6.2008).

לד.
גם נסיבות המקרה שנדון בע"א 6527/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
נ' עופר ארד (לא פורסם, 7.10.2008) שונות מנסיבות המקרה שבפני
נו. דהיינו: טרקטור שהיה מבוטח על-ידי הפניקס התדרדר ללא נהג ומחץ את התובע אל רכב מסוג פיג'ו שהיה מבוטח על-ידי מנורה. הטרקטור הנ"ל המשיך להתדרדר ופגע ברכב מסוג מיצובישי שהיה מבוטח על-ידי אליהו.


נקבע מפורשות באותו עניין שבין התובע-הנפגע לבין מכונית המיצובישי – לא היה מגע ופגיעותיו של התובע נגרמו אך משום שנמחץ על-ידי הטרקטור אל מכונית הפיג'ו. לא היתה מחלוקת שרכב הפיג'ו הינו "רכב מעורב" לפי סעיף 3(ב) של חוק הפיצויים, ולכן על מבטחת הפיג'ו (מנורה) להשתתף בתשלום נזק הגוף של הנפגע.


השאלה שעמדה לדיון היתה האם גם מכונית המיצובישי היא בבחינת "רכב מעורב" במובן סעיף 3(ב) של חוק הפיצויים.


בית המשפט המחוזי קבע באותו עניין, שאמנם מכונית המיצובישי חנתה ב"חניה אסורה" שיצרה סיכון תעבורתי, ואולם לא התקיים קשר סיבתי בין חניה אסורה זו לבין הנזק שנגרם לנפגע, ועצם המגע הפיזי בין הרכבים – אין בו להפוך את מכונית המיצובישי ל"רכב מעורב" בהעדר קשר סיבתי לתאונה.


בית המשפט העליון בפסק-דינו שבע"א 6527/07 אישר את פסיקתו זו של בית המשפט המחוזי, על יסוד הפסיקה שבע"א 1675/06
אררט חברה לביטוח בע"מ
נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 31.10.2007), בציינו שאמנם נוצר מגע בין הטרקטור לבין רכב המיצובישי, ואולם לא היה קשר סיבתי בין המגע שנוצר לבין הפגיעה בתובע, שקדמה לכך.


כל זאת בשונה מן המקרה שבפני
נו, כאשר רכב הסובארו פגע באירוע רציף אחד במערבל, המשיך בנסיעתו ופגע בתובע-הנפגע, אשר כזכור עסק אותה עת בחיזוק הברגים בגלגל הרזרבי של המערבל.

לה.
מסקנתי, כאמור כבר לעיל, בנסיבות הספציפיות הרלוונטיות למקרה שבפני
נו, היא שהמערבל מעורב אף הוא באירוע התאונה ומכאן ששתי המבטחות, הן זו של רכב הסובארו (המערערת מס' 1), והן זו של המערבל (המשיבה מס' 2) חייבות לשאת בפיצוי של הנפגע בחלקים שווים בינן לבין עצמן בהתאם להוראות סעיף 3(ב) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

לו.
אני מציע איפוא לחברתי הנכבדה ולחברי הנכבד לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא מיום 2.1.11, ולקבוע שהמערערים מחד גיסא, והמשיבים מס' 1 ומס' 2 מאידך גיסא, יישאו בחלקים שווים בפיצוי המגיע למשיב מס' 3.

כמו כן אני מציע כי צו ההוצאות שניתן על-ידי בית משפט קמא (סעיף 30 בפסק דינו) יבוטל, ובכלל זה גם ההוצאות שהתובע-הנפגע חוייב בהן.

עוד אני מציע שהמשיבים מס' 1 ומס' 2 ישלמו למערערים שכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור, הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


י' גריל, שופט, ס. נשיא
[אב"ד]



השופטת יעל וילנר
:
אני מסכימה לחוות דעתו של כב' האב"ד ס. הנשיאה השופט גריל, הן לנימוקים והן לתוצאה.

י' וילנר, שופטת

השופט עודד גרשון
:
התלבטתי בשאלה אם לא נכון יהיה להחזיר את העניין לערכאה קמא כדי שזו תקבע איזו משתי הגרסאות שעמדו בפני
ה היא הנכונה.

אולם בסופו של יום, לאור עמדתם של באי כח הצדדים בבית המשפט קמא; לאור הימנעותם מלחקור את המצהיר-הנפגע; ומאחר שבנסיבות העניין לא היה לערכאה הדיונית כל יתרון עלינו, כערכאת ערעור, הגעתי למסקנה כי נכון יהיה לקבוע שבענייננו מדובר בארוע רציף אחד שבו פגע רכב הסובארו במערבל, המשיך בנסיעתו לעבר התובע - הנפגע ופגע בו. על שום כך קיים במקרה זה קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התנגשות הסובארו במערבל לפגיעתו בתובע - הנפגע.

לפיכך אני מצרף את הסכמתי לדברי חברי אב בית הדין השופט יגאל גריל
.


ע' גרשון, שופט







על יסוד כל האמור לעיל הוחלט פה אחד כאמור בפיסקה ל"ו אשר בחוות דעתו של ס. הנשיא השופט יגאל גריל
.
המזכירות תחזיר לידי ב"כ המערערים, עו"ד ג. אגברייה, את ההתחייבות בגין ההוצאות שהפקידו המערערים בבית משפט זה.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ב, 30 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לבאי-כוחם של כל הצדדים, וזאת בדאר רשום.




י' גריל, שופט, ס. נשיא
[אב"ד]

ע' גרשון, שופט

י' וילנר, שופטת







עא בית משפט מחוזי 10174-02/11 כלל חברה לביטוח בע"מ, שמואל לנדאו נ' חיים אטיאס, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, מוחמד זועבי (פורסם ב-ֽ 30/11/2011)