פסקי דין על יונתן בן היילו ימר |

22304-05/10 מת     28/11/2011




מת 22304-05/10 יונתן בן היילו ימר נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }


בית המשפט המחוזי מרכז

מ"ת 22304-05-10
מדינת ישראל
נ' בן היילו ימר(עציר)



28 נובמבר 2011


לפני
כב' השופטת
מיכל ברנט

המבקש
יונתן בן היילו ימר



נגד

המשיבה
מדינת ישראל

נוכחים: ב"כ המבקשת עו"ד אופירה פחימה

ב"כ המשיבה עו"ד אלון אייזנברג

המבקש הובא על ידי שב"ס.

החלטה


בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 19.12.10 , במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת רצח, לפי ס' 300(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז- 1977.

מכתב האישום עולה כי בלילה שבין ה- 1 ל- 2 במאי 2010, התפתח דין ודברים בין המנוח והמבקש, אשר שהה ביחד עם חברו בפיצוציה בנתניה, בעודו שותה משקאות אלכוהוליים. השניים, המנוח והמבקש, אשר בינם התגלע סכסוך כספי קודם על רקע דרישותיו הכספיות של המנוח מהמבקש, פנו אל מאחורי הפיצוציה.

בנסיבות האמורות, בעת שהסב המנוח את גבו אל המבקש, תוך כדי שהם משוחחים, התנפל עליו המבקש מאחור וחנק אותו בידיו למשך מס' דקות.

המנוח נפל על הרצפה והמבקש הכה בראשו מס' פעמים באמצעות לבנה שהיתה במקום.

בהמשך, אחז המבקש את המנוח ברגליו וגרר אותו על האדמה לאורך כ- 35 מטרים.
לאחר מכן, המשיך להכותו בראשו מס' פעמים, בכוח, באמצעות הלבנה.

המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לעילת מעצר. לאור האמור, הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים.

ביום 1.9.10 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר במעצרו ועתר לשחררו לחלופת מעצר
בטענה כי לא נשקפת מסוכנות ממנו.

בקשה זו נידונה בהרחבה ונדחתה בהחלטה מיום 19.12.10.

טענות המבקש-

כעת, עותר המבקש לשוב ולבחון אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, בטענה כי נתקבלו ראיות חדשות שיש בהן כדי לסתור את חזקת המסוכנות של המבקש.

המבקש הנו צעיר ונורמטיבי. הנסיבות שקדמו לביצוע העבירה הן חריגות ביותר ואין חשש ממשי כי שחרורו יסכן את בטחון הציבור או יפגע בקיומו של הליך משפטי תקין.

המבקש חולק על עצם קיומה של מסוכנות ומבקש כי בית המשפט יורה על עריכת תסקיר מעצר במסגרתו תבחן האפשרות להורות על שחרורו למעצר בית בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני.

התשתית הראייתית עליה מבקש ב"כ המבקש לבסס טענתו מציגה תמונה לפיה המבקש נפל קורבן למעשי סחיטה ממושכים ולהתעללות מינית מצד המנוח.

המבקש פרט המעשים, במסגרת חקירתו במשטרה, והדגיש כי המדובר במעשים שהתרחשו בשני מועדים שונים, כשבועיים עובר ליום האירוע.

ב"כ המבקש הציג בדיקת פוליגרף ממנה עולה שהמבקש דובר אמת בכל הנוגע לשאלת היותו קורבן לתקיפה מינית מצד המנוח.

ב"כ המבקש פרט במסגרת הבקשה שורת ראיות אשר תומכות, לכאורה, בגרסת המבקש כי היה קורבן להתעללות מינית ולסחיטה מצד המנוח. מלבד תוצאות בדיקת הפוליגרף הדגיש כי בחודש מאי 2011 ניתן גזר דין כנגד המנוח, אשר הודה בעבירת אונס קטינה, שיוחסה לו במסגרת כתב אישום מתוקן, בהתייחס לאירוע שהתרחש בשנת 1999.

ראיות חדשות עולות גם לאור העובדה כי המנוח ריצה מאסר בגין אירועי סחיטה , בדומה לסחיטת המבקש משך 3 שנים.

כמו כן הפנה להודעת אחותו של המבקש, עמה התגורר, לפיה המבקש חווה רצף של התקפים אפילפטים לאחר הימים בהם נטען כי נפל קורבן להתעללות מינית, חוות דעתו של פרופ' היס ממנה נלמד כי איבר מינו של הקורבן רוטש- דבר המחזק, לטענת המבקש, את הטענה כי תגובת המבקש הייתה על רקע התעללות מינית.

ב"כ המבקש ביקש להדגיש את נסיבותיו האישיות של המבקש בהיות המבקש הקורבן האמיתי, נער צעיר שאין בעברו עבירות אלימות וכן את משך הזמן הארוך שבו שוהה במעצר.

כן ציין את מצבו הקשה של המבקש. המבקש הנו חולה אפילפסיה ונתקף בהתקפים אפילפטיים לעיתים קרובות. כרגע מאושפז המבקש במגן והוא על סף התמוטטות נפשית.

ב"כ המבקש הפנה להחלטה בעניינו של סומך , ב"ש 21883/09 מדינת ישראל
נ' ניר סומך, [פורסם בנבו], מיום
9.11.09 (להלן: ב"ש סומך), וביקש ללמוד ממנה גם לענייננו.

לטענתו, המדובר באותם מקרים חריגים בהם, חרף חומרת העבירה, ניתן לקבוע כי הנאשם אינו מסוכן לכלל הציבור ואינו עתיד לבצע מעשה דומה.

לאור האמור, התבקש בית המשפט להורות על קבלת תסקיר מבחן אשר יבחן את מצבו של המבקש ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר בתנאים כפי שיקבע.

תגובת המשיבה-

ב"כ המשיבה ציין שאין בהליך זה ראייה חדשה ולמעשה בקשתו של המבקש היא כי בית המשפט יהווה ערכאת ערעור על החלטה שניתנה על ידו בדצמבר 2010, באופן שאינו אפשרי מבחינה משפטית.

מלבד שינוי בייצוגו של המבקש, לא השתנו כלל הנסיבות.

הטענות שהושמעו ע"י ב"כ המבקש נשמעו בדיון הקודם, ע"י עו"ד קינן שייצגה את המבקש, ובית המשפט לא מצא כי יש בהן כדי לאפשר שחרורו לחלופת מעצר.

גם לבדיקת הפוליגרף אין כל משקל מעצם היותה בלתי קבילה כראייה.

אמנם, בפני
עו"ד קינן לא היה גזר דינו של המנוח, אך גיליון הר"פ של המנוח היה ידוע לה. מעבר לכך, אין בכך כדי להשפיע על ההליך דנן מאחר ואין קשר בין שני האירועים כאשר האירוע הראשון התרחש 11 שנים עובר לאירוע הרצח, וכשהמדובר במתלוננת שהייתה קטינה בעת האירוע לבין האירוע בו עסקינן.

ב"כ המשיבה הדגיש כי המדובר בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, המבקש הודה בביצוע העבירה, ללא כל הסתייגות מהנטען בכתב האישום, ומבחינה משפטית המדובר בהודאה בעבירת רצח אשר יוצרת חזקת מסוכנות.

האירוע הוא אירוע אלים ואכזרי, כפי שניתן לראות בתמונות 46-49 , המבקש היה תחת השפעת אלכוהול- עובדה המחזקת את טענת המסוכנות.

באשר לטענה בדבר מצבו הקשה של המבקש- מלבד העובדה כי ידוע שהוא חולה במחלת האפילפסיה לא נתקבלו מסמכים התומכים בטענה כי מצבו הנפשי קשה.

המבקש אף נבדק ע"י הפסיכיאטר המחוזי ולא היתה כל קביעה כי המבקש סובל מהפרעה המוגדרת כמחלת נפש במובנה המשפטי. ככל הנראה היה שרוי במשבר הסתגלותי עם מאפיינים חרדתיים, דיכאוניים והתנהגותיים בעקבות מצב דחק מתמשך כפי שתואר.

לאור האמור התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה.




דיון והכרעה-

בעניינו של המבקש כבר נקבע ,בהחלטה מיום 19.12.10, כי קיימת חזקת מסוכנות, שלא הופרכה, ולא ניתן לשקול חלופת מעצר בעניינו.

בבחינת נסיבות המעשה ונסיבותיו האישיות של המבקש לא נמצאה הצדקה לשחרורו של המבקש בתנאים, כך שניתן יהיה לאיין את מסוכנותו לשלום הציבור.

כידוע, התנאים לעיון חוזר בהחלטת בית משפט בעניין הנוגע לחלופת מעצר קבועים בסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996,
(להלן: ס' 52(א) לחסד"פ)
כאשר עיקרו של ההליך לעיון חוזר הוא בבדיקה האם נוצרו מאז ההחלטה האחרונה נסיבות חדשות,או שחלף זמן רב, באופן המצדיק הקלה בתנאים המגבילים שהוטלו על המבקש.

על בית המשפט לבחון האם נתקיימו אחת משלוש העילות המנויות בס' 52 (א) לחסד"פ, כמפורט:
" עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה"

.
הנה כי כן, מטרת ההליך היא לאפשר עיון מחדש במעצרו או בשחרורו של נאשם מקום שבו הנתונים שעמדו ביסוד ההחלטה המקורית השתנו, או שנתבררו עובדות חדשות שיש בהן כדי לשנות את נקודת האיזון בין חירותו של הנאשם לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי (ר'
בש"פ 2/06
זילברפרב נ' מדינת ישראל

, [פורסם בנבו], מיום 7.2.2006;

בש"פ 8099/06
פלוני נ' מדינת ישראל

[פורסם בנבו], מיום , 18.10.2006;

בש"פ 7324/07
אשד נ' מדינת ישראל

[ פורסם בנבו], מיום
5.9.2007;

בש"פ 2254/08
ברקו נ' מדינת ישראל

[פורסם בנבו], מיום 19.3.2008).

ככלל, "עובדות חדשות" הן עובדות שלא היו ידועות למבקש במועד הדיון המקורי, הגם שהיו קיימות, או עובדות ש"נוצרו" לאחר תום הדיון.

"שינוי נסיבות" נעוץ באותן עובדות חדשות שלא היו ידועות בעת הדיון.


בין היתר ניתן יהיה לבסס טענה במסגרת עיון חוזר , במסגרת העילות האמורות, כאשר מסתיימת פרשת התביעה וחל כרסום בחומר הראיות, כאשר מבוטל החשש של השפעה על עדים או נתגלו ראיות הגנה ( י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, פרק שביעי,
תשס"ח- 2008).

העילה בדבר "זמן ניכר" הינה גמישה ויש לפרשה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. המדובר בשאלה של איזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיו של הנאשם.

"במסגרת איזון זה, כך נקבע בפסיקתנו, יש להביא בחשבון, בין היתר, את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את התנהגותו במעצר או את אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ואת נסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות"
(
בש"פ 913/08
פלוני נ' מדינת ישראל

[ פורסם בנבו], מיום 25.2.2008, וכן ר' בש"פ 5244/08, ניסים חיים נ' מדינת ישראל
, [פורסם בנבו], מיום 26.6.08).

כן יש להביא בכלל חשבון את קצב התנהלות הדיונים בתיק והצפי לקראת סיומו של ההליך המשפטי (ר' בש"פ 4314/10 , פלוני נ' מדינת ישראל
, [פורסם בנבו], מיום 23.6.10).

בענייננו, ב"כ המבקש סמך בקשתו על העילה הראשונה המנוייה בסעיף, בטענה כי נתגלו עובדות חדשות שלא היו בידי ההגנה במועד הדיון הקודם ואשר יש בהן כדי לשלול חזקת המסוכנות שנקבעה במסגרת הדיון הקודם.

איני מוצאת כי תוצאות בדיקות הפוליגרף והצגת נתוני עברו הפלילי של המנוח מהווים נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר במעצרו של המבקש , מן הטעם שאין בהן כדי להביא לשינוי מהותי בתשתית הרלוונטית הבסיסית שעמדה ביסוד החלטת המעצר.

ההחלטה מיום 19.12.10 אינה מבוססת על ההנחה שהמבקש אינו דובר אמת ולכן אין בנתון זה כדי לשנות את הטענה בדבר מסוכנותו של המבקש.

באשר לקיומו של גזר הדין- הרי שבעת הדיון הקודם, היה בידיה של ב"כ
המבקש המידע הרלוונטי בדבר עברו הפלילי של המנוח, הגם שלא ניתן גזר הדין עצמו. לפיכך, גם נסיבה זו אינה מהווה נסיבה חדשה אשר מצדיקה עיון מחדש בהחלטה.

לא מצאתי לנכון להתייחס בהרחבה לשאר טענותיו של המבקש בדבר קיומן של ראיות המחזקות את הטענה כי הרצח בוצע על רקע של התעללות מינית ולאחר שהמבקש חש שהמנוח מהלך עליו אימים ומטיל בו מורא, שכן המדובר בטענות שמקומן במסגרת ההליך העיקרי ואין בהן כדי לשנות לצורך עיון מחדש בתנאי מעצרו .

אינני מתעלמת מנסיבותיו האישיות של המבקש. ברם, נסיבות אלה נשקלו בדיון הקודם ולא חל בהם כל שינוי מאז ועד היום.

למעלה מכך, טענות בדבר מצבו הנפשי הקשה אף לא נסמכו במסמכים רפואיים.

ב"כ המבקש ביקש ללמוד מההחלטה בעניינו של סומך לענייננו , באשר חרף היות המעשה חמור ומחייב ככלל מעצר עד תום ההליכים,
ניתן בנסיבות יוצאות דופן להפיג את מסוכנותו של נאשם המעורב במעשה רצח ולשקול חלופת מעצר.

כפי שנקבע בב"ש סומך:

" נראה כי אין מדובר בחשש ממשי ששחרורו של המשיב יסכן את בטחון הציבור או את קיומו של הליך משפטי תקין, איני סבורה כי המשיב עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה , מעשיו של המשיב אינם מגלים רשעות ואכזריות ויתכן כי איבד את עשתונותיו מחמת התגרות מצד המנוח או בשל מערכת היחסים המורכבת עם המנוח אשר אינה מעידה על כך שהוא מסוכן לכלל הציבור.
.... אכן, לא ניתן להתעלם מחומרתו של
האירוע ,אך בכלל הנסיבות האופפות את האירוע יש כדי לסתור את חזקת המסוכנות המפורטת בסעיף 21(א)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996".


איני בדעה אחת עם ב"כ המבקש כי ניתן ללמוד מההחלטה בעניינו של סומך גם לעניין זה.

בחינת הפרמטרים השונים לצורך שאלת מסוכנותו של המבקש מעלה כי אין המדובר במקרה בעל נסיבות מחריגות ומיוחדות, כפי שעלה במקרהו של סומך.

סיכומו של דבר-

מאחר
והמבקש לא הציג נתון חדש או ראייה שלא הייתה בפני
בית המשפט בדיון הקודם ואשר יש בה כדי לשנות ההחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ב, 28 נובמבר 2011, במעמד הצדדים.















מת בית משפט מחוזי 22304-05/10 יונתן בן היילו ימר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 28/11/2011)