פסקי דין על יונתן מועלם | פסקי דין על מלכה מרדכי הובלות בע"מ

1232/10 תעא     28/11/2011




תעא 1232/10 יונתן מועלם נ' מלכה מרדכי הובלות בע"מ




בפני






בפני

כב' השופטת
אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר ראובן גרובר
נציג ציבור (מעבידים): מר מוחמד גנאים


התובע

יונתן מועלם
058416074
ע"י ב"כ עו"ד רוני מועלם


נגד


הנתבעת

מלכה מרדכי הובלות בע"מ
513084954
ע"י ב"כ עו"ד יעקב קרני



פסק דין

1.

בתביעתו לפנינו, מבקש התובע אשר עבד אצל הנתבעת, חברת הובלות בע"מ, כנהג משאית, מיום 24/8/08 ועד יום 18/8/09, לחייב את הנתבעת לשלם לו רכיבים שונים בקשר לתקופת עבודתו ובקשר לסיומה של תקופה זו.

2.

ביום 7/7/11 התקיימה ישיבת הוכחות לפנינו, במסגרתה שמענו את עדותו של התובע ושל מר מרדכי מלכה - הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן: "המנהל").

3.
להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו
מרשימת המוסכמות,
מחומר הראיות ומהעדויות:

א.

העובד הועסק אצל המעסיקה, כנהג משאית, מיום 24/8/08 ועד יום 18/8/09.
ב.

במהלך חודש 2/2009 הופסקה עבודתו של התובע לכמה ימים אך זאת מבלי שהופסקו יחסי עובד ומעביד.
ג.

בין הצדדים הוסכם, כי בנוסף לשכר היסוד שישולם לתובע, תשולם לו פרמיה בשיעור של 10% ממחזור ההכנסות של המשאית, אשר תופעל על ידו במסגרת עבודתו אצל הנתבעת.
ד.

לתובע שולמו הסכומים המופיעים בתלושי השכר, שהונפקו לו מטעם הנתבעת.
ה.

לפני יום 18/8/09 סוכם בין התובע לבין המנהל, כי תלוש השכר בגין חודש 7/2009 יופקד עבור התובע בבית עסק באזור הגלבוע.
ו.

ביום 18/8/09 בשעה 9:29 בבוקר נסע התובע מביתו שבבית שאן לבית העסק בגלבוע. הוא נטל את ההמחאה, חזר לבית שאן כדי להפקיד אותה, ולאחר מכן נסע למשרדי הנתבעת שבקיבוץ מעגן (להלן: "המשרדים"), אליהם הגיע בשעה 12:25 בצהריים.
ז.

במשרדים שהה באותה העת בנו של המנהל - מר תומר מלכה, אשר מתפקד כסדרן בנתבעת, ובמסגרת תפקידו היה משבץ את התובע להובלות (להלן: "הסדרן").
ח.

ביום זה הסתיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
ט.

ביום 1/10/09 קיבל התובע 2,000 ₪ באמצעות המחאה מהנתבעת. על גבי ספח ההמחאה חתם התובע על כך שאין לו תביעות נוספות כנגד הנתבעת.

4.
להלן הסוגיות שבהן נדון:

א
.
האם זכאי התובע להשלמת שכר ולפיצויי הלנת שכר?
ב
.
האם התובע פוטר מעבודתו, כטענתו, או שמא התפטר, כטענת הנתבעת, ובהמשך לכך - האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים?
ג
.
במידה שהתובע התפטר מעבודתו,

האם זכאית הנתבעת לחלף הודעה מוקדמת, ולקיזוזו מכל סכום שייפסק לטובת התובע, אם ייפסק?
ד
.
האם יש לאפשר לנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע את הסכום שהועבר לו במסגרת ההמחאה מיום 1/10/09?

5

.
האם זכאי התובע להשלמת שכר ולפיצויי הלנת שכר?

טענות התובע
א.

בטרם התקבל לעבודה, סיכמה עימו הנתבעת ששכרו יכלול את שני המרכיבים הבאים:
שכר בסיס
בסכום של 4,000 ₪ נטו, וזאת בלי קשר למספר הימים בחודש שבהם תופעל המשאית (ב

פסק דין
זה יכונה שכר הבסיס, כפי שטוען לגביו התובע: "שכר בסיס קבוע").
פרמיה
בשיעור של 10% ממחזור ההכנסות של המשאית, אשר תופעל על ידו במסגרת עבודתו אצל הנתבעת.
ב.

בגין עבודתו בחודשים: 2/2009, 3/2009, 7/2009 ו-8/2009 - שילמה לו הנתבעת שכר בסיס יחסי (בהתאם למספר הימים שבהם עבד בגין כל חודש), בניגוד לסיכום ביניהם. לפיכך הוא זכאי להפרשי שכר (בסיס) בסך כולל של 8,036 ₪, ועל פי הפירוט שלהלן:
בגין חודש 2/2009: 2,922 ₪.
בגין חודש 3/2009: 1,888 ₪.
בגין חודש 7/2009: 1,382 ₪.
בגין חודש 8/2009: 1,844 ₪.
ג.

במהלך תקופה העבודה, שילמה לו הנתבעת פרמיה באופן שרירותי, ובשונה מהסיכום שלעיל. בעניין זה טען התובע, כי במהלך תקופת העבודה הוא פנה לנתבעת בבקשה לעיין בדוחו"ת המפרטים את מחזור ההכנסות של המשאית שהופעלה על ידו (להלן: "הדוחו"ת") ולאמת את הסכום שמשולם לו בגין הפרמיה. ואולם, בקשתו נדחתה. לפיכך, ביקש, במסגרת כתב התביעה, להורות לנתבעת להמציא לו את כל הדוחו"ת.
עוד טען התובע, כי להערכתו, הוא זכאי בגין רכיב הפרמיה בשכרו, להשלמת שכר בסך של 27,000 ₪ - אותה הוא מבקש לפסוק לטובתו בהליך הנוכחי.
ד.

בגין כל הפרשי השכר - הוא זכאי לפיצויי הלנת שכר.

טענות הנתבעת
א.

יש לדחות את טענתיו של התובע בדבר זכאותו להפרשי שכר.
בנוגע לשכר הבסיס
טענה הנתבעת, כי בניגוד לטענת התובע, הסיכום היה שישולם לו שכר בסיס בסכום של 4,000 ₪ ברוטו, אשר ייגזר ממספר הימים בחודש שבהם תופעל המשאית. (להלן: "שכר בסיס יחסי").
לטענת הנתבעת, בחודשים: 2/2009, 3/2009, 7/2009 ו-8/2009 - כמו גם בשאר חודשי עבודתו, אכן שולם לתובע שכר בסיס יחסי, וזאת בהתאם לסיכום בין הצדדים.
בנוגע לרכיב הפרמיה
, הנתבעת לא חלקה על הסיכום שלו טוען התובע. יחד עם זאת, היא הוסיפה כי בניגוד לטענתו, שולמה לו הפרמיה המוסכמת במהלך כל תקופת העבודה.
לפיכך, טענה התובעת, יש לדחות את רכיב זה בתביעה.
ב.

גם אם ייקבע שהתובע זכאי להשלמת שכר כלשהי, אין לפסוק לחובתה פיצויי הלנת שכר, שכן הסיבה לכך, שהשכר המדובר לא שולם, היא חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש.

דיון והכרעה
האם זכאי התובע להשלמת שכר בסיס?
התובע ביסס את טענתו בדבר הזכאות להשלמת שכר בסיס על הטענה, כי שכר הבסיס שסוכם בין הצדדים היה קבוע.
להלן נבחן האם שכר הבסיס שסוכם בין הצדדים היה קבוע, כטענת התובע, או יחסי, כטענת הנתבעת?
א.

לפנינו לא הונח הסכם עבודה כתוב, ולא נטענה כל טענה, כי הסכם כזה אכן נכתב. בנוסף לכך, לא נטען לפנינו כי לתובע נמסרה הודעה לעובד, כמשמעה בסעיף 1 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב-2002. במקרה של מחלוקת בנוגע לתנאי העבודה של העובד (הקבועים בסעיף 2 לחוק), עשויה אי מסירת ההודעה להעביר את נטל ההוכחה בדבר התנאים הללו - למעסיק [ע"ע 154/10 קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע''מ, עמ' 5-6 (3/5/11)].
לנוכח שאר הראיות שהונחו לפנינו, ולאחר שמיעת העדויות, הרינו קובעים כי במקרה דנן עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה, וכי שכר הבסיס שסוכם בין הצדדים היה יחסי.
ב.

המנהל העיד בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית, כי: "
בהתאם לסיכום מפורש ביני לבין התובע, הוסכם כי שכרו של התובע יהיה סך 4,000 ₪ לחודש ברוטו...
". את פרטיו של הסיכום הזה מביא המנהל בסעיף 7 לתצהירו: "
בהתאם למוסכם, את שכר הבסיס המוסכם משלמת הנתבעת עבור חודש עבודה מלא או כאשר לפי סידור העבודה ושיקול דעתה של הנתבעת לא הועסק הנהג בכל ימי החודש. אך כאשר הנהג נעדר מהעבודה מסיבות שלא כאמור, והוא מבצע משיקוליו עבודה חלקית בלבד בחודש נתון, מקבל הנהג את החלק היחסי של שכרו, לפי יחס ימי העבודה לשכר בסיס
". גם בחקירתו הנגדית חזר המנהל וטען לסיכום הנ"ל.
לעומת עדותו המפורטת של המנהל בעניין זה, התובע מצידו לא מסר פרטים בנוגע לאדם מסוים בנתבעת, שעימו הוא סיכם את תנאי עבודתו, אלא הסתפק בסעיף 2 לתצהירו באמירה: "
ביני לבין הנתבעת
".
ג.

התובע צרף לתצהירו את תלושי השכר שלו (כנספח א'), והבהיר בתחילת עדותו כי הם אותנטיים, ומשקפים נכונה את הסכומים שקיבל בפועל מהנתבעת.
עיון בתלושי השכר מלמד כי בכל הקשור לשכר הבסיס, מתחלקים חודשי העבודה של התובע אצל הנתבעת לכמה קבוצות:
הקבוצה הראשונה
מורכבת מן החודשים: 8/2008, 2/2009, 3/2009, 7/2009, 8/2009. בחודשים אלו
השתכר התובע בשכר בסיס הנמוך מ-4,000 ₪, ובכל תלוש מציין מספר הימים, שבהם עבד התובע בפועל באותו חודש.
כאמור, תביעתו של התובע להשלמת שכר בסיס עוסקת בחודשים הללו, מלבד חודש 8/2008.
בקבוצה השנייה
נכללים החודשים: 9/2008, 10/2008, 11/2008, 12/2008. בחודשים אלו עמד שכרו הבסיסי על סך של 4,000 ₪, והוא עבד בכל חודש 25 ימים (וראו את עדותו של המנהל בעניין זה: עמ' 14, שורות 1-11 לפרוטוקול).
הקבוצה השלישית
מורכבת אך מחודש 4/2009, שבו עבד התובע 26 ימים, והשתכר בשכר בסיסי של 4,000 ₪.
הקבוצה הרביעית
מורכבת מן החודשים: 1/2009, 5/2009, 6/2009. בגין כל אחד מן החודשים הללו עמד שכרו הבסיסי של התובע על סך של 4,000 ₪, על אף שעל פי תלוש השכר, הוא לא ביצע הובלות במהלך כל ימי העבודה. על פי סעיף 17 לתצהירו של המנהל, שלא נסתר לפנינו בעניין זה, הועסק התובע בחודשים 5/2009, 5/2006 ו06/2009 לפי דרישות הנתבעת, וקיבל את מלוא השכר המוסכם.
ד.

כדי לנסות ולסתור את עדותו של המנהל בעניין זה, הפנה התובע לדוחו"ת המפרטים את מחזור ההכנסות של המשאית שהופעלה על ידו (נספח ג' לתצהיר התובע), אשר מפרטים, בין היתר, את ימי עבודה, שבהם הופעלה המשאית. אין בידינו לקבל את טענת התובע בעניין זה. אומנם, מהשוואה בין תלושי השכר לבין הדוחו"ת עולה כי ישנם חודשים שבהם המשאית הופעלה מספר ימים רב יותר מאשר הימים שבהם עבד התובע, כפי שעולה מתלוש השכר. יחד עם זאת, אין בפערים הללו כדי ללמד דבר אודות הסיכום שנעשה בין הצדדים בנוגע לשכרו הבסיסי של התובע. לעניין זה די אם יצוין, כי הדוחו"ת מפרטים את פעילותה של המשאית, השייכת לנתבעת, ולא את ימי העבודה שבהם עבד התובע אצל הנתבעת.
ה.

כמו כן, אין בידינו לקבל את טענת התובע בעדותו, כי על פי הסיכום שנעשה בינו לבין הנתבעת, גם אם יעבוד יום אחד בחודש, שכרו הבסיסי יעמוד על סך של 4000 ₪ (עמ' 9, שורות 12-13 לפרוטוקול).
ו.

עוד יצוין, כי עדותו של התובע בנוגע לסיכום שנעשה בינו לבין הנתבעת, היתה פחות מהימנה בעינינו מעדותו של המנהל בעניין זה, דבר המחזק את מסקנתנו, כי על פי הסיכום שנעשה בין הצדדים, היה אמור התובע להשתכר בשכר בסיסי יחסי.
ז.

למעלה מן הדרוש יצוין, כי טענתו של התובע להשלמת שכר בסיס בגין חודש 8/2009, דינה להידחות גם מן הטעם, שאין לצפות מן המעסיקה לשלם שכר בסיס מלא בגינו, שכן יחסי עובד-מעביד הסתיימו ביום 18/8/09.
לפיכך, הרינו קובעים כי התובע אינו זכאי להשלמת שכר בסיס.

האם זכאי התובע להשלמת שכר פרמיה?

א.

המנהל העיד בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית, כי על פי הסיכום בינו לבין התובע, הפרמיה, בשיעור של 10% ממחזור ההכנסות של המשאית שתופעל על ידו, תשולם "
כסכום גלובלי הכולל תמורת שעות נוספות, תנאים סוציאליים ונלוות
". סיכום זה לא נסתר במהלך העדויות לפנינו. יחד עם זאת, אין הוא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין הקיים, ועל כן זכאותו של התובע לרכיב הפרמיה בשכרו לא תיבחן לפיו. בעניין זה יצוין, כי הדין אינו שולל את האפשרות לשלם לעובד זכויות מסוימות, הנובעות ממעמדו, במסגרת סכום גלובלי. ואולם, כדי לפעול כך, יש לעמוד בכמה תנאים, ובהם: הסכמה מפורשת של העובד, ווידוא כי כל הזכויות המסוימות אכן משולמות במלואן לעובד. במקרה דנן, הנתבעת לא הציגה הסכמה מפורשת מהעובד, ובנוסף לכך - הסיכום הנזכר בתצהירו של המנהל אינו מפרט את כל הזכויות הנכללות בו.
זאת ועוד, עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי חלקם כוללים התייחסות לזכויותיו של העובד, כמו: תשלום אש"ל ושעות נוספות, אשר נפרדת מן ההתייחסות לרכיב הפרמיה. במהלך חקירתו הנגדית נשאל על כך המנהל, אך טען כי את תלושי השכר הכין רואה חשבון. לשאלה, מדוע רואה החשבון לא הובא להעיד בהליך, ענה המנהל, כי לא חשב מיוזמתו להעיד אותו. בנסיבות המקרה דנן, פועלת אי הבאתו לעדות של רואה החשבון לרעתה של הנתבעת, כך שההתייחסות השונה בתלושי השכר לרכיב הפרמיה מזה ולרכיבים של תשלום אש"ל ושל שעות נוספות מזה - מחזקות את המסקנה, כי אין לבחון את זכאותו של התובע לרכיב הפרמיה על פי הסיכום האמור בתצהירו של המנהל.
ב.

לנוכח כל האמור לעיל, תיבחן השאלה המונחת לפנינו על ידי השוואה בין סכום הפרמיה שלו זכאי התובע בגין כל חודש לבין סכום הפרמיה ששולם לו בפועל, כמופיע בתלושי השכר.
ג.

סכום הזכאות לפרמיה יחושב להלן על פי הדוחו"ת המפרטים את מחזור ההכנסות של המשאית, אשר הופעלה על ידי התובע. בעניין זה יצוין, כי דוחו"ת אלו נמסרו לתובע על ידי הנתבעת, בהתאם להחלטתה של כבוד הנשיאה שפר במהלך דיון שהתקיים לפניה ביום 31/10/10. לטענת הנתבעת, משהוגשו הדוחו"ת, יש לחשב את סכום הזכאות לפיהם, ולא להידרש לסכום שהוערך על ידי התובע במסגרת כתב התביעה (27,000 ₪).
התובע צרף את הדוחו"ת לתצהירו, אך הוא טען כי מדובר בדוחו"ת חלקיים, אשר אינם מגלים את מחיר ההובלה האמיתי, תוך שהוא מבסס את טענתו על קיומם של הפרשי מחירים בדוחו"ת, וזאת בין הובלות זהות, אך בחודשים שונים.
טענה זו, אשר חזרה על עצמה גם בסיכומי התובע, מבלי שיפורטו נתונים שיבססו אותה - דינה להידחות.
על אף שעיון בדוחו"ת מלמד על קיומם של מספר הפרשים כאמור, אין בכך כדי להוביל למסקנה, כי הדוחו"ת עצמם הינם חלקיים ואינם אמיתיים. בעניין זה מקובל עלינו הסברו של המנהל, בתצהירו ובעדותו לפנינו, כי מחירי ההובלה אינם אחידים, והם מושפעים, מפרמטרים, כמו: היצע וביקוש, מצבו של שוק ההובלות, סוג ההובלה המדוברת בכל משלוח, השאלה, האם בסמוך לנקודת המוצא הרלוונטית ישנו כבר רכב של הנתבעת, וכו'.
ד.

נפנה, אם כן, לבחון את זכאותו של התובע להשלמת שכר פרמיה, בהתאם לאמור לעיל:
בחודש 8/2008
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 18,228.96 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 1,823 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 1,716 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של
107 ₪.
בחודש 9/2008
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 59,435.28 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 5,944 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 3,599 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של 3,345 ₪.
בחודש 10/2008
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 47,625.6 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 4,763 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 2,418 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של 2,345 ₪.
בחודש 11/2008
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 37,637.08 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 3,764 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 2055 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של 1,709 ₪.
בחודש 12/2008
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 45,170.47 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 4,517 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 2,453 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של 2,064 ₪.
בחודש 1/2009
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 40,575.11 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 4,058 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 1,926 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של 2,132 ₪.
בחודש 2/2009
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 10,432.42 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 1,043 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 902 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של
141 ₪.
בחודש 3/2009
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 36,681.67 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 3,668 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 3,148 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של
520 ₪.
בחודש 4/2009
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 49,501.28 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 4,950 ₪. ואכן, לתובע שולמה פרמיה בסכום זה.
בחודש 5/2009
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 51,491.42 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 5,149 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 3,064 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של 2,085 ₪.
בחודש 6/2009
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 70,175.14 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 7,018 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 2,041 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של 4,977 ₪.
בחודש 7/2009
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 31,940.26 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 3,194 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 1,746 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של 1,448 ₪.
בחודש 8/2009
עמד מחזור ההכנסות של המשאית על סך של 20,853.42 ₪, וסכום הזכאות של התובע לפרמיה על סך של 2,085 ₪. ואולם, לתובע שולמה פרמיה בסך של 1,108 ₪ בלבד. לפיכך, זכאי התובע בגין חודש זה להשלמת שכר הפרמיה, בסך של
977 ₪.
לפיכך, הרינו קובעים כי התובע זכאי להשלמת פרמיה בסך של 21,850 ₪.


האם זכאי התובע לפיצויי הלנת שכר?
אנו סבורים כי ניתן להתייחס אל המקרה שלפנינו כנופל בגדרו של סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1985, שכן מצאנו שהיו חילוקי דעות, שיש בהם ממש, ביחס לעצם הזכות להשלמת שכר, וזאת במיוחד לנוכח חילוקי הדעות בנגוע למימוש של הסיכום בין הצדדים. לפיכך איננו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר, אלא בתשלום הפרשי ריבית והצמדה כחוק, בלבד.

6

.
האם התובע פוטר מעבודתו, כטענתו, או שמא התפטר, כטענת הנתבעת, ובהמשך לכך - האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים?

טענת התובע
התובע טען, כי בחודש 8/2009 הודיעה לו הנתבעת על הפסקת העסקתו, ובכך היא פיטרה אותו. לטענתו, הוא זכאי עקב פיטוריו לפיצויי פיטורים בסך של 4,500 ₪, בתוספת של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

טענות הנתבעת
א.

הנתבעת טענה, כי התובע התפטר מעבודתו ביום 18/8/09.
לפי גרסת הנתבעת, ביום זה סירב התובע לבצע הובלה לירושלים, והוא לא יצא לעבודה עם המשאית בשעות הבוקר. תחת זאת, יצא התובע עם המשאית לנסיעה פרטית לכיוון עין חרוד. עוד מסיפה הנתבעת, כי התובע לא ענה לקריאותיה. לאחר הנסיעה הפרטית שביצע, הוא הביא את המשאית למשרדי הנתבעת, ועזב את המקום.
ב.

לחילופין טענה הנתבעת, כי גם אם ייקבע שהתובע פוטר על ידה, הרי שלנוכח התקופה שבה התקיימו היחסים של עובד מעביד - אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
ג.

הנתבעת הוסיפה כי, גם אם ייקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים כלשהם, אין לפסוק לחובתה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן הפיצויים לא שולמו עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש.

דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית:
כידוע, השאלה, האם סיום היחסים של עובד-מעביד מהווה פיטורים או התפטרות, משלבת עניינים שבעובדה ובמשפט, וההכרעה בה תיקבע בהתאם לאמות המידה המשפטיות.
כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים של עובד-מעביד לידי סיום, יש לבדוק מיהו זה שפעל לניתוקם. יש לבדוק מי מהצדדים הראה כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את היחסים? האם הוא נתן ביטוי לכוונתו, אשר אינו משתמע לשני פנים? האם הוא הודיע זאת באופן אישי וברור לצד השני? [ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע''מ, עמ' 21 (22/8/10)].
יחד עם זאת, הפסיקה עמדה על כך שישנם מקרים, שבהם ניתן להסיק מהתנהגות הצדדים, האם מדובר בפיטורים או בהתפטרות - גם מבלי שהדבר בא לידי ביטוי באמירה מפורשת בכתב או בעל פה. במקרים אלה נכנסת לתמונה הפרשנות המשפטית, אשר קובעת האם מערכת עובדתית מסוימת מעידה על פיטורים או שמא על התפטרות [ע"ע 584/08 פלונית - אלמונית, עמ' 17-21 (29/6/11) והאסמכתאות שם].
כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומם [דב"ע (ארצי) נו/3-201 שמש ירושלים בע''מ - מאיר ניסימיאן, עמ' 5 (26/5/97)].

מן הכלל אל הפרט:
לאחר ששמענו את העדויות, לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו, וכן עיינו בסיכומי באי כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת ביום 18/8/09.

א.

עד לישיבת ההוכחות לפנינו התובע לא הציג גרסה כלשהי בדבר הנסיבות שבהן הסתיימו יחסי עובד ומעביד, ולא פרט את טענתו בדבר הזכאות לפיצויי פיטורים. בכתב התביעה נכתב כי בחודש 8/2008 הודיעה לו הנתבעת על הפסקת עבודתו, ובהמשך צוינו הסכומים שהוא תובע בגין פיצויי פיטורים ובגין חלף הודעה מוקדמת. בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית העיד התובע כי "
למרות שהנתבעת פיטרה אותי, היא לא שילמה לי פיצויי פיטורים
".
בישיבת ההוכחות לפנינו ביקש ב"כ התובע להשלים את תצהיר העדות הראשית, בדרך של העלאת שאלות. חרף בקשתו, ובשים לב לסעיפים 19 ו-20 לכתב ההגנה וכן לטענות ב"כ הנתבעת לפנינו, לא מצאנו שיש מקום להיעתר לבקשה (עמ' 5, שורה 20 - עמ' 6, שורה 22 לפרוטוקול).
למעשה, גם עדותו של התובע לא מגלה גרסה עקבית ומהימנה בנוגע לנסיבות של סיום היחסים בין הצדדים. עוד יצוין, כי עיון בסיכומי התובע מלמד שגם בשלב זה התובע לא הציג - בהתאם ובהתבסס על ראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו - גרסה כאמור, אלא בחר לתקוף את האופן שבו הציגה הנתבעת את גרסתה שלה.
ב.

בעוד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו כי פוטר, הנתבעת מצידה הציגה גרסה מפורטת בנוגע לנסיבות שבהן הסתיימו היחסים בין הצדדים.
ג.

לתצהירו של המנהל צורף דו"ח מודפס, אשר מפרט את המיקומים של המשאית, שהופעלה על ידי התובע, במהלך היממה 18/8/09, ואת הנתונים הבאים: שעת הדיווח; מצב הרכב (האם הרכב במצב חונה, האם הוא מונע או כובה?; כתובת; מהירות; כיוון (נספח א' לתצהיר. להלן: "דו"ח המיקום"). התובע לא חלק על הכתוב בדו"ח, והמנהל לא נחקר בעדותו לגביו. לכן, אנו מקבלים את הנתונים הכתובים בדו"ח המיקום כנכונים.
ד.

המחלוקת בין הצדדים, לעניין השאלה, האם התובע פוטר או התפטר מעבודתו, מתמקדת באירועים שהתרחשו לאחר שהגיע התובע למשרדים ביום 18/8/09 בשעה 12:25 בצהריים.
לגרסת המנהל
, הוא שהה במהלך היום במשרדו שבמנחמיה, ורק לאחר השעה 12:25 הגיע למשרדים שבקיבוץ מעגן, שם עדכן אותו הסדרן, כי התובע הודיע שאינו מעוניין עוד להמשיך ולעבוד בנתבעת.
בעקבות בקשתו של הסדרן, החזיר המנהל באמצעות רכבו את התובע לביתו. המנהל נשאל בעדותו האם במהלך היום, ועד שהגיע למשרדים, הוא דיבר עם הסדרן בנוגע לתובע, אך ענה בשלילה. לשאלה האם דיבר עם התובע במהלך הנסיעה לביתו ענה: "
מרוב כעס שהיה לי עליו לא דיברתי איתו ממעגן עד בית שאן כי הוא עשה לי נזק
".
לגרסת התובע
, עם הגיעו למשרדים, הורה לו המנהל להשאיר את הרכב במקום, כיוון שעבודתו אצל הנתבעת הסתיימה. התובע מוסיף כי בהמשך לקח אותו המנהל לביתו.
ה.

ממכלול העדויות ששמענו, התרשמנו כי עם הגיע התובע למשרדים, הוא הודיע לסדרן כי אינו מעוניין עוד להמשיך ולעבוד בנתבעת. בהמשך, כאשר הגיע המנהל למשרדים, הוא עודכן על ידי הסדרן בדבר הודעתו של התובע, ולקח את האחרון לביתו, מבלי שהתנהלה בין השניים שיחה כלשהי.
השיקול המרכזי שעומד בבסיס מסקנתנו, הינו קבלת עדותו המהימנה של המנהל בעניין זה, ודחיית עדותו של התובע, אשר היתה בלתי מהימנה ובלתי עקבית - בנוגע לנסיבות שבהן הסתיימו יחסי הצדדים.
הדבר עולה, למשל, מתשובותיו של התובע לשאלה, מי היה במשרדים כאשר הגיע אליהם:

"ש:

מי היה שם?
ת:


כל מיני אנשים שבאים לתקן.
ש
:

מי מהחברה היה שם?
ת:


אני חושב שרק תומר, לא שמתי לב.
ש
:

מרדכי היה שם?
ת
:
בטח, וודאי שהיה שם, אחרת עם מי דיברתי? הוא גם לקח אותי הביתה לאחר מכן." (עמוד 12, שורות 6-11 לפרוטוקול).

בנקודה זו יצוין, כי אין בידינו לקבל את טענת התובע בסיכומיו, לפיה יש לדחות את גרסתו של המנהל, משום שהסדרן עצמו לא הובא לעדות. ראשית, במקרה שלפנינו, אי הבאתו לעדות של הסדרן אינה פועלת לרעת הנתבעת, שכן ניתן ללמוד על נכונות גרסתה ביחס לנסיבות של סיום היחסים בינה לבין התובע גם משאר העדויות והראיות. שנית, גרסתו של המנהל לא עוסקת רק במה שהתרחש לפני הגיעו למשרדים, אלא גם באירועים שהתרחשו לאחר מכן. בעניין זה, אנו מקבלים את דבריו, כי עם הגיעו למשרדים, עדכן אותו הסדרן, בכך שהתובע הודיע כי אינו מעוניין עוד להמשיך ולעבוד בנתבעת.
ו.

בחינת הנסיבות הנ"ל מובילות למסקנה כי ביום 18/8/09 הראה התובע כוונה חד משמעית לסיים את היחסים בין הצדדים, ונתן לכוונתו ביטוי ברור, תוך שהוא מודיע זאת לסדרן של הנתבעת. בעניין זה יצוין, כי העובדה שהודעה זו לא נמסרה למנהל באופן אישי, אין בה כדי לפגוע בתוקפה כהודעת התפטרות. מסקנה זו מתבקשת לנוכח תפקידו המרכזי של הסדרן, ובהתחשב בכך שבהמשך היום הועברה ההודעה ממנו למנהל. ןכן לנןכח העובדה שבמהלך הנסיעה הנזכרת, יכול היה התובע לחזור בו מהתפטרותו, אך הוא לא עשה כן. בכך למעשה, מהווה הנסיעה לביתו פעולה שמעניקה משנה תוקף, בדרך של התנהגות, למעשה ההתפטרות.

לפיכך, הרינו קובעים כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, ואינו זכאי לפיצויי פיטורים.

7.
במידה שהתובע התפטר מעבודתו,

האם זכאית הנתבעת לחלף הודעה מוקדמת, ולקיזוזו מכל סכום שייפסק לטובת התובע, אם ייפסק?

טענת הנתבעת
הנתבעת טענה כי התובע התפטר מעבודתו אצלה לאלתר, וכי הוא זכאית לחלף הודעה מוקדמת, שאותו יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע, אם ייפסק.

טענת התובע
התובע מצידו לא העלה כל טענה בנוגע לטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

דיון והכרעה
כפי שקבענו בסעיף 6 ל

פסק דין
זה, התובע עבד אצל הנתבעת מיום 24/8/08 ועד יום 18/8/09. ביום זה התפטר התובע מעבודתו לאלתר. לפיכך, ומכוח הוראות סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 זכאית, לכאורה, הנתבעת לחלף הודעה מוקדמת.
אולם, במקרה שלפנינו - אין בידינו לקבל את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, ושאת לנוכח האופן שבו הועלתה הטענה - ללא פירוט חשבונאי כלשהו וללא כימות.
לא אחת נפסק, כי טענת קיזוז הינה טענת הגנה מהותית, וכי לא די שתיטען באורח סתמי, ללא פירוט וללא תרגום חשבונאי נאות [ע"א 442/88 ארגון קניות של משקי חירות - בית''א נ' תנובה בע''מ, פד"י מד(2) 666, 670 (1990); ע"ע 52/07 מובילי מים 1994 בע''מ - יוסף פיסל, עמ' 4-5 (25/4/07)].
במקרה שלפנינו, הנתבעת לא טרחה לציין את הסכום שאותו היא רשאית לקזז, לטענתה וקל וחומר שלא טרחה לפרט את דרך חישוב הסכום.

לפיכך, הרינו דוחים את טענתה הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

8.
האם יש לאפשר לנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע את הסכום שהועבר לו במסגרת ההמחאה מיום 1/10/09?

טענת הנתבעת
הנתבעת טענה כי לאחר שהסתיימו יחסי עובד-מעביד, התקיימה פגישה בין התובע לבין המנהל, בו העביר האחרון לתובע המחאה מטעם הנתבעת על סך 2,000 ₪, כנגד חובותיה של הנתבעת כלפיו. התובע חתם על גבי ספח ההמחאה על הסכמתו לכך ש-"תשלום זה עבור קופת פיצויים ביטוח מנהלים תשלום סופי.
עם קבלת תשלום זה, לא תהיינה תביעות נוספות כנגד מלכה מרדכי
". (לתצהירו של המנהל צורף צילום של ההמחאה ושל ספח ההמחאה, כנספח ב. ההדגשה אינה במקור. א.י).
בהליך הנוכחי טוענת התובעת כי ספח ההמחאה מהווה כתב סילוק, והוא כשלעצמו משמש סיבה לדחיית התביעה. לחלופין, ביקשה הנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע את הסכום שהועבר לו במסגרת ההמחאה.

טענת התובע
על אף שקבלת ההמחאה על ידי התובע נקבעה כמוסכמה בין הצדדים בדיון לפני כבוד הנשיאה שפר ביום 31/10/10, טען התובע במהלך חקירתו הנגדית לפנינו, כי החתימה המופיעה על גבי ספח ההמחאה - אינה חתימתו.

דיון והכרעה
אף מבלי שנדון בשאלה, האם החתימה המופיעה על גבי ספח ההמחאה היא אכן חתימתו של התובע - הרינו קובעים כי טענת הנתבעת ובקשתה לעניין הקיזוז - דינן להידחות.
לעניין נפקותה של ההמחאה ושל הדברים הכתובים בספח ההמחאה - אין בהם כדי להוות בסיס להחלטה לדחות את תביעותיו של עובד לקבל את זכויותיו (וראו: ע"ע 712/07 מנשרוף שמשון - חיים גלנצר (13/5/09); בג"ץ 6845/00 איתנה ניב - בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נו(6) 663, 713-716 (2002)].
לעניין טענת הקיזוז - נפנה לתחילת הדברים שנכתבו בספח: "תשלום זה עבור קופת פיצויים ביטוח מנהלים תשלום סופי...". דברים אלו מלמדים, כי ההמחאה לא הועברה לתובע, אלא בגין תשלום עבור קופת פיצויים ביטוח מנהלים. ואולם, הסכום שנפסק לטובת התובע, במסגרת סעיף 5 ל

פסק דין
זה, נובע מזכותו להשלמת שכר.
בענייננו, טעם זה כשלעצמו מוביל לדחייתה של טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.
9.
לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר שקיבלנו באופן חלקי את התביעה להשלמת שכר, ודחינו את התביעה לפיצויי הלנת שכר, לאחר שקבענו כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, ודחינו את התביעה לפיצויי פיטורים ולאחר שדחינו את טענת הקיזוז לענין חלף הודעה מוקדמת ואת טענת הקיזוז לענין הסכום שהועבר לתובע במסגרת ההמחאה מיום 1/10/09 מכל סכום אחר שייפסק לו, הרינו מורים לנתבעת לשלם לעובד השלמת שכר בסך של 21,850 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 19/8/09.

10.

הוצאות

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 3,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
הסכום הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

11.

כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, ב' בכסלו תשע"ב, 28 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים.






יעקבס אורית, שופטת

מר ראובן גרובר
נציג ציבור (עובדים)

מר מוחמד גנאים
נציג ציבור (מעבידים)







תעא בית דין אזורי לעבודה 1232/10 יונתן מועלם נ' מלכה מרדכי הובלות בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/11/2011)