פסקי דין על דניאל בר אל | פסקי דין על ליאורה בלולו | פסקי דין על שושי זוני | פסקי דין על ביטוח ישיר |

13904-04/11 תק     28/11/2011




תק 13904-04/11 דניאל בר אל, ליאורה בלולו נ' שושי זוני, ביטוח ישיר בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 13904-04-11 בר אל ואח' נ' זוני ואח'






בפני

כב' השופטת
לימור ביבי-ממן


תובעים

1
.
דניאל בר אל
ת.ז. 056779978

2
.
ליאורה בלולו
ת.ז. 302596077


נגד


נתבעים

1.שושי זוני
2.ביטוח ישיר בע"מ



פסק דין


תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 30/1/11 .

1.
לטענת התובע במועד הנקוב, הוא החנה את רכבו באיזור התעשיה בכפר סבא, עת נכנס לרכבו וטרם הספיק להניעו, חש לפתע חבטה מאחור והתברר לו כי הנתבעת 1 סטתה לכיוון רכבו וזאת, בשעה שניסתה לעקוף מימין משאית אשר חסמה את נתיב נסיעתה. לטענת התובע, הנתבעת 1 לא מסרה לו את כל פרטיה אלא מספר הטלפון של בעלה בלבד ומשפנה אליו, זה הציע לתקן את רכבו אצל פחח שלו. לטענת התובע, משהגיע לפחח האמור ולאחר שזה הבהיר לנתבעת 1 ולבעלה כי עלות התיקון גבוהה מהסכום אשר חשבו לשלם, טענה לפתע הנתבעת 1 כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע הואיל והוא נסע לאחור ופגע בה בשעה שהיא עמדה ללא תזוזה עם רכבה. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה
של הנתבעת 1
ומשכך עליה ועל מבטחת רכבה – הנתבעת 2,
לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

2.
לטענת הנתבעות, במועד הנקוב עמדה הנתבעת 1 עם רכבה ללא תנועה הואיל ואיפשרה למשאית אשר הגיעה משמאל להשתלב בנתיבה. לטענת הנתבעות , בשעה שהנתבעת 1 עמדה כאמור, נסע התובע לאחור ופגע ברכבה. הנתבעת 1 נבהלה מהתובע וכן הטילה ספק במהימנות טענותיו ומשכך, מסרה לו את פרטי בעלה על מנת שיעמוד עימו בקשר. לטענת הנתבעות, בעלה של הנתבעת 1 טרם שוחח עימה עת פנה אליו התובע ומשכך, הציע לתובע לבדוק את רכבו אצל פחח מטעמו. לטענת הנתבעות, משהגיעו לפחח הודיעו הנתבעת 1 ובעלה, לתובע כי הנתבעת 1 אינה אחראית ומשכך, סירבו לבצע תיקון ברכבו. לחילופין טוענות הנתבעות כי ברכב התובע היתה תאונה קודמת מיום 24/11/10 באותו מוקד נזק, בגינה שופה התובע על ידי הנתבעת 2 , התובע לא תיקן את הרכב לאחר התאונה הראשונה וכלל נזקו נבלע במסגרת השיפוי אשר ניתן לו בגין התאונה הראשונה. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ובנוסף, התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה נשוא התביעה ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

3.
בדיון אשר התקיים בפני
העידו התובע והנתבעת 1 וכן, בעלה אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני
את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני
תמונות הנזק לרכבו של התובע וכן, תמונות רכבו של התובע והנזק אשר נחזה בו לאחר התאונה מיום 24/11/10 וחוות דעת שמאית אשר נערכה על ידי שמאי בעבור התובע בגין התאונה מיום 24/11/10.

4.
התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני
.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

5.
הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

6.
בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"
7.
מן הכלל אל הפרט –
במקרה המונח בפני
לפי ההתוויות לעיל, על התובע להוכיח הן את אחריות הנתבעת לקרות התאונה והן, קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים על ידו לבין התאונה .

הנני סבורה כי התובע הרים את הנטל והוכיח כי אמנם ארעה פגיעה בין רכבו לבין רכב הנתבעת 1 בנסיבות להן טען ואולם, התובע כשל מהוכחת קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים על ידו לבין התאונה נשוא התביעה .

כך, באשר להילך התאונה – הרי שלא מצאתי גרסת הנתבעת 1 ולפיה בתחילה הודתה בפגיעתה ברכב התובע ורק לאחר מכן, מששיחזרה התאונה, נזכרה כי בעצם עצרה את רכבה ומשכך, אין היא אחראית לאירוע. לענין זה גרסת הנתבעת הינה – תמוהה – באשר לעיתים יכול אדם לטעות באשר לאחריות המשפטית הנובעת ממסכת עובדות ואולם, טענתה אינה נוגעת לשאלה המשפטית הנובעת מהמסכת העובדתית, אלא, לשחזור בדיעבד של המסכת העובדתית והצגת מסכת עובדתית שונה – זאת אינני מקבלת. זאת ועוד, הנתבעת 1 וכן, בעלה אישרו כי קבעו עם התובע אצל פחח מטעמם וזאת, בחלוף מספר ימים ממועד התאונה- לו אמנם כבר ביום לאחר התאונה שיחזרה מחדש הנתבעת 1 את התאונה והגיעה לתובנות שונות באשר להילך התאונה- מדוע לא בוטלה הפגישה כאמור? לנתבעת 1 הפתרונים.

לאור האמור הנני מקבלת את גרסתו העובדתית של התובע בכל הנוגע לכך שהנתבעת 1 אמנם פגעה ברכבו בשעה שסטתה לכיוון מקום חנייתו.

יחד עם זאת, לא די בקביעה דלעיל על מנת להוביל לקבלת תביעת התובע, באשר , על התובע חל בנוסף, הנטל להוכחת הנזק אשר אירע לו בתאונה וזאת, התובע לא הוכיח.
כך, אין חולק כי רכבו של התובע נפגע בתאונה אחרת באותו מוקד נזק ביום 24/11/10. בהקשר זה, הוצגו בפני
הן תמונות הנזק נשוא התאונה מיום 24/11/10 והן, תמונות הנזק אשר צולמו לאחר התאונה נשוא התביעה ועיון תוך השוואת התמונות מעלה כי מדובר באותו מוקד נזק והנזקים הנחזים ברובם הינם בדיוק אותם נזקים.
זאת ועוד, הוצגו בפני
חוות הדעת בגין האירוע מיום 24/11/10 וכן, בגין התאונה נשוא התביעה ועיון בהן מעלה כי – אחת לאחת – כלל הרכיבים המופיעים בחוות הדעת נשוא התאונה בפני
נישומו במסגרת חוות הדעת הקודמת (אשר היא אף יותר מקיפה וסכומה גבוה יותר מסכום חוות הדעת בגין תאונה זו) כך- במסגרת שתי חוות הדעת נקבע כי התובע זכאי להחלפת מגן אחורי מקט 1448160 בשווי : 1573.10 (בדיוק אותו מקט ואותו סכום ), להחלפת ספויילר מקט 1335188 בשווי : 820.31 ₪ (בדיוק אותו מק"ט ובדיוק אותו סכום), נקבע כי התובע זכאי לעבודות פחחות בשווי 2,270 ₪ (בחוות הדעת הקודמת ננקב סכום גבוה יותר : 2,480 ₪ ) , לעבודות חשמל בסך 150 ₪ (בדיוק אותו סכום בחוות הדעת הקודמת) ולעבודות צביעה בסך 1,250 ₪ (לעומת 1,000 ₪ בחוות הדעת הקודמת). עיננו הרואות – בגין כלל רכיבי הנזק (למעט סך 250 ₪ בגין צביעה המתקזז אל מול הפרש השווי בעבודות הפחחות ) שופה התובע במלואם במסגרת חוות הדעת הקודמת .
אציין כי התובע טען שכבר תיקן את נזקי התאונה הקודמת ומשכך, כי הוא זכאי לשיפוי בהתאם לחוות הדעת החדשה – לא מצאתי לקבל טענתו זו של התובע. ראשית, התובע לא הציג כל ראיות בתמיכה לטענתו ובכלל זה, לא הציג כל קבלה המעידה על ביצוע תיקון כאמור . זאת ועוד, עיון בתמונות הנזק מעלה כי מדובר באותה תצורה של מרבית הנזקים לרבות שברים הנחזים בדיוק אותו דבר ולמעט שבר אחד במגן התחתון של הפגוש. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובע לא תיקן את רכבו לאחר התאונה הקודמת ובנסיבות בהן שופה על ידי הנתבעת 2 עצמה בגין נזקי התאונה הקודמת בסכום העולה על סכום הנזק בתאונה זו ובגין אותם תיקונים אשר יש לבצע בגין תאונה זו, הרי שהתובע אינו זכאי לשיפוי כפול בגין אותם נזקים ונזקיו בגין תאונה זו "נבלעו" במסגרת נזקי התאונה הקודמת בגינה שופה.

בשולי הדברים אציין כי התנהלות התובע בכך שהסתיר את דבר התאונה הקודמת וניסיונו להשתפות פעמיים בגין נזק בגינו כבר שופה , הינה חסר תום לב וגובלת בניסיון הונאה ובגין כך, ראוי התובע לגנאי.

8.
אשר על כן הנני דוחה את תביעתו של התובע . התובע ישא בהוצאות הנתבעת 1 בסך של 400 ₪ אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. לפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות הנתבעת 2.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום,
ב' כסלו תשע"ב, 28 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 13904-04/11 דניאל בר אל, ליאורה בלולו נ' שושי זוני, ביטוח ישיר בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/11/2011)