פסקי דין על סאמח טאהא | פסקי דין על ניסים פאעור | פסקי דין על מוחמד עבד אל רחמאן |

46816-07/10 פ     07/12/2011




פ 46816-07/10 מדינת ישראל נ' סאמח טאהא, ניסים פאעור, מוחמד עבד אל רחמאן




בפני
כב' השופט עודד גרשון

המאשימה:
מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז חיפה

נגד

הנאשמים:
1. סאמח טאהא
(עציר) ת"ז 204361067
2. ניסים פאעור
(עציר) ת"ז 305117855
3. מוחמד עבד אל רחמאן
(עציר) ת"ז 201412855
<#2#>

גזר דין

1. מבוא

שלושת הנאשמים בתיק שלפני הינם צעירים תושבי הכפר כאבול. הנאשם מס' 1 הוא יליד 1992, והנאשמים 2 ו-3 הם ילידי שנת 1990.

הצדדים בתיק זה הגיעו להסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום. לא היתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו על פי הודאתם. בעקבות כך הזמין בית המשפט תסקירים של שירות המבחן למבוגרים בעניינם של שלושת הנאשמים.

לאחר שנתקבלו תסקירי שירות המבחן בעניינם של שלושת הנאשמים, שמעתי את עדויות העדים שהובאו מטעם ההגנה לעניין העונש ועתה, לאחר ששמעתי את סיכומי טענות באי כח הצדדים, ניתן גזר הדין.

2. עובדות כתב האישום המתוקן

ואלו הן העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן שבהן הודו הנאשמים:

ביום 5.7.2010 או בסמוך למועד זה, החליטו הנאשמים כי יש לחטוף את הקטין א.ב. יליד 25.8.1994 (להלן - "המתלונן") ולגרום לו חבלה של ממש, וזאת על רקע סברתו של הנאשם מס' 2 כי המתלונן הטריד את אחותו.

בהמשך לאמור לעיל, ביום 5.7.2010, בשעות הערב, במועד מדוייק שאינו ידוע למאשימה, בכפר כאבול, הציע הנאשם 1 למתלונן להתלוות אליו לנסיעה ברכב בו נהג הנאשם 1. זאת עשה הנאשם 1 ביודעו כי הוא מפתה את המתלונן באמצעי תרמית ללכת מהמקום בו הוא נמצא בכדי שיהיה נתון לתקיפה מצידם של הנאשמים 2 ו-3.

לאחר שהמתלונן עלה לרכב, נסע הנאשם 1 לכניסה לכאבול ומשהגיע לחורשה הסמוכה למקום עצר את הרכב. בשלב זה, ובהתאם להחלטתם של הנאשמים, כאמור לעיל, הגיע למקום טנדר ובו הנאשמים 2 ו-3.

הנאשם מס' 2 ירד מהטנדר, ניגש אל המתלונן והוציאו בכוח מן הרכב, בעוד הנאשם מס' 1 אומר למתלונן שכעת הוא יקבל מכות. ולאחר מכן עזב הנאשם מס' 1 את המקום.

בהמשך לאמור לעיל, העביר הנאשם 2 את המתלונן, בכוח, לטנדר שבו המתין הנאשם מס' 3 ושני הנאשמים, הנאשמים 2 ו-3, הסיעו את המתלונן פנימה אל תוך החורשה.

לאחר נסיעה קצרה עצרו הנאשמים 2 ו-3 את הטנדר ומשכו את המתלונן אל מחוץ לטנדר.

בשלב זה לקח הנאשם 2 מקל עץ שהיה במקום, והנאשם 3 הרים צינור גומי והשניים היכו את המתלונן בחוזקה עם מקל העץ וצינור הגומי בראש, בפני
ם, בגב ובבטן. כתוצאה מהמכות נפל המתלונן על הרצפה בעוד שהנאשם 2 ממשיך להכותו באגרופיו באיזור הפנים והנאשם 3 מכה אותו באמצעות ענף עץ בגבו.

לאחר הפוגה קצרה שבה חדלו הנאשמים 2 ו-3 מלהכות את המתלונן, שבו הנאשמים 2 ו-3 להכות את המתלונן במקל עץ ובענף בגבו, בפני
ו ובבטנו. בהמשך, אמר הנאשם 3 למתלונן כי אם יספר למישהו על מה שקרה הם יכו אותו וירצחו אותו. בשלב זה, עזבו את הנאשמים 2 ו-3 את המתלונן בחורשה.

כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות בגבו, בבטנו, בצווארו ובפני
ו והוא נזקק לטיפול רפואי.

כאמור לעיל, הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום. בעקבות כך, הורשעו הנאשמים בעבירות שלהלן:

שלושת הנאשמים הורשעו בעבירה של חטיפה לפי הסעיפים 369 + 29 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן - "החוק").

הנאשמים 2 ו-3 הורשעו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי הסעיפים 382 + 380(א) לחוק.

הנאשם מס' 1 הורשע בעבירה של סיוע לתקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי הסעיפים 31 + 380 + 382(א) לחוק.

3. תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם מס' 1

מן התסקיר עולה כי הנאשם מס' 1, צעיר כבן 19 וחצי שנים, הוא רווק שעד למעורבותו הנוכחית בעבירות נשוא תיק זה, עבד, במשך כשנתיים, במסעדת בשרים בכאבול.

אביו של הנאשם מס' 1 אדם כבן 50, סובל ממחלת סרטן הריאות. בשל מצבו הבריאותי הוא אינו עובד בשנים האחרונות והוא מתקיים מקצבת נכות כללית. אימו של הנאשם הינה עקרת בית הסובלת ממחלות שונות. בני המשפחה מתקיימים מקצבאות שונות של המוסד לביטוח לאומי.

מן התסקיר עולה כי הנאשם 2 הינו בן דודו של הנאשם מס' 1. כן עולה מן התסקיר, כי היה קשר חברי טוב בין הנאשם 1 לבין המתלונן אך בעקבות האירועים שפורטו בכתב האישום, נותק הקשר שביניהם.

הנאשם מס' 1 סיים 10 שנות לימוד ונשר ממסגרת הלימודים. לדבריו, הוא נשר על רקע חוסר עניין בלימודים. לאחר נשירתו ממסגרת הלימודים, הוא עבד בעבודות מזדמנות בעיקר בתחום המסעדנות.

שירות המבחן העריך כי לנאשם 1 יכולת טובה להתארגן ולתפקד במחויבויותיו האישיות והתעסוקתיות.

אין לנאשם הרשעות קודמות ושירות המבחן התרשם כי נאשם מס' 1 מנהל בדרך כלל אורח חיים תקין המתבטא בהעדר פעילות פלילית כלשהי.

שירות המבחן שוחח עם הורי הנאשם מס' 1 ובעקבות שיחה זו התחזק בהתרשמותו כי הנאשם מס' 1 הינו בעל דפוסי אישיות מופנמים וילדותיים המנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי בדרך כלל, אינו בעל דפוסי התנהגות והתמודדות אלימים ותוקפניים ואינו רואה באלימות כאמצעי לפתרון סכסוכים ומצוקות בחייו. ניכר כי מעצרו שבא בעקבות הסתבכותו הנוכחית היווה עבורו גבול קונקרטי ומציב גבולות. הנאשם מס' 1 הביע חרטה כנה על מעשיו וביקש להביע את התנצלותו בפני
המתלונן.

שירות המבחן העריך כי התנהלות הנאשם שהביאה אותו לעבור את העבירות נשוא תיק זה, נבעה מאי הפעלת שיקול דעת הולם. בלטו בעבירה דפוסי אישיותו והתנהגותו הילדותיים והאימפולסיביים. לדעת שירות המבחן, לא נראה כי יש בבסיסו דפוסי התנהגות אלימים מושרשים או עבריינים. נראה כי התנהלותו כמפורט בכתב האישום המתוקן, הינה ביטוי לנגררות אחר קבוצת השווים וכדרך לרצות את בן דודו (הנאשם 2) ולעשות את מבוקשו. הנאשם 1 טען כי הוא חש פגוע מהתנהגות המתלונן שכביכול לא כיבד את החברות שביניהם והמשיך להטריד את בת דודתו, אחותו של הנאשם 2, על אף פנייתו אליו.

הנאשם 1 הביע בפני
שירות המבחן את חששו מעונש מאסר לריצוי בפועל שיוטל עליו ומהשלכותיו של עונש שכזה על חייו.

הנאשם 1 טען כי בינו לבין המתלונן נערך הסכם סולחה וכי הסכם זה בא לפצות את המתלונן הן על הפגיעה הפיזית בו והן על עוגמת הנפש שנגרמה לו.

שירות המבחן ציין כי הנאשם 1 טען בפני
ו כי למד את לקחו מהסתבכות זו וכי הוא מבין את הצורך באיפוק והתנהלות על פי חוק ללא שימוש בדרכים פוגעניות לפתרון סכסוכים.

עוד נאמר בתסקיר שירות המבחן כי בכדי להקנות לנאשם כלים חיוביים להתמודדות במצבי חיים שונים הוצע לנאשם 1 להשתלב בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן שבמסגרתו ישתלב בקבוצה טיפולית שבמהלכה יתאפשר לו לבחון את המניעים שעמדו מאחורי התנהגותו. הנאשם 1 ביטא צורך להשתלב בתוכנית הטיפולית שהוצעה לו וביטא נכונות לקחת בה חלק.

שירות המבחן המליץ על כן על העמדת הנאשם 1 בפיקוח שירות המבחן למשך שנתיים שבמהלכן ישולב הנאשם בקבוצת טיפול לצעירים שתתאים למצבו. כן המליץ שירות המבחן להימנע משליחתו של הנאשם לריצוי מאסר בפועל בין כותלי הכלא, דבר שעלול "להביא להידרדרות אישית ולפגיעה במאפייניו המתפקדים".

שירות המבחן המליץ לגזור על הנאשם 1 עונש הצופה פני עתיד וכי אם יחליט בית המשפט על הטלת עונש מאסר בפועל, מומלץ שהתקופה תהיה קצרה כדי שניתן יהיה לבחון את אפשרות ביצועה בעבודות שירות.

4. תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם מס' 2

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם מס' 2 הוא צעיר בן 21, רווק המתגורר בבית הוריו בכאבול. מזה כ- 6 שנים, הוא עובד במוסך "מרכז הצפון מוטורוס" שבבעלות דודו.

אביו של הנאשם 2, בן 43, סובל מזה כ- 7 שנים מבעיות בריאותיות שונות והוא אינו עובד. האם, בת 40, עובדת מזה כ- 6 שנים כעוזרת גננת בגן הילדים בכאבול.

קצינת המבחן כתבה בתסקירה כי הנאשם לקח אחריות על המיוחס לו בכתב האישום המתוקן. כרקע לביצוע העבירה תיאר הנאשם כי המתלונן הטריד את אחותו על ידי בקשת מספר טלפון ובפני
ה אליה במילים שאינן מכבדות. הנאשם טען בפני
שירות המבחן כי תקף את המתלונן לאחר שזה הכחיש את התנהגותו.

קצינת המבחן ציינה כי התייחסותו של הנאשם לחומרת התנהגותו האלימה "אופיינה בהעדר חיבור רגשי ובמינימליזציה".

עוד כתבה קצינת המבחן כי לדברי הנאשם, מי שרצה בהסכם הסולחה שנחתם בין הצדדים היו הוריו. לדבריו, מטרת הסולחה היתה למנוע נקמה מצד משפחת המתלונן.

קצינת המבחן ציינה בתסקירה כי הנאשם טען באזניה כי למד את הלקח וכי להבא יפנה לגורמי אכיפת החוק ולא ינהג באופן אלים כלפי אדם אחר. הוא ביטא חרטה על התנהגותו.

קצינת המבחן כתבה בתסקירה כי "התרשמנו כי (הנאשם. ע.ג.) ממוקד יותר בהשלכות מעשיו על מצבו ולא מתוך התבוננות ביקורתית על המעשים, או מחרטה על הנזק שגרם לנער קורבן מעשיו".

בהתייחס לנזקקותו הטיפולית, מסר הנאשם לקצינת המבחן כי הוא אינו חווה את עצמו כאדם אלים וכי אינו זקוק למעורבות טיפולית, יחד עם זאת, הצהיר מילולית כי במידה ושירות המבחן ימליץ לו להשתלב בטיפול, הוא יהיה מוכן לעשות כן, הגם שאינו רואה צורך בשינוי דפוסי התנהלותו.

קצינת המבחן סיימה את תסקירה באומרה כדלקמן:

"מהכרותינו את נסים אנו מתרשמים מבחור צעיר בעל יכולות תפקודיות טובות המנהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי. ניכר כי על רקע מחלתו של אביו והיעדרותו של אחיו הבכור מהבית נוכח לימודיו, נסים חווה עצמו כאחראי לשלום אחיו ואחותו, המתגוררים בבית, מה שיתכן ועומד ברקע לביצוע העבירה נשואת הדיון. עוד התרשמנו כי נסים אינו מחובר לדפוסים התוקפניים שבאישיותו, מתקשה לגלות אמפטיה לקורבן מעשיו ואינו חווה קונפליקט פנימי בהתייחס לאופן בו נהג כלפי המתלונן. להתרשמותנו, התמקמות רגשית זו, לצד העדר חוויה אמיתית של נזקקות טיפולית, מותירים על כנם את הסיכון להישנות התנהגות אלימה בעתיד, בחומרה משמעותית.

לאור כל האמור לעיל ולאור חומרת העבירה, אנו נמנעים מהמלצה טיפולית בעניינו וממליצים להטיל עליו ענישה קונקרטית ומוחשית בדמות מאסר בפועל, אשר עשויה לחברו רגשית לחומרת מעשיו ולהציב גבול ברור להתנהגות עוברת חוק בעתיד. זאת לצד פיצוי כספי משמעותי לנער קורבן מעשיו ומאסר מותנה".

5. תסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם מס' 3

מן התסקיר עולה כי הנאשם מס' 3 הוא רווק בן 21 המתגורר בבית הוריו בכאבול. לאחר שחרורו למעצר בית הוא החל לעבוד באופן מזדמן בביצוע עבודות חשמל בעסק שבבעלות קרוב משפחה.

הנאשם סיים 11 שנות לימוד בבית ספר מקצועי "עמל" בשפרעם במגמת מכאניקה. לדבריו הוא נשר מן הלימודים על רקע רצונו לסייע בפרנסת המשפחה. לאחר נשירתו ממסגרת החינוך הוא עבד בבית מלאכה לייצור מסגרות אלומיניום בקרית אתא. מוחמד הביע בפני
קצינת המבחן שביעות רצון וסיפוק מאופי עבודתו.

קצינת המבחן ציינה בתסקירה כי בהתייחסו לעבירה נשואת הדיון לקח הנאשם אחריות חלקית למיוחס לו בכתב האישום המתוקן. הוא טען כי אכן תקף את המתלונן אך לא חטף ולא התכוון לחטוף אותו. הנאשם טען כי הוא נתבקש על ידי חברו הנאשם מס' 2 להביא את המתלונן למקום מסויים מבלי שידע למה. רק כאשר הגיעו מסר לו הנאשם מס' 2 כי המתלונן מטריד את אחותו. הנאשם ציין כי לא התכוון לפעול באלימות וכי רק כאשר המתלונן לא התנצל והחל לקלל אותם, הוא תקף אותו ביחד עם הנאשם מס' 2.

קצינת המבחן כתבה בתסקירה כי –

"(...) מוחמד התייחס לאופי התנהגותו האלימה במינימיזציה רבה והשליך את מעשיו על חומרת התנהגותו של הנער המתלונן. בהתייחס למחשבותיו בעת שהכה את הנער המתלונן, מסר כי הבין שהמתלונן למד את הלקח, מכיוון שאמר, בהיותו מוכה, שהוא מצטער על כך שהטריד את אחותו של הנאשם מס' 2. בהתייחסותו ניכרת תחושת לגיטימציה למעשיו. מוחמד ציין בפני
נו כי מצטער על אופי התנהלותו. מדבריו התרשמנו כי הבעת החרטה נעוצה במחירים הכלכליים, הרגשיים והמשפטיים שנאלץ לשלם נוכח מעשיו, ולא מתוך אמפטיה למתלונן והבנת הכאב, הסבל, הפחד וההשפלה שגרם לנער המתלונן".

קצינת המבחן חתמה את תסקירה כדלקמן:

"מהיכרותנו את מוחמד אנו מתרשמים מבחור צעיר, המנהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי, המגלה יכולות תפקודיות טובות בתחום התעסוקה. עוד התרשמנו כי מוחמד אינו מחובר לדפוסים התוקפניים שבאישיותו וכי מתקשה לראות עצמו כאדם אלים. אנו מתרשמים כי לאור האופי האכזרי של מעשיו, העדר אמפטיה לנער המתלונן, תפיסת התנהלותו כמוכתבת ממוקד שליטה חיצוני ואי ראיית עצמו כאדם אימפולסיבי העלול לחזור על התנהגות אלימה, משאירים על כנם את הסיכון להישנות העבירות בדרגת חומרה גבוהה, ומצביעים על סיכוי נמוך להיתרם מהתערבות טיפולית.

לאור כל האמור לעיל, ולמרות הבעת נכונות מילולית להשתלב בהליך טיפולי, ומאחר וזו אינה ממוקדת בצורך פנימי לשינוי דפוסי התנהלות אלימים, ונוכח חומרת העבירה, אנו נמנעים מהמלצה טיפולית בעניינו. אנו ממליצים להטיל עליו עונש קונקרטי ומוחשי בדמות מאסר בפועל, אשר בהעדר גבולות פנימיים, עשוי להציב עבורו גבול חיצוני וברור להשלכות התנהגות עוברת חוק בעתיד. זאת לצד פיצוי כספי משמעותי למתלונן ומאסר מותנה".

6. ראיות הצדדים לעניין העונש

א. המאשימה הגישה 11 תצלומים בהם נראות הפגיעות בגופו של המתלונן (המוצג ת/1).

ב. סניגורו של הנאשם מס' 1, עו"ד פאדי שרקאווי, הגיש כראיה את מכתבה של מחלקת הרווחה במועצה המקומית כאבול (המוצג נ/1). במכתב זה צויין, בין היתר, כי אביו של הנאשם 1 סובל ממחלת סרטן ריאות; כן צויין כי לנאשם אח יליד 1996 הסובל מפיגור שכלי, מאפילפסיה ומהפרעה נרחבת של אוטיזם. האח מסודר בהוסטל בית הורדים בנצרת. נאמר כי הורי הנאשם סומכים עליו בעניין הבאת אחיו מההוסטל והחזרתו לשם בשל מחלת האב המגבילה אותו.

כן הוצג הסכם סולחה שנערך בין המתלונן ואביו לבין הנאשם 1 ואביו (המוצג 2). בהסכם נאמר, בין היתר, כי שולם למתלונן פיצוי בסך 13,000 ₪ כסכום פיצוי סופי.

עוד הוצג מטעם הנאשם מס' 1 מכתב של מסעדת מונטנה בה מועסק הנאשם. מן המכתב עולה כי הנאשם מוערך כאחד העובדים החשובים בצוות המסעדה המבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר.

ג. סניגורם של הנאשמים 2 ו – 3, עו"ד דוד בן אשר, הגיש כראיה את הסכם הסולחה שנערך בין המתלונן ואביו לבין הנאשמים 2 ו – 3 (המוצג נ/4). בהסכם נאמר, בין היתר, שכל אחד מן הנאשמים שילם למתלונן פיצוי בסך 13,300 ₪.

ד. מר עווד פאעור, מנכ"ל חברת מרכז הצפון מוטורס, מעסיקו של הנאשם מס' 2, העיד וסיפר כי הנאשם מס' 2 עובד אצלו כחמש שנים וכי הנאשם הוא עובד ממושמע, בעל מקצוע, שיש לו יחסים טובים מאוד עם הסובבים אותו.הוא סיפר שהנאשם 2 עובד, לאחר העבודה בחברה, כמלצר, כדי לסייע בפרנסת המשפחה.

ה. סניגורם של הנאשמים 2 ו – 3 העיד גם את אביו של המתלונן, מר פריד בוקאעי, במסגרת הראיות לעניין העונש.

מר בוקאעי סיפר כי –

"עשינו סולחה, בשבילנו זה פחות כאב ראש. (...). עשינו סולחה וזה סולחה, (...) סולחה הכל יהיה בסדר, לא יהיו בעיות, זאת הכוונה.

שאלה: זה נכון שבמהלך כל התקופה הזו אף אחד לא הציק לכם יותר, לא לך ולא לבן שלך?
תשובה: הסברתי את זה, לא יכול לדבר עוד פעם. זה מה שיש לי להגיד.

(...).

שאלה: לעצם המקרה מה אתה מבקש לגביהם? (היינו, לגבי הנאשמים 2 ו-3. ע.ג.).

תשובה: אני לא מבקש, אני מבקש שיהיה שקט, עשינו סולחה. זה מה שאני יכול להגיד".

7. טענות המאשימה לעונש

באת כח המאשימה, עו"ד גב' הילה כץ, ציינה כי לאיש מן הנאשמים אין עבר פלילי.

עו"ד גב' כץ עמדה על האכזריות שבמעשי הנאשמים שלקחו את המתלונן לחורשה ושם הפליאו בו את מכותיהם וגרמו לו חבלות כפי שנראה בתצלומים ת/1. היא הצביעה על כך שהשפלתו של נער צעיר כזה, באמצעות ה"תרגיל" שעשתה לו חבורת הנאשמים היא השפלה קשה.

באת כח המאשימה טענה כי מעדותו של אבי המתלונן ברור כי הסולחה שאליה הגיעו הנאשמים עם המתלונן נעשתה כדי שיהיה שקט. לדבריה, בית המשפט צריך לקחת את הסולחה האמורה "בערבון מוגבל".

עו"ד גב' כץ טענה כי העבירות שנעברו על ידי הנאשמים הן מצריכות ענישה ממשית ללא קשר לקיומה של הסולחה. לטענתה –

"(...) המניע לעבירה (...) היה החשד להטרדה של אחותו של הנאשם 2. אני חושבת שהמניע הוא נסיבה לחומרה ולא לקולא. כי עבירות שנעברות לכאורה על רקע של כבוד המשפחה, לא ראויות להגנה. על תוצאות של עבירות שנעברות על הרקע הזה, ומגיעות לפעמים למקומות קיצוניים ביותר. ולכן המסר צריך להיות ברור, שאסור לקחת את החוק לידיים ואין הגנה תרבותית למי שעושה את המעשים האלה כי הוא חשוב שנפגע כבודו".

באת כח המאשימה טענה כי לקיחת החוק לידיים והמצב שבו הנאשמים הם גם המתלוננים, גם החוקרים, גם השופטים וגם המוציאים לפועל "הוא מצב חמור שיש להוקיעו ולהעביר מסר ברור שהוא אסור".

עו"ד גב' כץ הצביעה על נסיבה נוספת לחומרה, היינו, התכנון המוקדם והתחכום שננקט כדי להביא את המתלונן למקום שבו הותקף.

באת כח המאשימה התייחסה באופן ספציפי לאמור בתסקיר המבחן לגבי כל אחד מן הנאשמים.

באת כח המאשימה בקשה להטיל על הנאשמים מאסר ממושך לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן על אף הפיצוי שקבל במסגרת הסולחה.

8. טענות הנאשם מס' 1 לעונש

סניגורו של הנאשם מס' 1, עו"ד פאדי שרקאווי, הצביע על כך שהנאשם היה נתון במעצר במשך 40 ימים ועל כך שנערכה סולחה בין המתלונן לבין הנאשמים במסגרתה שילם הנאשם למתלונן סכום של 13,000 ₪.

הסניגור ציין כי מדובר בנאשם צעיר ללא כל עבר פלילי אשר היה בן 18 ביום ביצוע העבירה, היינו, קרוב לגיל הקטינות.

הסניגור הדגיש כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר והתייצב לכל הדיונים. הוא היה תחת פיקוח שרות המבחן במשך 6 חודשים. שרות המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש צופה פני עתיד בנוסף להטלת צו מבחן, כדי שהנאשם יהיה בפיקוח שרות המבחן למשך 24 חודשים. שרות המבחן המליץ להעדיף את הפן השיקומי על פני הפן העונשי.

הסניגור סמך את דבריו על האמור בתסקיר שרות המבחן ואמר כי מדובר בנאשם המנהל אורח חיים נורמטיבי שאין לו דפוסי התנהגות אלימים. הוא למד את הלקח ויותר לא יחזור לבצע עבירות דומות בעתיד.

הסניגור ציין כי די בתקופת המעצר שבה היה הנאשם נתון כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות.

הסניגור בקש מבית המשפט לאמץ את המלצת שרות המבחן ולהטיל על הנאשם עונש הצופה פני עתיד, בנוסף לצו מבחן ומאסר בעבודות שרות.

הנאשם 1 בעצמו אמר לבית המשפט כי הוא מצטער מאוד, כי הוא מבקש לפתוח בדף חדש והוא מבקש מבית המשפט לסלוח לו משום שזו לו הפעם הראשונה.

9. טענות הנאשמים 2 ו – 2 לעניין העונש

סניגורם של הנאשמים 2 ו- 3, עו"ד דוד בן אשר, ציין כי אין לנאשמים הרשעות קודמות.

הסניגור הצביע על כך שמדובר באירוע נקודתי וחד פעמי. הסניגור ציין כי הנאשמים למדו את לקחם. שניהם לוקחים אחריות על ביצוע העבירות, הודו בביצוע העבירות שיוחסו להם, וחסכו זמן שיפוטי.

הסניגור הצביע על כך ששני הנאשמים היו נתונים במעצר.

לטענת הסניגור, כל האירוע קרה בשל טעות בשיקול הדעת עקב הפגיעה שחש הנאשם 2 מהטרדה של אחותו, שהוא דבר שקשה לקבלו בחברה הערבית. אכן, אין לקבל את הדברים בהבנה, אך לאור הטיפול שעבר הנאשם 2 ולאור הצהרתו שכיום הוא יודע מה לעשות, הרי ברור שאם ישוב ויתקל בסיטואציה דומה הוא ידע כיצד לפעול בדרך החוק.

הסניגור הצביע על הסולחה שנעשתה בין הצדדים ועל כך שיש מקום להתחשב בקיומה של סולחה.

הסניגור עמד על האמור בתסקירי שירות המבחן וביקש, להסתפק בסופו של יום בענישה של מאסר בפועל שתרוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

הסניגור ציין כי אין מקום להטיל עונש כספי נוסף, לא פיצוי ולא קנס, הן לאור מצבם הכלכלי של הנאשמים והן לאור העובדה שהמתלונן כבר קיבל פיצוי.

הסניגור ציין כי הטלת מאסר בפועל עלולה לפגוע באופן אנוש בנאשמים ובתדמיתם ולהביא להתדרדרותם.

הסניגור הדגיש ששני הנאשמים הביעו חרטה על המעשה.

הסניגור הביע דעתו כי מאסר בפועל שיומר בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי ארוך מרתיע, יהיה בו די כדי ללמד את הנאשמים לקח והם לא יחזרו על מעשיהם.

הנאשם מס' 2 אמר לבית המשפט כי הוא יודע שהוא טעה והוא מצטער מאוד, הדגיש שזו היתה פעם ראשונה שעשה דבר כזה וביקש מבית המשפט לסלוח לו.

הנאשם מס' 3 אמר לבית המשפט כי הוא מצטער מאוד והוא יודע שטעה וביקש את סליחת בית המשפט וביקש מבית המשפט ומהמתלונן לסלוח לו והבטיח כי העבירה שעבר היא העבירה האחרונה בחייו.

10. דיון

סבורני כי אין צורך להכביר מילים על חומרתן הרבה של העבירות שבוצעו על ידי הנאשמים.

מדובר במעשה מכוער של חטיפה שבוצעה לאחר שהמתלונן פותה באמצעי תרמית ללכת מן המקום שבו היה אל המקום שבו הותקף בידי הנאשמים.

למותר לציין ששלושת הנאשמים אחראים למעשה החטיפה.

אכן, ביחס למעשה התקיפה, הורשע הנאשם מס' 1 רק בעבירה של סיוע לתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. על שום כך חלקו של נאשם זה במעשי העבירה קטן יותר מחלקם של שני חבריו האחרים. ממילא מובן, על כן, שגם העונש שיושת עליו יהיה נמוך יותר, בהתאם.


אני סבור כי מעשי החטיפה והתקיפה במקרה זה הם מעשי בריונות מכוערים הראויים לכל גינוי. צודקת באת כח המאשימה בדבריה על כך שאין מקום לסובלנות ביחס למקרים של לקיחת החוק לידיים כפי שעשו הנאשמים במקרה זה.

כך גם צודקת באת כח המאשימה בדבריה על כך שהרקע למעשי העבירה הינו נימוק לחומרא ולא נימוק לקולא. עבירות הנעברות על רקע פגיעה, כביכול, בכבוד המשפחה, ראויות להוקעה ולגינוי בכל פה. אין שום כבוד במעשה תקיפה כדי "להגן" על כבוד המשפחה. סבורני כי שומה על בית המשפט להבהיר בלשון שאינה משתמעת לשני פנים כי לא זו בלבד שבית המשפט לא יראה בנסיבות של מעשי עבירה על רקע פגיעה "בכבוד המשפחה" משום נימוק לקולא, אלא יראה בכך דווקא נימוק להחמרה בעונש משום שהגיעה העת לכך שחברה תרבותית ומתוקנת, בשלהי שנת 2011, תתנתק באופן מוחלט מדרך התנהלות זו, תוקיע אותה בכל פה, ותענוש עבריינים העוברים עבירות על רקע זה ביד קשה.

עם זאת, כמובן, כפי שנוהג בית המשפט תמיד וכך גם במקרה זה, ילקחו בחשבון נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, גילם הצעיר, עברם הנקי והודאתם בעבירות שיוחסו להם והחיסכון בזמן השיפוטי שהביאה עימה הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן.

11. אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את טענות באי כח הצדדים, את תסקירי שרות המבחן ואת מכלול נסיבות העניין, אני דן את הנאשמים כדלקמן:

א. אני דן את הנאשם מס 1 ל- 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 13.7.2010 ועד ליום 19.8.2010.

כן אני דן את הנאשם מס' 1 ל- 15 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם 1 לא יעבור בתוך 3 שנים עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע עליה.

כמו כן אני מחייב את הנאשם מס 1 לשלם למתלונן פיצוי כספי נוסף על הפיצוי ששילם במסגרת הסכם הסולחה בסך של 5,000 ₪.

אינני רואה מקום להטיל גם קנס.

ב. אני דן כל אחד מן הנאשמים 2 ו-3 ל – 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרם. הנאשם מס' 2 היה נתון במעצר מיום 13.7.2010 עד ליום 19.8.2010 והנאשם מס' 3 היה נתון במעצר מיום 18.7.2010 ועד ליום 19.8.2010.

כמו כן אני דן כל אחד מן הנאשמים מס' 2 ו-3 ל- 20 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשמים לא יעברו בתוך 3 שנים עבירה מן העבירות בהן הורשעו בתיק זה, וכן לא יעברו עבירת אלימות מסוג פשע ויורשעו עליה.

כמו כן אני מחייב את כל אחד מן הנאשמים 2 ו-3 לשלם למתלונן פיצוי כספי נוסף על הפיצוי ששילם במסגרת הסכם הסולחה בסך של 5,000 ₪.

בנסיבות העניין אינני רואה מקום לחייב את הנאשמים בתשלום קנס.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

פיסקה 11 של גזר דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות הנאשמים וסנגוריהם עורכי הדין פאדי שרקאוי ודוד בן אשר ובא כח המאשימה עו"ד אבי אור-זך.
ניתן היום, י"א כסלו תשע"ב, 07 דצמבר 2011.

בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 46816-07-10 מדינת ישראל
נ' טאהא ואח'

07 דצמבר 2011
עמוד 1 מתוך 15








פ בית משפט מחוזי 46816-07/10 מדינת ישראל נ' סאמח טאהא, ניסים פאעור, מוחמד עבד אל רחמאן (פורסם ב-ֽ 07/12/2011)