פסקי דין על אודליה זינגר | פסקי דין על נדב זינגר | פסקי דין על אברהם חנה | פסקי דין על יונתן אליתים | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח |

18725-05/11 תק     25/11/2011




תק 18725-05/11 אודליה זינגר, נדב זינגר נ' אברהם חנה, יונתן אליתים, שירביט חברה לביטוח בע"מ




8



8

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 18725-05-11 זינגר ואח' נ' אליתים ואח'






בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון
ברק

התובעים
1
.
אודליה זינגר

2. נדב זינגר



נגד

הנתבעים
1. אברהם חנה

2. יונתן אליתים
2. שירביט חברה לביטוח
בע"מ




פסק דין



1.
א.
עסקינן בתאונת דרכים שאירעה בין אופנוע בבעלות התובעת 1 (להלן: "התובעת") ובו נהג התובע 2 (להלן: "התובע") ובין רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").

תאונה זו אירעה בסמוך לצומת התעשייה האווירית ולפי טענת התובע אירעה התאונה באשמתו של הנתבע, יען כי הנתבע חתך את נתיב נסיעתו של התובע ופגע באופנוע ומעוצמת הפגיעה, הועף האופנוע למרכז
הצומת.

בהמשך מתאר התובע את מה שאירע לאחר קרות האירוע, כיצד הנתבע עזב את המקום ומה הייתה השיחה שהתנהלה בין אביו של התובע ובין הנתבע ואביו של הנתבע.

כתוצאה מתאונה זו, ניזוק האופנוע וכן ניזוקו פריטים אחרים – כפי שפורטו בכתב התביעה.

נזקים אלה מגיעים לכדי סך של 20,982 ₪, הכוללים: גרירת האופנוע בעלות של 250 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 795 ₪, ציוד אישי בסך של 950 ₪, נזק לאופנוע בסך של 8,837 ₪, רכב חלופי בעלות של 3,150 ₪, מסמכים ויעוץ משפטי בסך של 2,500 ₪, אובדן ימי עבודה של התובע ושל אביו בסך של 4,500 ₪.


ב.
בכתב ההגנה סבורים הנתבעים, שיש לדחות את תביעת התובעים ולהצדקת סברה זו, מעלים הם, בין היתר, הטענות הבאות:


א)
הנתבע נסע בנתיב השני מימין מבין ארבעה נתיבים: שני נתיבים מיועדים לנסיעה ישר ושני נתיבים מיועדים לפנייה שמאלה. הנתבע ביקש לעבור מהנתיב השני לנתיב השלישי מימין, קרי מימין לשמאל והביט במראות לאחר שאותת לפנות.

הנתבע הבחין במראה באופנוע מאחוריו בנתיב נסיעתו שלו ולאחר שהחל לעבור מנתיב לנתיב, הבחין לפתע שהאופנוע מחליק ליד רכבו.


ב)
משכך אירע, עצר הנתבע את רכבו והגיש עזרה לתובע והמשיך בנסיעה, משום שחשב שאין הוא אחראי לקרות התאונה.

מכל מקום, לטענת הנתבעים – לא היה מגע בין האופנוע ובין רכב הנתבע והתאונה אירעה רק בשל איבוד שליטתו של התובע על האופנוע. ועוד נטען, שהנתבע לא סטה לנתיב נסיעת האופנוע ובטרם עבר נתיב, היה נתיב הנסיעה אליו ביקש לעבור פנוי לחלוטין.


ג)
הנתבעים גם טוענים כנגד סכומי הנזק המופרזים והמוגזמים הנתבעים על ידי התובעים.

2.
מכתבי הטענות של הצדדים ומעדויות התובע והנתבע עולה, שהשאלות השנויות במחלוקת הן, האם הייתה מעורבות כלשהי של הנתבע עם קרות התאונה לאור טענת הנתבע שכלל לא היה מגע בין רכב הנתבע ובין האופנוע והאם התאונה אירעה רק בשל איבוד שליטתו והחלקתו של הנתבע – ללא קשר עם אופן נסיעתו של הנתבע.

לשאלה: האם היה מגע בין שני כלי הרכב וכתוצאה מכך נגרמה התאונה, קובע בית המשפט שאכן לא היה מגע כזה, ברם לשאלה: האם הייתה מעורבות כלשהי של הנתבע עם קרות התאונה והביא לתוצאת נפילת האופנוע, קובע בית המשפט שאכן הייתה מעורבות כזאת.

עם זאת, לאור העובדות והנסיבות, כפי שהתבררו בבית המשפט, אין להטיל את מלוא האחריות על הנתבע לקרות התאונה ולנזק שנגרם לתובע, אלא שגם התובע בהתנהגותו בכביש וחוסר זהירותו – גם הם אשר תרמו לקרות התאונה ובמקרה זה, החלטתי שיש לחלק האחריות בין התובע ובין הנתבע, באופן כזה שיש לייחס לנתבע אחריות בשיעור של 60% ולתובע יש לייחס רשלנות תורמת בשיעור של 40% - זאת מהנימוקים הבאים:


א.
אני מאמין לנתבע, שלא היה מגע בין האופנוע ובין מכונית הנתבע – מגע אשר גרם באופן ישיר לנפילת האופנוע וכתוצאה מכך גם לנפילתו של הנתבע והגב' אביה יעקובי, אשר הורכבה על האופנוע.

עם זאת, אני קובע, שאופן נהיגתו של הנתבע, אופן המעבר מנתיב לנתיב – היא זו אשר גרמה לתובע לבלום וכתוצאה מכך להחליק – כפי שתואר על ידי הנתבע.


ב.
א)
עצם העובדה, שרכב הנתבע לא נפגע כלל, אך מחזק המסקנה שהרכב עצמו לא פגע באופנוע.

כפי שמתארים המעורבים בתאונה, היו במקום 4 נתיבים: שניים המכוונים את התנועה לנסיעה ישרה ושניים המכוונים את התנועה לפניה שמאלה. הנתבע העיד, שהוא נסע בנתיב השמאלי משני הנתיבים המורים נסיעה ישרה, אך הוא גם מעיד, שהיה בכוונתו לפנות שמאלה ולצורך כך רצה לעבור לנתיב המפנה נסיעה שמאלה על מנת להגיע לרמזור.

הנתבע גם מעיד על כך, שבטרם פנה, הביט במראה והפעיל איתות ומעדותו אף עולה, שתוך כדי מבטים אלה, הוא ראה את האופנוע, אך לדעתו היה האופנוע במרחק סביר שנתן לו את האפשרות לעבור.


ב)
אני לא מקבל עדותו של הנתבע, שהאופנוע היה במרחק כזה, שאפשר לו לעבור לנתיב שמאלי בבטחה, שכן, מבחן התוצאה מצביע על כך ששיקולו של הנתבע לא היה נכון ואני קובע שבעת הפניה עצמה כבר היה האופנוע קרוב אליו (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 26-28 ועמ' 5 לפ', ש' 6-7).

הנתבע גם נשאל שוב לגבי אותו מרחק בין האופנוע ובין רכבו בעת הפנייה שמאלה ועל כך השיב, שאין הוא יודע להעריך כמה מטרים היה האופנוע אחריו ואם העריך שיוכל לבצע הפניה – הערכה זו הייתה מוטעית.


ג)
עוד טוען הנתבע, שבטרם פנה לנתיב השמאלי הוא הפעיל איתות ואז עבר לנתיב השמאלי ואז החליק האופנוע משמאל למכונית (ראה עמ' 4 סיפא ועמ' 5 רישא לפ').

עדות זו מחזקת את מסקנת בית המשפט, שלא היה מספיק באיתות, שכן האופנוע כבר היה קרוב ועצם הפנייה גרמה לאופנוע לבלום ובעקבות כך להחליק.


בנסיבות אלו יש לומר לנתבע, שנוהג רכב אינו יוצא לידי חובה על ידי איתות בלבד ופניה לאחריה, אלא שנוהג רכב חייב – גם לאחר מתן האיתות – עדיין לבדוק היטב אם הפנייה אפשרית מבלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך – כמו שהפריע במקרה שבפני
נו לאופנוע להמשיך בדרכו בבטחה.


על הקרבה בין רכב הנתבע ובין האופנוע מצינו בעדותו של הנתבע האומר: "חזרתי טיפה ימינה כדי לא לפגוע, האטתי.." לא היה מגע בין הרכב ובין האופנוע – חד משמעית" (עמ' 5 לפ', ש' 2-6).


ד)
גב' מור אריאל (להלן:"גב' מור") העידה בבית המשפט מטעם הנתבע ומאשרת את העובדה, שהיה בדעת הנתבע לפנות שמאלה ובעת שנסעו ופתאום, כאילו ראתה את האופנוע מחליק בצד הרכב (ראה עדותה בעמ' 5 לפ', ש' 18-27) גם עדות זו מחזקת את מסקנת בית המשפט על הקרבה בין האופנוע ובין רכב הנתבע בעת שהנתבע החליט לפנות שמאלה בלי להתחשב באופנוע שכבר היה קרוב אליו.

בנוסף לכך, אומרת גב' מור באופן מפורש, שבעת שהאופנוע החליק, היה כבר הנתבע בפני
יה שמאלה במעבר לשמאל ועדות זו, מסבירה שוב את השיקול הלא נכון שהפעיל הנתבע בעת ביצוע הפנייה, כאשר האופנוע כבר היה קרוב אל רכבו (ראה בעמ' 5 לפ', ש' 28-29).


ה)
מהטענות, העובדות והנימוקים שפורטו לעיל עולה המסקנה, שגם אם לא היה מגע ממשי בין שני כלי הרכב, הרי שוכנע בית המשפט, שקיים קשר סיבתי ממשי בין אופן נהיגתו של הנתבע – כניסה לנתיב נסיעתו של התובע, אשר חייב בלימה שגרמה לנפילת
האופנוע ונפילת התובע והנוסעת עמו ואני קובע, שאופן נסיעת רכב הנתבע היווה את הסיבה הממשית לאירוע ובכך תרם הנתבע תרומה של 60% לקרות התאונה – כפי שאירעה.


ג.
א)
כשם שקבעתי את שיעור אחריותו של הנתבע לקרות התאונה, כך יש לייחס גם לתובע רשלנות תורמת – כאמור לעיל – זאת בשל נסיעה בחוסר זהירות, חוסר תשומת לב מספקת ומהירות שלא הייתה סבירה בנסיבות העניין (ראה טענת התובע בעמ' 2 לפ', ש' 16-20).

התובע גם לא היה בטוח, שאכן הנפילה הייתה תוך כדי עקיפה, אלא שהסיק מתמונות שראה, שהייתה פגיעה בצד ימין של הרכב – בעוד שהנתבע וגם נציג הנתבעת 3 הצהירו באופן מפורש, שלא היה נזק כלשהו ברכב בו נהג הנתבע.

חוסר בטחונו של התובע בדבר הפגיעה תוך כדי עקיפה עולה גם מתשובות לשאלות שנשאל על ידי בית המשפט. התובע נשאל כך: "אתה בטוח שהוא עקף אותך, היה מגע בין הרכבים" ועל כך משיב התובע:

"אני ב-99.9 אחוז בטוח, לפי התמונות רואים את זה שהייתה פגיעה בצד ימין של הרכב כי האופנוע נפל על הצד השמאלי שלו" ולשאלה: "הם אומרים שבכלל לא היה מגע ואתה החלקת", משיב התובע: "אם הייתי מחליק, הייתי מחליק על צד ימין" (ראה עמ' 2 סיפא ועמ' 3 רישא לפ').

נציג הנתבעת 3 ביקש להשלים את שאלת העקיפה ושאל את התובע: "אתה אומר שבעצם אתה מסיק שהייתה פגיעה בין הרכבים לפי התמונות, לפי הנזקים" ועל כך משיב: "לא. לפי הנפילה" (עמ' 4 לפ', ש' 14-15).

מתשובותיו של התובע – אין תשובה חד משמעית אם באמת הנפילה הייתה כתוצאה מפגיעה ממשית של רכב הנתבע באופנוע.


ב)
התובע לא דאג להביא את הגב' אביה יעקובי, אשר רכבה עמו על האופנוע על מנת למסור גרסתה על האופן בו נסע האופנוע או לתמוך בגרסת התובע – אם הייתה פגיעה ממשית של רכב הנתבע באופנוע.

לעומת זאת, העיד מר סמי זינגר – אביו של התובע – ברם עד זה לא היה נוכח במקום האירוע, אלא ניהל מו"מ לאחר קרות האירוע ובמהלכו דיבר עם אביו של הנתבע על מנת שיועברו פרטי הביטוח ועל מה שאירע לאחר פגיעת האופנוע (עמ' 4 לפ', ש' 5-10).

3.
א.
הנזק לאופנוע נגרם כתוצאה מנהיגת אי זהירה של שני המעורבים בתאונה:

הנתבע בפני
יה שמאלה מבלי לבדוק ומבלי לוודא היטב אם הפנייה אפשרית בלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך (במקרה זה לאופנוע) ואילו התובע לא נהג בזהירות ובמהירות סבירה ולא הבחין מבעוד מועד בפני
יתו של הנתבע לשמאל – דבר שמנע ממנו לנקוט צעדים סבירים למניעת התאונה – הכל כפי שכבר פורט לעיל.

משכך, החלטתי שיש לייחס לנתבע אחריות בשיעור של 60% ואילו רשלנותו התורמת של התובע מגיעה לכדי 40% ובהתאם לשיעור האחריות שנקבע – על הנתבעים לפצות את התובעים.


ב.
באשר לסכום הפיצוי, על בית המשפט לבדוק ולבחון, האם הוכיחו התובעים נזקיהם בסכום כולל של 20,982 ₪ - כפי שפורט בכתב התביעה, או שמא יש לקבוע לתובעים סכום חלקי בלבד.

כל שהוכיחו התובעים הוא נזק בסכום של 9,632 ₪, שהוא הנזק הממשי לאופנוע בסך של 8,837 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 795 ₪ והתובעים לא הוכיחו אף סכום מעבר לסכומים הנ"ל.

התובעים תבעו סכום סתמי בסך של 950 ₪ מבלי לפרט ציוד אישי זה מהו וכיצד הוערך סכום זה.

התובעים גם תבעו סך של 3,150 ₪ עבור רכב חלופי, מבלי להמציא אף מסמך על שימוש ברכב חלופי או על הוצאה שהייתה לתובעים בגין פריט נזק זה.

כמו כן, תבעו התובעים סך של 2,500 ₪ בעד מסמכים ויעוץ משפטי – סכום סתמי, כשלעצמו, מבלי להוכיחו כלל וכך גם תבעו התובעים סך של 4,500 ₪ אובדן ימי עבודה של התובע ושל אביו, מבלי לפרט מה הפסד נגרם לתובע ומה הפסד שנגרם לאביו ואם בכלל היו הפסדי ימי עבודה או הפסדי שכר בעד ימים כלשהם.

בעניין זה, אציין גם, שאין תובע יכול לתבוע נזק עבור מאן דהוא אחר, כך שממילא לא יכול היה התובע לתבוע נזק שנגרם לאביו – כל עוד אביו לא נמנה בין התובעים בתביעה זו.

היוצא מכך הוא, שהתובעים סתם ניפחו תביעה בסכומים סתמיים מבלי להמציא כל הוכחה לגבי אף אחד מהפריטים המפורטים לעיל, למעט הנזק שנגרם לאופנוע ושכ"ט שמאי.

4.
סוף דבר, לאור האמור לעיל, לאור חלוקת האחריות ולאור הסכומים שהוכחו על ידי התובעים, אני מחייב את הנתבעים – כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד – לשלם לתובעים סך של 5,779 ₪ (60% מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -11.5.11 - ועד התשלום בפועל.


יתרת סכום התביעה נדחית – מהנימוקים שפורטו לעיל.

כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת של התובע, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.
ניתן היום 25.11.11 (כח' בחשוון התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 18725-05/11 אודליה זינגר, נדב זינגר נ' אברהם חנה, יונתן אליתים, שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/11/2011)